עשרה בטבת – הבדלי גרסאות
מ שוחזר מעריכות של 109.66.105.110 (שיחה) לעריכה האחרונה של אבי84 |
ביטול גרסה של מיכאל, זה רלוונטי להדגשת חשיבות הצום. אך יש להוסיף דעת רש"י בנידון. |
||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
על פי [[הלוח העברי]] הנוהג כיום, עשרה בטבת הוא היחיד מבין התעניות שיכול לחול ביום שישי, והדבר קורה אחת למספר שנים (בשנים מסוג [[שנת השא|השא]] [[שנת השג|השג]] [[שנת זחא|זחא]] [[שנת זחג|זחג]]). כאשר התענית חלה ביום שישי, יש דעות ב[[תנאים]]{{הערה|{{בבלי|ערובין|מא|א}}}} וב[[ראשונים]]{{הערה|[[עובדיה יוסף]], שו"ת [[יחווה דעת]], חלק א, סימן פ}} שהתענית מסתיימת מעט לפני כניסת השבת, כדי לאפשר לאכול מקודם כך שלא להיכנס לשבת בהרגשה רעה - "שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה". בפועל מקובל לנהוג כדעות החולקות ואוסרות לסיים את התענית לפני [[צאת הכוכבים]].{{הערה|הגהת ה[[רמ"א]] על ה{{שולחן ערוך|אורח חיים|רמט|ד}}; [[עובדיה יוסף]], שו"ת [[יביע אומר]], חלק ו, אורח חיים סימן לא}} דיון נוסף נוגע לסדרי [[תפילת מנחה]] בעשרה בטבת שחל ביום שישי; המנהג המקובל הוא ש[[קריאה בתורה|קוראים בתורה]] בפרשת "ויחל" כמו בתענית רגילה, אבל כמו בכל מנחה של יום שישי לא אומרים [[תחנון]],{{הערה|שם=אורחחייםתקנ|1=רבי [[יוסף קארו]], [[בית יוסף]], [[אורח חיים]], סימן תקנ}} ולכן לא אומרים בתפילת מנחה את תחינות [[תפילת אבינו מלכנו|אבינו מלכנו]] שנלווות אל התחנון בימי צום.{{הערה|[[ערוך השולחן]], אורח חיים, סימן תקנ, סעיף ב}} |
על פי [[הלוח העברי]] הנוהג כיום, עשרה בטבת הוא היחיד מבין התעניות שיכול לחול ביום שישי, והדבר קורה אחת למספר שנים (בשנים מסוג [[שנת השא|השא]] [[שנת השג|השג]] [[שנת זחא|זחא]] [[שנת זחג|זחג]]). כאשר התענית חלה ביום שישי, יש דעות ב[[תנאים]]{{הערה|{{בבלי|ערובין|מא|א}}}} וב[[ראשונים]]{{הערה|[[עובדיה יוסף]], שו"ת [[יחווה דעת]], חלק א, סימן פ}} שהתענית מסתיימת מעט לפני כניסת השבת, כדי לאפשר לאכול מקודם כך שלא להיכנס לשבת בהרגשה רעה - "שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה". בפועל מקובל לנהוג כדעות החולקות ואוסרות לסיים את התענית לפני [[צאת הכוכבים]].{{הערה|הגהת ה[[רמ"א]] על ה{{שולחן ערוך|אורח חיים|רמט|ד}}; [[עובדיה יוסף]], שו"ת [[יביע אומר]], חלק ו, אורח חיים סימן לא}} דיון נוסף נוגע לסדרי [[תפילת מנחה]] בעשרה בטבת שחל ביום שישי; המנהג המקובל הוא ש[[קריאה בתורה|קוראים בתורה]] בפרשת "ויחל" כמו בתענית רגילה, אבל כמו בכל מנחה של יום שישי לא אומרים [[תחנון]],{{הערה|שם=אורחחייםתקנ|1=רבי [[יוסף קארו]], [[בית יוסף]], [[אורח חיים]], סימן תקנ}} ולכן לא אומרים בתפילת מנחה את תחינות [[תפילת אבינו מלכנו|אבינו מלכנו]] שנלווות אל התחנון בימי צום.{{הערה|[[ערוך השולחן]], אורח חיים, סימן תקנ, סעיף ב}} |
||
על פי [[הלוח העברי]] הנוהג כיום, התאריך י' בטבת לא יכול לחול ביום שבת עצמו. עם זאת, ה[[אבודרהם]] כתב שבניגוד לכל שאר הצומות ש[[מדרבנן]], אילו עשרה בטבת היה חל בשבת, התענית הייתה דוחה את השבת ולא נדחית ליום אחר. האבודרהם כתב שהמקור לכך הוא פסוק ביחזקאל בו נאמר לגבי עשרה בטבת הביטוי "עצם היום הזה",{{הערה|{{תנ"ך|יחזקאל|כד|ב}}}} כמו שנאמר ב[[תורה]] לגבי [[יום הכיפורים]] שדוחה שבת.{{הערה|[[אבודרהם]], סדר תפילת התעניות}}. לעומת זאת, [[רש"י]]{{הערה|במסכת {{בבלי|מגילה|ה|א}}}} כתב שהתענית נדחית כשאר תעניות. להלכה כתב רבי [[יוסף קארו]] כתב ב[[בית יוסף]] על דברי האבודרהם האלו: "לא ידעתי מניין לו זה"{{הערה|שם=אורח חיים תקנ}}. |
|||
על פי [[הלוח העברי]] הנוהג כיום, התאריך י' בטבת לא יכול לחול בשבת. |
|||
==אירועים נוספים המוזכרים בעשרה בטבת== |
==אירועים נוספים המוזכרים בעשרה בטבת== |
||
גרסה מ־14:39, 28 בדצמבר 2017
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
”טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי-חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת-עַמִּי.”[1]
עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש. יום זה חל בתאריך העברי שבו בשנת 586 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.
מאז שנת 1950, יום זה מצוין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.
תחילת המצור על ירושלים
ערך מורחב – צדקיהו - מרידת צדקיהו והטלת המצור על ירושלים
על פי המסופר בתנ"ך בספר מלכים ובספר ירמיהו, המצור על ירושלים הֵחֵל בעשרה בטבת בשנה התשיעית של מלכות צדקיהו (588 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה המקובלת. ולפי הכרונולוגיה המסורתית בשנת ג'של"ו - 426 לפנה"ס). חודש טבת נקרא בתנ"ך "החודש העשירי", על פי הספירה מניסן:
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ.[2]
בספר יחזקאל מסופר שבאותו יום של תחילת המצור, חווה הנביא יחזקאל התגלות נבואית שבה אלוהים סיפר לו על שהתרחש בירושלים. יחזקאל צווה לסמן את התאריך של עשרה בטבת ולמסור לעם משל שבו ירושלים, הקרויה במשל "עיר הדמים", היא סיר ואנשיה הם נתחי בשר:
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם, כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי מָשָׁל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': שְׁפֹת הַסִּיר, שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם. אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ, כָּל נֵתַח טוֹב, יָרֵךְ וְכָתֵף מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא. מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ, רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ...[3]
קביעת הצום
המצור נמשך כשנה וחצי עד להבקעת החומה וכיבוש העיר בט' בתמוז אחת עשרה שנה למלכות צדקיהו (586 לפנה"ס).[4] כעבור חודש, בט' באב, החריבו הבבלים את בית המקדש שבירושלים.[5] בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, שעליהם מסופר בספר זכריה:
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.[6]
"צום הרביעי" הוא צום בחודש תמוז לציון היום בו נכבשה העיר, "צום החמישי" הוא צום בחודש אב לציון היום בו נחרב בית המקדש, ו"צום השביעי" הוא צום גדליה בחודש תשרי לציון היום בו אבדה גם שארית הפליטה לאחר החורבן. לגבי "צום העשירי" נאמרו בתוספתא שתי פרשנויות שונות. לפי רבי עקיבא הכוונה היא לעשרה בטבת שבו החל המצור. אך דעת רבי שמעון היא שיש ללמוד מכך שצום העשירי מוזכר אחרון ברשימת הצומות שהכוונה לציון של מאורע מאוחר יותר, והוא מזהה זאת באירוע המוזכר בספר יחזקאל, בו כתוב כי בתאריך ה' בטבת הגיעה בשורת החורבן ליחזקאל בבבל:[7]
וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַיִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר.[8]
יום הקדיש הכללי
בכ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה.[9]
החלטה זו של הרבנות הראשית באה בעקבות התנגדותם הנחרצת של הרבנים החרדיים המרכזיים לקבוע יום תענית נפרד לזכר השואה. גם החלטת הפשרה הזו לציין את זכר השואה במסגרת התענית הקיימת בעשרה בטבת, לא התמסדה באופן משמעותי בציבור החרדי.[10] שנתיים לאחר החלטה זו, כשקבעה הכנסת תאריך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, פעלו נציגי הציונות הדתית למען בחירת התאריך של עשרה בטבת. גם לאחר שעמדתם לא התקבלה, לא הסכימה הרבנות הראשית לבטל את ציון יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, והממסד הדתי המשיך לפעול למען חיזוק יום הזיכרון בעשרה בטבת. עם השנים הפך יום הקדיש הכללי ליום שמצוין בעיקר על ידי הציונות הדתית.[11]
הלכות הצום
כמו שבעה עשר בתמוז וצום גדליה, שני ימי צום נוספים לזכר החורבן, גם בתענית עשרה בטבת אסורים רק אכילה ושתייה, בניגוד לתשעה באב שבו קיימים איסורים נוספים. צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב, אך מכיוון שהוא חל בחורף בחצי הצפוני של כדור הארץ, הוא קצר יחסית.
בימי שישי ושבת
על פי הלוח העברי הנוהג כיום, עשרה בטבת הוא היחיד מבין התעניות שיכול לחול ביום שישי, והדבר קורה אחת למספר שנים (בשנים מסוג השא השג זחא זחג). כאשר התענית חלה ביום שישי, יש דעות בתנאים[12] ובראשונים[13] שהתענית מסתיימת מעט לפני כניסת השבת, כדי לאפשר לאכול מקודם כך שלא להיכנס לשבת בהרגשה רעה - "שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה". בפועל מקובל לנהוג כדעות החולקות ואוסרות לסיים את התענית לפני צאת הכוכבים.[14] דיון נוסף נוגע לסדרי תפילת מנחה בעשרה בטבת שחל ביום שישי; המנהג המקובל הוא שקוראים בתורה בפרשת "ויחל" כמו בתענית רגילה, אבל כמו בכל מנחה של יום שישי לא אומרים תחנון,[15] ולכן לא אומרים בתפילת מנחה את תחינות אבינו מלכנו שנלווות אל התחנון בימי צום.[16]
על פי הלוח העברי הנוהג כיום, התאריך י' בטבת לא יכול לחול ביום שבת עצמו. עם זאת, האבודרהם כתב שבניגוד לכל שאר הצומות שמדרבנן, אילו עשרה בטבת היה חל בשבת, התענית הייתה דוחה את השבת ולא נדחית ליום אחר. האבודרהם כתב שהמקור לכך הוא פסוק ביחזקאל בו נאמר לגבי עשרה בטבת הביטוי "עצם היום הזה",[17] כמו שנאמר בתורה לגבי יום הכיפורים שדוחה שבת.[18]. לעומת זאת, רש"י[19] כתב שהתענית נדחית כשאר תעניות. להלכה כתב רבי יוסף קארו כתב בבית יוסף על דברי האבודרהם האלו: "לא ידעתי מניין לו זה"[20].
אירועים נוספים המוזכרים בעשרה בטבת
בקינות לעשרה בטבת מוזכרים שני אירועים נוספים שאירעו בימים הסמוכים לעשרה בטבת:
- ח' בטבת[דרוש מקור], תרגום התורה ליוונית: ”מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.”[21] אף על פי שתרגום התורה לשפה מרכזית באותה עת יכול היה לעזור בהפצתה ושימורה, התרגום נתפס כפעולה העלולה לשנות את משמעות התורה.
- ט' בטבת, מות עזרא הסופר: עזרא היה הדמות המרכזית בשיבת ציון ובשיקום התורה והרוח בתקופת בנין בית המקדש השני.
י’ טבת- פטירתו של רבי נתן מנמירוב (תלמידו של רבי נחמן מברסלב)
קישורים חיצוניים
- מתיה קם, עשרה בטבת, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- עשרה בטבת באתר כיפה
- עשרה בטבת, באתר ישיבה
- עשרה בטבת באתר פניני הלכה
- עשרה בטבת באתר הידברות
- מאמרים בנושא יום הקדיש הכללי, באתר ישיבה
- הערך "צום עשרה בטבת", באתר ויקישיבה
- מאמרים על עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי(הקישור אינו פעיל, 21 בדצמבר 2017) באתר מרכז ישיבות בני עקיבא
רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- שמואל כ"ץ, יום השואה הראשון, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 בינואר 2012, גיליון 752
- שיעורים על עשרה בטבת באתר מכון מאיר
- חומרים חינוכיים לעשרה בטבת, באתר יד ושם
- יחזקאל כ"ד במיזם 929 - תנ"ך ביחד
הערות שוליים
- ^ מגילת איכה, פרק ד'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק א'; ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק ד'
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ד
- ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ב'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק ח'
- ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט
- ^ תוספתא סוטה, פרק ו, הלכות י-יא
- ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוק כ"א
- ^ הודעת הרב שלמה עמאר, באתר דעת
- ^ שלמה ברין, כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה, בעלון "דף קשר", באתר ישיבת הר עציון
- ^ רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף מ"א, עמוד א'
- ^ עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן פ
- ^ הגהת הרמ"א על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן רמ"ט, סעיף ד'; עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו, אורח חיים סימן לא
- ^ רבי יוסף קארו, בית יוסף, אורח חיים, סימן תקנ
- ^ ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקנ, סעיף ב
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ד, פסוק ב'
- ^ אבודרהם, סדר תפילת התעניות
- ^ במסכת תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה', עמוד א'
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםאורח חיים תקנ - ^ מסכת סופרים פרק א' הלכה ז'.
| ימי האבלות לציון חורבן בית המקדש | ||
|---|---|---|
| ארבע תעניות | עשרה בטבת • שבעה עשר בתמוז • תשעה באב • צום גדליה | 
|
| ימי בין המצרים | תלת דפורענותא • תשעת הימים • שבת חזון • שבוע שחל בו תשעה באב • שבע דנחמתא | |
| סיפורים וקינות | אגדות החורבן • קינות לתשעה באב • מגילת איכה | |