רבי יהושע בן חנניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יהושע בן חנניה
דור דור שני לתנאים
בית מדרש בית הלל
רבותיו רבן יוחנן בן זכאי
חבריו רבן גמליאל דיבנה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעזר בן עזריה ורבי יוחנן בן נורי
תלמידיו רבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא.

רבי יהושע בן חנניה הלוי, תנא בדור השני, ראש ישיבה בפקיעין שבגליל. הוא סתם רבי יהושע. תלמידו הגדול היה רבי עקיבא, ובר פלוגתא של רבי אליעזר. התפרנס מייצור ומכירת פחמים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" [1], ועל כך שבחו רבו - רבי יוחנן בן זכאי "אשרי יולדתו"[2].

אחרי שגדל התמחה בנגינה ועבד בבית המקדש השני כלוי משורר. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם פילוסופים בדורו.

משנתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהושע העריך מאד את החברות כדבר המשפיע על דרכו של האדם. להשגת שלימות האדם מבחינת "דרך ישרה שיבור לו האדם" קבע את המדד לפי התחברות עם אדם טוב ואת הדרך שיתרחק ממנה האדם - התחברות עם אדם רע.

אמרה שמצוטטת משמו במסכת אבות היא:

Cquote2.svg

רבי יהושע אומר, עין רעה, ויצר הרע, ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם".

Cquote3.svg
– מסכת אבות

דרכו של רבי יהושע הייתה מתונה, הן בחיים האישיים והן בהנהגה הציבורית. את המתינות הפוליטית קיבל כנראה מרבו רבי יוחנן בן זכאי, והיה בין אלו שעזרו לו לעזוב את ירושלים הנצורה, כדי להדבר עם הרומאים, ולהציל מה שניתן, בעקבות כניסת הצבא הרומי וחורבן בית המקדש השני.‏[3] מסופר כי רבי יהושע ניסה להחזיר את החיים לתלם, ניחם את היהודים, והדריך אנשים לא להתאבל יותר מדי על החורבן.

כאשר הקיסר אדריאנוס ביטל את כוונתו לבנות את בית המקדש והיהודים התכנסו בבקעת בית רימון בכוונה למרוד בו, ביקש להרגיעם והשתמש במשל האריה והחסידה ממשלי איזופוס, ואמר 'דיינו שנכנסו ללוע הארי ויצאנו בשלום'.‏[4]. אך הניסיון להרגיע את המרד לא צלח בידו. במדרשים מסופר על שיח והתפלמסויות שונות שהיו בין רבי יהושע לאדריאנוס.

הוא היה מחמיר מאוד בענייני יוחסין. במשנה במסכת כתובות[5] כתוב: "ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה "מה טיבו של איש זה?" - "איש פלוני, וכהן הוא". רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת. ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה". התחבטו חכמי ארץ ישראל בפירוש משנה זו, מדוע פוסק רבי יהושע שלא יאמינו לאשה לומר שנבעלה לאדם כשר, הרי יש לה מיגו. רב אסי תירץ, שהכוונה במילה "מדברת" היא כינוי בלשון נקייה ליחסי אישות שהמקרא‏[6] קורא לה בלשון אכילה ודיבור, ולכן אין לאשה מיגו לומר שלא נבעלה, שהרי ראו שנבעלה. זעירי לעומת זאת, הסביר את המשנה כפשוטה שראוה מדברת ומתייחדת עם אדם במקום סתר, ולא מאמינים לה לומר שלא נבעלה, ולמרות שעל פי ההלכה אין אוסרין אשה על יחוד, מעלה עשו ביוחסין, מפני חומרתן.

מחלוקות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפורסמת מחלוקתו עם רבי אליעזר בן הורקנוס בעניין תנורו של עכנאי. לרבי יהושע בן חנניה היו שלוש מחלוקות עם רבן גמליאל דיבנה, בנושאי קדושת בכור, עיבור החודש ותפילת ערבית.

המחלוקת בנושא עיבור החודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת ראש השנה מסופר על המחלוקת עם רבן גמליאל בנושא עיבור החודש. רבי יהושע סבר כמו רבי יוחנן בן נורי ורבי דוסא בן הרכינס, כי העדים שקיבל רבן גמליאל היו עדי שקר ולכן ההכרזה על ראש השנה מקורה היה בטעות. כאשר שמע על כך רבן גמליאל הנשיא, שלח לו הודעה: "גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך." ולאחר שרבי עקיבא ורבי דוסא בן הרכינס שכנעוהו שגם אם מדובר בטעות יש להשמע לרבן גמליאל מטעמים שונים, "נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו". כאשר ראה אותו רבן גמליאל, אמר לו: "בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דבריי".[7]

המחלוקת בנושא בכורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת בכורות מסופר שלרבי צדוק היה בכור בהמה שנפל בו מום בשפתיים.[8] ההלכה אומרת שבכור מתים נאכל לכהן רק אחרי שהוא מקריב את האימורים על המזבח; בכור בעל מום נאכל לכהן בלי הקרבה על המזבח, כבשר חולין. חז"ל גזרו על כהן שמביא בכור שנפל בו מום בעת שהבהמה הייתה ברשותו שאסור לאוכלו, כי הכהנים נחשדו להפיל מום בבכורות בכוונה.[9] רבי צדוק שאל את רבי יהושע, האם הגזירה הזו תקיפה גם לגבי כהנים תלמידי חכמים או רק לכהנים עמי הארץ? רבי יהושע ענה שהגזירה היא רק לכהנים עמי הארץ. כשרבן גמליאל בא לבית המדרש, רבי צדוק שאל גם אותו והוא ענה שאין הבדל בין כהן תלמיד חכמים לכהן עם הארץ. מכאן והלאה, הסיפור זהה לסיפור על תפילת ערבית - בהתחלה רבי יהושע הכחיש שהוא חלק על דעתו של רבן גמליאל, אחר כך הוא הודה, רבן גמליאל העליב אותו (על ידי שהוא השאיר אותו עומד בעת ששאר התלמידים ישבו) עד שהעם התלונן והגנו על כבודו של רבי יהושע.

המחלוקת בנושא תפילת ערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת ברכות מסופר על תלמיד אחד (לאחר מכן מתברר שהיה זה רשב"י) ששאל את רבי יהושע בן חנניה האם תפילת ערבית היא רשות או חובה? רבי יהושע ענה לו: רשות. שכן, התפילות באות להחליף את קורבן התמיד ביום, ואלו הן תפילות שחרית ומנחה. לעומת זאת, תפילת ערבית היא כנגד איכול איברי הקרבן על המזבח במשך הלילה.[10] אותו תלמיד הלך ושאל את הנשיא, רבן גמליאל: "תפילת ערבית - חובה או רשות?" רבן גמליאל השיב: חובה, והתלמיד ענה לו שרבי יהושע בן חנניה אמר שהתפילה היא רשות. בבית המדרש שאל רבן גמליאל את רבי יהושע "תפילת ערבית - חובה או רשות?", והפעם ענה רבי יהושע: חובה. בעקבות זאת הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד בשעת הדרשה. בעקבות זאת דרשו הנוכחים בבית המדרש מרבי חוצפית המתורגמן להפסיק בתרגום דבריו של רבן גמליאל, והחליטו להעביר את רבן גמליאל מתפקידו. במקומו מינו לתקופה קצרה את רבי אלעזר בן עזריה, שהיה לפי המסורת בן 18 באותו הזמן. עוד מסופר בגמרא שלאחר מכן, פייס רבן גמליאל את רבי יהושע, והושב לנשיאות, כשהוא משמש בתפקיד שלושה (ולפי מקורות אחדים, ארבעה) שבועות בכל חדש, ואלעזר בן עזריה שבוע אחד.

מאמרותיו הידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת.

אשה מאי היא? - פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת. עשתה לי פולין ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום שנייה ולא שיירתי מהן כלום ביום שלישי הקדיחתן במלח כיון שטעמתי משכתי ידי מהן.אמרה לי : 'רבי מפני מה אינך סועד?'אמרתי לה: 'כבר סעדתי מבעוד יום'. אמרה לי: 'היה לך למשוך ידיך מן הפת' אמרה לי: 'רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים? ולא כך אמרו חכמים - אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה?'

תינוקת מאי היא? - פעם אחת הייתי מהלך בדרך והייתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: 'רבי לא שדה היא זו?' אמרתי לה: 'לא דרך כבושה היא?' אמרה לי: 'ליסטים כמותך כבשוה'.

תינוק מאי היא? - פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים,ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: 'זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה', והלכתי בקצרה וארוכה.כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי אמרתי לו: בני הלא אמרת לי קצרה?' אמר לי: 'ולא אמרתי לך ארוכה?' נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: 'אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם‏[11].

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים ויטאל כותב, במדינת צפת תוב"ב יש בית קברות ליהודים ובתוכו בית אחד, ובנין כיפה עגולה גבוהה באמצע גגו כמין קובה, ובצפון הבית ההיא נקב קטן פתוח למערה אחת, ובאותה מערה אומרים העולם כי שם קבור הושע בן בארי, ואינו כן, אמנם הוא קבור שם ר' יהושע והוא תנא, וטעו העם וקראוהו הושע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנה שחק, רבי יהושע בן חנניה, בני ברק: הוצאת רמת הספר, 2007.
  • סגלית ורד, הדיאלוגים בין קיסר לרבי יהושע בן חנניה בתלמוד הבבלי, עבודת גמר, אוניברסיטת תל אביב, 2007.
  • חיים פלסנבג, ספר נזר הניצחון : על ויכוח ר’ יהושע בן חנניה עם סבי דבי אתונא, וילנה תרמ"ג-1883.
  • דוד הנשקה, היאך קיבל ר’ יהושע את סמכותו של רבן גמליאל? : על שני סיפורים למעשה אחד, ‬תרביץ, ע"ו, א-ב, תשס"ז, עמ' 104-81.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות ח ע"ב.
  2. ^ מסכת אבות ב' י'.
  3. ^ גיטין נ"ו א'.
  4. ^ ב"ר פס"ד
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ג, עמוד א'.
  6. ^ ספר משלי, פרק ל', פסוק ב'.
  7. ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משניות ח'-ט'
  8. ^ בבלי, בכורות ל"ו א'
  9. ^ כדי לאוכלם בלי הטירחה של ההקרבה במזבח.
  10. ^ בבלי, ברכות כ"ז ב'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד ב'.