יסוד המעלה

יסוד המעלה
מחוז	הצפון
מעמד מוניציפלי	מועצה מקומית
גובה ממוצע	‎86‏ מטר
תאריך ייסוד	1883
סוג יישוב	יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2011:
- אוכלוסייה	1,520 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎0.0%‏ בשנה עד דצמבר 2011
- צפיפות אוכלוסייה	131 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט	11,587 דונם
יסוד המעלה
דירוג חברתי-כלכלי	8 מתוך 10
לאום ודת   יהודים: 98.6%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 1.4% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2010)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 10.5% גילאי 5 - 9 11.3% גילאי 10 - 14 9.4% גילאי 15 - 19 7.3% גילאי 20 - 29 8.7% גילאי 30 - 44 18.2% גילאי 45 - 59 17.4% גילאי 60 - 64 5.3% גילאי 65 ומעלה 11.9% (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2010)
חינוך תלמידים 104 –       יסודיים 104 מספר כיתות 5 ממוצע תלמידים לכיתה 21 (לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2010)
פרופיל יסוד המעלה באתר הלמ"ס
אתר הבית של המועצה המקומית

יסוד המעלה בגלויה עתיקה

בול דואר ישראל לכבוד יובל יסוד המעלה

יְסוּד המעלה היא מושבה בדרום עמק החולה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2011, מתגוררים ביסוד המעלה 1,520 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2010, המועצה המקומית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. ‏ משנת 2006 בראש המושבה מתקיימת ועדה קרואה, בראשה עמוס רודין.
מקור השם, שהוצע על ידי פישל סלומון, מן הפסוק "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (עזרא, ז',ט').

היסטוריה

"קולוניא מי מרום"

בשנת 1872 רכש יעקב חי עבו, את אדמת השבט הבדואי "א זביד" על גדות אגם החולה והקים עליה ביחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, "קולוניה" בשם "מי מרום". בכך יצקה משפחת עבו את היסודות להתיישבות היהודית בגליל ובעמק החולה. כותב על כך בזיכרונותיו הקצין היהודי מאנגליה, אלברט גולדשמידט, שביקר בצפת ב-1883: "הקולוניא מי מרום נוסדה לפני י"א שנים על ידי יהודים ספרדים אחדים מצפת, אשר גמרו אומר להחיות עצמם מעבודת האדמה, למטרה זו קנו 3000 דונם (680 אקר) ובנו בתים".

מי מרום הוא שמו התנכ"י של מעיין העיר מרום - עיר כנענית קדומה בגליל העליון. הסיפור המסופר בתנ"ך על מי מרום הוא, כמקום התכנסות צבאות יבין מלך חצור כאשר נערך במקום, מששמע שיהושע בן-נון מתכנן לתקוף אותו. הוא ידע ושמע על הצלחותיו וניצחונותיו הקודמים של יהושוע וצבאו, ולכן החליט לצאת למלחמת מנע, מלחמת נגד. אז הוא צירף לצבאו את צבאותיהם של יובב מלך מדון, העיר הכנענית הנקראת 'מדין' מצפון לטבריה. וצרף את צבאות מלך אכשף ומלך שימרון ואת צבאות הכנעני, האמורי, החיתי, הפריזי והיבוסי. הצבא הגדול הזה התכנס במי מרום. יש המשערים על פי מסורות שמי מרום שמו של האגם הנקרא ים סובכי או סומכי, שבאזור בה נמצאה האבן הארמית שגרמה לראשונים להקים את יסוד המעלה במקומה. שם חנו והתכוננו למלחמה בישראל העולה עם צבאה צפונה. צבא ישראל ניצח את יבין וצבאותיו. הוא בא בהפתעה למחנה יבין וחיילי ישראל התנפלו על הכנעניים להורגם. מי שברחו, נרדפו עד לעיר הנמל הפיניקית צידון והרי הלבנון בחלקה הצפוני של בקעת הלבנון.

בחוויה רוחנית גדולה פגשו מתיישבים בבואם "אל תוך היכל ההרים הרמים הנישאים בגליל העליון מעל גדות מי מרום" (ציטוט מיומנו של מיכאל דוד גרינקר).

יסוד המעלה

רחוב המייסדים, 4/08

יסוד המעלה נוסדה בשנת 1883 על שפתו הדרום-מערבית של אגם החולה והייתה מן המושבות הראשונות שהוקמו על ידי אנשי העלייה הראשונה, והמושבה השנייה שהוקמה בגליל העליון לאחר ראש פינה.

יסוד המעלה נוסדה על ידי "חברת נחלת שדה וכרם" שהוקמה בידי 24 משכילים^{[דרוש מקור]} יהודיים ממזריטש ובריסק כאחת מתנועות "חובבי ציון" שקמו ברחבי מזרח אירופה לאחר פרעות ה"סופות בנגב". שליחי התנועה קנו מידי משפחת עבו מצפת כ-2000 דונם. בעת שנחתמה העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריץ, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע, תוך כדי חפירה, אבן ועליה כתובת בארמית: יזכר לטאב מאן דמיטבתי, שפירושה: ייזכר לטוב כל המתיישב כאן. אבן זו, שבסופו של דבר התגלגלה כנראה עד למוזיאון בפריז, שכנעה יותר מכול את נציגי עולי מזריץ לרכוש את הנחלה" (ציטוט מאתר משפחת עבו [1]). לאחר הרכישה עלו שבעה מהקונים ומשפחותיהם לצפת. יחד עם שני בני צפת שעיבדו את המקום עוד מזמנה של משפחת עבו וחלוץ נוסף מאמריקה ירדו המייסדים הראשונים לקרקע והחלו לעבד את אדמת המושבה. בסוף 1884 התגוררו במקום 12 משפחות, שכללו 36 נפשות בבית אחד שהופרד על ידי מחיצות‏. המייסדים סבלו מרעב וממלריה שהכתה במקום שהיה רווי ביצות. מהיעדר רישיונות בניה נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים. במהלך שנים אלו דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה וכשלו נסיונתיהם של המתיישבים להשגת תמיכה כספית ורישיונות בניה. הרב יעקב חי עבו סייע להם ככל יכולתו להחזיק שם מעמד. יתר על כן, כדי להביע את תמיכתו הבלתי מסויגת ואת אמונתו בעתידה של המושבה, קשר עצמו, הרב יעקב חי, בקשרי משפחה עם אחד מחלוצי המתיישבים, בהשיאו את בתו היחידה, מסעודה, לאריה לובובסקי.

בשנת 1887 חל המפנה כאשר בעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשתם של אנשי המושבה לקחת אותה תחת חסותו. בסיועה של פקידות הברון הושגו רישיונות הבניה ועל פי המלצתו של האגרונום מטעם הברון, נסים בכור אלחדיף, הוחל בגידול ורדים לתעשיית הבשמים ובנטיעת עצי תות לגידול טוואי המשי. במאי 1890 התקיים טקס הנחת אבן פינה לבתי היישוב‏. במקום הצריפים הקטנים שהיו שם קודם לכן נבנו בתים גדולים עם גגות רעפים. הברון סידר להם עבודה באחוזה שלו בזמנים בהם לא עבדו בשדותיהם. מצבם הדתי בשנת 1896 תואר בהצפירה: "הם נושאים עליהם עול מלכות שמים, כי רובם בני תורה, ואינם עוזבים את כל חיי עולם מפני חיי שעה". בשנת השמיטה תרנ"ו הם השביתו את הגינות מאחורי הבתים אך עיבדו את השדות בהתאם להיתר המכירה‏.

בתקופה זו גדלה המושבה והצטרפו אליה מתיישבים ושטחי אדמה נוספים.

עם המעבר של מושבות הברון לחסותה של יק"א בשנת 1900 נוספה לפרויקטים החקלאיים שהיו במושבה רפת חלב גדולה שהייתה אמורה לשווק את תצרוכתה לכל הגליל. אולם פגעים חקלאיים וחוסר כדאיות לרכישת מוצרי התעשייה הביאו לשפל חריף במצבה של המושבה. המצב הירוד הגיע עד כדי המלצת נציגות יק"א לסגירת המושבה. אולם, למול נחרצותם של המתיישבים בראשותו של המייסד פישל סלומון החליטה יק"א להשאיר את המושבה על כנה ולממן את השירותים הנצרכים במושבה מקופתה.

בשנת השמיטה תר"ע (1910) קבלו על עצמם כל משפחות המושבה, 25 במספר, לשמור שמיטה ללא הסתמכות על היתר המכירה‏.

במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה ככל המושבות ממחסור בקונים לתבואתה והתנכלויות מצד הטורקים, וכן ממכת הארבה שפקדה את הארץ באותן שנים. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה פינה הצבא הבריטי את אזור אצבע הגליל בהתאם להסכם סייקס-פיקו ובגלל חולשת השלטון הצרפתי נוצר במקום מעין שטח הפקר. המושבה סבלה בתקופה זאת ממעשי שוד של בהמות והאיכרים שעבדו בימים נאלצו לבלות את הלילות בשמירה‏. ביולי 1920 היה חשש לקיום המושבה בעקבות קרבות בין הצבא הצרפתי ושבטי הבידואים‏. המצב השתפר לאחר חזרת האנגלים לאצבע הגליל בסוף שנת 1920.

השקט שחזר לאזור עם חזרתם של האנגלים הופר שוב במאורעות תרפ"ט אז הועברו התושבים אל הקיבוץ הסמוך איילת השחר. על המושבה המרוקנת פשטו הבדואים וערכו שוד גדול. האנגלים גירשו את השודדים והתושבים שבו לשקם את משקיהם. יוזמות חקלאיות חדשות הוקמו והמושבה התפתחה. בתחילת שנות ה-30 היו במושבה 35 משפחות‏.

במלחמת השחרור סבלה המושבה מהפגזות תותחים סורים שהיו מוצבים ברמת הגולן. לאחר המלחמה הפכה המושבה למועצה מקומית ובשנת 1951 משהוחל בפרויקט ייבוש החולה, הורחבו שטחי הקרקע של חקלאי המושבה. במושבה נטעו מטעי פרי, נוספו תושבים והורגשה רווחה כלכלית‏.

בשנות התשעים שופצו רבים מבתי המייסדים, רחוב המייסדים (הנמתח מכיכר הכניסה מזרחה) רוצף וליד הבתים ההיסטוריים הוצבו שלטי הסבר אודות האישים שהתגוררו בהם. ברחוב גרות עדיין משפחות רבות המהוות דור רביעי וחמישי למייסדים והוא מהווה אתר מורשת התיישבות.

אחוזת דוברובין

בשנת 1909 התיישב במושבה יואב דוברובין ומשפחתו. יואב דוברובין היה בן למשפחת איכרים רוסים מאזור הוולגה שהפך לסובותניק ולבסוף התגייר. בעזרת הידע הרב בחקלאות הקימה משפחת דוברבין חצר אחוזה גדולה ובה משק משגשג. אולם לאחר שנים של מקרי מוות רבים במשפחה מן המלריה שעלתה מן הביצות הסמוכות לאחוזה עקרו בני המשפחה שנותרו לראש פינה ובאחוזה נשאר רק יצחק - הבן הבכור. משהזדקן והגיע זמנו לעזוב את האחוזה המשפחתית הוריש אותה ואת אדמותיה למדינה. בשנת 1982 הפך המקום למוזיאון המשחזר את סיפורה של המשפחה ואת חיי היום יום של החלוצים במושבה.

ערים תאומות

• נתניה - ישראל

לקריאה נוספת

• ראשיתה של יסוד המעלה, דוד שוב, זכרונות ארץ ישראל (בתוך) אברהם יערי, , כרך א', פרק מ"ז.
• נחשוני החולה א.מ. חריזמן ויהודה גרינקר, הופק ליובל 75 (1883-1958). פרק 6 'בתי אב'.
• מי מרום, אחוזתה של משפחת עבו, קדמה ליסוד המעלה, ד"ר צבי אילן, במערכה, גיליון 278, ירושלים, 1984, עמ' 6-11
• 'יסוד המעלה', בתוך: לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, רן אהרנסון, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים 2004, עמ' 363-371

קישורים חיצוניים

• יסוד המעלה - קסם של פעם, הצעה לסיור במושבה.
• על הקולוניה מי מרום, שקדמה ליסוד המעלה גאלת הקרקע בגליל, מתוך אתר משפחת עבו.
• אתר הבית של מועצה מקומית יסוד המעלה
• אברהם יערי, ‏אגרות ארץ ישראל, המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית, עמ' 457-462, באתר HebrewBooks (עמוד 457 לא נמצא בגרסה המקוונת)

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 33°3′24″N 35°36′1″E}