יסוד המעלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יסוד המעלה
Yesud HaMa'ala COA.png
בית הכנסת ביסוד המעלה
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אילן אור
גובה ממוצע ‎95‏ מטר
תאריך ייסוד 1883
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 1,638 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎3.7%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 141 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 11,587 דונם
מיקום יסוד המעלה
יסוד המעלה
יסוד המעלה
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
פרופיל יסוד המעלה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
אתר הבית של המועצה המקומית
מרכז המושבה, רח' המייסדים פינת רח' השמורה
יסוד המעלה בגלויה מראשית המאה ה-20
בול דואר ישראל לכבוד יובל יסוד המעלה

יְסוּד הַמַּעֲלָה היא מושבה בדרום עמק החולה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. מקור השם, שהוצע על ידי פישל סלומון, מן הפסוק: "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (עזרא, ז',ט'). בשטח המושבה נמצאו שרידי בית כנסת יהודי שפעל במקום בין המאה ה-4 למאה ה-6.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים ביסוד המעלה 1,638 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. ‏[1] תוכנית המתאר הארצית מספר 35 (תמ"א 35) מציבה יעד שאפתני ליישוב: 20,000 בתי אב עד שנת 2030.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קולוניא מי מרום"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1872 רכש יעקב חי עבו, את אדמת השבט הבדואי "א זביד" על גדות אגם החולה והקים עליה ביחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, "קולוניה" בשם "מי מרום". בכך יצקה משפחת עבו את היסודות להתיישבות היהודית בגליל ובעמק החולה. כותב על כך בזיכרונותיו הקצין היהודי מאנגליה, אלברט גולדשמידט, שביקר בצפת ב-1883: "הקולוניא מי מרום נוסדה לפני י"א שנים על ידי יהודים ספרדים אחדים מצפת, אשר גמרו אומר להחיות עצמם מעבודת האדמה, למטרה זו קנו 3000 דונם (680 אקר) ובנו בתים".

מי מרום הוא שמו התנכ"י של מעיין העיר מרום - עיר כנענית קדומה בגליל העליון. הסיפור המסופר בתנ"ך על מי מרום הוא, כמקום התכנסות צבאות יבין מלך חצור כאשר נערך במקום, מששמע שיהושע בן-נון מתכנן לתקוף אותו. הוא ידע ושמע על הצלחותיו וניצחונותיו הקודמים של יהושוע וצבאו, ולכן החליט לצאת למלחמת מנע, מלחמת נגד. אז הוא צירף לצבאו את צבאותיהם של יובב מלך מדון, העיר הכנענית הנקראת 'מדין' מצפון לטבריה. וצרף את צבאות מלך אכשף ומלך שימרון ואת צבאות הכנעני, האמורי, החיתי, הפריזי והיבוסי. הצבא הגדול הזה התכנס במי מרום. יש המשערים על פי מסורות שמי מרום שמו של האגם הנקרא ים סובכי או סומכי, שבאזור בה נמצאה האבן הארמית שגרמה לראשונים להקים את יסוד המעלה במקומה. שם חנו והתכוננו למלחמה בישראל העולה עם צבאה צפונה. צבא ישראל ניצח את יבין וצבאותיו. הוא בא בהפתעה למחנה יבין וחיילי ישראל התנפלו על הכנעניים להורגם. מי שברחו, נרדפו עד לעיר הנמל הפיניקית צידון והרי הלבנון בחלקה הצפוני של בקעת הלבנון.

בחוויה רוחנית גדולה פגשו מתיישבים בבואם "אל תוך היכל ההרים הרמים הנישאים בגליל העליון מעל גדות מי מרום" (ציטוט מיומנו של מיכאל דוד גרינקר).

יסוד המעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב המייסדים, אפריל 2008

יסוד המעלה נוסדה בשנת 1883 על שפתו הדרום-מערבית של אגם החולה והייתה מן המושבות הראשונות שהוקמו על ידי אנשי העלייה הראשונה, והמושבה השנייה שהוקמה בגליל העליון לאחר ראש פינה.

יסוד המעלה נוסדה על ידי "חברת נחלת שדה וכרם" שהוקמה בידי 24 משכילים[דרוש מקור] יהודיים ממזריטש ובריסק כאחת מתנועות "חובבי ציון" שקמו ברחבי מזרח אירופה לאחר פרעות ה"סופות בנגב". שליחי התנועה קנו מידי משפחת עבו מצפת כ-2000 דונם. בעת שנחתמה העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריץ, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע, תוך כדי חפירה, אבן ועליה כתובת בארמית: יזכר לטאב מאן דמיטבתי, שפירושה: ייזכר לטוב כל המתיישב כאן. אבן זו, שבסופו של דבר התגלגלה כנראה עד למוזיאון בפריז, שכנעה יותר מכול את נציגי עולי מזריץ לרכוש את הנחלה" (ציטוט מאתר משפחת עבו [1]). לאחר הרכישה עלו שבעה מהקונים ומשפחותיהם לצפת. יחד עם שני בני צפת שעיבדו את המקום עוד מזמנה של משפחת עבו וחלוץ נוסף מאמריקה ירדו המייסדים הראשונים לקרקע והחלו לעבד את אדמת המושבה. בסוף 1884 התגוררו במקום 12 משפחות, שכללו 36 נפשות בבית אחד שהופרד על ידי מחיצות‏[2]. המייסדים סבלו מרעב וממלריה שהכתה במקום שהיה רווי ביצות. מהיעדר רישיונות בניה נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים. במהלך שנים אלו דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה וכשלו נסיונתיהם של המתיישבים להשגת תמיכה כספית ורישיונות בניה. הרב יעקב חי עבו סייע להם ככל יכולתו להחזיק שם מעמד. יתר על כן, כדי להביע את תמיכתו הבלתי מסויגת ואת אמונתו בעתידה של המושבה, קשר עצמו, הרב יעקב חי, בקשרי משפחה עם אחד מחלוצי המתיישבים, בהשיאו את בתו היחידה, מסעודה, לאריה לובובסקי.

בשנת 1887 חל המפנה כאשר בעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשתם של אנשי המושבה לקחת אותה תחת חסותו. בסיועה של פקידות הברון הושגו רישיונות הבניה ועל פי המלצתו של האגרונום מטעם הברון, נסים בכור אלחדיף, הוחל בגידול ורדים לתעשיית הבשמים ובנטיעת עצי תות לגידול טוואי המשי. במאי 1890 התקיים טקס הנחת אבן פינה לבתי היישוב‏[3]. במקום הצריפים הקטנים שהיו שם קודם לכן נבנו בתים גדולים עם גגות רעפים. הברון סידר להם עבודה באחוזה שלו בזמנים בהם לא עבדו בשדותיהם. מצבם הדתי בשנת 1896 תואר בהצפירה: "הם נושאים עליהם עול מלכות שמים, כי רובם בני תורה, ואינם עוזבים את כל חיי עולם מפני חיי שעה". בשנת השמיטה תרנ"ו הם השביתו את הגינות מאחורי הבתים אך עיבדו את השדות בהתאם להיתר המכירה[4]. בתקופה זו גדלה המושבה והצטרפו אליה מתיישבים ושטחי אדמה נוספים.

עם המעבר של מושבות הברון לחסותה של יק"א בשנת 1900 נוספה לפרויקטים החקלאיים שהיו במושבה רפת חלב גדולה שהייתה אמורה לשווק את תצרוכתה לכל הגליל. אולם פגעים חקלאיים וחוסר כדאיות לרכישת מוצרי התעשייה הביאו לשפל חריף במצבה של המושבה. המצב הירוד הגיע עד כדי המלצת נציגות יק"א לסגירת המושבה. אולם, למול נחרצותם של המתיישבים בראשותו של המייסד פישל סלומון החליטה יק"א להשאיר את המושבה על כנה ולממן את השירותים הנצרכים במושבה מקופתה.

בשנת השמיטה תר"ע (1910) קבלו על עצמם כל משפחות המושבה, 25 במספר, לשמור שמיטה ללא הסתמכות על היתר המכירה[5].

במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה ככל המושבות ממחסור בקונים לתבואתה והתנכלויות מצד הטורקים, וכן ממכת הארבה שפקדה את הארץ באותן שנים. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה פינה הצבא הבריטי את אזור אצבע הגליל בהתאם להסכם סייקס-פיקו ובגלל חולשת השלטון הצרפתי נוצר במקום מעין שטח הפקר. המושבה סבלה בתקופה זאת ממעשי שוד של בהמות והאיכרים שעבדו בימים נאלצו לבלות את הלילות בשמירה‏[6]. ביולי 1920 היה חשש לקיום המושבה בעקבות קרבות בין הצבא הצרפתי ושבטי הבדואים‏[7]. המצב השתפר לאחר חזרת האנגלים לאצבע הגליל בסוף שנת 1920.

השקט שחזר לאזור עם חזרתם של האנגלים הופר שוב במאורעות תרפ"ט אז הועברו התושבים אל הקיבוץ הסמוך איילת השחר. על המושבה המרוקנת פשטו הבדואים וערכו שוד גדול. האנגלים גירשו את השודדים והתושבים שבו לשקם את משקיהם. יוזמות חקלאיות חדשות הוקמו והמושבה התפתחה. בתחילת שנות ה-30 היו במושבה 35 משפחות‏[8].

במלחמת השחרור סבלה המושבה מהפגזות תותחים סורים שהיו מוצבים ברמת הגולן. לאחר המלחמה הפכה המושבה למועצה מקומית ובשנת 1951 משהוחל בפרויקט ייבוש החולה, הורחבו שטחי הקרקע של חקלאי המושבה. במושבה נטעו מטעי פרי, נוספו תושבים והורגשה רווחה כלכלית‏[9].

בשנות התשעים שופצו רבים מבתי המייסדים, רחוב המייסדים (הנמתח מכיכר הכניסה מזרחה) רוצף וליד הבתים ההיסטוריים הוצבו שלטי הסבר אודות האישים שהתגוררו בהם. ברחוב גרות עדיין משפחות רבות המהוות דור רביעי וחמישי למייסדים והוא מהווה אתר מורשת התיישבות.

בשנת 2006 הופעלה במועצה ועדה קרואה שבראשה עמדו עמוס רודין ומשה אוחנה. זו פעלה עד שנת 2013, כשבבחירות המקומיות נבחר אילן אור כראש המועצה החדש.

משנת 2006 פועלת תנועת הנוער העובד והלומד ביישוב בתוך המתנ"ס.

אחוזת דוברובין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אחוזת דוברובין

בשנת 1909 התיישב במושבה יואב דוברובין ומשפחתו. בעזרת הידע הרב בחקלאות הקימה המשפחה חצר אחוזה גדולה ובה משק משגשג. לאחר שנים של מקרי מוות רבים במשפחה מן המלריה שעלתה מן הביצות הסמוכות לאחוזה עקרו בני המשפחה שנותרו לראש פינה ובאחוזה נשאר רק יצחק, הבן הבכור. בשנות ה-80 הפך המקום למוזיאון המתאר את סיפורם של החלוצים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד שוב, ראשיתה של יסוד המעלה (בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א', פרק מ"ז)
  • א.מ. חריזמן ויהודה גרינקר, נחשוני החולה - הופק ליובל 75 (1883-1958); פרק 6 - "בתי אב"
  • ד"ר צבי אילן, מי מרום, אחוזתה של משפחת עבו, קדמה ליסוד המעלה, במערכה, גיליון 278, ירושלים, 1984, עמ' 6-11
  • יסוד המעלה, בתוך: רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים 2004, עמ' 363-371
  • פרופ' צפורה שחורי-רובין, בריאות ונופש בצפת: מעון-הבראה להצלת תלמידי יסוד המעלה ומשמר הירדן מאימי הקדחת, דור לדור ל"ד (תשס"ט)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופיל יסוד המעלה באתר הלמ"ס
  2. ^ ע"ד יישוב ארץ ישראל, הצפירה, 27 בינואר 1885
  3. ^ הצופה בגליל העליון, שימת אבן הראשה ליסוד בנין בתי המושבה יסוד המעלה, הצפירה, 5 ביוני 1890
  4. ^ הצופה בארץ הגליל, ישוב אה"ק, הצפירה, 15 במאי 1896
  5. ^ בדבר שומרי שמיטה, חבצלת, 12 בנובמבר 1909
    בדבר שומרי שביעית, חבצלת, 17 בנובמבר 1909
  6. ^ יסוד המעלה, הצפירה, 14 במאי 1920
  7. ^ יסוד המעלה בסכנה, הצפירה, 21 ביולי 1920
  8. ^ זאב וילנאי, ‏מדריך ארץ ישראל, סטימצקי תרצ"ה, עמוד 239, באתר HebrewBooks
  9. ^ ג. שרונימכרות הזהב פורחים ביסוד המעלה, מעריב, 21 במרץ 1958


קואורדינטות: 33°3′23.76″N 35°36′1.07″E / 33.0566000°N 35.6002972°E / 33.0566000; 35.6002972