אביה בן ירבעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במקרא, אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם היה בנו של ירבעם בן נבט מלך ישראל.

אביה בן ירבעם במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מלכים א', פרק י"ד, לאחר תיאור חטאיו של ירבעם בן נבט, מתוארת מחלתו של בנו, אביה:

בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם

. ירבעם שולח את אשתו אל הנביא אחיה השילוני אשר היה זה שבישר לו שימלוך, לבקש להתפלל על בנו החולה. הוא מצווה עליה להתחפש בבואה אל הנביא, כדי שלא תזוהה כאשת ירבעם.[1]

אלוהים מודיע לאחיה, שבאותו זמן כבר התעוור מרוב זקנה, שבקרוב תבוא אליו אשת ירבעם, ועל כן כבר בשומעו את קול צעדיה הוא מזהה אותה. אחיה מנבא לאשת ירבעם נבואה קשה על איבוד המלוכה של בית ירבעם והשמדת זרעו, ושגם אביה ימות בבואה העירה. הוא מציין שבעוד מתיו של בית ירבעם ייאכלו על ידי הכלבים ולא יובאו לקבורה, היחיד שיבוא לקבורה הוא דווקא אביה, שגם ייספד על ידי כל ישראל, "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם". ואכן, מיד כשאשת ירבעם חוזרת לביתה, בנה מת, כאשר ניבא לה הנביא, וכל ישראל סופדים לו.

שמו של אביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות שמו של אביה: אבי הוא יה (קיצור של השם המפורש). יש הלמדים מן העובדה שירבעם קרא לבנו האחר (שמלך תחתיו) בשם נדב שירבעם ביקש להידמות לאהרן הכהן, ששני בניו הגדולים הגדולים נקראו נדב ואביהוא. בחקר המקרא מקובל דווקא הכיוון ההפוך, ולפיו מנסחי הסיפור בתורה על נדב ואביהוא, עשו זאת בהשראת בניו של ירבעם, וכן סיפור חטא העגל כולו הוא סיפור יהודאי שמטרתו לדרוש לגנאי את העגלים שהציב ירבעם בבית אל ובדן.

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל מתקשים בשאלה מהו אותו "דבר טוב" שנמצא באביה. התלמוד הבבלי אומר בהקשר זה:

רבי זירא ורבי חיננא בר פפא (נחלקו בדבר): חד אמר שביטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר שביטל פרדסאות (הנוסח הנכון:פרוסדאות - שומרים) שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל"

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת, נקבר ברומי הקטנה, שבבקעת בית נטופה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יגאל אריאל, מקדש מלך - עיונים בספר מלכים, חספין, תשנ"ד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי רד"ק, הוא סבר שאם הנביא יזהה אותה הוא בהכרח ינבא לה רע, מפני רוע מעשיו של ירבעם. לדעת מצודת דוד, הסיבה להשתנות היא כדי שישראל לא ידעו על ביקורה אצל הנביא, כיוון שאז בהכרח ירצו לדעת את תשובתו.