התעללות נרקיסיסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "נרקיסיזם" או "הפרעת אישיות נרקיסיסטית".

בפסיכולוגיה פופולרית ובתחום העזרה העצמית, התעללות נרקיסיסטית היא ביטוי לא-פורמלי לאפיון של מערכות יחסים מתעללות או רעילות[1][א]. בהקשר זה, מוגדרת ההתעללות על סמך מאפייני הפוגע כבעל מאפיינים נרקיסיסטיים.[ב]

אף שהמונח צבר פופולריות בקהילות שונות ברשתות החברתיות, לאורך השנים נשאר המושג מנותק מהספרות המקצועית. לקהילות אלה יש לעיתים קרובות עגה לא-פורמלית משלהן כדוגמת הפצצת אהבה וקופים מעופפים. הסיפור על נרקיסוס לקוח מתוך המיתולוגיה היוונית שהתאהב בבואתו במי הביצה עד שגווע ומת ונהפך לפרח המוכר. בכתיבתו המקורית של אובידיוס קרוי הסיפור המפורסם 'נרקיסוס ואכו', אולם סיפורה של אכו לא זכה להכרה דומה. בהקשר זה, מתייחס מושג ההתעללות הנרקיסיסטית לקולם הנשכח של קורבנות אלימות במשפחה ואלימות בין בני זוג, שבאים במגע עם אדם בעל מאפיינים נרקיסיסטיים. על אף שנרקיסיזם נמצא בספרות מקצועית כגורם סיכון אישי לאלימות[2], במשמעותם המקורית מושג הנרקיסיזם, או אבחנה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם מקבילים לכל בעיית אלימות או התעללות במערכות יחסים.

המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שנרקיסיזם והפרעת אישיות נרקיסיסטית נמצאים בשימוש בספרות המדעית, המושג "התעללות נרקיסיסטית" נמצא בשימוש מועט בספרות המקצועית ונפוץ בעיקר בספרות הפופולרית. על כן, מרבית המידע על "התעללות נרקיסיסטית" מתבסס ברובו על מקורות ראשוניים (תיאור מקרה, ספרים, ניסיון אישי, סרטונים וכן הלאה). במחקרה האוטו-אתנוגרפי טוענת הווארד (2022) שלנוכח היעדר המודעות וההכרה החברתית-מקצועית בהתעללות נרקיסיסטית, הצורך להכיר בהתעללות נרקיסיסטית כתופעה עולה מתוך החוויה האישית של הקורבנות עצמם ומקודם על ידם, במקום מקורות אקדמאים או מומחים לבריאות הנפש[3].

בני זוג וקרובי משפחה של אנשים נרקיסיסטיים מתארים לעיתים קרובות חוויות של התעללות גלויה וסמויה[4]. באופן כללי התעללות היא פעולה של גרימת נזק גופני, מיני או נפשי לאדם באמצעות שימוש לרעה בכוח או בסמכות, תוך ניצול יחסי אינטימיות, אמון, מרות או תלות לשם פגיעה בקורבן. התעללות נרקיסיסטית כוללת התעללות רגשית ופסיכולוגית ומאופיינת בתפיסת המרחב הנפשי של הקורבן במסגרת מערכת יחסים בין-אישית, המבוססת על צורכו של הנרקיסיסט בשליטה[4][5]. בעוד שסוגיית הנרקיסיזם מקבלת תשומת לב רבה בספרות הקלינית והמחקרית, רובה מתמקדת בנרקיסיסט עצמו, כאשר במקרים רבים האופי הטראומטי שלה עבור אנשים אחרים בסביבתו של אותו אדם אינו מודגש תחת נסיבות של "התעללות על רקע נרקיסיסטי"[6][4][3].

המונחים "נרקיסיזם בריא" ו"נרקיסיזם פתולוגי", משמשים לצורך הבחנה בין הקצוות של הרצף הנרקיסיסטי. עם זאת עוצמת הנרקיסיזם לא צריכה להיות פתולוגית, כדי להיות גורם סיכון להתנהגות תוקפנית ולאלימות. הנושא נבדק במטה-אנליזה של בושמן ואח' (2021), אשר עקבו אחר 437 מחקרים עם מדגם כולל של 123,000 משתתפים. במחקר נמצא כי נרקיסיזם פתולוגי ולא-פתולוגי היה קשור לעלייה של 21% באגרסיביות, וכ-18% באלימות, כאשר הגורם המתווך במחקר בין נרקיסיזם לאלימות היה פרובוקציה[2]. הקשר בין נרקיסיזם לאלימות בעקבות פרובוקציה גדל ככל שגדלה מידת הנרקיסיזם[2].

נרקיסיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נרקיסיזם

מקור המונח "נרקיסיזם" הוא מהמיתולוגיה היוונית המספרת על נסיך יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע[7][8][2][9]. זהו מונח עם מגוון רחב של משמעויות, בין אם הוא משמש לתיאור אחד הרעיונות המרכזיים של התאוריה הפסיכואנליטית, מאפיינים אישיותיים, בעיה חברתית או תרבותית.

משום שנרקיסיזם הוא משתנה רציף, יש לו התפלגות[2]. בהתאם לכך, המונח "נרקיסיזם" לא תמיד משמש בהקשר שלילי. זאת משום שהתכונה האנושית של נרקיסיזם, יכולה לבוא לידי ביטוי ברצף רחב שנע בין התנהגויות נורמליות, המשקפת הערכה עצמית בריאה ואותנטית, ועד לפתולוגיה חמורה של האדרה עצמית[10][7][11][9]. כמו כן, ההתפלגות של תכונת הנרקיסיזם באוכלוסייה הכללית משתנה על פי גיל. בקרב מבוגרים על פי רוב ניתן לראות רמות נרקיסיזם נמוכות, כאשר לחלק מהמבוגרים יש רמות נרקיסיזם מתונות ולמעט מאוד מהמבוגרים יש רמות נרקיסיזם גבוהות באופן קיצוני[2].

הפרעת אישיות נרקיסיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפרעת אישיות נרקיסיסטית

המונח "הפרעת אישיות נרקיסיסטית", משמש לתיאור מקצועי של הפרעת אישיות מקבוצה ב' של הפרעות האישיות, אשר מתבטאת בדפוס מתמשך של מאפיינים נרקיסיסטים פתולוגיים. באופן כללי הפרעת אישיות היא דפוס נוקשה, מתמשך, רחב ועקבי של התנהגויות וחוויות פנימיות, אשר סוטות במידה ניכרת מהנורמות והציפיות החברתיות התרבותיות של החברה אליה משתייך האדם[12]. הפרעת אישיות מופיעה לראשונה בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, היא יציבה לאורך זמן וגורמת למצוקה סובייקטיבית או לפגיעה תפקודית[12]. בעוד שנרקיסיזם בריא מתייחס ליכולת של האדם לחוות את כל סוגי הרגשות ולהפגין אמפתיה[7], על פי המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית - DSM-5, הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא דפוס של גרנדיוזיות, צורך בהערצה, וחוסר אמפתיה[12].

למעשה, תכונת האישיות נרקיסיזם, במובנה הפתולוגי והלא-פתולוגי, היא חלק מהשילוש האפל הכולל גם את תכונות האישיות מקיאווליזם ופסיכופתיה[11][8][13]. המשותף לתכונות אלו הוא הקשר של השלושה להתנהגות אנטי-חברתית ורמה גבוהה של אנוכיות, לצד נכונות של האדם לשים את הצרכים של עצמו לפני אחרים[11][8]. מסיבה זו, נרקיסיזים משפיע לא רק על האדם הנרקיסיסט כשלעצמו, אלא גם על האנשים שנמצאים בסביבה החברתית שלו[8]. כמו כן, אנשים עם תכונות אישיות של השילוש האפל, נוטים להסתיר את המהות האמיתית שלהם מהזולת ובמקביל עוסקים גם ברמה מסוימת של הונאה עצמית[11].

ניתן לשער כי רוב האנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם מאובחנים ככאלו. אחת הסיבות לכך, היא שנרקיסיסטים פתולוגיים על פי רוב לא חשים צורך לשנות את ההתנהגות ההרסנית שלהם[14]. בעקבות זאת הם יגיעו לטיפול פסיכולוגי לעיתים נדירות בלבד וגם אז, אם המטפל לא רואה דברים באותו האופן שבו רואה אותם הנרקיסיסט הפתולוגי, הנרקיסיסט הפתולוגי ימצא דרך לבוז למטפל ולסיים את הטיפול[1]. בהתאם לכך קלינאים בקליניקה הפרטית, מדווחים על ניסיון מינימלי בטיפול באנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, לצד אחוזי נשירה גבוהים[15].

תפיסות פסיכואנליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפסיכואנליזה, ההתעללות הנרקיסיסטית מותירה את חותמה בנפש הקורבן, אשר חווה מחיקה של ישותו הנפרדת, ומעוררת בו כאב עז[5]. הפסיכולוג הקליני מנשה כהן מציין בספרו שהקורבן של הנרקיסיסט חי במצב פוסטראומטי, סובל מלחץ נפשי כרוני ומתקשה לחלץ את עצמו מהלפיתה של הנרקיסיסט[16]. הוא מוסיף שהתעללות נפשית לא משאירה "סימנים" כמו פגיעה פיזית, לכן למרות החשיפה של הציבור הרחב לנושא, יש קושי להבין את המשמעות שלה ולהזדהות עם הקורבן[16]. על פי הפסיכואנליזה, סיבה נוספת לקושי לקשר בין התסמינים של הקורבן לבין ההתעללות הנרקיסיסטית שגרמה להם, היא אופיו המניפולטיבי של מנגנון הפגיעה הנרקיסיסטי בזולת, הכולל בין היתר גם הכחשה לכך שבכלל התרחש דבר מה שאינו כשורה, הטלת האשמה על הקורבן והשתקתו[5]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, אם בכל זאת ינסה הקורבן לתאר את החוויה האותנטית שלו לאנשים אחרים, הוא יגלה שרובם המוחלט לא ממש מבינים אותו, מתקשים להאמין לדבריו ובטוחים שהוא מגזים[16]. למעשה, Howard טוענת במחקרה האוטואתנוגרפי שאחת הסיבות לכך שהתעללות נרקיסיסטית לא זוכה להכרה חברתית ומקצועית ראויה, היא הקושי של הקורבנות לבטא ולתאר את ההתנהגות המניפולטיבית שהם חוו[3]. הפסיכולוג הקליני מנשה כהן מוסיף בספרו שכתוצאה מכך הקורבן של הנרקיסיסט לומד להטיל ספק בתפיסת המציאות שלו ולהקדיש את מאמציו למשימה הבלתי אפשרית של ריצוי הנרקיסיסט[16].

על פי הפסיכואנליזה, מכלול ההתנהגויות הפוגעניות המאפיינות אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, אינן אלא ביטוי של מנגנוני הגנה נרקיסיסטיים Narcissistic defences (למשל: אידיאליזציה והמעטת ערך, פיצול), שמופעלים על ידם באופן בלתי מודע[17]. הצורך בשימוש כה אינטנסיבי במנגנוני הגנה, נובע מכך שההערכה העצמית של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא שברירית ולא יציבה[12]. למעשה, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית זקוקים להרגשה שהם מיוחדים ועליונים על הזולת, כדי להגן על ההערכה העצמית שלהם[13]. לכן אחד המאפיינים המרכזיים של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא הגרנדיוזיות[12][17][8].

בהפרעת אישיות נרקיסיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופן שבו אנשים רואים את עצמם משפיע על האופן שבו הם מתייחסים לאנשים אחרים[2]. אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינים באינטרס אישי Self-interest קיצוני, כך שהם מרוכזים בעצמם ולא אכפת להם מאנשים אחרים[18][7][14][19][9]. אומנם יש להם רגישות מוגזמת לתגובות של אחרים, אך זאת רק אם הן נתפסות כרלוונטיות אליהם[12]. למעשה, תפיסת העולם שלהם היא אגוצנטרית במהותה, כך שהם חושבים שהם "מרכז היקום" ורואים אנשים אחרים כנחותים בהשוואה אליהם[20][2]. אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינים בהתנהגות יהירה ורברבנית, כך שהם מרבים להביע עמדות סנוביות, מזלזלות או מתנשאות[12][8][21][9][22]. הם נמנעים משיחות שלא מתמקדות בהם, או ממצבים שבהם הם לא נמצאים במרכז תשומת הלב[22]. בנוסף, נרקיסיסטים מאמינים שהחוקים הקונבנציונלים אינם חלים עליהם והם מוכנים להפר נורמות חברתיות[23].

משום שאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ממוקדים בעצמם ומאופיינים בחוסר אמפתיה, היכולת שלהם להכיר בחוויה הסובייקטיבית של הזולת נפגעת והם חסרי רגישות בנוגע לצרכים, רצונות ורגשות של אנשים אחרים[12][7][24][8][21]. בהתאם לכך, מערכת היחסים המגמתית שבין הנרקיסיסט לבין "רשתות תמיכת-העצמי החברתיות" שלו (Social self-support networks), באה לידי ביטוי במגוון הקשיים הבין-אישיים המוצגים ב- DSM כמו: מחסור באמפתיה, תחושת זכאות ושלל התנהגויות נצלניות ויהירות[20][19]. לכן גם במקרים שבהם אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית כן מכירים בצרכים, ברגשות או ברצונות של אנשים אחרים, הם בדרך כלל יתייחסו אליהם בזלזול ויראו בהם סימנים לחולשה או פגיעות[12][13].

הצורך של הנרקיסיסט בעליונות לא מאפשר לו לקיים מערכות יחסים שוויוניות והדדיות עם הזולת[16]. בהתאם לכך, לעיתים קרובות השיפוט המוגזם של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית בנוגע להישגיהם, כולל גם הערכת חסר מרומזת בנוגע לתרומתם של אחרים[12]. לא רק זאת, אלא שהנרקיסיסט שחייב להיות בעמדת יתרון על הזולת, עסוק מאוד ברישום ותיעוד מנטליים של כל מחדליו, מגרעותיו וחטאיו של האחר[16]. נרקיסיזם מאופיין גם בקנאה[8][22]. לכן המעטת ערכה של תרומת הזולת יכולה להיות מופגנת גם באופן ישיר, גלוי ומחמיר, במיוחד במקרים שבהם אנשים אחרים קיבלו הכרה או שבח בעקבות תרומתם[17][12]. למעשה, בעיני הנרקיסיסט לאנשים אחרים אין חשיבות בפני עצמם[20]. כתוצאה מכך נרקיסיסטיים נוטים להתנהג בצורה פוגענית ולראות באנשים אחרים כלים למילוי צורכיהם[10][20].

גרנדיוזיות היא תחושת חשיבות עצמית מופרזת, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי באופן גלוי (Overt) או סמוי (Covert) ומאופיינת בהערכת יתר של יכולותיהם ובהצגה מוגזמת של הישגיהם[12][13].

בעוד שהשילוב בין שבריריות לגאנדיאוזיות יכול להראות פרדוקסאלי, דימוי עצמי גרנדיוזי המנופח יתר על המידה אינו מאופיין בבוחן מציאות[20]. בעקבות זאת נוצרת בהם רגישות גדולה לכישלון, אתגר או ביקורת[12][17][8] [2]. אף על פי שאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לא בהכרח מראים זאת כלפי חוץ, ביקורת חברתית יכולה לרדוף אותם ולגרום להם להרגיש מושפלים, מבוסים, חלולים וריקים[12]. בעקבות זאת נרקיסיסטים מחפשים ללא הרף אחר ההזדמנויות ואמצעים שיאפשרו להם להעצים את התדמית והסטטוס החברתי של עצמם[9]. העיסוק המוגזם של אדם באגו, בזהות או בעצמי שלו מכונה אגומאניה (אנ'). בנוסף, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית כלל לא מסוגלים להודות בשגיאות ובטעויות של עצמם, משום שהודאה באשמה מחבלת במאמצי ההאדרה העצמית שלהם[24][17]. חוסר היכולת של אדם להודות באפשרות שהוא טעה או שנכשל, גם לנוכח ראיות שלא ניתן להפריך, בשילוב רגשות מנופחים ועקביים של יכולת אישית יוצאת דופן - מכונה באופן בלתי פורמלי תסביך אלוהים.

אנשים שמנסים ליצור קשר ולהתחבר לאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, על פי רוב ימצאו קרירות רגשית ומחסור בעניין הדדי[12][21]. משום שאין להם מטרות משמעותיות נוספות בקשר בין-אישי מעבר לסיפוק צורכיהם הנרקיסיסטיים או הגשמת מטרותיהם האישיות, הם יכולים בקלות להתייחס בביטול לתחומי העניין של בן או בת הזוג, מעטים ככל שיהיו[18].

לצד הגרנדיוזיות והציפייה שאנשים אחרים יכירו בהם כעליונים, לאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יש גם תחושת זכאות מוגזמת המעוררת ציפייה לא הגיונית ליחס מועדף, גם בהיעדר הישגים תואמים לציפייה זו[10][12][17][19][9][22][18][7][8][2]. באופן כללי תחושת זכאות פסיכולוגית (Psychological entitlement) היא הבדל בין-אישי הכולל רגשות נרחבים ועוצמתיים של ראויות (Deservingness), מיוחדות וציפיות מופרזות[25]. בהתאם לכך, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הם אנשים מאוד דורשניים, אשר מצפים מאנשים אחרים לוותר ולהיכנע לכל דרישותיהם[18][22]. הם מצפים שאנשים אחרים ידאגו לצרכיהם והם מבולבלים או זועמים כשזה לא קורה[12]. אחת הסיבות לכך היא שאנשים המאופיינים בתחושת זכאות ינטו לפרש ציפיות בלתי ממומשות באופן שלילי כאכזבה, איום על האגו או תחושה של אי צדק[25]. נטייה זו גם מעלה את הסיכון שלהם לחוות מצוקה, כעס ונטייה כללית לחוסר יציבות רגשית[25]. בהתאם לכך, תחושת זכאות היא גורם סיכון להתנהגות תוקפנית[2].

השילוב בין חוסר האמפתיה לבין תחושת הזכאות ההולכת ומתגברת של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, מוביל לציפייה בלתי מתפשרת מצדם לקבל מהזולת את כל מה שהם צריכים או רוצים, ללא התחשבות בהשלכות האפשריות על אנשים אחרים[12][9]. לא רק זאת, אלא גם כאשר אנשים אחרים מעלים בפניהם את החששות והבעיות שלהם, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית על פי רוב יגיבו לדברים בחוסר סבלנות והפגנת בוז[12][21]. זאת משום שאף על פי שניכר שלנרקיסיסטים יש צורך לקבל את האישור של הסביבה החברתית עבור האופן הגרנדיוזי שבו הם כה מתאמצים להציג את עצמם, האוריינטציה שלהם היא כמעט פסדו-חברתית ואין להם עניין אמיתי בדעת הקהל[20].

היעדר האמפתיה כלפי הקורבנות מאפשר חופש מתחושת אשמה, ומוביל לחוסר נכונות להתנצל[24]. לא רק זאת, אלא שתחושת הזכאות האופיינית לאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מקשה עליהם לנהוג בסלחנות כלפי הזולת, ובמקום זאת הם מעדיפים לשמור טינה[25][8]. תהליך זה מכונה רסנטימנט והוא יכול לשמש כמנגנון הגנה שמונע מהאדם המתמרמר להתייחס ולהתגבר על חוסר הביטחון והפגמים שלו. זאת משום שחוסר הסלחנות יכול לחזק את תחושות הקורבנות והגאווה הצדקנית Self-righteousness של אנשים המאופיינים בתחושת זכאות, באופן שמטפח ומזין את ההאדרה העצמית ההגנתית שלהם[25].

בפסיכואנליזה, תשומת הלב וההערצה שהנרקיסיסט שואב מסביבתו מכונים אספקה נרקיסיסטית. אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מחפשים ללא הרף את האספקה הנרקיסיסטית שלהם, כדי להזין באמצעותה את ריקנותם הפנימית ולנסות להתמודד עם הקהות הרגשית שמלווה אותם (Emotional numbness)[8][17]. הצורך של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית באספקה נרקיסיסטית כה חזק, עד שקבלת האישור מהזולת משמש לאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית כבסיס לקביעת היעדים האישיים שלהם, והוא המניע העיקרי של התנהגותם[12][26]. בהתאם לכך, חלק ניכר מסדר היום שלהם מוקדש להשגה או יצירה של משוב חברתי[20].

עם זאת, נרקיסיסטיות אינה בהכרח תכונה מושכת כשלעצמה[27]. הפופולריות והתגובות החברתיות החיוביות שנרקיסיסטים נוטים לקבל מסביבתם החברתית בהיכרות ראשונית, מתאפשרים משום שמאפיינים נרקיסיסטים אשר אינם הסתגלותיים לטווח הארוך, כמו ניצול הזולת ותחושת זכאות, יכולים להתפרש על ידי הזולת באופן שגוי כאטרקטיביים מאוד ב"היכרות אפס" (Zero-acquaintance)[28][20]. למשל, ביטויים התנהגותיים של דומיננטיות נרקיסיסטית, עלולים להתפרש על ידי הזולת כאסרטיביות או הערכה עצמית גבוהה[29][27]. הדבר נובע מכך שבהיכרות אפס לא ניתן להשיג מידע ישיר אודות המחשבות, הרגשות, הדעות, ההעדפות וסיפור החיים של אנשים אחרים[28]. המידע היחיד שנגיש בהיכרות אפס, הוא המראה החיצוני (Physical appearance) של הזולת והתרשמות שטחית מהתנהגותו המילולית והבלתי מלולית[28].

המאמצים הנרקיסיסטים לוויסות עצמי, אינם יעילים בטווח הארוך, משום שהאסטרטגיות הנרקיסיסטיות לחיפוש אחר אישורים חיצוניים, פוגעות ביחסים הבין-אישיים שלהם עם אנשים אחרים[20]. כך שלמרות החיבה הראשונית שנרקסיסיטים מעוררים באנשים זרים, הם לא נוטים להתחבב על הזולת לאורך זמן[27]. למעשה, הניסיונות האגרסיביים והבלתי פוסקים ל"קידום עצמי", הם אלו שמונעים מהנרקיסיסטים את המשוב החיובי שהם כה משתוקקים להשיג, כך שאומנם עולה בידם להשיג את מבוקשם, אך באופן חולף בלבד[20]. לכן לעיתים קרובות נרקיסיסטים מרגישים שהם לא מקבלים את ההערצה והקרדיט שמגיעים להם[23]. התוצאה היא מצב כרוני של דימוי עצמי בבנייה[20].

כאשר נרקיסיטים לא מצליחים לקבל מספיק אישורים חיצוניים מהסביבה באופן ספוטנאני, הם נוטים לייצר או לביים אותם בדרכים מלאכותיות[20]. בהתאם לכך, העמדות והתפיסות של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולות להשתנות בצורה קיצונית ואף מנוגדת בהתאם לצורך. למשל, הם יכולים להמעיט או להגזים בהערכת ההשפעה שלהם על אנשים אחרים[12]. כמו כן, הם יכולים להפעיל מניפולציות כבדות על אנשים אחרים כדי לחלץ מהם את התגובות הרצויות, או לעוות את התגובות שהתקבלו אם אינן מאדירות מספיק לטעמם[20]. משום שנטיות אנטי חברתיות מאפשרות לאדם לראות את עצמו כטוב יותר מרוב האנשים ולעורר בו את הנכונות לעסוק בטקטיקות הונאה לצורך תועלתו האישית, נרקיסיסטים משתמשים גם באסטרטגיות בין-אשיות של הולכת שולל והטעית הזולת[23]. למשל, שימוש בשקרים של השמטה (Lies of omission) או טיוח, אשר באים לידי ביטוי בהימנעות מחשיפת האמת המלאה, כאשר הדבר עלול לפגוע בהם או להציב אותם בעמדת נחיתות[23]. באופן דומה, הם עוסקים גם בסילוף מכוון של העובדות או גנבת דעת, לצד שימוש בשקרים של הוספה (Lies of commission), כדי לגרום לעצמם להיראות טוב יותר ממה שהם באמת[23]. כאשר ניתן להם משוב שלילי, הם מגיבים בהכפשת המקור ופגיעה באמינות שלו[20].

מצבים שעלולים להיות סיכון פוטנציאלי לדימוי העצמי של הנרקיסיסט, מעוררים בו מצב רגשי מרתיע של סלידה ודחיה (Aversive affective state), שממנו הנרקיסיסט מנסה לברוח במהירות האפשרית, תוך שימוש באמצעים הזמינים ביותר שעומדים לרשותו באותו הרגע[20]. לכן, בתגובה לביקורת, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולים להפגין רגשות חזקים כמו בוז וזעם, או נקמנות[30][12][22]. בהתאם לכך, נרקיסיזם מאופיין גם בתוקפנות או אגרסיביות[8][31][9]. שכן, בעוד שתכונות כמו אופטימיות, יושרה ואותנטיות מנבאות בריאות ואושר, התכונות האישיותיות של השילוש האפל, שאליהן משתייך הנרקיסיזם, מנבאות התנהגות לא-מסתגלת[11]. למעשה, נרקיסיסטים אינם בררנים במיוחד בנוגע לסוג התוקפנות שבו הם בוחרים להשתמש ובהתאם לכך נרקיסיזם מקושר לכל סוגי התוקפנות - ישירה, עקיפה, מוסטת, פיזית, מילולית, בריונות - מקוונת ולא מקוונת, הטרלה ועוד[2].

התוקפנות הנרקיסיסטית יכולה להיות תגובתית או יזומה[2]. נראה שתוקפנות תגובתית שונה באופיה ובמשמעותה מהתוקפנות היזומה של הנרקיסיסטים, שכן כל אחת מהן נוטה להתעורר בהקשרים שונים לצורך מטרות שונות. למשל, אחד הגורמים המרכזיים שמעוררים את התוקפנות התגובתית של אנשים נרקיסיסטים, הוא איום בין-אישי משמעותי על האגו (Ego threat)[30]. כלומר, איום על הערכתם העצמית או על התדמית שלהם. בהתאם לכך, פרובוקציה (או התגרות), היא גורם מרכזי המקשר בין נרקיסיזם לתוקפנות[2]. הדבר בא לידי ביטוי בכך שאנשים נרקיסיסטים נוטים להיות תוקפניים במיוחד כלפי אנשים אחרים שנותנים להם הערכה שלילית ומעליבה[30]. זאת משום שאנשים עם ביטחון עצמי גבוה מגיבים בצורה האלימה ביותר לאיומים על ההערכה העצמית שלהם, אם הביטחון העצמי הגבוה שלהם מנופח יתר על המידה, הססני או בלתי יציב[32]. עם זאת אנשים נרקיסיסטים לא נוטים להפגין תוקפנות בצורה בלתי מובחנת וכללית כלפי כל האנשים האחרים, בכל המצבים[30]. כמו כן, אין להם נטייה גבוהה מהרגיל לעסוק בתוקפנות מוסטת Displaced aggression כתגובה למשוב חברתי שלילי, כך שקבלת עלבון לא מובילה את הנרקיסיסט להגיב בתוקפנות כלפי שום אדם אחר, פרט לזה שיצר את העלבון[30]. מכאן שהתוקפנות התגובתית של נרקיסיסטים משקפת בעיקר את הרצון שלהם להעניש או להביס, את מי שמאיים על התפיסות האוהדות ביותר שלהם את עצמם[30][8].

בנוסף, ככל שעולה מידת הנרקיסיזם, נמצא כי הנטייה של נרקיסיסטים לתוקפנות קיימת גם במקרים שבהם לא הייתה התגרות מקדימה כלשהי מצד הזולת[2]. כלומר, הם מאופיינים גם בתוקפנות אינסטרומנטלית. למעשה, חוסר הסלחנות, לצד הנטייה לשמור טינה וחוסר האמפתיה מובילים לכך שאחד המאפיינים המרכזיים של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא ענישה של אנשים אחרים ואמונה בשימוש בכוח[8]. לכן התוקפנית הנרקיסיסטית לא באה לידי ביטוי רק בצורה אימפולסיבית, אויינת ותגובתית כלפי התגרות או איום על האגו, אלא גם בצורה קרה, מחושבת, מכוונת, תכליתית ויזומה[2].

לנרקיסיסטים יש תלות-יתר במקורות חברתיים, לצורך שמירה על העצמי הגרנדיוזי השברירי שלהם[20]. שכן אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, זקוקים נואשות לתשומת ליבם המתמדת והערצתם הגלויה של אנשים אחרים[12][8][13][22].עם זאת, נרקיסיסטים אינם מורגלים לשתף פעולה עם אנשים אחרים והם אינם בעלי מוטיבציה גבוהה לעשות כן[28]. למעשה, עצם הגישה וההתנהגות השיתופית, זרות לחלוטין למנגנוני ההתמודדות הבין-אישיים ולאסטרטגיות החברתיות של נרקיסיסטים[28]. זאת משום שנרקיסיסטים עובדים ללא הרף על העצמי הגרנדיוזי שלהם ורואים באנשים אחרים בעיקר מקור להעצמה עצמית ואספקה נרקיסיסטית[20]. לכן, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים ליצור חברויות או קשרים רומנטיים, רק כאשר האדם השני נתפס בעיניהם כמי שיקדם את מטרותיהם או יעצים את ההערכה העצמית שלהם[12][22]. בהתאם לכך יחסים נרקיסיסטים באים לידי ביטוי בקשרים לא הדדיים, שלא משאירים מקום לשותפות או שיתוף פעולה אמיתיים[7]. יותר מכך, ניצול הזולת הוא אחד המאפינים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית[8][13][19][9]. כך שנרקיסיסטים מצפים למסירות מלאה מאנשים אחרים, אך לא מרגישים שום דחף או צורך לגמול להם על מסירותם או להפגין מסירות כלפיהם[22]. מסיבות אלו, על פי הפסיכואנליזה, כל מערכת יחסים קרובה עם אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, עשויה להיות פוגענית[5]. אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולים להיות חסרי מודעות בנוגע לנזק שדבריהם עלולים לגרום לזולת[12]. בנוסף, האמפתיה הנמוכה של נרקיסיסטים כלפי קורבנותיהם, מפחיתה את תחושת האשמה שלהם על התנהגותם הפוגענית, גם כאשר הם מודעים לאופיה והשלכותיה[24]. אחת הסיבות לכך היא שקל יותר להפעיל תוקפנות ומניפולטיביות, כשהן מופנות כנגד אנשים שנתפסים כנחותים, ונרקיסיסטים רואים את עצמם כעליונים על כל השאר[2][23].

מערכות יחסים בין-אישיות וקשרים רומנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, בדומה ליתר התכונות האישיותיות של השילוש האפל, נרקיסיזם משקף את הנטייה של הפרט לעשות שימוש בטכניקות בין-אישית, בכדי לחלץ משאבים מבני מינו (Conspecifics)[11]. למשל, נרקיסיסטים פועלים בחוסר תום לב, הם משקרים יותר מאנשים אחרים ומאופיינים בהתנהגות מניפולטיבת המכוונת להטעות את הזולת[10][33][13]. מעבר לנטייה שלהם לשקר לאנשים אחרים, נרקיסיסטים גם משתמשים בהטעיה כדי להשיג יתרון לא הוגן על הזולת ולגזול מאנשים אחרים את מה שמגיע להם[23]. כמו כן, נרקיסיזם מקושר להתנהגות אנטי-חברתית כמו תוקפנות, אלימות מינית והתנהגות פוגענית כללית[31].

עם זאת, אנשים זרים נוטים לחבב נרקיסיסטים בהיכרות ראשונית, משום שהם מפרשים באופן שגוי את ההתנהלות הנרקיסיסטית כביטוי לביטחון עצמי[27]. אך הנרקיסיזם על ביטויי הגרנדיוזיות המאפיינים אותו, אינו ביטוי של הערכה עצמית גבוהה המשקפת תחושת ביטחון איתנה של האדם בטוב הכללי של עצמו, אלא ביטוי להשקעה הרגשית של האדם בביסוס עליונותו[30]. כמו כן, דפוסי הפעולה המכוונים לחיפוש האספקה הנרקיסיסטית, אשר אופייניים לאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, נוטים להתפרש על ידי הזולת באופן שגוי כביטוי להתקשרות בין-אישית[33]. זאת בעוד שלנרקיסיסט אין עניין באנשים אחרים בפני עצמם, שכן הם משמשים עבורו רק לצורך חיזוק האגו של עצמו[28][20].

על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, משום שקבלה מהזולת מעוררת הכרה בכך שהאחר עוזר ונותן מעצמו, הנרקיסיסט מעדיף לקחת מאנשים אחרים את הדברים שהוא חושב שמגיעים לו במקום לקבל מהם, ובכך להסיר את עצמו ממחויבות להדדיות בקשרים בין-אישיים. הוא טוען גם שסתירות קיצוניות אלו, בין הרושם הכוזב שמיוצר על ידי הנרקיסיסט באופן מלאכותי, לבין ההתנהלות הפוגענית שלו בפועל, מובילות לכך שאנשים שנמצאים בקשר בין-אישי עם נרקיסיסט, חווים בלבול, חסך ותסכול תמידי[16].

ההתנהלות הנרקיסיסטית יכולה להיות קשה להבנה ולזיהוי גם בעקבות האופי הפרדוקסאלי, המוקצן והדינאמי שלה. הצרכים הסותרים של אנשים נרקיסיסטים לקבל את ההערכה של האנשים בסביבתם ובמקביל לחוש עליונות עליהם, יכולים להוביל לשינוי דרמטי של ההתנהגותם בהתאם לנסיבות ולמעמד של האנשים הצופים בהם ברגע מסוים[17][34]. למשל, בעוד שנרקיסיסטים יכולים להיות נחמדים, מקסימים ומפתים כלפי חוץ, בדלתיים סגורות הם יכולים להיות ביקורתיים, כעוסים וחסרי אחריות כלפי האנשים שנמצאים במעגלים החברתיים הקרובים ביותר[17]. לחלופין, הם יכולים גם להחמיא או לרומם את בן או בת הזוג שלהם ולהציג אותם בצורה אידיאלית, בעקבות האמונה שהם צריכים להיות מזוהים עם אנשים עליונים ומוקפים בחברתם[18]. בהתאם לכך בני זוג של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית בדרך כלל מביעים בלבול ותסכול בנוגע למערכת היחסים שלהם[33]. באופן כללי דומיננטיות כוללת שימוש בהתנהגות תוקפנית, טקטיקות מניפולטיביות ואיומים[29]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, הנרקיסיט עוסק בעיצוב התנהגות כדי להתאים את הזולת לצרכיו - מחזק אותו אם פעל לשביעות רצונו ומעניש אותו אם אכזב, הנרקיסיסט ממשיך בהתניה האופרנטית עוד ועוד עד שהקורבן נהיה רק השתקפות והד לנרקיסיסט[16].

תהליכים בין-אישיים האופייניים להתפתחות של קשרים נרקיסיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרקיסיסטים יכולים להיות מרתקים וממגנטים כשהם מחליטים ליצור קשר עם אדם אחר[8]. במקביל, אחת המיניפולציות שמשמשות נרקיסיסטים בשלבי ההיכרות הראשוניים היא הפצצת אהבה[35], שעל פי מחקרה האוטואתנוגרפי של Howard מתייחסת לאופן שבו נרקיסיסטים מהממים את המטרה שלהם, באמצעות "הפגזה" של מחוות אהבה והערצה תכופות, כוחניות ושתלטניות[3].

לצד זאת, מערכות היחסים של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינות בשיטחיות רבה[12]. למשל, בתחום הרומנטי הם בדרך כלל משתמשים ביחסי מין עבור ההנאה הפיזית ולא לצורך האינטימיות הרגשית[7]. עם זאת, האינטנסיביות העוצמתית של יחסי המין שמאפיינת במקרים רבים אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, במיוחד בשלבים הראשונים של הקשרים הרומנטיים או כחלק מתהליכי פיתוי מחדש המתעוררים בעקבות חשש מעזיבה, עלולה להתפרש בטעות כביטוי לאהבה על ידי בני הזוג[33].

הקסם הנרקיסיסטי הראשוני נוטה להתפוגג, כאשר הפגמים והמגרעות של הנרקיסיסט מתחילים להיחשף[20]. מצב זה הוא בלתי נמנע משום שהנטיות המניפולטיביות של נרקיסיסטים, שאומנם יעילות מאוד בהיכרות אפס לטווח הקצר, אינן יעילות לבנייה של קשרים חברתיים בין-אישיים לטווח הארוך[28]. לכן המשיכה של אנשים אחרים לנרקיסיסט, יכולה לדעוך רק אחרי שהזולת מבחין בתכונות הפחות רצויות של הנרקיסיסט ולעיתים גם באופי השטחי של קשריו החברתיים[27]. כשנרקיסיסטים חשים שהם מתחילים להתגלות בעיני בני זוגם כפחות ממושלמים, ההתלהבות שלהם נמוגה והיחס שלהם לבני הזוג הופך לשלילי[20].

בהקשר הרומנטי, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית דורשים מבן או בת הזוג שלהם יחס מיוחד וכניעה מלאה לצרכיהם ורצונותיהם[18]. למעשה, תחושת הזכאות שלהם כה גדולה עד שהם סבורים שבן או בת הזוג שלהם צריכים להרגיש הכרת טובה בכבוד שנפל בחלקם בכך שזכו לתת מעצמם לאדם כה ראוי[18]. בהתאם לכך בני זוג של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטים מתארים את מערכת היחסים שלהם כמבוססת על דינאמיקה של כוח ושליטה[33]. השלכה נוספת של חוסר האמפתיה היא שנרקיסיסטים לא נוטים לנסות להתפייס עם קורבנותיהם לאחר פגיעה בין-אישית והם בדרך כלל אינם מביעים חרטה[24].

כדי לשמור על תחושת העליונות שלהם, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית משתמשים במנגנון הגנה של אידיאליזציה והמעטת ערך במערכות יחסים[17]. למשל, בהקשר הרומנטי הדבר בא לידי ביטוי בכך שההתעקשות העיוורת של אנשים עם הפרעת אשיות נרקיסיסטיים על עמדת העליונות שלהם יכולה להיות חסרת רחמים, תוך שימוש באסטרטגיות הפחדה שנועדו להחזיק את בן או בת הזוג בעמדת נחיתות[18]. בעוד שבמערכת יחסים בריאה שני בני הסוג עוזרים אחד לשני להתמודד עם פחדייהם, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית אוספים ומחזקים את הפחדים של בני זוגם כדי להחליש אותם ולשלוט בהם[33].

על פי מחקרה האוטואתנוגרפי של Howard הרושם הראשוני החיובי של הנרקיסיסט יחד עם אסטרטגיות פיתוי בסגנון הפצצת האהבה, יוצרות אצל הקורבן דיסוננס קוגניטיבי כשהוא מנסה ליישב את שלבי החיזור הראשוניים שבו היה מוקד תשומת הלב האינטנסיבית והמרשימה של הנרקיסיסט, להתנהגות הפוגענית שנחוות לעיתים קרובות בשלבים מאוחרים יותר של מערכת היחסים[3]. היא טוענת גם שהדיסוננס הקוגניטיבי שנחווה בעקבות ההתנהגויות הקיצוניות והסותרות של הנרקיסיסט, הוא אחד הגורמים העיקריים לבחירה של קורבנות להישאר במערכות יחסים פגעניות מסוג זה כמו גם בצורות אחרות של אלימות במשפחה, חרף ההתעללות שהם חווים[3].

בעקבות כל אלו מערכת יחסים עם נרקיסיסט נחשבת למערכת יחסים רעילה המאופיינת בחוסר ביטחון, אנוכיות ושליטה[7][17][11]. היא יכולה להיות כל כך הרסנית לבריאות הנפש, עד שקיומם של בן/בת זוג נרקיסיסטים נמצא כמנבא של הפרעת דחק פוסט-טראומטית אצל אנשים שהיו איתם במערכת יחסים רומנטית[35][33]. כאשר נרקיסיסטים נתקלים בסירוב מצד בן או בת הזוג, הם יכולים להגיב באיומים, בזעם ובהתעללות רגשית, פיזית או מינית[18][7]. בהתאם לכך נרקיסיזם מהווה גם גורם סיכון לתמיכה בעמדות אלימות ואל עבריינות, באופן כללי[31]. הדבר מוביל לכך שכאשר בני זוג נמצאים במערכת יחסים ממושכת עם אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, החיים בצל הפחד המשתק מובילים לפגיעה בתפקודים הקוגניטיביים והרגשיים[33][18].

כשאדם שנמצא במערכת יחסים עם נרקיסיסט מנסה לעזוב את מערכת היחסים, הנרקיסיסט ינסה לשכנע אותו להישאר ולפתות אותו בדרכים שונות[8]. באופן כללי בני זוג נרקיסיסטיים יכולים להשתמש במניפולציות כמו גזלייטינג או Stonewalling[3][35]. Howard טוענת במחקרה האוטואתנוגרפי שאנשים מניפולטיבים מאוד טובים בלגרום לזולת לפקפק בעצמו ולהרגיש שהוא אנוכי, כדי לעורר בו את הצורך "לתקן" את המצב לרעתו של הקורבן[3]. כמו כן לעיתים קרובות אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית משתמשים בפחד כטקטיקה לכפיית פעולה אימפולסיבית על הזולת וביסוס השליטה עליו[33].

סיוע והחלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, סעיף חובת הידוע קובע כי במצב בו בעלי מקצוע מתחומי הטיפול והייעוץ (למשל, רופא, אחות, פסיכולוג, עובד סוציאלי, קרימינולוג קליני או עוסק במקצוע פארא-רפואי אחר) מזהים כי אדם המקבל מהם שירות סובל ממצב של אלימות, מוטלת עליהם חובה ליידע אותו על כך וכן ליידע כי ישנם מענים בקהילה אליהם יוכל לפנות. בני זוג של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מגיעים על פי רוב לטיפול עם תסמינים של החלשה (Disempowerment), דיכאון, חרדה ופחד שדומה ללחץ פוסט טראומטי[33]. עם זאת, טיפול זוגי יכול להפוך בקלות למקום שבו אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולים להמשיך לדכא את בני הזוג שלהם ולהתעלל בהם מבחינה מילולית, תוך כדי שהם מנסים להרשים את המטפל ולהראות עליונים בעיניו[18]. על פי מחקרה האוטואתנוגרפי של Howard, אחד הגורמים המאפשרים זאת הוא המחסור בספרות מקצועית בנושא, לצד האמונה התרבותית הבסיסית של אנשי המקצוע, שהתנהגות בעייתית של המטופל נובעת ממצבים בעייתיים או מצוקות, ולא מ"מי שהוא" באמת[3]. לכן, בעוד שבני זוג של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים לבקש טיפול זוגי, המענה הראשוני היעיל ביותר עבורם הוא טיפול אישי הממוקד בהעצמה מחדש[33]. זאת משום שסיוע רגשי יכול לתרום לתהליך ההחלמה של קורבנות של מערכות יחסים נרקיסיסטיות[7]. הטיפול הזוגי יכול להיות מועיל בשלב מתקדם יותר, לאחר שכבר נוצר איזון במערכת הכוחות בין בן או בת הזוג לבין האדם עם הפרעת האישיות הנרקיסיסטית[33].

משום שנרקיסיסטים הם חסרי אמפתיה, לאדם שנמצא במערכת יחסים נרקיסיסטית מומלץ לחפש תמיכה נפשית דרך מקורות אחרים[8]. קבלת תיקוף חיצוני יכול לסייע לקרובנות של מערכות יחסים נרקיסיסטיות, כמו השתתפות בקבוצות תמיכה של אנשים שעברו חוויות דומות[33][7]. כמו כן, כתיבה של יומן אישי יכולה לסייע לתהליך ההתעוררות של בני הזוג, על ידי העלאת המודעות לדפוסי ההתנהגות המאפיינים אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ותיעוד ההתרחשויות במציאות אל מול טכניקות ההכחשה והמניפולצית שלהם[33].

הבנת האופן שבו אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית משתמשים בפחדים להחלשה ושליטה, פוגעת ביעילות של הטקטיקה הזו עבורם ומאפשרת להתרחק מהדחף לפעולה אימפולסיבית שמתעורר בעקבות הפחד, בחינה של המצב מפרספקטיבה רחבה יותר והימנעות מתגובה עד ששלוות הרוח והערכים האישיים יוכלו לשמש כמדריכים פנימיים[33]. על פי מחקרה האוטואתנוגרפי של Howard, חלק מתהליך זה כולל התאבלות על המת-החי, כלומר על האדם שהקורבן היה סבור שמולו הוא מנהל את מערכת היחסים, אשר בשלבי ההתפכחות של ההחלמה, התגלה כלא יותר ממצג כוזב של הנרקיסיסט, שמלחתכילה לא היה קיים במציאות[3].

הורות נרקיסיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהקבוצות החברתיות שסובלת מהמאפיינים הפוגעניים של נרקיסיסטים, היא הילדים שלהם[19]. ילד יכול לחוות את הצורות הנסתרות ביותר של התעללות, כאשר לאחד או יותר מההורים שלו יש הפרעת אישיות נרקיסיסטית[17]. זאת משום שנרקיסיזם מקושר לאלימות במשפחה, תוקפנות והתנהגות פוגענית באופן כללי[31]. בהקשר זה, המונח "הורות נרקיסיסטית" (אנ') מתייחס לדפוס ההורות האופייני להורים עם קווי אישיות נרקיסיסיים או הפרעת אישיות נרקיסיסטית מלאה. כלומר, האופן שבו אדם נרקיסיסט מתייחס לילדיו.

על פי רוב, הספרות הקלינית והמחקרית הרחבה בנושא נרקיסיזם, אינה מדגישה את ההשלכות הטראומטיות של דפוס ההתנהלות הנרקיסיסטי על הזולת. מחסור זה מורגש במיוחד בהקשר המשפחתי של יחסי הורה-ילד[6][4]. כפי שיוצג בהמשך, בהשוואה לסוגים אחרים של מערכות יחסים שאנשים בגילאי הבגרות יכולים ליצור בינם לבין עצמם, למערכת יחסים זו בין ההורה לילדו יש אופי ייחודי. על פי הפסיכואנליזה, האופי הייחודי של יחסי הורה-ילד, הוא זה שמאפשר להתעללות הנרקיסיסטית ליצור את הפגיעה העמוקה, המקיפה וההרסנית מכולן[5]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, לילד יש נטייה מולדת לאהוב את ההורה שלו ולתת בו אמון, אך ההורה הנרקיסיסטי לא מצדיק את האימון שנותן בו ילדו ומנצל את אהבתו כדי לשלוט בו ולרתום אותו לצרכיו הפתולוגיים[16].

משמעות ההורות עבור הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופן שבו ההורים של הילד (או הדמויות המטפלות העיקריות שלו) מתייחסים אליו, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות החברתית-רגשית שלו במגוון דרכים[36][19]. עוצמת השפעה של מערכת היחסים בין הורה נרקיסיסטי לילדו, נובעת בין היתר מהצורך של הילד המתפתח בהוריו כדמויות מטפלות עיקריות. מטבע הדברים, הקשר של הילד עם ההורה הנרקיסיסט נוצר מרגע הלידה ומתמשך לאורך השנים המעצבות של חייו. בתקופה זו הילד עדיין נמצא בשלבי התפתחות ראשוניים בכל תחום אפשרי של חייו, במיוחד בתחומים החברתיים והרגשיים, אשר מעורבים באופן שבו מתגבשת ההתייחסות העתידית של הילד לעצמו ולאנשים אחרים בחייו.

התהליך בו מתפתח קשר של קרבה ביחסים בין-אישיים נקרא היקשרות. על פי תאוריית ההיקשרות, העוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, בנפש הפעוט טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות. קשר זה חיוני הן להתפתחות החברתית והן להתפתחות הרגשית, משום שהמודלים המנטליים שהילד מפתח בתקופה זו, ישפיעו בהמשך הדרך על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרים זוגיים בפרט, כמו גם על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. באופן דומה, גם הגישה ההתייחסותית (Relational) מדגישה קשרים ומערכות יחסים כגורם משמעותי המשפיע על האישיות ועל בריאותו הנפשית של הפרט. זאת משום שהאדם נולד עם נטייה לחפש קרבה לאחר ואישיותו מתפתחת מתוך הקשרים ומערכות היחסים שנוצרות בינו לבין אנשים אחרים בסביבתו החברתית. התקשרויות אלו מתחילות במערכות היחסים הראשוניות וממשיכות בחיים הבוגרים של הפרט. על פי גישה זו, האופן הגבוה ביותר של יחסי גומלין שמתוכם יכולה לצמוח הנפש האנושית הוא האינטרסוביקטיביות (Intersubjective). כלומר, ההכרה ההדדית של בני אדם, בעלי כושר התבוננות עצמית ותחושת רשות פעילה.

לאור ההשפעה העצומה של ההורים על מהלך ההתפתחות של ילדם וההשלכות של הקשר שבין ההורה לילד על חייו הבוגרים של הילד, להורים יש אחריות הורית כלפי ילדיהם. הורות טובה כוללת ערכים ברורים, מסע ומתן כנה, גבולות טובים, אפשרות לערוך מסע ומתן על השלכות וכמויות גדולות של עידוד[33]. אך, היעדר האמפתיה של הורים נרקיסיסטים, משפיע לרעה על דפוסי ההורות שלהם[19]. למשל, הורים נרקיסיסטים נוטים לזנוח את תפקידם ההורי כלפי ילדיהם לעיתים קרובות[6]. כתוצאה מכך ילדים להורים נרקיסיסטים חווים הזנחת ילדים, שהיא צורה של התעללות בילדים בה האדם העיקרי שאחראי על הטיפול בילד לא מספק לילד את צרכיו הבסיסיים. הזנחה מוגדרת ככישלון של הורה לדאוג להתפתחות ילדו, במצבים שבהם ההורה מסוגל לעשות זאת, עבור אחד או יותר מהתחומים הבאים: בריאות, חינוך, התפתחות רגשית, תזונה, הגנה ותנאי מחיה בטוחים[37].

כאשר ההורה זונח את תפקידו ההורי הוא לא מספק לילד תחושה של יציבות וביטחון, כך שהילד נשאר ללא בסיס בטוח שאליו יוכל לפנות לצורך ויסות ונחמה[36]. לא רק זאת, אלא שבמקום למלא את תפקידם ההורי, הורים נרקיסיסטיים מתייחסים לילדים שלהם כאמצעי למילוי צורכיהם האנוכיים[17]. זאת משום שאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מצפים לקבל את כל מה שהם צריכים או רוצים, ללא התחשבות בהשלכות האפשרויות על אנשים אחרים[12]. דבר זה נכון, גם כאשר האנשים האחרים, הם הילדים שלהם.

על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, הילד לא יכול להעלות על דעתו שהאם או האב מתעללים בו רגשית, במיוחד כשהם מתכחשים למעשיהם או מצדיקים את התנהגותם בכך שהם רוצים בטובתו[16]. במקביל, כשהילד נדרש להיות אחראי על ניטור ותפעול ההורה באופן שאינו מותאם לגילו, צפויים להתעורר בו רגשות חזקים של חוסר אונים, כעס ואשמה[36]. עם זאת, כאמור, כאשר ההורה זונח את תפקידו ההורי ומצפה מהילד למלא תפקיד זה עבורו ללא התחשבות בהשלכות על הילד, הילד לא יוכל לפנות לאותו ההורה כדי לקבל ממנו תמיכה שתסייע לו להתמודד עם המצב שההורה יצר. נהפוך הוא, עליו להיזהר מההורה כמקור לחץ נוסף שעלול לפגוע בו. זאת משום שכשנרקיסיסטים לא מקבלים את היחס המועדף שהם מצפים לו, הם נוטים להתפרץ באופן תוקפני[2].

על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, תחת נסיבות אלו, הלחץ התמידי שההורה הנרקיסיסט מפעיל על ילדו יוצר אצל הילד בלבול ושחיקה פנימית[16]. לא רק זאת, אלא שהיכולת של הילד לפנות אל עצמו כמקור לתמיכה או נחמה נפגעת גם היא. זאת משום שכאשר הילד הבלתי-בשל מנסה להתמודד עם הנטל של ויסות הרגשות וההתנהגות של ההורה, תוך כדי דיכוי עצמי של דרכיו, פוחתת גם היכולת שלו להפנות משאבים פנימיים לצורך ההתפתחותו האישית[36]. בהתאם לכך, להורים נרקיסיסטים יש השפעה טראומטית על הזהות המתגבשת של ילדיהם ועל התפקוד הבין-אישי שלהם[6]. בין היתר, החשיפה לפתולוגיה הורית נרקיסיסטית יוצרת טרואמה התייחסותית מצטברת אצל הילד המתפתח, אשר מערערת את התפתחות יכולת התייחסותית האינטרסובייקטיביות שלו[1].

התנהגות אופיינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המאפיינים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא שאיפה לכוח ודומיננטיות[8]. תחושת הכוח נחוצה לאדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית משום שהיא מגנה על הדימוי העצמי שלו[13][19]. בהתאם לכך, על פי הפסיכואנליזה, להורה הנרקיסיסט יש צורך בשליטה אומניפוטנטית על הילד וצורך לחוש בלתי נפרד ממנו, כדי למלא את תחושת הריקנות בעולמו הפנימי של ההורה הנרקיסיסט, ולאפשר לו את השימוש בילד כמנגנון הגנה מפני החרדות של עצמו[5].

בכדי להשיג את השליטה והכוח שכה נחוצים להורה הנרקיסיסט לצורך שימור התדמית וההערכה העצמית של עצמו, הוא ינקוט במספר דרכי פעולה האופייניות למערכות משפחתיות נרקיסיסטיות[17]. למשל, הורה נרקיסיסטי יכול לפעול מול ילדו בצורה מניטפולטיבית תוך התעלמות מגבולות אישיים, להפעיל טריאנגולציה (Triangulation), לבודד את הילד, לעסוק בניסיונות מגוונים ובלתי פוסקים לכפות אינטראציה או לחדש קשר חרף הפגנה של חוסר רצון או עניין (Hoovering), השלכה ושימוש באיומים[17][5]. כמו כן, נרקיסיזם מקושר לעמדות מקבלות יותר כלפי ענישה גופנית של ילדים[31].

במקביל לנטייה להזניח את התפקיד ההורי, הורים נרקיסיסטים יכולים גם לגונן על ילדיהם יתר על המידה בדפוס המכונה הורות הליקופטר, אשר מונע מהילד התמודדת עם אתגרים שיאפשרו לו לפתח את כישוריו ולהתפתח לאדם בוגר ועצמאי[17]. הורות הליקופטר מאופיינת בדאגה מופרזת והתערבות יתר בחיי הילד, בקבלת החלטות עבור הילד, פתירת הבעיות שמולן ניצב הילד וגוננות יתר[38].

על פי הפסיכואנליזה, אחת הדרכים של ההורה הנרקיסיסט לכפות על הילד את רצונות ודעותיו, היא שימוש בהפחדה באמצעות התפרצויות זעם הכוללות צעקות ותנועות גוף תוקפניות, אשר יכולות להגיע גם עד כדי אלימות של ממש[5]. זאת משום שנרקיסיזם הוא לא רק גורם סיכון משמעותי לתוקפנות ואלימות, אלא גם מקושר לעמדות חיוביות ומקבלות כלפי אלימות[31][35][2]. על פי הפסיכואנליזה, ההתנהגות הרודנית והבריונית של ההורה הנרקיסיסט כלפי הילד יכולה "לאלף" אותו באופן יעיל ביותר, עד שיהיה מספיק במבט בלבד בכדי להניאו מביטוי עצמי[5].

משמעות ההורות עבור הנרקיסיסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לקווי הדמיון לסוגים אחרים של יחסים בין-אישיים, יחסי ההורות טומנים בחובם השלכות ומורכבויות רבות, שנוספות על ההתייחסות הכללית של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לזולת. הדבר נובע מכך שהורים נרקיסיסטים רואים בילד שלהם שלוחה טבעית של עצמם ותופסים אותו כחלק בלתי נפרד מהם[6][5]. בעקבות זאת, המגרעות של הילד נתפסות על ידי ההורה הנרקיסיסט ככשלונות של עצמו[6]. משום שלאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יש רגישות גדולה לכישלון או ביקורת[12][22], המגרעות של הילד מעוררות תגובות עוצמתיות יותר של ההורה הנרקיסיסט בהשוואה לאופן שבו הוא יגיב למגרעותיו של כל אדם אחר[6]. על פי הפסיכואנליזה, כתוצאה מכך הילד של ההורה הנרקיסיסט יהיה נתון לסטנדרטים פרפרציוניסטיים, ביקורת שיפוטית נוקשה ומוגזמת ודחייה[5].

המיזוג הפסיכולוגי של ההורה הנרקיסיסי עם ילדו מוביל לכך שדפוסי ההתנהגות וההתייחסות של ההורה הנרקיסיסטי כלפי הילד, משתנים על פי האופן שבו ההורה הנרקיסיסט תופס את ההשפעה של מאפייני הילד וביצועיו על הדימוי העצמי של עצמו. למשל, כאשר ההורה הנרקיסיסטי תופס את מגרעותיו של ילדו ככישלונות של עצמו, הוא ינסה להגן על ההערכה עצמית של עצמו באמצעות התרחקות מהילד, אשר נשאר מבולבל בתוך חוויה רגשית של נטישה[6]. במקביל הורים נרקיסיסטים יכולים גם לנכס לעצמם את ההצלחות וההישגים של ילדיהם ולהציג אותם כהצלחות והישגים של עצמם[6]. על פי הפסיכואנליזה, דבר זה קורה משום שבאופן כללי הורה נרקיסיסט נוטה לחיות דרך הילד וחווה את חיי הילד כשלו[5].

על פי הפסיכואנליזה, ביטוי נוסף לחוסר ההפרדה של ההורה הנרקיסיסט בין הילד לבין הזהות של עצמו, הוא התנהגות חודרדנית שבה ההורה עושה בנפשו ובגופו של הילד כרצונו[5]. למשל, איסור על נעילת דלתות כולל בחדר האמבטיה, חיטוט בחפצי הילד ודרישה לגישה מלאה לעולמו הפנימי[5]. חוסר הנראות של הילד כאדם העומד בפני עצמו, מגנה על ההורה הנרקיסיסט ממצבים תודעתיים מציפים ומערערים, שהוא עלול לחוות בעקבות המודעות לצורכי ההתקשרות של הילד[39]. במקביל, על פי הפסיכואנליזה, החודרנות הקשה של ההורה הנרקיסיסט מעוררת בילד תחושות סותרות, משום שרק כשהוא חשוף בפני ההורה ומערב אותו בכל, הוא זוכה לתחושת קרבה ולהפחתה ברמת החרדה שמלווה אותו[5].

חוסר ההכרה של ההורה בילדו כיישות הנפרדת ממנו, מחבל בתהליך הספרציה-אינדיבידואציה הנחוץ להתעצבות אישיותו של תינוק בריא כאישיות עצמאית ונפרדת. כתוצאה מכך, ילדו של הנרקיסיסט לומד לבטל ולהתבטל מול אנשים אחרים, באופן שמונע ממנו לגבש לעצמו זהות ברורה[16].

חלוקת תפקידים בין הילדים במשפחות נרקיסיסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפסיכואנליזה, במשפחות נרקיסיסטיות דפוס ההתנהלות, התקשורת וחלוקת התפקידים מיועדים לשמר את שיווי המשקל הנרקיסיסטי המשפחתי[5]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, הסמכות הנרקיסיסטית אינה מרשה התפתחות קשרי אחווה תקינים בתוך המשפחה, ומונעת את האפשרות להיווצרותם באמצעות טכניקת "הפרד ומשול" שמפרקת ומעררת כל אפשרות לקרבה בין האחרים[16].

התייחסות בלתי שוויונית לילדים השייכים לאותו תא משפחתי, היא אחת הצורות של התעללות רגשית האופייניות להורות נרקיסיסטית[17]. במשפחות נרקיסיסטיות עם מספר ילדים, יוטל על אחד מהם הנטל להיות "הילד המוזהב" (The golden child), אשר מעוצב על ידי ההורה הנרקיסיסט כדי לייצג את הדימוי המושלם והאידיאלי שלו[17][5]. מצב זה נוצר באמצעות תהליך המכונה אנמשמנט (Enmeshment), המשקף את הקושי של ההורה להפריד בין המחשבות, הצרכים, הרגשות או תחושת העצמי שלו לבין אלו של ילדו[39]. במצב זה האישיות של ההורה הנרקיסיסט מבטלת את האישיות של הילד המוזהב ולא מאפשרת לה להתפתח, כדי שהילד המוזהב יוכל לייצג את ההורה על פי צרכיו של ההורה הנרקיסיסט[17].

על פי הפסיכואנליזה, הערכת היתר של הילד המוזהב, עומדת בניגוד ליחס המשפיל שיופנה כלפי אחד הילדים האחרים במשפחה, אשר יקבל את תפקיד ה"שעיר לעזאזל"[17][5]. בנוסף, הנסיגה של ההורה הנרקיסיסט מתפקידו ההורי יכולה להטיל אחריות בלתי מותאמת גיל של הילד כלפי האחים שלו, אשר יכולה לעורר בו רגשות חזקים של פחד, חוסר אונים ואשמה על כך שאינו מסוגל לספק עבורם את ההגנה המאימה[36].

הוריות והיפוך תפקידי הורה-ילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "הוריות" Parentification מתייחס למצב שבו הילד נאלץ לקחת על עצמו תפקידים ואחריות של ההורים במשך תקופה מוקדמת בחייו. המונח כולל הן תפקידים שלרוב מבוצעים על ידי ההורה עבור ילדו והן תפקידים שבדרך כלל מבוצעים עבור ההורה על ידי מבוגר אחר[36]. על פי הפסיכואנליזה, תופעה זו מכונה גם "היפוך תפקידי הורה-ילד" (Parent–child role reversal), או "בלבול תפקידים" (Role-confusion) והיא נפוצה במערכת היחסים שבין הורה נרקיסיסטי לילדו[5].

חוויות ההוריות יכולה להיות הסתגלותית ומעצימה עבור הילד אם היא מתרחשת בתנאים שמאפשרים לו לעמוד בדרישות שמוצבות בפניו מבחינה התפתחותית[40][36]. התנאים לחווית הוריות חיובית כוללים תמיכה רגשית סביב חווית לקיחת התפקיד ההורי, קשרים חיוביים ותומכים עם אחים וסבים, הורים המחלקים את התפקידים באופן פתוח לכל ילד ותומכים בילדיהם, הקפדה על חלוקת תפקידים תואמי גיל, תמיכה הורית ותיקוף (Validation), ולבסוף - תפיסה והערכה חיוביות של הילד בנוגע ללקיחת התפקיד על עצמו[40].

עם זאת ההיפוך בתפקידי הורה-ילד עלול לפגוע באופן משמעותי בהתפתחות החברתית-רגשית של הילד כאשר מוצבות בפניו דרישות שאינו מסוגל לעמוד בהן[36]. בהתאם לכך, חווית ההוריות יכולה להפוך לגורם סיכון משמעותי עבור הילד כשהיא מתחרשת בתנאים שאינם מאפשרים לו לבצע את תפקידי ההורה מבחינה התפתחותית[40][36]. התנאים היוצרים חווית הוריות שלילית כוללים הוריות רגשית (במיוחד מהסוג המורכב), הוריות ממושכת, היעדר תקשורת הורה-ילד רלוונטית וגורמים תרבותיים[40]. כלומר, במצב של היפוך תפקידים בהוריות שלילית, ההורה יצפה מהילד למלא את צורכי ההורה, והילד יתבקש לבצע מטלות רגשיות או לוגיסטיות לפני שהוא מוכן אליהן מבחינה התפתחותית[41][36].

הורות נרקיסיסטית מאופיינת בחילופי תפקידי ההורה-ילד, כך שילד להורה נרקיסיסט נדרש לטפל בהורה הנרקיסיסט, להרעיף עליו תשומת לב ולהכילו[5][39]. דרישה זו הופכת אותו לילד הורי והיא יכולה להיות ביטוי של אנמשמנט קיצוני, שבו ההורה פונה אל ילדו כדי לקבל מהילד תמיכה והגנה[39]. ילדים הוריים של הורים נרקיסיסטיים לא זוכים לחוויה ההסתגלותית והמעצימה של ההוריות. במקום זאת, ההוריות מהווה עבורם גורם סיכון משמעותי. זאת משום שהורים נרקיסיסטים מעלים בפני ילדיהם את הדרישה הגלויה או הסמויה להכיר בתוקפם הבלעדי של הצרכים והרצונות של ההורה, על חשבון הצרכים והרצונות של עצמם[1]. כתוצאה מכך, ילד להורה נרקיסיסט יגדל תחת לחץ מתמיד לעשות הכל באופן מושלם כדי לרצות את ההורה הבלתי ניתן לריצוי שלו[17]. בהתחשב בתלות של הילד בהוריו, הילד צפוי לעשות כמיטב יכולתו לבצע את התפקידים המוטלים עליו כדי להבטיח לעצמו את הקשר הטוב ביותר האפשרי תחת הנסיבות[36]. במקרים אלו הילד ההורי יקריב את הצרכים של עצמו כדי לדאוג לצרכים של ההורה שלו[41]. תפקידי המבוגר שעלולים להיות מוטלים על ילד הורי במצב זה יכולים לכלול את ניהול מערכת היחסים בין ההורה לילד, שימוש כמקור למגע אינטימי ושימוש של הילד כחבר של ההורה[36].

לא רק שההורה הנרקיסיסט יטיל על ילדו את תפקידי ההורה בלי לספק את הצרכים שיאפשרו לילד לעמוד בהם, אלא שבמקום תמיכה רגשית, ילד הורי של נרקיסיסט צפוי לפגוש דווקא בפגיעה רגשית מצד ההורה שלו, במיוחד אם יבקש עזרה או יתלונן על העומס. זאת משום שגם במקרים שבהם אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מכירים בצרכים, ברגשות או ברצונות של אנשים אחרים, הם בדרך כלל יתייחסו אליהם בזלזול ויראו בהם סימנים לחולשה או פגיעות[12]. לכן כאשר הילד מבטע את צרכיו ורצונותיו, הורים נרקיסיסטים יתייחסו אליהם בביטול, יציגו אותם כלא רלוונטיים או בזויים וישייכו אותם לתעבת בצע, אנוכיות, חולשה או פגם מוסרי מצד הילד[1].

בסביבה פוגענית זו, הילד יכול להשתמש בדרכי התמודדות נואשות יותר ויותר כמו ציות והזדהות, מתוך ניסיון להיאחז בהורה הנרקיסיסט, לקבל איזשהו סוג של גמול, ולהימנע מהקונפליקט הכאוב של ההיפרדות מההורה הנרקיסיסט[42]. בעקבות זאת חוויות ההוריות השלילית שבה הילד מקריב את צרכיו למען אלו של ההורה, מקשה על הילד לפתח זהות אצמעית משל עצמו[41]. כתוצאה מכך הילד יגדל עם ציפיות לא מציאותיות מעצמו ומאחרים[17].

ברוב המקרים האופי הפוגעני של חווית הורות שלילית במצבים של היפוך תפקידי הורה ילד, לא יעורר את תשומת הלב של הסביבה[36]. אחת הסיבות לכך היא היעדר מודעות לנושא ומחסור בספרות מקצועית מסודרת, אך זוהי אינה הסיבה היעקרית[36]. על פי הפסיכואנליזה, כדי לדאוג לצרכים הרגשיים של ההורה הנרקיסיסט, הילד ההורי נדרש להפגין רושם כוזב של בגרות בטרם עת[5]. לכן רוב האנשים בסביבתו של הילד ההורי לא יחשדו בקיומה של בעיה, בעיקר משום שהילד שלקח על עצמו את תפקידי ההורה יכול להראות כבוגר במיוחד ומערכת היחסים בינו לבין ההורה חזקה במיוחד[36]. כלומר, הם יפרשו באופן שגוי את התפקוד ההורי של הילד. אחת הסיבות לכך היא שילדים שעברו הזנחה, נוטים לפתח יכולת פתרון בעיות גבוהה מהמצופה לגילם בעקבות הצורך להתמודד עם אתגרי הסביבה שלהם בכוחות עצמם, אך בעוד שהם נראים אצמעיים יותר מבני גילם, הם עלולים לחוות קשיים בהסתגלת לסביבות אחרות כמו זו של שיגרת הלימוד בבית הספר[37].

משום שאף ילד לא מסוגל להיענות באופן מלא לצרכיו של הורה, ילדים הוריים יכולים להעבק לעיתים קרובות עם תחושה של חוסר מסוגלות[41]. למשל, הניסיון לסייע להורה להרגיש טוב יותר היא מטרה ללא גבול, שמעצם טבעה יכולה להרגיש אינסופית עבור הילד ולעורר בו תחושות של חוסר אונים[36]. לא רק זאת, אלא שהחוויה השלילית של ההוריות עלולה אף למנוע מהילד להגיע לתחושה מציאותית של יכולותיו גם בהמשך הדרך[41]. בהתאם לכך, אחת ההשלכות המשמעותיות של חווית הוריות שלילית וממושכת היא תחושה של חוסר אותנטיות המובילה לתסמונת המתחזה[41][16]. בעקבות חוויות אלו הילד ההורי עלול לרכוש מודלים מעוותים ובלתי מאוזנים של מערכות יחסים בין-אישיות, שיכולות להיות בלתי הסתגלותיות מחוץ למסגרת המשפחתית[36]. כתוצאה מכך, על פי הפסיכואנליזה, ילדים שחוו הורות נרקיסיסטית מועדים ליצור קשרים בין-אישיים שמשחזרים את הדפוס הנרקיסיסטי של ההורה[5]. למשל, ילדים הוריים נוטים לשמר את הנטייה להקרבה עצמית גם בגילאי הבגרות ולקחת על עצמם את התפקיד ההורי של הדמות המטפלת גם בקשרים אחרים בהמשך חייהם[41].

הצורך לבחור בין ה"עצמי" לבין הקשר עם ההורה הנרקיסיסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההורה הנרקיסיסט מציג את עצמו בפני הזולת, הכולל את ילדיו ואת האנשים האחרים בסביבתו, כדמות אידיאלית ודוגמה אישית למופת[39]. עם זאת, כאמור, הדפוס הגרנדיוזי של הנרקיסיסט מתבטא במאמציו להציג ולבסס את עליונותו, כדי להזין את הדימוי העצמי המנופח שלו[23]. בהקשר זה, ההורה הנרקיסיסט ישאף להיראות כהורה הטוב ביותר כלפי חוץ ולהשקיע מאמצים שיאפשרו לו לחשוב על עצמו כהורה הטוב ביותר, אך לא יטריח את עצמו להיות הורה טוב כלפי ילדו בפועל. למעשה, כפי שצוין קודם לכן - ההורה הנרקיסיסט לא רק מזניח את תפקידו ההורי, אלא גם מתעקש על הכרה מתמדת בעליונותו, מצפה למילוי צרכיו על ידי הילד ומונע ממנו את האפשרות לפתח אישיות נפרדת משל עצמו. כדי לשרוד במצב זה, הילד אשר נמצא בשלבי התפתחות ראשוניים ועדיין תלוי בהוריו ברמה הפיזית והרגשית, נדרש לבחור בין המודעות לעצמו לבין הקשר עם ההורה הנרקיסיסט. זאת משום שההורה הנרקיסיסט אינו מכיר בלגיטימציה של ילדו להביע את צרכיו ורצונותיו או לפעול עלפיהם. הדינאמיקה הזאת פועלת בדרכים שונות במספר רבדים אשר דבקים בנפשו של הילד גם במהלך חייו הבוגרים, כפי שיתואר בפרק זה. כמו כן, ההשלכה שלה על נפשו של הילד הרסנית ביותר, כפי שיתואר בפרק הבא.

משום שאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם מסוגלים להודות בטעויות של עצמם, הורים נרקיסיסטיים נוטים להציג את עצמם כצודקים באופן בלתי מתפשר[1][17]. מתוך עמדה זו הם נוטים לגדל את ילדיהם להאמין שהם אלו שתמיד טועים ושלא יכלו לנצח[1]. במקביל, ההורה הנרקיסיס גורם לילדו להרגיש שלעולם לא יהיה טוב מספיק ושהוא אינו יכול לחיות בחופשיות או לקבל החלטות בכוחות עצמו[17]. כתוצאה מכך "מערכת המשפט" בתוך משפחות נרקיסיסטיות הופכת להיות מושחטת ורקובה[1]. במסגרת זו, כל התנגדות של הילד מפורשת על ידי ההורה הנרקיסיסט כאדות לפגם מוסרי של הילד, אשר ראוי לעונש כמו מניעת אהבה או הפגנת בוז[1].

המצב הזה מציב את הילד בפני בחירה קשה מאוד בין קבלת הטענות המוסריות של ההורה הנרקיסיסטי, לבין אובדן התקווה לקשר בטוח, או אף האשליה בנוגע לקיומו, מול ההורה הנרקיסיסט[1]. כאשר הטענות המוסריות של ההורה הנרקיסיסטי מתקבלות על ידי הילד, הן מופמנות באופן אינטגרטיבי לליבת אישיותו, באופן שמקשה מאוד להתעלם מהן גם לאחר שאותו ילד בגר והבין את המתרחש[1].

כאמור, הוריות שלילית היא מצב שבו הילד משמש כהורה להורה שלו וממלא את התפקיד הזה על חשבון הצרכים והשאיפות תואמי ההתפתחות של עצמו[41]. כאשר הילד מרגיש את הצורך להקריב חלק גדול מעצמו למען ההורה הנרקיסיסט ונכנע לדרישות הנרקיסיסיות של ההורה, הוא למעשה מקריב את ה"עצמי" Self האמיתי שלו ומחביא אותו תחת עצמי כוזב ומרצה שמגן עליו (True self and false self)[42][41].

במצב של הוריות שלילית, הילד מקבל חיזוקים על הזנחה עצמית ועל העמדת עצמו לשירותם של אנשים אחרים[41]. עם הזמן הוא מתרגל להזדהות עם תוקפנות ההורה, להכחיש התנהגות פוגענית כלפיו או להצדיק אותה ולהאשים את עצמו[5][16]. בהתאם לכך, הציות להורה הנרקיסיסטי משמש את הילד גם כמקור להזדהות במסגרת דינמיקת ההקרבה של הילד מול ההורה הנרקיסיסט, אשר בהעידר טיפוח רגשי מכל סוג אחר, יגרום לילד להסתייג מאוד מהאפשרות להיפרד מהציות להורה הנרקיסיסט גם בשלבים מאוחרים יותר בחייו[42]. בבסיס הסתייגות זו נמצא קונפיקט המערב מאבק חרדתי בין הבלעות (Absorption) לבין נטישה על ידי אותה הזדהות ממאירה (Malignant)[42]. כתוצאה מכך ההשתוקקות של הילד להיפרדות לצד הפחד ההישרדותי שלו מהתממשותה יוצרים דילמה נוראית, במיוחד כאשר הילד מגיע לגילאי הבגרות ומנסה לעזוב את הבית[42]. על פי הפסיכואנליזה, דבר זה נובע מכך שההורה הנרקיסיסט מתייחס לילדו באדוניות, תובע מהילד להיות בלתי נפרד ממנו וחש צורך להיות האדם החשוב ביותר בחייו גם כשהילד כבר בוגר[5].

השלכות על הבריאות הנפשית והפיזית של הילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שתואר בהרחבה קודם לכן, ילד להורה עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית בהכרח עובר התעללות רגשית מצד ההורה הנרקיסיסט, אשר נוטה לזנוח את תפקידו ההורי כלפי הילד ומתייחס אליו כאמצעי למילוי צרכיו האנוכיים[17][6]. בנוסף, היפוך תפקידי הורה-ילד בשנות החיים הראשונות יוצר אצל הילד של הההורה הנרקיסיסט חוויות הוריות שלילית, המשפיעה בצורה הרסנית על שלל היבטים התפתחותיים מהינקות ועד הבגרות[36][5]. משום שנרקיסיזם מקושר לעמדות חיוביות ומקבלות יותר כלפי אלימות[31], בנוסף להזנחה ההורית, ההתעללות הרגשית והיפוך התפקידים, ילד להורה עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכול לעבור גם התעללות פיזית ומינית מההורה הנרקיסיסט[17].

הזנחה והתעללות רגשית יכולות לפגוע במחשבות, ברגשות ובדימוי העצמי של הילד[43], כך שיש להן השלכות מרחיקות לכת על התפתחותו הרגשית, ההתנהגותית, הקוגניטיבית והחברתית[37][44]. על פי הפסיכואנליזה, הילד של ההורה הנרקיסיסט מגיע לעולם כמו כל ילד אחר עם חיוניות ופוטנציאל לקול משל עצמו, אך בעקבות ההתעללות הנרקיסיסטית של ההורה עובד קולו האישי של הילד, אשר משאיר מאחוריו לא יותר מהד לרצון ולאישיות של ההורה[5]. בעודו הולך ומתרוקן ממשאביו הפנמיים בעקבות הניסיון לעמוד בדרישה הבלתי אפשרית לרצות את ההורה הנרקיסיסט, אין לילד שום דרך לזהות את מקור הלחץ המתמיד בחייו ולהבין אותו, כדי להתגונן בפניו או להיחלץ ממנו[16][36]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, המצב הזה שבו ההורה אשר אמור להגן על הילד, הוא בעצם זה שפוגע בו, יוצר בילד דיסוסננס קוגניטיבי שמקצתו מודחק לתת המודע של הילד ולכן יהיה לו קשה להעלות על דעתו שההורה מתעלל בו רגשית, במיוחד כשההורה הנרקיסיסט מתעקש להכחיש או להצדיק את מעשיו, דבר המציב מכשול נוסף בפני הילד להבנת האופי הפוגעני של מערכת היחסים שלתוכה הוא נולד[16].

על פי הפסיכואנליזה, הפחד המתמיד מההורה הנרקיסיסט וחוסר היכולת של הילד לחלוק עליו מעוררים תחושה של חוסר אונים והופכים לזעם המופנה פנימה - כלפי נפשו של הילד והופכים לכר פורה להתפתחות של דיכאון וחרדה[5]. בהתאם לכך, הורות נרקיסיסטית מקושרת לדיכאון וחרדה אצל הילדים שחוו אותה[45]. בנוסף לתגובות רגשיות כמו דיכאון וחרדה, ההזנחה וההתעללות הרגשיית שעוברים ילדים להורים נרקיסיסטיים, יכולה לבוא לידי ביטוי גם בשינוי התנהגותי, תסמינים פסיכו-סומטיים, הפרעות בדיבור או עיקובים התפתחותיים, קושי לפתח ולשמר קשרים חברתיים בעקבות הימנעות מקשרים בין-אישיים או התנהגות אגרסיבית, ביטחון עצמי נמוך, הנמכה במנת המשכל, פגיעה בכישורים אוריניים, שפתיים וחשבוניים, ירידה בתפקוד האקדמי, נוכחות מועטה בבית הספר, תסמינים דמויי הפרעת קשב וקשיים בוויסות רגשי[17][37][43].

הזנחה והתעללות רגשית יכולות להוביל גם להתנהגויות בלתי הסתגלותיות, כמו שימוש לרעה בחומרים, שמשמשות את הילד לוויסות רגשי בהיעדר אפשרויות בריאות ויעילות יותר[43]. אף על פי שבעיות ההתנהגות שנוצרות בעקבות התעללות רגשית, יכולות להגן על הדימוי העצמי של הילד בפני ההתעללות שהוא עובר, יש להן אפקט מצטבר של חבלה-עצמית, אשר לאורך זמן יצור קשיים נוספים שעימם הילד יצטרך להתמודד[44]. למשל, בעיות ההתנהגות והתסמינים דמויי הפרעת קשב, שעלולים להיווצר בעקבות הזנחה והתעללות רגשית, יכולים להקשות על הילד להשתלב במסגרת החינוכית של בית הספר, באופן שמוביל לריבוי נזיפות והשהיות בהשוואה תלמידים שלא חוו הזנחה או התעללות רגשית[37].

הזנחה והתעללות רגשית יכולות להוביל לשינויים ביולוגים כמו התגובה הפיזיולוגית של הגוף ללחץ[43]. הן יכולות להוביל גם לפגיעה בבריאות הפיזית בעקבות גורמים הקשורים לסגנון חיים כמו עישון והתנהגת מינית מסוכנת[43]. בהתאם לכך, לא כל הילדים מצליחים לשרוד את ההתעללות הרגשית מבחינה פיזית[46].

עם זאת, בדומה להתעללות מינית, הדאגה העיקרית ברוב המקרים של התעללות רגשית היא לא סכנת מוות מיידית, אלא הנזק לתחושת האמון של הילד, יכולת ההתקשרות שלו, היושרה או השלמות שלו (Integrity) והערך העצמי[46]. בעוד שהזנחה והתעללות רגשית בגילאים צעירים יכולה לפגוע משמעותית במהלך ההתפתחות של הילד, מתבגרים יכולים להיות מודעים יותר לאינטראקציות של הזנחה והתעללות, באופן שעלול להעלות את רמת הסיכון שלהם לפגיעה[43]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, כשהנפגעים מגיעים לגילאי הבגרות ומתחילים לגלות שהם חוו התעללות רגשית, עצם הגילוי מעורר בהם משבר טראומתי נוסף, הם מתחילים לערוך מחדש את חוויותיהם וזכרונותיהם, מגיעים למסכנה שרימו אותם ותוהים מה עליהם לעשות עם התובנות האלו[16].

העברה בין דורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטרואמה התייחסותית הנוצרת בעקבות חשיפה להורות נרקיסיסטית יש גם מאפיינים של העברה בין-דורית, משום שאחת ההשלכות של חשיפה להורות נרקיסיסטית היא אימוץ של דפוסי ההתנהגות ההוריים על ידי הילד, שבמקרה הזה מזדהה איתם ונהיה כמוהם[1]. באופן דומה הדפוס המשפחתי של היפוך תפקידי הורה-ילד, המופיע משנות הילדות המוקדמות, נוטה גם הוא לעבור מדור אחד לזה שאחריו[36].

אימוץ של דפוסי ההתנהגות הנרקיסיסטיים של ההורה על ידי הילד, יכול להיגרם הן בעקבות הזנחה של ההורה הנרקיסיסטי והן בעקבות הגנת יתר מצדו[17]. תהליך זה יכול להתרחש באופן בלתי מודע, או מתוך הזדהות מודעת של הילד עם ההורה[1].

עם זאת, ההתעללות רגשית בילדות לא בהכרח מובילה לחוסר יכולת ליצור מערכות יחסים חיוביות, עמוקות ומתמשכות בשלבים מאוחרים יותר של החיים[46]. מה גם שרוב האנשים הבוגרים שיש להם בעיות רגשיות לא מתעללים בילדים שלהם[43]. כמו כן, אין הרבה ראיות לכך שילדים שעברו התעללות רגשית בהכרח יהפכו להורים מתעללים[46]. למעשה, מבוגרים רבים מצליחים למלא את תפקידם ההורי, אף על פי שהגיעו מרקע קשה[43].

עמדות מנהיגות ומעורבות קהילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי אינטראקציות קבוצתיות הן חלק בסיסי מחיי החברה היום יומיים של אנשים, אשר נוטים להתכנס יחדיו למטרות שונות גם ללא מסגרת של ארגון רשמי כלשהו[29]. כאמור, נרקיסיסטים באים במגע אסטרטגי עם העולמות החברתיים שלהם, מתוך מטרה לבנות ולייצב לעצמם את העצמי הגרנדיוזי הרצוי בעיניהם[20]. בהקשר זה, המונח "נרקיסיזם קהילתי" נועד לתאר מצב שבו אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, עושה שימוש באמצעים קהילתיים כדי לספק את הצורך שלו בגרנדיוזיות והערצה חברתית[15].

להבדיל מפופולריות או התחבבות על הזולת, אשר משקפות את היכולת הקהילתית של האדם להסתדר עם אנשים אחרים, גילויי מנהיגות (leadership emergence) מקושרת ליכולת של האדם להתקדם (Getting ahead)[29]. אם נרקיסיסטים צריכים לבחור בין להתחבב על הזולת לבין להיות מוערצים על ידו, הם יבחרו את ההערצה[20]. בהתאם לכך, הכוח והיוקרה שמאפיינים עמדות מנהיגות, הופכים אותן ליעד אטרקטיבי ומפתה במיוחד עבור נרקיסיסטים[9]. יש לכך חשיבות גדולה, משום שלאישיות של מנהיג יש השפעה גדולה על התומכים שלו, ועל האנשים אשר בוחרים ללכת בעקבותיו[23]. באופן דומה, גם רמת התפקוד ושביעות הרצון של קבוצות חברתיות ללא מנהיגות רשמית, תלויות באופן קריטי באדם אשר בסופו של דבר עולה מתוך הקבוצה, ומתפקד בפועל כמנהיג הלא רשמי שלה[29].

משום שאישיות נרקיסיסטית מופעלת פעמים רבות על ידי צורך עז בכוח וביוקרה, ישאפו בעלי אישיות נרקיסיסטית לתפקידים של סמכות ומנהיגות וייקחו אותם על עצמם ללא כל היסוס, אך לא אכפת להם מאנשים אחרים והם נוטים לעסוק בפעולות בלתי מוסריות[14][29]. זאת משום שכל מה הם צריכים זה רק במה, אשר דרכה יוכלו לזכות בתשואות הקהל, וכלל לא משנה להם מה עלול להיות המחיר ברמה הבין-אישית[20]. בהתאם לכך, נרקיסיזם מקושר למנהיגות רעה[9]. למשל, מנהיגים נרקיסיסטים יכולים לבסס ולהאריך את כהונתם כמנהיגים באמצעות שיטות הפרד ומשול ברמה החברתית, כמו יצירה ושימור של חלוקה לקבוצת פנים וקבוצת חוץ באופן שנותן העדפה לחברי קבוצת הפנים ומגנה את חברי קבוצת החוץ In-group favoritism[47]. החלוקה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ היא הבסיס לדעות קדומות, סטריאוטיפים, וקונפליקטים.

באופן כללי נרקיסיסטים נוטים להפחית בערכן של מטרות קהילתיות[24][19]. למעשה הם יוצרים קשרים חברתיים ובין-אישיים עם אנשים אחרים, רק למען תועלתם האישית[8]. לכן ההתנהגות של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הפועלים מתוך צורך בעליונות שתתן תוקף לגרנדיוזיות שלהם, מכוונת פחות לתרומה חברתית ויותר למפגן דורשני כלפי החיים והזולת לצורך קבלת הערצה ותשבחות, זאת ללא קשר לערך החברתי האמיתי של התנהגותם[18][30][9]. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא שבאופן פרדוקסאלי אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לא נוטים לחוש אמפתיה, אפילו כלפי אותם אנשים שכה חשוב להם לקבל את הערכתם והערצתם. לא רק זאת, אלא שהם מתייחסים אל אותם אנשים ביהירות ובבוז, במקביל לניסיונות האינטנסיביים והבלתי פוסקים לקבל מהם את תשומת ליבם המתמדת, הערכתם והערצתם[12][7][17].

קופים מעופפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של הקופים המעופפים מתוך הקוסם מערץ עוץ, המשמשים כדימוי לשליחי הנרקיסיסט
ערך מורחב – קופים מעופפים (פסיכולוגיה פופולרית)

על פי הפסיכולוגיה הפופולרית ותחום העזרה העצמית, תופעה נפוצה של התעללות נרקיסיסטית היא פגיעה עקיפה באמצעות שליח (By proxy), שבה הנרקיסיסט עושה שימוש באדם אחר, אשר מאמין ברושם הכוזב שהנרקיסיסט מציג בפניו[5]. על פי ספרו של הפסיכולוג הקליני מנשה כהן, לצורך מטרה זו הנרקיסיסט הפוגע מציג את עצמו כקורבן, מאשים ומגייס הזדהות ותמיכה מהסביבה[16]. על פי הפסיכואנליזה, כתוצאה מכך השליח של הנרקיסיסט פועל על פי רוב מתוך כוונות טובות, כמו רצון לפייס ולעזור, מבלי להיות מודע לטבעה המניפולטיבי של השליחות הנרקיסיסטית שהופקדה בידיו[5][16].

על פי הפסיכולוגיה הפופולרית, הנרקיסיסט לא מגביל את עצמו לשליח אחד ויכול להפנות אל הקורבן סדרה של שליחים זה אחר זה, או קבוצת שליחים שמגיעה לקורבן בו זמנית ומעצימה את הלחץ המופעל עליו[5].

שליחי הנרקיסיסט מכונים "קופים מעופפים" (Flying monkeys), מונח שהושאל מהספר הקוסם מארץ עוץ, בו קופים מכונפים בשליחות המכשפה הרעה של המערב נשלחו אל דורותי וחבריה[5]. באופן דומה, אחת הדרכים שבהן נרקיסיסטים יכולים להשתמש בחברי הקהילה והאנשים מסביבם לצורך מטרותיהם האישיות היא להפוך אותם לקופים מעופפים מסוג זה.

נרקיסיזם בארגונים ובמקום העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נרקיסיזם במקום העבודה

נרקיסיסטים גרנדיוזיים, המאופיינים בנכונות וביכולת לנצל אחרים למימוש האינטרסים האישיים של עצמם, שואפים להגיע לתפקידי מנהיגות בארגונים ואף מצליחים בכך לעיתים קרובות[23][9]. המושג "נרקיסיזם במקום העבודה" מתייחס לדפוסי ההתנהגות של אנשים בעלי קווי אישיות נרקיסיסטיים במסגרות ארגוניות מקצועיות, ולהשפעה שיש לדפוסים אלו על הארגון, עובדיו ומנהליו.

נרקיסיסטים שואפים בעיקר להגן על ההערכה העצמית הגרנדיוזית שלהם[26]. כך שבאופן עקרוני, המוטיבציה של נרקיסיסטים מכוונת לקידום האינטרסים האישיים של עצמם בלבד[23][9]. לכן, בעוד שיכולים להיות מצבים שבהם אדם נרקיסיסט יפעל לטובת הארגון, המוטיבציה שלו תמיד תהיה מכוונת להאדרה עצמית[26]. כתוצאה מכך שביעות הרצון של נרקיסיסטים ממקום העבודה שלהם יכולה להיפגע, אם הם ירגישו שהם לא מקבלים את כל ההערכה והכבוד שהם חושבים שמגיעים להם[11]. עם זאת, האישור העצמי של נרקיסיסטים גורם להם להיות מרוצים מהאופן שבו הם מבצעים את עבודתם ולהעריך יתר על המידה הן את רמת הביצועים של עצמם והן את האופן שבו אנשים אחרים מקבלים אותם[11][26]. בהתאם לכך נמצא שההערכה המוגזמת של נרקיסיסים את רמת התפקוד שלהם בעבודה, אינה תואמת למדדים האובייקטיביים של איכות העבודה שלהם בפועל[11]. עם זאת הם שואפים להתקדם בסולם הדרגות כדי לקבל אישור לתפיסה הרגנדיאוזית שלהם את עצמם[26].

כאמור, נרקיסיזם היא אחת מתכונות האישיות המרכיבות את השילוש האפל, יחד עם מקיאווליזם ופסיכופתיה. שלושת התכונות האלו מקושרות באופן כללי להתנהגויות עבודה לא פרודוקטיביות Counterproductive work behavior - CWB[11][48][9]. מעבר לירידה בפרודוקטיביות, נרקיסיסטים יכולים להציב את הארגון כולו בסיכון[23]. אחת הסיבות לכך היא שההתנהגות האסטרטגית של נרקיסיסטים, המכוונת לעבר מטרותיהם האישיות, לא צפויה להשפיע באופן חיובי על היעילות הארגונית של מקום עבודתם[26]. בנוסף, נרקיסיזם מקושר גם לסטנדרטים אתיים נמוכים, פגיעה ביושרה, הונאה והתנהגות לא מוסרית[48][14][49][23]. למשל, הציפייה של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית שצרכיהם ורצונותיהם ימולאו על ידי הזולת, לצד חוסר הרגישות שלהם לצרכיהם ורצונותיהם של אנשים אחרים, יכולה להוביל ליחס נצלני כמו ציפייה למסירות מעובדים לצד העבדתם יתר על המידה ללא התחשבות בחייהם[12]. כמו כן, ככל שאדם נמצא גבוה יותר על הרצף הנרקיסיסטי, כך עולה הנכונות שלו לשקר, לגנוב ולרמות[23]. חרף כל אלו, משום שתחושת הזכאות של הנרקיסיסטים מפחיתה את המחויבות שלהם לשמירה על החוק, לא נראה שהם חשים שיש בעיה עם התנהגויות העבודה הלא פרודוקטיביות שלהם[26].

תפקידי ניהול ועמדות סמכות מאפשרים לנרקיסיסטים להפעיל שלל אסטרטגיות הגנה עויונות, באמצעות פיקוח פוגעני Abusive supervision על הכפופים להם[14]. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית שואפים לכוח ולדומיננטיות[8]. לצורך מטרה זו הם מצליחים לבנות לעצמם תדמית חיובית בנוגע ליכולת שלהם לתפקד במשרות מדרג גבוה[34]. הילת היוקרה הראשונית של נרקיסיסטים כמנהיגים פוטנציאליים נוצרת בעקבות הביטחון, הכריזמה והכישורים החברתיים שלהם[47]. כך שבפועל הם אכן מגיעים לעמדות מנהיגות לעיתים קרובות[14][9]. לצורך יצירת הרושם, נרקיסיסטים יכולים להשתמש באסטרטגיות כמו בוסטינג Boasting וניים דרופינג שיכולות להקרין יוקרה על פני השטח[47]. הם גם נוטים לקחת לעצמם את הקרדיט על עבודתם של אחרים[26].

להבדיל מאמינות, שנתפסת כחשובה יותר לפופולריות, אסרטיביות נחשבת כתכונה חשובה יותר למנהיגות[29]. אחד הגורמים שמאפשרים לנרקיסיסטים להעלות לדרגות סמכות חרף ההתנהגות הבלתי אמינה שלהם, הוא הקושי האנושי של הזולת להבדיל בין התנהגות אסרטיבית לדומיננטית בטווח הקצר. למעשה, דומיננטית היא תכונה שיעילה להשגת עמדות מנהיגות רק בטווח הקצר, משום שהיא יכולה להרשים חברי קבוצה שיש להם הכירות מינימלית בלבד עם האדם שמפגין את ההתנהגות הדומיננטית[47]. במצב זה, ההתנהגויות הדומיננטיות שמופגנות על ידי הנרקיסיסט לצורך קבלת הערצה, עלולות להתפרש על ידי אנשים אחרים בסביבתו באופן שגוי כביטוי של אסרטיביות מצידו, כך שייווצר בהם הרושם הכוזב שיש בו יכולות מנהיגותיות[29]. על ידי כך שנרקיסיסטים פועלים כאילו יש להם יותר כוח מחברי הקבוצה, הם יכולים לתפוס את תשומת ליבם של הממונים ולהצטייר בעיניהם כראויים לקידום, שכנראה גם יוצא להם בהמשך הדרך[34].

עם זאת, נרקיסיסטים שמגיעים לעמדות סמכות עושים שימוש לרעה בדומיננטיות ככל שמתאפשר להם וללא הגבלת זמן. למשל, מנהיגים נרקיסיסטיים יבחרו להפנות את התוקפנות שלהם כלפי הכפופים להם משום שאלו נתפסים בעיניהם כמטרות בטוחות, שכן בעקבות פערי הכוח, סביר להניח שהכפופים לא יפגינו התנגדות ולא ישיבו לנרקיסיסט כגמולו[14][11]. בהקשר זה, התעמרות בעבודה מתייחסת לנטייה להתנהג באופן חוזר ונשנה באגרסיביות כלפי עובד עמית או כפוף. התנהגות אגרסיבית מסוג זה יכולה לקבל ביטוי מילולי כמו-גם לא מילולי על ידי השפלה, התנכלות או מתן יחס מזלזל המלווה, לרוב, בהתפרצויות ובמחוות גוף אלימות ופוגעניות שלעיתים מגיעות עד לכדי התעללות פיזית של ממש. העסקה מסוג זה כאשר נמשכת לזמן רב עלולה להסב נזק פסיכולוגי ולהשאיר משקעים פיזיים ונפשיים כאחד. עם זאת, דיכוי כפופים והשמתם ללעג מאפשר למנהיגים נרקיסיסטיים לחוש עליונות ולחזק את מעמדם[14]. במקביל, באמצעות מניעת קרדיט מכפופים לצד תזכורות בנוגע לטעויותיהם מהעבר, מנהיגים נרקיסיסטיים יכולים לגרום לכפופים להם להרגיש קטנים ולמנוע את ההתפתחותם המקצועית[14]. נרקיסיסטים יוכלים להפעיל טכניקות דומות גם כלפי הממונים עליהם. למשל, להסיח את הדעת מטעויותיהם באמצעות ערעור על סמכותו של אדם בכיר יותר בארגון לתת משוב שלילי[26].

אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לא מסוגלים להודות בשגיאות ובטעויות של עצמם משום שהודאה באשמה מחבלת במאמצי ההאדרה העצמית שלהם[17][24]. אומנם הרושם הראשוני החיובי שהנרקיסיסטים יודעים ליצור יכול לשכנע בקלות שיש ברשותם את הכישורים הרלוונטיים לתפקיד מסוים, אך קשה לשמור על הרושם הזה לאורך זמן בהיעדר אותם כישורים[47]. למעשה, מנהיגות נרקיסיסטית פוגעת במוראל (Morale) ובלכידות הקבוצתית של יחידות העבודה שלהם, אשר מובילה לירידה בביצועים הקבוצתיים ובסופו של דבר פוגעת גם בביצועים של הארגון כולו[9]. אומנם במצבים אלו עמדת סמכות יכולה לאפשר למנהיגים נרקיסיסטים להאשים את הכפופים להם בשגיאות של עצמם ובכך להגן על תפיסת העצמי הגרנדיוזית שלהם[14]. אך גם בדרך זו קשה לשמור לאורך זמן על יוקרה מקצועית וזו סיבה נוספת לכך שהרושם הראשוני החיובי של מנהיגים נרקיסיסטים דועך עם הזמן, ככל שלא עולה בידם לממש בפועל את הצפיות הראשוניות שעוררו[47].

מנהיגים נרקיסיסטים מתייחסים לביצועים ככלי להאדרה עצמית ולכן מחפשים הישגים גלויים ובולטים לעין[9]. עם זאת, בעוד שמספר מחקרים העלו את האפשרות שנרקיסיסטים יכולים להסתדר היטב בעמדות סמכות, ניכר שהנטיות שלהם להתנכל לאנשים שכפופים להם, להתעלם ממשוב שלילי ולקדם את האינטרסים האישיים של עצמם, דווקא פוגעות ביעילות הכללית שלהם ולא משפרת אותה[11]. זאת משום שהדומיננטיות שמסייעת להם ליצור את הרושם הראשוני של מנהיגם פוטנציאליים, יעילה רק לטווח הקצר, בעוד שהשימוש המתמיד בה פוגע ביכולת שלהם להנהיג לאורך זמן בטווח הארוך[47]. למעשה, הקשר השלילי בין נרקיסיזם ורמת הביצוע נמצא כחזק יותר עבור אנשים נרקיסיסטים שנמצאים בעמדות סמכות[11]. כלומר, עמדות סמכות נוטות להוריד את רמת הפרודיקטיביות של אנשים נרקיסיסטים, בהשוואה לרמת הפרודוקטיביות של אנשים נרקיסיסטים שאינם נמצאים בעמדות סמכות. סיבה נוספת לכך היא שמנהיגים נרקיסיסטים נוטים לתעדף מטרות קצרות טווח, אשר ניתנות למדידה בצורה ברורה, על חשבון יעדים חשובים לטווח הארוך[9]. כתוצאה מכל אלו הרושם החיובי הראשוני שמנהיגים נרקיסיסטים מצליחים ליצור, לא עומד במבחן המציאות ונוטה להישחק עם הזמן[47].

ממונים וכפופים מתרשמים מהתפקוד הניהולי מזוויות שונות[48]. השימוש לרעה בדומיננטיות וחוסר היכולת לממש את היוקרה המקצועית בפועל לאורך זמן, יכולים להיות בולטים יותר לעובדים הכפופים להמנהיג הנרקיסיסט בהשוואה לממונים עליו[47][34]. בנוסף, לעובדים נרקיסיסטים יש יותר מוטיבציה להחביא את הצדדים הרעים שלהם בפני הממונים עליהם בהשוואה לכפופים[34]. לכן אף על פי שמנהיגים נרקיסיסטים דורשים הערכה מהכפופים להם, הם שואפים קודם כל להתחנף (Ingratiate) לממונים עליהם ובמיוחד להנהלה הבכירה[9]. בעקבות זאת לאסטרטגיות קצרות הטווח של הנרקיסיסטים, המבוססות על יצירת רושם שטחי, יהיה יתרון משמעותי בארגונים שמקדמים את העובדים שלהם על פי החלטות הממונים בלבד ללא חוות הדעת של הכפופים[47]. עם זאת, לממונים יש יתרון על כפופים בבחינת התנהגויות ניהול, משום שיש להם יותר ניסיון ניהולי שעליו הם יכולים לבסס את ההתרשמות שלהם[48]. כלומר, משום שסביר להניח שלממונים יהיו ציפיות ברורות ומפורטות יותר בנוגע לתפקוד הניהולי, הם יהיו רגישים יותר לכל סטיה מהציפיות האלו[48]. כמו כן, יהיו גם מקרים שבהם העובדים שכפופים למנהל נרקיסיסט יתקשו לראות את הפגמים שלו יותר מהממונים עליו[48]. אחת הסיבות לכך היא הנטייה של נרקיסיסטים להקיף את עצמם באנשים שמקבלים אותם ללא ערעור ואף מצדיקים את מעשיהם[48].

תחושת הזכאות של מנהיגים נרקיסיסטים מעודדת אותם להשתמש ללא הרף במשאבי הארגון, לצורך תועלתם האישית והעצמת הסטטוס החברתי שלהם[9]. על כן, הטענה המפורסמת של לורד אקטון - "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט.", מתאימה ביותר לתיאור ההשלכות של מתן כוח לאדם נרקיסיסט[11]. בעוד שחוסר היושרה של נרקיסיסטים, לצד הנכונות שלהם לשקר, לרמות ולגנוב, יכולים להיות מדאיגים ביותר ברמה האישית, ההשלכות של ההתנהלות הנרקיסיסטית יכולות להיות מרחיקות לכת בהקשר הארגוני[23]. למעשה, העלייה של נרקיסיסטים לעמדות סמכות והשפעה, יכולה ליצור בעיות עבור עובדים, ארגונים והחברה האנושית בכללותה[34]. למשל, הנוכחות של מנהיגות נרקיסיסטית בהשכלה הגבוהה, יכולה להיות מחסום עוצמתי לפיתוח ערכי קיימות ודפוסי התנהגות המכוונים לשמירה על איכות הסביבה[9]. על כן ארגונים צריכים לנקוט במשנה זהירות בשעת העסקה או קידום של מנהיגים המאופיינים בנרקיסיזם גבוה[14]. לצורך כך, ביצוע מדידות של רמת הנרקיסיזם במסגרת הערכת עובדים, יכול לסייע לארגונים המעוניינים לקדם התנהגות אתית ולשמש ככלי חשוב למיון[48]. כמו כן, יש להבדיל בין גורמים שמסייעים לאדם לעלות לדרגות מנהיגות, לבין הגורמים שמסייעים לאדם לבצע תפקידי מנהיגות בצורה מוצלחת וראויה[29].

משום שברוב המוחלט של המקרים נרקיסיסטים לא חושבים שיש סיבה לשנות את ההתנהגות ההרסנית שלהם, ארגונים צריכים לדאוג לספק להם תמריצים אישיים להימנע מהתנהגות מזיקה, כמו השלכת אישיות המשקפות את רמת הביצוע והרווחה האישית Well-being של הכפופים[14]. מאותה הסיבה, יש להקפיד גם על שקיפות בנוגע להקצאת המשאבים של הארגון ובמיוחד עבור מקרים הנתונים לשיקול דעתו של המנהיג[9].

התגוננות מפני התעללות נרקיסיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפסיכואנליזה, מערכת יחסים קרובה עם אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא פוגענית באופן כמעט בלתי נמנע[5]. עם זאת, הבנת השאיפות של אנשים נרקיסיסטים יכולה לסייע להתגונן מהכוונות הלא מוסריות והמגונות שלהם[8]. למשל, הבנת הסיבות לדפוס ההורי הנרקיסיסטי מאפשרת להתערב באמצעות תוכניות של הקניית כישורים הוריים, המכוונות להפחתת ההשפעות השליליות של הורים נרקיסיסטים על מהלך ההתפתחות של ילדיהם[19].

על פי מחקרה האוטואתנוגרפי של הווארד (2022), כאשר מדובר בהתנהגות הפוגענית של אנשים נרקיסיסטים, מעשיו של המתעלל אינם תואמים את דבריו[3]. על פי הפסיכואנליזה, התעללות נרקיסיסטית גורמת לקורבן לפקפק במציאות שהוא חווה ומעוורים אותו עליה, לכן חשוב מאוד ללמוד כיצד להבחין בהתעללות ולתקף את החוויה האישית של הקורבן[5]. הווארד (2022) טוענת במחקרה האוטואתנוגרפי שלקורבנות שמודעים לכך שהם עברו או עוברים התעללות נרקיסיסטית, יש שפה פנימית שמעוררת הזדהות מיידית בקרב כל מי שחווה התעללות מסוג זה[3]. היא כוללת מונחים שנעדרים מהשיח הציבורי בנושא ההתעללות, כמו: הפצצת אהבה, זיוף עתיד, קשרי טראומה, גזלייטינג ועוד[3]. הרחבת המודעות לעצם קיומם ומשמעותם של מונחים אלו, יכולה לתת קול לקורבנות ולהסיר את המחסומים להכרה חברתית רחבה יותר, באופן שיאפשר להם לקבל צדק חברתי, הכולל הבנה וחמלה ברמה הציבורית[3].

דגלים אדומים במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאגות בנוגע לנרקיסיזם בפוליטיקה ובעסקים גדולים, הולכות ומתגברות בעקבות תהליכי הגלובליזציה, המאפשרים להחלטות של מנהיג בודד להשפיע על כלכלות ברחבי העולם[9]. אנשים נוטים לתפוס את ההתנהלות הנרקיסיסטית במונחים של הערכה עצמית במקום במונחים של נרקיסיזם, גם כאשר הם מקבלים החלטות משמעותיות כמו למי הם מתכוונים להצביע בבחירות[27]. עם זאת, מאפיינים מוחצנים של השילוש האפל, יכולים לשמש לציבור כ"דגלים אדומים" בנוגע להתנהלות של אדם במרחב הפוליטי-ארגוני-חברתי[49].

למשל:

  • אדם המפגין הנאה מהצגת אורך חייו המופרז באירועים ציבוריים[49].
  • אדם המרבה להתלונן באופן ציבורי-תקשורתי על כך שצריך להעלות את שכרו, אף על פי שהוא כבר מקבל משכורת מכובדת ביותר[49].
  • אדם שאינו מוכן להקשיב לביקורת, מגיב בתוקפנות לביקורת שמופנית כלפיו ומפחית בערכו של מקור הביקורת[49][26].
  • אדם שמתנשא על אנשים אחרים כל הזמן[49].
  • אדם המתייחס לאנשים מוערכים עם סטטוס חברתי גבוה, באופן שונה מאלו שלא נתפסים בעיניו כתורמים לתדמית החיובית שלו על עצמו[26].
  • אדם שאוהב לראות את פרצופו מוצג לראווה בכל מקום[49].
  • אדם שתמיד מבטיח הבטחות בלתי מציאותיות, אך אינו מסוגל להסביר בצורה הגיונית כיצד הוא מתכוון לקיים אותן[49].
  • אדם שדבריו ומעשיו, אשר לרוב יהיו חסרי משמעות, יוצרים את הרושם שהוא תמיד רוצה להיות במרכז תשומת הלב[49].
  • אדם שתמיד מדבר מול קהל על כמה שהוא מיוחד ויוצא דופן[49].
  • אדם המציג לראווה התנהגות יזומה המכוונת לקידום עצמי, כמו פעילת פומבית של אזרחות ארגונית[26].

איתור מוקדם של פעוטות וילדים בסיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הורים נרקיסיסים מזניחים את תפקידם ההורי ומתייחסים לילדיהם כאמצעי למילוי צורכיהם האנוכיים, כך שילד להורה נרקיסיסט נמצא בסיכון מוגבר לחוות התעללות רגשית[17][6]. בנוסף, הורה נרקיסיסט יכול גם להתעלל בילדו מבחינה פיזית ומינית[17]. בעוד שהתעללות פיזית ומינית בילדים כרוכות בפעולות אקטיביות ויזומות, קשה יותר לזהות מקרים של הזנחה ושל התעללות רגשית מעצם טבען, שהרי הזנחה משקפת היעדר עשייה, בעוד שהתעללות רגשית משקפת דפוס אינטראקציות עקבי ובלתי הסתגלותי של הילד עם ההורה[37]. לכן, אף על פי שהתעללות רגשית והזנחה הן צורות נפוצות מאוד של טיפול לא הולם בילד (Child Maltreatment), ישנו אתגר משמעותי באיתור ובהגדרה שלהן[43].

בהתאם לכך, מקרים רבים של הזנחה והתעללות רגשית ללא התעללות פיזית או מינית, אינם מאותרים ובעקבות זאת אינם מקבלים כל סיוע, הגנה או תמיכה[37]. כדי לסייע לאנשי המקצוע בתהליך האיתור, קוטלגו אינטראקציות שכיחות המאפיינות מקרים של הזנחה והתעללות רגשית, לדפוסי התנהגות ספציפיים, הניתנים לזיהוי בהקשר הקליני[43]. למשל:

  • חוסר זמינות רגשית וחוסר תגובתיות - דפוס זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בחוסר תמיכה של ההורה בהמלצות הטיפוליות או בהתערבויות הרגשיות עבור הילד.
  • עוינות, האשמה, השפלה, דחייה או התייחסות לילד כשעיר לעזאזל.
  • אינטראקציות בלתי עקביות או לא הולמות גיל עם הילד - דפוס זה יכול לכלול משמעת נוקשה ולא עקבית, ציפיות גבוהות מידי עבור הרמה ההתפתחותית של הילד, או הגנת יתר שלרוב נובעת מחרדותיו של ההורה.
  • חשיפה של הילד לחוויות מפחידות או מעוררות מצוקה - כמו מקרים של אלימות במשפחה או התנהגות מאיימת של ההורה.
  • חוסר יכולת להכיר בזהות האינדיבידואלית של הילד ולהפריד אותה מהדימוי העצמי של ההורה - דפוס זה יכול לבוא לידי ביטוי ביצירה או זיוף של חולי אצל הילד, במקרים שבהם הצורך של ההורה להציג את ילדו כחולה, מקבל עדיפות על הצורך של הילד בטיפוח הזהות הנפרדת שלו. דוגמה נוספת היא מצב שבו ההורה עושה שימוש אסטרטגי בילד ככלי משחק (כמו פיון), במסגרת סכסוך זוגי או תהליכי גירושים. דפוס זה כולל גם מקרים שבהם הורה שחווה טראומה בעברו, מנסה להגן על ילדו מחוויות דומות, אך בעשותו כן מתקשה להבדיל בין המציאות הרגשית של עצמו לבין זו של ילדו.
  • חוסר יכולת לקדם את תהליך החיברות של הילד - דפוס זה כולל מקרים שבהם ההורה לא דואג לנוכחות של הילד בבית הספר, או מבודד אותו מבחינה חברתית. הוא יכול לכלול גם עירוב של הילד בהתנהגויות סיכון של ההורה כמו עיסוק בגניבה למימון התמכרות של ההורה.

אומנם לא כל מקרי ההתעללות הרגשית וההזנחה ישתלבו היטב בחלוקה זו, אך לרובם יהיה דפוס דומיננטי שיתאים לפחות לקטגוריה אחת ולעיתים אף ליותר[43].

התעללות רגשית היא לא משבר נקודתי וקצר טווח בחייו של הילד[44]. בעוד שבאופן כללי חשוב להקפיד על תיעוד מדויק עבור כל מצב של התעמרות פוטנציאלית בילד, דבר זה נכון במיוחד עבור מקרים של חשד להתעללות רגשית או הזנחה, משום שהאופי החזרתי שלהם כה מזיק[43]. עבור מקרים אלו יש לנהל רישום מדוקדק של התצפיות הקליניות, כולל אינטראקציות הורה-ילד לצד התנהגויות ותגובות של הילד[43]. משום שהזנחה והתעללות רגשית נוטות להתרחש גם במקביל לצורות אחרות של התעללות פיזית, יש לבחון את החשד לקיומן בכל מקרה שבו ילד מגיע להערכה מקצועית בעקבות חשד להתעמרות מצד הדמויות המטפלות העיקרות שלו[37][43].

במסגרת תהליך ההערכה של חשד להזנחה או התעללות רגשית בילד, יש להקפיד על אבחנה מבדלת מול הפרעות נוירו-התפתחותיות, כמו הפרעת קשב והקשת האוטיסטית, אשר יכולות להיות גורם חלופי או נוסף לקשיים[43]. במקביל, בדיקת האפשרות להזנחה או התעללות רגשית כמקור אפשרי לקשיים, צריכה להיות גם חלק מתהליך האבחנה של הפרעת קשב[37]. במקרים של הפרעת קשב אשר מתקיימת לצד הזנחה והתעללות רגשית, יש לתת מענה ייעודי עבור כל אחד מהמקורות לקשיים[37].

סוגיית האבחנה המבדלת חשובה גם עבור הערכת ההורים או הדמויות המטפלות העיקריות, במצב של חשד להזנחה או התעללות רגשית בילד שנמצא תחת חסותם. זאת משום שלהפרעת קשב בגילאי הבגרות יש מאפיינים משותפים עם מספר הפרעות אישיות, כולל הפרעת אישיות נרקיסיסטית[12]. למשל, הפרעת קשב והפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולות לבוא לידי ביטוי בחוסר ארגון (Disorganization), פולשנות חברתית (Social intrusiveness) וקשיים בוויסות הרגשי והקוגניטיבי[12]. עם זאת, להפרעת קשב אין מאפיינים אחרים של הפרעות אישיות כמו חרדת נטישה, פגיעה עצמית, אמביבלנטיות קיצונית ועוד[12]. לכן תהליך איסוף המידע במסגרת האבחנה המבדלת, צריך להתייחס להבדלים שבין התנהגות אימפולסיבית או בלתי הולמת חברתית שיכולה לאפיין הפרעת קשב, לבין התנהגות תוקפנית ושתלטנית המאפיינת הפרעת אישיות נרקיסיסטית[12].

הגישה הטיפולית הממוקדת בהורה, אשר אופיינית לשירותי בריאות הנפש בגילאי הבגרות, תתקשה לתת מענה להתעללות של ההורה בילדו[43]. כתוצאה מכך, אמונותיו של ההורה המתעלל עלולות להיוותר ללא שינוי או אף להתחזק, בעקבות הפניה לטיפול אצל גורמים מקצועיים הפועלים על פי גישה זו[43]. אנשי רפואה ועובדים סוציאליים המעריכים או מסייעים לילדים שסובלים מהזנחה או התעללות רגשית, צריכים להיות מודעים למלוא ההשלכות של מצבים אלו כדי לשפר את תהליכי התכנון והתמיכה המוענקים להם, בין אם הם נשארים בביתם או מקבלים סיוע מחוץ לבית[37]. למשל, במקרים רבים דפוסי התנהלות הוריים של הזנחה והתעללות רגשים, לא יושפעו מניסיונות של איש מקצוע טיפולי לשנות את התנהגות ההורה[43]. כמו כן, הורים לא בהכרח יכולים להעלות באוב אהבה עבור ילדם הדחוי[46]. לכן עדיף להתייחס לעבודה הטיפולית בהקשר זה, כניסיון קצוב בזמן של המטפל להעריך האם ההורה מסוגל להעלות תובנות כלשהן ביחס להשפעת התנהגותו על הילד, האם הוא מסוגל להפגין אמפתיה כלפי ילדו ובאיזו מידה (אם בכלל) ההורה מסוגל לשנות את דרכיו[43]. כמו כן, חשוב להקפיד על תקשורת סדירה ושיתוף במידע המתועד בין הגורמים הטיפוליים ובמיוחד במעבר בין מסגרות טיפוליות, כדי לתאם את תוכנית העבודה ולשמור על הבטיחות האישית של הילד[43].

בנוסף ליכולת לאתר מצבי סיכון של התעללות רגשית ולהבנה של ההשלכות האפשריות שלהן על הילד, ישנה חשיבות רבה גם למודעות של אנשי המקצוע לגורמים שיכולים לבנות ולחזק את החוסן של הילד ובכך לסייע לו להתמודד עם גורמי הסיכון בחייו[44]. למשל, תמיכה חברתית של אדם אחד או יותר, אשר מפגינים הערכה גבוהה כלפי הילד ומתייחסים אליו בצורה חיובית, היא גורם חשוב לבניית החוסן[46]. בהתאם לכך, בעוד שברוב המקרים של התעללות רגשית לא ניתן לגרום הוריו של הילד לשנות את דרכיהם או להפגין כלפיו אהבה, ניתן לעזור להם לאפשר לילד לקבל יחס חיובי מאנשים אחרים[46]. התמיכה החברתית לא חייבת להיות אינטנסיבית או ארוכת טווח כדי להיות אפקטיבית, כך שגם השפעה מצטברת של חוויות קטנות אך משמעותיות, יכולה לתרום רבות לצמצום הפגיעה של ההתעללות הרגשית בילד[46]. בנוסף, חלק מהילדים יכולים לחזק או להשלים את ההשפעה של התמיכה החברתית דרך חיות מחמד, צעצועים ודמיון[46].

גילאי הינקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתור אנשים שנמצאים בסיכון לחוות קשיים הוריים והבנת המוטיבציות שלהם לבחירת סגנונות הוריים מסוימים, יכולים לאפשר לחוקרים לפתח כלים והתערבויות לטיפול מונע[19]. לכן, ישנה חשיבות רבה לכך שאנשי מקצוע מתחום הבריאות הפיזית, הרגשית, הקהילתית והציבורית Health professional יהיו מסוגלים לזהות היבטים מאוררי דאגה של יחסי הורה-ילד[50].

ייצוגים נרקיסיסטיים, אשר מאופיינים באידיאליזציה קיצונית וחילופי תפקידים מבחינת האופן שבו הילד נראה בעיני ההורה, הם אינדיקטורים קילניים חשובים לאיתור סיכון, אך לא סביר שיהיה ניתן לאתר אותם על פי שיטות המבוססות על דיווחי הורים[39]. במקום זאת, ישנם מספר כלים קליניים תקפים, אשר יכולים לשמש להערכת הסיכון ביחסי הורה-ילד[39].

למשל:

  • ה- Parent−Infant Relational Assessment Tool (PIRAT), הוא כלי הערכה קליני לזיהוי סיכון ביחסי הורה-פעוט המוקדמים[50].
  • ה- Assessment of representational risk (ARR), היא שיטת קידוד שיכולה לשמש לאיתור סיכון ביחסי ההתקשרות המוקדמים של הילד[39].

גילאי בית ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוותים החינוכיים בבתי הספר נמצאים בעמדה חיונית, המאפשרת להם לאתר ולסייע לתלמידים שעוברים הזנחה או התעללות רגשית, אשר באות לידי ביטוי בהשלכות התנהגותיות, חברתיות ואקדמיות[37].

בגילאי בית הספר, ישנה חשיבות רבה לאיתור ילדים המציגים ביצועים אקדמאים נמוכים, תסמינים הדומים לאלו של הפרעת קשב, מאפיינים של הקשת האוטיסטית, אגרסיביות או בעיות התנהגות, כדי להעריך באופן מקצועי האם קשיים אלו נובעים מהזנחה או התעללות רגשית, כמקור חלופי או נוסף לקשיים הנצפים[37].

כדי להימנע מיצירת גורמי סיכון נוספים בעקבות תגובות המבטלות את החוויה האישית של הילד ותיוגו כילד קשה או חסר משמעת, יש לבחון כל בעיה חברתית, התנהגותית או התפתחותית של הילד המופיעה בבית הספר, לאור הנסיבות המשפחתיות שלו[44]. שיחה רגישה ומושכלת עם ילדים שמתקשים להשתלב בבית הספר מבחינה התנהגותית או אקדמית, יכולה לחשוף את החוויות והנסיבות הבייתיות שאיתם מתמודדים ילדים אלו[37].

על פי רוב, ילדים שעברו התעללות רגשית מגיעים לבית הספר עם דאגה כוללת ותחושות של חוסר ביטחון, לצד ציפייה כללית לחוסר היענות ואף דחייה מצד מבוגרים[44]. הכרת ההשפעות של הזנחה והתעללות רגשית בילדים יכולה לסייע לצוותים החינוכיים להבין מדוע כיתות הלימוד יכולות להיות מקום מאתגר ומפחיד עבור ילדים אלו[37].

עבור ילדים בגילאי בית הספר, התמקדות ביחסי ההורה-ילד לא בהכרח תהיה אסטרטגיה טיפולית יעילה[46]. בעקבות זאת, יש להקפיד שלילדים שעברו הזנחה והתעללות רגשית תהיה אפשרות להגיע לבית הספר, משום שהוא יכול לספק להם סביבה מכבדת ותומכת, שבה יוכלו למצוא מענה לצרכים ולדאגות שלהם[37][44]. בית הספר יכול לשמש כהסחת דעת והפוגה מההתעללות שהילד חווה בביתו[44].

באופן כללי התעללות רגשית יכולה לפגוע ביכולת של הילד ליצור קשרים חיוביים עם אנשים אחרים[44]. בין היתר, בעיות ההתנהגות והירידה בביטחון העצמי שיכולות להיגרם מהזנחה והתעללות רגשית בילדים, יכולות להקשות עליהם ליצור ולשמר קשיים חברתיים[37]. בהקשר זה, בתי ספר שכוללים בתוכנית הלמידה שלהם הקנייה ופיתוח של כישורים חברתיים, יכולים לסייע לילדים שעברו הזנחה והתעללות רגשית לבנות קשרים חברתיים טובים יותר עם בני גילם[37][44]. כישורים חברתיים יכולים גם לסייע לילדים שעברו הזנחה והתעללות רגשית להשתלב חברתית בהוואי הכיתתי ובכך גם לתרום להשתלבות האקדמית שלהם וליכולת שלהם לרכוש השכלה[37]. מיומנויות ותחומי עניין שהתבססו בנושאי לימוד מסוימים או סביב פעילויות העשרה בבית הספר, יכולים בתורם לחזק את תחושת המסוגלות והדימוי העצמי של הילד[44].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי תפיסתו של דניאל שו (2010), הנרקיסיזם אינו מוגדר כמאפיין אישיותי, אלא כמאפיין של מערכות יחסים מתעללות.
  2. ^ לפי תפיסתו של דניאל שו (2010), הנרקיסיזם אינו מוגדר כמאפיין אישיותי, אלא כמאפיין של מערכות יחסים מתעללות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Shaw, D. (2010). Enter Ghosts: The Loss of Intersubjectivity in Clinical Work With Adult Children of Pathological Narcissists. Psychoanalytic Dialogues, 20(1), 46–59.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Kjærvik, S. L., & Bushman, B. J. (2021). The link between narcissism and aggression: A meta-analytic review. Psychological Bulletin, 147(5), 477–503.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Howard, V. (2022). (Gas) lighting Their Way to Coercion and Violation in Narcissistic Abuse: An Autoethnographic Exploration. Journal of Autoethnography, 3(1), 84-102 .
  4. ^ 1 2 3 4 Day, N. J. S., Townsend, M. L., & Grenyer, B. F. S. (2022). Pathological narcissism: An analysis of interpersonal dysfunction within intimate relationships. Personality & Mental Health, 16(3), 204–216.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 יהלום, הלה (2022). ההד הנשכח : התבוננות פסיכואנליטית בתופעת ההורות הנרקיסיסטית ובהשלכותיה / הלה יהלום. כרמל
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Mahoney, D. M., Rickspoone, L., & Hull, J. C. (2016). Narcissism, Parenting, Complex Trauma: The Emotional Consequences Created for Children by Narcissistic Parents. Practitioner Scholar: Journal of Counseling & Professional Psychology, 5(1), 45–59.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Shousha, N. M. (2023). Now, You Can Breathe: A Qualitative Study of the Experiences and Resilience of Egyptian Women Victimized by Narcissistic Relationships. Journal of International Women’s Studies, 25(1), 1–15.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Singh, R. N. (2021). Narcissism as a domain of dark triad of personality: An overview. Indian Journal of Health & Wellbeing, 12(2), 199–202.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Milligan, M., Mankelwicz, J., & See, H. P. (2022). Narcissism as a Global Barrier to Education for Sustainable Development. Perspectives in Education, 40(3), 29–46.
  10. ^ 1 2 3 4 Elaad, E. (2022). Deceptive Behavior: Effects of Rational Thinking, Narcissism, and Self-Assessed Lie- and Truth Related Abilities. SAGE Open, 12(2).
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 O'Boyle, E. H., Jr., Forsyth, D. R., Banks, G. C., & McDaniel, M. A. (2012). A meta-analysis of the Dark Triad and work behavior: A social exchange perspective .Journal of Applied Psychology, 97(3), 557–579.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Eddy, C. M. (2023). Self-serving social strategies: A systematic review of social cognition in narcissism. Current Psychology, 42(6), 4362–4380.
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Gauglitz, I. K., Schyns, B., Fehn, T., & Schütz, A. (2022). The Dark Side of Leader Narcissism: The Relationship Between Leaders’ Narcissistic Rivalry and Abusive Supervision. Journal of Business Ethics, 1–16.
  15. ^ 1 2 Muir, O., Weinfeld, J. N., Ruiz, D., Ostrovsky, D., Fiolhais, M., & MacMillan, C. (2021). Mental health clinicians’ attitudes toward narcissistic personality disorder.Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 12(5), 389–399.
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 כהן, מ. (2022). מי רוקד עם הנרקיסיסט? פסיכופתולוגיה של יחסים.
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 COSTIN, A. (2020). Social and Educational Implications Regarding the Raising of Children in Narcissistic Families. Theoretical Approach. Journal Plus Education / Educatia Plus, 27(2), 50–62.
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Boldt, R. M. (2007). Who Feeds the Narcissism? Journal of Individual Psychology, 63(2), 146–157.
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Hart, C. M., Bush-Evans, R. D., Hepper, E. G., & Hickman, H. M. (2017). The children of narcissus: Insights into narcissists’ parenting styles. Personality & Individual Differences, 117, 249–254.
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 Morf, C. C., & Rhodewalt, F. (2001). Unraveling the Paradoxes of Narcissism: A Dynamic Self-Regulatory Processing Model. Psychological Inquiry, 12(4), 177.
  21. ^ 1 2 3 4 Decety, J., Moriguchi, Y. The empathic brain and its dysfunction in psychiatric populations: implications for intervention across different clinical conditions. BioPsychoSocial Med 1, 22 (2007).
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Strickland, Bonnie B., ed. (2001). The Gale Encyclopedia of Psychology (Second ed.). Gale Group.
  23. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 O’Reilly III, C. A., & Doerr, B. (2020). Conceit and deceit: Lying, cheating, and stealing among grandiose narcissists. Personality & Individual Differences, 154, N.PAG.
  24. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Leunissen, J. M., Sedikides, C., Wildschut, T., & Back, M. (2017). Why Narcissists are Unwilling to Apologize: The Role of Empathy and Guilt. European Journal of Personality, 31(4), 385–403.
  25. ^ 1 2 3 4 5 Grubbs, J. B., & Exline, J. J. (2016). Trait entitlement: A cognitive-personality source of vulnerability to psychological distress. Psychological Bulletin, 142(11), 1204–1226.
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Schyns, B., Wisse, B., & Sanders, S. (2019). Shady Strategic Behavior: Recognizing Strategic Followership of Dark Triad Followers. Academy of Management Perspectives, 33(2), 234–249.
  27. ^ 1 2 3 4 5 6 Giacomin, M., & Jordan, C. H. (2019). Misperceiving grandiose narcissism as self-esteem: Why narcissists are well liked at zero acquaintance. Journal of Personality, 87(4), 827–842.
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Back, M. D., Schmukle, S. C., & Egloff, B. (2010). Why Are Narcissists so Charming at First Sight? Decoding the Narcissism-Popularity Link at Zero Acquaintance. Journal of Personality & Social Psychology, 98(1), 132–145.
  29. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Härtel, T. M., Leckelt, M., Grosz, M. P., Küfner, A. C. P., Geukes, K., & Back, M. D. (2023). Pathways From Narcissism to Leadership Emergence in Social Groups. European Journal of Personality, 37(1), 72–94.
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Bushman, B. J., & Baumeister, R. F. (1998). Threatened egotism, narcissism, self-esteem, and direct and displaced aggression: Does self-love or self-hate lead to violence? Journal of Personality and Social Psychology, 75(1), 219–229.
  31. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Blinkhorn, V., Lyons, M., & Almond, L. (2016). Drop the bad attitude! Narcissism predicts acceptance of violent behaviour. Personality & Individual Differences, 98, 157–161.
  32. ^ Borgatta, E. F. (2000). Encyclopedia of Sociology.
  33. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 Schneider, M. F., & Sadler, W. (2007). Therapy with the Partner of an Individual with Narcissistic Personality Disorder. Journal of Individual Psychology, 63(2), 158–181.
  34. ^ 1 2 3 4 5 6 Nevicka, B., & Sedikides, C. (2021). Employee narcissism and promotability prospects. Journal of Personality, 89(4), 847–862.
  35. ^ 1 2 3 4 Arabi, S. (2023). Narcissistic and psychopathic traits in romantic partners predict post-traumatic stress disorder symptomology: Evidence for unique impact in a large sample. Personality and Individual Differences, 201, 111942.
  36. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Macfie, J., Brumariu, L. E., & Lyons-Ruth, K. (2015). Parent–child role-confusion: A critical review of an emerging concept. Developmental Review, 36, 34–57.
  37. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Maguire, S. A., Williams, B., Naughton, A. M., Cowley, L. E., Tempest, V., Mann, M. K., Teague, M., & Kemp, A. M. (2015). A systematic review of the emotional, behavioural and cognitive features exhibited by school-aged children experiencing neglect or emotional abuse. Child: Care, Health & Development, 41(5), 641–653.
  38. ^ SET, Z. (2020). The Mediating Role of Inflated Sense of Self and Impulsivity in the Relationship Between Helicopter Parenting and Psychological Symptoms. Archives of Neuropsychiatry / Noropsikiatri Arsivi, 57(4), 318–324.
  39. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Sleed, M., Isosävi, S., & Fonagy, P. (2021). The assessment of representational risk (ARR): Development and psychometric properties of a new coding system for assessing risk in the parent–infant relationship. Infant Mental Health Journal, 42(4), 529–545.
  40. ^ 1 2 3 4 Masiran, R., Ibrahim, N., Awang, H., & Lim, P. Y. (2023). The positive and negative aspects of parentification: An integrated review. Children & Youth Services Review, 144, N.PAG.
  41. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 CASTRO, D., JONES, R., & MIRSALIMI, H. (2004). Parentification and the Impostor Phenomenon: An Empirical Investigation. American Journal of Family Therapy, 32(3), 205–216.
  42. ^ 1 2 3 4 5 Gardner, F. (2004). “To Enliven Her Was My Living”: Thoughts on Compliance and Sacrifice as Consequences of Malignant Identification with a Narcissistic Parent. British Journal of Psychotherapy, 21(1), 49–62.
  43. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 DeJong, M., Wilkinson, S., Apostu, C., & Glaser, D. (2022). Emotional abuse and neglect in a clinical setting: challenges for mental health professionals. BJPsych Bulletin, 46(5), 288–293.
  44. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Iwaniec D, Larkin E, & Higgins S. (2006). Research review: risk and resilience in cases of emotional abuse. Child & Family Social Work, 11(1), 73–82.
  45. ^ Dentale, F., Verrastro, V., Petruccelli, I., Diotaiuti, P., Petruccelli, F., Cappelli, L., & Martini, P. S. (2015). Relationship between Parental Narcissism and Children’s Mental Vulnerability: Mediation Role of Rearing Style. International Journal of Psychology & Psychological Therapy, 15(3), 337–347.
  46. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Doyle, C. (2001). Surviving and Coping with Emotional Abuse in Childhood. Clinical Child Psychology & Psychiatry, 6(3), 387.
  47. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Ong, C. W., Roberts, R., Woodman, T., & Arthur, C. A. (2022). The leader ship was destined to sink: An examination of dominance and prestige on the rise and fall of the narcissistic leader.Group Dynamics: Theory, Research, and Practice, 26(4), 356–364.
  48. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Blair, C., Hoffman, B., & Helland, K. (2008). Narcissism in Organizations: A Multisource Appraisal Reflects Different Perspectives. Human Performance, 21(3), 254–276.
  49. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Yogi Prabowo, H. (2016). Sight beyond sight: foreseeing corruption in the Indonesian government through behavioral analysis. Journal of Financial Crime, 23(2), 289-316.
  50. ^ 1 2 Broughton, C. (2014). Measuring parent–infant interaction: the Parent−Infant Relational Assessment Tool (PIRAT). Journal of Child Psychotherapy, 40(3), 254–270.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=התעללות_נרקיסיסטית&oldid=38127920"