יחסי אינדונזיה-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי אינדונזיה-ישראל
אינדונזיהאינדונזיה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניהסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדIndonesia-Israel Locator.svg
אודות התמונה
אינדונזיה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
1,904,569 20,770
אוכלוסייה
260,580,739 8,299,706
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,243,000 315,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,445 38,025
משטר
דמוקרטיה נשיאותית דמוקרטיה פרלמנטרית

בין מדינת ישראל ורפובליקת אינדונזיה לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים ואף לא מגעים גלויים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות הרשמית בין המדינות היא התעלמות או אי-קיום יחסים רשמיים. מצב זה נשמר שנים רבות עקב היותה מדינה מוסלמית אשר תומכת במאבק הערבי במדינת ישראל, אך כמו רבות מן המדינות האסלאמיות האחרות אינה נוטלת חלק פעיל במאבק. ברמת הפרט אזרחי ישראל אינם מנועים באופן גורף מלבקר במדינה, אך ייתקשו לקבל אשרת ביקור. מנגד, גם אינדונזים רשאים לבקר בישראל, ומשלחות צליינים מבקרות בה מדי שנה. בכל אחת משתי המדינות לא קיימת נציגות של המדינה האחרת, אך בערוצים לא-ישירים שונים מתקיימים קשרי מסחר שונים בין אינדונזיה לישראל.

ב-18 בינואר 1950 הייתה ישראל בין הראשונות שהכירו בעצמאות אינדונזיה. אינדונזיה הודתה על ההכרה אבל לא קשרה קשרים עם ישראל בין היתר כי מחמד נציר ראש ממשלת אינדונזיה דאז, ומחמד רום שר החוץ בממשלת נציר, הגדירו אותה[דרוש מקור] כ"נושאת דגל הקולוניאליזם באסיה".

ישראל הייתה אמורה להשתתף בוועידת באנדונג בשנת 1955 ואבא אבן היה אמור להיות נציג ישראל שם. לפי עדות מבקר בבנדונג, האולם העגול שנבנה לצורך האירוע הכיל את דגלי המדינות המשתתפות באבני הקיר, בכללם דגל ישראל.[1] אבל אחמד סוקרנו נטה אחרי יועציו, ישראל וטאיוואן היו המדינות העצמאיות היחידות באסיה שלא נכחו בוועידה שהפכה במה להשמצת ישראל על פי רצון מדינות ערב, הגם שלא נועדה הוועידה לעסוק בישראל. ב-19 בנובמבר 1969 נמנעה ישראל בהצבעה בדבר סיפוח איריאן המערבית לאינדונזיה.

ב-15 באוקטובר 1993 ביקר ראש ממשלת ישראל אז יצחק רבין אצל נשיא אינדונזיה אז סוהארטו.

עבד א-רחמן וחיד, נשיא אינדונזיה הרביעי, הביע רגשי כבוד כלפי העם היהודי ומדינת ישראל, וקרא להכיר בה, אף שביקר את מדיניותה כלפי הפלסטינים. וחיד ביקר מספר פעמים בישראל - בין היתר, באוקטובר 1994 ובמרץ 1997 במסגרת פעילותו בקרן פרס לשלום וכשהוענקה לו מדליה על שם יצחק רבין.

במרץ 2013 מנעה ישראל את כניסת שרת החוץ של אינדונזיה לרמאללה, משום שסירבה לבקר גם בירושלים ולהיפגש עם גורמים בממשלת ישראל[2].

במרץ 2016 הצהירה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, כי ישראל מקיימת בפועל מגעים עם אינדונזיה[3].

בתחילת מאי 2018 דווח כי אינדונזיה עתידה להקל על ישראלים המבקשים ויזת תיירות למדינה[4], אך לאחר כשבועיים דווח על איסור כניסת ישראלים לאינדונזיה, בתגובה לפעילות ישראל בעזה[5]. ישראל הודיעה כי בתגובה תאסור על כניסת תיירים אינדונזיים[6], אך בהמשך הודיעה על דחיית האיסור כמחווה של רצון טוב לרגל עיד אל-פיטר ועל בחינת הסוגיה מחדש[7]. בסוף יוני 2018 דווח כי בעקבות מאמצים דיפולמטיים שקטים בין שתי המדינות, יוסרו ההגבלות על כניסת תיירים ישראליים לאינדונזיה, כמו כן גם על כניסת תיירים אינדונזיים לישראל, וכי למעשה אזרחי כל אחת מן המדינות יוכלו לבקר בחופשיות במדינה השנייה[8] ,לאחר הוצאת ויזה אליה[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקור, אהרן דריזון, נראה לאחרונה ביוני 1990 באוניברסיטת בר-אילן.
  2. ^ ברק רבידישראל מנעה משרת החוץ של אינדונזיה להיכנס לרמאללה, כי סירבה לבקר גם בירושלים, באתר הארץ, 13 במרץ 2016
  3. ^ ישראל היום, 17 במרץ 2016, עמוד 17
  4. ^ נעה לנדאובלי יחסים דיפלומטיים: מתקדמים המגעים עם אינדונזיה לוויזות תיירות לישראלים, באתר הארץ, 6 במאי 2018
  5. ^ יואב סטולר, בלעדי לכלכליסט אינדונזיה אוסרת כניסת ישראלים בתגובה לאירועים בעזה, באתר כלכליסט, 21 במאי 2018
  6. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏החלטה חדשה: איסור על כניסת תיירים מאינדונזיה לישראל, באתר גלובס, 29 במאי 2018
  7. ^ יואב סטולר, ישראל תאפשר כניסה תיירים מאינדונזיה כמחווה של רצון טוב במהלך הרמדאן, באתר כלכליסט, 7 ביוני 2018
  8. ^ אריאל כהנא, ‏מהיום: נוכל לטוס לנפוש באינדונזיה, באתר ישראל היום, 27 ביוני 2018
  9. ^ מחירי אשרה לבעל/ת דרכון ישראלי הרוצה לבקר באינדונסיה: ביולי-אוגוסט 1997 250 דולרים של ארצות הברית מנסיון אישי, וב-2011 על פי מקורות באתר "למטייל" 400 דולרים אמריקניים, וב 2015 700 דולרים אמריקניים, גם זאת על פי מקורות באתר "למטייל".