רבן גמליאל הזקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן - תנא בדור הראשון לתנאים, נשיא הסנהדרין סביב השנים ג'תש"ע-ג'תת"י, 10-50 לסה"נ. נכד להלל הזקן. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה.

סתם רבן גמליאל הוא, בדרך כלל, רבן גמליאל דיבנה, נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבן גמליאל הזקן היה בנו של שמעון בן הלל, ונכדו של הלל הזקן.

השיא את בתו לרבי שמעון בן נתנאל הכהן, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי (תוספתא עבודה זרה פרק ג).

בנו, שירש את מקומו בנשיאוּת, היה רבן שמעון בן גמליאל הזקן, שהיה מעשרת הרוגי מלכות, והעיד: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג). אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא" (סוטה מט:). ואולם יש מייחסים עדות זו לרבן שמעון בן גמליאל השני, בנו של רבן גמליאל דיבנה, ולא לבנו של רבן גמליאל הזקן.

מנהיג רוחני בתקופה קשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת רבן גמליאל הזקן, שלא כמקובל, לא היה חכם בתפקיד אב בית דין במקביל לנשיא הסנהדרין.

גלות הסנהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו "גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות", כלומר - נעקרה ממקומה בלשכת הגזית ועברה למקום מסוים בהר הבית, שנקרא "חנות". וזאת כדי שלא יהיה חיוב מיתה על הרוצחים, שאין סנהדרין קטנה דנה למוות אלא כשיושבת הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית. צעד זה נעשה בעקבות ריבוי הרוצחים וחוסר היכולת לדון אותם (בבלי, עבודה זרה ח ע"ב).

תפילת שמונה עשרה ותיקון ברכת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי כבר בימיו של ר"ג הזקן סודרו 18 הברכות שבתפילת שמונה עשרה, ונתקנה ברכת המינים על ידי שמואל הקטן.

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותיקנהּ.

– בבלי, ברכות כח ע"ב

האוחזים בדעה זו מנסים להוכיח זאת בהסתמך על כך שבתלמוד הבבלי (סוטה מח ע"ב) מובא ששמואל הקטן ניבא בשעת מיתתו את הריגתם של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ושל רבי ישמעאל כהן גדול, שהיו מעשרת הרוגי מלכות. (להרחבה ראו שמואל הקטן#תקופתו). לדעתם הדבר נעשה ביבנה למרות העובדה שמושב הסנהדרין וההנהגה הרוחנית היה אז עדיין בירושלים, וההשערה היא שנוכחותם של צדוקים ומינים בירושלים מנעה אפשרות לצעד משמעותי כזה, ולכן הוצרך ר"ג לעשות זאת ביבנה.

קיימת דעה אחרת, והיא המקובלת במחקר התלמוד, לפיה הברכה נתקנה בימי רבן גמליאל דיבנה, ושמואל הקטן שמוזכר שם אינו זה שניבא בשעת פטירתו, אלא תנא אחר בשם זהה (הגהות היעב"ץ לתלמוד, על סנהדרין, יא ע"ב). זו דעתו של פרופ' עזרא פליישר במאמרו המקיף על נושא תקנת תפילות הקבע בישראל (מקראה לחקר התפילה, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית).

כבוד התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה (סוטה ט, טז) כותבת ש"משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות". הדברים מתפרשים בתלמוד (בבלי, מגילה כא ע"א). שם נכתב שמימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו לומדים תורה בעמידה. משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והחלו ללמוד בישיבה.

קשרים עם אגריפס המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל להניח שרבן גמליאל עמד בקשרים עם המלך אגריפס הראשון, וזה היה נוהג להתייעץ עמו ועם שאר החכמים בעניינים שונים. הנחה זו מתבססת על גירסת התלמוד הבבלי (פסחים פח ע"ב) המביא ברייתא ובה מסופר, שבקרבן הפסח של המלך והמלכה התעוררה בעיה הלכתית כיוון ששליח המלך שחט שתי בהמות לקרבן פסח, במקום אחת. עוד סופר על שאלה הלכתית בעניין שרץ שנמצא בבית המטבחיים, "ובקשו לטמא כל הסעודה כולה. באו ושאלו את המלך, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה. באו ושאלו את המלכה, אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל. באו ושאלו אותו". הברייתא מסיימת, "נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל; נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל". אמנם גירסת התלמוד בבלי על פי כתב יד מינכן, וכן גירסת ר' חננאל (פסחים שם) והרשב"ץ בבאורו למסכת אבות (פ"א מט"ז) שהמדובר ברבן שמעון, ולא ברבן גמליאל. לפיכך מסתבר שהמלך עליו מסופר הוא אגריפס השני.והמדובר בבנו של רבן גמליאל - רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רשב"ג הראשון). גרסה זו מסתברת ביותר, משום שהמלך נזכר בסיפור לגנאי, כמי שאינו נשמע לדעת חכמים, לעומת אשתו שכן נשמעת. כמו כן מהפסק ההלכתי המיוחד "אמר להם: מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן''' - יאכלו מן הראשון, אנן - לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני", עולה שדווקא מפני החשש שהמלך והמלכה יפגעו במשרתים האחראים על המטבח, הותר קורבן הפסח (עיין פי' הרמב"ם והמאירי למשנה שם), יש להסיק שאין המדובר באגריפס הראשון אלא באגריפס השני.

מתורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמר של רבן גמליאל הזקן במסכת אבות (פרק ראשון):

"רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות."

תקנותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבן גמליאל הזקן התקין כמה תקנות, כמה מהן בענייני גיטין, ו"מפני תיקון העולם". בין התקנות:

  • אישה רשאית להינשא, ואיננה נחשבת עגונה גם במקרה שעד אחד בלבד מעיד על מות בעלה. (משנה יבמות טז, ז).
  • הבעל, ששלח גט לאשתו, לא יוכל לכנס בית דין שלא בפני האשה או השליח (שנשלח למסור לה את הגט), ולבטל בפניהם את הגט קודם שהגיע לידי האשה, משום התוצאה הסופית - אשה נשואה שחושבת שהתגרשה כדין. (משנה גיטין ד, ב).
  • בכתיבת שמות האיש והאשה בגט - יש לדאוג שלא ייווצר בלבול ולעז בעקבות שינוי שמם של האיש והאשה במקום מגוריהם, ושמותיהם ייכתבו באופן ברור ומוחלט ("איש פלוני וכל שם שיש לו", משנה גיטין ד, ב).
  • אלמנה שבאה לגבות כתובתה מהנכסים שירשו היתומים, תנדור משהו (במקום השבועה החמורה הנצרכת בדרך כלל כדי לגבות חוב מיתומים) כבקשת היתומים, ותגבה כתובתה מהנכסים שלפניהם (משנה גיטין ד, ג).
  • עדי קידוש החודש, שהגיעו לחצר "בית יעזק" בשבת, יוכלו ללכת 2000 אמה לכל רוח, ולא כדינו של היוצא מחוץ לתחום בשבת, שאסור ללכת יותר מארבע אמות לכל רוח, וזאת כדי לעודד אותם לבוא (משנה ראש השנה ב, ו).
  • במאמציו לפעול למען "תיקון העולם", אף נהג מנהג בזיון בעצמו כדי לשמש דוגמה אישית: "בראשונה הייתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחים אותו ובורחין (מפני שהתכריכים היו יקרים ביותר). עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן" (בבלי, כתובות, ח ע"ב).

רבן גמליאל הזקן במקורות נוצריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבתם של רבן גמליאל ובנו בקתדרלה של פיזה

ע"פ המקורות הנוצריים רבן גמליאל הזקן היה מורו של בכיר השליחים, פאולוס:

אִישׁ יְהוּדִי אֲנִי (פאולוס), יְלִיד טַרְסוֹס אֲשֶׁר בְּקִילִיקְיָה, אֲבָל גֻּדַּלְתִּי בָּעִיר הַזֹּאת לְרַגְלֵי גַּמְלִיאֵל. חֻנַּכְתִּי עַל-פִּי דִּקְדּוּקֵי תּוֹרַת אֲבוֹתֵינוּ וְהָיִיתִי קַנַּאי לֵאלֹהִים כְּמוֹ כֻּלְּכֶם הַיּוֹם

– מעשי השליחים, כב: 3

אולם עם זאת, באגרותיו של פאולוס, המהוות מקור ראשוני לחייו של השליח, אין הוא מזכיר את עובדת היותו תלמידו של רבן גמליאל הזקן. כמו כן העדות בחיבור "מעשי השליחים" אודות היותו פאולוס תלמידו של רבן גמליאל מתאימה למגמות החיבור המעוניינת להציג את פאולוס כיהודי הנאמן למצוות ומאמין במשיחיותו של ישו אך נדחה על ידי היהודים. מרבית החוקרים סבורים כי פאולוס לא התחנך אצל רבן גמליאל משום שקשה ליישב את הקבילה של פאולוס באגרותיו נגד התורה והיהדות הפרושית עם חניכות אצל רבן פרושי בכיר כמו רבן גמליאל הזקן‏[1]

איזכור נוסף של רבן גמליאל בחיבור זה הינו כפרושי וחבר הסנהדרין ששיכנע את חבריו לא להוציא להורג את השליח פטרוס ותלמידיו המלמדים בירושלים בשמו של ישו, תוך כדי איזכור שמם של דמויות משיחיות אחרות (תאודאס ויהודה הגלילי):

אֲבָל אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים בַּסַּנְהֶדְרִין, גַּמְלִיאֵל שְׁמוֹ, מוֹרֵה-תּוֹרָה מְכֻבָּד בְּעֵינֵי כָּל הָעָם... אָמַר לָהֶם: "אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ לָכֶם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מִתְכַּוְּנִים לַעֲשׂוֹת לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה; כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה קָם תּוֹדָס, שֶׁהִתְיַמֵּר לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ, וְנִסְפְּחוּ אֵלָיו כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. הוּא נֶהֱרַג וְכָל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ נָפוֹצוּ וְהָיוּ לְאַיִן. אַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי מִפְקַד הַתּוֹשָׁבִים, וּמָשַׁךְ אַחֲרָיו אֲנָשִׁים. הַלָּה נֶהֱרַג וְכָל הַמְצַיְּתִים לוֹ נִתְפַּזְּרוּ. וְעַתָּה אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, חִדְלוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְהַנִּיחוּ לָהֶם, כִּי הָעֵצָה אוֹ הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת תּוּפַר -- אִם מֵאֵת בְּנֵי אָדָם הִיא. אֲבָל אִם מֵאֵת אֱלֹהִים הִיא, לֹא תּוּכְלוּ לְהָפֵר אוֹתָהּ פֶּן תִּמָּצְאוּ נִלְחָמִים בֵּאלֹהִים!" הֵם שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ

– מעשי השליחים, ה: 34-40

ע"פ המסורת הכנסייתית הוטבל רבן גמליאל על ידי השליחים פטרוס ויוחנן ואימץ את האמונה הנוצרית יחד עם בנו נקדימון, אולם עשה זאת בחשאי והמשיך לכהן בסנהדרין היהודית בירושלים. בשל התנצרותו של רבן גמליאל, מוסבר היחס הסובלני של הנצרות ליהדות שדחתה למעשה את שליחותו של ישו. בשל פעילותו זו נחשב רבן גמליאל בכנסייה הקתולית לקדוש ויומו נקבע ל-3 באוגוסט. במאה ה-5 נטען כי גופתו נתגלתה דרך נס ונלקחה לפיאצה דיי מיראקולי באיטליה. בשנת 1956 הוצא רבן גמליאל מרשימת הקדושים הקתולית בשל אי הוודאות לגבי התנצרותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ K. Lake and H.J. Cadbury, The Beginnings of christianity, Grand Rapids 1965, part I, vol, IV, 279


הנשיאים משושלת הלל הזקן

הלל הזקן · שמעון בן הלל · רבן גמליאל הזקן · רבן שמעון בן גמליאל הזקן · (רבן יוחנן בן זכאי) · רבן גמליאל דיבנה · (רבי אלעזר בן עזריה) · רבן שמעון בן גמליאל · רבי יהודה הנשיא · רבן גמליאל ברבי · רבי יהודה נשיאה · רבן גמליאל הרביעי · רבי יהודה נשיאה השני · הלל נשיאה · רבן גמליאל החמישי ·רבי יהודה נשיאה השלישי · רבן גמליאל השישי