בל 212

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בל 212
Bell 212 Twin Huey
Kachina-b212-N212KA-030909-02cr.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מסוק תובלה רב-תכליתי
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Flag of Canada.svg  קנדה
Flag of Italy.svg  איטליה
יצרן בל הליקופטר
אגוסטה-בל (אנ')
טיסת בכורה 1968
תקופת שירות 1975 – 2002
(בחיל האוויר הישראלי)
תרשים
UH-1N Twin Huey Drawing.svg

בל 212 הוא מסוק תובלה בינוני דו־להבי ודו־מנועי, שטס לראשונה בשנת 1968. יוצר במקור על ידי חברת בל הליקופטר האמריקנית בפורט וורת' (טקסס). לאחר מכן הועבר ייצורו למיראבלקוויבק שבקנדה) בשנת 1988. בל 212 היה מסוק התובלה הבינוני העיקרי של צבאות ארצות הברית וישראל (וצבאות נוספים), עד להופעתו של ה- UH-60 בלק הוק.

דגם המסוק המקורי, שווק בעיקר למפעילים אזרחיים ויש לו תצורת 15 מושבים, עם טייס אחד וארבעה עשר נוסעים. בתצורת מטען, יש למסוק קיבולת פנימית של 6.23 מ"ק, ויכולת נשיאת מטען חיצונית של 2,268 ק"ג. המסוק הותאם גם לנשיאת חימוש. בל 212 הוא למעשה דגם משופר והגרסה הדו-מנועית של המסוק החד-מנועי בל 205.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק, המבוסס על מבנה גוף מוארך של "בל 205", פותח במקור עבור צבא קנדה תחת הסימון CUH-1N, ומאוחר יותר עוצב מחדש כ- CH-135. החל מחודש מאי 1971, קיבל הצבא הקנדי משלוח של 50 מסוקים. בה בעת, הוזמנו 294 מסוקים על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית, תחת הסימון UH-1N Iroquois (אנ').

עד לשנת 1971, פותח המסוק ליישומים מסחריים. אחד השימושים המוקדמים ביותר של המסוק בתעופה האזרחית, היה לתמיכה ושירות אסדות קידוח ימיות בנורבגיה. כיום משמש המסוק לשלל שימושים רחב מאוד ברחבי העולם ובהם סיוע לחטיבת עצים, הצלה ימית ואספקה לאזורים מרוחקים.

שרות המסוק בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוקי ה- בל 212 ("אנפה") נקלטו בחיל האוויר הישראלי בשנים 1975 עד 1978, בשלוש טייסות: טייסת 124 בתל-נוף ולאחר מכן בבסיס פלמחים, טייסת 123 בבסיס חצרים, וטייסת 125 בשדה דב. מאוחר יותר הוצאו המסוקים מטייסת 125 והיא המשיכה להפעיל מסוקי בל 206 בלבד. במקביל, נקלטו המסוקים גם בשלב המתקדם של מגמת המסוקים בקורס הטיס בבית הספר לטיסה.

מסוקי ה"אנפה" שימשו לפעילות חילוץ בשגרה ובחירום, ותובלת לוחמים. הם הספיקו לשרת במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה, בה אף אבדו שני מסוקים של טייסת 123.

במהלך השנים אבדו מספר מסוקים בתאונות, כאשר שתי המפורסמות בהן היו תאונות של טייסת 123 — התרסקות מסוק בנחל בזק בספטמבר 1984, לאחר אובדן מנוע ותפעול שגוי, בה נהרגו שני הטייסים, מכונאי מוטס ושני חיילי גולני שהיו במסוק. חמישה חיילים נוספים נפצעו; התרסקות נוספת ארעה מול חופי נהריה ביולי 1992, בה נהרג לוחם יחידה 669, לאחר שהמסוק ביצע מעבר נמוך וחריף מעל ספינה של חיל הים.

בשנת 1987, עם התחלת קליטת מסוק ה"UH-60 בלק הוק" בטייסת 124, הוקמו גפים נפרדים למסוקים בטייסת זו. מאוחר יותר הוצאו המסוקים מהטייסת והועברו לטייסת האחות 123 ולבית הספר לטיסה. בשנת 2002, סיימו המסוקים את שירותם בחיל האוויר הישראלי.

מאפיינים (בל 212)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 1 (2 לצורך טיסה לפי IFR)
  • יכולת הכלת נוסעים: 14
  • אורך: 17.46 מטר
  • גובה: 4.53 מטר
  • קוטר רוטור: 14.69 מטר
  • שטח צלחת רוטור: 169.4 מטר
  • משקל ריק:: 2,786 ק"ג, מרבי: 5,080 ק"ג
  • מהירות מרבית: 252 קמ"ש
  • סייג רום: 4,200 מטר
  • טווח טיסה: 420 ק"מ
  • חימוש: מקלעי 7.62 או מאג בצידי תאי הלחימה (בדגם AB-212ASW)
  • הנעה: שני מנועים מתוצרת "פראט אנד ויטני", בעלי הספק של 1,800 כ"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]