ז'אן פיאז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של ז'אן פיאז'ה

ז'אן פיאז'ה (צרפתית: Jean Piaget; ‏ 9 באוגוסט 1896 - 16 בספטמבר 1980) היה פסיכולוג שווייצרי-צרפתי, שתרם רבות להתפתחות הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. פיאז'ה גם פיתח את שיטת הניסוי בפסיכולוגיה, הנשענת על הצגת חידות לאנשים וניתוח הסיבות לשגיאות בתשובותיהם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 10 כבר חיבר פיאז'ה מאמר מדעי ראשון (כדי להוכיח לספרן האוניברסיטה שהוא ראוי לקבל זכות שאילת ספרים). בגיל 22 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת נוישטל. בתחילת דרכו היה ביולוג, שחקר רכיכות ופילוסוף של התודעה (אפיסטמולוג) וכאשר שינה את תחום התעניינותו לפסיכולוגיה התפתחותית, הוא חקר את ההתפתחות של התודעה בפרט, בהתאם לגילו הביולוגי. פיאז'ה התחיל את מחקרו הפסיכולוגי בניתוח שגיאות, בבחינות מנת משכל, שעברו ילדים. כאשר נולדו לו ילדים משלו, ערך עליהם תצפיות מדעיות ואלו היוו בסיס לרעיונות תאורטיים רבים שהעלה בתחום זה.

ז'אן פיאז'ה ואשתו ולנטין, 1932

פיאז'ה עסק רבות בחינוך. ב-1955 ייסד בז'נבה מרכז ל"אפיסטמולוגיה גנטית", מונח שהטביע ושתיאר את התפתחותם של מבני החשיבה אצל הילד. הוא השפיע רבות על העשייה החינוכית בעולם ותורתו היא בבחינת חומר חובה, לכול סטודנט לחינוך, במדינות רבות, כולל בישראל.

פיאז'ה נבחר על ידי המגזין "טיים" כאחד ממאה האנשים שעיצבו את המאה ה-20[1].

מחקריו ורעיונותיו המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההתמקדות בחשיבה מודעת ובהתפתחות - בניגוד לענפי הפסיכולוגיה המקובלים בראשית תקופת עבודתו של פיאז'ה (הפסיכואנליזה התמקדה ביצרים תת-מודעים, הביהייביוריזם התעלם מכוונות מהמחשבה בטענה כי היא בלתי מדידה והגשטלט שהתמקד בתפישה). פיאז'ה היה במקצועו ביולוג, שעסק בחקר רכיכות והכיר את תורת האבולוציה ופילוסוף, שעסק בתורת ההכרה. במרבית מחקריו הוא עסק בחקר התפתחות כלי המחשבה. במהלך חייו עסק בפסיכולוגיה התפתחותית-קוגניטיבית (פסיכולוגיה התפתחותית של דרכי המחשבה המודעת) והרבה לחקור את תקופת הילדות - החל מהלידה ועד ההתבגרות. הוא התעניין גם בתחום האפיסטמולוגיה (תורת התודעה) - בעיקר בדרכי רכישת הידע אצל בני האדם כפרטים.
  • פיאז'ה רואה את התפתחות כלי המחשבה ואת הצטברות הידיעות, אצל הפרט, ברגע נתון, כתוצאה של הליכי התאמה והטמעה. דהיינו הליכי שינוי הסביבה כך שתתאים להלך מחשבתו של הפרט ושינוי הלך מחשבתו של הפרט, כך שיתאים לסביבה. כדוגמה להתאמה ולהטמעה, ניתן להביט באופן בו פעוט לומד על הטיות מילים, היוצאות מן הכלל הדקדוקי המוכר לו. בשלב הראשון, הפעוט יחשוב כי צורת הריבוי של המילה "וילון" היא "וילונים" למרות שהצורה האמיתית היא "וילונות", מכיוון שהוא מנסה להטמיע את המציאות לסכמות המושרשות אצלו כך שהדבר תואם את תפישתו הדקדוקית בשלב זה. בשלב הבא, המבוגרים יתקנו אותו שוב ושוב, כשישגה בהטיית הרבים של המילה "וילון", ובשלב השלישי, הפעוט עשוי להגות את המילה "וילונות", ולאחר שיעשה זאת לעתים תכופות, הוא יתאים את הסכמה המובנית אצלו לכך שיש לומר "וילונות". פיאז'ה רואה את הליכי ההתאמה וההטמעה כמקבילים להליכי ההסתגלות האבולוציונית של המין הטקסונומי.
    • כפילוסוף, פיאז'ה טוען, כי גם הצטברות הידע המדעי של כלל האנושות נעשית בתהליכי התאמה והטמעה. כשהאקדמיה פוגשת תופעה חדשה היא מנסה, בשלב הראשון, להסביר אותה רק בעזרת הידע הקיים. אם ההסבר אינו טוב דיו ואם קיימת מודעות להיותו של ההסבר לא מוצלח, נעשה ניסיון לשנות במעט את הידע הקיים, כך שהוא יוכל להסביר את התופעה. שינוי דרסטי בידע הקיים יתחולל לעתים נדירות ביותר וכמעט לעולם לא עם הפגישה הראשונה בתופעה קשה להסבר. כדוגמה לזה, נותן פיאז'ה את התפתחות ההגדרות של המתמטיקאים עבור שדות מספרים אלגבריים. הוא טוען, כי תחילה האדם הכיר רק את המספרים הממשיים. בהמשך הוא ניסח על פי מספרים אלה את השברים, את המספרים השליליים ואת המספרים הבלתי רציונליים. בניית השדות החדשים נעשתה בתהליך של התאמה והטמעה ולא בתהליך של קבלת רעיון חדש לחלוטין.
  • פיאז'ה הוא יוצרה של תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה - תאוריית ההתפתחות בשלבים, המתייחדת בכך שהיא מסבירה את ההתפתחות הקוגניטיבית, כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות. כמו כן מסבירה תאוריה זו את ההתפתחות המוסרית הנובעת מההתפתחות הקוגניטיבית. תאוריה זו שינתה את פני הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והחינוכית והיא מבחינת חומר לימוד חובה לסטודנטים במקצועות אלה. פיאז'ה הוכיח והדגים את תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שלו בסדרת ניסויים מפורסמים, בהם מוצגות חידות לילדים בגילים שונים, כאשר את החידות מצליחים לפתור רק ילדים שעברו גיל מסוים ובחלק מהחידות, גם איכות הפתרון הולכת ומשתפרת עם הגיל (פעוטות טועים, ילדים בגיל מסוים נותנים פתרון גמלוני ולא מדויק ונערים בני 16 כבר מצליחים לפתור במהירות ובשיטתיות ויכולים להסביר את הפתרון בפשטות).
  • גישתו של פיאז'ה למחקר הייתה גישה ניסויית. המבוססת על בניית מודל להלך מחשבתו של הילד, מציאת חידות, שנתינת תשובות שגויות מסוימות עבורן, מחזקת את המודל[1] והצגת השאלות בפני מדגם גדול של ילדים מגילים רלוונטיים, כך שלא יהיה צורך בסטטיסטיקה מסובכת . כתצפיות מדעיות, פיאז'ה דובב ילדים במטרה להבין את אופן מחשבתם וגם הביט במבחנים שונים שהם ערכו (כגון תצפית על השגיאות המקובלות, בגילים שונים, במבחני מנת משכל). ביחס לגישות קודמות בפסיכולוגיה, גישה ניסויית זו, דומה במקצת לגישת הניסוי של הגשטלט, בה נחקרה התפישה של אנשים בעזרת השאלה "מה אתה רואה?", היא חפה מהביקורת, שהופנתה כנגד הגישה הניסויית של הביהייביוריזם, בטענה על שינוי המציאות עד בלי היכר, רק למען עשותה מדידה וניתנת לניסוי וחוסכת מתורתו של פיאז'ה את הביקורת שהופנתה כנגד הפסיכואנליזה, בטענה על היותה בלתי בדיקה בניסוי. גישתו הניסויית של פיאז'ה, גם חפה מפגמים מוסריים (בניגוד, למשל, לניסוי הכלא של זימברדו או הניסוי של מילגרם). ניסיונותיו המדעיים של פיאז'ה, כמו ניסוי השימור של פיאז'ה, הם מן האלגנטיים ביותר במדע הניסויי בכלל ויכולים לשמש כדוגמאות לניסויים מוצלחים במסגרת לימוד הפילוסופיה של המדע.

ספרו הידוע ביותר של פיאז'ה, "תפיסת העולם של הילד", נמכר במיליוני עותקים, ונחשב עד היום לספר יסוד בתחום.

ספרי פיאז'ה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאז'ה, 1925
  • תפיסת העולם של הילד, תרגם אליהו פורת, מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ז 1966.
  • שש מסות על ההתפתחות הנפשית, תרגם אליהו פורת, מרחביה ספרית פועלים, תשכ"ט 1969.
  • השפיטה המוסרית של הילד, תרגם י' מאיר, ערך יעקב לוי, תל אביב.
  • הפסיכולוגיה של הילד, תרגם יונה שטרנברג, תל אביב תשל"ב 1972.
  • הסטרוקטוריאליזם, תרגם ג"מ קרוי, תל אביב תשל"ב 1972.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן פיאז'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]