זכויות להט"ב בגרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות להט"ב בגרמניה גרמניהגרמניה
גרמניה (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר)
גרמניה (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר)
מעמד בחוק חוקי מאז 1968 בגרמניה המזרחית, מאז 1969 בגרמניה המערבית
טרנסג'נדריות ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1980, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2011
שירות צבאי לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת
הגנה מפני אפליה הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית ישנה הכרה באיחוד אזרחי מאז 2001 ונישואים חד-מיניים מאז 2017
אימוץ ישנה הכרה באימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים מאז 2005 ואימוץ משותף מאז 2017
הצבעה על הצהרת האו"ם בעד

זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בגרמניה מוגדרות בין המתקדמות ביותר בעולם. במהלך שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, לסביות והומוסקסואלים בברלין היו לרוב מקובלים על ידי החברה הגרמנית בעוד שברים ומועדונים שנוגעים ספציפית לקהל הומוסקסואלי נפתחו,[1] למרות שפעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הפכה לעבירה פלילית על פי סעיף 175 על ידי הקיסרות הגרמנית עוד בשנת 1871. במהלך מלחמת העולם השנייה, גרמניה הנאצית הרחיבה את ההפללה בנושא מה שהוביל לרדיפה ומותם של אלפי הומוסקסואלים. ההרחבות הנאציות בוטלו ב-1960 ופעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הוכשרה בגרמניה המזרחית והמערבית ב-1968 וב-1969 בהתאמה, וגיל ההסכמה (14 שנים) בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הושווה בגרמניה המזרחית ב-1988 ובפריסה ארצית בגרמניה המאוחדת בשנת 1991.

נישואים חד-מיניים בגרמניה הפכו לחוקיים ב-1 באוקטובר 2017, לאחר שהבונדסטאג העביר חקיקה שמעניקה לזוגות חד-מיניים זכויות מלאות עבור גישה לנישואים ואימוץ ילדים במשותף ב-30 ביוני 2017.[2] לפני כן, הכרה משפטית בזוגיות חד-מינית הייתה חוקית באמצעות הכרה מוגבלת יותר בשותפויות רשומות, לאחר שעברו הכשרה בשנת 2001. שותפויות אלו סיפקו לרוב (אם לא את כולן) את אותן הזכויות כמו לזוגות נשואים. אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים הפך לחוקי לראשונה בשנת 2005 והורחב בשנת 2013 כדי לאפשר למי שנמצא במערכת יחסים חד-מינית לאמץ את הילד שכבר אומץ על ידי בן זוגו.[3]

הגנה משפטית רחבה יותר מפני אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית משתנה ממדינה למדינה ברחבי גרמניה, אבל אפליה בתעסוקה, מתן סחורות ושירותים, חינוך ובריאות על רקע העילות אסורה באופן מפורש בפריסה ארצית. טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית החלו להיות רשאים לשנות את המגדר המשפטי שלהם מאז 1980. בשנת 2011 בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה פסק שהדרישה מטרנסג'נדרים על פי החוק לעבור ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור כדי לשנות את מגדרם המשפטי במסכמי זהות רשמיים עד לאותה עת הוא בלתי חוקתי ובכך, הדרישה בוטלה.[4] בשנת 2020 גרמניה הפכה למדינה ה-5 בעולם שאסרה על ביצוע של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה בחוק.[5]

גרמניה ידועה לעיתים קרובות כאחת המדינות בעלות תנאי מחיה הטובים ביותר עבור להט"ב בעולם.[6][7] סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו בשנת 2013 חשף שרוב של 87% מהנסקרים הגרמנים הצהירו שהומוסקסואליות אמורה להתקבל על ידי החברה, נתון שהיה השני בגובהו ב-39 המדינות שנשאלו, אחרי ספרד עם 88%.[8] בשנת 2008 ברלין כונתה על ידי העיתון הבריטי אינדפנדנט כאחת הערים הטובות ביותר עבור להט"ב בעולם.[9] ראש עיריית ברלין ונשיא הבונדסראט לשעבר, קלאוס ווברייט, ידוע כאחד הגברים ההומוסקסואלים המפורסמים ביותר בגרמניה,[10] לצד ראש עיריית המבורג לשעבר אולה פון בויסט, שר הבריאות לשעבר ינס שפאן,[11] שר החוץ וסגן הקנצלר לשעבר גידו וסטרוולה,[12] שרת המשרד לאיכות הסביבה, שמירת הטבע ובטיחות גרעינית לשעבר ברברה הנדריקס (אנ'),[13] מנחה הטלוויזיה האפה קרקלינג, הקומיקאית הלה וון סינן (אנ'),[14][15] והעיתונאית אן וויל (אנ').[16] בשנת 1981 נוסדה האקדמיה "Akademie Waldschlösschen" (אנ') כמרכז כנסים לחינוך מבוגרים ליד העיר גטינגן שבמשך השנים הפכה למרכז רשת לאומי עבור התכנסות של מורים ועורכי דין שמוגדרים כלהט"ב, אבות הומוסקסואלים וקבוצות סטודנטים הומוסקסואליות ולסביות מרחבי אוניברסיטאות בגרמניה. פעילי זכויות להט"ב גרמניים ידועים כוללים את במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ') שהסרט שלו "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" משנת 1971 (אנ'), ידוע כמי שעורר את תנועת שחרור זכויות ההומוסקסואלים המודרנית במדינה.[17]

מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – סעיף 175, רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, לסביות בגרמניה הנאצית

על קיום פעילות הומוסקסואלית בשטחה של גרמניה המודרנית הוטל עונש מוות בתקופת אימפריה הרומית הקדושה משנת 1532 עד פירוקה ב-1806 ומשנת 1620 עד 1794 בפרוסיה. ההשפעה של קוד נפוליאון בתחילת המאה ה-19 עוררה העברות של אי-הפללה כלפי פעילות הומוסקסואלית ברוב שטחי גרמניה מחוץ לפרוסיה. עם זאת, בשנת 1871, השנה שבה הוקמה הקיסרות הגרמנית, סעיף 175 של חוק העונשין החדש הפליל מחדש פעילות הומוסקסואלית גברית. התנועה הראשונה למען זכויות הומוסקסואלים באותה תקופה פעלה ללא הצלחה לביטול הסעיף הן תחת הקיסרות הגרמנית והן תחת רפובליקת ויימאר שירשה את הקיסרות אחרי נפילתה בשנת 1918 עד 1933.

תחת הנאציזם, הרדיפה של הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית הביאה להכפלת ההרשעות על פי סעיף 175 בשיעור של 10 מקרים עד 8,000–9,500 בשנה. העונשים למורשעים על רקע הסעיף הורחבו תחת השלטון הנאצי שבעקבותיהם כ-5,000–15,000 חשודים שפעילות הומוסקסואלית נכלאו במחנות ריכוז, שם רובם המוחלט נפטרו.

ההרחבות הנאציות לעונשים של מורשעים על פעילות הומוסקסואלית בוטלו בגרמניה המזרחית בשנת 1950, אבל פעילות הומוסקסואלית גברית בהסכמה נותרה פשע עד 1968. בניגוד לגרמניה המזרחית, גרמניה המערבית שמרה על הגרסה המדכאת יותר של הסעיף, ועקבה אחרי מזרח גרמניה בהכשרה של פעילות הומוסקסואלית גברית במועד מאוחר יותר של שנה ב-1969. גיל ההסכמה בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד הושווה בגרמניה המזרחית לגיל של 14 שנים ב-1989,[18] ובגרמניה המערבית ב-1994 בפריסה ארצית 4 שנים לאחר שאיחוד גרמניה התרחש ב-1990.

גרף שמציג את ציר הזמן וכמות ההרשעות לאורך השנים בגרמניה על רקע סעיף 175. עם עליית הנאצים לשלטון, הגרף מציג את תקופת השיא של כמות ההרשעות שנעשו תחת הסעיף

גרמניה המזרחית (1949–1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המזרחית שהתקיימה בין השנים 1949–1990 לאחר סוף מלחמת העולם השנייה והייתה נתונה לשליטת ברית המועצות, ירשה בשטחה את סעיף 175 בחוק העונשין. פעיל זכויות ההומוסקסואלים הקומוניסט רודולף קלימר (אנ') שהציג את עצמו כממשיך דרכו של מגנוס הירשפלד עם הוועדה המדעית-הומניטרית שלו, פעל בשנת 1954 לביטול החוק, אך לא הצליח. עם זאת, האקטיביזם שלו מנע הרשעות נוספות בגין קיום פעילות הומוסקסואלית גברית לאחר שנת 1957 במדינה. בחמש השנים שלאחר המרד המזרח-גרמני של 1953, ממשלת המדינה הנהיגה תוכנית של "רפורמה מוסרית" כדי לבנות בסיס לרפובליקה סוציאליסטית (אנ') חדשה שבה "גבריות והמשפחה המסורתית" עמדה במרכז, בעוד שהומוסקסואליות נראתה כמנוגדת למדיניות. "מנהגים בריאים של העם העובד" המשיכו להעמיד לדין אזרחים חשודים במסגרת סעיף 175, בעוד שפעילות הומוסקסואלית נתפסה כ-"שריד של דקדנס בורגני, סימן לחולשה מוסרית ואיום על הבריאות החברתית והפוליטית של האומה".[19]

משנת 1957, סעיף 175 הפסיק להיות נאכף דה פקטו בגרמניה המזרחית, אך נשאר קיים דה יורה עד שנת 1968 שבה פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הוכשרה באופן רשמי במדינה.[20] לדברי ההיסטוריונית היידי מנינג, ניסיונות של פעילים הומוסקסואלים ולסביות להקים קהילה גלויה ללא הסתרה של נטייתם המינית, "נצפו בכל צעד על ידי ממשלת גרמניה המזרחית ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה". מנינג הצהירה בנוסף כי "נעשה שימוש בכוח משטרתי בהזדמנויות רבות כדי לפרק ולמנוע אירועים פומביים של הומוסקסואלים ולסביות. צנזורה ריכוזית מנעה הצגות של מערכות יחסים חד-מיניות במדיה המודפסת והאלקטרונית".[21] בניגוד למדיניות הממשלה, הכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית סיפקה תמיכה עבור לסביות והומוסקסואלים מקומיים, ואפשרה לפעילים לקיים מפגשים ולהשתמש במתקני הדפסה.[22]

לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, רגע לפני נפילת חומת ברלין בשנת 1989, פתחה ממשלת גרמניה המזרחית מועדון דיסקו הומוסקסואלי בבעלות המדינה בעיר. ב-11 באוגוסט 1987 בית המשפט העליון של גרמניה המזרחית (אנ') הצהיר כי "הומוסקסואליות, בדיוק כמו הטרוסקסואליות, מייצגת גרסה של התנהגות מינית. לכן, אנשים הומוסקסואלים אינם עומדים מחוץ לחברה הסוציאליסטית, וזכויות האזרח מוצדקות להם בדיוק כמו לכל שאר האזרחים". בשנת 1988 הזמין מוזיאון ההיגיינה הגרמני (אנ') בדרזדן את חברת הסרטים בבעלות גרמניה המזרחית "DEFA" (אנ') ליצור את הסרט התיעודי "Die andere Liebe" (בעברית: האהבה האחרת) (אנ'). זה היה הסרט הראשון של "DEFA" שעסק בהומוסקסואליות ומטרתו העיקרית הייתה לשדר את ההסכמה רשמית של המדינה להצגה שלו.[23] בשנת 1989 המוזיאון הזמין את "DEFA" ליצור את הסרט התיעודי היחיד שנוצר בתקופת גרמניה המזרחית למאבק במחלת ה-HIV/איידס, "Liebe ohne Angst" (בעברית: אהבה ללא פחד) (אנ'). אף על פי שהסרט לא התמקד באופן ישיר בהומוסקסואליות, הוא הצהיר באופן ישיר ש-HIV/איידס "אינן מחלות של הומוסקסואלים".[24]

בשנת 1989 "DEFA" הפיקה את הסרט "Coming Out" (אנ') בבימויו של היינר קארו (אנ'), שמספר את סיפור הקבלה האישי של גבר מזרח גרמני את נטייתו המינית ההומוסקסואלית שלו, שחלק גדול ממנו צולם בברים הומוסקסואלים בברלין המזרחית, והיה לסרט העלילתי היחיד בגרמניה המזרחית על הנושא של תשוקה חד-מינית שהופק אי פעם במדינה. במשך השנים לאחר מכן הוא זכה במגוון פרסים בהם פרס דוב הכסף ופרס טדי במהדורה ה-40 של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ומספר פרסים בפסטיבל הסרטים העלילתיים הלאומי של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.[25] יורגן למקה נחשב לאחד מפעילי זכויות ההומוסקסואלים הבולטים בגרמניה המזרחית שפרסם את הספר שלו בנושא "קולות הומוסקסואלים מגרמניה המזרחית", מהדורה בשפה האנגלית שיצאה לאור ב-1991 בו טען שהקהילה ההומוסקסואלית "מאוחדת ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) הרבה יותר מאשר ברפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית)".[26]

גרמניה המערבית (1949–1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לגרמניה המזרחית, גרמניה המערבית שהתקיימה בין השנים 1949–1990 ירשה את סעיף 175 גם כן לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שנשאר נוכח בחוק העונשין של המדינה דה יורה עד 1969. עם זאת, בניגוד לאזור המזרחי, השפעת הכנסיות באזור המערבי שהתנגדו נחרצות להכשרה של פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הייתה חזקה מאוד, התנגדות שהובילה בין היתר לתאריך ההכשרה של הומוסקסואליות באזור המערבי שנה לאחר מכן מהאזור המזרחי.[27]

המשפטים ההומוסקסואלים בפרנקפורט (אנ') בשנים 1950–1951 שכללו סדרה של מעל 200 הליכים פליליים שהוגשו נגד חשודים בהומוסקסואליות, סימנו נקודת שיא מוקדמת ברדיפת גברים הומוסקסואלים בגרמניה המערבית, שהראתה המשכיות של מדיניות גרמניה הנאצית כלפי הומוסקסואליות, אף על פי שהתרחשה תחת כהונת הקנצלר קונראד אדנאואר שהיה ידוע ממתנגדי שלטון גרמניה הנאצית.

מחאת זכויות להט"ב בברלין המערבית, 1973

בתקופת המלחמה הקרה (1947–1991) התמיכה בזכויות הומוסקסואלים בגרמניה הוגבלה בדרך כלל בין חברי המפלגה הדמוקרטית החופשית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומאוחר יותר בשנות ה-80, למפלגת הירוקים. ברמה הלאומית, התקדמות בזכויות הומוסקסואלים לא החלה להתרחש עד סוף המלחמה הקרה וההצלחה האלקטורלית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות שהובילה לכך שבשנת 1990 שונה החוק כך שהומוסקסואליות וביסקסואליות לא היו עוד מוגדרות כעילות לאפליה לרעה של חיילים בבונדסוור (צבא גרמניה).

הנשיקה הראשונה בין זוג גברים בטלוויזיה הגרמנית הוצגה בשנת 1971 בסרט של במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ') "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" (אנ'). הסרט מאוחר יותר סימן את תחילתה של התנועה המודרנית לשחרור הומוסקסואלים בגרמניה. בשנת 1986 אופרת הסבון הפופולרית לינדנשטראסה (אנ') הציגה את הנשיקה החד-מינית הראשונה בתוכנית טלוויזיה גרמנית. מאז, נראו תוכניות טלוויזיה רבות אחרות שהלכו בעקבות היוזמה. היווסדותן של תחנות טלוויזיה פרטיות בשנת 1984 הביאו לנוכחות להט"ב חזקה יותר בתקשורת הגרמנית עד סוף העשור, בהן התחנה "RTL" (אנ') במיוחד, שהובילו למגמה של כוכבי טלוויזיה פופולריים שהצהירו לראשונה בפומבי על נטייתם המינית או זהותם המגדרית.

ביטול הרשעות פליליות ופיצויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הקבינט של גרמניה הצהיר על תוכנית לבטל את כל ההרשעות שרשומות במרשם הפלילי על רקע קיום פעילות הומוסקסואלית אצל גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים מתקופת מלחמת העולם השנייה.[28] עם זאת, התוכנית לא כללה ביטול של ההרשעות הפליליות שרשומות אצל גברים שהורשעו בפעילות הומוסקסואלית לאחר עידן המלחמה בתקופת גרמניה המזרחית והמערבית. במאי 2016 שר המשפטים הגרמני הייקו מאס הודיע שההרשעות שנרשמו על רקע הומוסקסואליות אצל גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה יבוטלו, באומרו:

"לעולם לא נוכל לסלק לחלוטין את השערוריות האלו שנעשו על ידי המדינה. אבל אנחנו רוצים לשקם את הקורבנות. הגברים ההומוסקסואלים שהורשעו כבר לא צריכים לחיות עוד עם כתם של הרשעה".

— שר המשפטים הגרמני הייקו מאס, מאי 2016

באוקטובר 2016 הודיע הקבינט של גרמניה שיציג טיוטה של הצעת חוק לחנינה של כ-50,000 גברים שהורשעו בגין הומוסקסואליות.[29] ב-22 במרץ 2017 הקבינט של גרמניה אישר רשמית את הצעת החוק.[30] הצעת החוק, שכללה בנוסף פיצוי כספי של 3,000 אירו עבור כל הרשעה, בתוספת 1,500 אירו עבור כל שנת מאסר, הייתה צריכה לקבל את אישור הפרלמנט.[31] ב-22 ביוני העביר הבונדסטאג (הבית התחתון) פה אחד את הצעת החוק.[32] בהמשך ההצעה הגיעה לבונדסראט (הבית העליון) לאישור סופי ולאחר שהועברה, נחתמה על ידי הנשיא פרנק-ואלטר שטיינמאייר כחוק ב-17 ביולי 2017.[33] בספטמבר 2021 הקבינט של גרמניה הציג תוכנית פיצויים לאלפי קורבנות שהורשעו על רקע סעיף 175 שנשאר במקומו בגרמניה המערבית בגרסה המורחבת שהוצגה בתקופת גרמניה הנאצית עד 1969.[34][35]

הכרה במערכות יחסים חד-מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוגיות חד-מינית החלה להיות בעלת הכרה משפטית בגרמניה מאז 2001 לאחר שבאותה שנה נחקקה הכרה בשותפויות רשומות שמעניקות לזוגות חד-מיניים זכויות וחובות בתחומים כמו ירושה, מזונות, ביטוח בריאות, הגירה, גישה לביקור בבתי חולים וסוהר ושינוי שמות. במשך השנים לאחר מכן בית המשפט החוקתי הפדרלי פסק שוב ושוב לטובת סוגיות שונות של זכויות זוגות חד-מיניים בשותפויות רשומות, וחייב את הבונדסטאג לבצע שינויים מצטברים בחוק השותפות הרשומה בנושא. באחד המקרים קבע בית הדין האירופי לצדק כי סירוב להקצות קצבת אלמנות לבן זוגו ההומוסקסואל של אדם שנפטר מהווה אפליה ישירה אם הזוגיות הייתה דומה לנישואים.[36]

למרות שרוב המפלגות הפוליטיות בבונדסטאג תמכו בהכשרה של נישואים חד-מיניים לאורך השנים, ניסיונות לממש את ההצעה נחסמו שוב ושוב על ידי מפלגת הברית "CDU/CSU" (אנ') שמהווה ברית פוליטית של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה, ששלטה בקואליציות הממשלתיות של הקבינט של גרמניה מאז שנת 2005. עם זאת, המדיניות של המפלגה השתנתה ביום הישיבה האחרון של הבונדסטאג לפני חופשת הקיץ 2017, כאשר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שנחשבה כמפלגה זוטרה בקואליציה הגישה הצעת חוק להכשרת נישואים ואימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים, הצעה שבעבר בבספטמבר 2015 כבר עברה בבונדסראט.[37] קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, מיתנה את עמדתה בנושא בכך שאפשרה לחברי "CDU/CSU" להצביע לפי מצפונם האישי ולא לפי הקו המפלגתי, שהוביל חברים מטעם המפלגה שהיו בעד הכשרה של נישואים חד-מיניים במשך זמן רב להצביע בעד הצעת החוק.[38] ב-30 ביוני 2017 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, די לינקה ומפלגת הירוקים וכן 75 חברי "CDU/CSU" יצרו רוב בבונדסטאג כדי להעביר את הצעת החוק ב-393 קולות בעד מול 226 מתנגדים. הצעת החוק נכנסה לתוקף 3 חודשים לאחר פרסום, ב-1 באוקטובר 2017.[39] קרל קריילה ובודו מנדה, זוג חד-מיני שנמצא במערכת יחסים במשך 38 שנים, היו הזוג החד-מיני הראשון שנישא בגרמניה לאחר כניסת החוק לתוקף בבית העירייה של שנברג, ברלין.[40] ב-2020, לאחר שבעבר עמדת המפלגה הרשמית הייתה מנוגדת בנושא, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית פרסמה סרטון פוליטי שתומך בחקיקת נישואים חד-מיניים.[41] ב-2023 המפלגה השנייה במפלגת הברית "CDU/CSU", המפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה, שבאופן רשמי התנגדה בעבר לנושא, פרסמה מצע מפלגתי שתמך לראשונה בחקיקת נישואים חד-מיניים.[42][43]

מספר קבוצות וארגונים דתיים בגרמניה מברכים רשמית על נישואים חד-מיניים בהם כל 20 הכנסיות הלותרניות, המאוחדות (אנ') והקלוויניזיות בכנסייה האוונגליסטית של גרמניה (אנ'). במרץ 2023 דווח כי החל משנת 2026, הכנסייה הקתולית הגרמנית בפרנקפורט תתחיל לברך זוגות חד-מיניים, בניגוד למדיניות קריית הוותיקן בנושא.[44] לאחר תחילת הדרך הסינודלית בדצמבר 2019 (אנ') (סדרה של כנסים של הכנסייה הקתולית הגרמנית עבור דיון במגוון שאלות תאולוגיות וארגוניות הנוגעות לכנסייה, הומוסקסואליות, תפקידי נשים, כמורה ותגובות לאירועים של התעללות מינית בכנסייה הקתולית במדינה) שהסתיימה במרץ 2023, החלו הדיוקסיות הגרמניות הראשונות של הכנסייה הקתולית במדינה לבצע טקסי ברכה לזוגות חד-מיניים באפריל 2023 בהן הדיוקסיה הרומית-קתולית של אוסנבריק (אנ') והדיוקסיה הרומית-קתולית של אסן (אנ').[45][46]

הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 תוקן חוק השותפות הרשומה בגרמניה (שהתקבל במקור בשנת 2001) ונכנס לתוקף החל מ-1 בינואר 2005 כדי להעניק לזוגות חד-מיניים בשותפות רשומה זכויות אימוץ חלקיות (אימוץ חורג בלבד) ולבצע רפורמה בהליכים שהיו מסורבלים בעבר בכל הנוגע לחלוקת רכוש ומזונות. בשנת 2013 קבע בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה כי אם אחד מבני הזוג במערכת יחסים חד-מינית אימץ ילד, לבן הזוג השני יש את הזכות להפוך לאב המאמץ או לאם המאמצת של אותו ילד גם כן.[47] חוק הנישואים החד-מיניים, שעבר בבונדסטאג ביוני 2017, העניק לזוגות חד-מיניים זכויות אימוץ מלאות שכללו מאתה ואילך גישה לאימוץ משותף.[48][49] ב-10 באוקטובר 2017 אישר בית משפט במחוז קרויצברג (רובע במערב ברלין) את הבקשה הראשונה לאימוץ משותף של ילד על ידי זוג חד-מיני במדינה.[50]

זוג אבות הומוסקסואלים גרמנים יחד עם הבת שלהם בברלין, 2021

לא קיימת אסדרה חוקית בגרמניה להליכי רבייה בסיוע בקרב זוגות לסביות, כגון הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, אך גם שיטות כאלה אינן אסורות במפורש. לפיכך, בנקי זרע ורופאים עשויים לעבוד עם לקוחות לסביות אם ירצו. מדיניות זו מקשה על זוגות לסביות להביא ילדים לעולם בגרמניה בניגוד למדינות אחרות. עם זאת, ההליכים הפכו לפופולריים ומוקבלים יותר ויותר בעשורים האחרונים במדינה. אם זוג לסבי נשוי נכנס להריון באמצעות תרומת זרע, האם הלא ביולוגית אינה מוכרת אוטומטית כהורה בתעודת הלידה של הילד ועליה לעבור הליך אימוץ לשם כך. עם זאת, כאשר מדובר על הנושא בקרב זוגות הטרוסקסואלים נשואים, האב הלא ביולוגי מוכר אוטומטית כהורה חוקי. הצעת חוק שהוצגה ביוני 2018 לתיקון אי השוויון תלויה ועומדת מאז בבונדסטאג.[51][52][53] באוקטובר 2018 בית המשפט הפדרלי לצדק של גרמניה (בית המשפט העליון של המדינה) שממוקם בקרלסרוהה קבע כי בניגוד לזוגות הטרוסקסואלים, בת זוגה של אימו החוקית של הילד אינה הופכת להורה שני באופן אוטומטי ועלייה לעבור הליך אימוץ לשם כך. המקרה הספציפי הזה כלל זוג לסביות מסקסוניה, שהמירו את מעמד הזוגיות החד-מינית שלהן משותפות אזרחית לנישואים חד-מיניים באמצע אוקטובר 2017. בתחילת נובמבר נולד הילד שלהן באמצעות הזרעה מלאכותית של אחת מבנות הזוג. בניסיון לרשום את הלידה, רק היולדת הביולוגית הורשה להירשם כאם החוקית של הילד ללא בת זוגה. לאחר מכן פנו בנות הזוג ללא הצלחה ללשכת הרישום בבקשה לתקן את רישום הלידה כך שגם האם הלא ביולוגית תוכל להירשם כאימו החוקית של הילד. המשרד דחה את הבקשה, ולאחר מכן הגישה בת הזוג תביעה לבית המשפט בנושא. בית המשפט המחוזי בקמניץ פסק תחילה עבור בנות הזוג, אך בית המשפט האזורי בדרזדן ביטל את ההחלטה הזו באפריל 2018. בסופו של דבר, לאחר הגשת ערעור נוסף, בית המשפט הפדרלי לצדק פסק נגד בת הזוג.[54][55] בפסק דינו התייחס בית המשפט לסעיף 1592 של הקוד האזרחי שקובע כי "אבי הילד הוא הגבר שברגע הלידה נשוי לאימו של הילד" ובכך, מכיר בזכות להורות אוטומטית במקרים דומים רק לזוגות הטרוסקסואלים מהמין השני. לאחר הפסיקה הסופית של בית המשפט הפדרלי, משרד המשפטים הגרמני החל לבחון רפורמות משפטיות להענקת הכרה אוטומטית של הורות לזוגות לסביות.

במאי 2019 השרה הפדרלית לענייני משפחה, אזרחים ותיקים, נשים ונוער פרנציסקה גיפי קראה למורים ברחבי גרמניה להשתמש בטפסים שכוללים שפה נייטרלית מגדרית עבור התאמות בירוקרטיות בקרב משפחות תלמידים בהן קיימות שתי אימהות או שני אבות שאינם משתמשים במונחים ההטרוסקסואלים בלבד של "אם" ו-"אב".[56][57]

הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחומי תעסוקה, מתן סחורות ושירותים, חינוך ובריאות, אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית מוגדרת כעבירה פלילית ברחבי גרמניה. כמדינה שחתמה על אמנת אמסטרדם, גרמניה נדרשה לתקן את החוקים הלאומיים שלה נגד אפליה כך שיכללו בין היתר נטייה מינית כעילה מוגנת מאפליה. עם זאת, היא לא הצליחה לעשות זאת במשך 6 שנים בגלל דיונים על היקף החוקים המוצעים.[58] לבסוף הבונדסטאג הגרמני העביר את החוק הכללי על יחס שוויוני ב-29 ביוני 2006. הבונדסרט הצביע על העברת הצעת החוק ללא דיון ב-7 ביולי 2006. לאחר שנכנסה לתוקף ב-18 באוגוסט 2006, הצעת החוק החלה לאסור על כל אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בתעסוקה, חינוך, שירותי בריאות ומתן סחורות ושירותים בפריסה ארצית.[59]

במספר חוקות של מדינות גרמניה נכללים סעיפים לאיסור אפליה שכוללים נטייה מינית וזהות מגדרית כעילות מוגנות חוקתית בהן בחוקת הבירה ברלין (מאז 1995), ברנדנבורג (מאז 1992), ברמן (מאז 2001), חבל הסאר (מאז 2011) ותורינגיה (מאז 1993). בסקסוניה-אנהלט אפליה על רקע נטייה מינית אסור באופן חוקתי במגזר הציבורי מאז 1997.[60][61]

סעיף 10(2) לחוקת ברלין קובע באומרו כי,[62]

"אין להטות דעות קדומות או להעדיף אדם בגלל מין, לידה, גזע, שפה, מוצא לאומי או חברתי, אמונה, דעות דתיות או פוליטיות או נטייה מינית".

דברי שטנה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית אסורים גם כן בגרמניה. החוק הגרמני אוסר על הסתה לשנאה על בסיס "חברות בקבוצה חברתית או אתנית מסוימת". עם זאת, לדברי נתוני משרד הפנים הגרמני, כ-245 מקרים של התקפות הומופוביות וטרנספוביות התרחשו במחצית הראשונה של 2019 במדינה, לעומת 351 שנרשמו בכל שנת 2018.[63]

תיקון חוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 למרות שרוב בוועדה החוקתית המשותפת של הבונדסטאג והבונדסרט הצביע בעד הכללת איסור אפליה על רקע "זהות מינית" בחוק היסוד של גרמניה (חוקת גרמניה), הרוב הנדרש של שני שלישים לא הושג. ביוני 2018 הגישו מדינות ברלין, ברנדנבורג, ברמן, המבורג, ריינלנד-פפאלץ ותורינגיה טיוטת הצעת חוק לבונדסראט לתיקון סעיף 3 לחוקת גרמניה להוספת הקטגוריות "זהות מינית ומגדרית" כעילות מוגנות מאפליה ברמה חוקתית במדינה. עם זאת, ביולי נכשלה טיוטת ההצעה לאחר שמדינת ברלין ביקשה לדחות אותה לאחר שהתברר כי רוב של שני שלישים לא יושג.[64][65]

במאי 2019 מפלגת הירוקים, המפלגה הדמוקרטית החופשית ומפלגת די לינקה הציעו יוזמת חקיקה משותפת לתיקון סעיף 3 לחוקת גרמניה להוספת איסור אפליה על רקע "זהות מינית" בתוכן החוקה. בנובמבר באותה שנה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית הביעה תמיכה ביוזמה.[66]

זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1980 החוק להחלפת שמות פרטיים וקביעת מין במקרים מיוחדים קבע כי טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית בגרמניה רשאים לשנות את המגדר המשפטי שלהם בעקבות העברה של ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור.[67] עם זאת, בינואר 2011, בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה קבע ששתי הדרישות אינן חוקתיות ובכך ביטל את החובה על טרנסג'נדרים לעבור אותם עבור שינוי המגדר שלהם במסמכי זהות רשמיים.[68][69] במאי 2019 הציגו משרד המשפטים ומשרד הפנים טיוטת הצעת חוק חדשה לרפורמה בחוק. עם זאת, הצעת החוק זכתה לביקורות שלילות מצד קבוצות למען זכויות להט"ב על כך שעדיין דרשה מטרנסג'נדרים לקבל פסק דין שיפוטי מבית משפט לפני שינוי המגדר שלהם במסמכי זהות ועל המושג "וטו בן זוג" שנכלל בתוכן ההצעה שדורש תקופת המתנה של 3 שנים לפני שהאדם יוכל להגיש בקשה נוספת לשינוי מגדר אם יוטל וטו על ידי בן או בת הזוג שלו בנושא או לאחר קבלת פסיקת בית משפט שלילית.[70]

מאז 2013, החוק הגרמני מתיר לילדים שנולדו עם אנטומיה מינית לא טיפוסית (אינטרסקסואלים) להשאיר את סמן המגדר שלהם ריק במסמכי זהות רשמיים במקום להיות מסווג כזכר או נקבה. בנובמבר 2017, בית המשפט החוקתי הפדרלי קבע שחוק המעמד האזרחי חייב לכלול אפשרות של סמן מגדר שלישי,[71] בשביל שלאנשים אינטרסקסואלים תהיה אפשרות נוספת מלבד בחירה במגדר "נקבה", "זכר" או השארת הסמן המגדרי כריק.[72] הצעת ממשלה בנושא הוצגה באוגוסט 2018.[73] לפי ההצעה, אינטרסקסואלים יוכלו לרשום את מגדרם עם סמן מגדרי "אינטרסקס" במסמכי זהות רשמיים. הצעת החוק שכונתה חוק המגדר השלישי (אנ') אושרה על ידי הבונדסטאג בדצמבר 2018,[74] ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2019.[75] אפשרות ה-"אינטרסקס" זמינה עבור מסמכים כגון תעודות לידה, דרכונים ורישיונות נהיגה. עם זאת, כדי להיות זכאים להשתמש באפשרות הסמן המגדרי, אנשים אינטרסקסואלים נדרשים לקבל הצהרת רופא או אישור רפואי שמאשר את מעמדם כאינטרסקסואלים. בנוסף, על פי הצעת החוק, הורים יכולים להשתמש בקטגוריית "אינטרסקס" עבור ילודים עם מאפייני מין לא ברורים. באפריל 2019 משרד הפנים הבהיר שאפשרות ה-"אינטרסקס" חלה על אנשים אינטרסקסואלים בלבד ולא על טרנסג'נדרים.[76]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בבונדסוור. בעבר, הבונדסוור שמר על מדיניות של "תקרת זכוכית" שאסרה דה פקטו על הומוסקסואלים להיות קצינים עד שנת 2000. ווינפריד סטכר, קצין צבא שהורד בדרגה בגלל ההומוסקסואליות שלו שהתגלתה במועד מאוחר יותר בקריירה הצבאית שלו, הגיש תביעה נגד שר ההגנה לשעבר רודולף שרפינג (אנ'). שרפינג נשבע "להילחם בתביעה בבית המשפט" וטען כי הומוסקסואליות "מעוררת ספקות רציניים לגבי התאמה לתפקיד ואינה יכולה לכלול העסקה בכל התפקידים הנוגעים למנהיגות". אולם, לפני שהמקרה עלה לדיון בבית המשפט, משרד ההגנה הגרמני הפך את המדיניות שהייתה קיימת עד לאותה העת כלפי שירות של הומוסקסואלים בצבא הגרמני, בעוד שהקבינט של גרמניה סירב לפרסם הסבר רשמי למהפך. כיום, על פי פקודות צבאיות כלליות שניתנו בשנת 2000, סובלנות כלפי נטיות מיניות נחשבת כחלק מחובתם של אנשי צבא, בעוד שיחסים וקיום מעשים מיניים בין חיילים מחוץ לזמני השירות, ללא קשר לנטייתם המינית, מגדרם או תפקידם הצבאי נחשבים כ-"לא רלוונטיים".[77]

בספטמבר 2020 הקבינט של גרמניה פרסם התנצלות רשמית על האפליה שהייתה נוכחת נגד חיילים הומוסקסואלים בעבר בצבא הגרמני.[78][79] בנובמבר 2020 הקבינט אישר חקיקה שמעניקה פיצוי כספי לאנשי צבא גרמניים שמוגדרים כלהט"ב שהופלו לרעה במהלך שירותם הצבאי בעבר. במרץ 2021 הצעת החוק נידונה בבונדסטאג שם היא נתמכה ברוב של מצביעים בעד לאחר כמה תיקונים קלים.[80] ב-20 במאי 2021 הצעת החוק הועברה בבונדסטאג.[81][82][83]

במרץ 2021 דווח שגם אינטרסקסואלים וטרנסג'נדרים מוצהרים רשאים כעת לשרת בגלוי הן בבונדסוור והן במשטרה הפדרלית של גרמניה.[84]

טיפול המרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 הקבינט של גרמניה הכריז שהוא "מתנגד לחלוטין לפרקטיקה הפסאודו-מדעית של טיפול המרה".[85] בשנת 2013 מפלגת הירוקים הגישה לבונדסטאג טיוטת הצעת חוק לאיסור של ביצוע טיפול המרה בקטינים. עם זאת, ההצעה לא התקדמה להצבעה. עצומה שקראה למשרד הבריאות הגרמני לאסור את הפרקטיקה הושקה ביולי 2018, ועד אמצע אוגוסט 2018 אספה כ-60,000 חתימות.

בפברואר 2019 שר הבריאות ינס שפאן הצהיר על התמיכה שלו לאיסור בחוק על ביצוע טיפול המרה בקטינים ומבוגרים וכינה את הפרקטיקה כ-"סוג של תקיפה". שפאן הצהיר שהוא מקווה לעבוד יחד עם שרת המשפטים קתרינה ברלי (אנ') להכנת הצעת חוק בנושא שתאושר עד סתיו 2019.[86][87] באפריל 2019 לאחר שעצומה מקוונת בנושא שהשיק ארגון זכויות הלהט"ב "All Out" (אנ') אספה כ-110,000 חתימות, שפאן קרא לוועדה בנושא לנסח הצעות לאיסור הפרקטיקה. הוועדה התכנסה בחודשים מאי ויוני לשני כנסים במשך יום כדי לדון בנושא. כמו כן, משרד הבריאות הגרמני הזמין פוליטיקאים, מדענים ונפגעים מהפרקטיקה וכן מוסדות מחו"ל שצברו ניסיון עם הליכי האיסורים החוקיים בשטחם כלפי הפרקטיקה להשתתף בחילופי הדברים. בחודש יוני שפאן הציג במסיבת עיתונאים את התוצאות של שני דוחות מדעיים בנושא שהוקיעו את ביצועו של טיפול המרה וקראו לאסור את ביצועו בחוק.[88] בתחילת נובמבר 2019, הגיש שפאן טיוטת הצעת חוק שתאסור את השימוש בטיפול המרה בקטינים ותעניש את אלו שכופים, מרמים ומאיימים על מישהו בכל גיל להיכנס לתרגול הפרקטיקה.[89][90] ב-18 בדצמבר הממשלה נתנה את אישורה להעברה של טיוטת הצעת החוק. בתוכן ההצעה, גם טיפול המרה במבוגרים ייאסר, בתנאי שיהיה מבוצע ב-"חוסר כוח רצון" כגון כפייה, איומים, הונאה או הבנה מוטעית. האיסור יהיה תקף גם לשיחות פסיכותרפיות ופסטורליות (אנ') בתנאי אם "המטפל מנסה בכוונה להשפיע על נטייתו המינית של המטופל". העונש למי שיורשעו בביצוע האיסורים בהצעת החוק עלולים לשאת עד שנת מאסר. הצעה וקידום של ביצוע טיפול המרה בקטינים תיחשב גם היא כעבירה פלילית ותישא בקנס של 30,000 אירו בעוד שבנוסף למי שיבצעו את הפרקטיקות גם האפוטרופוסים החוקיים של הקטינים עשויים להיות מואשמים גם כן.[91] הצעת החוק אושרה על ידי הבונדסטאג ב-7 במאי 2020 בתמיכת כלל המפלגות במפה הפוליטית מלבד אלטרנטיבה לגרמניה.[92][93]

לפני חקיקת האיסור הפדרלי הייתה יוזמה משותפת של מספר מדינות גרמניה לחוקק איסור על ביצוע טיפול המרה בפריסה ארצית. המדינות: הסן, ברלין, ברמן, חבל הסאר ושלזוויג-הולשטיין הגישו הצעה משותפת בנושא בבונדסראט שהוצגה במליאה ב-12 באפריל 2019.[94][95][96] סקסוניה, סקסוניה-אנהלט ותורינגיה תמכו בהצעה, בעוד שבוואריה הביעה תמיכה בהצעה בתנאי של מספר שינויים בתוכן שלה. ההצעה הייתה אמורה לעבור סבב הצבעה במליאת הבונדסראט בחודש מאי, אבל נדחתה מאוחר יותר.[97] הצעה נוספת לאיסור בחוק על טיפול המרה בקטינים והצעת חוק שכללה אמצעים לחינוך ותמיכה בקורבנות של הפרקטיקה הוצגו על ידי מפלגת הירוקים בבונדסטאג במרץ 2019.[98][99]

תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למדינות רבות אחרות, גרמניה הטילה בעבר איסור ללא הגבלת זמן על תרומות דם מאת גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM). בסיום הוועידה ה-89 של 16 שרי הבריאות של מדינות גרמניה ביוני 2016, השרים הצהירו פה אחד שהאיסור ללא הגבלת זמן על תרומות דם מאת "MSM" יבוטל, ויוחלף בתקופת דחייה של שנה במקום. את ההצעה לבטל את האיסור הציעה שרת הבריאות של מדינת חבל הסאר, מוניקה בכמן.[100]

בקיץ 2017 תקופת הדחייה החדשה נכנסה לתוקף.[101] ביוני 2021 סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה שגרמניה מתכננת ליישם "הערכת סיכונים פרטנית" במתכונת דומה למדיניות תרומות הדם שקיימת בממלכה המאוחדת, איטליה וספרד כלפי תורמים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, שתחליף את מדיניות תקופת הדחייה הנוכחית של שנה מאז 2017.[102] ב-1 באפריל 2023 המדיניות נכנסה לתוקף ברחבי גרמניה.[103]

מאז דצמבר 2014 האיסור על תרומות מח עצם מאת "MSM" בוטל בגרמניה.

תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה לתנועת האמנציפציה ההומוסקסואלית הראשונה בגרמניה (אנ'), ברלין, 2018

הארגון הראשון שהוקם למען זכויות הומוסקסואלים בעולם היה הוועדה המדעית-הומניטרית שנוסדה ב-1897 בברלין על ידי הרופא-סקסולוג היהודי-גרמני מגנוס הירשפלד כדי לסייע לביטול סעיף 175. כתב העת הראשון בעולם שפורסם עבור הומוסקסואלים היה "Der Eigene" (בעברית: הייחודי) הגרמני שפורסם לראשונה ב-1896. כתב העת המשיך בפרסום שלו עם תרומות בין היתר מאת האישים בנדיקט פרידלנדר, הנס היינץ אוורס (אנ'), אריך מיזאם ועוד עד שנת 1932. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 קמו שני ארגוני זכויות להט"ב, הליגה לזכויות אדם ואגודת הידידות הגרמנית, שהובילו לעשרות כתבי עת שהתפרסמו במספרים עצומים וכללו דיון גלוי על סוגיות של מעמד הזכויות של אזרחי להט"ב בגרמניה, ביניהם כתבי העת הלסביים הראשונים בעולם: "Die Freundin", (אנ') "Garçonne" (אנ') ו-"Die BIF" (אנ') והמגזין הטרנסקסואלי הראשון בעולם "Das 3. Geschlecht" (אנ') (בעברית: המגדר השלישי). באותם עשורים, מאות מועדונים וברים הומוסקסואלים נפתחו בברלין. עם עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית, פקידים ממשלתיים סגרו את מקומות הבילוי, צנזרו ואסרו פרסומים על הומוסקסואליות ואילצו את כל ארגוני התנועה למען זכויות הומוסקסואלים שנוסדו בעשורים האחרונים להתפרק. בעידן הנאציזם, לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים נרדפו על ידי הרשויות באופן פעיל ונכלאו במחנות ריכוז עד למותם.

מיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, פעילי זכויות להט"ב גרמניים ניסו להקים תנועה חדשה שהמשיכה להיאבק עבור ביטול סעיף 175 שהמשיך להפליל הומוסקסואליות גברית ונותר במקומו עם פיצול גרמניה. הפרסום ההומוסקסואלי הראשון במדינה לאחר סיום המלחמה, "Amicus-Briefbund" (אנ'), נוסד בגרמניה המערבית ב-1948 שמשך אחריו יצירות מגזינים נוספים עם תוכן להט"ב שהופצו בתחילת שנות ה-50. בהמשך, פעילים בברלין, המבורג ופרנקפורט הקימו ארגוני זכויות להט"ב חדשים כדי לעקוב אחר התנועה החזקה בנושא שהתקיימה בשנות ה-20. אולם, מחלוקות פנימיות בין הפעילים והאקלים הדיכאוני מצד השלטון בצד המזרחי והמערבי של המדינה, מנעו התפתחות בסדר גודל כמו זה שהיה קיים במהלך רפובליקת ויימאר, ובסוף שנות ה-50 התנועה חוותה כישלון והגיעה לסיומה. רק עם ההכשרה בחוק של פעילות הומוסקסואלית בשני הצדדים של גרמניה המפוצלת במחצית השנייה של שנות ה-60, ארגונים הומופילים בנושא החלו בדרך חדשה לתחיית התנועה אבל הם נדחקו במהרה לשוליים עם עלייתן של התנועות למען זכויות להט"ב המודרניות שהחלו להופיע לאחר התרחשות מהומות סטונוול בניו יורק ב-1969 שהיוו נקודת מפנה היסטורית במאבק למען זכויות להט"ב בעולם.

ארגון הפעילות ההומוסקסואלית בברלין המערבית נוסד ב-15 באוגוסט 1971. הקבוצה הוקמה בעקבות ההוצאה לאור של הסרט "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" משנת 1971 (אנ') של במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ'). משנת 1973 ואילך, הקבוצה ארגנה מפגשים שנתיים עם מספר קבוצות הומוסקסואליות אחרות, בהן פעולה הומוסקסואלית גטינגן (HAG), שנוסדה בשנת 1972 בעיר גטינגן וקבוצת הנשים ההומוסקסואליות מינסטר (HAW) שהובילו למחאה הראשונה של הומוסקסואלים ולסביות במערב גרמניה שאורגנה במינסטר ב-29 באפריל 1972. המטרות העיקריות של הקבוצות היו ביטול סעיף 175 וקבלה חברתית של להט"ב גרמניים. ב-1975, מספר מהחברות הפעילות ב-"HAW" נפרדו מהקבוצה כדי להקים ארגון משלהן תחת השם מרכז הפעולה הלסבית במערב ברלין. "HAW" החלה לאבד מההשפעה שלה בסוף שנות ה-70 לאחר שתוך כדי הקבוצה הקימה את מועדון ההומוסקסואלים "SchwuZ" ותמכה בו כלכלית עד שנאלץ להיסגר בסוף שנות ה-90. בשנת 1986 הוקמה האגודה הפדרלית להומוסקסואליות בקלן והתפרקה ב-1997. בשנת 1990 נוסדה בברלין הפדרציה הלסבית-הומוסקסואלית בגרמניה (אנ') (LSVD). כיום, ה-"LSVD" מוגדר כארגון הגדול ביותר למען זכויות להט"ב בגרמניה. קבוצות נוספות למען זכויות להט"ב הוקמו לאורך השנים לאחר מכן בהן: לסבנרינג (אנ') ב-1982, איגוד העיתונאים ההומוסקסואלים והלסביות בקלן ב-1997, קבוצת העבודה האקומנית להומוסקסואלים והכנסייה ב-1977, התאחדות השוטרים ההומוסקסואלים והלסביות והאגודה הפדרלית טרנס* בין רבות אחרות.

מצעד הגאווה בברלין (אנ') שמשך בשיאו מעל מיליון משתתפים בשנת 2019

ציון יום רחוב כריסטופר (אנ') הראשון בגרמניה (הפגנה אירופאית שנתית שנערכת לזכר מהומות סטונוול שהתרחשו ברחוב כריסטופר (אנ') בניו יורק בשכונת הגריניץ' וילג' ב-28 ביוני 1969) התקיים בברלין בשנת 1979 עם 400 משתתפים לבושים במסכות. הנוכחות באירוע עלתה בעקביות במשך השנים לאחר מכן עם 15,000 איש ב-1990 והגיעה ל-100,000 איש בסוף שנות ה-90. בשנת 2005 האירוע משך כ-400,000 משתתפים.[104] מצעד הגאווה בברלין (אנ') מוגדר כיום בין האירועים הגדולים ביותר של העיר, שמשך מעל למיליון מפגינים בשנת 2019.[105] מחוץ לברלין, נערכים מצעדי גאווה בערים רבות נוספות בהן: ברמן וקלן שקיימו את מצעדי הגאווה הראשונים בשטחן ב-1979, המבורג ומינכן ב-1980, פרייבורג ב-1985, פרנקפורט ב-1993, דרזדן ב-1994, דורטמונד ב-1996, קיל ב-1998 ושטוטגרט ב-1999. אירועי גאווה שנתיים מתקיימים גם בבון, לייפציג, קרלסרוהה, הנובר, נירנברג, דרמשטאדט, בילפלד, דיסלדורף, אסן, דיסבורג, היידלברג, וופרטל, מנהיים, זארבריקן וליבק.[106] מחקר שנערך במאי 2019 גילה כי 6.9% מהאוכלוסייה הגרמנית מזוהה כלהט"ב או כאינטרסקסואלים. המחקר גם הראה כי 10.6% מאוכלוסיית קלן בין הגילאים 18–75 הזדהו כלסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, אינטרסקסואלים או קווירים.[107]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים פוליטיקאים רבים שהוגדרו כלהט"ב מרחבי כלל המפה הפוליטית של גרמניה נבחרו ברשויות המקומיות והארציות של המדינה לתפקידים שונים, בהם: ראש עיריית ברלין (2001–2014) ונשיא הבונדסראט (2001–2002) קלאוס ווברייט, ראש עיריית המבורג (2001–2010) ונשיא הבונדסראט (2007–2008) אולה פון בויסט, ראש עיריית מיינץ (2012–2022) מייקל אבלינג (אנ'), חבר הבונדסראט (1998–2020) יוהנס קאהרס (אנ'), שר החוץ (2013–2021) מייקל רוט (אנ'), חברת הסנאט של ברלין המערבית לשעבר (1989) אן קליין (אנ'), חבר בית הנבחרים של ברלין (אנ') (2003–2017, 2021–הווה) קלאוס לדרר (אנ'), שרת החינוך של הסן (1999–2008) קארין וולף (אנ'), השרה לאיכות הסביבה (2013–2018) ברברה הנדריקס (אנ'), ראש עיריית ויסבאדן (2013–הווה) סוון גריך (אנ'), חברת בית הנבחרים של ברלין (1991–2006) סיביל-אנקה קלוץ (אנ'), חבר בית הנבחרים של ברלין (2013–הווה) קרסטן שצ'אטס (אנ'), חבר הפרלמנט הממלכתי של ברנדנבורג (אנ') (1990–1999) וחבר הבונדסטאג (2013–הווה) הראלד פצולד (אנ'), יושבת ראש מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (2022–הווה), ראש האופוזיציה (אנ') (2017–2021) וחברת הבונדסטאג (2017–הווה) אליס ויידל, ראש עיריית אסן (2015–הווה) תומאס קופן (אנ'), סגן יושב ראש מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (2017–2019) וחבר הבונדסטאג (2017–הווה) קיי גוטשלק (אנ'), שר הבריאות (2018–2021), סגן יושב ראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (2021–2022) וחבר הבונדסטאג (2002–הווה) ינס שפאן, סגן הקנצלר (2009–2011), שר החוץ (2009–2013), יושב ראש המפלגה הדמוקרטית החופשית (2001–2011) וחבר הבונדסטאג (1996–2003) גידו וסטרוולה וחברי הבונדסטאג במשך השנים (בעבר ובהווה): לארס קסטלוצ'י (אנ') (2013–הווה), פאלקו דרוסמן (אנ') (2021–הווה), טימון גרמלס (אנ') (2017–הווה), קווין קוהנרט (אנ') (2021–הווה), דורותי מרטין (אנ') (2020–הווה), מתיאס מירש (אנ') (2005–הווה), הלגה שוכרדט (אנ') (1972–1983), פולקר בק (1994–2017), בירגיט בנדר (אנ') (2002–הווה), קאי גהרינג (אנ') (2005–הווה), ג'וטה אוסטרל-שוורין (אנ') (1987–1990), אול שאוס (אנ') (2013–הווה), גרהרד שיק (אנ') (2005–2019), אנג'ה היידוק (אנ') (2002–2008, 2013–2021), הרברט רושה (אנ') (1985–1987), וולפגנג וצל (אנ') (2020–2021), קארין בינדר (אנ') (2005–2017), אכים קסלר (אנ') (2017–2021), מתיאס הוהן (אנ') (2017–2021), סבין ג'ינגר (אנ') (1998–2002), קרל היינץ ברונר (אנ') (2013–2021), אוה שומר (אנ') (2002–2021), סטיבן קאופמן (אנ') (2009–2021), ברנד פבריוס (אנ') (2013–2017, 2021), מיכאל קאוץ' (אנ') (2003–2013), ינס ברנדנבורג (אנ') (2017–הווה), יורג ואן אסן (אנ') (1990–2013), קונסטנטין קוהלה (אנ') (2017–הווה), תומאס סטלברגר (אנ') (2017–2022) ונציב המשרד הפדרלי לקבלה של גיוון מיני ומגדרי (אנ') (2021–הווה) וחבר הבונדסטאג (2017–הווה) סוון להמן (אנ').

טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1968 בגרמניה המזרחית, מאז 1969 בגרמניה המערבית)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (14) (מאז 1994 בגרמניה המאוחדת, מאז 1988 בגרמניה המזרחית)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 1992 בברנדנבורג, מאז 2006 בפריסה ארצית)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2006)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה)
חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית (מאז 1992 בברנדנבורג, מאז 2006 בפריסה ארצית)
חוקים נגד אפליה הכוללים מאפייני מין
חוקים נגד פשעי שנאה ודברי שטנה המבוססים על נטייה מינית, זהות מגדרית ומאפייני מין
נישואים חד-מיניים (מאז 2017, במספר כנסיות מאז 2016)
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) (איחוד אזרחי מאז 2001, במספר כנסיות מאז 2002)
הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים להורים חד-מיניים (בהמתנה)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים (מאז 2017)
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים (מאז 2005)
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות / (לא קיימת אסדרה דה יורה, קיימת גישה דה פקטו)
הכרה משפטית בשינוי מגדר (מאז 1980, ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור לא נדרשים מאז 2011)
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא (מאז 1990, מאז 2021 עבור טרנסג'נדרים ואינטרסקסואלים)
הכרה במגדר שלישי במסמכי זהות רשמיים (מאז 2019)
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק (מאז 2020)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם (מאז 2023)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכויות להט"ב בגרמניה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gay Culture Flourished In Pre-Nazi Germany, qrd.org
  2. ^ Germany approves same-sex marriage – DW – 06/30/2017, dw.com (באנגלית)
  3. ^ "German court expands adoption rights of gay couples". Reuters (באנגלית). 2013-02-19. נבדק ב-2023-07-15.
  4. ^ ERT Notes Steps Taken Around the World Recognising the Gender Identity of Gender Variant Persons, Equal Rights Trust, ‏2011-12-13 (באנגלית)
  5. ^ Germany is 5th country to ban conversion therapy for minors, NBC News, ‏2020-05-08 (באנגלית)
  6. ^ The 20 most and least gay-friendly countries in the world, theworld.org
  7. ^ Rebecca Baird-Remba, 13 Countries That Are More Gay Friendly Than America, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Ruth Brown, The Most Gay-Friendly Country in the World is..., Newser, ‏2013-06-08
  9. ^ The Ten Best Places In The World To Be Gay, The Independent, ‏2008-09-16 (באנגלית)
  10. ^ Vor 15 Jahren schrieb Klaus Wowereit Geschichte, queer.de (ב־)
  11. ^ "SPIEGEL Interview with Gay Conservative Politician Jens Spahn". Der Spiegel (באנגלית). 2012-11-23. ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-07-15.
  12. ^ Connolly, Kate (2016-03-18). "Guido Westerwelle, former German foreign minister, dies at 54". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-15.
  13. ^ "... mit ihrer Lebenspartnerin ..."Nebensatz outet Ministerin Hendricks als lesbisch, focus.de
  14. ^ TV-Geschichte: Das skandalöse Zwangs-Outing Hape Kerkelings - WELT, DIE WELT, ‏2012-12-14 (בגרמנית)
  15. ^ Scheel und von Sinnen: „Wir haben eine sehr freie Beziehung“ - FOCUS Online, web.archive.org, ‏2019-01-30
  16. ^ Jens Bisky, Der schönste Coming-Out-Satz, Süddeutsche.de, ‏2010-05-17 (בגרמנית)
  17. ^ Filmmaker Rosa von Praunheim turns 75 – DW – 11/24/2017, dw.com (באנגלית)
  18. ^ "Chronologisches Archiv, Daten-Pool zum Diskurs männlicher Homosexualität in der DPR, bzw. von 1947 bis 15.5 1997", www.olafbruehl.de
  19. ^ Take a look inside the burgeois terror of gay life behind the Berlin Wall, web.archive.org, ‏2018-07-17
  20. ^ Bill Wirtz, Communist East Germany’s awful track record on homosexuality, Bill Wirtz, ‏2017-07-30 (באנגלית)
  21. ^ WHO IS THE 'I' IN "I LOVE YOU"?: THE NEGOTIATION OF GAY AND LESBIAN IDENTITIES IN FORMER EAST BERLIN, GERMANY, researchgate.net
  22. ^ GHDI - Document, ghdi.ghi-dc.org
  23. ^ The Other Love | DEFA Film Library, www.umass.edu
  24. ^ Love Without Fear | DEFA Film Library, www.umass.edu
  25. ^ Teddy Award - The official queer award at the Berlin International Film Festival, www.teddyaward.tv
  26. ^ Jeffrey M. Peck, Jürgen Lemke, Being Gay in Germany: An Interview with Jürgen Lemke, New German Critique, 1991, עמ' 144–154 doi: 10.2307/488193
  27. ^ Male Homosexuality in West Germany: Between Persecution and Freedom, 1945–69, academic.oup.com
  28. ^ "Germany anti-gay law: Plan to rehabilitate convicted men". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-05-11. נבדק ב-2023-07-15.
  29. ^ Meka Beresford, Germany to pay out 30 million euros in compensation to men convicted under historic gay sex laws, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2016-10-08 (באנגלית אמריקאית)
  30. ^ "Germany to quash 50,000 gay convictions". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-03-22. נבדק ב-2023-07-15.
  31. ^ Germany to officially pardon 50,000 gay men convicted under Nazi-era law, The Independent, ‏2017-03-22 (באנגלית)
  32. ^ AFP (2017-06-22). "Germany to quash convictions of 50,000 gay men under Nazi-era law". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-15.
  33. ^ Bundesgesetzblatt, bgbl.de
  34. ^ Germany compensates hundreds convicted under homosexuality law, euronews, ‏2021-09-14 (באנגלית)
  35. ^ Maggie Baska, Germany finally pays long-overdue compensation over Nazi-era homosexuality ban, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2021-09-14 (באנגלית אמריקאית)
  36. ^ "EU backs gay man's pension rights" (באנגלית בריטית). 2008-04-01. נבדק ב-2023-07-15.
  37. ^ Nick Duffy, Germany’s Bundesrat gives approval to equal marriage bill despite Merkel’s opposition, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2015-09-26 (באנגלית אמריקאית)
  38. ^ ZEIT ONLINE | Lesen Sie zeit.de mit Werbung oder im PUR-Abo. Sie haben die Wahl., www.zeit.de
  39. ^ German president signs gay marriage bill into law – DW – 07/21/2017, dw.com (באנגלית)
  40. ^ "Germany gay marriage: Couple are first to marry under new law". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-10-01. נבדק ב-2023-07-15.
  41. ^ CDU stellt sich in Video hinter Regenbogenfamilien, jetzt.de, ‏2020-06-27 (בגרמנית)
  42. ^ Nein zum Gendersternchen, Akzeptanz der 'Ehe für alle': Schweinfurterin hat großen Anteil am neuen CSU-Grundsatzprogramm, mainpost.de, ‏2023-04-14 (בגרמנית)
  43. ^ Henry Stern, Ehe für alle, aber keine Gender-Sternchen: So will die CSU Bayern vereinen, Augsburger Allgemeine (בגרמנית)
  44. ^ Sophie Perry, German Catholic bishops defy Vatican and back blessing of same-sex relationships, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBTQ+ news, ‏2023-03-11 (באנגלית אמריקאית)
  45. ^ Bistum Osnabrück erlaubt Segensfeiern für Homo-Paare, www.evangelisch.de (בגרמנית)
  46. ^ rwm, Overbeck: Segnung homosexueller Paare im Bistum Essen möglich, Neues Ruhrwort, ‏2023-03-22 (ב־)
  47. ^ Adoption rights – DW – 02/20/2013, dw.com (באנגלית)
  48. ^ German president signs gay marriage bill into law – DW – 07/21/2017, dw.com (באנגלית)
  49. ^ Germany approves same-sex marriage – DW – 06/30/2017, dw.com (באנגלית)
  50. ^ Gay couple becomes first in Germany to adopt child – DW – 10/10/2017, dw.com (באנגלית)
  51. ^ Seit einem Jahr gilt die Ehe für alle | MDR.DE, web.archive.org, ‏2018-10-04
  52. ^ Höhne, Valerie (2018-07-29). ""Ehe für Alle": Mehr als ein Jahr nach Einführung gibt es noch Diskriminierung". Der Spiegel (בגרמנית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-07-15.
  53. ^ Kim Torster, Neue Familien, weser-kurier-de, ‏2018-09-30 (בגרמנית)
  54. ^ BGH hält an Ungleichbehandlung von verheirateten Frauen fest, queer.de (ב־)
  55. ^ BGH: "Ehe für alle" heißt nicht "Elternschaft für alle" | MDR.DE, web.archive.org, ‏2019-02-07
  56. ^ Ministerium will Mutter und Vater durch Elternteil 1 und 2 ersetzen - B.Z. – Die Stimme Berlins, www.bz-berlin.de, ‏2019-06-04 (ב־)
  57. ^ SPD will Vater + Mutter abschaffen, MMnews, ‏2019-06-05 (ב־)
  58. ^ What protection from discrimination do employees have on the grounds of sexual orientation in Germany?, Global Workplace Insider, ‏2015-07-03 (באנגלית אמריקאית)
  59. ^ Antidiskriminierungsstelle - Publikationen - AGG in englischer Sprache, web.archive.org, ‏2016-01-11
  60. ^ "Sexuelle Identität" soll Teil der saarländischen Landesverfassung werden | MEDRUM, www.medrum.de
  61. ^ Jörg Hutter - Diskriminierungsverbot wegen sexueller Identität in Bremischer Landesverfassung verankert, www.joerg-hutter.de
  62. ^ The Constitution of Berlin, www.berlin.de, ‏2021-08-19 (באנגלית)
  63. ^ Anstieg von LSBTI-feindlicher Hasskriminalität, www.lsvd.de (בגרמנית)
  64. ^ Dennis Klein, Bundesrat: Keine Mehrheit für LGBTI-Schutz im Grundgesetz, queer.de (ב־)
  65. ^ Bundesrat: Fachausschüsse bei Artikel 3 uneins, queer.de (ב־)
  66. ^ Dennis Klein, Union signalisiert Entgegenkommen bei Artikel 3, queer.de (ב־)
  67. ^ TSG - Gesetz über die Änderung der Vornamen und die Feststellung der Geschlechtszugehörigkeit in besonderen Fällen, www.gesetze-im-internet.de
  68. ^ German Constitutional Court declares compulsory surgeries unconstitutional, TGEU, ‏2011-01-28 (באנגלית)
  69. ^ ERT Notes Steps Taken Around the World Recognising the Gender Identity of Gender Variant Persons, Equal Rights Trust, ‏2011-12-13 (באנגלית)
  70. ^ Selbstbestimmte Änderung des Geschlechtseintrags ermöglichen, web.archive.org, ‏2020-06-07
  71. ^ Bundesverfassungsgericht - Press - Civil status law must allow a third gender option, www.bundesverfassungsgericht.de
  72. ^ Germany's top court just officially recognised a third sex, The Independent, ‏2017-11-08 (באנגלית)
  73. ^ ZEIT ONLINE | Lesen Sie zeit.de mit Werbung oder im PUR-Abo. Sie haben die Wahl., www.zeit.de
  74. ^ "männlich, weiblich, divers": Bundestag gibt grünes Licht für dritte Geschlechtsoption, www.t-online.de, ‏2018-12-14 (בגרמנית)
  75. ^ "Germany adopts intersex identity into law". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-01-01. נבדק ב-2023-07-17.
  76. ^ Germany Rings in 2019 by Adopting Intersex Gender Status, The National Law Review (באנגלית)
  77. ^ Anlage B 173 zu ZDv 14/3, lsvd.de
  78. ^ Germany apologises for past military anti-gay discrimination | Law-Order, Devdiscourse (באנגלית)
  79. ^ Germany apologises for gay discrimination in the armed forces, OUTInPerth | LGBTQIA+ News and Culture, ‏2020-09-19
  80. ^ Dennis Klein, Bundestag begrüßt Entschädigung für erlittenes Unrecht queerer Soldat*innen, queer.de (ב־)
  81. ^ Gay veterans in Germany to be eligible for compensation as nation deals with past discrimination, Stars and Stripes (באנגלית)
  82. ^ Germany to compensate gay servicepeople for discrimination, AP News, ‏2020-11-25 (באנגלית)
  83. ^ Sandra Schmid, Deutscher Bundestag - Rehabilitierung homosexueller Soldaten der Bundeswehr und NVA, Deutscher Bundestag (בגרמנית)
  84. ^ Michael K. Lavers, Germany now allows transgender, intersex police officers to serve openly, Los Angeles Blade: LGBTQ News, Rights, Politics, Entertainment, ‏2021-03-29 (באנגלית אמריקאית)
  85. ^ "Antwort der Bundesregierung auf die Kleine Anfrage der Abgeordneten Volker Beck (Köln), Josef Philip Winkler, Hans-Christian Ströbele, weiterer Abgeordneter under der Fraktion BÜNDNIS 90/DIE GRÜNEN"
  86. ^ Kowalski, Markus (2019-02-15). "Jens Spahn über „Homo-Heilung": „Eine Form von Körperverletzung"". Die Tageszeitung: taz (בגרמנית). ISSN 0931-9085. נבדק ב-2023-07-16.
  87. ^ Germany joins push to ban gay conversion therapies, thelocal.de
  88. ^ Spahn plant Verbot der Homo-"Heilung" noch in diesem Jahr, queer.de (ב־)
  89. ^ German health minister submits law banning conversion therapy, World Economic Forum, ‏2019-11-06 (באנגלית)
  90. ^ Michael K. Lavers, German lawmaker introduces bill to ban conversion therapy for minors, Los Angeles Blade: LGBTQ News, Rights, Politics, Entertainment, ‏2019-11-08 (באנגלית אמריקאית)
  91. ^ Bundeskabinett beschließt Verbot von Pseudo-Therapien gegen Homosexualität, queer.de (ב־)
  92. ^ Götz Hausding, Deutscher Bundestag - Therapien zur „Heilung“ Homosexueller und Transgeschlechtlicher..., Deutscher Bundestag (בגרמנית)
  93. ^ "Germany passes law banning 'gay conversion therapy' for minors". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-05-08. נבדק ב-2023-07-16.
  94. ^ Spahn beruft Kommission zum Verbot von Homo-"Heilung", queer.de (ב־)
  95. ^ Jens Spahn startet Arbeitsgruppe gegen "Homo-Heilung" – auch seine Kritiker sind dabei, watson.de (בגרמנית)
  96. ^ ZEIT ONLINE | Lesen Sie zeit.de mit Werbung oder im PUR-Abo. Sie haben die Wahl., www.zeit.de
  97. ^ Markus Kowalski, Bundesrat berät über Verbot von Homo-"Heilung", queer.de (ב־)
  98. ^ „Konversionstherapien“ bei Minderjährigen müssen rasch verboten werden - Presse - Bundestagsfraktion Bündnis 90/Die Grünen, web.archive.org, ‏2019-06-05
  99. ^ Verbot von "Konversionstherapien": Grüne machen Druck auf Bundesregierung, queer.de (ב־)
  100. ^ Germany's health ministers demand gay blood ban be lifted, web.archive.org, ‏2017-03-13
  101. ^ "Blutspende: Homosexuelle Männer dürfen spenden - nach einem Jahr Enthaltsamkeit". Der Spiegel (בגרמנית). 2017-08-07. ISSN 2195-1349. נבדק ב-2023-07-16.
  102. ^ "Germany to ease rules on gay and bisexual men donating blood". Reuters (באנגלית). 2021-06-29. נבדק ב-2023-07-16.
  103. ^ Germany To Lift Restrictions On Gay Blood Donors: Report, NDTV.com
  104. ^ Magazin zitty Online - Vermummt, zerstritten, erfolgreich - die Geschichte des Christopher Street Day, web.archive.org, ‏2008-04-26
  105. ^ DPA, Rund eine Million beim CSD in Berlin, Nau (בגרמנית)
  106. ^ Karl Krause, CSD & Pride Calendar for Germany 2023, Gay Travel Blog - Couple of Men, ‏2023-05-24 (באנגלית אמריקאית)
  107. ^ Köln: 10,6 Prozent sind LGBTI, queer.de (ב־)


זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי איחוד אזרחי • אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים • אימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים • הורות להט"בית • התנגדות לזכויות להט"ב • טיפול המרה • טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט • נישואים חד-מיניים (מעמד משפטי) • צנזורה על נושאי להט"ב • שוויון הגירה • שינוי מגדר • שירות צבאי • תרומת דם • הומופוביה ברחבי העולם
בעולם
אוקיאניה אוסטרליה • איי שלמה • אי הפסחא • אי חג המולד • איי מריאנה הצפוניים • איי מרשל • איי קוקוס • איי קוק • גואם • הוואי • ואליס ופוטונה • ונואטו • טובאלו • טונגה • טוקלאו • מיקרונזיה • נאורו • ניואה • ניו זילנד • סמואה • סמואה האמריקנית • פולניזיה הצרפתית • פיג'י • פיטקרן • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי • קלדוניה החדשה
אירופה אבחזיה • אולנד • אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אי מאן • איסלנד • איי פארו • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גיברלטר • ג'רזי • גרנזי • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • טרנסניסטריה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סבאלברד • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • סן מרינו • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קרואטיה • קזחסטן • קפריסין • קריית הוותיקן • קפריסין הצפונית • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אמריקה אורוגוואי • איי בהאמה • איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומים • איי הבתולה הבריטיים • איי טרקס וקייקוס • איי פוקלנד • אנגווילה • אנטיגואה וברבודה • איי קיימן • ארגנטינה • איי הבתולה של ארצות הברית • אל סלוודור • ארובה • ארצות הברית • אקוודור • בוליביה • בונייר • בליז • ברבדוס • ברזיל • ברמודה • גואטמלה • גוואדלופ • גיאנה • גיאנה הצרפתית • ג'מייקה • גרינלנד • גרנדה • דומיניקה • האיטי • האיים הקטנים המרוחקים של ארצות הברית • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • וונצואלה • טרינידד וטובגו • מונטסראט • מקסיקו • מרטיניק • ניקרגואה • סאבא • סורינאם • סנט אוסטטיוס • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט מארטן • סנט קיטס ונוויס • סן ברתלמי • סן מרטן • סן-פייר ומיקלון • פוארטו ריקו • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קוראסאו • קנדה
אסיה אבחזיה • אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • אקרוטירי ודקליה • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • האיים המלדיביים • הודו • הונג קונג • הפיליפינים • הרשות הפלסטינית • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • טיבט • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • מקאו • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • צ'צ'ניה • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קירגיזסטן • קזחסטן • קטר • קמבודיה • קפריסין • קפריסין הצפונית • רוסיה • תאילנד • תימן
אפריקה אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בנין • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גמביה • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • דרום אפריקה • דרום סודאן • האיים הקנריים • הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת • הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • הרפובליקה של קונגו • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מדיירה • מיוט • מוזמביק • מלאווי • מלייה • מצרים • מרוקו • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאוטה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סומלילנד • סיירה לאון • סיישל • סנגל • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • צ'אד • קומורו • קמרון • קניה • ראוניון • רואנדה • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית • תוניסיה
אחר הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • זכויות להט"ב באיחוד האירופי • זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר • זכויות להט"ב במזרח התיכון • זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
יחס הדת ללהט"ב אסלאם • הדת הבהאית • הומוסקסואליות ודת • הלכה • טרנסג'נדריות ודת • יהדות • יהדות קונסרבטיבית • נצרות • סיקיזם • תנ"ך
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זכויות_להט%22ב_בגרמניה&oldid=37985153"