יחסי ארגנטינה-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ארגנטינה-ישראל
ארגנטינהארגנטינה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניהסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדArgentina Israel Locator.svg
אודות התמונה
ארגנטינה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
2,780,400 20,770
אוכלוסייה
44,293,293 8,299,706
תמ"ג (במיליוני דולרים)
911,500 315,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
20,579 38,025
משטר
דמוקרטיה נשיאותית דמוקרטיה פרלמנטרית

בין ארגנטינה וישראל שוררים יחסי ידידות ויחסים דיפלומטיים שהחלו ב-31 במאי 1949.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשת נשיא ארגנטינה אווה פרון בביקור בישראל עם גולדה מאיר

ב-29 בנובמבר 1947, בזמן ההצבעה בעצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית וערבית הביעה ארגנטינה עמדה נייטרלית ונמנעה מלהצביע בעד או נגד, ב-31 במאי 1949 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטים רשמיים ושגרירויות נפתחו בבואנוס איירס ובתל אביב.

בשנת 1960 פרץ משבר קשה בין שתי המדינות לאחר שסוכני המוסד לכדו את הפושע הנאצי אדולף אייכמן בבואנוס איירס והבריחו אותו משם במטוס של המשלחת הישראלית בראשותו שר החוץ אבא אבן, ארגנטינה דרשה את החזרתו של אייכמן ואף קיימה דיון בנושא באו"ם[2], החלטה 138 של מועצת הביטחון של האו"ם קבעה כי ישראל הפרה את ריבונותה של ארגנטינה ועליה להחזיר את אייכמן אליה, שגריר ישראל דאז אריה לבבי נחשב בארגנטינה כאישיות בלתי רצויה לאחר שכמה ימים קודם לכן חתם על הסכם הסגרה בין שתי המדינות.

בסוף שנות ה-70 ניהלה ארגנטינה מלחמה מול הממלכה המאוחדת סביב השליטה באיי פוקלנד, ישראל הייתה בין יצואניות הנשק הגדולות לכת הצבאית ששלטה בארגנטינה באותם ימים, בין היתר סופקו להם חלקי ציוד למטוסים וטכנולוגיות חדישות[3]. במהלך תקופה זו בחרו ממשלות ישראל להעלים עין מרדיפת המשטר בארגנטינה את הקהילה היהודית[4].

בשנת 1992 נפגעה שגרירות ישראל בבואנוס איירס בפיגוע טרור שגבה את חייהם של 22 איש. ביולי 1994 נפגע בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס בפיגוע תופת בו נהרגו 85 אנשים. ממשלות ישראל וארגנטינה האשימו את חזבאללה בביצוע הפיגועים בהכוונת איראן.

בשנת 2010 הכירה ארגנטינה במדינה פלסטינית כמדינה ריבונית.

בשנת 2015 התובע היהודי אלברטו ניסמן תבע את נשיאת ארגנטינה דאז, כריסטינה פרננדס דה קירשנר בטיוח המעורבות האיראנית בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה ומניעת העמדה של בכירים באיראן לדין. ב-18 בינואר 2015 נמצא ניסמן בדירתו ירוי בראשו, שעות ספורות לפני שהציג ראיות בפני המחוקקים.

משנת 2015 חל שינוי משמעותי לטובה במדיניות של ארגנטינה כלפי ישראל עם בחירת נשיא חדש לארגנטינה, מאוריסיו מאקרי.

בספטמבר 2017 יצא ראש ממשלת ישראל נתניהו לביקור באמריקה הדרומית ונפגש עם נשיא ארגנטינה[5].

בדצמבר 2017 ארגנטינה נמנעה בהצבעה הקוראת לביטול הצהרת נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, המכירה בירושלים כבירת ישראל

באוגוסט 2018 נשיא ארגנטינה האשים את הפלסטינים באלימות בין ישראל לעזה

שגריריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום יש לארגנטינה שגרירות בהרצליה ולישראל שגרירות בבואנוס איירס ושתי קונסוליות כבוד בקורדובה ובמנדוסה.

שגרירי ישראל בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Argentina blames Gaza violence on Palestinians" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2018. 
  2. ^ דן הורוביץפרשת אייכמן לאו"ם, דבר, 17 ביוני 1960
  3. ^ ישראל מממשת עסקות נשק עם ארגנטינה, הארץ, 25 באפריל 1982
  4. ^ אבנר הופשטיין, 30 שנה לפרשת החטיפות: האם הפקירה ישראל את יהודי ארגנטינה?, באתר ערוץ עשר, 3 ביוני 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  5. ^ איתמר אייכנר, נתניהו נחת בארגנטינה והתקבל בטקס רשמי, באתר ynet, 11 בספטמבר 2017
  6. ^ מינויים בשירות החוץ, החלטה מספר 1004 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 17 בינואר 2016