הקרב בשדות הסיפנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האסון בשדות הסיפניםאנגלית: "The Disaster of the Gladden Fields") או קרב שדות הסיפנים היה קרב בדיוני אשר הופיע בטרילוגיית שר הטבעות של טולקין. הקרב התרחש בתחילת העידן השלישי, בו הותקפו איסילדור ודונדיין אחרים מארנור, שצעדו הביתה לאחר תבוסתו של סאורון על ידי קבוצה של אורקים מהרי האובך. המלך ושלושת בניו הגדולים - אלנדור, ארטן וקיריון - נהרגו וטבעת הכוח אבדה בנהר האנדוין. רק שלושה לוחמים שרדו את המארב, עם זאת רסיסי נרסיל חולצו בשלום על ידי אוטר, נושא כלי המלך.

השלכות ההתקפה היו רחבות היקף, מכיוון שאיסילדור היה מלכן הן של גונדור והן של ארנור, ומותו הותיר את שתי הממלכות כמחוזות מבודדים. ארנור לא הצליחה להתאושש לחלוטין מאובדן קטסטרופלי זה של חלק ניכר מאציליה ואביריה עד למלכות אראגורן השני אלסר מאלנדילי בעידן הרביעי. עם זאת, והכי חשוב, מותו של איסילדור מנע ממנו להעביר את הטבעת האחת לשומרי השלושה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת הברית האחרונה, איסילדור נשאר בגונדור למשך שנה, והחזיר לממלכתו שטחים אבודים וארגן מחדש את גבולה. הוא שלח את רוב צבאות ארנור בחזרה לאריאדור דרך הדרך הנומנורית, ממעברות האיסן לפורנוסט. לאחר שסיים לארגן את ענייני הממלכה הדרומית, העביר את הממלכה הדרומית למנלדיל ומיד יצא לריוונדל. הוא השאיר בגונדור את אשתו ואת בנו הצעיר. הוא המשיך מאוסגיליאת אל עמק האנדוין, ומעל קריית פורן אן אנדראת, שהיה המעבר הגבוה של הרי האובך הצפוניים שהוביל אל העמק הנסתר.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד הדונדיין נסע צפונה מלוריין וצעד בשביל שהוביל לחלקו הצפוני של יעראפל, אשר שם שכנה ממלכתו של תרנדויל המלך. המסלול שלהם הוסט על ידי שיטפון האנדוין, שאילץ את איסילדור לצעוד בדרך במדרונות העצומים בגדות המזרחיות של הנהר. גדודו של המלך איסילדור הוגבל משמאלו על ידי צוקים תלולים המשקיפים על נהר אנדוין, ומימינה על ידי גבעות ויער.

הדונדיינים שרו שירי צעדה והיו במצב רוח טוב עם רדת החשכה, ובאותה עת שמעו הלוחמים את האורקים בגבעות היער. איסילדור ארגן את לוחמיו במין צורת פלנקס, קיר מגן שני גברים גדולים וגמישים באגפים; ניתן היה לגרום לגיבוי מוחלט כדי ליצור טבעת הגנה אם היחידה תהיה מוקפת. הדונדיין יכלו לנחש את כוחו של האויב, אך הם הבחינו שקבוצת האורקים הרבה יותר גדולה מגדודם, אולי אפילו פי 10 משלהם.

הסתערות האורקים הראשונה הגיעה במהירות, והכתה במרכז קו הדונדיין לאחר שנורה מטח חצים מצידם. בשלב זה, איסילדור שלח את נושא כליו אוטר, שייקח את רסיסי נרסיל לריבנדל לשמירה. האורקים לא הצליחו לפרוץ לשורות הגדוד, כיוון שכל חיילי הדונדיין התנשאו מעל הגבוהים שבאורקים, כיוון שבדמם זרם דם בני נומנור. ערימות של גופות אורקים נערמו אט אט לפני הדונדיין, והאורקים שוב שמרו על מרחק מחוץ לטווח הקשתות החזקות של הנומנורים. איסילדור הניח שהאורקים, בדרך האופיינית שלהם, נחרדו מאבדותיהם במאבק עד שהם לא יחדשו את הקרב, אלא יעדיפו לשמור גבול מרחוק. לאחר מכן החליט המלך להביא את גדודו לקרקע נמוכה יותר מישורית, כדי ששם אולי יהיה להם יותר סיכוי להדוף את מקפותיהם, אולם, לפני שהספיק לעשות זאת, האורקים חזר במהירות שוב. בהתקפה שנייה זו, האורקים התקרבו בצורת סהר מלא, והחליטו ללחוץ על דונדיין בכל נקודות חולשתם. חיילי הדונדיין החלו להיהרג וההרכב החל להתפורר. קיריון וארטן נהרגו, ואלנדור שכנע את איסילדור לברוח ולעבור את האנדוין אם הוא יכול, בצד השני שלו הוא עשוי לברוח מטווח האורקים ולעשות את דרכו לריוונדל.

מות איסילדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסילדור הסתתר כשהטבעת עימו, ומיהר אל העמק. על גדות האנדוין הוא שחרר את עצמו מכל שריונו על מנת שיוכל לנוע ביתר קלות למעט חרב קצרה להגנה. חציית הנהר הייתה קשה לו, אפילו בהיותו דונדן, איסילדור היה מותש כשהגיע למי הגדה המערבית. שם הסתבכו בו קנים והטבעת נטשה אותו, מחליקה מבין אצבעותיו. חותרים של ספינת אורקים הבחינו בדמות הגדולה והמרשימה, ומתוך פחד ירו לעבר איסילדור, הרגו אותו, וברחו במהירות.

אחר מעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק אוטר, אסטלמו ועוד חייל שרדו את האסון. גופתו של איסילדור מעולם לא נמצאה, וייתכן שנמצאה על ידי האורקים ונמשתה בסתר. כוח האורקים התפזר במהירות על ידי כוח סיוע של אנשי יער שהגיע מאוחר מדי. אסטלמו התאושש ונשאר בחיים, אך, תוצאות הקרב היו הרסניות ביותר לעמים החופשיים של הארץ התיכונה: מלך הדונדיין, איסילדור מת, ואיתו אבדה הטבעת האחת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]