קרב תל פאחר

_{קואורדינטות:}

קרב תל פאחר
עמק החולה כפי שהוא נראה משרידי המוצב הסורי בתל פאחר
עימות: מלחמת ששת הימים תאריך: 9 ביוני 1967 מקום: תל פאחר, הרמה הסורית תוצאה: ניצחון ישראלי, התל נכבש הצדדים הלוחמים ישראל סוריה מפקדים אל"מ יונה אפרת, סגן אלוף משה "מוסא" קליין מֻלאזם-אוול (סגן) דיקו טאקם‏ כוחות גדוד 12 בסיוע טנקים, סיירת גולני פלוגת חי"ר מתוגברת אבידות 34 לא ידוע

אתר ההנצחה

זחל"ד צה"לי ומקלע 0.5 המוצבים בשרידי המוצב הסורי בתל פאחר לזכר הקרב שהתחולל במקום

התל מכיוון מזרח

קרב תל-פאחר הוא קרב שהתקיים ב-9 ביוני 1967, במסגרת הלחימה ברמת הגולן במלחמת ששת הימים. בסיום הקרב הקשה, הצליח כוח צה"ל, שהשתייך לחטיבת גולני, לכבוש את המוצב הסורי.

תל פאחר (פירוש השם בערבית הוא 'תל–פאר'), שבצפון רמת הגולן, היווה חלק מקו מוצבים בין זעורה לישראל יחד עם בורג' בביל, תל עזזיאת, בחריאת, וחירבת א-סודה. מערבה לתל, מעבר לדרך הפטרולים, נמצא המוצב הקדמי, תל עזזיאת, שהיה המוצב הסורי העיקרי באזור ושלט בתצפית ובאש על צפון עמק החולה. ממזרח, מעבר ל"כביש הנפט" נמצא הכפר עין פית, ומעליו נמצא הכפר זעורה.

הקרב נערך כחלק מקרב הבקעה שביצעה חטיבת גולני, בפיקוד יונה אפרת, בצפון רמת הגולן. חטיבת גולני תוגברה בגדוד טנקים 377 בפיקוד אמנון חינסקי (מחטיבה 37). בתוכנית הקרב נועד גדוד 51, בפיקוד בני ענבר, לכבוש את תל עזזיאת, גדוד 12, בפיקוד משה "מוסא" קליין, לכבוש את תל פאחר וגדוד 13 נועד להיכנס בפרצה שנוצרה בקו הסורי, להרחיב ולהעמיק את האחיזה הישראלית בשטח.

תל פאחר נקרא כיום "מצפה גולני". בחפירות הצלה שנערכו ב-2005 נתגלו ממצאים המעידים שהתל היה מיושב בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל. כמו כן, נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית ‏‏.

כוחות וביצורים

התל היה מוצב פלוגתי מבוצר, בעל שתי כיפות: צפונית ודרומית, כאשר הצפונית חולשת על הדרומית. בתל היו שבע מצדיות ורשת מחילות ובונקרים והוא היה חפור סביבו בשלוש רצועות של תעלות והיה מוקף שדות מוקשים וגדרות תיל מכל עבר.

הכוח המגן היה פלוגה מגדוד חי"ר 187 של הצבא הסורי מתוגבר ביחידת תותחי נ"ט 57 מ"מ, סוללת מרגמות 82 מ"מ, שני תול"רים ושלושה מקלעים דו קניים.

הכוח התוקף היה גדוד 12 (גדוד "ברק") של חטיבת גולני בפיקוד סא"ל משה (מוסא) קליין, מתוגבר ביחידת טנקים. בהמשך הקרב הופנו לזירת הקרב גם כוחות מסיירת גולני, מפקדת החטיבה ושתי פלוגות מגדוד 51 (גדוד "הבוקעים הראשון").

מהלך הקרב

בתוכנית הקרב המקורית, היה גדוד 12 מיועד לתקוף את התל מחלקו העורפי, ממזרח. לשם כך היה עליו לנוע מתוואי תעלת ההטיה הסורית, לעלות על ציר הנפט ולנוע עליו צפונה. שיבוש ראשון במהלך הקרב אירע על תוואי ההטיה, כשהטור הממונע התקשה למצוא את הפניה המובילה למעלה, לכיוון ציר הנפט. הסיירים שהובילו את הכוח הביאו אותו למקום הפניה, מקום בו היה הכפר עין א-דיסה, אולם לא מצאו את צומת השבילים המדויקת. עקב כך נאלץ הכוח לנסות לטפס על מחפורת שתחמה את השביל ממזרחו, אולם כלי הרכב הכבדים לא הצליחו לטפס על המחפורת.

עקב השיבוש, החליט מפקד הגדוד, סא"ל משה (מוסה) קליין, להמשיך על הדרך, לעבור מתחת למוצב ולאגף אותו מצפונו. הטור המשיך בדרכו, וברגע שהתגלה לעיני הסורים במוצב חירבת א-סודה, ששלט על עיקול בדרך, נפתחה אש מדויקת שממנה נפגעו מספר טנקים וזחל"מים. אש נפתחה גם מהמוצבים תל עזזיאת ובורג'-בביל הסמוכים ממערב. אנשי הכוח ניסו להמשיך בדרכם, אולם הכלים שנפגעו חסמו את הדרך, ונוצר נתק בין הכלים המובילים לשאר הכוח.

על מה שהתרחש בהמשך יש מחלוקת. היו כאלה, ובהם קצין המבצעים של הגדוד, יוסי פרידמן, שטענו שהמג"ד קליין דבק בתוכניתו המקורית, ושלח את אחד הקצינים, רס"ן אלכס קרינסקי, לאחור כדי לזרז את שאר הכוח לבוא אחריו. לעומתם טענו אחרים, שקליין פקד על קרינסקי לאסוף את הלוחמים שמאחור, ולתקוף את המוצב מחזיתו. העובדות הן, שקרינסקי חזר לאחור, פגש את מפקד פלוגה א', אהרון ורדי, ועוד 25 לוחמים כשירים. מאחר שהם התכוונו לתקוף מהחזית, ומכיוון שהיו תחת אש, הם החליטו לעלות עם הכוח המצומצם הזה ולא לחכות לשאר הכוח שהתעכב מאחוריהם. מחצית מהלוחמים בפיקוד ורדי עלו על השלוחה הדרומית, והמחצית השנייה בפיקוד קרינסקי הסתערו על הצפונית. בהיעדר אמצעי פריצה, הכוח של ורדי לא הצליח לפרוץ את המערך הצפוף של גדרות התיל. שני לוחמים, דוד שירזי ויעקב חוצירה, שכבו בגופם על הגדר, וחבריהם עברו על גבם. בהמשך לחם שירזי בגבורה ונהרג על התל.

הכוח של ורדי הצליח לכבוש את החלק הדרומי, אולם חייליו החלו להיפגע מאש יעילה מהחלק הצפוני. באותה עת, על הצפוני, נהרגו רוב הלוחמים, כולל אלכס קרינסקי.

המג"ד שראה את חייליו מסתערים חזיתית, החליט לעלות בעצמו בדרך הקצרה אל התל, כדי לפקד על הקרב. על השלוחה הצפונית פגש את אחרון הלוחמים שנותר שם בריא, יצחק חמאווי. חמאווי הזהיר אותו מצליפות, אולם קליין סבר, כנראה, שהתל כבר נכבש וששני הכוחות יורים זה על זה. על כן הזדקף וקרא: "חדל אש!". חייל סורי ירה בו והרגו. הסמג"ד, זוהר נוי, החל לארגן לוחמים נוספים כדי להמשיך בהסתערות, אולם נפצע קשה בעצמו. בהיעדרם של רוב קציני הגדוד הבכירים, החלו המפקדים הזוטרים, ביוזמתם, לארגן לוחמים וזחל"מים כשירים ולהסתער על היעד, מחזיתו ואחר כך גם מעורפו.

כשמפקדת החטיבה נוכחה כי הקרב השתבש ולא מושגת בו הכרעה, הפנה מפקד החטיבה אל זירת הקרב כוח בפיקוד סגן מפקד החטיבה, שכלל חלק מהסיירת החטיבתית, ושתי פלוגות מגדוד 51 שסיים את כיבוש תל עזזיאת. לוחמי הסיירת החטיבתית, בפיקודו של רס"ן ראובן אליעז, הצליחו בקרבות פנים אל פנים להשלים את כיבוש התל. הקרב נמשך ארבע וחצי שעות ונהרגו בו 31 חיילים, מהם 23 לוחמים ומפקדים מגדוד 12, שני לוחמים מסיירת גולני, סגן מפקד בסיס האימונים של גולני, וחמישה לוחמים מגדוד שריון במילואים 377 של חטיבה 37. שניים מלוחמי חטיבת גולני שנהרגו בקרב, משה דרימר ודוד שירזי, עוטרו לאחר המלחמה בעיטור הגבורה. העיתונאי יעקב העליון נפצע קשה במהלך הקרב ובמשך למעלה משנה חצי עבר טיפולים רפואיים כדי להשתקם. את חוויותיו מהפציעה והשיקום בעקבותיה תיעד העליון בספרו "רגל של בובה". הספר הפך לרב מכר והודפס ב-16 מהדורות.

מורשת

הקרב נחשב אחד מהקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני יחד עם הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים והקרב על הבופור במלחמת לבנון. החטיבה, שעד מלחמת ששת הימים נחשבה כבעלת יכולת פחותה מזו של חטיבת הצנחנים, קיבלה בעקבות הצלחתה בהבקעת הקו הסורי בגולן בכלל וקרב תל פאחר בפרט, הכרה ביכולתה כחטיבת חי"ר מהדרג הראשון.

יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, אמר בכנס שנערך ללוחמי החטיבה בעכו, מספר חודשים אחרי המלחמה: "אתם ביצעתם את אחד ממבצעי ההבקעה הקשים ביותר בצה"ל, אחד ממבצעי המופת לצה"ל כולו" ‏‏.

ראו גם

• קרב תל עזזיאת

לקריאה נוספת

• חני זיו ויואב גלבר, בני קשת, הוצאת משרד הביטחון
• אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שני, הוצאת כרטא
• יחזקאל המאירי, משני עברי הרמה, הוצאת א. לוין-אפשטיין, 1970
• אלישיב שמשי, איפה אני נמצא, לעזאזל?, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2001
• משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 54-47.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב תל פאחר בוויקישיתוף

• סדר האירועים בקרב תל פאחר ותל עזזיאת
• אורי שמחוני, יחס ישיר בין כמות הצל"שים וגודל התקלה, nrg, ‏ 24.04.2001.
• לי-טל תייר, ששה ימים וזיכרון, ביטאון ביבשה גיליון 2, ‏ יוני 2007.