ינון מגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ינון מגל
ינון מגל
תאריך לידה 27 באפריל 1969 (בן 47)
כנסות 20
סיעה הבית היהודי
עיסוק קודם איש תקשורת: עורך, כתב ומגיש חדשות

ינון אלישע מגל[1] (נולד ב-27 באפריל 1969) היה העורך הראשי של אתר וואלה!, כתב ומגיש חדשות ישראלי. הגיש בין השנים 20082012 את מהדורת "מבט" של הערוץ הראשון. בשירותו הצבאי היה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, ובמשך כשמונה חודשים כיהן כחבר הכנסת בכנסת העשרים מטעם מפלגת הבית היהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגל נולד וגדל בבת ים. את שירותו בצה"ל עשה כלוחם, כקצין וכמפקד צוות בסיירת מטכ"ל[2], ובין השאר השתתף במבצע עלם חמודות לחטיפת השייח' עובייד[3].

לאחר שחרורו מהצבא התקבל לקורס קריינות ב"קול ישראל", ולאחריו החל לעבוד כקריין, ולאחר מכן ככתב חדשות. משם עבר לגלי צה"ל, שם שימש כתב שטחים. בהמשך, החל לעבוד בחדשות 10 בתור כתב לענייני צבא. בעקבות התוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שעסקה ב"פרשת סרן ר'", שבה הואשם קצין בהריגתה ללא צורך של פלסטינית בת 14 סמוך לציר פילדלפי, הכין מגל כתבה המציגה את גרסתו של הקצין.

למגל תואר ראשון בלימודי אסלאם, המזרח התיכון ומחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-2005, בעת שסיקר את תוכנית ההתנתקות, האשים מגל את התקשורת בכך שהיא אינה אובייקטיבית בנוגע לתוכנית ההתנתקות. באותה שנה זכה בפרס לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת "על נכונותו לבקר עיתונאית עמיתה, שהיא בבחינת 'אורים ותומים' בתקשורת, וכן על האומץ לתקוף חזיתית את התקשורת כולה".

אחד מתפקידיו המשמעותיים ככתב שטח היה סיקור מלחמת לבנון השנייה בערוץ 10[4]. ב-31 באוגוסט 2006 נערך כנס של "המרכז לאתיקה במשכנות שאננים" והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שדן בהתנהלות התקשורת בזמן מלחמת לבנון השנייה. מגל ציין כי השתדל להציג את הדברים כפי שקרו ולא להסתיר מגרעות של צה"ל בכל הקשור להתנהלות המלחמה, אך עם זאת, להקפיד על ניסוח הוגן ולא פוגעני.

בין הסיפורים הבולטים של מגל: תמונות ראשונות ובלעדיות שהביא מהבונקר הממשלתי בהרי ירושלים; הקלטות הרמטכ"ל דן חלוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה; ראיון בלעדי עם העציר הנמלט אברי רן (ממנהיגי "נוער הגבעות") ממקום מחבואו; הראיון האחרון עם חנן פורת לפני מותו.

ב-10 בפברואר 2008 החל מגל להגיש את מהדורת "מבט" החדשה יחד עם מירב מילר, במקום חיים יבין שהגיש את מבט במשך כ-40 שנה. הרייטינג נותר יציב לאחר כניסתו לתפקיד[5]. ביוני 2012 נודע כי ביקש לעזוב את תפקידו כמגיש מהדורת החדשות[6]. לאחר מכן הצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה![7]. ב-7 בפברואר 2013 מונה מגל, במקומה של טלי בן עובדיה, לעורך הראשי של האתר, בו גם המשיך להוביל כמגיש את שידורי האולפן.

מגל נשוי ואב לארבעה. מתגורר בתל אביב. משמש כיום כיזם בחברת טורבינות הרוח "אנרגיה לישראל", והוא אחד מבעליה.[8]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בדצמבר 2014 הודיע מגל על סיום עבודתו ב"וואלה!" ועל הצטרפות למפלגת "הבית היהודי", לאחר שקיבל הבטחה מהיו"ר נפתלי בנט לשריון במקום ריאלי ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת העשרים[9]. מגל שובץ במקום השביעי ובעקבות פטירתו של השר אורי אורבך, קודם למקום השישי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ומונה ליושב ראש הסיעה ולחבר בוועדות החוץ והביטחון, ביקורת המדינה, העבודה הרווחה והבריאות, קידום מעמד האישה ושוויון מגדרי והכנסת.

ב-24 בנובמבר 2015, כתבה העיתונאית רחלי רוטנר, שעבדה עמו במערכת וואלה!, בפוסט בפייסבוק, שבמסיבת סיום תפקידו ב"וואלה!" התוודה בפניה מגל במילים בוטות על משיכתו המינית כלפיה[10]. בתגובה פרסם מגל: "ישנם דברים שנאמרו בין ידידים לפני הפיכתי לחבר כנסת ולא הייתי חוזר עליהם כיום, אני מבקש את סליחתו של מי שנפגע"[11]. התהודה של פרסום זה הביאה עוד באותה יממה לשיחת בירור עם יושב ראש הבית היהודי נפתלי בנט, בסיומה הודיע מגל על פרישתו מתפקידו כיו"ר סיעת הבית היהודי[12]. המשטרה החלה בבדיקת הטענות כלפיו, בחשד להטרדות מיניות ולמעשים מגונים[13], ולאחר שתלונות מצד נשים נוספות פורסמו באמצעי התקשורת, הודיע מגל כי הוא בטוח שאין במעשיו היבט פלילי, אולם מאחר שיש שנפגעו מהתנהלותו בעבר, החליט לפרוש מהכנסת[14]. בפברואר 2016 סגרה פרקליטות מחוז ת"א את התיק נגדו. בשני מקרים נימקה זאת בחוסר אשמה ובמקרה השלישי בכך שמכלול הנסיבות אינן מצדיקות הגשת כתב אישום[15]. מגל פרסם תגובה בה קרא: "לכל מי שהאשימה אותי בתקשורת או ברשת- אנא לכי להתלונן במשטרה [...] לא בעתיד (אם אחזור לפוליטיקה או לכל פעילות ציבורית אחרת), עכשיו."[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר ועדת הבחירות, רשימת הבית היהודי לכנסת ה-20
  2. ^ ינון מגל, הרגע ההוא של הפחד, "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, 19 בפברואר 2010, עמ' 17
  3. ^ רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 285 - 287
  4. ^ תומר גנון, שיח לוחמים - כתבים ופרשנים צבאיים עושים חשבון נפש על האופן שבו תפקדו במלחמה, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
  5. ^ איילה צורף, הזוג הלוהט של רשות השידור: ינון מגל ומירב מילר לא פוחדים שאנשים יזפזפו, באתר TheMarker‏, 7 בנובמבר 2008
  6. ^ ינון מגל התפטר מהגשת "מבט" בערוץ הראשון, באתר nana10‏, 13 ביוני 2012
    ‫ערן בר-און, ערוץ 1: ינון מגל התפטר מהגשת "מבט", באתר ynet, 13 ביוני 2012‬
  7. ^ לי-אור אברבך ורועי גולדנברג, ‏ינון מגל מצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2012
  8. ^ צבי זרחיה, הקריירה החדשה של ינון מגל, באתר TheMarker‏, 21 ביוני 2016
  9. ^ מורן אזולאי, ינון מגל ישוריין ברשימת הבית היהודי, באתר ynet, 28 בדצמבר 2014
    ראיון של מגל לניב רסקין, באתר גלי צה"ל, 28 בדצמבר 2014
  10. ^ "ינון מגל אמר לי: 'הציצי והתחת שלך, כמה שהם מחרמנים אותי'", באתר ynet, 24 בנובמבר 2015
  11. ^ עמיחי אתאלי ואדוה כהן, עוד עדויות על ח"כ ינון מגל: "נגיעות, שריקות, נשיקות בפה ללא הסכמה", באתר ynet, 25 בנובמבר 2015
  12. ^ עידו בנבג'י, ‏מגל הודיע על פרישה מתפקידו כיו"ר סיעת הבית היהודי, באתר גלי צה"ל, 25 בנובמבר 2015
  13. ^ אלי סניור וטובה צימוקי, המשטרה בהודעה רשמית: בודקים פרשת ההטרדות המיניות של ינון מגל, באתר ynet, 25 בנובמבר 2015
    אלי סניור ומורן אזולאי, ינון מגל נחקר באזהרה בחשד להטרדות מיניות, באתר ynet, 24 בדצמבר 2015
  14. ^ עמרי נחמיאס‏, עקב הטענות להטרדה מינית: ח"כ ינון מגל הודיע על פרישה מהכנסת, באתר וואלה! NEWS‏, 30 בנובמבר 2015
    אריק בנדר, ‏ינון מגל הודיע על התפטרותו מהכנסת, בשל הטענות להטרדה מינית, באתר מעריב השבוע, 30 בנובמבר 2015
  15. ^ איציק סבן, ‏המשטרה: יסגר תיק החקירה נגד ינון מגל, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2016 11:19,
    אלי סניור, המשטרה: לא התגבשה תשתית ראייתית נגד ינון מגל, באתר ynet, 25 בינואר 2016.
  16. ^ סטאטוס בפייסבוק;
    יונה לייבזון, ‏ינון מגל: "מי שהתלוננה נגדי שתלך למשטרה, זו הדרך הנכונה", באתר ‏mako‏‏, ‏25 בינואר 2016‏