זכויות להט"ב באיטליה
.svg) | |
| ירוק (איטליה), ירוק בהיר (האיחוד האירופי) | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1890 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1982, אין חיוב להעברת ניתוח או עיקור מאז 2015 |
| שירות צבאי | לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית בכ-8 מחוזות, אם כי לא בפריסה ארצית מלבד בתעסוקה |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה באיחוד אזרחי מאז 2016, מקרה יחיד של נישואים חד-מיניים הוכר ב-2017 |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים, אם כי מאז 2021 אימוץ זר משותף מוגדר כמוכר אך לא בשטחי המדינה, יחידים (הטרוסקסואלים והומוסקסואלים) רשאים לאמץ בנסיבות מסוימות |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) באיטליה התפתחו בצורה משמעותית במאה ה-21, אם כי תושבי להט"ב עדיין עשויים להתמודד עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים לא חווים. על פי דו"ח של הארגון האירופי "ILGA-Europe" לשנת 2021, מצב זכויות הלהט"ב באיטליה הוא הגרוע מבין מדינות מערב אירופה.[1]
באיטליה, פעילות הומוסקסואלית של גברים ונשים הפכה חוקית מאז 1890. במאי 2016 התקבל חוק איחוד אזרחי חדש, המכיר במערכות יחסים בין זוגות חד מיניים ומעניק את כלל זכויות הנישואין. עם זאת, הכרה באימוץ משותף או ילד חורג הושמטו בהצעת החוק, וכרגע נתונים לדיונים שיפוטיים. במהלך השנים, בתי משפט שונים הכירו במספר מקרים מסוימים של נישואים ואימוץ על ידי זוגות חד מיניים.
טרנסג'נדרים רשאים לשנות את מינם באופן חוקי מאז 1982 בעוד בשנת 2015, קבע בית המשפט לעונשין כי אין צורך בחיוב העברת ניתוח להתאמה מגדרית כולל עיקור על מנת לקבל שינוי מגדר חוקי. עם זאת, אפליה בנוגע לנטייה מינית בתעסוקה נאסרה מאז 2003, אך לא נחקקו חוקים נוספים נגד אפליה לגבי העילה כולל זהות מגדרית וביטוי מגדרי בפריסה ארצית, מלבד ב-8 מחוזות באיטליה בהם: פיימונטה, ליגוריה, מארקה, סיציליה, אומבריה, אמיליה-רומאניה וקמפניה, חוקקו חוקים מקיפים נגד אפליית תושבי להט"ב בשטחיהם.
על פי סקר משנת 2010, 82% מהאיטלקים ראו בהומוסקסואלים שווים להטרוסקסואלים, 41% סברו שלזוגות חד מיניים צריכה להיות הזכות להינשא בטקס אזרחי, ו-20.4% הסכימו עם איחודים אזרחיים בלבד. בסך הכול, 61.4% היו בעד צורה של הכרה משפטית לזוגות הומוסקסואלים ולסביות. נתונים אלה הציגו עלייה של 2.5% מהשנה הקודמת (58.9%) וכמעט של 10% ב-7 שנים (51.6% ב-2003).[2] סקר מטעם מרכז המחקר "Pew Research Center" משנת 2013 במדינות שונות בעולם קבע כי צעירים היו מוגדרים כבעלי קבלה רחבה ממבוגרים כלפי הומוסקסואליות, בעוד 86% מהאנשים בין 18 ל-29 קיבלו הומוסקסואלים, בעוד ש-80% מהאנשים בין 30 ל-49 ו-67% מהאנשים מעל גיל 50 החזיקו באותה אמונה.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – הומוסקסואליות ברומא העתיקה |
איחוד איטליה בשנת 1861 הפגיש מספר מדינות שכולן (למעט שתיים) ביטלו את העונש על פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה כתוצאה מקוד נפוליאון. אחת משתי החריגות היו ממלכת סרדיניה שהענישה מעשים הומוסקסואלים בין גברים (אם כי לא נשים) על פי סעיפים 420–425 של חוק העונשין שהוכרז ב-1859 על ידי ויקטוריו אמנואלה השני. עם האיחוד, ממלכת סרדיניה לשעבר הרחיבה את החקיקה המפלה שלה לשאר ממלכת איטליה שזה עתה נולדה. עם זאת, חקיקה זו לא חלה על ממלכת שתי הסיציליות לשעבר, בהתחשב ב-"מאפיינים המיוחדים של אלה שחיו בדרום".
מצב זה, בו הומוסקסואליות נותרה בלתי חוקית בחלק אחד של הממלכה, אך חוקית בחלק אחר, בוטל רק בשנת 1889, עם פרסום קוד זנרדלי שביטל את כל ההבדלים בטיפול בין יחסי הומוסקסואלים והטרוסקסואלים בכל שטחה של איטליה. חוק עונשין זה נכנס לתוקף בשנת 1890, ומאז לא היו חוקים נגד יחסי הומוסקסואלים פרטיים, בוגרים ובהסכמה.
מצב זה נותר על כנו למרות ההכרזה הפאשיסטית של קוד רוקו ב-19 באוקטובר 1930 זאת כדי למנוע דיון מוחלט בנושא עבור מניעת יצירת "שערורייה ציבורית". דיכוי זה היה עניין של הכנסייה הקתולית, ולא של המדינה האיטלקית.[4] עם זאת, זה לא מנע מהרשויות הפשיסטיות למקד התנהגות הומוסקסואלית של גברים עם ענישה מנהלית, כגון אזהרה פומבית וכליאה. הומוסקסואלים המשיכו להירדף גם כן בשנים המאוחרות יותר של משטרו של בניטו מוסוליני, ותחת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית של 1943–1945.
ההסדרים של קוד רוקו נשארו במקומם במהלך העשורים הבאים, כלומר, העיקרון שהתנהגות הומוסקסואלית היא סוגיה של מוסר ודת, ולא סנקציות פליליות על ידי המדינה. עם זאת, במהלך התקופה שלאחר המלחמה, היו לפחות שלושה ניסיונות להפליל אותה מחדש. עמדות אלה הקשו על הבאת דיון באמצעים, בהם הכרה ביחסים הומוסקסואלים, למרחב הפרלמנטרי.
מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זכויות להט"ב בקריית הוותיקן
פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית בכלל שטחי איטליה מאז 1890, בעוד גיל ההסכמה הושווה לזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד - 14 שנים.
הכרה במערכות יחסים חד מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לינואר 2022, בעוד שזוגות חד מיניים אינם מותרים להינשא, רשאים לגשת לאיחודים אזרחיים, אשר נחקקו בשנת 2016, המספקים מספר מהזכויות, ההטבות והחובות של נישואין. הטבות אלו כוללות, בין היתר, רכוש משותף, ביטוח לאומי וירושה.
מאז הבחירות האזוריות של 2005, אזורים איטלקיים רבים הנשלטים על ידי קואליציות האיחוד העבירו החלטות התומכות באיחודים אזרחיים עבור זוגות חד מיניים בסגנון צרפתי, בהם טוסקנה, אומבריה, אמיליה-רומאניה, קמפניה, מארקה, ונטו, פוליה, לאציו, ליגוריה. עם זאת, אברוצו, סיציליה ולומברדיה, בראשות בית החירויות, הכריזו רשמית על התנגדותם לכל הכרה ביחסים בין זוגות חד-מיניים. עם זאת, כל הפעולות הוגדרות כסמליות בלבד מכיוון שלאזורים אין סמכות חקיקה בעניין.[5]
אף על פי העובדה שמספר הצעות חוק בנושא איגודים אזרחיים או הכרה בזכויות לזוגות לא רשומים הוגשו לפרלמנט בעשרים השנים שקדמו ל-2016, אף אחת מהן לא אושרה בגלל ההתנגדות העזה של חברי הפרלמנט השמרנים החברתיים המשתייכים לשתי הקואליציות. ב-8 בפברואר 2007, הממשלה בראשות רומנו פרודי הציגה הצעת חוק,[6] שהייתה מעניקה זכויות בתחומי דיני עבודה, ירושה, מיסוי ושירותי בריאות לשותפויות לא רשומות בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. עם זאת, הצעת החוק מעולם לא הועמדה בראש סדר העדיפויות של הפרלמנט ובסופו של דבר בוטלה כאשר נבחר פרלמנט חדש לאחר שממשלת פרודי הפסידה בהצבעת אמון.
בשנת 2010, בית המשפט לחוקה פרסם פסק דין משמעותי שהכיר בזוגות חד מיניים כ-"מבנה חברתי לגיטימי, הדומה וראוי ליחס הומוגני כמו נישואין".[7] מאז אותו פסק דין, בית המשפט המחוזי (בית המשפט העליון והאחרון לתיקון ברוב העניינים) דחה החלטה של שופט השלום שדחה היתר שהייה לאזרח אלג'יראי, הנישא לבן זוגו הספרדי בספרד. לאחר מכן, אותה מערכת משפט קבעה כי משרד המשטרה, בו מונפקים היתרי שהייה, מחיוב למסור אישור שהייה לזר הנשוי עם אזרח איטלקי מאותו המין, בעודו ציטט את פסק הדין.
ב-21 ביולי 2015, בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק כי בכך שאינה מכירה בשום צורה של איחוד אזרחי או נישואים חד מיניים, איטליה מפרה זכויות אדם בינלאומיות.[8]
ב-2 בפברואר 2016, סנאטורים איטלקיים החלו לדון בחקיקת הצעת חוק לאיגודים אזרחיים עבור זוגות חד מיניים.[9] ב-25 בפברואר 2016, הצעת החוק אושרה על ידי הסנאט בהצבעה של 173–71 הצבעות. לאחר מכן, הצעת החוק נשלחה ללשכת הצירים שם עברה ב-11 במאי 2016, עם הצבעת רוב של 372 בעד,51 נגד ו-99 נמנעים. על מנת להבטיח אישור מהיר של הצעת החוק, ראש הממשלה מתאו רנצי הכריז עליה קודם לכן כהצבעת אמון ואמר כי "לא מקובל שיהיו עיכובים נוספים לאחר שנים של ניסיונות כושלים" בעניין.[10] חוק האיחוד האזרחי מעניק לזוגות חד מיניים את כלל זכויות הנישואין (בעוד שנישואים חד מיניים אינם מוכשרים במדינה). עם זאת, הוראות המאפשרות אימוץ ילד חורג או אימוץ משותף נמחקו מגרסה קודמת של הצעת החוק.[11] נשיא איטליה סרג'ו מטרלה חתם על הצעת החוק ב-20 במאי 2016,[12] אשק נכנסה לתוקף ב-5 ביוני 2016.[13]
בשנת 2017 התיר בית המשפט העליון באיטליה להכיר רשמית בנישואים בין שתי נשים, שנערכו בצרפת השכנה המכירה בנישואים חד מיניים מאז 2013.[14][15] עם זאת, במאי 2018, קבע בית המשפט לעונשין שלא ניתן להכיר בנישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל באיטליה וקבע כי עליהם להיות רשומים באיחודים אזרחיים, ללא קשר לשאלה אם בני הזוג התחתנו לפני או אחרי שאיטליה הציגה את חקיקתו של האיחוד האזרחי ב-2016.[16][17][18]
הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
אימוץ באיטליה מותר בעיקרון רק לזוגות נשואים שחייבים להיות מהמין השני אם כי על פי החוק האיטלקי, אין הגבלות על אומנה. עם זאת, במספר מצומצם של מצבים, החוק קובע "אימוץ במקרים מסוימים" על ידי אדם יחיד, והדבר פורש על ידי חלק מבתי המשפט, לרבות במישור ערכאת הערעור, כך שיכלול את האפשרות לאימוץ בן חורג לרווקים (זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים).[19]
ב-11 בינואר 2013, אישר בית המשפט לעונשין החלטה נמוכה יותר של בית המשפט אשר העניקה משמורת בלעדית על ילד לאם לסבית בעוד אביו של הילד התלונן על "מערכת היחסים ההומוסקסואלית של האם". בית המשפט העליון דחה את ערעורו של האב בטענה כי לא הציג טענה ראויה.[20]
מספר מקרים בודדים שבהם זוגות חד מיניים הורשו לאמץ ילדים או לאומנה באופן חוקי התרחשו במהלך השנים. ב-15 בנובמבר 2013, דווח כי בית המשפט של בולוניה התיר לזוג חד מיני לאמץ ילד בן שלוש.[21] ב-1 במרץ 2016, בית משפט לענייני משפחה ברומא אישר את בקשתן של זוג לסביות לאמץ בו-זמנית את בנותיה של זו של זו.[22] מ-2014 עד 2016, בית המשפט לענייני משפחה ברומא נתן לפחות כ-15 פסקי דין המאשרים בקשות לזוגות חד מיניים להתיר לאמץ את ילדיהם של בני זוגם.[22] ב-29 באפריל 2016 הפכה לראית מרילנה גרסאדוניה, נשיאת אגודת "Rainbow Families", בזכות לאמץ את התאומים של בת זוגה.[23] האפשרות של אימוץ בן חורג אושרה על ידי בית המשפט לעניין הכספים בהחלטה שפורסמה ב-22 ביוני 2016.[24]
בפברואר 2017, בית המשפט לערעורים בטרנטו הכיר בשני בני הזוג החד מיניים כאבות לשני ילדים שנולדו בעזרת תורמת ביצית והליך פונדקאות בקנדה.[25][26] על ההחלטה ערערו בסוף 2017 גורמים מקומיים ומשרד הפנים. במאי 2019, קבע בית המשפט לקזציה כי לא ניתן למנות את שני האבות בתעודות הלידה האיטלקיות של הילדים. במקום זאת, רק האב הביולוגי יופיע כהורה החוקי שלהם, בעוד שבן זוגו יצטרך לבקש אישור מיוחד כדי להפוך לאביהם המאמץ, למרות העובדה ששני הגברים מופיעים בתעודות הלידה הקנדיות של הילדים.[27][28][29] במרץ 2017, בית המשפט לקטינים בפירנצה הכיר באימוץ זר על ידי זוג חד מיני.[30][31] ביוני אותה שנה הכיר בית המשפט לערעורים במילאנו באימוץ חד-מיני גם כן.[32]
בינואר 2018, לאחר שאם פונדקאית ילדה תאומים לזוג חד-מיני בקליפורניה, סירבו גורמים רשמיים במילאנו לרשום את הבנים כילדיהם של שני האבות. תחילה, פסק שופט נגד בני הזוג, שבהמשך ערערו. בית משפט גבוה יותר קבע שמכיוון שהזרע של כל גבר שימש להפריה של ביציות מאותה תורמת ואחת מכל אחת הושתלה בפונדקאית, שני הגברים יוכלו לרשום את לידת ילדיהם ולהפוך להורים החוקיים שלו. עם זאת, לא ניתן לזהות את התאומים כילדים של בני הזוג, והאבות לא יכלו לאמץ זה את בנו הלא ביולוגי של זה. למרות שלא כחוק כאחים, שני הבנים קיבלו אותו שם משפחה. למרות סתירה זו, עמותת הלהט"ב האיטלקית "Famiglie Arcobaleno" בירכה על ההחלטה כ-"צעד חיובי".[33][34] באפריל 2018, זוג לסביות בטורינו הורשה על ידי פקידי העירייה לרשום את בנם, שנולד באמצעות הפריה חוץ גופית, כילדן של שתי האימהות,[35] בנוסף לשני זוגות חד מיניים נוספים אשר רשמו רשמית את ילדיהם. כמה ימים לאחר מכן, זוג חד מיני ברומא הורשה באופן דומה לרשום את בתם.[36]
ב-2 ביוני 2018, יום לאחר שהפך לשר המשפחה והנכים החדש, הצהיר לורנצו פונטנה שמשפחות חד מיניות "לא קיימות".[37] עם זאת פונטנה, אשר הצהיר על היותו "צלבני" וידוע בדעותיו האולטרה-שמרניות, הכחיש את אמירותיו כהומופוביות ואמר שהוא "לא נגד הומואים" והוסיף באומרו כי "יש לי הרבה חברים הומוסקסואלים... אחרי הכול חייתי בבריסל הרבה שנים, שם יש הרבה הומוסקסואלים בעמדות חזקות... אני קתולי, אני לא מסתיר את זה. ובגלל זה אני מאמין שהמשפחה היא המשפחה הטבעית, שבה לילד חייב להיות אמא ואבא". אמירותיו הובילו למחאות מצד תושבי להט"ב איטלקיים ומשפחות חד מיניות לצד שימושם בהאשטאג "#NoiEsistiamo" (#אנחנוקיימים) ברשתות חברתיות עבור שיתופי תמונות של משפחותיהם עם ילדיהם.[38]
בשנת 2021 הכירה איטליה באימוצים בחו"ל על ידי זוגות חד מיניים בעודם נקבעו כ"לא מהווים מחסום למטרות האימוץ עצמו".[39]
במרץ 2023 הודיעה הממשלה בראשותה של ג'ורג'ה מלוני שסוכנויות ממשלתיות לא יוכלו עוד לרשום זוגות חד-מיניים כהורים של ילדיהם ובחודש יולי החלו הרשויות להסיר את שמותיהן של אימהות לסביות מתעודות הלידה של ילדיהן.[40]
ביוני 2023 פורסם שממשלתה של מלוני מקדמת חקיקה להפללת הורים שיבצעו הליך פונדקאות בחו"ל.[41]
הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2002, פרנקו גריליני הציג חקיקה שתוסיף תיקון לסעיף III של החוקה האיטלקית כדי לאסור אפליה על רקע נטייה מינית אם כי מעשה זה לא היה מוצלח.[42]
מאז יולי 2003, אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה אינה חוקית בכלל המדינה, בהתאם להנחיות האיחוד האירופי. היישום של הוראה 2000/78/EC בנושא יחס שווה בתעסוקה ובמשלח יד, אוסר על אפליה בלתי הוגנת בהליכי עבודה וגיוס. אחת ההרשעות המפורסמות ביותר על פי ההנחיה הייתה זו של עורך הדין קרלו טאורמינה, שביולי 2013 במהלך ראיון ברדיו הכריז שלעולם לא ישכור הומוסקסואל במשרד עורכי הדין שלו. בית הדין של ברגמו דן את טאורמינה לתשלום של 10,000 אירו והורה על פרסום פסק הדין בעיתון ארצי על חשבונו.[43]
בשנת 2006, גריליני הציג שוב הצעה להרחבת חוקי איסור האפליה, בעודו הוסיף זהות מגדרית לצד נטייה מינית.[42]
בשנת 2008, ניתנה לדנילו ג'ופרידה פיצוי של 100,000 אירו לאחר שנצטווה לגשת מחדש למבחן הנהיגה שלו על ידי משרד התשתיות והתחבורה האיטלקי בשל נטייתו החד-מינית. השופט ביאורעו פסק כי משרד התחבורה "הפר באופן ברור את חוקי איסור האפליה".[44]
בשנת 2009, לשכת הצירים האיטלקית גנזה הצעת חוק נגד פשעי שנאה הומופובים שהייתה מאפשרת להגביר את העונשים בגין אלימות נגד הומוסקסואלים וביסקסואלים.[45][46]
ב-16 במאי 2013 הוצגה במסיבת עיתונאים של ארבעה חברי קונגרס מארבע מפלגות שונות, הצעת חוק אשר תאסור על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. הצעת החוק נתמכה על ידי 221 חברי פרלמנט של לשכת הנבחרים, אך אף אחד מחברי מפלגות המרכז-ימין לא הבטיח תמיכה בחקיקתה. בנוסף להצעת חוק זו, הציגו מספר חברי קונגרס עוד שתי הצעות חוק נוספות. ב-7 ביולי קידמה ועדת המשפטים הצעת חוק מאוחדת.[47] הצעת החוק תוקנה בהתאם לבקשתם של כמה חברי פרלמנט שמרנים שחששו "לקבלת קנס או כליאה על כך שהצהירו על התנגדותם להכרה באיגודים חד מיניים". ב-5 באוגוסט החל בית הנבחרים לדון בהצעת החוק. ב-19 בספטמבר 2013, בית הנבחרים העביר את הצעת החוק בהצבעת רוב של 228–58 הצבעות (ו-108 נמנעים). באותו יום עבר תיקון שנוי במחלוקת, אשר "יגן על חופש הביטוי של פוליטיקאים ואנשי דת".[48] ב-29 באפריל 2014, הסנאט החל לבחון את הצעת החוק.[49] בשנת 2019, ההצעה עדיין הייתה בוועדה השיפוטית של הסנאט, ונחסמה על ידי כמה מאות תיקונים של חברי פרלמנט שמרנים.[50][51]
ביולי 2020, התחדש הדיון על ההצעה להרחיב את החוקים נגד גזענות על אפליה ופשעי שנאה נגד נשים, הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים, בעקבות מספר התקפות בחודשים הקודמים נגד תושבי להט"ב באיטליה.[52] ההצעה תשנה חוק קיים המעניש עבירות המבוססות על גזע או דתו של אדם עם עד ארבע שנות מאסר. ההצעה נוסחה על ידי אלסנדרו זאן ונתמכה על ידי מפלגתו, המפלגה הדמוקרטית (מפלגת השלטון) והתנגדה מהמפלגות השמרניות, ללג נורד, האחים של איטליה וועידת הבישופים האיטלקית. הבית התחתון של איטליה אישר את הצעת החוק ב-4 בנובמבר 2020 עם הצבעת רוב של 265 קולות מול 193 בלשכה המונה 630 חברים.[53] עם זאת, הצעת החוק נדחתה בסנאט ב-27 באוקטובר 2021 בעקבות הצבעה חשאית של 131–154 שהותרה על ידי נשיאת הסנאט האיטלקי אליזבטה קאסלטי, קתולית אדוקה הידועה בהתנגדותה לזכויות להט"ב.[54]
ב-4 בנובמבר 2021, הסנאט אישר הצעת חוק תשתית המכילה תיקון שהפך פרסומות עם מסרים הומופוביים או טרנספוביים לבלתי חוקיים לחשיפה ברחובות או בכלי רכב.[55][56]
מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004 הפכה טוסקנה לאזור האיטלקי הראשון שאסר על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בתחומי תעסוקה, חינוך, שירותים הציבוריים והתאמות.[57] ממשלתו השמרנית של ברלוסקוני ערערה על החוק החדש בבית משפט וטענה שרק לממשלה המרכזית יש את הזכות להעביר חוק נגד אפליה זה. עם זאת, בית המשפט לחוקה ביטל את ההוראות בדבר ההתאמות (בהתייחס לבתים פרטיים ומוסדות דת), אך חוץ מסעיפים אלה אישר את החקיקה.[58] מאז, אזורי פיימונטה (יוני 2006),[59] ליגוריה (נובמבר 2009),[60] מארקה (פברואר 2010),[61] סיציליה (מרץ 2015),[62] אומבריה (אפריל 2017),[63] אמיליה-רומאניה (יולי 2019) וקמפניה (אוגוסט 2020) חוקקו בשטחיהן חוקים מקיפים עבור הגנה מפני אפליה.[64][65]
זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהות מגדרית אינה מוזכרת בחוק נגד אפליה של איטליה. כתוצאה מכך, טרנסג'נדרים עלולים להתמודד עם אפליה בתחומים בהם תעסוקה, גישה לסחורות ושירותים, דיור, חינוך ושירותי בריאות ללא הגנה בחוק. ישנה היסטוריה של מגדרים שלישיים באיטליה, בהם הפמינילו בתרבות הנפוליטנית המסורתית, וכן ישנם תיאורים של אנשים המעבירים חלקים משמעותיים מחייהם כמגדרים אחרים מאלה שיוקצו להם בלידה, כגון קתרינה ויזאני בתחילת עד אמצע שנות ה-1700.
בתקופת השלטון הפשיסטי באיטליה משנות ה-20 עד שנות ה-40, חוק העונשין הכיל איסורים על קרוס-דרסינג וטרנסג'נדרים היו יעד של המשטרה למעצרים. האישה הטרנסית האיטלקית המתועדת הראשונה שעברה ניתוח שחזור איברי מין עשתה זאת בשווייץ בשנת 1967. אולם עם שובה לאיטליה, נעצרה והוגבלה לכפר קטן בדרום המדינה.[66]
בשנת 1982 הפכה איטליה למדינה השלישית בעולם שמכירה בזכות לשנות את המין החוקי של אדם לאחר שוודיה (1972) וגרמניה המערבית (1980).
חבר הפרלמנט הטרנסג'נדרי הראשון אשר נבחר לכהונה באיטליה הייתה ולדימיר לוקסוריה אשר נבחרה ב-2006. אף על פי שלא נבחרה מחדש, לוקסוריה המשיכה בפעילותה כדמות ציבורית ידועה בעודה זכתה בתוכנית הריאליטי, L'Isola dei Famosi.
בדצמבר 2016 נערך סקר על ידי מכון וויליאמס בשיתוף עם IPSOS, ב-23 מדינות (כולל איטליה) על עמדותיהם כלפי טרנסג'נדרים. המחקר הראה יחס קבלה רחב של איטלקים כלפי טרנסג'נדרים. על פי נתוניו, 78% מהאיטלקים תמכו במתן אפשרות לטרנסג'נדרים לשנות את מינם במסמכים המשפטיים שלהם (האחוז הרביעי בגובהו מבין המדינות שנסקרו), כאשר 29% תמכו ברעיון לאפשרות העברת ההליך זאת ללא כל ניתוח או אישור רופא/ממשלה (האחוז השישי בגובהו מבין המדינות שנסקרו). 78.5% הצהירו כי יש להגן על טרנסג'נדרים מבחינה חוקית מפני אפליה, 57.7% סברו שיש לאפשר לטרנסג'נדרים להשתמש בשירותים בהתאם לזהותם המגדרית ולא למינם אשרו הוקצה להם בלידתם ו-14.9% סברו כי לטרנסג'נדרים יש מחלת נפש (המקום ה-6, הנמוך ביותר מבין המדינות שנסקרו).[67]
ב-21 במאי 2015, קבע בית המשפט לעונשין כי אין צורך בחיוב העברת ניתוח להתאמה מגדרית כולל עיקור על מנת לקבל שינוי מגדר חוקי.[68]
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנת 1986, הקטגוריה "סטייה מינית" אשר כוונה להומוסקסואליות הייתה סיבה להדרה משירות בכוחות המזוינים של איטליה. עם זאת, לסביות מעולם לא נאסרו מלשרת, שכן נשים הורשו לשרת לראשונה בשנת 2000. מאז 2010, אפליה של הומואים ולסביות בשירות צבאי אסורה, אך מצב התרתם של טרנסג'נדרים אינו ברור. הארגון "Polis Aperta" העריך בשנת 2018 כי 5% עד 10% מהאיטלקים בשירות במדים (צבא או משטרה) מוגדרים כחלק מקהילת הלהט"ב במדינה.[69]
תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומואים וביסקסואלים רשאים לתרום דם באיטליה ללא תקופות דחייה מאז 2001.[70]
תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מצעד הגאווה במילאנו
הגישות החברתיות הרווחות לגבי קהילת הלהט"ב באיטליה נוטות לשקף אזכוריים דתיים קתולים הנוגעים למיניות אנושית ותפקידי מגדר, עם תמיכה נמוכה יותר בהשוואה למדינות מערב אירופה אחרות. בשנת 2020, פעיל הלהט"ב והמחוקק אלסנדרו זאן תיאר הומופוביה כ-"נפוצה באיטליה" אשר לעיתים קרובות מופיעה "בכל פעם שתושבי להט"ב מנסים לחיות את חייהם בגלוי". ביוני 2020 גבר שהלך עם בן זוגו בפסקארה הותקף באלימות על ידי שבעה אנשים, אשר הותירו אותו עם פציעות קשות שדרשו ניתוח לשחזור לסת. בספטמבר 2020 באסרה נפצע קשה גבר טרנסג'נדר וארוסתו, אישה סיסג'נדרית, נהרגה על ידי אחיה שרצה "ללמד אותה לקח" בעודו נגח באופנוע שלהם עם מכוניתו.[71]
אף על פי קיומם של מקרי אפליה לאורך השנים, מצעדי גאווה החוגגים את הישגי הקהילה האיטלקית מתקיימים ביותר מ-30 עיירות וערים ברחבי איטליה מאמצע מאי ועד סוף ספטמבר.[72] בשנים 2000 (בשילוב עם "WorldPride") ו-2011, אירחה הבירה רומא את ציון אירועי הגאווה האירופים, "Europride". על פי המארגנים, צעדו בציונם לראשונה כ-500,000 איש מהקולוסיאום עד לקירקוס מקסימוס, שניים מהאתרים העתיקים המפורסמים ביותר ברומא, אשר היו לאחד מהקהלים הגדולים ביותר שצעדו בעיר מזה עשרות שנים.[73] ב-8 ביוני 2019, נערכה המהדורה ה-25 של מצעד הגאווה השנתי בעיר מאז 1994, בהשתתפות של מעל 700,000 איש.[74][75] בשנת 2022, נבחרה טורינו לארח את הכנס הבא של איגוד מארגני "Europride", בפעם הראשונה בעיר איטלקית.[76]
מספר ערים איטלקיות מוכרות כיעדים נפוצים לחברי הקהילה, בהן נאפולי, רומא ומילאנו בעוד כי גליפולי בפוליה מוגדרת בראש הרשימה.[77] למחוז פוליה ישנה סצנת להט"ב מפותחת שהתפתחה במקור סביב העיירה גליפולי שבדרום סלנטו והלידוס הסמוך באיה ורדה, אם כי מבקרים נמשכים יותר ויותר לחופי הנטוריסטים המבודדים ברחבי האזור. המפורסמים מבין החופים הללו הם חוף ד'אילה בקמפומרינו די מארוג'יו, וטורה גואצ'טו, הידועים כאזורים ייעודיים לתיירי להט"ב.[78] הארגון הלאומי הגדול לזכויות להט"ב באיטליה הוא "Arcigay" אשר נוסד בשנת 1980 המחזיק במעל 52 ועדות מקומיות ברחבי המדינה.
טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1890)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (14) | (מאז 1890)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 2003)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | / (חלים רק ברמה מחוזית בטוסקנה, פיימונטה, ליגוריה, מארקה, אומבריה, סיציליה, אמיליה-רומאניה וקמפניה)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) | / (חלים רק ברמה מחוזית בטוסקנה, פיימונטה, ליגוריה, מארקה, אומבריה, סיציליה, אמיליה-רומאניה וקמפניה)
|
| חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית | / (חלים רק ברמה מחוזית בטוסקנה, פיימונטה, ליגוריה, מארקה, אומבריה, סיציליה, אמיליה-רומאניה וקמפניה)
|
| נישואים חד מיניים |
|
| הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) | (מאז 2016)
|
| הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים לזוגות חד מיניים | (ממתין)
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים | / (מאז 2021 לזוגות חד מיניים זרים בלבד)
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים |
|
| אימוץ על ידי יחידים ללא קשר לנטייה מינית | / (מאז 2019, יחידים רשאים לאמץ בנסיבות מסוימות, הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד)
|
| לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא |
|
| זכות לשינוי מגדר בחוק | (מאז 1982, אין חיוב להעברת ניתוח או עיקור מאז 2015)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות |
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק | / (לא נאסר דה יורה, אם כי דה פקטו, האגודה הפסיכולוגית הלאומית הצהירה רשמית בשנת 2013 כי ביצוע טיפולי המרה נוגד בהחלט את הקוד האתי של האגודה ולכן אסור לביצוע)
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן) |
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם | (מאז 2001)
|
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Country Ranking | Rainbow Europe, rainbow-europe.org
- ^ La regolamentazione delle coppie di fatto - Corriere della Sera, www-corriere-it.translate.goog
- ^ 1615 L. St NW, Suite 800Washington, DC 20036USA202-419-4300 | Main202-857-8562 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, The Global Divide on Homosexuality, Pew Research Center's Global Attitudes Project, 2013-06-04 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Fascismo e gay, www.storiaxxisecolo.it
- ^ Blog | Diritti gay: per la Regione Lombardia esistono solo le famiglie naturali, Il Fatto Quotidiano, 2014-07-02 (ב־)
- ^ "Italy may recognise unwed couples" (באנגלית בריטית). 2007-02-09. נבדק ב-2022-01-18.
- ^ in tema di matrimonio tra persone dello stesso sesso, web.archive.org, 2017-09-28
- ^ European Court Rules Italy's Same-Sex Marriage Ban a Human Rights Violation, www.advocate.com, 2015-07-21 (באנגלית)
- ^ Italian senators debate same-sex union bill under Vatican's watchful eye, Religion News Service, 2016-02-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Archive for Wed, 11 May 2016 - The Local - Italy's news in English, The Local Italy (באנגלית אמריקאית)
- ^ Italian senate passes watered-down bill recognising same-sex civil unions, the Guardian, 2016-02-25 (באנגלית)
- ^ Mattarella signs civil-unions law (2) - English, ANSA.it, 2016-05-20 (באנגלית)
- ^ Unioni civili, in Gazzetta la legge: in vigore dal 5 giugno, Il Sole 24 ORE (באיטלקית)
- ^ Nozze gay riconosciute dalla Cassazione: prima volta in Italia, Blitz quotidiano, 2017-02-03 (ב־)
- ^ Blog | Monica Cirinnà: con le unioni civili è appena iniziato il cammino verso l'uguaglianza, Alley Oop, 2017-02-15 (ב־)
- ^ Nozze gay all'estero, la Cassazione: "No alla trascrizione, in Italia ci sono le unioni civili", la Repubblica, 2018-05-14 (באיטלקית)
- ^ Nozze gay all’estero: no alla trascrizione in Italia, sì al riconoscimento come unione civile, Altalex, 2018-05-30 (ב־)
- ^ Same-sex marriages performed abroad won’t be recognized in Italy, The Local Italy, 2018-05-15 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Adozioni gay, la Corte d’Appello di Roma conferma: sì a due mamme, Corriere della Sera, 2015-12-23 (באיטלקית)
- ^ Famiglie gay, Cassazione: "Un bambino può crescere bene", Il Fatto Quotidiano, 2013-01-11 (ב־)
- ^ Amelia Esposito, Bologna segue la Cassazione: bimba di tre anni in affido a una coppia gay, Corriere di Bologna, 2013-11-15 (באיטלקית)
- ^ 1 2 Agence-France Presse, Italian court approves lesbian couple’s adoption of each other’s children, the Guardian, 2016-03-02 (באנגלית)
- ^ Agence France-Presse in Rome, Italian couple win same-sex adoption case, the Guardian, 2016-04-29 (באנגלית)
- ^ Cassazione, sì alla stepchild adoption in casi particolari, la Repubblica, 2016-06-22 (באיטלקית)
- ^ Italian court recognises gay parents for the first time, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2017-02-28 (באנגלית בריטית)
- ^ Court recognises gays as dads of 2 surrogate-born kids - English, ANSA.it, 2017-02-28 (באנגלית)
- ^ Italy won't let gay dads be legal co-parents, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2019-05-09 (באנגלית בריטית)
- ^ Italy will not recognise intended parent of surrogate-born child, court rules - BioNews, www.bionews.org.uk
- ^ Italy won’t recognize gay couple as dads to surrogate babies: top court, The Local Italy, 2019-05-09 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Italy just recognized two gay men as adoptive fathers for the first time, The Local Italy, 2017-03-09 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Adoption of kids by gays recognised - English, ANSA.it, 2017-03-09 (באנגלית)
- ^ Due padri: Corte d’Appello di Milano ordina la trascrizione di un’adozione gay in Usa, Certi Diritti, 2017-06-09 (באיטלקית)
- ^ Jeff Taylor, Italian court claims gay couple’s twin children aren’t brothers, LGBTQ Nation
- ^ Italian court rules surrogate twins are not brothers - BioNews, www.bionews.org.uk
- ^ Italy Takes A Grande Step Forward For LGBT Parental Rights, Above the Law, 2018-05-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Quei sindaci che sfidano la legge per registrare figli di coppie gay, ilGiornale.it, 2018-05-02 (באיטלקית)
- ^ Fontana: "Famiglie gay? Mi attaccano perché sono cattolico". Ma Salvini lo stoppa: "Sue idee non in contratto", la Repubblica, 2018-06-02 (באיטלקית)
- ^ Italy's new Minister for Family says gay families 'don't exist', PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2018-06-05 (באנגלית בריטית)
- ^ La Cassazione: "Sì alle adozioni all'estero da parte di coppie gay" | ANSA.it, www.ansa.it
- ^
איטליה החלה למחוק שמות של לסביות מתעודות הלידה של ילדיהן, באתר הארץ, 20 ביולי 2023
- ^ ממשלתה של מלוני מקדמת עונש מאסר להורים שיביאו ילד בהליך פונדקאות בחו"ל, באתר הארץ, 20 ביוני 2023
- ^ 1 2 Daniel Borrillo, Omofobia. Storia e critica di un pregiudizio, EDIZIONI DEDALO, 2009, ISBN 978-88-220-5513-2. (באיטלקית)
- ^ Admin ELW, The First Italian Case On The Application Of Directive 2000/78/EC For Discrimination On The Grounds Of Sexual Orientation Reaches The European Court Of Justice. | ELW Network (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Italian wins gay driving ban case" (באנגלית בריטית). 2008-07-13. נבדק ב-2022-01-19.
- ^ La Camera affossa il testo di legge sull'omofobia | Prima Pagina | Reuters, web.archive.org, 2009-10-16
- ^ Omofobia, testo bocciato alla Camera E nel Pd esplode il caso Binetti - Corriere della Sera, www.corriere.it
- ^ Omofobia, lavori socialmente utili a chi discrimina gli omosessuali, L'HuffPost, 2013-07-09 (באיטלקית)
- ^ Omofobia, si alle aggravanti. Ma e; scontro nella maggioranza, la Repubblica, 2013-09-19 (באיטלקית)
- ^ Parlamento Italiano - Disegno di legge S. 404 - 17ª Legislatura, www.senato.it
- ^ Quella legge sull’omofobia bloccata al Senato da anni, La Stampa, 2017-05-17 (באיטלקית)
- ^ Omofobia: in Italia mancano legge e reato specifico per proteggere vittime, Osservatorio Diritti, 2018-05-17 (ב־)
- ^ ‘We’re living in fear’: LGBT people in Italy pin hopes on new law, the Guardian, 2020-07-26 (באנגלית)
- ^ Activists hail bill to make violence against LGBT people a hate crime in Italy, the Guardian, 2020-11-05 (באנגלית)
- ^ Alessandra Arachi, Carlotta De Leo, In Senato i franchi tiratori affossano il ddl Zan. Renzi: «La colpa è di Pd e 5 Stelle, Corriere della Sera, 2021-10-27 (ב־)
- ^ Il Senato ha votato a favore di un decreto che prevede l'identità di genere, Il Fatto Quotidiano, 2021-11-04 (ב־)
- ^ grossi, Dl infrastrutture, norma contro discriminazione. Destra insorge: "Ddl Zan mascherato", Adnkronos, 2021-11-04
- ^ Arcigay - Legge Regionale Toscana 15 novembre 2004, n. 63, web.archive.org, 2007-09-27
- ^ Arcigay - Decisione della Corte costituzionale sulla legge antidiscriminatoria toscana, web.archive.org, 2007-10-19
- ^ Arcigay - Legge regionale antidiscriminatoria Piemontese, web.archive.org, 2007-10-19
- ^ Articolo » Raccolta Normativa Regione Liguria, lrv.regione.liguria.it
- ^ Consiglio regionale delle Marche -, www.consiglio.marche.it
- ^ Approvata legge contro l'omofobia, risultato storico per la Sicilia, Cefaluweb.com News - Madonie Notizie, 2015-03-06 (ב־)
- ^ Approvata legge regionale anti-omofobia - Umbria, ANSA.it, 2017-04-04 (באיטלקית)
- ^ Emilia-Romagna: approvata la legge contro l'omo-transfobia, Arcigay.it (ב־)
- ^ Omotransfobia, la Regione Campania approva la legge. Arcigay: "Dalle Regioni un impulso al Parlamento", Arcigay.it (ב־)
- ^ Eleonora Garosi, The politics of gender transitioning in Italy, Modern Italy 17, 2012-11, עמ' 465–478 doi: 10.1080/13532944.2012.706998
- ^ Loyal | thisisloyal.com, Public Support for Transgender Rights: A 23 Country Survey, Williams Institute (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jane Fae, Italy becomes fifth country in the world to allow trans people to change gender without a doctor, Gay Star News, 2015-07-23 (באנגלית בריטית)
- ^ La comunità LGBTQ in divisa rischia la vita ogni giorno per noi. Ma nessuno combatte per loro., THE VISION, 2018-12-11 (ב־)
- ^ Gay: vietato donare sangue, ma solo con prove rischi - Altre news - ANSA Europa, ANSA.it, 2015-04-29 (באיטלקית)
- ^ A transphobe wanted to teach his cis sister ‘a lesson’ after she got engaged to a trans man. So he killed her, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2020-09-19 (באנגלית בריטית)
- ^ Rocco, Italy’s Pride Wave - LGBTQ+ Pride in Italy 2020, The Big Gay Podcast from Puglia, 2020-01-20 (באנגלית בריטית)
- ^ BBC News | EUROPE | Gay pride triumphs in Rome, news.bbc.co.uk
- ^ Roma Pride, 700.000 persone in strada nello spirito di Stonewall (Gallery), GAYNEWS, 2019-06-08 (ב־)
- ^ Gay Pride di Roma, gli organizzatori: "Siamo in 700 mila!" - le foto più belle dell'onda arcobaleno, Archivio Biccy.it, 2019-06-08 (ב־)
- ^ EPOA Annual General Meeting 2022, Torino Pride (באנגלית בריטית)
- ^ Top 10: Italy’s gay-friendly holiday destinations, The Local Italy, 2014-06-18 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Torre Guaceto Naturist Beach, The Big Gay Podcast from Puglia (באנגלית בריטית)
