מועדון הכדורגל צ'לסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: ניסוח בעייתי וכותרות שאינן מתאימות לאנציקלופדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מועדון הכדורגל צ'לסי

מידע כללי
כינוי	הכחולים (הבלוז) הפנסיונרים
תאריך ייסוד	1905
אצטדיון	סטאמפורד ברידג', לונדון (42,055)
בעלי הקבוצה	רומן אברמוביץ'
נשיא	{{{נשיא}}}
יו"ר	ברוס באק
מנכ"ל	{{{מנכ"ל}}}
מאמן	לואיס פליפה סקולארי
ליגה	פרמייר ליג
תארים
מספר אליפויות	3
מספר גביעים	11
תארים אחרים	{{{תואר אחר}}}
תלבושת
תלבושת בית 　 תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל צ'לסי (באנגלית: Chelsea F.C, ידוע גם בכינוי "הכחולים") הוא מועדון כדורגל אנגלי הפועל ברובע האמרסמית' ופולהאם של העיר לונדון, המשתתף בליגת העל האנגלית.

המועדון נוסד ב-14 במרץ 1905 והוא משתתף בכל עונות הפרמייר ליג מאז היווסדו.

צ'לסי הוא אחד מהמועדונים הבולטים בכדורגל האנגלי, והוא מככב ברציפות בחלק העליון של טבלת הפרמייר ליג האנגלית משנת 1989. תקציבה של הקבוצה כיום הוא כ-350 מיליון אירו.

משכן הבית של המועדון הוא אצטדיון סטאמפורד ברידג', הממוקם בדרום מערב לונדון. למרות שמו של המועדון, האצטדיון למעשה לא ממוקם במחוז העירוני של קנסינגטון וצ'לסי, אלא בתחום המוניציפאלי של האמרסמית' ופולהאם הצמוד אליו.

צ'לסי זכתה ב-3 אליפויות ליגת הפרמייר ליג האנגלית, ב-2 גביעי אופ"א, בגביע אירופה למחזיקות גביע, ב-4 גביעי אנגליה וב-4 גביעי הליגה.

תוכן עניינים 1 ההיסטוריה של המועדון 1.1 השנים הראשונות: 1905-1940 1.2 השנים שלפני ואחרי מלחמת העולם השנייה(1940-1952) 1.3 טד דרייק: מודרניזם והאליפות (1952-1963) 1.4 העלייה (1963-1971) 1.5 הזמנים הקשים (1971-1983) 1.6 התחלה חדשה (1983-1989) 1.7 שנות ה-90: חזרה למסלול 1.7.1 המהפכה: חוליט, ויאלי וזולה (1996-2000) 1.8 רניירי: איש הכמעט (2000-2004) 1.9 תקופת מוריניו 1.10 אברהם גרנט 1.11 תקופת סקולארי 2 תארים 3 סגל המועדון 4 שחקנים מפורסמים במועדון 5 הערות שוליים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההיסטוריה של המועדון

התהוותו של המועדון החלה למעשה ברכישת השטח שבו הוקם אצטדיון סטמפורד ברידג' על ידי הנרי אוגוסטוס "גאס" מירס ואחיו ג'וזף מירס ב-1896. השניים ניסו לשכנע את מועדון הכדורגל פולהאם שישתמש במגרש, אך נכשלו. בסופו של דבר, לאחר ששקלו למכור את השטח לחברת הרכבות הבריטית, החליטו השניים יחד עם שותפם פרד פרקר להקים מועדון כדורגל חדש.

[עריכה] השנים הראשונות: 1905-1940

צ'לסי הוקמה רשמית בידי מתכנניה ב-14 במרץ 1905 בפאב "ריסינג סאן", בסמוך לאוטוסטרדה פולהאם רוד. מכיוון שהייתה קיימת כבר קבוצה בשם פולהאם, הוחלט על שימוש בשם המחוז הסמוך, צ'לסי. זאת, לאחר שהשמות "לונדון FC", "קנסינגטון FC" ו"סטמפורד ברידג' FC" נדחו. אחרי שטוטנהאם ופולהאם סירבו להכנסת צ'לסי לליגה הדרומית, הם ניסו להתקבל לפוטבול ליג. המועמדות אושרה ב-29 במאי 1905 לאחר נאום של פרקר, שבו הדגיש את היכולת הכלכלית היציבה והאצטדיון החדש. החולצות הכחולות נבחרו על ידי מירס, המסמלים את צבעי הרכיבה של הלורד צ'לסי, בשילוב עם מכנסיים לבנים וגרביים כחולים כהים. משחק הליגה הראשון נערך מול סטוקפורט קאנטרי ב-2 בספטמבר 1905 במשחק "חוץ". צ'לסי הפסידה 1-0. משחק הבית הראשון היה מול ליברפול אשר הסתיים בניצחונה של צ'לסי 0-4.

בעונות הראשונות לקיומו, לא הצליח המועדון לשמור על יציבות בליגה האנגלית. המגן הסקוטי, ג'ון טייט רוברטסון מונה למאמן-שחקן הראשון של הקבוצה. רוברטסון פתח במסע רכש בו נרכשו שחקנים מקבוצות אחרות, ביניהם השוער ויליאם פאלק, אשר זכה הגביע האנגלי עם שפילד יונייטד, והחלוץ ג'ימי וינדרידג' מסמול הית'. הקבוצה סיימה במקום השלישי בעונתה הראשונה, אבל רוברטסטון עזב את הקבוצה לאחר סכסוך אישי עם ההנהלה. המזכיר ויליאם לואיס הפך לדמות החזקה במועדון, ובהנהגתו עלתה צ'לסי ליגה.

בעונת 1909-1910 ירדה הקבוצה ליגה. בעונת 1911-1912 עלתה צ'לסי בשנית. בעונה האחרונה לפני מלחמת העולם הראשונה ניצלה צ'לסי מירידה, בשל הרחבת הליגה. צ'לסי זכתה לתמיכה נרחבת מהקהל, דבר שהתבטא ב67 אלף הצופים שצפו באצטדיונה במשחק מול מנצ'סטר יונייטד ב-1906, שיא של הליגה השנייה להכנסת צופים באותה עת. ב-1915 הגיעה צ'לסי לראשונה לגמר הגביע האנגלי. המשחק מול שפילד יונייטד נערך באולד טראפורד. באותו משחק צ'לסי הפסידה 3-0.

העונה הראשונה מאז המלחמה, 1919-1920, הייתה שנת שיא בהצלחת המועדון, צ'לסי הגיעה למקום השלישי ולחצי גמר הגביע (שם הפסידה הקבוצה לאסטון וילה, הזוכה לאותה שנה). צ'לסי ירדה בעונת 1923-1924 ליגה ובמשך 4 עונות מתוך 5 לא עלתה חזרה לליגה הראשונה. בעונת 1929-1930 עלה המועדון לליגה הראשונה, ונשאר שם למשך 32 שנה (עד 1962).

בשנות השלושים לא הצליח המועדון להגיע להישגים, למרות מסע רכש נרחב לאחר שעלה ליגה, וצ'לסי רכשה שלושה שחקנים סקוטים: הוג'י גלכר שחקן נבחרת סקוטלנד, אלכס ג'קסון ואלק צ'יין. גלכר היה הקפטן של ניוקאסל בעונת האליפות של ניוקאסל ב-1926. גלכר שיחק ארבע עונות במועדון, בהן הבקיע 81 שערים. גם שחקני נבחרת אנגליה ששיחקו במועדון - כמו טומי לאו, סאם וויבר, סיד בישוף, הארי ברוגס, דיק ספנס וג'ו באמבריק - לא הצליחו לשפר את השגיו. ב-1932 הפסידה הקבוצה לניוקאסל יונייטד בחצי גמר הגביע האנגלי. ב-1939 צ'לסי הגיעה לרבע הגמר הגביע לאחר ניצחונות על שפילד וונסדיי וארסנל, אבל הפסידה ברבע הגמר לגרימסבי טאון.

[עריכה] השנים שלפני ואחרי מלחמת העולם השנייה(1940-1952)

בירל הפך למאמן צ'לסי סמוך למלחמת העולם השנייה. לאחר שלושה מחזורי ליגה בעונת 1939-1940, ופעילות הליגות הופסקה, בשל המלחמה. דבר שמנע מצ'לסי ושאר הקבוצות לנהל משחקים סדירים ורשמיים. צ'לסי נאלצה להשתתף במסגרות מקומיות וטורנירים לא רשמיים, ובין היתר אולצה לשנות את סגל שחקניה באופן כמעט מלא. צ'לסי גם הופיעה ב"גביע המלחמה", שבו הפסידו 3-1 לצ'רלטון בגמר 1944 וניצחו את מילוול 2-0 בגמר 1945, בגמר צפו 80 אלף איש. את הגביע הניףג'ון האריס, הקפטן הראשון של צ'לסי. באוקטובר 1945, כשהמלחמה נגמרה, הגיעה דינמו מוסקבה אלופת ברית המועצות למספר משחקי ראווה מול קבוצות בריטיות, צ'לסי ביניהן. המשחק נערך ב-13 בנובמבר, והמשחק נגמר בשוויון 3-3. קהל של כ-100 אלף צופים נכח במשחק, שיא כל הזמנים

ב-1950, צ'לסי ניצחה ברבע גמר הגביע את מנצ'סטר סיטי 2-0 והוגרלה לשחק מול ארסנל בחצי הגמר, שממנו הודחה צ'לסי בסיכום שני המשחקים. שנה אחרי, צ'לסי עמדה על סף ירידה, עם מאזן אימים של 14 משחקים ללא ניצחון, ו6 נקודות בפיגור מהמקום שמעל ה"קו האדום" בטבלה. אחרי שצ'לסי ניצחה 3 משחקים, הם יצאו למשחק האחרון כשהם צריכים לנצח את בולטון ולקוות לתוצאה טובה בין לניצחון של שפילד וונסדי כנגד אברטון. צ'לסי ניצחה 4-0 ו-ונסדיי הביסה 6-0 את אברטון ואיפשרה לצ'לסי להשאר בליגה. ב-1952, צ'לסי נחלה אכזבה לאחר עוד הדחה מחצי גמר הגביע.

[עריכה] טד דרייק: מודרניזם והאליפות (1952-1963)

ב-1952, שחקן ארסנל לשעבר וחלוץ נבחרת אנגליה טד דרייק מונה למאמן. צ'לסי נקרא "הבלוז" (הכחולים). הוא שיפר את האימונים, הוא הרחיב את מערכות הנוער של הקבוצה שהתחילו על ידי בירל ועזב את המידיניות של החתמת שחקנים כוכבים, והחתמים במקומם שחקנים אחרים מליגות יותר נמוכות. הוא גם אמר לאוהדים שיתמכו בקבוצה יותר. בשני העונות הראשונות הוא לא ממש הצליח, הוא זכה במקום ה19 ונקודה אחת מעל ירידה ומקום 8 בעונה השנייה שלו. ב-1954-55, צ'לסי זכתה באליפות כשלקבוצה לא היו שחקנים כוכבים. הקבוצה כללה את השוער צ'רלי טומפסון, שחקנים חובבנים כמו דרק סאנדרס וג'ים לואיס, אריק פרסונס, ג'וני מקניקול, פרנק בלונסטון, פיטר סילט ומאמן נבחרת אנגליה בעתיד רון גרינווד כבלם, כמו כן את קן ארמסטרונג, סטאן ווילמס והבלם ג'ון האריס. השחקן המפורסם ביותר בקבוצה היה הקפטן, ומלך השערים לאותה עונה (21 שערי ליגה) ושחקן נבחרת אנגליה רוי בנטלי.

בזמן הכהונה של טד דרייק הוא החליף את הלוגו הישן של הפנסיונר ובמקומו הוכנס האריה צ'לסי התחילה את אותה עונה כמו עונה קודמת, 4 הפסדים רצופים, כולל הפסד מותח 6-5 למנצ'סטר יונייטד, והם היו מקום 12 בנובמבר. מאז צ'לסי עשתה ריצה מדהימה שהפסידה רק 3 מתוך 25 המשחקים הבאים וזכו בתואר לאחר משחק מול שפילד וונסדיי שבו ניצחה 3-0. שני ניצחונות מפתח לאליפות היו הניצחונות מול המקום השני וולבס - ניצחון 4-3 דרמטי בחוץ ו1-0 בסטמפורד ברידג' באפריל. באותה עונה צ'לסי השיגה 52 נקודות. באותה צ'לסי זכתה בארבע תארים כשגם המילואים, הA והג'וניור זכו בליגות שלהם.

צ'לסי הייתה אמורה להיות הקבוצה האנגלית הראשונה שמשחקת בגביע האלופות של אירופה, אך היא שוכנעה לעזוב את התחרות.

צ'לסי לא הצליחה להחזיר את ההצלחה הגדולה שלהם, וסיימו במקום ה-16 לאחר עונת האליפות. ג'ימי גריבס שידוע בתור אחד משחקני הנוער הכי גדולים של צ'לסי אי פעם שהכניס 122 שערים ב4 עונות השתלב ביחד עם שחקני נוער אחרים בקבוצה הבכירה, אבל זה הצליח. אחת מנקודות השפל של הקבוצה היה ההפסד בסיבוב השלישי של הגביע לקרו אלכסנדרה מהליגה ה4 בינואר 1961. שגריבס נמכר למילאן ביוני 1961. צ'לסי פיטרה את דרייק בספטמבר 1961 אחרי הפסד 4-0 לבלקפול. הוא הוחלף על ידי טומי דוצ'רטי.

[עריכה] העלייה (1963-1971)

צ'לסי הפכה לאחת מהקבוצות הזוהרות והאופנתיות באנגליה כשכוכבים של אותה תקופה כמו מיכאל קיין, סטיב מקווין, ראקוול וולץ, טרנס סטאפ וריצ'רד אטנברו היו שחקני הרכב קבועים בצ'לסי. בשנות ה-60 צ'לסי הפכה לשם גדול בפעם הראשונה, אבל הצליחו להשיג תוצאות על המגרש והחמיצו הזדמניות לזכייה בתארים.

בחמש שנות כהונתו כמאמן צ'לסי, דוצ'רטי מכר המון שחקנים מבוגרים של צ'לסי, והחליף אותם עם כשרונות ממחלקת הנוער של בירל וכמה שחקנים שהביא. כבר בינואר 1962, המועדון נראה שהוא בדרך לירידה והוא הסתכל לעבר העתיד. צ'לסי ירדה לליגה השנייה, אבל בעונתו המלאה הראשונה של דוצ'רטי הוא הוביל את צ'לסי לעלייה אחרי ניצחונות על סנדרלנד וניצחון 7-0 על פורטסמות' במשחק האחרון על העלייה.

צ'לסי חזרה לליגה הראשונה עם קבוצה צעירה וחדשה שכללה את רון האריס, השוער פיטר בונטי, החלוץ בובי טמבלינג (ש-202 שעריו הם שיא מועדון), הקשר ג'ון הולינס, הבלם קן שליטו, החלוץ בארי ברידג'ס, הוינגר ברט מארי והקפטן והקשר טרי וונבלס, כולם תוצר של מחלקת הנוער. אליהם הוסיף דוצ'רטי את החלוץ גורג' גרהאם, המגן השמאלי אדי מקריידיי והבלם מרווין הינטון.

צ'לסי סיימה במקום החמישי בחזרה שלהם לליגה הראשונה - המשחק של צ'לסי התבסס על פיסרות ואנגריה גבוהה. הם הוזמנו לשחק מול נבחרת גרמניה המערבית שכללו את פרנץ בקנבאואר, יו סילר וברטי ווגטס. צ'לסי ניצחה 3-1 ועשתה תיקו 3-3. צ'לסי זכתה בגביע הליגה הודות לניצחון 3-2 בבית ותיקו 0-0בחוץ.

עם זאת, נראו סדקים בצ'לסי כשדוצ'רטי התעמת עם טרי וונבלס. צ'לסי הפסידה את האליפות למנצ'סטר יונייטד והפסידה בחצי גמר הגביע 2-0 לליברפול וסיימה באותה עונה במקום השלישי.

בעונה אחרי צ'לסי התחרה בשלוש מסגרות: הליגה, הגביע וגביע אופ"א. צ'לסי שיחקה 60 משחקים ב-3 מסגרות בימים שלפני החילופים. צ'לסי סיימה במקום ה-5 בליגה. בגביע אופ"א, צ'לסי עברה את רומא, מינכן 1860 ומילאן כשנעצרה מול ברצלונה בחצי הגמר. דוצ'רטי החליט למכור שחקנים כמו וונבלס, גרהאם שהוחלף בטומי באלדווין, ברידג'ס ומורי. הוא הביא את צ'רלי קוק ב-72 אלף פאונד וגם העלה מהנוער את החלוץ הצעיר בשם פיטר אוסגוד.

צ'לסי עם אוסגוד צלחה בליגה והובילה אותה במהלך באוקטובר 1966. אוסגוד נפצע ודוצ'רטי הביא תמורת 100אלף פאונד את החלוץ טוני האטלי. האטלי לא הסתגל למשחק של צ'לסי וזו סיימה במקום ה-9. השיא של אותה עונה הייתה העפלה לגמר הגביע, צ'לסי ניצחה בחצי הגמר את לידס והעפילה בפעם הראשונה מאז 1915 לגמר הגביע. צ'לסי התמודדה מול טוטנהאם בגמר הגביע הלונדוני הראשון. צ'לסי הפסידה 2-1 מול טוטנהאם שבה היו ג'ימי גריבס וטרי וונבלס. דוצ'רטי פוטר בעונה אחרי.

במשחק שלאחר עזיבתו של דוצ'רטי, צ'לסי הפסידה 7-0 ללידס יונייטד. דייב סקסטון מונה למאמן. סקסטון נשאר עם הבסיס של דוצ'רטי, והביא יותר ברזל להגנה עם החתמות כמו ג'ון דמפסי ודייווידוווב.

צ'לסי סיימה במקום ה-3 בעונת 69-70, כשהאטצ'ינסון ואוסגוד כבשו ביחד 53 שערים, צ'לסי הגיעה לגמר הגביע מול לידס שהייתה האלופה האנגלית, צ'לסי חזרה מפיגור ובמשחק הראשון סיימה בתיקו 2-2 בוומבלי. המשחק החוזר היה באולד טראפורד שבו צ'לסי ניצחה וזכתה בגביע האנגלי.

בעקבות זכייה בגביע צ'לסי העפילה לגביע המחזיקות. ניצחונות על אריס וצסק"א סופיה הובילה אותם לרבע הגמר שבו ניצחה את קלאב ברוז' הודות לקאמבק מרשים אחרי פיגור 2-0 במשחק הראשון וניצחון של 4-0 במשחק השני. צ'לסי ניצחה את מנצ'סטר סיטי בחצי הגמר. בגמר עשתה צ'לסי תיקו 1-1 במשחק הראשון, ובגומלין צ'לסי ניצחה 2-1 בשביל לזכות בתואר האירופי הראשון של צ'לסי. השיר "בלו איז זה קולור" שוחרר ב-1972 והגיע למקום החמישי בטבלת המכירות הבריטית.

[עריכה] הזמנים הקשים (1971-1983)

בעיות קשות בקבוצה קרו כשסקסטון התעמת עם מספר שחקני מפתח כמו פיטר אוסגוד, האדסון ובאלווין. התוצאות של צ'לסי לא היו טובות, הם הפסידו בגביע המחזיקות לאדווידאברגס FF, בגביע האנגלי ללייטון אויינט למרות שהובילו 2-0, ובגמר גביע הליגה לסטוק סיטי. צ'לסי סיימה במקום ה12- ב72-73 וב-17 בעונה אחריי. אחרי ההפסד לווסטהאם 4-2 בבית ב-1973 העימות בין אוסגוד והאדסון לסקסטון התעצם ושניהם נמכרו. סקסטון עזב את המועדון בעונת 1974-75 אחרי התחלה לא טובה והוחלף על ידי העוזר שלו רון סוארט שלא הצליח להציל את הקבוצה מירידה ב-1975.

היציע המזרחי - אחד מהגורמים לבעיות הכלכליות של צ'לסי באותה עונה הבנייה של היציע המזרחית מהגורמים יבה גרמו לקבוצה להיות בחובות ולא הצליחו לשחזר את ההצלחה. המגן הימני אדי מקריידי הפך למנג'ר ב-1975, והוביל את צ'לסי לעלייה ב-1976-77 עם קבוצה של שחקני נוער בעיקר, בעיקר ריי וילקינס והחלוץ בן ה-24 סטיב פינסטון, ושחקנים ותיקים כמו האריס, בונטי וקוק. מקריידי עזב לאחר מחלוקת עם בריאן מירס ועוד שחקן לשעבר מונה למאמן הפעם קן שליטו המגן הימני לשעבר.

שליטו הציל את צ'לסי מירידה ב-1977-78, כולל ניצחון על אלופת אירופה ומחזיקת הגביע ליברפול 4-2. שליטו עזב את הקבוצה לאחר שבעונה הבאה הוא ניצח רק 3 משחקים עד לחג המולד. אפילו חזרתו הקצרה של אוסגוד עזרה רק בקצת. מחליפו של שליטו דני בלאצ'פלואר לא הצליח להימנע מירידה עם 5 ניצחונות בלבד ו-27 הפסדים. וילקינס אחד מכוכבי הקבוצה היחידים נמכר למנצ'סטר יונייטד ואלוף העולם ג'וף הארסט הפך למאמן בספטמבר 1979 עם בובי גולד כעוזרו. הקבוצה השתפרה, וסיימה את אותה עונה במקום ה4 והפסידה את העלייה רק בגלל הפרש שערים. בעונה הבאה הקבוצה לא הצליחה להכניס גולים וסיימה במקום ה-12 בעונת 80-81.

ב-1981 בריאן מירס התפטר מתפקידו כיושב ראש וסיים את הקשר בן 76 השנה עם צ'לסי. אחת מהחלטות האחרונות של מירס היו החתמת ג'ו ניל כמאמן. שנה אחרי קן בייטס קנה את הקבוצה תמורת פאונד אחד.

בעונת 1981/82 צ'לסי סיימה שוב במקום ה-12, אך הצליחה לזכות בגביע. הצלחותיה הבולטות במירוץ לגביע היו הניצחון על אלופת אירופה בסיבוב החמישי, והניצחון על טוטנהאם ברבע הגמר. עונת 82/83 הייתה העונה הגרועה בהיסטוריה של צ'לסי. צ'לסי כמעט ירדה לליגה השנייה, אבל ניצלה בזכות שתי נקודות שהשאירו אותה מעל הקו האדום.

[עריכה] התחלה חדשה (1983-1989)

בקיץ 83, ג'ון ניל עשה כמה רכישות חשובות בהיסטוריה של צ'לסי. קרי דיקסון הגיע מרידינג, פאט נווין הגיע מקלייד, ניג'ל סקאקמן הגיע מבורנמות' והשוער אדי נידזוויקי תמרות חצי מיליון פאונד. דיקסון ביחד עם דייווידוספידי שהיה גם החתמה של ניל הצליחו להתחבר טוב, וגם עד נווין, שילוב שהוביל לכמעט 200 שערים ב3 עונות. צ'לסי החדשה התחילה את עונת 83-84 עם ניצחון 5-0 על דרבי קאונטי במשחק הפתיחה, 5-3 על פולהאם וניצחון 4-0 על ניוקאסל של קווין קיגאן. דיקסון הכניס 36 שערים בכל המסגרות והעלייה הגיעה אחרי ניצחון 5-0 על לידס. הקבוצה הוכתרה כאלופת ליגת המשנה במשחק האחרון של אותה עונה אחרי ניצחון על גירמסבי טאון, עם 10 אלף אוהדים שהגיעו למשחק. עם חזרתם לליגה הראשונה, צ'לסי הייתה מועמדת לאירופה ב84-85 וסיימו במקום ה6. צ'לסי הגיעה לגמר גביע הליגה השלישי בתולדותיה. ניל פרש בסוף אותה עונה אחרי בעיה רפואית והוחלף על ידי הולינס.

עם הולינס, צ'לסי הייתה מועמדת לאליפות כשהובילה את הליגה בפברואר, אבל פציעות של נידזוויקי ודיקסון הביאו לתוצאות רעות. ניצחון 2-1 על מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד וניצחון נוסף באפטון פארק באותה תוצאה מול ווסטהאם - שיפרו את סיכויי האליפות של צ'לסי כשהיו 3 נקודות מאחוריי ליברפול כשנשארו חמישה משחקים בקופה. אבל צ'לסי סיימה שוב באותה עונה במקום ה-6. צ'לסי זכתה בגביע הפול ממברס אחרי ניצחון על מנצ'סטר יונייטד 5-4.

בעונה אחרי, צ'לסי סיימה במקום ה-14, שחקנים מרכזיים דוגמת ספידי וספאקמן נמכרו. הולינס פוטר במרץ של אותה עונה. סקוט בובי קמפבל החליף את הולינס אבל לא הצליח למנוע את הירידה. בעונה שאחרי, צ'לסי חזרה לליגה הראשונה אחרי שזכתה באליפות הליגה השנייה עם 99 נקודות, 17 יותר ממנצ'סטר סיטי היריבה הקרובה ביותר.

[עריכה] שנות ה-90: חזרה למסלול

צ'לסי חזרה באופן מרשים לליגה הראשונה בעונת 89-90. המנג'ר בובי קמפבל הוביל את הקבוצה לזכות במקום ה-5. באותה עונה הוא זכה בפעם השנייה של צ'לסי בגביע הפול ממברס עם ניצחון 1-0 על מידלסברו בגמר. קמפבל הוחלף שנה אחריי באיאן פורטרפילד שהוביל את צ'לסי בעונת 1991-92 להעפיל לעונה הראשונה של ליגת הפריימרליג. איאן עזב את הקבוצה והוחלף על ידי דייוויד ווב שהיה חלק מהזכייה של צ'לסי בגביע האנגלי בשנת 1970 והוביל את הקבוצה למקום 11. ווב הוחלף על ידי הקשר הבינלאומי לשעבר של אנגליה גלן הודל שרק זכה בעלייה לפריימרשיפ עם סווידון. באותו הזמן, היה מאבק להצלת הברידג'. בסופו של דבר בייטס הציל את הברידג' ומהלך זה הוביל ליצירת "צ'לסי פיטצ' אונארס" שהיא קנתה את זכות הבעלות על האצטדיון ואת זכיות השם. אחרי זה התחיל מבצע שיפוץ של הברידג' שבו הפכו את האצטדיון לכולו כיסאות, קירבו את היציעים למגרש, השיפוץ נגמר עד למילניום החדש.

בעונתו הראשונה של הודל, צ'לסי אוימה על ידי הירידה, ההחתמה של מרק סטין תמורת 1.5 מיליון פאונד הייתה חלק חשוב בהשארות בליגה. באותה עונה צ'לסי הגיעה לגמר נגד מנצ'סטר יונייטד אבל הפסידה 4-0. צ'לסי העפילה לגביע המחזיקות של עונת 94-95, אבל עפה בחצי הגמרמול ריאל סראגוסה.

לצ'לסי היה עכשיו סגל טוב שהשחקן הבכיר היה הקפטן דניס וייז. אבל יושב הראש בייטס סיפק לקבוצה כסף בשביל לקנות שחקנים חדשים, ושני שחקנים בעלי שם עולמי הוחתמו בקיץ 95 האגדה ההולנדית רוד חוליט (שהגיע בחינם מסמפדוריה) וחלוצה של מנצ'סטר יונייטד מרק יוז (1.5 מיליון פאונד) ביחד עם המגן הרומני המוכשר דן פטרסקו. הודל הוביל את צ'לסי למקום ה11 בעונת 95-96 ולעוד חצי גמר גביע, ועזב בשביל להיות מאמן נבחרת אנגליה.

[עריכה] המהפכה: חוליט, ויאלי וזולה (1996-2000)

חוליט מונה לשחקן מאמן בעונת 1996-97 והביא מספר שחקנים בעלי שם עולמי כמו אלוף אירופה וחלוץ יובנטוס ג'אנלוקה וויאלי, הבלם הצרפתי פרנק לאבף ג'יאנפרנקו זולה (שהפך לאחד מהשחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המועדון) ורוברטו די מאטו (שהגיע תמורת 4.9 מיליון פאונד). אליהם הצטרפו הקשר האורוגאי גוסטבו פויט והחלוץ הנורבגי טורה אנדרה פלו. עם השחקנים האלו חוליט הפך את צ'לסי לאחת מהקבוצות הגדולות של אנגליה וקיבל מוניטין על המשחק היפה ששיחקה.

חוליט הוביל את צ'לסי למקום השישי בעונתו הראשונה וזכה בגביע האנגלי. המשחק הכי זכור מהזכייה בגביע האנגלי, היה הניצחון על ליברפול בסיבוב הרביעי שבו צ'לסי פיגרה 2-0 במחצית, וניצחה בסוף המשחק. בגמר צ'לסי ניצחה את מידלסברו אחרי השער המהיר בהיסטוריה של גמר הגביע של רוברטו די מאטו. העונה הייתה סיום שמח אחרי מותו של סגן יושב ראש צ'לסי מת'יו הארדינג בתאונת הליקופטר לאחר משחק מול בולטון. חוליט פוטר מהמועדון לאחר ויכוח על החוזה, כשהקבוצה הייתה במקום השני בליגה ובחצאי הגמר של שני גביעים. ג'אנלוקה ויאלה מונה להיות שחקן-מאמן וזכה בשני גביעים בחודשיים. בגביע הליגה זכה לאחר ניצחון 2-0 על מידלסברו בוומבלי (די מאטו שוב הכניס). צ'לסי הגיעה לגמר גביע המחזיקות אחרי ניצחון דרמטי מול ויצ'נזה בחצי הגמר. צ'לסי זכתה בגביע לאחר ניצחון מול שטוטגארט 1-0. צ'לסי זכתה גם בסופר קאפ האירופאי לאחר ניצחון 1-0 על ריאל מדריד.

בעונת 98-99 צ'לסי הייתה קרובה לזכייה בתואר לאחר שהובילה בינואר את הטבלה, אבל הפסדים לווסטהאם ומספר תוצאות תיקו מול מידלסברו, לסטר ושפילד וונסדי, גרמו לצ'לסי לסיים רק במקום ה3, 4 נקודות ממקום ראשון. צ'לסי הגיעה לחצי הגמר של גביע המחזיקות מול מאיורקה ובגביע הליגה וגביע האנגלי עפה בחצי הגמר. מקום שלישי גרם לצ'לסי לעלות לליגת האלופות.

44 שנה אחרי שנמנע מצ'לסי לשחק באליפות אירופה, צ'לסי עשתה את הבכורה שלה בליגת האלופת באוגוסט 1999והודחה מול ברצלונה ברבע הגמר. המסע של צ'לסי כלל תיקו מול מילאן בסאן סירו ובאולמפיקו צ'לסי עשתה תיקו מול לאציו. צ'לסי גם ניצחה את גאלאטסריי בחוץ 5-0. ברבע הגמר צ'לסי הובילה 3-0 בבית, וקיבלה שער מפיגו בסוף המשחק. צ'לסי הייתה רחוקה 7 דקות מעלייה לחצי הגמר כשפיגרה 2-1, אבל המשחק נגמר בתוצאה 5-1 לאחר הארכה.

לצ'לסי היה סגל עם הרבה שחקנים בינלאומיים, כולל את זולה, די מאטו, פויט, השוער ההולנדי אד דה חוי, אלופי העולם עם צרפת לאבף, דסאי ודאשמפ. תחת ויאלי צ'לסי הייתה לקבוצה הראשונה ששיחקה עם 11 שחקנים שאף אחד מהם לא היה מאותו מדינה. צ'לסי סיימה באותה עונה במקום ה-5, אבל צ'לסי זכתה בגביע האנגלי בניצחון 1-0 על אסטון וילה בגמר האחרון בוומבלי. מגן הקהילה התווסף באוגוסט אחרי ניצחון 2-0 על מנצ'סטר יונייטד.

[עריכה] רניירי: איש הכמעט (2000-2004)

ויאלי השקיע כ-26 מיליון פאונד על שחקנים באותו קיץ, כולל את ההולנדי ג'ימי פלויד הסלביינק, החלוץ האיסלנדי אידור גודיונסן אבל פוטר בספטמבר 2000 אחרי שניצח רק אחד מתוך חמשת המשחקים הראשונים של אותה עונה. הוא הוחלף על ידי קלאודיו רניירי, איטלקי אחר שהוביל את צ'לסי לאחת מששת הגדולות באנגליה. רניירי מכר שחקנים ותיקים כמו פויט ווייז והחליף אותם עם ג'ון טרי, גאלאס, לאבף וגרונקייר. עונתו השנייה של רניירי הביאה יותר הצלחה כאשר הגיע לגמר גביע הליגה ולעוד גמר גביע, שבו הפסיד לארסנל, צ'לסי סיימה באותה עונה במקום השישי. רניירי לא רכש בעונת 2002-03 שחקנים לאחר שהיו בעיות כספיות במועדון, אבל הצליח להוביל את צ'לסי לעלייה לליגת האלופות וסיום במקום ה-4 לאחר שניצחו את ליברפול 2-1 במשחק האחרון של אותה עונה.

בייטס מכר את צ'לסי למיליונר הרוסי רומן אברמוביץ' תמורת 60 מיליון פאונד. רניירי הצליח להביא שחקנים חדשים כמו: קלוד מקללה, ג'רמי, גלן ג'ונסון, ג'ו קול, דמיאן דאף, הרנן קרספו, חואן סבסטיאן ורון.

צ'לסי סיימה במקום השני בליגה והגיעה לחצי גמר ליגת האלופות אחרי ניצחון דרמטי על ארסנל ברבע הגמר, אך רניירי פוטר לאחר טעויות טקטיות במשחק חצי הגמר מול מונאקו (כמו הכנסת סקוט פארקר כמגן ימני והפיכת גלן ג'ונסון לבלם). את רניירי החליף ז'וזה מוריניו (שזכה בשתי אליפויות פורטוגל, בגביע הפורטוגלי, גביע אירופה לאלופות וגביע אופ"א עם פורטו). אברמוביץ' גם הביא את הסקאוט פייט דה ויסר (שהעביר את רונאלדו ורומאריו לפ.ס.וו. איינדהובן).

[עריכה] תקופת מוריניו

2004-05 הייתה העונה המוצלחת ביותר בהיסטורייה של צ'לסי, המועדון זכה באליפות עם 95 נקודות ו-29 ניצחונות בעונה אחת. הגנת הקבוצה הובלה על ידי ג'ון טרי הקפטן, גאלס, והשוער פטר צ'ך שהובילו את צ'לסי ל-25 משחקים ללא ספיגת שער, ורק 15 שערי ובה בכול המסגרות כשצ'ך השיג שיא פריימרשיפ של 1025 דקות ללא ספיגה. צ'לסי זכתה בתואר לאחר הניצחון 2-0 מול בולטון וונדררס הודות לצמד של פרנק למפארד, כמעט 50 שנה אחרי שזכו בתואר האחרון ו-100 שנה לאחר הקמת המועדון. צ'לסי זכתה בדאבל באותה עונה, אחרי שזכתה בגביע הליגה אחרי ניצחון 3-2 בגמר הגביע. בליגת האלופות צ'לסי הגיעה לחצי הגמר והפסידה רק באנפילד.

שנה אחרי, צ'לסי זכתה שוב באליפות אחרי ניצחון מרשים 3-0 בבית על מנצ'סטר יונייטד. צ'לסי הפכה לקבוצה הלונדונית הראשונה שזוכה בשני תארי ליגה רצופים מאז שנות ה-30, ורק החמישית שעשתה זאת מאז מלחמת העולם השנייה והשוותה את השיא של ניוקאסל לרקורד הביתי הטוב ביותר (18 ניצחונות ורק תיקו אחד). צ'לסי הודחה על ידי ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות והודחה בחצי גמר הגביע.

בעונת 2006-07, צ'לסי זכתה בגביע הליגה אחרי ניצחון 2-1 על ארסנל בגמר האחרון אי פעם של גביע אנגלי באצטדיון המילניום. צ'לסי הפסידה את האליפות לאחר מספר תוצאות רעות מול בולטון, ניוקאסל וארסנל. צ'לסי גברה על מנצ'סטר יונייטד בתוצאה 0-1 בגמר הגביע האנגלי משער של דידייה דרוגבה בהארכה.

[עריכה] אברהם גרנט

ב-20 בספטמבר 2007 עזב מוריניו את צ'לסי, בהחלטה הדדית עם ההנהלה [1]. המאמן הישראלי אברהם גרנט, ששימש עד לאותה עת כמנהל המקצועי של המועדון, קיבל את תפקיד המנג'ר, כאשר עוזריו הם ההולנדי האנק טן-קאטה, והסקוטי סטיב קלארק. ההחלטה על מינוי גרנט, שלא היה דמות מוכרת בכדורגל האנגלי קודם לכן, התקבלה בחששות גדולים ואף בבוז על ידי הקהל והתקשורת [2].

יומיים לאחר כניסתו של גרנט לקבוצה, נחל המועדון הפסד במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד, אך לאחריו יצר המועדון בהנהגת גרנט רצף מרשים של 16 משחקים ללא הפסד, ובו צברה צ'לסי מספר ניצחונות מרשימים, ביניהם 2-1 על ולנסיה, 6-0 על מנצ'סטר סיטי, ו-4-0 על רוזנבורג. הרצף נשבר לאחר הפסד חוץ בארסנל, אך בסיבוב השני, צ'לסי ניצחה את ארסנל 2-1 וגם את מנצ'סטר יונייטד בתוצאה דומה, השוותה את מספר הנקודות בטבלה למנצ'סטר יונייטד הראשונה בטבלה, אך סיימה במקום השני במרחק שתי נקודות בלבד מהאלופה, מנצ'סטר יונייטד.

אברהם גרנט עשה היסטוריה, בכך שהפך למאמן הראשון בתולדות המועדון שהוביל את הקבוצה לגמר ליגת האלופות, המפעל היוקרתי והחשוב ביותר באירופה. זאת לאחר שני משחקי חצאי הגמר נגד ליברפול שבסיכומם התוצאה היא 4:3 לטובת צ'לסי (1:1 במשחק הראשון, 3:2 במשחק השני). בגמר ליגת האלופות שנערך ב-21 במאי במוסקבה התמודדו גרנט וצ'לסי נגד מנצ'סטר יונייטד. לאחר תיקו 1-1 בתום המשחק וההארכה הפסידה צ'לסי ליונייטד בתוצאה 5-6 בדו-קרב פנדלים, לאחר שג'ון טרי החמיץ את הבעיטה המכריעה. סגנות אליפות אירופה היא התואר הבכיר ביותר שבו זכה המועדון מחוץ לאנגליה.

ב-24 במאי 2008 פוטר גרנט ממשרת המאמן.

[עריכה] תקופת סקולארי

ב-11 ביוני מונה לואיס פליפה סקולארי למאמנה של צ'לסי החל מה-1 ביולי, לאחר טורניר היורו.^[1] ההחתמה הראשונה של סקולארי בצ'לסי הייתה דקו הפורטוגזי.

[עריכה] תארים

• אליפויות הליגה הראשונה/פרמייר ליג: (3) 1954-55, 2004-05, 2005-06
• הגביע האנגלי: (4) 1971, 1997, 2000, 2007
• גביע הליגה: (4) 1965, 1998, 2005, 2007
• מגן הקהילה: (3) 1955, 2000, 2005
• גביע המחזיקות: (2) 1971, 1998
• הסופר קאפ האירופאי: (1) 1998

[עריכה] סגל המועדון

נכון ל-21 ביוני 2008:

מס' עמדה שם 1 שוער פטר צ'ך 2 מגן בראניסלאב איבנוביץ' 3 מגן אשלי קול 4 קשר קלוד מקאללה 5 קשר מייקל אסיין 6 בלם ריקארדו קרבאליו 7 חלוץ אנדריי שבצ'נקו 8 קשר פרנק למפארד (קפטן שני) 10 קשר ג'ו קול 11 חלוץ דידייה דרוגבה 12 קשר ג'ון אובי מיקל 13 קשר מיכאל באלאק 14 חלוץ קלאודיו פיזארו

מס' עמדה שם 15 קשר פלורן מאלודה 16 מגן ז'וזה בוסינגוואה   18 מגן ויין ברידג' 20 מגן פאולו פריירה 21 חלוץ סלומון קאלו 23 שוער קארלו קודיצ'יני 24 קשר שון רייט-פיליפס 26 בלם ג'ון טרי (קפטן) 27 קשר דקו   33 בלם רודריגו אלכס 35 מגן ז'וליאנו בלטי 39 חלוץ ניקולא אנלקה 40 שוער הנריק הילאריו

• מציין שחקן שהצטרף בעונה זו למועדון.

[עריכה] שחקנים מפורסמים במועדון

• ג'יאנפרנקו זולה
• אנדריי שבצ'נקו
• מיכאל באלאק
• ג'ון טרי
• דידיה דרוגבה
• חואן סבסטיאן ורון
• בריאן לאודרופ
• רוד חוליט
• קלוד מקאללה
• הרנן קרספו
• ג'ורג' וואה
• פיטר אוזגוד
• עמנואל פטי
• דמיאן דאף
• פרנק לאמפרד
• ג'ו קול
• מרסל דסאי
• ג'אנלוקה ויאלי
• פלוראן מלודה

לרשימה המלאה ראו כדורגלני צ'לסי.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ היורש של גרנט: סקולארי מונה למנג'ר צ'לסי ynet

[עריכה] קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל לונדון
	הספורט

• האתר הרשמי של המועדון
• מועדון הכדורגל צ'לסי באתר הפרמייר ליג
• אתר אוהדים ישראלי של המועדון

ליגת האלופות - עונת 2007/08
בית א'	בית ב'	בית ג'	בית ד'	בית ה'	בית ו'	בית ז'	בית ח'
ליברפול	צ'לסי	ריאל מדריד	מילאן	ברצלונה	מנצ'סטר יונייטד	אינטר מילאנו	ארסנל
פורטו	ולנסיה	ורדר ברמן	בנפיקה	אולימפיק ליון	רומא	פ.ס.וו. איינדהובן	סביליה
מארסיי	שאלקה 04	לאציו	סלטיק	שטוטגרט	ספורטינג ליסבון	צסק"א מוסקבה	סטיאווה בוקרשט
בשיקטש	רוזנבורג בלקלאב	אולימפיאקוס	שחטאר דונצק	גלאזגו ריינג'רס	דינמו קייב	פנרבחצ'ה	סלביה פראג