יוסי בן-ארצי

יוסי בן-ארצי נולד ב-1949
תרומות עיקריות
מחקרים על היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל
נתונים נוספים ענף מדעי גאוגרפיה, היסטוריה ארצות מגורים ישראל הערות רקטור אוניברסיטת חיפה לשעבר

יוסי בן-ארצי (נולד ב-4 ביולי 1949) הוא פרופסור מן המניין בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. כיהן כרקטור האוניברסיטה.

ביוגרפיה

יוסי בן-ארצי נולד וגדל בחיפה. משפחתו מצד אביו הייתה ממייסדות המושבה הר-טוב בהרי יהודה (על יד בית שמש של ימינו) בשנת 1895. המשפחה עזבה את הר-טוב בעקבות מאורעות תרפ"ט, ונמנתה עם מייסדי אבן יהודה שבשרון. בן-ארצי עשה את שירותו הצבאי בנח"ל, והשתחרר כסגן, לאחר שירות של שנה בצבא הקבע כמ"פ, במילואים הצטרף לחטיבת כרמלי, בה שרת כמ"פ, סמג"ד (במלחמת לבנון הראשונה) ועבר קורס מח"טים. משנת 1992 שימש כסגן מפקד המרכז לאיתור נעדרים (אית"ן) בצה"ל.

בן-ארצי עשה תואר ראשון בחוגים לגאוגרפיה ולהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, ותארים שני ושלישי בגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הגמר לתואר השני היה "תפרוסת המגורים וההגירה הפנימית של ערביי חיפה", והוא קיבל את התואר ב-1979. נושא עבודת הדוקטור היה "תכנון והתפתחות המערך הפיזי של המושבות העבריות בארץ-ישראל, 1914-1882", והוא אושר ב-1984. העבודה נערכה בהדרכתם של הפרופסורים יהושע בן-אריה ועמירם גונן. שהה בבתר דוקטורט באוניברסיטת טיבינגן בגרמניה שם חקר את הנוף התרבותי של כפרי המוצא של הטמפלרים הגרמנים אשר היגרו לארץ-ישראל והתיישבו בה במאה ה-19.

בן-ארצי מונה למרצה באוניברסיטת חיפה ב-1984, ב-1989 למרצה בכיר, ב-1995 לפרופסור חבר וב-2004 לפרופסור מן המניין. היה ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במשך 5 שנים, דיקן הפקולטה למדעי הרוח במשך 4 שנים, ומשנת תשס"ה עד תש"ע כיהן כרקטור אוניברסיטת חיפה. בשנת 2011-2010 מצוי בשבתון במרכז טאוב לחקר ישראל באוניברסיטת ניו יורק.

בן-ארצי מילא שורת תפקידים ציבוריים התנדבותיים והיה חבר בגופי ציבור רבים. בין השאר, במועצה לארץ ישראל יפה בסניף חיפה והצפון, במסגרתה ערך את הרשימה הראשונה של אתרים היסטוריים הראויים לשימור בחיפה. הרשימה אומצה על ידי העירייה ומשמשת בסיס לרשימת אתרי השימור בעיר. משנת תשל"ט (1979) הוא חבר ועדת השמות לרחובות בעיריית חיפה, ומתשס"ד מכהן כיושב ראש שלה. היה יושב ראש מועצת נחל הקישון ויושב ראש של כמה ועדות חלוקת גבולות בין רשויות מקומיות מטעם משרד הפנים, בהן יו"ר ועדת חקירה לגבולות קרית שמונה בשנים תשנ"ז-תשנ"ח.

בן-ארצי היה חבר מועצת ד"ש במשך תקופה קצרה, עם הקמתה ב-1977. הוא היה ממקימי תנועת "שלום עכשיו" ופעיל מרכזי בה בשנים 1989-1978.

מחקריו

היווצרות דגם המגורים ומאפייני המגורים של ערביי חיפה

מונוגרפיה זו מבוססת על עבודת הגמר לתואר השני, ראתה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה בשנת 1980. לראשונה נחקר אז האופן בו נוצרה מפת התפרוסת של ערביי חיפה לאחר הקמת המדינה, תוך זיקה לאירועי 1948 ולדגם התפרוסת המרחבי של ערביי חיפה קודם לכן. המחקר בחן את דפוסי מעבר המגורים משכונה לשכונה, את שיקולי בחירת אזור המגורים ואת מערכת הגורמים הרצוניים והחיצוניים המשפיעה על המרחב הערבי בעיר. בניגוד לממצאים ממחקרים קודמים שניסו למצוא מתאמים בהתאם למודלים עירוניים אמריקאיים. התברר כי לסמליות, להזדהות המרחבית ובעיקר לזיקה למשפחה ולמוסדות החינוך העדתיים יש השפעה מרכזית על שיקולי העדפת אזור המגורים; ולא בהכרח ללחצי הרוב או להסברים כלכליים גרידא. המלצות המחקר היו לפתח תשתית מגורים ייחודית לערביי חיפה, זאת מתוך הנחה שהעיר תמשוך מהגרים, וכי יימשך בה הגידול הטבעי, ומכיוון שהשטח המזוהה כערבי צר וקטן מהכיל גידולים אלה. נושא זה שב ונבדק גם לאור תוצאות מפקדי אוכלוסין מאוחרים יותר, והתברר אמנם כי חל שינוי כפול - לחיפה זרמו מהגרים מן הגליל שהיו חסרי זיקה לשכונות ערביות לפני 1948, וכן, לחצי המגורים יצרו 'זחילה' החוצה מן המרחב הערבי המסורתי לשכונות סמוכות.

המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל 1914-1882

מחקר זה מתבסס על עיבוד עבודת הדוקטורט של בן-ארצי, ויצא לאור בהוצאת יד יצחק בן-צבי בשנת 1988. הספר עוסק בתכנון הפיזי ובהקמת ארבעים המושבות הראשונות בשנים 1914-1881. הוא מלבן סוגיות כמו היכן הוקמו, ואיזה דגם תפרוסת ארצי יצרו המושבות. עד למחקרו של בן-ארצי הסברה הרווחת במחקר הייתה שבניית המושבות נעשתה באופן מקרי ללא שיקולי תכנון ומקצועיות תכנוניות, והייתה לכל היותר פרי חיקוי אלמנטים אדריכליים ותכנוניים של ערבי הארץ ותושביה הזרים כגון הטמפלרים. גאוגרפים כמו יהודה קרמון, או אדריכלים כמו ריכרד קאופמן, התעלמו לחלוטין מקיומם של קודמיהם, וראו במושבות מעין 'כפר אירופי או ערבי או גרמני'. בן-ארצי ניסה להראות שכבר מתחילתן נבנו המושבות מתוך זיקה לאידאולוגיה הציונית של מייסדיהן. הם נבנו על סמך תכנון מתקדם מאוד של מודדים ואדריכלים, נבנו על ידי אנשי מקצוע, ושימשו מופת לערביי הסביבה בה שכנו. המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל הייתה על כן ביטוי פיזי של אידאולוגיה לאומית פשוטה ומעשית, והנוף התרבותי של המושבות נוסך עד ימינו נופך מיוחד, כגון מרכזיהן של זכרון יעקב, מטולה, כנרת ועוד.

מגרמניה לארץ הקודש – התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל

ספרו זה של בן-ארצי התפרסם בהוצאת יד יצחק בן-צבי בשנת 1996. בן-ארצי משווה את המושבות שהקימו הטמפלרים בארץ ישראל לכפרי מוצאם בממלכת וירטמברג. הספר בוחן את השאלה באיזו מידה מושבות הטמפלרים שהקימו בשרונה, חיפה, יפו, וילהלמה (בני עטרות) ובית לחם הגלילית הן יבוא של טכנולוגיה ומושגים מגרמניה, כפי שגלי מהגרים לפעמים לוקחים לארץ חדשה מארץ האם.

בן-ארצי מנסה להראות שלא היה כאן חיקוי מכני של כפרי האם, כי אם מעשה של תכנון מראש, דבר ששינה מהדעה שהייתה מקובלת עד אז במחקר. הדיעה הרווחת אצל גאוגרפים ומתכננים הייתה, שהגרמנים ייבאו לארץ יסודות נוף 'וירטמברגיים' והעתיקו דגמי כפרים מארץ מכורתם. בן-ארצי טוען שצורת גג הרעפים וכפר הרחוב (Strassendorf), שדומים לאלה שבכפרי האם, הטעתה את מי שכתב עליהם. לדעתו מדובר בתכנון שתאם את האידאולוגיה הדתית של הטמפלרים, משום שהטמפלרים הם עדה דתית שהאמינה בפישוט הנצרות, האמינו בבואו מחדש של המשיח וראו את שליחותם לארץ כבאה להכשיר את הקרקע לבואו המחודש. בן-ארצי סובר שבניגוד לכפרים שמהם הגיעו הטמפלרים בגרמניה, שבהם בעלי חיים גרו לפעמים עם האנשים בבתים, הרי שבמושבות שהקימו בארץ ישראל הם יצרו מיסיון של דוגמה אישית, והקימו מושבה מודרנית דתית ומרווחת, כל ההתיישבות הייתה מתוכננת, הרחובות והבתים היו מתוכננים ובעלי החיים דרו מחוץ לבתים.

להפוך מדבר לכרמל': התהוותו של הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת 1948-1918

ספרו זה של בן-ארצי ראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 2004. הוא משתייך לסוגה של 'היסטוריה מקומית' (Local History). הספר מתאר את תהליך רכישת הקרקעות ואת בנייתן של השכונות ברכסי הכרמל ובשלוחותיו. המחקר מצביע על היווצרותו של הכרמל כמרחב יהודי נבדל מהעיר המעורבת, ואפילו משכונת הדר הכרמל שנחשבה לליבתה של חיפה העברית. קרקעות הכרמל המרכזי נרכשו בדמדומי מלחמת העולם הראשונה מידי גרמנים, ואליהם נוספו בהדרגה גושי קרקע ענקיים שלימים הוקמו עליהם נוה שאנן, רמת הדר, כרמל מרכזי, כרמל מערבי ועוד. אזורים אלה נוהלו על ידי ועדים מקומיים ורק בהדרגה סופחו לתחום השיפוט ולמינהל עירית חיפה. וכן נסיונות ההתיישבות ביערות הכרמל ופסגת הכרמל שלא צלחו בעקבות ההכרזה על אזורים אלה כחלק מפארק הכרמל.

מחקריו העכשוויים

כיום (2011) שוקד בן-ארצי על תרגום ספרו של הדיפלומט השווייצרי אברהרד פון מילינן Beiträge zur Kenntnis des Karmels ("להכרת הכרמל"), שראה אור בלייפציג ב-1908. בדרכו לדמשק חלה מולינן, אושפז בחיפה והחלים בבית הבראה גרמני על הכרמל. משם יצא למסעות רגלי ופרדות עם מדריכים מטירה, עֻספיה ואיגזים (כיום כרם מהר"ל). הוא כתב ספר על אזור הכרמל, תושביו, שפות ולהגים, חי וצומח וארכאולוגיה. לספר צורפו שתי מפות - של הכרמל ושל חיפה, ויש בהן מאות שמות שנעלמו ממפות ימינו. מפעל המחקר הזה הוא בשיתוף עם ד"ר אהרון גבע-קליינברגר מהחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה.

בן-ארצי כותב מחקר מקיף בשם "ההתיישבות היהודית הכפרית בקפריסין 1935-1882", על נסיונות ההתיישבות בשנים האלה, שכללו 3 גלים, ביישובים בגוש מסוים, ותוכנית מדינית אחת להפוך את קפריסין ליעד התיישבות ציוני יהודי.

בן-ארצי עובד על מאמר בשם "פרשת טנטורה - עלילה (דם) ומקומה בהיסטוריוגרפיה של מדינת ישראל". עבודתו זו מבוססת על פרשת עבודת הגמר של הסטודנט תדי כ"ץ בהנחיית פרופ' קייס פירו. כ"ץ בדה עדויות לפיהן חיילי חטיבת אלכסנדרוני הרגו ערבים חפים מפשע במלחמת העצמאות, ועמד על דעתו עד לתביעה בבית משפט.

ספרים שכתב

• היווצרות דגם המגורים ומאפייני המגורים של ערביי חיפה, עיונים בחקר המזרח-התיכון, חיפה, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1980.
• המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל 1914-1882, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1988.
• (עם יעקב גולדשטיין), עין-זיתים – מושבה לא נושבה, חיפה, אוניברסיטת חיפה, 1991.
• מגרמניה לארץ הקודש - התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1996.
• להפוך מדבר לכרמל - התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשס"ד, 2004.

• Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, Jerusalem, The Magnes Press, 1997. (תרגום, הרחבה ושינוי של הספר המושבה העברית).

ספרים שערך

• עורך משנה (מדעי), (עורכים ראשיים: ארנון סופר וב' קיפניס), אטלס חיפה והכרמל, חיפה: הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1980
• (עם אלי שילר), חיפה ואתריה, אריאל, 39-37, ירושלים: אריאל, 1985.
• (עם יהושע בן-אריה וחיים גורן), מחקרים בגאוגרפיה היסטורית יישובית של ארץ-ישראל, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1988.
• (עם מרדכי נאור), חיפה בהתפתחותה 1918-1948, סדרת עידן, 12, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1989.
• חיפה, היסטוריה מקומית, חיפה, אוניברסיטת חיפה, 1998.
• (עם ישראל ברטל ואלחנן ריינר), נוף מולדתו, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ-ישראל ובתולדותיה – מוגשים ליהושע בן-אריה, ירושלים: הוצאת מאגנס והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 1999.

• (With Alex Carmel, Peter Schäfer ), The Jewish Settlement in Palestine, 634-1881, Wiesbaden, Dr. Ludwig Reichert Verlag, 1990.

ראו גם

• חיפה בתקופה העות'מאנית

קישורים חיצוניים

• הרצאות וידאו של יוסי בן-ארצי בערוץ האקדמי
• הרצאתו של יוסי בן-ארצי על ההיסטוריה של חיפה: חלק א', חלק ב' וחלק ג' של ההרצאה
• יוסי בן-ארצי וחיים גורן, עוד על ראשית הרפואה, קתדרה 63, אפריל 1992
• מה משמרים ומה לא משמרים, הרצאתו של יוסי בן ארצי בנושא שימור אתרים, במסגרת סדרת תוכניות בנושא שימור מורשת ערבית בנויה בישראל, באתר הערוץ האקדמי
• על הספר "להפוך מדבר לכרמל - התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918", באתר הוצאת מאגנס
• יוסי בן ארצי, ‏על ההיסטוריוגרפיה של מלחמת העצמאות, קתדרה 65, תשרי תשנ"ג, ספטמבר 1992
• יוסי בן-ארצי ואסתר מרים וגנר, גאוגרפיה בגניזה, דצמבר 2010, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
• יוסי בן-ארצי, "מושבה"