לדלג לתוכן

דן שכטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דן שכטמן
דן שכטמן
דן שכטמן
לידה 24 בינואר 1941 (בן 83)
בריטניהבריטניה תל אביב, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי הנדסת חומרים
מקום מגורים ישראלישראל ישראל,
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
בת זוג ציפורה שכטמן
צאצאים יואב שכטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
גילוי קיומם של גבישים כמו-מחזוריים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שכטמן ב-1985 - מסביר במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה את נושא הגבישים הכמו-מחזוריים
ריאיון עם דן שכטמן לאחר נאום הנובל שלו
מודל אטומים בקוואזי-גביש

דן שכטמן (נולד ב-24 בינואר 1941) הוא פרופסור מחקר בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, מהנדס ישראלי וחוקר מבנה החומר, שגילה והביא להגדרתו של מבנה גבישי חדש של גבישים כמו-מחזוריים (קוואזי-מחזוריים). על גילויו זה זכה בפרס ישראל לפיזיקה לשנת תשנ"ח (1998) ובפרס נובל לכימיה לשנת 2011.[1]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטמן נולד בתל אביב וגדל ברמת גן ובפתח תקווה, בן ליצחק ונתניה שכטמן. סבו (אבי אמו) היה איש העלייה השנייה זאב אשור, מראשוני פועלי ציון.[2]

היה חבר בתנועת השומר הצעיר וספורטאי באגודת הפועל פתח תקווה. למד בתיכון "ברנר" שבפתח תקווה במגמה ריאלית[3] וב-1962 החל ללמוד בטכניון ובו קיבל תואר ראשון בהנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות ב-1966. המשך לימודיו בטכניון היה בתחום הנדסת חומרים במחלקה להנדסת חומרים, ובמסגרתם קיבל את התואר השני ב-1968, ואת תואר הדוקטור ב-1972. לאחר מכן התמחה במשך שלוש שנים במעבדות חיל האוויר האמריקני שבאוהיו ועסק במיוחד בחקר מבנה החומרים של תרכובת טיטניום-אלומיניום. בשנת 1975 הצטרף לסגל המחלקה להנדסת חומרים בטכניון. כיהן בטכניון כראש המחלקה להנדסת חומרים ומשנת 1986 הוא בדרגת פרופסור מן המניין. במשך השנים שימש פרופסור אורח גם באוניברסיטת מרילנד ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

שכטמן עומד בראש "מרכז וולפסון למחקר" שבטכניון. בנוסף, הוא מכהן כפרופסור באוניברסיטת המדינה של איווה,[4] חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר האקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית וחבר האקדמיה האירופית למדעים. בשנת ה'תשע"ב שימש כשופט בוועדה לבחירת זוכי פרס ישראל.

ב-17 בינואר 2014, בריאיון עם איילה חסון ששודר בתוכנית "יומן" של הערוץ הראשון, הכריז שכטמן על כוונתו להתמודד בבחירות על תפקיד נשיא מדינת ישראל.[5] החלטתו להתמודד נבעה לדבריו מדאגתו לעתיד החברה בישראל, לנוכח רמת החינוך הנמוכה, האלימות בחברה, וקשיי השילוב של אוכלוסיות גדולות בשוק העבודה.[6] לאורך הצגת המועמדות הבליט שכטמן את היותו א-פוליטי ועל-מפלגתי, כיתרון שיאפשר לו לשמש כנשיא ממלכתי ומאחד באופן, לדבריו, טוב יותר. לאחר שהשיג את עשר חתימות חברי הכנסת הנדרשות להצגת המועמדות,[7] בתום ההצבעה ביום הבחירות לנשיאות, התברר כי זכה בקול אחד בלבד, קולה של רות קלדרון.[8][9]

באפריל באותה שנה החלה הטלוויזיה החינוכית הישראלית לשדר את התוכנית "להיות מדען עם פרופסור דן". בתוכנית, המיועדת לילדים, מציג שכטמן, יחד עם השחקנית נתי קלוגר, סוגיות שונות במדע.[10]

מחקריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 ביקר בטכניון חוקר המתכות ג'ון כאהן והזמין את שכטמן למעבדות NBS באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שכטמן קיבל את ההזמנה ועבד במעבדות אלו בשנים 1981–1983. הוא ערך ניסויים בייצור חומרים מתכתיים על ידי התמצקות מהירה. יום אחד, כאשר בחן גביש של הסגסוגת מנגן ואלומיניום באמצעות התאבכות של קרני רנטגן בסריג הגבישי ויצירת תבנית פיזור בראג, גילה להפתעתו שהיא בעלת סימטריה מחומשת. מאחר שבאותה התקופה היה בקריסטלוגרפיה עיקרון מקובל השולל סימטריה כזו, החל שכטמן לפתח תאוריה שחומר מוצק מתארגן לעיתים בצורה אסימטרית כגביש קוואזי-מחזורי. שכטמן סיפר, כי כשסיפר על תגליותיו לעמיתיו נתקל בביקורת קשה שכן הייתה ידועה הוכחה בסיסית בקריסטלוגרפיה שמראה כי הסימטריות הסיבוביות היחידות שיכולות להתקיים הן של 2, 3, 4 או 6. ראש המעבדה של NBS סילק אותו מקבוצת המחקר בטענה שהוא "מטיל עליה קלון". מבקר חריף נוסף לתאוריה היה הכימאי המפורסם, לינוס פאולינג, בעל פרס נובל בכימיה, שטען כלפיו, "אין קוואזי-גבישים, אבל יש קוואזי-מדענים". כשחזר לטכניון פגש את אילן בלך ובעזרתו הצליח למצוא מודל המסביר את התופעה.

בקיץ 1984 חזר שכטמן למרילנד ושלח עם בלך מאמר לכתב העת: Journal of Applied Physics, אך המאמר נדחה בטענה ש"המאמר לא יעניין פיזיקאים. אנו ממליצים לשלוח אותו לעיתון של מטלורגיים (חוקרי מתכות)". שכטמן ובלך אכן שלחו אותו לעיתון של מטלורגיים: Metallurgical Transactions, אך העיתון לא מיהר לפרסם אותו והודיע שיפרסמו רק כעבור שנה. באותו זמן הראה שכטמן את המאמר לכאהן, ובעזרת מדען צרפתי נוסף, דניס גרטיאס, שלחו מאמר מקוצר לכתב העת: Physical Review Letters שאכן פורסם בתוך שבועות ספורים, בנובמבר 1984. חודש לאחר פרסום המאמר של שכטמן ושותפיו, פרסמו דב לוין ופאול שטיינהארדט, הסבר לתופעה, המסתמך על הריצוף הקוואזיפריודי של רוג'ר פנרוז. על אף העובדה שתוצאות הניסוי שוחזרו בהצלחה פעמים רבות, נותרו מדענים רבים בתחום בעמדתם הספקנית. אלו התמעטו עם הזמן אך בין המתנגדים העקשנים נמנה לינוס פאולינג, שסירב להכיר בתופעה עד יום מותו. לאחר תגליתו של שכטמן והופעת מספר הצעות להסבר תאורטי לתופעה, נפתחה הדלת לגילויים חדשים, ושונתה ההגדרה המדעית של גביש. נמצאו גבישים נוספים שקיומם נחשב כבלתי אפשרי, ונפתח תחום מחקר חדש.

מחקריו האחרים של שכטמן במהלך השנים עסקו בפיתוח סגסוגת המבוססת על טיטניום ואלומיניום, וכן בחקר המבנה של ציפוי יהלום. חקר מבנה היהלום עמד במרכז עבודתו בשנים 1992–1994, במהלך שהותו במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה שבארצות הברית.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לפרופ' ציפורה שכטמן, ראש המגמה להנחיית קבוצות בחוג לייעוץ והתפתחות האדם שבפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. לזוג שלוש בנות ובן, הפיזיקאי פרופ' יואב שכטמן, אשר כאביו מכהן כחבר סגל בטכניון.

פרסים ותוארי כבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים זכה שכטמן בפרסים רבים:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש – סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "מצב צבירה חדש", עמ' 168–171

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דן שכטמן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דן שכטמן

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Nobel Prize in Chemistry 2011, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ דיאנה בחור ניר, אמי תמיד אמרה: "בן תרבות לעולם לא יישב לשולחן ללא מפה ופרחים", באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2011
  3. ^ אנשים: דן שכטמן מסביר למה חשוב ללמוד 5 יחידות במתמטיקה, נבדק ב-2024-02-24
  4. ^ דן שכטמן, באתר אוניברסיטת המדינה של איווה
  5. ^ פרופ' דן שכטמן: מעוניין להתמודד לנשיאות, באתר nana10‏, 17 בינואר 2014
  6. ^ שי אספריל, דן שכטמן: "אנו דוהרים לקראת קטסטרופה. אינני יודע אם אפשר לעצור את זה, אבל אני מוכן לנסות", באתר כלכליסט, 23 בינואר 2014
  7. ^ עמית סגל, ‏פרסום ראשון: פרופ' שכטמן מתמודד רשמית לנשיאות, באתר ‏מאקו‏, 25 במאי 2014
  8. ^ זאב קם, ראש בראש: ריבלין מול שטרית בסיבוב השני, באתר nrg‏, 10 ביוני 2014
  9. ^ צבי שיימן, ‏הפאדיחה של שכטמן: זכה לקול אחד בלבד, באתר "סרוגים", 10 ביוני 2014
  10. ^ רותה קופפר, עשרה דברים ששווה לראות, באתר הארץ, 6 באפריל 2014
  11. ^ אתר האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
  12. ^ דן שכטמן - אתר א.מ.ת
  13. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה


זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925 ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950 סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975 מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000 ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)
זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005) • ג'ושוע אנגריסט (2021)
ספרות שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דן_שכטמן&oldid=39853264"