ז'ול ורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ז'ול וורן)
ז'ול ורן
Jules Verne
Félix Nadar 1820-1910 portraits Jules Verne.jpg
לידה 8 בפברואר 1828
צרפת (1814–1830)צרפת (1814–1830) נאנט, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 1905 (בגיל 77)
הרפובליקה הצרפתית השלישיתהרפובליקה הצרפתית השלישית אמיין, הרפובליקה השלישית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jules Gabriel Verne עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר רומנים, מחזאי, משורר, לבריתן, סופר ילדים, גאוגרף, סופר, כותב מדע בדיוני, אספרנטיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Honorine du Fraysne de Viane עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מישל ורן עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתי
מקום לימודים lycée Georges-Clemenceau עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, אספרנטו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מדע בדיוני, תיאטרון, ספר הרפתקאות, ספרות ספקולטיבית, שירה, ספרות מדע פופולרי, merveilleux scientifique עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מסביב לעולם בשמונים יום, 20 אלף מיל מתחת למים
שנות הפעילות 1850 - 24 במרץ 1905 (כ־55 שנים)
הושפע מ ג'יימס פנימור קופר, אדגר אלן פו, ז'ורז' סאנד, דניאל דפו, ויקטור הוגו, וולטר סקוט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בלגיון הכבוד (1892)
  • פרס מונטיון (1867, 1872)
  • אביר בלגיון הכבוד (1870)
  • היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma de Julio Verne.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'וּל וֶרְןצרפתית: Jules Verne‏; 8 בפברואר 1828 - 24 במרץ 1905) היה סופר צרפתי הנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני בספרות. אחדים מספריו תורגמו ל־148 שפות.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ול ורן נולד ב־8 בפברואר 1828 בעיר נאנט שבצרפת. הוא היה הבכור בין חמישה ילדים. ילדותו עברה עליו עם משפחתו על אי בנהר הלואר. בדידות זו חיזקה את דמיונו, ואת קשריו עם אחיו פול. בגיל 9 נשלחו ז'ול ורן ואחיו לבית ספר, שבו למד ורן לטינית (הוא השתמש בשפה זו באחד מסיפוריו הקצרים).

האגדה מספרת כי בשנת 1839, בגיל 11, ורן השיג בחשאי מקום כנער סיפון על ספינת סוחר מסוג מפרשית תלת-תרנית בשם קוראלי, תוך שהוא מתכוון להפליג להודו ולחזור עם שרשרת אלמוגים לבת דודתו קרולין. הספינה הייתה אמורה לצאת להודו באותו ערב, אבל עצרה תחילה בנמל פמבף (אנ'), אליו פייר ורן הגיע בדיוק בזמן כדי לתפוס את בנו ולגרום לו להבטיח שאת מסעותיו הבאים יערוך רק בדמיונו. כיום ידוע כי האגדה היא סיפור מוגזם (אם כי יכול להיות מבוסס על מקרה אמיתי) שהומצא על ידי אחייניתו של ורן, מרגריט, שכתבה את הביוגרפיה שלו.

בתום לימודיו עבר ורן לפריז, כדי ללמוד משפטים. בשנת 1848 החל לכתוב תמלילים לאופרטות, וכעבור זמן מה גילה את כישרונו הגדול: כתיבת סיפורי מסעות והרפתקאות, שהכנה מדעית וגאוגרפית מפורטת העניקו להם אמינות.

כאשר גילה אביו שז'ול עוסק בכתיבה ואינו לומד משפטים, הפסיק לתמוך בו כלכלית. ורן נאלץ לפרנס עצמו מכתיבה, וגילה שאין זה פשוט. בתקופה זו פגש את הסופרים אלכסנדר דיומא וויקטור הוגו, שהעניקו לו מניסיונם.

ורן נישא להונורין דוויאן, אלמנה עם שתי בנות. בעצת אביו מצא עבודה כברוקר, אך בעידודה של אשתו המשיך לכתוב. בשנת 1861 נולד לו בן, מישל ז'אן פייר.

פגישה עם טייס כדור פורח והאזנה לסיפוריו הניבו את הרעיון לספר על מסע בכדור פורח באפריקה. אולם הספר נדחתה על ידי מו"לים אחרים בטענה שהסיפור "מדעי יתר על המידה". מצבו של ורן השתפר כאשר פגש את המו"ל ז'ול הצל, שהיה, בין השאר, המו"ל של ויקטור הוגו ושל ז'ורז' סאנד. בסיועו של הצל שיכתב ורן את הסיפור, ובשנת 1863 הוציאו לאור סיפור בשם "חמישה שבועות בכדור פורח". הסיפור זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות אחדות. ורן נעשה עשיר ומפורסם.

משלב זה ואילך, במשך קרוב ל־25 שנה, פורסמו סיפוריו של ורן בהמשכים דו־שבועיים במגזין של הצל ועם תום השנה הוצאו לאור כספר. במשך אותה תקופה, לא חלפה שנה מבלי שהצל פרסם ספר מאת ז'ול ורן. המצליחים ביותר שבהם כללו את "מסע לבטן האדמה" (1864), "מהארץ לירח" (1865), "עשרים אלף מיל מתחת למים" (1869) ו"מסביב לעולם בשמונים יום" (1872).

כמו סופרים רבים מתקופתו שהתחנכו בחברה הקתולית הבורגנית, ורן נקט לעיתים בטון אנטישמי בספריו. סיווגו כאנטישמי נובע בעיקר מתיאור דמותו של היהודי יצחק החבוט מהספר "הארץ שנתלשה", אם כי בזמנו מדובר היה באנטישמיות מסורתית, ולא באנטישמיות מודרנית והמשמעות שקיבל המושג לאחר השואה.[1][2]

ז'ול ורן נפטר בעקבות מחלת הסכרת ממנה סבל, באמיין, אליה עבר ב־1872, ב־24 במרץ 1905 והוא בן 77. שמו של הרחוב שהוא גר בו הוסב לשמו. בנו, מישל, המשיך לכתוב חלק מספריו שלא ראו אור טרם מותו, תוך שהוא משכתבם. כתביו המקוריים של ורן, אשר לא ראו אור, פורסמו בסוף המאה ה־20.

המצאות בספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ול ורן על בול ישראלי

אחד ממאפייני ספריו של ורן הוא תיאור של המצאות בדיוניות, שהתממשו ברבות הימים. ברוב המקרים התבסס ז'ול ורן על המצאות דומות שהיו ידועות גם בתקופתו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חמישה שבועות בכדור פורח (1863. תרגום ש. אברמוביץ' וי"ל בינשטוק ליידיש בשם דער לוּפְטְבּאַלאָן, ז'יטומיר 1868; יעקב גורדון בשם ברום שמים או המגדל הפורח באוויר, ורשה 1894; יצחק ציטרון בשם חמישה שבועות בכדור מעופף, 1953; צבי אורבך בשם מסע נועז בכדור פורח, 1960; אביטל ענבר בשם חמישה שבועות בכדור פורח, 1985; מיה גולן, 2001; עמיחי הדרי, 2002) — שלושה אנגלים חוצים בבלון "ויקטוריה" את יבשת אפריקה.
  • מסע אל הקוטב הצפוני (1864. תרגום יצחק ספיבק בשם מסעו ופגעיו של הקפיטן הטרס, פרנקפורט 1924; ח. זילברשטיין בשם מסע אל הקוטב, 1963) — קורות קברניט אנגלי, שהקדיש את חייו לגילוי הקוטב הצפוני.
  • פריז במאה העשרים — צעיר החי בפריז בעולם מודרני ומפותח, אך הצעיר לא מצליח למצוא אושר. הצל, המו"ל, חשב שהספר המתאר מציאות בלתי אמינה ובעל האופי הפסימי, יפגע בקריירה המתפתחת של ז'ול ורן, והציע לו לגנוז אותו לעשרים שנה. ורן הניח את הספר בכספת עד שנתגלה בשנת 1989, ויצא לאור כעבור ארבע שנים.
  • מסע אל בטן האדמה (1864. תרגום ישראל־זאב שפרלינג בשם בבטן האדמה, ורשה 1878; ג. בן־חנה, 1950; שרגא גפני בשם מסע אל כדור־הארץ, 1981; אביטל ענבר, 1984; בינה אופק, 1999; מיכל מילר, 2002) — סטודנט גרמני מספר על מסעו עם דודו הפרופסור ללב כדור־הארץ.
  • מן הארץ אל הירח (1865. תרגום דוד צמח, 1924; יוסף אחיטוב, 1962) — שלושה אסטרונאוטים בתוך קפסולה נורים לעבר הירח מתוך תותח ענק שנבנה בפלורידה.
  • ילדי רב־החובל גרנט (1867. תרגום עקיבא רוזנבוים, ורשה 1923; ג. בן־חנה בשם רב־החובל האבוד, 1953; אליעזר כרמי, 1980; אביטל ענבר, 1981; מיכה פרנקל, 1994; בינה אופק, 1999) — בנו ובתו של קברניט אבוד מצטרפים למשלחת המקיפה את כדור־הארץ בחיפושים אחריו.
  • עשרים־אלף ליגות מתחת לים (1869. תרגום ישראל־זאב שפרלינג בשם במצולות ים, ורשה 1877; אוריאל הלפרין בשם שמונים־אלף מיל מתחת למים, 1930; זאב הרטבי בשם קפיטן נמו, 1953; נ. פורת, 1965; שלומית קדם, 1976; עדית זרטל, 1977; אביטל ענבר, 1990; בינה אופק, 1999; איטלה רימיני, 2002; עמיחי הדרי, 2005) — מדען צרפתי מספר בגוף ראשון על מסעו בעל כרחו בצוללת "נאוטילוס" שבנה הקפיטן נמו.
  • סביב הירח (1870. תרגום יוסף אחיטוב בשם גיבורי הירח, 1962) — גיבורי מן הארץ אל הירח מקיפים את הלבנה ושבים בשלום ארצה.
  • העיר השטה (1871. תרגום ג. בן־חנה, 1946) — חציית האוקיינוס בכלי־שיט ענקי, המצויד בכל שכלולי הטכניקה.
  • הרפתקאות שלושה רוסים ושלושה אנגלים באפריקה החמה (1872. תרגום ג. בן־חנה, 1946) — שישה גברים יוצאים למדבר קלהארי למדוד את קו האורך ה־24 של כדור־הארץ.
  • ארץ הפרווה (1873. תרגום ג. בן־חנה בשם הקצין גובסון, 1955) — תחנה שהקימו סוחרי פרווה על קרחון־ענק בצפון קנדה "נתלשת" ומשייטת ברחבי האוקיינוס.
  • מסביב לעולם בשמונים יום (1873. תרגום אליעזר בן-יהודה בשם סביב הארץ בשמונים יום, 1901; ל. אליאב, 1924; חיים תרסי, 1964; אטילה רימיני, 1967; שרגא גפני, 1979, אליעזר כרמי, 1980; אביטל ענבר, 1985; בינה אופק, 1998; סמדר קוגו, 2002) — הג'נטלמן הבריטי פוג מתערב ומוכיח שאפשר להקיף את כדור־הארץ בשמונים יום.
  • אי המסתורין (1875. תרגום יצחק לייב ברוך בשם אי התעלומות, 1930; י"ד תנעזר, 1953; משה הרפז בשם אי התעלומה, 1959; עדינה בסון, 1982; דורית קלינגר, 1984; בינה אופק, 1998) — חמישה גברים נמלטים משביים באמצעות כדור פורח, נוחתים באי שומם והופכים אותו לגן פורח.
  • השנסלור (1875. תרגום ג. בן־חנה, 1955; דליה טסלר בשם רפסודה בלב ים, 1968) — יומנו של אחד מניצולי מפרשית טרופה, שעלו על רפסודה והפליגו לבלתי־נודע.
  • דוקטור אוקס (1874 תרגום דורי מנור בשם חזיון התעתועים של ד"ר אוקס, 2004) — נובלה למבוגרים אודות מדען מסתורי המאיר עיירה פלמית בגז פרי המצאתו וממיט עליה שואה.
  • דרמה באוויר (1874. תרגום מ"ז זינגר בשם מחזה באוויר, ברדיצ'ב 1895) — ארבעה צעירים טסים בכדור פורח המונהג בידי מדען מטורף.
  • חורף בלב הקרחונים (1875. תרגום י. קשטן בשם בין קרחי הצפון, ורשה 1924) — אב מפליג לים־הקרח למצוא את בנו האובד.
  • מיכאל סטרוגוב (1876. תרגום יצחק לייב ברוך, 1930; רפאל אלגד, 1957; עדינה בסון, 1981; אביטל ענבר, 1987) — איש חיל־הרצים הרוסי יוצא בשליחות רבת־סכנות לסיביר, עם איגרת לאחי הצאר.
  • הודו השחורה (1877. תרגום שלמה סקולסקי, 1960) — מהנדסי מכרה פחם חוזרים כעבור שנים למכרה הנטוש ומגלים בו משפחה הגרה במרבץ שופע עושר.
  • אקטור סרוואדק (1877. תרגום ג. בן־חנה בשם הארץ שנתלשה, 1954) — קצין צרפתי ומשרתו היהודי מאבדים הכרתם בשל טלטלת־אדמה מסתורית, מתעוררים ומגלים כי אזורם נתלש מכדור־הארץ.
  • קפיטן בן חמש־עשרה (1878. תרגום יהושכר כרכי בשם הקברניט הצעיר, 1947) — הנער הבריטי דיק נוטל פיקוד על ספינת־סוחר, הנטרפת ליד חופי אפריקה.
  • חמש־מאות המיליונים של הבגום (1879. תרגום ברוך קרופניק - קרוא בשם קריית שטן, 1954; שלמה סקולסקי בשם הירושה הגדולה, 1962; ג. אשד בשם ירושת המיליונים, 1963) — רופא צרפתי וכימאי גרמני מנצלים, כל אחד בדרכו שלו, ירושה עצומה של נסיכה הודית.
  • תלאותיו של סיני בארץ סין (1879. תרגום י. סערוני בשם הרפתקאותיו של סיני בקיסרות השמים, 2001) — סיפור משעשע־מקאברי על סיני משועמם, המורה לטוב בידידיו להורגו וכל מה שקורה איתו אחר־כך.
  • מגלי עולם (1880. תרגום יוסף רביקוב, 1961)
  • בית הקיטור (1880. תרגום יוסף רביקוב, 1967) — צבא בריטי יוצא לדכא מרד בהודו, כאשר מולו נעה שיירת קרונות־בתים הנגררת על ידי פיל־קיטור רב־עצמה.
  • הז'נגדה (1881. תרגום אוריאל שלח, 1956; א. זמירי, 1965) — כפר שלם על בתיו שט על רפסודה ענקית במורד האמזונס, ותושביו עוברים בה הרפתקה, שמעורבים בה כתב־סתרים ונאשם חף־מפשע.
  • בית־ספר לרובינזונים (1882. תרגום ישראל שף, 1927) — הרפתקאותיו של צעיר עשיר, שחפץ לטעום חוויה רובינזונית לפני נישואיו.
  • הקרן הירוקה (1882) (תרגום מיכל מילר, עופרים, כפר מונש, 2001) — מעשה בעלמה אנגלית, המסרבת להינשא בטרם תראה במו עיניה את הקרן הירוקה האגדית.
  • קרבאן העקשן (1883. תרגום יוסף רביקוב, 1965) — טורקי המסרב לשלם אגרת־מעבר כדי לחצות את הבוספורוס מקושטא לסקוטרי, מחליט להגיע למחוז־חפצו על ידי הקפת הים השחור, ושב לביתו בדרך קצרה, מהירה ומפתיעה.
  • כוכב הדרום (1884. תרגום שלמה סקולסקי, 1958) — מדען צרפתי העובד במכרה־יהלומים בדרום־אפריקה מצליח ליצור יהלום סינתטי ענקי ויקר־ערך.
  • הארכיפלג בלהבות (1884. תרגום שלמה סקולסקי, 1952) — קצין צרפתי מתנדב למלחמת־העצמאות היוונית ונקלע לפרשת בגידה ואהבה.
  • מתיאס סנדורף (1885. תרגום ג. בן־חנה בשם שלושת המורדים (חלק א' בלבד), 1960; א"ב צבי בשם נקמת המורד (חלק ב' בלבד), 1960; רונית איתן, 1963) — לוחם־חירות, שניסה לארגן מרד הונגרי נגד קיסרות אוסטריה, נמלט מכלאו ויוצא לנקום במסגיריו.
  • אסופי מאניית "סינטיה" (1885. תרגום שמואל יזרעאלי, 1968) — דייג מאמץ פעוט שניצל מספינה טרופה, ולאחר שהאסופי גדל הוא יוצא לגלות את זהותו.
  • רובור הכובש (1886. תרגום ג. בן־חנה, 1945) — שני יריבים אמריקנים נחטפים ומוצאים עצמם במכונה מעופפת הקרויה "אירונף", שמטיסה הוא רובור הכובש.
  • כרטיס ההגרלה (1886) — נערה נורווגית מצפה לשווא לשובו של ארוסה הדייג שהפליג ללב ים, עד שנמשה מהים בקבוק ובו כרטיס פיס.
  • הצפון נגד הדרום (1887. תרגום יצחק לייב ברוך, 1943; מיכה פרנקל, 2002) — קורותיה של משפחה דרומית בעת מלחמת־האזרחים האמריקנית.
  • הבריחה לצרפת (1887) — פרש צרפתי מתיידד בעת קרב ואלמי עם טירון גרמני שנמלט ממפקדו האלים, והשניים נתפסים ונידונים למוות.
  • חופשה בת שנתיים (1888. תרגום שלמה סקולסקי בשם שנתיים באי בודד, 1959) — קבוצת תלמידים יוצאת לטיול־פגרה ונקלעת לאי שומם.
  • עליונים למטה (1889. תרגום יהודה גור בשם עולם הפוך, 1923; ג. בן־חנה, 1960; שלמה סקולסקי בשם הפוך על פיו, 1961) — מדען ועוזרו קונים את הקוטב הצפוני כדי לפוצצו ולחדור לאוצרות הטמונים במעמקיו.
  • משפחה בלי שם (1889. תרגום יוסף רביקוב, 1965) — קשר של יושבי חבל קוויבק הקנדי נגד השלטון הבריטי נכשל על ידי בוגד, הממיט קלון על משפחתו.
  • כיבוש הקוטב הצפוני (1889. תרגום מיכל מילר, 2004) — קבוצת חברים מנסה לכרות פחם מהקוטב הצפוני.
  • צזר קסקאבל (1890. תרגום יצחק לבנון בשם המסע הנועז או הרפתקאות משפחת קסקאבל, 1966) — נדודיה של משפחת אמני קרקס.
  • מרת ברניקאן (1891) — קורותיה של אישה, היוצאת לחפש את בעלה, שעקבותיו אבדו בלב ים.
  • הטירה בקרפטים (1892. תרגום יוסף רביקוב בשם המצודה על הרי הקרפטים, 1966) — איכרים בלקניים מגלים עשן מיתמר מארובת טירה נטושה, והתעלומה גדלה כשבוקע מתוכה קולה של זמרת שמתה.
  • קלודיס בומבארנאק (1893) — קורות עיתונאי, שנשלח לדווח על מסע מאסיה הקטנה לסין ברכבת הטרנס־אסיאנית (הבדיונית), שזה אך נחנכה.
  • ברנש קטן (1893. תרגום ג. בן־חנה בשם הנער מאירלנד, 1950) — תלאותיו של יתום אירי, שאומץ על ידי איכרים נדיבים.
  • הרפתקאותיו המופלאות של החובל אנטיפר (1894. תרגום ג. בן־חנה בשם האוצר הגנוז, 1956) — ימאי צרפתי יוצא לאתר את מקומו של מטמון פיראטים, שהוא אחד מיורשיו.
  • אי המדחף (1895) — קבוצת מוזיקאים שנחטפה מוצאת עצמה אורחת רצויה באי סינתטי גדול, המונע על ידי מדחף ענק ושמתגוררים בו מיליונרים אמריקניים.
  • למען הדגל (1896. תרגום צבי שולינדר בשם ההמצאה השטנית, 1959; שלמה סקולסקי בשם דגל המולדת, 1961) — מדען צרפתי, שהמציא "ברק־נפץ" רב־עצמה, מאושפז במוסד לאחר שהמצאתו נדחתה, עד שלבסוף נמצא מי שמנצל אותה למטרות פירטיות.
  • קלוביס דארדנטור (1896. תרגום יוסף רביקוב, 1968) — עשיר חשוך־ילדים מבקש לאמץ לעצמו יורש ומתנה שהלה חייב תחילה להציל את חייו.
  • ספינקס הקרח (1897) — צעיר אמריקני מארגן משלחת־חיפוש ויוצא איתה אל אנטארקטיקה, למצוא את אחיו האובד.
  • האורינוקו המופלא (1898. תרגום יוסף רביקוב בשם על גדות האורינוקו, 1964) — הרפתקאות משלחת שיצאה לחקור את נתיב הנהר הדרום־אמריקני.
  • צוואתו של תמהוני (1899) — הון־עתק מובטח לזה שיצליח להגיע במהירות הגדולה ביותר למספר נקודות ברחבי ארצות־הברית.
  • מולדת שנייה (1900. תרגום יוסף רביקוב, 1964) — הרובינזונים השווייצרים הופכים את האי שלהם ליישוב מתועש ומשוכלל.
  • כפר באוויר (1901. תרגום יוסף רביקוב בשם ביערות אפריקה, 1966) — ציידי פילים מגלים יצור דמוי קוף מדבר, והם נחטפים אל כפרו, הבנוי על צמרות העצים.
  • נחש הים (1901. תרגום ז. זמירי, 1964) — ספן צרפתי שב להפליג בים ונפגש עם מפלצת־מעמקים.
  • האחים קיפ (1902. תרגום ש. ערב, 1953) — אחים הולנדים, שספינתם טבעה, מועמדים לדין בטסמניה על רצח מצילם.
  • מלגה למסע (1903. תרגום יוסף רביקוב בשם פרסים למסעות, 1968) — סטודנטים צרפתיים מסיירים באיים האנטילים הודות למלגה.
  • שר העולם (1904. תרגום א. בן־לוי, 1951) — רובור הכובש ממציא כלי־רכב רב־תכליתי ומקווה ליהפך בעזרתו לשליט תבל.
  • דרמה בליבוני (1904. תרגום רונית איתן בשם מסתורין בליבוניה, 1964) — תעלומת שוד ורצח נפתרת על רקע מאבק העמים הבלטיים.
  • פלישת הים (1905. תרגום אברהם סלמן, 1953; שלמה סקולסקי בשם ים בסהרה, 1953) — מהנדס צרפתי עורך תוכנית נועזת להקוות בסהרה ים שיפריח את המדבר.
  • מגדלור בקצה העולם (1905. תרגום שמואל יזרעאלי, 1964) — כנופיית פיראטים פושטת על מגדלור שהוקם בחוד ארץ האש.
  • וולקן הזהב (1906. תרגום יוסף רביקוב בשם געש הזהב, 1963) — שני דודנים יוצאים אל קלונדייק, לחקור את ערכה של ארץ הזהב.
  • סוכנות תומפסון ושות' (1907) — תלאות תיירים שהפליגו אל האיים האנטילים.
  • ציד המטאור (1908. תרגום שלמה סקולסקי בשם ציידי המטאורים, 1958) — מדען מודיע שהוריד ארצה מטאור־זהב באמצעות קרן מגנטית.
  • ספן הדנובה (1908. תרגום י"ד תנעזר בשם איש המסתורין, 1953; ג. בן־חנה בשם הספן המסתורי, 1955) — זוכה מסתורי בתחרות־דיג מתגלה כמנהיג תנועת־מחתרת הלוחמת בטורקים.
  • ניצולי הספינה "יונתן" (1909) — אנרכיסט שואף להקים בפטגוניה חברה שוויונית בלא חוק וממשלה.
  • סודו של וילהלם סטוריץ (1910. תרגום ז. זמירי בשם סודו של מדען גרמני, 1965) — מדען ירש מאביו האלכימאי סוד המעניק לו עצמה קסומה.
  • היום ומחר (1910) — סיפורים קצרים, רובם על נושאים עתידניים.
  • הרפתקאותיה המתמיהות של משלחת ברסאק (1920. תרגום שלמה סקולסקי בשם עיר בלב מדבר, 1961) — משלחת שיצאה לאפריקה נחטפת ומובאת לעיר מסתורית, הנשלטת בידי עריץ המצויד באבזרים משוכללים.
  • אדם הנצחי, מצרפתית: אביבה ברק־הומי. דיסטופיה, סוף העולם, כל הערים, העיירות, הכפרים, הארצות והיבשות היו לעיי חורבות. הציוויליזציה המערבית נכחדה והייתה לזיכרון עמום. בנימינה: הוצאת נהר, 2014.
  • ספר נוסף מיוחס לז'ול ורן אך מעולם לא נמצאה גרסה בצרפתית — הקצין והרוזן (1867. תרגום ג.בן חנה, יוסף שמעוני, תל אביב, 1958).

אזכור דמותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: ז'ול ורן
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באתר jv.gilead.org.il
  2. ^ יואל שרעל ז'ול ורן, באתר הארץ, עודכן ב-28 באוגוסט 2011