אלישע והדובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלישע: הנערים נהרגים על ידי הדובות. מאיורי התנ"ך, 1712
מרכבת אליהו הנביא בשמים, הנערים לועגים לאלישע ומותקפים על ידי הדובים. איור מכתב יד צרפתי, שנת 1463.
מעיין אלישע, יריחו, דצמבר 2012

סיפור אלישע והדובים הוא מקרה המתואר בספר מלכים ב' בו שיסה הנביא אלישע דובים בנערים שהקניטו אותו.

התנהגות הנערים ותגובת אלישע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זה לשון המקרא:

"וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה'; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. "

לפי הגמרא במסכת סוטה ה'נערים קטנים' נקראו על שם מקומם, היישוב נערן השוכן מצפון מערב לעיר יריחו. נערים אלו מכרו מים לתושבי יריחו לפני שריפא אלישע את מעיין העיר (פסוקים י"ט-כ"ב באותו הפרק) - הוא מעיין אלישע של ימינו (עין א-סולטאן), ועתה קופחה פרנסתם בידי הנביא. ככל הנראה עד טיהור המעיין נאלצו תושבי יריחו לרכוש את מימיהם מהעיר נערן הסמוכה (ממעיין עין דויוק ועין נועמה). בעקבות טיהור המעיין ביריחו הפסיקו תושבי יריחו לרכוש מים משכניהם, ונערי נערן הם שיצאו נגד הנביא.

חז"ל דרשו את המילים "עלה קרח" כך: "אמרו לו, עלה שהקרחת עלינו את המקום", אך לפי הפשט לעגו הנערים לאלישע, שבניגוד לרבו אליהו הנביא, שהיה "בעל שיער" ועלה לשמיים פסוקים ספורים לפני כן, היה קרח. כעונש על חוצפתם הוציא אלישע דובים מהיער שטרפו את הנערים.

אירוע הטריפה עצמו מונצח עד ימינו בשמם של שני אתרים הסמוכים ממזרח לבית אל - ח'רבת דיר שבאב ("חורבת מנזר הנערים") והכפר דיר דבואן ("מנזר שני הדובים").

פרשנות מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנים ניסו להקהות את חומרת העונש ש"ראה במראה הנבואה שלא הייתה בהם לחלוחית של מצווה, לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות".[דרוש מקור] ועוד דרשו ש"קיללם בשם ה'"[דרוש מקור] דווקא, שלא מקללתו מתו אלא מהקללה שקללם בשם ה'.

עם זאת לא מנעו חכמים את תוכחתם מאלישע וגינו את האכזריות במעשה:

"שלושה חלאים חלה אלישע, אחד שגירה דבים בתינוקות..."

בגמרא מובאת מחלוקת כמה נסים היו בפרשה זו. האם היה יער ואלישע הוציא ממנו את הדובים, או שמא אלישע יצר את היער וגם את הדובים, החכם הסובר את הדעה האחרונה קובע כי לא דובים היו ולא יער היה, ובעקבות דבריו נוצר הביטוי המפורסם לא דובים ולא יער.

מאן דאמר נס - יער הוה דובים לא הוו; מאן דאמר 'נס בתוך נס' - לא יער הוה ולא דובים הוו.

פירוש על דרך הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמ"ע מפאנו מבאר על דרך הקבלה ששני הדובים הם נשמות בלק ובלעם[1]. ועוד מבאר כי נשמתו של אלישע התגלגלה ברבי יוסי דמן יוקרת,[2] שהמית את בנו ובתו, והוא אלישע הנביא ש"גירה דובים בתינוקות ועתה גירה המות בבנו".

שיוך לתת-מין דוב בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים את הדוב המקראי עם תת-המין דוב חום סורי.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "גלגול נשמות", אות ב', ז'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד, עמוד א'
  3. ^ Ken Dennis. "Animals of the Bible: The Bear". Light Magazine vol. 18