הלקרקסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההֶלְקָרַקְסֶהאנגלית: "Helcaraxë") או "הקרח השוחק" ("The Grinding Ice") בספרי הפנטזיה של ג'. ר. ר. טולקין הוא מעבר קפוא אשר עשוי משברי קרח בין ארץ אמן לארץ התיכונה. מעט ידוע אודות מקום זה, אחת הפעמים שבו הוא מוזכר הוא כמקום מעברם של הנולדור מאמן לארץ התיכונה. ההלקרקסה נמצא בקצהו הצפוני של ים בלגיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלקרקסה תועד לראשונה כשנחצה על ידי מלקור ואונגוליאנט לאחר שהרסו את שני העצים[1]. לאחר שננטש על ידי בית פאנור באראמן, פינגולפין ואנשיו התמודדו עם השממה המסוכנת והקפואה הזו במסעם לארץ התיכונה. הם סבלו מקשיים גדולים במסע ואיבדו רבים, כולל אלנווה, אשתו של טורגון שנספתה במעבר. המסע בהלקרקסה גרם למותם של עלפים רבים וצימצם את מספקרה המקורי של קבוצת הצולחים עד שהגיעו סוף סוף לארץ התיכונה עם עליית הירח הראשונה. ההלקרקסה חדל להתקיים לאחר מלחמת החרון בסוף העידן הראשון[2][3].

בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבסוף הרחיקו הנוֹלְדוֹר לכת אל צפון אַרְדָה. ושם ראו לראשונה את שיני הקרח הצפות בים, וידעו כי קרבו להֶלְקָרַקְסֶהָ. כי בין ארץ אָמָן, אשר בצפונה פנתה מזרחה, לבין חופיה המזרחיים של אֶנְדוֹר (היא הארץ התיכונה) הנוטים מערבה, השתרע מיצר לא רחב, שבו שטפו יחדיו מימיו הצוננים של הים החובק וגלי הבֶּלֶגִיר, ושם היו ערפילים כבדים ואובך קטלני בצינתו, וזרמי המים היו מלאי גושי קרח מתנגשים השׁוחקים את הכל לעומק רב. כזה היה ההֶלְקָרַקְסֶהָ, ואיש טרם העז לחצותו זולת הוַלָאר לבדם, ואוּנְגוֹלְיַנְט

הסילמריליון, "על מנוסת הנוֹלְדוֹר", ע"מ 85

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Silmarillion, Quenta Silmarillion, Chapter IX: "Of the Flight of the Noldor"
  2. ^ The Complete Guide to Middle-earth
  3. ^ The Atlas of Middle-earth, The Second Age, "Introduction"


P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.