נומנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נומנוראנגלית: Númenor) הוא אי בים בלגיר, מקום מושבם של אנשי המערב, בעולם הפנטזיה המתואר בלגנדריום של ג'.ר.ר. טולקין. נומנור הייתה ממלכתם האדירה של אנשי המערב, הדונאדין. הממלכה ישבה באי במערבו של ים בלגיר השוטף בין הארץ התיכונה, לאמן, הממלכה הברוכה שבמערב. צורת האי דמתה לכוכב בעל חמישה קודקודים. סיפורה דומה לסיפור היבשת האבודה אטלנטיס, כמשל למרד בני האדם כנגד האלים.

קורות הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוולאר העניקו את הממלכה לאדיין, בני האדם שלחמו בעידן הראשון לצד העלפים, כנגד מורגות' בקרבות בלריאנד. הם עברו להתיישב בנומנור בשנת 32 לעידן השני, ומלכם הראשון היה אלרוס (אחי אלרונד), שהיה חצי עלף אך בחר בחיי התמותה, וממנו צמחה שושלת נומנור. הוא כונה "טאר מיניאטור", שפירושו השליט הראשון, ומלך כ-400 שנה.

בימי גדולתה, נודעה נומנור כגדולה בממלכות האדם והמפוארת שבהם. אנשיה נודעו כימאים מוכשרים, שערכו מסעות אל הארץ התיכונה, הקימו בה מושבות ועזרו לאנשיה וניהלו קשרי מסחר וידידות עם העלפים. הם חיו חיים ארוכים מבני אדם רגילים אך היו בני תמותה, ולכן נאסר עליהם להתקרב לולינור שבמערב, אליה זכו להיכנס רק בני האלמוות.

מלכי נומנור כרתו ברית עם העלפים בארץ התיכונה, ונלחמו לצד גיל-גלד, שליט העלפים נגד סאורון. סאורון, שנחל תבוסה במלחמה, נטר טינה גדולה לנומנור.

במרוצת הזמן הפכו אנשי נומנור לחמדנים ולמושחתים, וחפשו לשווא דרכים להאריך את חייהם. רובם החלו להתנכר לעלפים בני האלמוות, ולנטור לוולאר על האיסור שחל עליהם להגיע אל הממלכה הברוכה, בתקוות שווא כי בתחומיה יוכלו לזכות בחיי נצח. מיעוטם, נשארו נאמנים לוולאר ושמרו על קשרים עם העלפים בארץ התיכונה.

מלכה האחרון של נומנור, אר פרזון, שבה את סאורון, שהיווה איום על עוצמתה של נומנור, אך סאורון הצליח להגיע בדרכי עורמה למעמד של יועץ למלך, והסית אותו נגד הוולאר, בהבטיחו לו עושר חומרי וחיי נצח אם יעבוד את מורגות', שר האופל. בשנת 3319 לעידן השני, בעצת סאורון, יצא אר פרזון בראש צי אדיר לוולינור כדי לתבוע מהוולאר את האלמוות, אך אילובטר, יוצר העולם, התערב בנעשה והטביע את נומנור במצולות הים. לאחר שקיעתו נקרא האי בשם אטלנטה, שמשמעותו בקווניה: אשר נפלה, ומהאי נותרה רק פסגת ההר מנלטרמה, כאי בודד שמקומו אינו נודע. אילובטר שינה את צורתו של העולם לעגול, כך שבני האדם לעולם לא יוכלו להפליג לעבר ולינור, ורק העלפים שרשאים לבוא שמה, ימצאו את הנתיב הישר העובר בילמן אל ולינור.

קומץ הנאמנים לוולאר, ובראשם אלנדיל, ובניו איסילדור ואנריון, הצליחו להינצל והגיעו בספינות לארץ התיכונה. הם הקימו את ממלכת גונדור בדרום וארנור בצפון. חלק מאנשי נומנור כבר ישבו בארץ אומבר כחיל מצב ונציבות של נומנור, וכונו הנומנורים השחורים, מאחר שהיו שייכים לנומנורים שהתנכרו לעלפים ומרדו בשלטון הוולאר ונטו להשפעתו של סאורון.

העץ הלבן שבנומנור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימלות', העץ הלבן, גדל בחצרו של מלך נומנור, והיה מנצר עתיק ביותר שראשיתו בוולינור. הוא נכרת על ידי אר פרזון, מלכה האחרון, בעצתו של סאורון שהסיתו נגד הוולאר. איסילדור, מנאמני הוולאר, הצליח להציל פרי מענפי העץ לפני כריתתו, והפרי שנטמן בגנו נבט ולבלב. את השתיל הביא עמו איסילדור לארץ התיכונה לאחר שקיעתה של נומנור בים. הנטע נשתל בממלכת גונדור כמה פעמים, אך האחרון שבהם נבל אחרי שמת העוצר האחרון של הממלכה.

בסוף העידן השלישי, לאחר שארגורן הוכתר למלך גונדור, נתגלה נטע מהעץ הנבול, והוא נשתל בחצר המלך והחל לפרוח, כסמל למלכות גונדור שחזרה לימי גדולתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נומנור בוויקישיתוף