זכויות להט"ב בקוסטה ריקה
 | |
| קוסטה ריקה | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1971 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 2018 |
| שירות צבאי | מדינה ללא צבא, אם כי להט"בים מוצהרים רשאים לשרת בכוח ההגנה האזרחי |
| הגנה מפני אפליה | ישנו איסור בחוק על אפליה על רקע נטייה מינית מאז 1998 |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה בנישואים חד מיניים מאז 2020 |
| אימוץ | ישנה הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים מאז 2020 |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
זכויות לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) בקוסטה ריקה התפתחו באופן משמעותי ביותר בעשורים האחרונים. פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית במדינה מאז 1971. בינואר 2018, בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם הממוקם בקוסטה ריקה פסק את התרתם של נישואים חד מיניים ואימוץ עבור זוגות חד מיניים בעוד הממשלה הודיעה כי תחיל את הפסיקה בחודשים הבאים.[1][2] באוגוסט 2018 פסק בית המשפט העליון בקוסטה ריקה נגד איסור הכרתם של נישואים חד מיניים, ונתן לאספה המחוקקת כ-18 חודשים לתקן את החוק בהתאם אחרת, יבוטל האיסור אוטומטית. לאחר מכן נישואים חד מיניים הפכו לחוקיים ב-26 במאי 2020.
ארגון זכויות האדם הבינלאומי, "Human Rights Watch" תיאר את קוסטה ריקה כ-"מחויבת לזכויות שוויון והשראה עבור מדינות נוספות במרכז אמריקה".[3] אפליה על רקע נטייה מינית אסורה בתעסוקה ובכלל תחומים נוספים, וטרנסג'נדרים רשאים לשנות את מינם במסמכי זהות רשמיים כדי לשקף את זהותם המגדרית, לרבות רישיונות נהיגה, דרכונים ותעודות זהות.
מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומוסקסואליות סווגה לראשונה כפשע בקוסטה ריקה בתקופת השלטון הספרדי מאז 1502. לאחר קבלת עצמאותה, עדיין הוגדרה כפשע עד הנשיאות הליברלית של טומאס גווארדיה בין 1870–1876. אף על פי שההפללתה הופסקה בתקופה זו כחלק מרפורמה גדולה יותר של מערכת המשפט, הומוסקסואליות עדיין נתפסה באופן נרחב כ-"חטא ידוע לשמצה".[4]
בשנת 1971 נקבע גיל הסכמה אוניברסלי, כמו גם חוק חדש שאסר על "מעשי סדום שערורייתיים" ככל הנראה בפומבי בעוד כי לא היו הרשעות ידועות רשומות אך שמר על המעמד החוקי של פעולות הומוסקסואליות פרטיות בין מבוגרים בהסכמה.[4] סעיף 382 בחוק העונשין שהזכיר "מעשי סדום שערורייתיים" בוטל ב-2002, לצד חוקים רבים אחרים.[5]
התנצלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 ביולי 2018, נשיא המדינה קרלוס אלברדו קסאדה פרסם התנצלות פומבית בפני חברי קהילת הלהט"ב על הרדיפה והאפליה שעברו במשך השנים בקוסטה ריקה. קסאדה הצהיר כי המדינה "קידמה והוציאה להורג רדיפות, פשיטות, מעצרים שרירותיים ומכות" כלפי אנשיה. בהצהרתו ציין גם את קיומן של מהומות סטונוול אשר היו להתקוממות נגד התעמרות משטרת ניו יורק ב-1969 כלפי חברי הקהילה שהובילו לתנועת זכויות להט"ב בכלל רחבי העולם, ועל כך שקוסטה ריקה התירה הומוסקסואליות שנתיים לאחר מכן, ב-1971, אך אפליה ואלימות הומופובית נמשכו גם בעשורים הבאים,[6]
"בשם ממשלת הרפובליקה, אני מבקש את סליחתכם ואני מחדש את מחויבותי להילחם כדי שהפרק המביש הזה בהיסטוריה שלנו לא יחזור על עצמו".
— הנשיא קרלוס אלווארדו קסדה, 1 ביולי 2018
הכרה במערכות יחסים חד מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006, בית המשפט העליון דחה עתירה לפיה חוקת קוסטה ריקה מחייבת הכרה בנישואים חד מיניים גם כן. עורך הדין למען זכויות האדם יאשין קסטרילו פרננדס עתר בטענה שהוראות חוקתיות מסוימות הנוגעות לשוויון זכויות ולמשפט הבינלאומי מחייבות הכרה בנישואים חד מיניים, אם כי רק שניים מהשופטים הסכימו עם עמדתו.[7] דעת הרוב טענה כי בעת אישור החוקה, "נישואים" הובנו כאיחוד בין גבר לאישה בלבד. עם זאת, בהחלטת בית המשפט אכן נקבע כי לממשלה יש סמכות לחוקק איחודים אזרחיים.[8]
בשנת 2008, האגודה לזכויות להט"ב, "Diversity Movement", הובילה מספר מחוקקים להגיש הצעת חוק להתרת איחוד אזרחי. הנציגים אנה הלנה צ'אקון (אז ממפלגת האחדות הנוצרית החברתית, כיום ממפלגת הפעולה האזרחית) וחוסה מרינו (החזית הרחבה) הביעו תמיכה בהצעת החוק שקבעה כי "הומוסקסואלים ולסביות הם לא פחות מכולנו בקוסטה ריקה. אנחנו לא מדברים על נישואים או אימוץ, אלא על זכויות אזרח בסיסיות".[8]
ביולי 2010 הורה בית המשפט החוקתי לבית הדין לבחירות העליון לעצור משאל עם מוצע על הכרה באיגודים עבוק זוגות חד מיניים. משאל העם היה אמור להתקיים ב-5 בדצמבר 2010. הערעור הוצג על ידי עורך הדין קווירוס סלאזאר, בטענה שהצעת משאל העם מפרה את הזכויות והחירויות של יחידים. העצומה למשאל העם אורגנה על ידי "Observatori de la Familia", קבוצה שמרנית דתית, אשר ביקשה להפסיק את החקיקה להכרה באיחודים אזרחיים עבור זוגות חד מיניים.[9]
ב-1 ביולי 2013 העבירה האספה המחוקקת חקיקה המעניקה הטבות של שותפויות מקומיות "ללא אפליה המנוגדת לכבוד האדם". מחוקקים ליברלים ציינו במהלך הדיון כי השינויים יפתחו איחודים אזרחיים לזוגות חד מיניים. מחוקקים שמרנים קראו מיד לנשיא לאורה צ'ינצ'ייה להטיל וטו על החקיקה,[10][11] בטענה כי הם "הצביעו בטעות בעד הצעת החוק".[12] צ'ינצ'ייה סירבה להתנגד לאישור הצעת החוק וחתמה עליה ימים לאחר מכן.[13][14] הצעת החוק נכנסה לתוקף ב-8 ביולי 2013. ב-10 ביולי 2013, שישה זוגות חד מיניים עתרו לבית משפט עבור הכרה במערכות היחסים שלהם כשותפות משפחתית. יממה לאחר מכן קיבל בית משפט לענייני משפחה את אחת העתירות.
באמצע מרץ 2015 הוגשו לאספה המחוקקת שתי הצעות ממשלה בנושא התרת איחודים אזרחיים.[15] ב-19 במרץ 2015, הצעת חוק להכשרת נישואים חד מיניים הוגשה לאספה המחוקקת על ידי חברת הפרלמנט ליגיה אלנה פאלאס רודריגז ממפלגת החזית הרחבה.
פסיקת בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 בינואר 2018, פסק בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם כי המדינות החתומות על האמנה האמריקאית לזכויות אדם מחויבות לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא.[16] בית הדין ציין את פסיקתו באומרו:
"המדינה חייבת להכיר ולהבטיח את כל הזכויות הנגזרות מקשר משפחתי בין בני אותו המין בהתאם להוראות סעיפים 11.2 ו-17.1 של האמנה האמריקאית לזכויות אדם. בהתאם לסעיפים 1.1, 2, 11.2, 17 ו-24, ישנה חובה להבטיח גישה לכל הדמויות הקיימות במערכות המשפט המקומיות, לרבות הזכות להינשא ולהבטיח את ההגנה על כל הזכויות של משפחות שנוצרו על ידי זוגות חד מיניים, ללא אפליה ביחס לאלו המורכבות על ידי זוגות הטרוסקסואלים".
— פסק הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם, 2018
ממשלת קוסטה ריקה הודיעה במהרה כי תציית לפסיקה. אולם "המועצה העליונה של הנוטריונים" סירבה להנפיק רישיונות נישואים לזוגות חד מיניים עד שהאיסור יבוטל במפורש על ידי בית המשפט העליון או על ידי האספה המחוקקת. למרות זאת, זוג התחתן בהצלחה בפני הנוטריון בפברואר 2018.[17] הנוטריון המדובר עמד בפני חקירה, אך דחה כל עוולה, וקבע כי הוא מכבד את החוק הבינלאומי ונקט עמדה נגד כל אפליה בעת נישואי בני זוג חד מיניים.[18]
תביעות שביקשו להכשיר נישואים חד מיניים הוגשו בפני בית המשפט העליון לצדק של קוסטה ריקה.[19] באוגוסט 2018, בית המשפט העליון פסק בעד הסרת האיסור על נישואים חד מיניים, ונתן למחוקקים במדינה כ-18 חודשים להכשיר נישואים חד מיניים מאת האספה המחוקקת.[20] ב-14 בנובמבר פרסם בית המשפט את פסק הדין המלא בכתב, שפורסם בעלון השיפוטי ב-26 בנובמבר 2018, וקבע תאריך יעד אחרון ל-26 במאי 2020.[21][22][23][24][25] מאחר שהמחוקקים לא נקטו צעדים להכשרת נישואים חד מיניים בחקיקה לפני המועד האחרון, הפכו אוטומטית לחוקיים ב-26 במאי 2020.[26]
הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריו נוניז, חבר במפלגת התנועה הליברטריאנית השמרנית, הציג הצעת חוק באספה המחוקקת בשנת 2007 לאסור על על זוגות חד מיניים לאמץ או להחזיק באפוטרופוסות על ילדים. עם זאת, הצעת החוק לא עברה.[27]
מאז מאי 2020, זוגות חד מיניים נשואים יכולים לאמץ ילדים במשותף באופן חוקי לאור התרתם של נישואים חד מיניים. בראיון ביוני 2020, חורחה אורבינה סוטו, רכז המכון הלאומי לילדים הצהיר כי כלל ההורים המאמצים לעתיד נבדקים כמתאימים "ללא קשר לנטייה מינית או מגדר". בית הדין לבחירות העליון הבהיר בנוסף כי אם זוגות חד מיניים המורכבים מזוג לסביות נשואות הן בהריון באמצעות הזרעה מלאכותית, האם אשר נמצאת בהריון אשר מוגדרת כלא ביולוגית, תוכר אוטומטית כאמו החוקית של הילד.[28]
הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
חוקת קוסטה ריקה אינה מכלילה במפורש איסור על אפליה על בסיס נטייה מינית או זהות מגדרית. עם זאת, סעיף 28 קובע כי "אין לרדוף אף אחד על דעותיו או מעשיו אם אינם מנוגדים לחוק" בעוד סעיף 33 קובע כי "כולם שווים בפני החוק".
לפי סעיף 48 לחוק ה-HIV/איידס משנת 1998, "נטייה מינית" היא אחת הקטגוריות בהן אפליה אסורה בתחומים כגון תעסוקה, "מי שמחיל, מארגן או נוהג באמצעים מפלים בגלל גזע, לאום, מין, גיל, אופציה פוליטית, דתית, מינית, עמדה חברתית, מצב כלכלי, מצב משפחתי או בגלל כל סבל של בריאות או מחלה, יוטל סנקציה של עשרים עד שישים יום קנסות. השופט יוכל להטיל, בנוסף, את עונש הפסילה המקביל, של חמישה עשר עד שישים יום.
בשנת 2020, האספה המחוקקת העבירה מספר סעיפי חקיקה לחיזוק חוקים נגד אפליה על בסיס נטייה מינית. החוקים תיקנו את סעיף 112 לחוק העונשין כדי לקבוע עשרים עד שלושים וחמש שנות מאסר על פשעי שנאה שנבעו מהנטייה המינית של הקורבן. בין היתר, סעיף 380 קובע מאסר של שנה עד שלוש שנים על "לא כולל, הפרדה או הבחנה של אדם על רקע נטייתו המינית על מנת להגביל, להגביל או לשלול את זכויותיו וחירויותיו".
סעיף 386bis קובע שלוש עד עשר שנות מאסר בגין גרימת כאב או סבל פיזי או נפשי, הפחדה, כפייה או סחיטה על בסיס נטייה מינית. המחוקקים תיקנו בנוסף את חוק מס' 9343 של שוק העבודה כך שיכליל נטייה מינית בתוכנו, "כל אפליה במקום העבודה נגד אנשים מסיבות של גיל, מוצא אתני, מין, דת, גזע, נטייה מינית, מצב משפחתי, דעה פוליטית, מוצא לאומי, מוצא חברתי, השתייכות, נכות, חברות באיגוד, מצב כלכלי, מעמד מטפל או כל צורה מקבילה אחרת של אפליה אסורה".
זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שנת 2018, אסור היה לטרנסג'נדרים לשנות את מינם החוקי אשר נקבע בלידתם. סעיף 51 לחוק האורגני של בית הדין העליון והרישום האזרחי כולל מין כאחת הדרישות לרישום לידות.[29] סעיף 2 לתקנות תצלומים למסמכי זהות קובע כי: "לכל אדם הזכות לכבד את דמותו ואת זהותו המגדרית ברגע צילום התמונה המצורפת לתעודת הזהות".
מאז 2013, טרנסג'נדרים יכולים לשנות את שמם החוקי בתיעוד כך שיתאים לזהותם המגדרית. ניתוח לשינוי מין אינו חובה אך נדרש צו שיפוטי להתרה.[30][31]
בשנת 2016 הונחה בפני האספה המחוקקת הצעת חוק המאפשרת לטרנסג'נדרים לשנות את שמם ומגדרם באופן חוקי ללא צורך בניתוח או באישור שיפוטי.[32] ביוני 2017, הצעת החוק עלתה לוועדת זכויות האדם,[33] בעוד בית הדין לבחירות העליון (TSE) אישר את ההצעה, אך בסופו של דבר לא עברה באספה.[34]
ב-14 במאי 2018, בית הדין לבחירת העליון אישר החלטה המאפשרת לטרנסג'נדרים לשנות את שמם כדי לשקף את זהותם המגדרית בתעודות הזהות הרשמיות. ההחלטה באה בתגובה לפסיקת בית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם בינואר 2018 לפיה כל המדינות החברות בהן, כולל קוסטה ריקה, חייבות לספק זכויות מלאות ושוות לזוגות ואזרחים אשר זהותם המגדרית העצמית שונה מזו הרשומה בלידתם. בית הדין הכריז כי ניתן לבצע את התהליך בהליך פשוט וחינמי. בנוסף, בית הדין דיווח כי על מנת להימנע מהשפעות סטיגמטיות, המין בו אדם רשום בלידה לא יופיע עוד במסמכי הזהות.[35]
ב-28 ביוני 2018, הנשיא קרלוס אלברדו קסאדה הוציא צו ביצוע המחייב את כל מוסדות המדינה לשנות את המסמכים והרישומים הפנימיים של טרנסג'נדרים המעוניינים לשנות את שמם, צילומם או מינם. הצו חל על דרכונים, רישיונות נהיגה, תעודות זהות, אישורי עבודה, זיהוי אוניברסיטאי ועוד.[36] גורמים רשמיים בקוסטה ריקה הודיעו כי הצו הוא בהתאם לפסיקת בית הדין האינטר-אמריקאי. בדצמבר 2018, חתם אלברדו על צו ביצוע נוסף המרחיב זכות זו גם למהגרים.[37]
טיפול הורמונלי חלופי הוא ממומן על ידי מערכת הבריאות הממלכתית.[37]
תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2007 הוסר האיסור על גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לתרום דם לאחר פעילות חברתית אשר הוביל פעיל זכויות הלהט"ב אלברטו קבזה.[38]
תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכויות להט"ב בקוסטה ריקה מוגדרות כיום כמי שעשו התקדמות תרבותית, חברתית ומשפטית משמעותית מאז שנות ה-70. בעוד שפוליטיקאים מסוימים, כמו הנשיא אוסקר אריאס הביעו תמיכה בקידום זכויות להט"ב במדינה, תושבי קוסטה ריקה נטו להיות שמרנים חברתית בכל הנוגע לנטייה מינית וזהות מגדרית, במידה רבה בשל העוצמה החזקה של הכנסייה הרומית-קתולית ומסורות תרבותיות של מאצ'יסמו.
בעוד שהומוסקסואליות הייתה חוקית מבחינה טכנית, הטרדות משטרתיות ופשיטות כלפי להט"בים ומפעלים פרטיים היו בעבר דבר שבשגרה. בשנת 1990 הודיע שר הפנים, המשטרה וביטחון הפנים אנטוניו אלוורז דסנטי כי לא יאפשר לנשים זרות להיכנס לקוסטה ריקה כדי להשתתף ב-"Encuentro", מפגש בינלאומי של לסביות. הוא הורה לקונסוליות של קוסטה ריקה לא להעניק אשרות לנשים הנוסעות ללא ליווי גברים, והזהיר שכל הנשים "ייעצרו בשדה התעופה". דסנטי הודיע בנוסף לחברות תעופה שאם ימכרו כרטיסים לנשים הנוסעות לבדן, או שנראה כי ישתתפו בפגישה, הן יידרשו לספק את חזרתן המיידית של "הלסביות החשודות". כאשר נלחץ להסביר כיצד ניתן לזהות לסביות בשדה התעופה, טען כי נשים בעלות שיער קצר, לבושות במכנסיים או נסעות לבדן יכולות להיות מזוהות כלסביות. המארגנים שינו את התאריכים והמיקום של הפגישה והיא לבסוף התקיימה. יתר על כן, ממשלת קוסטה ריקה סירבה במספר הזדמנויות להעניק הכרה משפטית לארגונים המבקשים לשפר את מעמד זכויות הלהט"ב במדינה.[39] מדיניות זו החלה להשתנות בשנות ה-90, כאשר בית המשפט העליון של קוסטה ריקה קבע כי החוקה מעניקה ללהט"בים את הזכות להתאסף בדרכי שלום, להתאגד, ליצור מפעלים פרטיים משלהם, כמו גם אגודות למען שיפור מעמדי זכויות משלהם.[39]
בשנת 1993, התברר כי לאוניברסיטה הבינלאומית דה לאס אמריקה הייתה מדיניות של גירוש סטודנטים להט"בים ופיטורי סגל וצוות המזוהים כחברי הקהילה. כאשר איגוד חינוך מכון אמריקה הלטינית לחינוך ומניעת HIV/איידס, הגיש תלונה למשרד החינוך, המשרד קבע כי מדיניות זו מפרה את הסעיפים 20, 33 ו-70 של החוקה.
בשנת 1998 בוטל פסטיבל גאווה בקרב חברי קהילת הלהט"ב המתוכנן מחשש לאפשרות של אלימות על רקע הומופובי. במהלך התכנון הראשוני של האירוע, הנשיא מיגל אנחל רודריגס ממפלגת האחדות הנוצרית-חברתית השמרנית, התנגד בפומבי למתן היתרים לקיומו.[40] בשנת 1999, עיריית סן חוסה, עיר הבירה של קוסטה ריקה, ניסתה לסגור סאונה אשר הייתה ידועה בפופולריות בקרב חברי הקהילה, אם כי בית המשפט העליון בשנת 2000 הורה לעיר לאפשר לסאונה להישאר פתוחה בטענה כי "לקריטריונים סובייקטיביים של מוסר והתנהגות נאותה אין בסיס חוקי", וקבע כי מעשי העירייה "מייצגים הפרה של זכויות היסוד המוענקות על ידי חוקת המדינה".[41]
ב-27 במרץ 2008, הנשיא אוסקר אריאס חתם על צו ביצוע הקובע את ה-17 במאי כיום הלאומי נגד הומופוביה המחייב את קוסטה ריקה להצטרף למדינות נוספות ברחבי העולם בפעילות למיגור אלימות כלפי להט"ב.[42]
בשנת 2008, בית המשפט העליון פסק נגד התרה עבור אסיר הומוסקסואלי בבית סוהר לקבל ביקורים מאת בן זוגו. עם זאת, באוקטובר 2011, בית המשפט הפך את פסיקתו והתיר שוויון לזוגות חד מיניים בקבלת ביקורים.[43]
בשנת 2012, מפלגת הפעולה האזרחית הציגה הצעת חוק להכריז על האספה המחוקקת כ-"מרחב נטול הומופוביה", אשר עברה מאוחר יותר ברוב קולות בעוד המפלגות הנוצריות-שמרניות היו למתנגדות היחידות.[44] ב-21 באפריל 2013, כרמן מוניוז (PAC) הפכה לחברת הפרלמנט הלסבית הגלויה הראשונה באספה המחוקקת של קוסטה ריקה.[45] ב-1 במאי 2018, אנריקה סאנצ'ז הפך לחבר הקונגרס ההומו הגלוי הראשון בקוסטה ריקה.[46]
ב-15 במאי 2014, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה, הנשיא לואיס גיירמו סוליס הציב דגל גאווה בבית הנשיא אשר לדבריו היה "מעשה סמלי לתמיכה בכל מגוון מיעוטים, במיוחד עבור קבוצה שהופלה בצורה חמורה". המעשה עורר תגובות משבחות לרוב אם כי ספג ביקורת מצד מגזרים דתיים.[47][48]
בדצמבר 2018, הנשיא קרלוס אלברדו חתם על מספר צווים ביצועיים הנוגעים לזכויות דיור, הגירה ומימון טיפול הורמונלי חלופי באמצעות מערכת הבריאות הממלכתית לזוגות חד מיניים, בין היתר.[49] ביוני 2019, הפך אלברדו לנשיא קוסטה ריקה הראשון שהשתתף במצעד הגאווה השנתי בבירה סן חוסה לצד כ-100,000 איש. באירועים המוקדמים בסוף שנות ה-2000 ברחבי העיר, בעת ציון המצעד השתתפו כ-20 איש אשר לווה לצד עלבונות מעוברי אורח.[50]
טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1971)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 2002)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 1998)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים |
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) |
|
| נישואים חד מיניים | (מאז 2020)
|
| הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) |
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים | (מאז 2020)
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים | (מאז 2020)
|
| להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא | מדינה ללא צבא (רשאיים לשרת בכוח ההגנה האזרחי) |
| זכות לשינוי מגדר בחוק | (מאז 2018)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות |
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק | 
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים |
|
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם | (מאז 2007)
|
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Luis Ramírez Salazar, Implementar matrimonio gay como pide Corte IDH no requiere del Congreso, según gobierno, ameliarueda.com (בספרדית)
- ^ Corte Interamericana de DD. HH: Costa Rica debe garantizar plenos derechos a población LGBTI | Teletica, www.teletica.com (בספרדית)
- ^ Costa Rica’s Progress on Marriage Equality Should Inspire the Region, Human Rights Watch, 2020-06-03 (באנגלית)
- ^ 1 2 glbtq >> social sciences >> Costa Rica, web.archive.org, 2010-05-19
- ^ GayLawNet®™ | Laws | Costa Rica | CR, www.gaylawnet.com
- ^ Presidente Carlos Alvarado pide perdón a personas LGBTI por persecución del Estado costarricense, La Nación (בספרדית)
- ^ High Court Rules against Same-Sex Marriage, The Tico Times | Costa Rica News | Travel | Real Estate, 2006-05-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 COSTA RICA: Congress to Study Bill on Homosexual Civil Unions - IPS ipsnews.net, web.archive.org, 2011-06-10
- ^ Referendum initiative on gay unions awaits go-ahead, web.archive.org, 2010-10-09
- ^ ¿Aprueban por accidente matrimonio gay en Costa Rica? | SDP Noticias, web.archive.org, 2018-02-19
- ^ Costa Rican legislature accidentally passes gay marriage legalization / News Briefs / More news / Costa Rica Newspaper, The Tico Times, web.archive.org, 2013-07-06
- ^ Costa Rica Accidentally Comes One Step Closer To Approving Same-Sex Marriage, HuffPost, 2013-07-03 (באנגלית)
- ^ Presidenta Laura Chinchilla firmó ley con la que diputados habrían dado derechos a parejas gais, La Nación (בספרדית)
- ^ Costa Rica 'accidentally' legalises gay marriage, The Independent, 2013-07-05 (באנגלית)
- ^ www.diarioextra.com, Diario Extra - Buscan reformar Código de Familia para aprobar unión gay, www.diarioextra.com (בספרדית)
- ^ "Latin American human rights court urges same-sex marriage legalization". Reuters (באנגלית). 2018-01-10. נבדק ב-2021-11-12.
- ^ Karla Pérez González, "Estamos haciendo valer un derecho": primer matrimonio igualitario de Costa Rica, El Mundo CR, 2018-05-23 (בספרדית)
- ^ Costarricenses ven con preocupación el futuro económico del país, delfino.cr
- ^ Sala IV estudia seis acciones de personas que reclaman validez del matrimonio gay, La Nación (בספרדית)
- ^ "Costa Rica Supreme Court rules against same-sex marriage ban". BBC News (באנגלית בריטית). 2018-08-10. נבדק ב-2021-11-12.
- ^ Michael K. Lavers, Costa Rica lawmakers ordered to legalize same-sex marriage, Washington Blade: LGBTQ News, Politics, LGBTQ Rights, Gay News, 2018-11-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lea aquí el voto completo de la Sala Constitucional sobre matrimonio igualitario, delfino.cr
- ^ Elpais cr EFE, Sala IV notifica fallo sobre matrimonio igualitario, documento saldrá publicado en próximos días, Diario Digital Nuestro País (בספרדית)
- ^ Este mes comenzarían a correr los 18 meses para que diputados regulen matrimonio gay, La Nación (בספרדית)
- ^ Matrimonio igualitario será legal en Costa Rica a partir del 26 de mayo del 2020, delfino.cr
- ^ NEWSIS, 코스타리카, 동성결혼 인정…대통령 "우린 한 나라", newsis, 2020-05-26 (בקוריאנית)
- ^ Belonksy, Andrew (2007-09-20). "Costa Rica Squashing Queer Adoption?". Queerty. נבדק ב-2021-11-12.
- ^ TSE clarifica efectos del matrimonio igualitario sobre registro de hijos e hijas, delfino.cr
- ^ Karla Pérez González, TSE no tiene competencias para cambiar sexo en cédulas, El Mundo CR, 2018-05-15 (בספרדית)
- ^ Cédula otorga una nueva identidad a hombre ‘trans’, La Nación (בספרדית)
- ^ Mujer trans logra cambio de nombre en cédula de identidad, La Nación (בספרדית)
- ^ Change In Sex Designation In Identity Card (Cedula) Possible If Bill Is Approved, Q COSTA RICA, 2016-01-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Personas trans podrían cambiar su sexo en el Registro al cumplir 18 años, La Nación (בספרדית)
- ^ TSE avala plan que permite cambio de género a personas transexuales, La Nación (בספרדית)
- ^ Rico, TSE Approves Change Of Gender Identity On Cedula, Q COSTA RICA, 2018-05-15 (באנגלית אמריקאית)
- ^ ComunicadosDerechos humanosGobierno AbiertoHechos y AccionesInstitucionesPrensaPresidencia··2 Minutos de lectura, Instituciones deberán modificar documentos para que sean acordes con la identidad de género, Presidencia de la República de Costa Rica (בספרדית)
- ^ 1 2 Costa Rica passes decrees boosting LGBT rights, France 24, 2018-12-21 (באנגלית)
- ^ LA IGUALDAD DEL SISTEMA COSTARRICENSE ENFOCADO EN LA PERCEPCIÓN DE LA POBLACIÓN DE MUJERES Y HOMOSEXUALES. | Mi tinta es el alma., web.archive.org, 2016-03-13
- ^ 1 2 glbtq >> social sciences >> Costa Rica, web.archive.org, 2010-05-19
- ^ Gay Costa Rica - Gay and Lesbian Tourism in Costa Rica | Acceptance | Locations, www.therealcostarica.com
- ^ Costa Rica: Political Progress, Cultural Lag. - Free Online Library, www.thefreelibrary.com
- ^ Costa Rica backs International Day Against Homophobia - PinkNews.co.uk, web.archive.org, 2011-06-29
- ^ Conjugal Visits For Gay Couples Legalized In Costa Rica, Latin America News Dispatch, 2011-10-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Costa Rican Legislature Declared Homophobia Free, www.insidecostarica.com
- ^ Carmen Muñoz: la exguerrillera de Alajuelita que llevará el megáfono del PAC, La Nación (בספרדית)
- ^ Jason Rhode Politics, Gay Costa Rican legislator sworn in, Georgia Voice - Gay & LGBT Atlanta News, 2018-05-11 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Redacción, Solís sobre bandera de diversidad: "No estoy en un concurso de belleza, debo gobernar para todos", ameliarueda.com (בספרדית)
- ^ Social conservative lawmakers incensed over LGBT flag at Casa Presidencial, The Tico Times | Costa Rica News | Travel | Real Estate, 2014-05-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Costa Rica passes decrees boosting LGBT rights, France 24, 2018-12-21 (באנגלית)
- ^ "Thousands in Costa Rica celebrate in first pride march since gay marriage ruling". Reuters (באנגלית). 2019-06-23. נבדק ב-2021-11-13.
