משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משרד הרווחה והשירותים החברתיים
Israel Welfare Ministry Symbol.svg
שר בנימין נתניהו
מועד כניסת השר לתפקידו 4 בדצמבר 2014
שנת הקמה 1948
שמות קודמים משרד הסעד, משרד העבודה והרווחה, משרד הרווחה
http://www.molsa.gov.il

משרד הרווחה והשירותים החברתיים הוא משרד ממשלתי בישראל שתפקידו להבטיח לכלל הציבור מתן שירותי רווחה, שהוגדרו בחוק לאוכלוסיות שונות, ולפקח על מתן השירותים.

התחומים שבהם עוסק משרד הרווחה כוללים ילדים ונוער במצבי סיכון, אלימות במשפחה, נכויות ופיגור שכלי, נפגעי סמים ואלכוהול, זקנים במצבי מצוקה ועוד. השירותים לאזרח ניתנים בשני אופנים:

בנוסף מפקח המשרד, באמצעות יחידות משנה, על מעונות לגיל הרך, על מועדונים ופנימיות לילדים ולנוער, על מועדונים ומעונות לאנשים הלוקים בפיגור ובנכויות שונות, על מרכזי יום לקשישים, בתי אבות, ועוד.

אף על פי שישראל רואה עצמה כמדינת רווחה, נותר לעתים תיק הרווחה ללא שר ממונה. מסיבות קואליציוניות שונות, כיהן נציג מטעם המפלגות החרדיות כסגן שר, ושימש למעשה כשר, כשהאדם המכהן באופן רשמי כשר אינו מעורה בפעילות המשרד.

מטרות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייעודו של משרד הרווחה הוא להגן, לשקם ולסייע לכל אדם, משפחה וקהילה הנתונים במצבי משבר זמני או מתמשך מפאת מוגבלות, עוני והדרה, סטייה חברתית, קשיי תפקוד, אבטלה, אפליה או ניצול. המשרד מגיש שירותים לציבור באמצעות יחידותיו ובאמצעות הרשויות המקומיות, עמותות וארגונים שונים.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים מהווה את אחת הזרועות המרכזיות של ממשלת ישראל בהתמודדות עם החברה הישראלית. המשרד מעודד פיתוח שירותים חברתיים מגוונים ופרויקטים חדשניים הנוגעים לכל פרט בחברה. למשרד מעורבות מקיפה במגזרים שונים במשק ובחברה וכמעט כל משפחה באה במגע עם המשרד בגין הזדקקות לשירותים חברתיים, או לשם קבלת מענקים וקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, או לצורכי הכשרה מקצועית.

יעוד המשרד להביא לידי ביטוי את מחויבות הממשלה לשמירה על ערכי מדינת הרווחה ברוח מגילת העצמאות והדמוקרטיה. עם ערכים אלו נמנים ערכי זכויות אדם, שוויון זכויות והזדמנויות, כבוד האדם וחירותו, צדק וסולידריות חברתית והזכות להגדרה והתארגנות עצמית. עבודת המשרד מבוססת גם על ערכי מקצוע העבודה הסוציאלית ועל הקוד האתי שלו. קוד זה מחייב את העובדים הסוציאליים לספק מענים ההולמים את צורכי אוכלוסיית היעד הקיימות, לאתר אוכלוסיות יעד חדשות ולפעול למען קידום איכות חייהם.

היסטוריה ותחומי אחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי המדינה נקרא המשרד "משרד הסעד" ובנפרד התקיים "משרד העבודה". כדי לשפר את תפקוד המשרד ואת דימויו, הוא אוחד עם משרד העבודה בשנת 1977, למשרד בשם "משרד העבודה והרווחה". צעד זה שיקף את תפיסת העולם לפיה העבודה היא הבסיס לרווחה.

עם הקמת ממשלתו השנייה של אריאל שרון, בתחילת 2003, הועבר הטיפול בענייני עבודה למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שבראשות אהוד אולמרט, ושמו של משרד העבודה והרווחה שונה בהתאם ל"משרד הרווחה".

בשנת 2007, עם מינויו של יצחק הרצוג לתפקיד, שונה שמו של המשרד לשם "משרד הרווחה והשירותים החברתיים". בינואר 2010, פרסם לראשונה המשרד את הנתונים המלאים בדבר התמיכות הממשלתיות בעמותות וארגוני המגזר השלישי, על מנת להגביר את השקיפות בנושא. על פי הדו"ח סך התמיכות בשנת 2008 עמד על כמיליארד וחצי שקלים‏[1].

הדרך להקמתו של משרד הרווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל ההצעות אשר הוקדשו לייעול תפקודה של הממשלה ולשינוי המבנה שלה כללו המלצות להקמת משרד לרווחה חברתית. העניין שגילו בנושא נבע מן המתחים החברתיים ששררו בחברה הישראלית בעקבות הגברת המודעות לפערים החברתיים, והחששות שהתגברו בממסד באשר להשלכות תופעות אלה על יציבות המשטר הפוליטי. למרות זאת, ברוב ההצעות לא הייתה התייחסות רצינית לבעיות הרווחה. חלק הארי של ההצעות היו ללא דיון מפורט על תפקידי המשרד לרווחה המוצע ועל מבנהו, אלא המלצה לצירוף משרד זה למשרד אחר. הצעות מפורטות יותר למבנה ולתוכן המשרד לרווחה נמצאו רק בהמלצות ועדת ראש הממשלה לילדים ולבני נוער במצוקה (ועדת כץ), ואחר כך בהמלצות הוועדה להכנת הצעות בדבר ארגון מחדש של משרדי הממשלה ייעול וחיסכון (ועדת האוזנר).

הוויכוח על הקמת משרד לרווחה חברתית נמשך כעשור שלם - החל מן המחצית השנייה של שנות השישים ועד להקמת משרד העבודה והרווחה בשנת 1977. הוויכוח הממושך היה כרוך בוויכוח הרחב יותר של מבנה הממשלה וייעול תפקודה. המהפך הפוליטי שאירע בבחירות של אותה שנה, ועליית הליכוד בראשותו של מנחם בגין לשלטון, הביאו למעשה לקבלת ההחלטה על הקמת המשרד החדש והכללה בתוכו של משרדי העבודה והסעד הקודמים. ההחלטה לאחד את שני המשרדים , למשרד אחד של העבודה והרווחה, דרשה ארגון ובנייה מחדש של שני משרדים שפעלו באופן עצמאי מאז הקמת המדינה.

גורמים שהקשו על איחוד המשרד החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשיים לגיבוש קונצפציה לבנית משרד העבודה והרווחה, מיזוג פעולת יחידות המטה ומניעת חפיפה וכפילויות, נבעו מתוך ניגודי אינטרסים מוסדיים ואישיים בין המרכיבים העיקריים של המשרד החדש. בנוסף, גורם עיקרי שהקשה על גיבוש כזה היה נעוץ במסורות הפוליטיות והתרבותיות השונות של משרדי העבודה והסעד, ובתפיסה השונה של נושא הרווחה והאוכלוסיות הנזקקות כפי שעוצבו בשני המשרדים הללו. מה שהתבקש היה גם שינוי באוריינטציה הנורמטיבית ויצירת מחויבות לנורמות חדשות שהמשרד החדש אמור היה לפעול לפיהן.

קשה היה לשני המשרדים להפנים את הרעיון של משרד עבודה ורווחה מאוחד. האיחוד היה טכני בעיקרו, ולכן המשיכו, ברוב המקרים לפעול כאילו האיחוד לא קיים. מבנה המשרד ופעילותו, עוד לפני הפרדתו הצביע על חלוקה ברורה למדי לשני תחומים: תחום הרווחה- מתן שירותים אישיים וחברתיים, במיוחד לאוכלוסיות חלשות הנזקקות לטיפול במוסדות, או לפתרון קהילתי, כמו מפגרים, קשישים, נכים וילדים בסיכון ותחום העבודה- הכשרה מקצועית והכוונת כוח אדם.

יחידות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגפים ייעודיים:

  • אגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי): מתמחה באיתור, אבחון וטיפול בבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי) ומשפחותיהם בהתאם להכרה במצבם על ידי ועדת האבחון על פי חוק הסעד.
  • אגף לפיתוח הסדרים חברתיים: מופקד על קידום ופיתוח הסדרי רווחה וחברה בין- משרדיים (כולל: הסדרי חקיקה), תיאום פעילות המשרד מול הממשלה והכנסת, וקיום מעקב, בקרה ודיווח אחר היישום של החלטות ממשלה והחלטות הנהלת המשרד.
  • אגף לשירותי רווחה ושיקום: מסייע בשיתוף עם שירותים ממלכתיים, ציבוריים והתנדבותיים בהפעלת מסגרות שיקום לסובלים מנכויות חושיות וגופניות בגיל הרך, ילדים (איתור וטיפול), נוער ובוגרים (תעסוקה) בכל מגוון תחומי חיים. מרבית השירותים מוצעות על ידי עמותות וגופים פרטיים.
  • אגף לשירותי תיקון ונוער מנותק: מופקד על מתן שירותי טיפול ופיקוח חברתי, שיקום ומניעה לעוברי חוק ולאוכלוסייה במצוקה קשה, הנמצאת בקצה הרצף הטיפולי- חינוכי במדינת ישראל. אוכלוסייה המתקשה בתפקוד אישי וחברתי, נמצאת בתהליכי ניתוק חברתי ובסכנת התדרדרות לעבריינות וסטייה חברתית. בנוסף, מופקד האגף על טיפול בקורבנות פעילות עבריינית.
  • אגף לשירותים אישיים וחברתיים: מספק, ישירות או דרך הרשויות המקומיות, שירותי רווחה אישיים וחברתיים לפרט (מילדים עד זקנים), למשפחה, לאוכלוסיות מיוחדות ולקהילות עולים ושכונות.
  • אגף מחקר תכנון והכשרה: האגף מוביל את תהליכי המחקר, התכנון וההכשרה של משרד הרווחה ועוסק באיסוף, יצירה והפצת מידע וידע בתחומי מדיניות, מחקר והפעלה של שירותיו.
  • אגף תפקידים מיוחדים: כולל יחידות מטה המשרתות את האזרח ואת הגורמים המבקשים סיוע או המוכנים לסייע לשירותי הרווחה, וכן יחידות שמתפקידם לשרת את היחידות המקצועיות של המשרד ואת אוכלוסיותיהם. אוכלוסיית היעד של האגף היא כלל האזרחים במדינה הנמצאים במצוקה זמנית או קבועה.

אגפים כלליים:

  • אגף ביקורת פנימית: מוודא שעבודת המשרד מול גורמי פנים, נותני שירות חיצוניים ולקוחות נעשית באופן יעיל ואפקטיבי, תוך שימוש חוקי במשאבים שלרשותו.
  • אגף הכספים: מנהל את שכר העובדים ומפקח על תקציב משרד הרווחה לפי כללים וחוקים להם כפוף.
  • אגף מערכות מידע: מתמקד במתן שרותי מידע ותקשוב להנהלת המשרד, למחוזות, לאגפים, לציבור הרחב, ולגורמי חוץ משיקים (לשכות רווחה ברשויות המקומיות, מסגרות רווחה משרדי ממשלה ועוד). במרוצת השנים הצטבר ידע רב, אמין וזמין אודות כלל אוכלוסיית הרווחה בישראל. הוקמו מאגרי מידע רבים ומגוונים העומדים לרשות לקוחות האגף אשר מסייעים לתהליכי הטיפול התכנון והניהול הכולל של השירותים הניתנים לאוכלוסייה המטופלת במסגרת המשרד.
  • אגף משאבי אנוש: פועל למיצוי זכויות העובדים וחובותיהם ביחידות משרד הרווחה, במטה, במחוזות ובמעונות הממשלתיים על פי הוראות התקשי"ר והקריטריונים שאושרו בנציבות שירות המדינה. האגף מופקד על מכלול הפעילויות בתחום הטיפול במשאב האנושי החל מקליטתו של העובד ועד לפרישתו.
  • אגף תקצוב וכלכלה: מתקצב את פעילויות המשרד כולל הפעילויות ברשויות המקומיות, מפקח ומבקר על ההוצאה התקציבית. תקציב המשרד הינו בגובה של 4 מיליארד ש"ח כאשר מתוכו 3.1 מיליארד תקציב ממשלתי והשאר של הרשויות המקומיות. האגף אחראי על חלוקת התקציב המאושר בין הרשויות המקומיות המבצעות אותו. בנוסף, אחראי על קביעה ותמחור תעריפים בכל תחומי פעילויות המשרד.
  • אגף מהנדס ראשי: אחראי לבינוי, שיפוץ, תחזוקה וציוד של מתקנים המיועדים לאוכלוסיות המטופלים של המשרד. לצורך ביצוע משימות אלה האגף פועל לגיוס משאבים ממקורות חוץ.

שרים במשרד הרווחה לדורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד תחילת כהונה סיום כהונה סיעה
יצחק מאיר לוין שר הסעד 14/05/1948 18/09/1952 אגודת ישראל
חיים משה שפירא שר הסעד 24/12/1952 01/07/1958 מפד"ל
פרץ נפתלי שר הסעד 25/01/1959 17/12/1959 מפא"י
יוסף בורג שר הסעד 17/12/1959 01/09/1970 מפד"ל
מיכאל חזני שר הסעד 01/09/1970 04/04/1974 מפד"ל
ויקטור שם-טוב שר הסעד 03/06/1974 29/10/1974 מערך - העבודה
מיכאל חזני שר הסעד 30/10/1974 02/07/1975 (נפטר) מפד"ל
יצחק רבין שר הסעד 07/07/1975 29/07/1975 מערך - העבודה
יוסף בורג שר הסעד 29/07/1975 04/11/1975 מפד"ל
זבולון המר שר הסעד 04/11/1975 22/12/1976 מפד"ל
משה ברעם שר הסעד 16/01/1977 20/06/1977 מערך - העבודה
מנחם בגין שר העבודה והרווחה 20/06/1977 24/10/1977 ליכוד
ישראל כ"ץ שר העבודה והרווחה 24/10/1977 05/08/1981 לא היה ח"כ
אהרן אבוחצירא שר העבודה והרווחה 05/08/1981 02/05/1982 תמ"י
אהרן אוזן שר העבודה והרווחה 03/05/1982 13/09/1984 תמ"י
משה קצב שר העבודה והרווחה 13/09/1984 22/12/1988 ליכוד
יצחק שמיר שר העבודה והרווחה 22/12/1988 07/03/1990 ליכוד
רוני מילוא שר העבודה והרווחה 07/03/1990 11/06/1990 ליכוד
יצחק שמיר שר העבודה והרווחה 11/06/1990 13/07/1992 ליכוד
יצחק רבין שר העבודה והרווחה 13/07/1992 31/12/1992 העבודה
אורה נמיר שרת העבודה והרווחה 31/12/1992 21/05/1996 העבודה
אליהו ישי שר העבודה והרווחה 18/06/1996 11/07/2000 ש"ס
רענן כהן שר העבודה והרווחה 10/08/2000 07/03/2001 העבודה
שלמה בניזרי שר העבודה והרווחה 07/03/2001 23/05/2002 ש"ס
אריאל שרון שר העבודה והרווחה 23/05/2002 03/06/2002 ליכוד
שלמה בניזרי שר העבודה והרווחה 03/06/2002 28/02/2003 ש"ס
זבולון אורלב שר הרווחה 03/03/2003 11/11/2004 מפד"ל
אריאל שרון שר הרווחה 30/03/2005 04/05/2006 ליכוד
אהוד אולמרט שר הרווחה 04/05/2006 21/03/2007 קדימה
יצחק הרצוג שר הרווחה והשירותים החברתיים 21/03/2007 19/01/2011 העבודה
משה כחלון שר הרווחה והשירותים החברתיים 19/01/2011 18/03/2013 ליכוד
מאיר כהן שר הרווחה והשירותים החברתיים 18/03/2013 04/12/2014 יש עתיד
בנימין נתניהו שר הרווחה והשירותים החברתיים 04/12/2014 ליכוד

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האגף למחקר תכנון והכשרה, סקירת שרת העבודה והרווחה אורה נמיר על פעולות משרדה לקראת שנת הכספים 1993 , האגף למחקר ותכנון, מרץ 93.
  • דורון, אברהם, משרד העבודה והרווחה:האיחוד שלא היה , מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995.
  • כץ, ישראל, משרד לרווחה כתחליף למדיניות חברתית?, מעריב, 6 במאי 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרדי ממשלות ישראל

משרד ראש הממשלהמשרד האוצרהמשרד לאזרחים ותיקיםמשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמיםמשרד הביטחוןהמשרד לביטחון הפניםמשרד הבינוימשרד הבריאותהמשרד להגנת הסביבהמשרד החוץמשרד החינוךמשרד החקלאות ופיתוח הכפרמשרד המדע, הטכנולוגיה והחללהמשרד לענייני מודיעיןמשרד המשפטיםהמשרד לנושאים אסטרטגייםמשרד הפניםהמשרד לפיתוח הנגב והגלילמשרד העלייה והקליטהמשרד הרווחה והשירותים החברתייםמשרד התחבורה והבטיחות בדרכיםמשרד התיירותמשרד הכלכלהמשרד התקשורתמשרד התרבות והספורטהמשרד לשירותי דתהמשרד לשיתוף פעולה אזוריהמשרד לירושלים והתפוצות


משרדים לשעבר: משרד הפיתוחמשרד ההסברהמשרד האספקה והקיצובהמשרד לענייני ירושליםמשרד הכלכלה והתכנוןמשרד העבודהמשרד המיעוטיםמשרד העבודה והרווחההמשרד להגנת העורף
סמל מדינת ישראל