זכויות להט"ב בספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות להט"ב בספרד ספרדספרד
ספרד (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר)
ספרד (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר)
מעמד בחוק חוקי מאז 1979
טרנסג'נדריות ישנה הכרה בשינוי מגדר
שירות צבאי לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת
הגנה מפני אפליה הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית ישנה הכרה בשותפויות רשומות בקהילות אוטונומיות מסוימות מאז 1998 ונישואים חד-מיניים בפריסה ארצית מאז 2005
אימוץ ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים בקהילות אוטונומיות מסוימות מאז 2000 ובפריסה ארצית מאז 2005
הצבעה על הצהרת האו"ם בעד

זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בספרד מוגדרות כשוות לאלו של הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. לאורך סוף המאה ה-20, מעמד הזכויות של להט"ב ספרדים זכה למודעות רבה יותר בקרב האוכלוסייה לאחר שפעילות הומוסקסואלית הפכה שוב לחוקית בשטחי המדינה בשנת 1979, עם גיל הסכמה שווה בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד שהונהג ב-1995. לאחר שהכירה בשותפויות רשומות בערים ובקהילות מסוימות מאז 1998, ספרד הכשירה בשנת 2005 נישואים חד-מיניים וזכויות אימוץ (משותף וחורג) מלאות לזוגות חד-מיניים בפריסה ארצית ובכך, הפכה למדינה ה-3 בעולם שמכירה בנישואים חד-מיניים אחרי בלגיה (2003) והולנד (2001). אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית בפריסה ארצית נאסרה מאז 1995, בעוד שחוק רחב יותר לאיסור על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בהעסקה ובמתן סחורות ושירותים התקבל בשנת 2022. מאז 2005, כל ההגבלות המורחבות על תרומות דם מאת גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים בוטלו והושוו לתנאים של תורמים הטרוסקסואלים. טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית רשאים לשנות את מגדרם המשפטי ללא חיוב של העברת ניתוח להתאמה מגדרית או עיקור.

בקרב הרומאים הקדמונים בספרד, פעילות חד-מינית בין גברים נתפסה כדבר שבשגרה ונישואים בין זוגות מאותו המין התרחשו בתקופת האימפריה הרומית המוקדמת. עם זאת, חוק פלילי נגד הומוסקסואליות הוכרז על ידי הקיסרים הנוצרים קונסטנטיוס השני וקונסטנס, והנורמות המוסריות של החברה הרומית כלפי מערכות יחסים חד-מיניות עברו שינויים משמעותיים בעקבות זאת עד המאה ה-4. חוקים לאיסור "מעשה סדום" שכוונו נגד קיום פעילות הומוסקסואלית נחקקו במאות השנים שלאחר מכן בשטח ספרד, שבוטלו לראשונה בקוד הפלילי הספרדי משנת 1822, אבל השתנו שוב והפלילו מחדש הומוסקסואליות יחד עם הגישה החברתית כלפי הסוגיה במהלך מלחמת האזרחים בספרד ומשטרו של פרנסיסקו פרנקו.

כיום, ספרד מוגדרת כאחת המדינות הטובות ביותר למחיה עבור להט"ב ברחבי העולם, בעוד שתרבות להט"ב מהווה תפקיד משמעותי בספרות, המוזיקה והקולנוע הספרדי כמו גם בפוליטיקה של ספרד. על פי סקר שנערך בשנת 2019 על ידי "Eurobarometer" (אנ') נחשף שרוב מוחלט של 91% מהספרדים הצהירו שאזרחים הומוסקסואלים אמורים ליהנות מאותן הזכויות כפי אזרחים הטרוסקסואלים, ו-86% תמכו בהכשרה של נישואים חד-מיניים באירופה. הנראות הציבורית של להט"ב ספרדים גדלה בעשורים האחרונים גם כן בסוגיות של צבא, המשמר האזרחי, משפט וספורט בעוד שבמאי סרטים ספרדיים בהם פדרו אלמודובר הגבירו את המודעות לגבי מעמד זכויות להט"ב הן בספרד והן ברחבי העולם בקרב קהלים בינלאומיים. הערים הספרדיות ברצלונה והבירה מדריד מוכתרות לעיתים קרובות בין הערים הטובות ביותר עבור להט"ב בעולם,[1] ובשנת 2007 מדריד אירחה את אירועי הגאווה האירופאים "Europride" והעולמיים "WorldPride" ב-2017 שמשכו מעל 3.5 מיליון צועדים ובכך, כללו את מצעד הגאווה הגדול בכל הזמנים שנערך באירופה. האי הספרדי גראן קנריה ידוע גם כן כיעד תיירות להט"ב בולט.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הומוסקסואליות ברומא העתיקה

הרומאים הביאו, כמו בהיבטים אחרים של התרבות שלהם, את המוסר המיני שלהם לשטחי ספרד של היום. הם היו ידועים כבעלי חופש מיני רחב לגבי מערכות היחסים שלהם, וחד-מיניות בקרב זוגות של גברים הייתה דבר שבשגרה, בעוד שדו-מיניות נתפסה כ-"אידיאל".[3] ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון הצהיר בין כתיבותיו על רומא העתיקה כי "מבין 15 הקיסרים הראשונים, קלאודיוס היה היחיד שטעמו באהבה היה נכון לחלוטין" - הצהרה שבה התכוון שהיה לקיסר היחיד שלא לקח לעצמו גברים או נערים כמאהבים. גיבון ביסס את ההצהרה על האמירה העובדתית של הסופר וההיסטוריון הרומאי סווטוניוס כי "הייתה לו תשוקה גדולה לנשים, אבל לא היה לו שום עניין בגברים". עם זאת, בעת העתיקה, סווטוניוס ושאר המחברים העתיקים השתמשו בפועל בעובדה הזו נגד קלאודיוס, שאיתה האשימו אותו בכך שהוא "נשלט על ידי אותן נשים ונערות" ובהיותו "גס רוח" ו-"רודף שמלות".

בקבוק בושם עשוי זכוכית שנמצא בנקרופוליס הרומי של אוסטיפו (אנ'), ספרד, מהמאה ה-1 לפנה"ס או לספירה. בצד ב' של הבקבוק, המתואר למעלה, נראים שני גברים צעירים במיטה. צד א', שלא מוצג בתמונה, מציג גבר ואישה

נישואים בין גברים התרחשו בתקופת האימפריה הרומית הקדומה. נישואים אלו נידונו על פי חוק בקוד התאודוסיאני של הקיסרים הנוצרים קונסטנטיוס השני וקונסטנס ב-16 בדצמבר 342. מרטיאליס, משורר מהמאה ה-1 לספירה, שנולד והתחנך בבילביליס (כיום קלטיוד באראגון, ספרד) אבל בילה את רוב חייו בעיר רומא, העיד על קיומם של נישואים חד-מיניים בין גברים בתקופת האימפריה הרומית הקדומה, ואפיין את החיים הרומיים באפיגרמות ובשירים. הנישואים המתועדים הראשונים בין שני גברים התרחשו בתקופת שלטונו של נירון קיסר, שעל פי דיווחים, נישא לשני גברים אחרים בהזדמנויות שונות. גם הקיסר הרומי אלאגבאלוס ידוע כמי שעשה את אותו הדבר. לקיסרים רומאים נוספים כמו אדריאנוס וטראיאנוס היו מאהבים גברים באופן גלוי, אם כי לא קיים תיעוד היסטורי שבו הם נישאו למאהבים שלהם. לאחר מותו של אנטינואוס, אהובו היווני של אדריאנוס, הוא הפך על ידיו לאל, ואדריאנוס מימן יצירת אלפי פסלים בדמותו וכן סדרת מטבעות לזכרו, יותר מכל אדם אחר שלא היה רומי אימפריאלי.

פסל חזה של הקיסר הרומי הספרדי אדריאנוס, מאהבו של הנער אנטינואוס, גבעת הקפיטולין, רומא

בקרב המעמדות הסנאטוריים הגבוהים השמרנים, המעמד החברתי היה חשוב יותר מהאדם בכל מערכת יחסים מינית. גברים רומאים יכלו להוות את התפקיד הפסיבי בקיום יחסי מין עם גברים שאינם אזרחים, גברים פלבאים (ממעמד נמוך), עבדים, נערים, סריסים וגברים שעסקו בזנות באותה קלות כמו עבדים צעירים, סריסים וזונות. עם זאת, אף אדם מהמעמד הגבוה לא היה מרשה לעצמו לבצע את התפקיד בקיום יחסי מין עם אדם אחר, ללא קשר לגיל או המעמד שלו, והיה חייב למלא את התפקיד האקטיבי במקום בכל מערכת יחסים מינית עם גבר,[4] בעוד שהייתה הבחנה קפדנית בין הומוסקסואל אקטיבי (שקיים יחסי מין עם גברים ונשים) לבין הומוסקסואל פסיבי (שנחשב כעבד ונשי). המוסר הזה שימש נגד יוליוס קיסר, שהפעולות המיניות הפסיביות שלו לכאורה עם מלך ביתיניה, ניקומדס הרביעי, היו מושא ללעג בכל מקום ברומא.[5] על פי ההיסטוריון סוויטוניוס, הרומן הזה היה ל-"כתם מתמיד על שמו" והביא לכינויים כלפיו כגון "פילגש המלך" או "המסעד הפנימי של ערש המלך". עם זאת, אנשים רבים מהמעמדות הגבוהים התעלמו מההשקפות השליליות שרווחו לגבי תפקיד פסיבי בקיום יחסי מין עם גברים, כפי שהוכח במעשיהם הרומנטיים של הקיסרים הרומיים נירון ואלאגבאלוס.

בניגוד ליוונים הקדמוניים, ראיות היסטוריות לקיום יחסים הומוסקסואליים בין גברים בני אותו גיל קיימות בקרב הרומאים. מקורות אלה מגוונים וכוללים בין היתר את הרומן הרומי סטיריקון שנכתב במאה ה-1 לספירה, גרפיטי וציורי קיר שנמצאו בעיר העתיקה פומפיי (במחוז קמפניה שבאיטליה של ימינו) וכן כתובות שהושארו על קברים וניירי פפירוסים שנמצאו במצרים מהתקופה העתיקה. אולם באופן כללי, פדרסטיות (אנ') (מערכת יחסים ארוטית המתנהלת בהסכמה בין מבוגר לבין מתבגר שאינו ממשפחתו המצומצמת. מערכת היחסים יכולה, אך לא חייבת, להיות מבוטאת ביחסי מין) לא שונה מזו שניתן למצוא אצל היוונים, הייתה דומיננטית ברומא בקרב מערכות יחסים הומוסקסואליות בדומה למערכות יחסים הטרוסקסואליות שבהן גברים נטו להתחתן עם נשים צעירות בהרבה מהם.

לסביות ברומא העתיקה הייתה ידועה גם כן בשתי צורות. נשים "נשיות" היו מקיימים יחסי מין עם נערות מתבגרות, מערכת יחסים שהייתה סוג של פדרסטיות נשית, ונשים "גבריות" שעקבו אחרי עיסוקים גבריים בחיי היום יום בהם לחימה וציד שקיימו מערכות יחסים עם נשים אחרות.

ציור קיר של זוג נשים מקיימות יחסים לסביים במרחצאות הפרברים בעיר העתיקה פומפיי

החוק הראשון לאיסור נישואים חד-מיניים ברומא העתיקה הוכרז על ידי הקיסרים הנוצרים קונסטנטיוס השני וקונסטנס שבנוסף, המשיכו לגבות מס על גברים שעסקו בזנות עד לתקופת שלטונו של אנסטסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (491–581). בשנת 390, הקיסרים הנוצרים ולנטיניאנוס השני, תאודוסיוס הראשון וארקדיוס הכריזו על יחסי מין הומוסקסואליים כבלתי חוקיים בעוד מי שנמצאו אשמים בקיומם נידונו לעלות על המוקד ולהישרף בעודם בחיים לעיני הציבור. הקיסר הנוצרי יוסטיניאנוס הראשון (527–565) היה ידוע כמי שהפך הומוסקסואלים לשעיר לעזאזל ולגורם לבעיות רבות שהיו קיימות באימפריה הביזנטית כמו "רעב, רעידות אדמה ומגפות" והקפיד על הטלת עונש מוות על ידי עריפת ראשים כעונש על קיום פעילות הומוסקסואלית או ניאוף. הנובלות של יוסטיניאנוס, אוסף צווים שפרסם הקיסר יוסטיניאנוס לאחר גיבוש הקודקס שלו משנת 535 ואילך, בישרו על שינוי בפרדיגמה המשפטית הרומית בכך שהוא הציג מושג לפיו קיימת לא רק ענישה חילונית אלא גם "אלוהית" על התנהגות הומוסקסואלית.

פסיפס קרוס-דרסינג של הרקולס ומלכת לידיה אומפלה (אנ') מהיספניה, המאה ה-3 לספירה

בעקבות החוקים הפליליים החדשים, החל להשתנות המוסר הרומי כלפי הומוסקסואליות עד המאה ה-4. אמיאנוס מרקלינוס, איש צבא והיסטוריון רומאי, גינה בחריפות את ההתנהגות המינית של הטאיפאלס (אנ'), שבטים ממוצא גרמאני או סרמטי שהיו ממוקמים בין הרי הקרפטים לים השחור אשר נהגו בפדרסטיות בסגנון יווני בקרב האנשים שלהם.[6] בשנת 342, הקיסרים קונסטנס וקונסטנטיוס השני הציגו חוק להפללה של פעילות הומוסקסואלית פסיבית (ייתכן שעל ידי סירוס), פעילות שמאוחר יותר בשנת 390 בעקבות חוק שהוצג על ידי תיאודוסיוס הראשון נשאה גם העלאה על המוקד לכל ההומוסקסואלים הפסיביים שעבדו בבתי בושת. בשנת 438 הורחב החוק כך שיכלול את כל ההומוסקסואלים הפסיביים כמי שנושאים בעונש הפלילי, ובשנת 533, העניש יוסטיניאנוס הראשון כל מעשה הומוסקסואלי בסירוס והעלאה על המוקד. בשנת 559 תוכן החוק הפך למחמיר עוד יותר כלפי הסוגיה.

לאורך ההיסטוריה ניתנו שלוש סיבות לשינוי הגישה החברתית מקבלה לעוינות כלפי הומוסקסואליות ברומא העתיקה. פרוקופיוס, היסטוריון ביזנטי בחצר הקיסר של יוסטיניאנוס הראשון, סבר שמאחורי החוקים שהחלו להפליל הומוסקסואליות עומדים מניעים פוליטיים, שכן הם אפשרו ליוסטיניאנוס להשמיד את אויביו ולהחרים את הרכוש שלהם, וכמעט שלא היו יעילים בעצירת הומוסקסואליות בין אזרחים רגילים ברחבי האימפריה. הסיבה השנייה, ואולי החשובה יותר, הייתה ההשפעה הגואה של הנצרות בחברה הרומית, לרבות דפוס החשיבה הנוצרי לגבי קיום יחסי מין שחייב להתקיים אך ורק למטרות רבייה. בספרו "Homosexuality: A History" הסופר קולין ספנסר מציע את הסיבה שבעקבות "שימור עצמי של החברה הרומית" בתקופה בה סבלה ממגפות כמו הקדחת השחורה, הוגבר הלחץ החברתי לרבייה הטרוסקסואלית, בשילוב התופעה עם ההשפעה הגואה של הסטואיות באימפריה. לבסוף, אבות הכנסייה יצרו אוסף טקסטים ספרותיים (קורפוס) שבהם הומוסקסואליות ויחסי מין שלא למטרות רבייה גונו בצורה נמרצת ביותר, תוך מאבק נגד הנוהג שהיה מקובל בחברה של אותה תקופה. בנוסף, הומוסקסואליות זוהתה עם כפירה, לא רק בגלל המסורות הפגניות שהיו נוכחות ברחבי האימפריה לפני התפשטות הנצרות, אלא גם בשל הטקסים של כמה כתות גנוסטיות או מניכאיזם שלדברי הפילוסוף והתאולוג הנוצרי אוגוסטינוס, כללו הומוסקסואליות.

ממלכת הוויזיגותים (418–718)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעמים הגרמנאיים הייתה סובלנות מועטה הן להומוסקסואליות פסיבית והן לנשים, שאותן ראו באותה רמה כמו "אימבצילים" ועבדים, והאדירו את אחוות הלוחמים בין גברים. עם זאת, ישנם דיווחים במדינות סקנדינביה על קיומם של "כמרים נשיים" וטרנסווסטיטים באותה תקופה.

בראשית ימי הביניים, היחס להומוסקסואליות נשאר קבוע. ישנם מקרים ידועים של פעילות הומוסקסואלית שלא נשאה בעונש, אם כי גם לא התקבלה בקרב האוכלוסייה. לדוגמה, המלך כלוביס הראשון, החשוב שבמלכי השושלת המרובינגית, ביום הטבילה שלו התוודה על מערכות יחסים רומנטיות שהיו לו עם גברים אחרים, או אלקווין, נזיר, תאולוג ומשורר אנגלו-סקסוני שפסוקיו ומכתביו מכילים הומוארוטיקה.

ציור משנת 831 של הנזיר, תאולוג והמשורר האנגלו-סקסוני אלקווין (שמאל) שפסוקיו ומכתביו מכילים הומוארוטיקה

אחד מהקורפוסים המשפטיים הראשונים שראו בהומוסקסואליות גברית פשע באירופה היה הקוד הוויזיגותי (אנ'). חוק הוויזיגות שנכלל בקוד העניש קיום של "מעשי סדום" בהגליה וסירוס. המונח "סירוס" כלל את כל פשעי המין שנחשבו כ-"לא טבעיים", כגון הומוסקסואליות גברית, מין אנאלי (הטרוסקסואלי והומוסקסואלי) וזואופיליה. לסביות נחשבה כמעשה סדום רק אם היא כללה כלי עזר פאליים.[7]

המלך הויזיגותי צ'ינדאסיונת' של היספניה (אנ') (642–653), הוא שהכתיב שהעונש הפלילי על קיום פעילות הומוסקסואלית צריך להיות סירוס. העונש החריף לא היה מוכר בחוקי הוויזיגות, למעט מקרים שכללו יהודים שעסקו בברית מילה. לאחר שסורס, האשם הועבר לטיפולו של הבישוף המקומי, שהגלה אותו לאחר מכן. אם היה נשוי, הנישואים שלו הוכרזו כבטלים, הנדוניה הוחזרה לאישה וכל הרכוש שלו חולק בין יורשיו.

ספרד המוסלמית (718–1492)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפולשים המוסלמים שכבשו את חצי האי האיברי בתחילת המאה ה-8 הייתה קבלה חברתית באופן ניכר כלפי הומוסקסואליות מאשר קודמיהם הוויזיגותיים. בספר שלו "איבריה מימי הביניים: אנציקלופדיה" (באנגלית: Medieval Iberia: An Encyclopedia) הסופר דניאל אייזנברג מתאר הומוסקסואליות כ-"סוגיה סמלית מרכזית לאורך ימי הביניים באיבריה" וקובע כי באל-אנדלוס (שמה של ספרד תחת הכיבוש המוסלמי), האליטה האינטלקטואלית והפוליטית התפנקה ב-"תענוגות הומוסקסואליים" עם הוכחות משמעותיות לכך. שליטים כגון עבד א-רחמן השלישי, אל-חכם השני (אנ'), הישאם השני (אנ'), ואל מועתיד בן עבאד (אנ'), שמרו בגלוי על אגף הרמון עבור זכרים, שאף לעיתים כדי להבטיח רבייה של צאצא לשליט, נערה הייתה צריכה להתחפש לנער זכר כדי לפתות את אל-חכם השני. ניתן למצוא עדויות להומוסקסואליות בספרד המוסלמית גם בביקורות החוזרות ונשנות של אותה תקופה על נוצרים ובשירה השופעת של "הטבע ההומוסקסואלי" בו נמצאו התייחסויות הן לפדרסטיות והן לאהבה בין זכרים בוגרים. אף על פי שמנהגים הומוסקסואלים מעולם לא הוכשרו באופן רשמי, איסורים שהיו קיימים נגדם נאכפו רק לעיתים נדירות, ובדרך כלל לא היה שום רצון פוליטי לאכוף אותם. קיימים מעט מאוד רישומים היסטוריים על לסביות בתקופה הזו של ספרד.

בשנת 1930 פרסם ההיסטוריון הספרותי אמיליו גרסיה גומז (אנ') את אוסף "שירי האנדלוסיה הערבית" שכלל בו את המשוררים הפדרסטיים בתקופת הכיבוש המוסלמי של ספרד, והיה לתרגום לספרדית מהגרסה המקורית של האוסף מהמאה ה-13 בשפה הערבית מאת אבן סעיד אל-מגריבי (אנ') שהיה אספן השירה החשוב ביותר מאל-אנדלוס במאות ה-12 וה-13.

ממלכת ספרד (1492–1812)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1492, הממלכה האסלאמית האחרונה בחצי האי האיברי, אמירות גרנדה, נכבשה על ידי כתר קסטיליה וכתר אראגון. השתלטות הכתרים סימנה את האיחוד הנוצרי של חצי האי האיברי ואת חזרתו של המוסר הקתולי לאזור. בתחילת המאה ה-16, קודים מלכותיים קבעו עונש מוות באמצעות העלאה על המוקד בגין קיום מעשה סדום שנאכפו על ידי הרשויות האזרחיות. ההתייחסות המשפטית להומוסקסואליות החלה להיות תחת סמכות השיפוט של האינקוויזיציה הספרדית רק בשטחי כתר אראגון, כאשר בשנת 1524 העניק קלמנס השביעי, בכתב אפיפיורי, סמכות שיפוט על קיום מעשה סדום לאינקוויזיציה של אראגון, בין אם האירוע היה קשור לחוטאים שסירבו לחזור בהם מאמונתם או לא. בקסטיליה לא נידונו מקרים של קיום מעשי סדום, אלא אם הם היו קשורים לכפירה. בית הדין של סרגוסה היה ידוע בחומרתו בשיפוט עבירות מסוג זה שהובילו לכך שבין השנים 1571 ל-1579 הועמדו לדין יותר מ-100 גברים שהואשמו בקיום מעשי סדום ולפחות 36 מהם הוצאו להורג. בסך הכל, בין השנים 1570 ל-1630 היו כ-534 משפטים בממלכת ספרד בנוגע לחשודים בקיום מעשי סדום ו-102 הוצאות להורג של מורשעים. עם זאת, הנתון לא כולל את מי שהוצאו להורג בדרך כלל על ידי הרשויות החילוניות.

ברצלונה תחת שלטון האימפריה הצרפתית הראשונה (1812–1814)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1812 סופחה ברצלונה לאימפריה הצרפתית הראשונה ושולבה בה כחלק ממחלקת מונטסראט (אנ') עד שהוחזרה לספרד ב-1814. באותה תקופה, פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית בעיר.[8][9]

ממלכת ספרד (1814–1931)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1822, אומץ חוק העונשין הראשון של ממלכת ספרד, שהכשיר קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה. עם זאת, בשנת 1928, תחת המשטר הרודני של מיגל פרימו דה ריברה, הומוסקסואליות הופללה מחדש בממלכה.

הרפובליקה הספרדית השנייה (1931–1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932, קיום פעילות הומוסקסואלית הוכשר שוב בתקופת הרפובליקה הספרדית השנייה.

המדינה הספרדית (1939–1975)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1936 ל-1939 השתלטו כוחות בראשות איש הצבא פרנסיסקו פרנקו על הרפובליקה הספרדית השנייה, ופרנקו הפך לדיקטטור המדינה הספרדית עד מותו ב-1975. רפורמות משפטיות בשנים 1944 ו-1963 הענישו קיום פעילות הומוסקסואלית כ-"התנהגות ציבורית שערורייתית". בשנת 1954 חוקי איסור שוטטות שונו כדי להכריז שהומוסקסואלים הם "סכנה" תוך השוואה בין הומוסקסואליות לסרסרות. נוסח החוק הכריז כי האמצעים "אינם עונשים ראויים, אלא אמצעי ביטחון בלבד, שנקבעו במטרה מניעתית כפולה, במטרה של ערבות קבוצתית ושאיפה לתקן את אותם נושאים שנפלו לרמות המוסר הנמוכות ביותר. חוק זה לא נועד להעניש, אלא לתקן ולשנות". עם זאת, אופן יישום החוק היה עונשי ושרירותי, בעוד שהמשטרה השתמשה לעיתים קרובות בחוקי השוטטות נגד מתנגדים פוליטיים חשודים, תוך שימוש באשמת הומוסקסואליות.[10]

עם זאת, במקרים אחרים, הטרדה של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) הופנתה באופן ישיר כלפי הנטיות המיניות שלהם, ולהט"ב (בעיקר גברים) נשלחו לבתי כלא מיוחדים. אלפי גברים הומוסקסואלים ונשים לסביות נכלאו, הוכנסו למחנות או נכלאו במוסדות לחולי נפש תחת עידן הדיקטטורה של פרנקו, שנמשך כ-36 שנים עד מותו ב-1975.[11] בשנה שבה פרנקו מת, משטרו החל לפנות את מקומו לדמוקרטיה החוקתית הנוכחית של ספרד, אבל בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 התעלם מהאסירים ההומוסקסואלים שהיו כלואים על רקע פוליטי לטובת מתנגדים פוליטיים "מסורתיים" יותר (הטרוסקסואלים), בזמן שחוק העונשין הספרדי קבע עונש מאסר של 3 שנים לאלה שהואשמו בקיום הומוסקסואליים מאז 1970.[12][13]

אנדרטה בצורת משולש ורוד (ששימש בגרמניה הנאצית לסימון הומוסקסואלים במחנות ריכוז) לציון רדיפת אזרחי להט"ב תחת משטרים רודניים ברחבי העולם, ברצלונה, ספרד

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלה להופיע סצנה הומוסקסואלית חשאית בברצלונה, ובמרכזי תרבות הנגד של איביזה וסיטגס (אנ') (עיירה במחוז ברצלונה שהפכה ליעד תיירות להט"ב פופולרי מאז). בשנות ה-60 המאוחרות ובשנות ה-70, החל להתפתח גוף של ספרות להט"ב בשפה הקטלאנית. הגישות החברתיות בספרד כלפי הומוסקסואליות החלו להשתנות עם החזרה של המדינה למשטר דמוקרטי לאחר מותו של פרנקו באמצעות תנועה תרבותית שנודעה בשם "הסצנה המדרילנית" (אנ') (בספרדית: La Movida Madrileña) שעלתה בקנה אחד עם צמיחה כלכלית בספרד ורצון נרחב לפיתוח זהות פוסט-פרנקואיסטית במדינה. התנועה, יחד עם צמיחתה של התנועה לזכויות הומוסקסואלים בשאר אירופה והעולם המערבי, היו גורם גדול בהפיכת ספרד כיום לאחת המדינות הטובות ביותר למחיה עבור להט"ב באירופה ובעולם על פי דיווחים בינלאומיים.

ממלכת ספרד (1975–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הומוסקסואלית הוכשרה שוב בממלכת ספרד של ימינו בשנת 1979.[14] בדצמבר 2001 הפרלמנט הספרדי התחייב למחוק את הרישומים הפליליים של אלפי אזרחי להט"ב שנכלאו במהלך משטרו של פרנקו, ובשנת 2008 ממשלת ספרד העניקה פיצויים כספיים לקורבנות.

מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה הפכה לחוקית בספרד משנת 1822 עד 1954 למעט העבירה של "מעשים מגונים חריגים או שערורייתיים עם אנשים חד-מיניים" שהייתה נוכחת בין השנים 1928 ו-1932. עם זאת, הומוסקסואלים נעצרו בימי הרפובליקה הספרדית השנייה תחת "חוק הנוודים והעבריינים הנפוצים". פעילות הומוסקסואלית הופללה שוב בתקופת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו, תחילה על ידי תיקון לחוק בשנת 1954, ולאחר מכן על ידי העברת "החוק על סכנה ושיקום חברתי" בשנת 1970. בשנת 1979 ממשלת אדולפו סוארס הפכה את ההפללה המשפטית של הומוסקסואליות שהוטלה תחת שלטונו של פרנקו.

חוק עונשין חדש שהוכנס בספרד ב-1995 קבע גיל הסכמה שוויוני של 12 שנים עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, שהועלה ל-13 שנים ב-1999 ול-16 שנים ב-2015.[15][16][17]

הכרה במערכות יחסים חד-מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 התקבל חוק דיני החכירה העירוניים שהעניק למערכות יחסים חד-מיניות זכויות הכרה מסוימות.[18] שותפויות רשומות בקרב זוגות חד-מיניים החלו להיות מוכרות בכל 17 הקהילות האוטונומיות של ספרד לאורך השנים: קטלוניה (בשנת 1998), אראגון (1999), נווארה וקסטיליה-לה מנצ'ה (2000), ולנסיה, האיים הבלאריים ומדריד (2001), אסטוריאס, אנדלוסיה וקסטיליה וליאון (2002), אקסטרמדורה, חבל הבסקים והאיים הקנריים (2003), קנטבריה (2005), גליסיה (2008), לה ריוחה (2010) ומורסיה (2018),[19] ובשתי הערים האוטונומיות: סאוטה (1998) ומלייה (2008). השותפויות העניקו לזוגות חד-מיניים לא נשואים הטבות מסוימות, אך ההשפעה שלהן הייתה בעיקר סמלית.

בשנת 2005 נישואים חד-מיניים הוכשרו בפריסה ארצית על ידי הקורטס חנרלס (הפרלמנט הספרדי) תחת שלטונו של ראש הממשלה חוסה לואיס רודריגס ספאטרו. בכך, ספרד הפכה למדינה השלישית בעולם (אחרי הולנד בשנת 2001 ובלגיה ב-2003) שמכשירה נישואים חד-מיניים בשטחה.[20] זמן קצר לאחר שהצעת החוק להכרה של נישואים חד-מיניים נכנסה לתוקף, חבר במשמר האזרחי, כוח צבאי-משטרתי, התחתן עם בן זוגו, מה שגרם לארגון לאפשר לבני זוג חד-מיניים להתגורר יחד בצריף (אנ') (מונח שמתאר מבנים שמשמשים לאירוח ארוך טווח של אנשי צבא) ובכך, הפך לכוח המשטרה הראשון באירופה שהחל לאכלס זוגות חד-מיניים במתקן צבאי.[21][22]

הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים (משותף או חורג) הפך לחוקי בפריסה ארצית בספרד מאז יולי 2005. עם זאת, מספר מהקהילות האוטונומיות של ספרד כבר הכשירו גישה לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים בשטחן לפני כניסת החוק לתוקף, בהן: נווארה (2000), חבל הבסקים (2003), אראגון (2004) וקטלוניה וקנטבריה (2005). באסטוריאס, אנדלוסיה ואקסטרמדורה זוגות חד-מיניים יכולים להתחיל במשותף הליכים לטיפול בילדים באופן זמני או קבוע.

מאז 2015, זוגות שמורכבים מנשים לסביות נשואות החלו להיות רשאים לרשום את שני שמות בנות הזוג כאימהות בתעודות הלידה של הילדים שלהן.[23] הדבר אינו חל על זוגות לסביות שחיים במגורים משותפים לא רשומים או זוגות באיחודים דה פקטו שבהם האם הלא ביולוגית חייבת בדרך כלל לעבור תהליך אימוץ כדי להיות מוכרת כחוק כאימו של הילד.[24][25][26]

זוגות לסביות ונשים רווקות רשאיות גם כן לגשת להפריה חוץ-גופית ולטיפולי רבייה בסיוע. לפני 2019, הגישה להליכים הייתה בעיקר במגזר הפרטי, שם טיפולים מסוגים כאלה היו הרבה יותר יקרים. בשנת 2018, בעקבות דיווחים שלפיהם בספרד היה את אחד משיעורי הילודה הנמוכים באירופה (עם דיווחים של יותר מקרי מוות מאשר לידות ב-2017), הוכרזו צעדים עבור הרחבה של טיפולי הרבייה בסיוע בחינם עבור זוגות לסביות ונשים רווקות בבתי חולים ציבוריים, שנכנסו לתוקף בינואר 2019.[27] פונדקאות (אלטרואיסטית או מסחרית) אסורה בשטחי ספרד עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, למרות שלאורך השנים הסדרי פונדקאות שבוצעו מעבר לים הוכרו בדרך כלל עם הגעת הזוגות לספרד. בנובמבר 2021 נחתם צו ביצוע (אנ') שמאפשר הליכי הפריה חוץ-גופית חינם לנשים רווקות ולנשים במערכות יחסים חד-מיניות ברחבי ספרד. זכות הגישה של נשים רווקות ונשים לסביות לגשת להפריה חוץ-גופית עוגנה בחוק כחלק מהכשרות נוספות שנכללו בהצעת "חוק הטרנס" שעברה בקונגרס הנציגים (הבית התחתון) ב-16 בפברואר 2023.[28]

הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הספרדי אוסר על אפליה על בסיס נטייה מינית, זהות מגדרית, מעמד HIV ו-"כל מצב או נסיבות אישיות או חברתיות אחרות" בהעסקה ובמתן סחורות ושירותים. הצעת חוק מקיפה נגד אפליה בפריסה ארצית תחת השם "חוק זרולו", התקבלה על ידי הקורטס חנרלס ב-30 ביוני 2022.[29] לפני חקיקת החוק, אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית הפכה לעבירה פלילית בפריסה ארצית מאז 1995, אך אפליה בתעסוקה על רקע זהות מגדרית לא נאסרה בפריסה ארצית. הקהילה האוטונומית הראשונה שאסרה אפליה על רקע העילה באזור שלה הייתה נווארה (2009) ובעקבותיה גם חבל הבסקים (2012), אנדלוסיה, האיים הקנריים, קטלוניה וגליציה (2014), אקסטרמדורה (2015), מדריד, מורסיה, והאיים הבלאריים (2016), ולנסיה (2017), אראגון (2019), קנטבריה (2020) ולה ריוחה וקסטיליה-לה מנצ'ה (2022).

פרננדו גרנדה-מרלסקה (אנ'), פעיל נגד בריונות כלפי להט"ב, שופט חוקר בדימוס ושר הפנים של ספרד מאז יוני 2018 תחת ראש הממשלה פדרו סאנצ'ס.[30]

סעיף 4(2) לחוק העובדים קובע באומרו כי,[31]

"ביחסי עבודה, לעובדים הזכות: לא להיות מופלים במישרין או בעקיפין בעבודה, או, לאחר שהועסקו, בשל מין, מעמד אזרחי, גיל בגבולות הקבועים בחוק זה, מוצא גזעי או אתני, מעמד חברתי, דת או אמונות, רעיונות פוליטיים, נטייה מינית, חברות או אי-חברות באיגוד, או מטעמי שפה בתוך המדינה הספרדית".

אפליה באספקת סחורות ושירותים על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית לא אסורה בפריסה ארצית על פי חוק פדרלי. עם זאת, כל הקהילות האוטונומיות של המדינה אוסרות אפליה על רקע העילות במסגרת החוקים האזוריים שלהן נגד אפליה שנחקקו במשך השנים. אפליה בשירותי בריאות וחינוך על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית נאסרה בפריסה ארצית מאז 2011 ו-2013, בהתאמה.

10 קהילות אוטונומיות בספרד אוסרות בנוסף אפליה על בסיס מאפייני מין נגד אינטרסקסואלים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד), בהן: גליסיה (2014), קטלוניה (2014), אקסטרמדורה (2015), האיים הבלאריים (2016), מדריד (2016), מורסיה (2016), ולנסיה (2017), נווארה (2017), אנדלוסיה (2018), ואראגון (2019).

דברי שטנה ואלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי שטנה על בסיס של נטייה מינית או זהות מגדרית מופללים מאז 1995. על פי חוק פשעי השנאה, פשעים שמונעים מהנטייה המינית או הזהות המגדרית של הקורבן, בין קטגוריות אחרות, מובילים לעונשים משפטיים נוספים.

בשנת 2018 מזכיר המדינה לביטחון (אנ') דיווח שמקרי האלימות נגד להט"ב במדינה ירדו ב-4% באותה שנה.[32] עם זאת, הדיווח מנוגד לתוצאות של מקורות אחרים בהם ארגון מצפה הכוכבים של מדריד נגד הומופוביה שדיווח על עלייה של 7% באלימות נגד להט"ב במדריד,[33] בעוד שמצפה הכוכבים נגד הומופוביה של קטלוניה דיווח על עלייה של 30% במקרי אלימות נגד להט"ב בחודשים הראשונים של 2019.[34]

מאז ינואר 2019, מורים ותלמידים במדריד מחויבים לדווח על מקרים של בריונות, לרבות בריונות נגד תלמידים שמוגדרים כלהט"ב.[35]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של ספרד.

זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2006, ממשלת חוסה לואיס רודריגס ספאטרו העבירה חוק שמאפשר לטרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית להירשם על פי המין המועדף עליהם במסמכים ציבוריים כגון תעודות לידה, תעודות זהות ודרכונים מבלי להיות מחויבים לעבור ניתוח להתאמה מגדרית קודם. עם זאת, על פי החוק נדרש אבחון מקצועי עבור ההכרה. החוק נכנס לתוקף ב-17 במרץ 2007.[36] ביולי 2019, בית המשפט החוקתי של ספרד (אנ') הכריז כי האיסור על קטינים טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית לשנות את מגדרם המשפטי עד לאותה תקופה אינו חוקתי. בית המשפט קבע כי קטינים טרנסג'נדרים "בוגרים מספיק" רשאים לרשום את מגדרם המשפטי בתעודות זהות רשמיות, וביטל את סעיף החקיקה משנת 2007 שהגביל את האפשרות הזו רק לבני 18 ומעלה.[37][38] הקטין הראשון ששינה את מגדרו המשפטי בעקבות הפסיקה דווח בדצמבר 2019.[39]

לה וננו (אנ'), עובדת מין לשעבר, זמרת, שחקנית ואשת תקשורת ספרדית טרנסקסואלית שנחשבת כיום לאחד האישים הבולטים בספרד שמוגדרים כלהט"ב מאז מותה ב-2016 שהוכרה כ-"אייקון טרנס פורץ דרך" בשנת 2020.[40]

הצעת חוק חדשה תחת הכותרת "חוק הטרנס" אושרה ביוני 2022 על ידי ממשלת ספרד שתעניק אישור לקטינים בעלי דיספוריה מגדרית מעל גיל 16 לשנות את מגדרם המשפטי ללא הגבלות, ולקטינים בגילאי 12 ל-16 בתנאים מסוימים.[41] ב-8 בפברואר 2023, הסנאט של ספרד (הבית העליון) אישר את ההצעה עם 144 הצבעות בעד ו-108 נגד, וקונגרס הנציגים נתן את אישורו הסופי להעברת ההצעה ב-16 בפברואר 2023 בהצבעה של 191 בעד, 60 נגד ו-91 נמנעים.[42] לפני חקיקת הצעת החוק וכניסתה לתוקף, ב-14 קהילות אוטונומיות בספרד היו קיימים כבר חוקים משלהן שאפשרו לאנשים טרנסג'נדרים לשנות את מגדרם המשפטי על ידי הצהרה עצמית, בהן: קטלוניה, אנדלוסיה, וולנסיה (מאז 2014), אקסטרמדורה (2015), האיים הבלאריים, מדריד ומורסיה (2016), נווארה (2017), אראגון (2018), חבל הבסקים (2019), קנטבריה (2020), האיים הקנריים (2021), לה ריוחה וקסטיליה-לה מנצ'ה (2022).[43]

מאז כניסתו לתוקף של "חוק הטרנס" בשנת 2023, חל איסור בפריסה ארצית על התערבויות רפואיות אינטרסקסואליות (אנ') בקטינים אינטרסקסואלים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד) לקביעת המין שלהם ללא הסכמתם.[44] לפני כן, ההתערבויות הרופאיות נאסרו במספר קהילות אוטונומיות בהן: אנדלוסיה,[45] אראגון,[46] האיים הבלאריים,[47] אקסטרמדורה,[48] מדריד,[49] מורסיה,[50] נווארה,[51] וולנסיה.[52][53] ארגוני זכויות אדם רואים יותר ויותר בניתוחים אלה בקטינים אינטרסקסואלים כ-"לקויים" שיש לבצע אותם רק אם הפונה מסכים לביצוע הניתוח, על ידי דחיית ההתערבויות הרפואיות עד שיגיע לגיל שבו יהיה רשאי להסכים לביצוע שלהם עבור קביעת המין שלו.

תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2005, גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) רשאים לתרום דם בספרד באותם התנאים כמו תורמים הטרוסקסואלים שכוללים תקופת דחייה של 6 חודשים מאז המפגש המיני האחרון שביצעו ללא הגבלות מורחבות יותר עבור "MSM".[54]

טיפול המרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונגרס הנציגים העביר איסור בחוק בפריסה ארצית בספרד על ביצוע של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה שנכלל ב-"חוק הטרנס" שהועבר ב-16 בפברואר 2023.[28] בעבר, ביצוע של טיפול המרה נאסר או הוגבל במספר קהילות אוטונומיות. הקהילה האוטונומית של מדריד חוקקה ביולי 2016 איסור על ביצוע של טיפול המרה שנכנס לתוקף ב-1 בינואר 2017 וחל על קבוצות רפואיות, פסיכיאטריות, פסיכולוגיות ודתיות. באוגוסט 2016 קבוצת להט"ב הגישה כתב אישום במסגרת החוק החדש נגד אישה ממדריד שהציעה טיפולי המרה.[55] בספטמבר 2019 האישה נקנסה ב-20,000 אירו.[56] מורסיה הפלילה ביצועים של טיפול המרה במאי 2016, איסור שנכנס לתוקף ב-1 ביוני 2016. בניגוד לאיסורים בשאר הקהילות האוטונומיות שאסרו על ביצוע של טיפול המרה בשטחן לפני האיסור הארצי ב-2023, האיסור במורסיה היה חל רק על אנשי מקצוע בתחום הבריאות. ולנסיה אסרה על ביצוע של הטכניקות הפסאודו-מדעיות באפריל 2017 ואנדלוסיה בדצמבר 2017. האיסורים נכנסו לתוקף ב-4 בפברואר 2018. בינואר 2019 אראגון חוקקה הצעת חוק להגדרה של קידום ו/או ביצוע של טיפול המרה כעבירה פלילית בשטחה.

באפריל 2019 הודיעה ממשלת קהילת מדריד שהיא חוקרת את הדיוקסיה הרומית-קתולית של העיר אלקלה דה הנארס על הפרת האיסור החוקי על ביצוע טיפול המרה שהנהיגה הקהילה האוטונומית של מדריד בינואר 2017. ההודעה הגיעה בעקבות דיווחים שעיתונאי בשם אנחל וילסקוסה התחזה לגבר הומוסקסואל והשתתף ב-"קורס של ייעוץ" שסיפקה הדיוקסיה. וילסקוסה טען שבמהלכו, הבישוף שניהל את הקורס ביצע טכניקות פליליות פסאודו-מדעיות של טיפול המרה.[57][58] שרת הבריאות, הצרכנות והרווחה מריה לואיזה קרדו (אנ') קראה לחקיקה של איסור בפריסה ארצית על ביצוע טיפול המרה בחוק הספרדי באומרה "הם (הכנסייה) עוברים על החוק ולכן, בשלב הראשון, יש לבטל לחלוטין את הקורסים הללו. חשבתי שבספרד קיימת קבלה של הנטיות המיניות השונות בכלל התחומים, אך לצערי אנו רואים שעדיין יש אזורים שבהם אומרים לאנשים מה צריכה להיות הנטייה המינית שלהם".[59][60]

תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הראשון למען זכויות להט"ב שהוקם בספרד היה התנועה הספרדית לשחרור הומוסקסואלים (MELH) שנוסד ב-1970 בברצלונה. בהמשך הקבוצה הקימה גם מרכזים בבירה מדריד ובבילבאו אבל נאלצה להתפרק ב-1973 בעקבות התעמרות משטרתית שהתקיימה לעיתים קרובות. עם זאת, בעקבות מותו של פרנסיסקו פרנקו, מספר מחברי הקבוצה הקימו את חזית השחרור ההומוסקסואלית של קטלוניה (FAGC) ב-1975. שנתיים לאחר מכן ב-1977 מספר קבוצות להט"ב נוספות הוקמו, בהן: תנועת השחרור ההומוסקסואלית של מדינת הבסקים בחבל הבסקים, החזית ההומוסקסואלית של הפעולה המהפכנית במדריד, ומתאם החזיתות לשחרור הומוסקסואלים של מדינת ספרד (COFLHEE). ב-28 ביוני 1977, ארגון חזית השחרור ההומוסקסואלית של קטלוניה הקים את הפגנת הלהט"ב הראשונה בספרד בעיר ברצלונה עם כ-4,000 עד 5,000 איש. המשטרה המקומית דיכאה את קיום האירוע עם מספר מעצרים ופציעות שנגרמו למשתתפים. שנה לאחר מכן באותו תאריך, ארגון החזית לשחרור הומוסקסואלים בקסטיליה ערך הפגנת להט"ב במדריד עם כ-10,000 איש. לאורך השנים לאחר מכן אי הסכמה בתוך הקבוצות השונות גרמה לרבים מהפעילים להסתגר, בעוד שפעילים רבים אחרים דגלו בתנועה "רדיקלית" יותר עם הפגנות פומביות או חשו שהארגונים לא הצליחו להתייחס כראוי לקידום זכויותיהם של נשים לסביות ואנשים ביסקסואלים. עם זאת, כלל הקבוצות הובילו להעלאה לסדר היום את נושא מעמד זכויותיהם של אזרחי להט"ב בספרד, שהוביל לציון דרך היסטורי בשנת 1979 עם ההכשרה בחוק הספרדי של פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה בשטחי המדינה עד היום.[61]

ציון אירועי "Worldpride" במדריד בשנת 2017 שכללו מעל 3.5 מיליון משתתפים ואת מצעד הגאווה הגדול בכול הזמנים ביבשת אירופה.[62]

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 הושקו בערים שונות לראשונה מגזינים שפנו לקהל של אזרחי להט"ב. בשנת 1992 נוסדה הפדרציה הממלכתית של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסקסואלים וביסקסואלים (אנ') (FELGTB) על ידי מספר מחברי "COFLHEE" לשעבר, שמוגדר כיום כארגון הלהט"ב הגדול ביותר בספרד. הקבוצה כללה לאחר היווסדותה פעילות למען חקיקת הכרה בנישואים חד-מיניים ואימוץ על ידי זוגות חד-מיניים בספרד, מסעי פרסום, הפעלת מרכזי ייעוץ בנושאי זוגיות, מתן עזרה בבעיות בריאותיות וארגון אירועים ופסטיבלים שונים. מספר כפרים הומוסקסואלים החלו להיווצר עם השנים בספרד שכוללים כיום את צ'ואקה (אנ') במדריד, גאיקסמפלה (אנ') בברצלונה ואיביזה ומספאלומס (אנ') בגראן קנריה והעיירה סיטגס. כיום, מצעדי גאווה רבים ופסטיבלי להט"ב שונים מתקיימים מדי שנה ברחבי ברצלונה, גראן קנריה, סביליה, בילבאו, לה קורוניה, ולנסיה, סרגוסה, מורסיה, פלמה דה מיורקה, קרטחנה, ואיאדוליד, בנידורם (אנ'), איביזה, סיטגס, מספאלומס, טורמולינוס (אנ') ועוד שהבולט שבהם הוא מצעד הגאווה במדריד, שכלל בציון המהדורה שלו לשנת 2019 השתתפות של מעל 400,000 איש לדברי המשטרה המקומית.

בשנת 2017 אירחה מדריד את אירועי הגאווה העולמיים "WorldPride" ששולבו ביחד עם ציון "Europride" ומשכו מעל 3.5 מיליון משתתפים. בכך, ציון האירועים הוגדר כאירוע הגאווה הגדול בכל הזמנים ביבשת אירופה.[63] טקס הפתיחה שלהם התקיים בתיאטרון קלדרון ביום שישי ה-23 ביוני. שלושה ימים לאחר מכן ב-26 ביוני נחנכה באוניברסיטה האוטונומית במדריד (אנ') "פסגת מדריד" שכללה וועידה בינלאומית לזכויות אדם שבה נאמו עשרות פעילי זכויות להט"ב ממדינות שונות בעולם בהן הומוסקסואליות מוגדרת כעבירה פלילית. מספר אירועי תרבות התקיימו בימים שלאחר מכן, כולל ההפגנה השנתית ב-1 ביולי שנערכה במסלול של כ-2 קילומטרים לצד 52 משאיות. טקס הסגירה של האירועים התקיים ב-2 ביולי בשער אלקלה. לאחר סיום האירועים, נחשף כי המשתתפים תרמו כ-200 מיליון אירו לכלכלת העיר מדריד.[64]

תרבות להט"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20, סופרים להט"ב ספרדים בהם זוכה פרס נובל לספרות חסינטו בנאבנטה, פדרו דה רפיד (אנ') ואנטוניו דה הויו אי ויננט, נאלצו לבחור בין התעלמות מהזכרה כל שהיא של הומוסקסואליות ביצירות שלהם או בהצגה שלילית של הסוגיה בגלל אנטיפתיה רחבה שהייתה נוכחת כלפי הנושא. באותה תקופה, המחברים היחידים שפרסמו ספרות להט"ב באופן פתוח בשפה הספרדית היו זרים, בהם: אוגוסטו ד'האלמר (אנ') מצ'ילה שפרסם את "התשוקה והמוות של הכומר דאוסטו", אלפונסו הרננדס קטה מקובה שפרסם את "מלאך סדום" ואלברטו נין פריאס (אנ') מאורוגוואי את "רומן הרנסאנס וסיפורים נוספים", "המזרקה המורעלת", "מרקוס", "חובב יופי", "אלכסיס או המשמעות של הטמפרמנט של אורנו" ובשנת 1933 את "הומוסקסואליות יצירתית" שהיה לחיבור הספרותי הראשון שהציג הומוסקסואליות באור חיובי בשפה הספרדית.[65]

חסינטו בנאבנטה, סופר הומוסקסואל ספרדי שנחשב למחזאי הגדול ביותר של ספרד במאה ה-20 וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1922.[66]

אחרים, כמו חברי דור 1927 (אנ') שהיו קבוצה משפיעה של משוררים שקמה בחוגי הספרות הספרדית בין השנים 1923–1927, התעניינו בשירה. במשך השנים לאחר מכן המשוררים ההומוסקסואלים והביסקסואלים שהיו חלק מהתנועה הספרותית הזו הפכו לחלק מהאישים המשפיעים ביותר בספרות הספרדית, בהם: פדריקו גארסיה לורקה, אמיליו פראדוס (אנ'), לואיס סרנודה (אנ'), ויסנטה אליכסנדרה ומנואל אלטולאגייר (אנ'). סדרת המשוררים האלה הושפעה מאוד מעבודת הסופרים ההומוסקסואלים הגדולים בשאר מדינות אירופה כמו אוסקר ויילד, אנדרה ז'יד ומרסל פרוסט. בסביבות אמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, חלה פתיחות קלה באקלים החברתי בספרד כלפי הומוסקסואליות שהסתיימה עם תחילת מלחמת האזרחים במדינה בין השנים 1936–1939. לאחר מלחמת האזרחים, כשגארסיה לורקה נרצח ורוב המשוררים ההומוסקסואלים והביסקסואלים הספרדים היו בגלות, התרבות ההומוסקסואלית הועברה מחדש מתחת למחתרת והייתה בולטת בעיקר בשירה של ויסנטה אליכסנדרה, שאף על פי היצירות שלו, מעולם לא הודה בהיותו הומוסקסואל בפומבי. משוררים הומוסקסואלים מפורסמים נוספים שהחלו להתפרסם בתקופה הזו היו פרנסיסקו בריינס (אנ'), לאופולדו מריה פנרו (אנ'), חואן גיל-אלברט וחיימה חיל דה ביידמה ובעיר קורדובה, ויסנטה נונייז, פבלו גרסיה באנה (אנ') וחואן ברנייה שהיו שייכים לקבוצת משוררים תחת הכותרת קנטיקו (בספרדית: Cántico).

מחברים נוספים של ספרות להט"ב שהחלו להופיע לאחר החזרה של ספרד למשטר דמוקרטי (אנ') שהחלה מאז מותו של פרנסיסקו פרנקו ב-1975, כוללים את חואן גויטיסולו (אנ'), לואיס אנטוניו דה וילנה, אנטוניו גאלה (אנ'), טארנסי מויקס (אנ'), אלווארו פומבו (אנ'), ויסנטה מולינה פויקס (אנ'), אנטוניו רויג, מסגד ביל, לאופולדו אבוי, ויסנטה גרסיה סרוורה, קרלוס סנרון וחאומה סלה, אדוארדו מנדיקוטי, מיגל מרטין, לואיס פרננדס, ויקטור מונסראט, אלברטו קרדין (אנ'), מריאנו גרסיה טורס, אוגוסטין גומז-ארקוס (אנ'), אוסקר אסקוויאס (אנ'), לואיז' מרטין ואינקי אקרטה.

בניגוד לסופרים הומוסקסואלים וביסקסואלים, אף סופרת לסבית בספרד לא הצהירה בפומבי על ההומוסקסואליות שלה עד שנות ה-90 של המאה ה-20, בהן גלוריה פוארטס (אנ') שהצהירה כי היא "מעולם לא רצתה שהנטייה המינית שלה תהיה ציבורית". הסופרת הלסבית הספרדית הראשונה שהייתה גלויה לגבי ההומוסקסואליות שלה בציבור הייתה אנדריאה לוקה. במשך השנים לאחר מכן מחברות ספרות להט"ב נוספות שכתבו על אהבה בין נשים בספרים שלהן כוללות את אנה מריה מויקס (אנ'), אנה רוזטי, אסתר טוסקטס (אנ'), כרמן ריירה, אלנה פורטון (אנ'), איזבל פרנק (אנ') ולוסיה אצ'בריה, שהרומן שלה "ביאטריס והגופים השמימיים" זכה בפרס נדאל (אנ') ב-1998, פרס שמוענק מדי שנה על ידי הוצאת הספרים הספרדית מהדורות גורל (אנ').

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפי לאון ונבחרת הנשים של ברצלונה בגמר ליגת האלופות לנשים של אופ"א 2019 (אנ')

בניגוד לשאר המקצועות בתרבות הספרדית, ספורט נותר באופן מסורתי אזור שבו פחות קיימת נראות של להט"ב. עם זאת, מאז העשור הראשון של שנות ה-2000, ספורטאים (ולרוב נשים) החלו להצהיר לראשונה על היותם להט"ב בגלוי בענפי ספורט שונים. אלה כוללים את מריה לאון (שידועה בכינוי "מאפי לאון") ואנה רומרו (אנ') ("ווילי") בכדורגל, ויקטור גוטיירז (אנ') בכדורמים, קרלוס פראלטה (אנ') בשחייה, מרתה מנגה (אנ') בכדוריד, חאבייר ראיה (אנ') בהחלקה אמנותית על הקרח ומרים בלאסקו בג'ודו.

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצוג מוקדם של הומוסקסואליות בקולנוע הספרדי היה נדיר אם בכלל בעקבות הצנזורה שהטיל משטרו של פרנסיסקו פרנקו על הנושא. הסרט הראשון שהציג סוג של הומוסקסואליות, בצורה דיסקרטית, היה "שונה", מחזמר משנת 1961 בבימויו של לואיס מריה דלגדו. עד 1977, אם הומוסקסואלים הופיעו בקולנוע הספרדי, ההופעות שלהם היוו מטרה ללעג על רקע היותם "המתרוממים הנשיים המצחיקים" כפי שכונו לעיתים קרובות.

במהלך המעבר של ספרד חזרה למשטר דמוקרטי, הופיעו לראשונה הסרטים הספרדיים הראשונים שבהם הומוסקסואליות לא הוצגה בצורה שלילית, בהם: אוקנה, דיוקן לסירוגין (אנ') (1978) על ידי במאי הקולנוע ונטורה פונס ומותו של מייקל (אנ') (1984) על ידי אימנול אוריבה (אנ'). בסרטים: אדם בשם פרח סתיו (1978), הנאות נסתרות (1977) ומועדון גייז (1980) המחברים מציגים חזיונות שונים של הומוסקסואלים בהם "המודל הגברי והמושך" וביצוע קרוס-דרסינג בזמן שהומוסקסואליות היא מרכז העלילה, והשחקנים ההומוסקסואלים מוצגים כפגיעים, בסערה פנימית ומצויים במחלוקת עם החברה ההטרונורמטיבית. החל משנת 1985, ההצגה של נטייה מינית הומוסקסואלית מאבדת את נושא העיקר בעלילה של סרטים עם תוכן להט"ב, למרות שהיא עדיין מהותית. המגמה הזו מתחילה עם חוק התשוקה (1987) של פדרו אלמודובר שעוסק בהרחבה בלהט"ב, וממשיכה בסרטים: בכלוב זכוכית (אנ') (1986) על ידי אגוסטי וילארונגה (אנ'), דברים של רצון (1989) ודברים של רצון 2 (1995) מאת חיימה צ'ווארי (אנ'). סרטים ספרדים נוספים שיצאו לאור במשך השנים שהציגו נושאי להט"ב שונים כוללים את: סליחה יפה, אבל לוקאס אהב אותי (אנ') (1997), עור שני (אנ') (1999), ק"מ 0 (אנ') (2000), כסף שרוף (אנ') (2000), מאהבים בולגרים (אנ') (2003) וגור דובים (אנ') (2004). הסרטים הספרדיים המוכרים ביותר עם עלילה לסבית מוגדרים לעיתים קרובות הקומדיה אמא שלי אוהבת נשים (אנ') (2002) והדרמה הרומנטית חדר ברומא (אנ') (2010).
Carole Lombard
Carole Lombard
מימין: במאי הקולנוע פדרו אלמודובר, אגוסטי וילארונגה (אנ') ואלחנדרו אמנבר

פסטיבלי הסרטים עם תוכן להט"ב הגדולים ביותר בספרד הם פסטיבל הלהט"ב הבינלאומי של מדריד (אנ') ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ברצלונה. קיימים גם פסטיבלים ומופעי סרטים רבים בקנה מידה קטן יותר ברחבי המדינה, בהם: פסטיבל דל מאר באיים הבלאריים, דל סול באיים הקנריים, זינגוק בבילבאו, לס גאי בולנסיה וזינטינדו בסרגוסה.[67]

במאי הקולנוע והתסריטאי הספרדי פדרו אלמודובר שמוגדר לעיתים כ-"הומוסקסואל המפורסם ביותר בספרד", שילב לעיתים קרובות נושאי להט"ב בעלילות הסרטים שלו לאורך השנים. מלבד אלמודובר, ונטורה פונס (אנ') ואלוי דה לה איגלסיה (אנ') ידועים כשני במאי קולנוע ספרדים הומוסקסואלים שהציגו נושאים דומים בסרטים שלהם. בספטמבר 2004, במאי הקולנוע אלחנדרו אמנבר הצהיר לראשונה על היותו הומוסקסואל מאז תחילת הקריירה שלו בתעשיית הקולנוע הספרדי בשנת 1991.[68]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המשטר הפרנסואיסטי, מוזיקאים התייחסו רק לעיתים רחוקות לסוגיות של הומוסקסואליות בשירים שלהם או בנאומים פומביים שנשאו. יוצא הדופן בנושא היה זמר הקופלה (אנ') מיגל דה מולינה, הומוסקסואל גלוי ומתנגד פוליטי של פרנקו שנאלץ במשך השנים להימלט לארגנטינה לאחר שעונה באכזריות ומופעיו נאסרו בספרד.[69] חריג נוסף היה הזמר במבינו שההומוסקסואליות שלו הייתה ידועה בחוגי הפלמנקו. מספר שירים של הזמר הספרדי רפאל (אנ') שייצג את ספרד בתחרות הזמר של האירוויזיון בשנים 1966–1967 כמו "Qué sabe nadie" (בעברית: אף אחד לא יודע) או "Digan lo que digan" (מה שיגידו), פורשו לעיתים קרובות באותה תקופה מנקודות מבט הומוסקסואליות. בשנת 1974, להקת הפולק רוק קנובס, רודריגו, אדולפו וגוזמן, דיברה על מערכת יחסים בין נשים בשיר "María y Amaranta" (מריה ואמרנטה) שבאופן מפתיע לא צונזר. במהלך המעבר הספרדי חזרה למשטר דמוקרטי מאז 1975, הצמד הספרדי תפר כפול שר על מאבקו של הומוסקסואל בדעות הקדומות של משפחתו על נטייתו המינית בשיר "El rey de la casa" (מלך הבית).

הזמר-יוצר ויקטור מנואל (אנ') כלל נושאי להט"ב בכמה משיריו. בשנת 1980 הוא הוציא את "Quién puso más" (מי שם יותר) שדיבר על סיפור אהבה בין שני גברים שמסתיים לאחר 30 שנה. מאוחר יותר הוא הזכיר טרנסקסואליות בשירו "Como los monos de Gibraltar" (כמו הקופים של גיברלטר), לסביות ב-"Laura ya no vive aquí" (לורה לא גרה כאן יותר) וביסקסואליות ב-"No me llames loca" (אל תקראו לי משוגע).

זמר הקופלה מיגל דה מולינה, הומוסקסואל גלוי ומתנגד פוליטי למשטר פרנקו שנאלץ להימלט בעידן המדינה הספרדית לארגנטינה בעקבות זהותו המוצהרת ורדיפה פוליטית

בתקופת הסצנה המדרילנית שהחלה עם מותו של פרנקו, הומוסקסואליות הפכה לנושא גלוי לראשונה במוזיקה הספרדית. הזמר טינו קאסל (אנ') מעולם לא הסתיר את ההומוסקסואליות שלו והפך לסמל עבור הומוסקסואלים רבים. עם זאת, השלישייה אלסקה (אנ'), נאצ'ו קאנוט (אנ') וקרלוס ברלנגה (אנ') היו מי שזוהו עם תחילת תנועת הלהט"ב הספרדית באותה תקופה בעקבות ההתייחסות הקבועה שעשו לסוגיות של הומוסקסואליות במילים ובמופעים שלהם. בשנת 1986, יצא לאור השיר "¿A Quién le Importa?" (אנ') (למי אכפת?) שהוקלט על ידי ההרכב דינארמה (אנ') והפך להמנון להט"ב בספרד. לאחר סיום תקופת הסצנה המדרילנית, אמנים ספרדים המשיכו ליצור מוזיקה עם נושאים הומוסקסואלים בגלוי, בהם: פאביו מקנמרה, קרלוס ברלנגה ולואיס מיגלז, הגיטריסט לשעבר של דינארמה ולימים חבר בהרכב זוהר ההרג (אנ') (באנגלית: Glamour of the Kill).

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, להקת הפופ הספרדית מקאנו (אנ') הקליטה את השיר "Mujer contra mujer" (אנ') (אישה מול אישה) שבמילים שלו היא מגנה על אהבתן של זוג נשים שהוצא גם בגרסה צרפתית ואיטלקית. השיר הפך ללהיט גדול והגיע בצרפת למקום הראשון במצעד הסינגלים הצרפתי בשנת 1990 ושהה בו במשך 7 שבועות. מאוחר יותר חברי הלהקה הלחינו את השיר "Stereosexual" שדיבר על ביסקסואליות. בשנת 1988 ההרכב טאם טאם גו! כלל באלבום שלו "Spanish shuffle" את השיר "Manuel Raquel" שהיה לשיר היחיד בספרדית באלבום, ודיבר על סיפורו של אדם טרנסקסואל.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, זמרים-יוצרים חדשים החלו גם כן לקחת חלק בנושא, במיוחד אינמה סראנו (אנ'), חאבייר אלווארז ואנדרס לוין, אבל גם פדרו גוארה (אנ') בשירו "Otra forma de Sentiment" (צורה נוספת של תחושה) וטונקסו עם "¿Entiendes?" (אתה מבין?). הרכבים ואמנים אחרים עם סגנונות מוזיקה מגוונים החלו לכלול גם כן סוגיות להט"ב בשירה שלהם, בהם: "Entender el amor" (להבין אהבה) מאת מוניקה נרנג'ו (אנ'), "El día de noche" (יום השנה החדשה) מאת להקת הרוק אמרל (אנ'), "Eva y María" (אווה ומריה) מאת ההרכב מטרייה פרימה, "Sacrifícate" (להקריב את עצמך) מאת הצמד חברות מסוכנת, "The Sexual Revolution" (המהפכה המינית) מאת להקת האינדי פופ הבית הכחול, "Ángeles" (מלאכים) מאת מרצ'י (אנ'), "Como una flor" (כמו פרח) מאת מאלו (אנ'), "Da igual" (אותו דבר) מאת להקת טקסי, "El que quiera entender que entienda" (מי שרוצה להבין שיבין) מאת להקת הפולק מטאל הקוסם מארץ עוץ (אנ'), "Diferentes" (שונה) מאת להקת אלוס ו-"El cielo nodonde" (גן העדן לא מבין) מאת הרכב הסינת'-פופ OBK (אנ') ועוד.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים פוליטיקאים רבים שהוגדרו כלהט"ב מרחבי כלל המפה הפוליטית של ספרד נבחרו ברשויות המקומיות והארציות של המדינה לתפקידים שונים. אחד הפוליטיקאים ההומוסקסואלים הבולטים במדינה הוא ג'רונימו סאוודרה (אנ'), שכיהן פעמיים כנשיא האיים הקנריים (אנ') משנת 1982 עד 1987 ושוב מ-1991 עד 1993. סאוודרה הצהיר על היותו כהומוסקסואל לראשונה בשנת 2000, וכיהן כחבר בסנאט של ספרד עד 2004, וכראש עיריית לאס פאלמאס דה גראן קנריה משנת 2007 עד 2011.[70] פוליטיקאי ופעיל הומוסקסואל ידוע נוסף בהיסטוריה של תנועת זכויות הלהט"ב הספרדית היה פדרו זרולו (אנ'), שכיהן כחבר במועצת העיר מדריד עד מותו ביוני 2015. זרולו היה ידוע באקטיביזם שלו למען סוגיות שונות בנוגע למעמד של זכויות להט"ב בספרד, והיה אחד המקדמים הבולטים של הצעת החוק שהרחיבה את הגישה לנישואים בקרב זוגות מאותו המין בשנת 2005, מה שהוביל רבים ברחבי המדינה להכתיר אותו כ-"גיי אייקון".[71][72]

פדרו זרולו (אנ') שידוע כאחד מהאישים הבולטים בקרב פעילי להט"ב בספרד ובין מי שהובילו להכרה בנישואים חד-מיניים

להט"ב פוליטיקאים אחרים שהיוו חלק בפוליטיקה הספרדית במשך השנים כוללים את חוויאר מרוטו (אנ'), שכיהן בעבר כראש עיריית ויטוריה בירת חבל הבסקים בין השנים 2011 ל-2015 וכיום מכהן כחבר בסנאט של ספרד. מרוטו התחתן עם בן זוגו חוסה מנואל רודריגז בספטמבר 2015 בטקס נישואים שבו השתתף ראש ממשלת ספרד מריאנו רחוי (2011–2018). מקסים הוארטה (אנ'), אנג'לס אלוורז (אנ') ופרננדו גרנדה-מרלסקה ידועים כפוליטיקאים הומוסקסואלים נוספים שמכהנים (או כיהנו בעבר) בקורטס חנרלס.[73] מאז יוני 2018, גרנדה-מרלסקה החל לכהן בנוסף להיותו חבר בפרלמנט הספרדי, כשר הפנים של המדינה. אדה קולאו, שנבחרה לראשות עיריית ברצלונה ב-2015 וכיהנה בתפקיד עד שנת 2023, הצהירה לראשונה על היותה ביסקסואלית בדצמבר 2017.[74] ג'אום קולבוני (אנ'), שהביס את קולאו בבחירות למועצת העיר ב-2023 (אנ'), ידוע גם כן כהומוסקסואל גלוי. פוליטיקאים להט"ב קטלאנים נוספים כוללים את אנטוני קומין (אנ'), סנטי וילה (אנ') ומיקל אייסטה (אנ').

קרלה אנטונלי, ויקטור קאסקו, איניגו למארקה (אנ'), פראן פרי, חסוס ואסקז עבאד, אינאקי אוארזאבל, אמפאר פינדה (אנ') ולואיס אלגרה זהונרו (אנ') ידועים כפוליטיקאים ספרדים שמוגדרים כלהט"ב, שמכהנים למיניהם כחברים בבתי מחוקקים אזוריים או ידועים כאישים פוליטיים בולטים.[75] בשנת 2007, זכתה מנואלה טרסובארס (אנ') במושב כחברת מועצה ברשות המקומית גלדו (אנ') של קהילת ולנסיה, ובכך, הפכה לספרדית הטרנסקסואלית הגלויה הראשונה שכיהנה בתפקיד ציבורי במדינה.[76]

טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1979)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) (מאז 1995)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 1995)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2022)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) (מאז 1995)
חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית (מאז 2022)
נישואים חד-מיניים (מאז 2005)
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) (מאז 1998 במספר קהילות אוטונומיות, מאז 2005 בפריסה ארצית)
הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים לזוגות חד-מיניים (מאז 2015)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים (מאז 2000 במספר קהילות אוטונומיות, מאז 2005 בפריסה ארצית)
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים (מאז 2000 במספר קהילות אוטונומיות, מאז 2005 בפריסה ארצית)
חופשת לידה אוטומטית לזוגות חד-מיניים לאחר לידה (מאז 2006)
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות (מאז 2021 בפריסה ארצית באמצעות צו ביצוע, מאז 2023 מעוגנת בחוק)
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
איסור על ביצוע פרוצדורות כירורגיות פולשניות לקטינים אינטרסקסואלים (מאז 2023)
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק (מאז 2023)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם (מאז 2005)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכויות להט"ב בספרד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Top 10 Gay Cities in the World, www.ucityguides.com (באנגלית)
  2. ^ Gay and Lesbian travel in Canary Islands - Lonely Planet, web.archive.org, ‏2018-07-01
  3. ^ glbtq >> social sciences >> Rome: Ancient, web.archive.org, ‏2007-04-19
  4. ^ Archivos Identidades. Priapeos romanos (antología bilingüe latín-castellano), web.archive.org, ‏2007-07-09
  5. ^ glbtq >> literature >> Roman Literature, web.archive.org, ‏2007-03-04
  6. ^ Colin Spencer, Homosexuality : a history, London : Fourth Estate, 1995, ISBN 978-1-85702-143-1
  7. ^ glbtq >> social sciences >> Spain, web.archive.org, ‏2007-04-18
  8. ^ George Semler, Visible Cities Barcelona: A City Guide, W. W. Norton, Incorporated, 2004-02, ISBN 978-963-206-323-2. (באנגלית)
  9. ^ Charles Oman, A History of the Peninsular War: Oct. 1811-Aug. 31, 1812. Valencia, Ciudad Rodrigo, Badajoz, Salamanca, Madrid, AMS Press, 1930, ISBN 978-0-404-16960-2. (באנגלית)
  10. ^ George Haggerty, Bonnie Zimmerman, Encyclopedia of Lesbian and Gay Histories and Cultures: An Encyclopedia. Gay histories and cultures. Vol. 2, Taylor & Francis, 1999, ISBN 978-0-8153-3354-8. (באנגלית)
  11. ^ Tremlett, Giles (2001-12-13). "Gays persecuted by Franco lose criminal status at last". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-08-26.
  12. ^ George E. Haggerty, Gay Histories and Cultures: An Encyclopedia, Taylor & Francis, 2000, ISBN 978-0-8153-1880-4. (באנגלית)
  13. ^ Ley 2/2008, de 23 de diciembre, de Presupuestos Generales del Estado para el año 2009., boe.es
  14. ^ STATE-SPONSORED HOMOPHOBIA, web.archive.org
  15. ^ Entra en vigor la llamada ley mordaza, ABC, ‏2015-06-30 (בספרדית)
  16. ^ Wayback Machine, web.archive.org
  17. ^ Las 20 claves del nuevo Código Penal, web.archive.org, ‏2016-10-25
  18. ^ Levels of recognition of diffferent-sex and same-sex partnerships, www.lsvd.de
  19. ^ G. MÁRMOL, Murcia será en junio la última comunidad en regular por ley las parejas de hecho, La Verdad, ‏2018-05-25 (בספרדית)
  20. ^ McLean, Renwick (2005-07-01). "Spain gives approval to gay unions". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-08-26.
  21. ^ Partners Task Force - Spain Offers Legal Marriage, www.buddybuddy.com
  22. ^ El guardia civil gay ya puede vivir con su pareja en una casa cuartel - España - www.diariodeleon.es, web.archive.org, ‏2011-06-05
  23. ^ Reproducción asistida gratuita para mujeres solas y lesbianas en España, MíraLES (בספרדית)
  24. ^ Esteban, Patricia (2019-04-08). "El laberinto legal que sufren las parejas homosexuales para inscribir a sus hijos". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-08-26.
  25. ^ Marta Borraz, Cuatro años de discriminación: así han franqueado las lesbianas y mujeres solas su exclusión de la reproducción asistida, elDiario.es, ‏2018-07-14 (בספרדית)
  26. ^ Marta Borraz, Las funcionarias con mutua pagan hasta 36 veces más por los fármacos de la reproducción asistida si son lesbianas o no tienen pareja, elDiario.es, ‏2019-04-19 (בספרדית)
  27. ^ Spain's lesbians and single women get free fertility treatment back, thelocal.es
  28. ^ 1 2 Isabel Valdés, Preguntas y respuestas sobre la ‘ley trans’, El País, ‏2023-02-16 (בספרדית)
  29. ^ Noemí López Trujillo, Aprobada la Ley Zerolo, la primera ley contra toda forma de discriminación, Newtral, ‏2022-06-30 (בספרדית)
  30. ^ RTVE es / AGENCIAS, Grande-Marlaska será el ministro del Interior, RTVE.es, ‏2018-06-06 (בספרדית)
  31. ^ BOE-A-2015-11430 Real Decreto Legislativo 2/2015, de 23 de octubre, por el que se aprueba el texto refundido de la Ley del Estatuto de los Trabajadores., www.boe.es
  32. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2020-05-31
  33. ^ Informe de incidentes de odio motivados por LGBTfobia en la Comunidad de Madrid, contraelodio.org
  34. ^ El Observatorio Contra la Homofobia alerta de un aumento de las agresiones este 2019, ElNacional.cat, ‏2019-06-02 (בספרדית)
  35. ^ Los profesores y los alumnos de Madrid tendrán la obligación de denunciar el acoso escolar, ELMUNDO, ‏2019-01-08 (בספרדית)
  36. ^ "Entra en vigor la Ley de Identidad de Género". El País (בספרדית). 2007-03-17. ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-08-26.
  37. ^ Daniel L, El Tribunal Constitucional declara inconstitucional la prohibición de que los menores trans puedan acceder a la rectificación registral del sexo, dosmanzanas - La web de noticias LGTB (בספרדית)
  38. ^ Excluir a menores trans es inconstitucional | Chrysallis, web.archive.org, ‏2019-07-31
  39. ^ Rincón, Reyes (2019-12-18). "Patrick deberá mostrar su madurez ante el juez para cambiar su sexo en el DNI". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-08-26.
  40. ^ León, Pablo (2019-04-14). "La Veneno: prostituta, icono trans y una muerte sospechosa". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2023-08-29.
  41. ^ Spanish government approves new bill on transgender rights, AP News, ‏2022-06-27 (באנגלית)
  42. ^ España aprueba la "ley trans" mientras otros países reculan, El Universal (בספרדית)
  43. ^ 20minutos, Catorce comunidades ya reconocían la libre autodeterminación de género antes del debate de la ley trans, www.20minutos.es - Últimas Noticias, ‏2022-10-24 (בספרדית)
  44. ^ Noemí López Trujillo, Qué regula y qué ha dejado fuera la ley trans y LGTBI aprobada definitivamente, Newtral, ‏2023-02-16 (בספרדית)
  45. ^ Ley 8/2017, de 28 de diciembre, para garantizar los derechos, la igualdad de trato y no discriminación de las personas LGTBI y sus familiares en Andalucía, boe.es
  46. ^ LEY 18/2018, de 20 de diciembre, de igualdad y protección integral contra la discrimina - ción por razón de orientación sexual, expresión e identidad de género en la Comunidad Autónoma de Aragón, boa.aragon.es
  47. ^ Ley 8/2016, de 30 de mayo, para garantizar los derechos de lesbianas, gays, trans, bisexuales e intersexuales y para erradicar la LGTBI fobia, boe.es
  48. ^ Ley 12/2015, de 8 d abril, de igualdad social de lesbianas, gais, bisexuales, transexuales, transgénero e intersexuales y de políticas públicas contra la discriminación por orientación sexual e identidad de género en la Comunidad Autónoma de Extremadura, boe.es
  49. ^ Ley 3/2016, de 22 de julio, de Protección Integral contra LGTBIfobia y la Discriminación por Razón de Orientación e Identidad Sexual en la Comunidad de Madrid, boe.es
  50. ^ Ley 8/2016, de 27 de mayo, de igualdad social de lesbianas, gais, bisexuales, transexuales, transgénero e intersexuales, y de políticas públicas contra la discriminación por orientación sexual e identidad de género en la Comunidad Autónoma de la Región de Murcia, Noticias Jurídicas (בספרדית)
  51. ^ Ley foral 8/2017, de 19 de junio, para la igualdad social de las personas LGBTI+, Noticias Jurídicas (בספרדית)
  52. ^ Ley 8/2017, de 7 de abril, de la Generalitat, integral del reconocimiento del derecho a la identidad y a la expresión de género en la Comunitat Valenciana, Noticias Jurídicas
  53. ^ Valencia aprueba la Ley LGTBI más avanzada de España, La Vanguardia, ‏2018-11-21 (בספרדית)
  54. ^ "Gay men blood donor ban lifted". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-09-08. נבדק ב-2023-08-26.
  55. ^ Madrid LGBT group takes action over ‘gay cure therapy’, thelocal.es
  56. ^ Iván Reboso, La multa histórica de la Comunidad de Madrid a la 'coach' que ofrecía terapias para curar la homosexualidad, Shangay, ‏2019-09-18 (בספרדית)
  57. ^ Spanish church defends bishop accused of providing conversion therapy, web.archive.org, ‏2019-07-30
  58. ^ Spanish Church defends bishop in 'gay cure' controversy, thelocal.es
  59. ^ Spain's Health Minister Calls for End to Gay ‘Conversion Therapy', VOA, ‏2019-04-03 (באנגלית)
  60. ^ Spain's health minister wants conversion therapy 'completely abolished', web.archive.org, ‏2019-07-30
  61. ^ [https://web.archive.org/web/20070424082247/http://fundaciontriangulo.es/informes/e_Historia.htm Fundaci�n Tri�ngulo por la igualdad de lesbianas y gais], web.archive.org, ‏2007-04-24
  62. ^ The Globetrotter Guys, Madrid Pride: Why it’s one of the Biggest and Best, The Globetrotter Guys, ‏2020-04-19 (באנגלית בריטית)
  63. ^ Pride 2019: The world's 15 biggest LGBTQ celebrations, from New York to Tel Aviv, USA TODAY (באנגלית אמריקאית)
  64. ^ Publicidad - World Pride Madrid 2017. Web oficial del Orgullo, www.worldpridemadrid2017.com (בספרדית)
  65. ^ Homosexuality in Spanish history and culture, web.archive.org
  66. ^ The Nobel Prize in Literature 1922, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
  67. ^ festivales » Homocine – Cine Gay Lésbico Transexual y Bisexual, Estrenos de Películas, Series, Cortos, Documentales, Festivales, Libros, etc. (בגרמנית)
  68. ^ Amenábar habla de su homosexualidad, web.archive.org, ‏2004-09-03
  69. ^ Rocío Niebla, Miguel de Molina: el coplero queer que la España fascista maltrató y que el teatro recupera, elDiario.es, ‏2020-11-28 (בספרדית)
  70. ^ Jerónimo Saavedra, el primer diputado homosexual del PSOE: "Cuando me preguntaban por qué no me casaba escapaba diciendo que mi abuelo se casó a los 58", LaSexta, ‏2017-06-23 (בספרדית)
  71. ^ Ángela Bernardo, El legado de Pedro Zerolo, Hipertextual, ‏2015-06-09 (בספרדית)
  72. ^ EFE, El Cabildo de Tenerife reconoce a Pedro Zerolo como Hijo Ilustre de la isla, elDiario.es, ‏2019-06-14 (בספרדית)
  73. ^ Cuando Grande-Marlaska le dijo a su familia que era homosexual, ELMUNDO, ‏2016-10-01 (בספרדית)
  74. ^ Ada Colau es bisexual, contó en Sálvame que tuvo una novia que le marcó, La Vanguardia, ‏2017-12-09 (בספרדית)
  75. ^ Spanish politician Iñaki Oyarzábal comes out publicly as gay, web.archive.org
  76. ^ Spain local election sees first transsexual woman as councillor, web.archive.org


זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי איחוד אזרחי • אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים • אימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים • הורות להט"בית • התנגדות לזכויות להט"ב • טיפול המרה • טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט • נישואים חד-מיניים (מעמד משפטי) • צנזורה על נושאי להט"ב • שוויון הגירה • שינוי מגדר • שירות צבאי • תרומת דם • הומופוביה ברחבי העולם
בעולם
אוקיאניה אוסטרליה • איי שלמה • אי הפסחא • אי חג המולד • איי מריאנה הצפוניים • איי מרשל • איי קוקוס • איי קוק • גואם • הוואי • ואליס ופוטונה • ונואטו • טובאלו • טונגה • טוקלאו • מיקרונזיה • נאורו • ניואה • ניו זילנד • סמואה • סמואה האמריקנית • פולניזיה הצרפתית • פיג'י • פיטקרן • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי • קלדוניה החדשה
אירופה אבחזיה • אולנד • אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אי מאן • איסלנד • איי פארו • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גיברלטר • ג'רזי • גרנזי • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • טרנסניסטריה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סבאלברד • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • סן מרינו • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קרואטיה • קזחסטן • קפריסין • קריית הוותיקן • קפריסין הצפונית • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אמריקה אורוגוואי • איי בהאמה • איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומים • איי הבתולה הבריטיים • איי טרקס וקייקוס • איי פוקלנד • אנגווילה • אנטיגואה וברבודה • איי קיימן • ארגנטינה • איי הבתולה של ארצות הברית • אל סלוודור • ארובה • ארצות הברית • אקוודור • בוליביה • בונייר • בליז • ברבדוס • ברזיל • ברמודה • גואטמלה • גוואדלופ • גיאנה • גיאנה הצרפתית • ג'מייקה • גרינלנד • גרנדה • דומיניקה • האיטי • האיים הקטנים המרוחקים של ארצות הברית • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • וונצואלה • טרינידד וטובגו • מונטסראט • מקסיקו • מרטיניק • ניקרגואה • סאבא • סורינאם • סנט אוסטטיוס • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט מארטן • סנט קיטס ונוויס • סן ברתלמי • סן מרטן • סן-פייר ומיקלון • פוארטו ריקו • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קוראסאו • קנדה
אסיה אבחזיה • אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • אקרוטירי ודקליה • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • האיים המלדיביים • הודו • הונג קונג • הפיליפינים • הרשות הפלסטינית • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • טיבט • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • מקאו • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • צ'צ'ניה • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קירגיזסטן • קזחסטן • קטר • קמבודיה • קפריסין • קפריסין הצפונית • רוסיה • תאילנד • תימן
אפריקה אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בנין • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גמביה • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • דרום אפריקה • דרום סודאן • האיים הקנריים • הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת • הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • הרפובליקה של קונגו • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מדיירה • מיוט • מוזמביק • מלאווי • מלייה • מצרים • מרוקו • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאוטה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סומלילנד • סיירה לאון • סיישל • סנגל • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • צ'אד • קומורו • קמרון • קניה • ראוניון • רואנדה • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית • תוניסיה
אחר הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • זכויות להט"ב באיחוד האירופי • זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר • זכויות להט"ב במזרח התיכון • זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
יחס הדת ללהט"ב אסלאם • הדת הבהאית • הומוסקסואליות ודת • הלכה • טרנסג'נדריות ודת • יהדות • יהדות קונסרבטיבית • נצרות • סיקיזם • תנ"ך
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זכויות_להט%22ב_בספרד&oldid=37991081"