יחסי ארגנטינה-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי ישראל-ארגנטינה
ישראלFlag of Israel.svg ארגנטינהFlag of Argentina.svg
לחצו כדי להקטין חזרה
רוסיה יפן קוריאה הצפונית קוריאה הדרומית מונגוליה הרפובליקה העממית של סין טאיוואן הפיליפינים מלזיה אינדונזיה פפואה גיניאה החדשה אוסטרליה ניו זילנד איי שלמה קלדוניה החדשה פיג'י וייטנאם לאוס קמבודיה תאילנד מיאנמר בנגלדש בהוטן נפאל הודו סרי לנקה פקיסטן אפגניסטן איראן קזחסטן אוזבקיסטן טורקמניסטן קירגיזסטן טג'יקיסטן עומאן תימן ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות קטר בחריין כוויית עיראק ירדן סוריה ישראל לבנון קפריסין אזרבייג'ן ארמניה גאורגיה טורקיה מצרים לוב תוניסיה אלג'יריה מרוקו סהרה המערבית מאוריטניה מאלי ניז'ר צ'אד סודאן דרום סודאן אריתריאה ג'יבוטי אתיופיה סומליה קניה אוגנדה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה המרכז-אפריקאית קמרון ניגריה בנין טוגו גאנה בורקינה פאסו חוף השנהב ליביריה סיירה לאון גינאה סנגל גמביה כף ורדה גינאה המשוונית גבון הרפובליקה של קונגו טנזניה בורונדי רואנדה אנגולה זמביה מלאווי מוזמביק מדגסקר זימבבואה בוטסואנה נמיביה סווזילנד דרום אפריקה לסוטו מאוריציוס פינלנד שוודיה נורווגיה נורווגיה דנמרק הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת אירלנד פורטוגל ספרד צרפת צרפת איטליה איטליה איטליה מלטה שווייץ בלגיה הולנד גרמניה פולין בלארוס ליטא לטביה אסטוניה אוקראינה מולדובה רומניה בולגריה יוון אלבניה מקדוניה סרביה מוטנגרו בוסניה והרצגובינה קרואטיה סלובניה אוסטריה צ'כיה סלובקיה הונגריה איסלנד גרינלנד קנדה ארצות הברית ארצות הברית מקסיקו קובה הקריביים בליז גואטמלה הונדורס אל סלוודור ניקרגואה קוסטה ריקה פנמה קולומביה ונצואלה גיאנה סורינאם גיאנה הצרפתית ברזיל אורוגוואי אקוודור פרו בוליביה פרגוואי ארגנטינה צ'ילה איי פוקלנדArgentina Israel Locator.svg
אודות התמונה
ישראל ארגנטינה
שטחקילומטר רבוע)
20,770 2,780,400
אוכלוסייה
8,049,314 43,431,886
תמ"ג (במיליוני דולרים)
281,800 964,300
תמ"ג לנפש (בדולרים)
35,009 22,203
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית דמוקרטיה נשיאותית פדרלית

בין ארגנטינה ומדינת ישראל שוררים יחסי ידידות ויחסים דיפלומטיים שהחלו ב-31 במאי 1949.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשת נשיא ארגנטינה אווה פרון בביקור בישראל עם גולדה מאיר

ב-29 בנובמבר 1947, בזמן ההצבעה בעצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית וערבית הביעה ארגנטינה עמדה נייטרלית ונמנעה מלהצביע בעד או נגד, ב-31 במאי 1949 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטים רשמיים ושגרירויות נפתחו בבואנוס איירס ובתל אביב.

בשנת 1960 פרץ משבר קשה בין שתי המדינות לאחר שסוכני המוסד לכדו את הפושע הנאצי אדולף אייכמן בבואנוס איירס והבריחו אותו משם במטוס של המשלחת הישראלית בראשותו שר החוץ אבא אבן, ארגנטינה דרשה את החזרתו של אייכמן ואף קיימה דיון בנושא באו"ם[1], החלטה 138 של מועצת הביטחון של האו"ם קבעה כי ישראל הפרה את ריבונותה של ארגנטינה ועליה להחזיר את אייכמן אליה, שגריר ישראל דאז אריה לבבי נחשב בארגנטינה כאישיות בלתי רצויה לאחר שכמה ימים קודם לכן חתם על הסכם הסגרה בין שתי המדינות.

בסוף שנות ה-70 ניהלה ארגנטינה מלחמה מול בריטניה סביב השליטה באיי פוקלנד, ישראל הייתה בין יצואניות הנשק הגדולות לכת הצבאית ששלטה בארגנטינה באותם ימים, בין היתר סופקו להם חלקי ציוד למטוסים וטכנולוגיות חדישות[2]. במהלך תקופה זו בחרו ממשלות ישראל להעלים עין מרדיפת המשטר בארגנטינה את הקהילה היהודית[3].

בשנת 1992 נפגעה שגרירות ישראל בבואנוס איירס בפיגוע טרור שגבה את חייהם של 22 איש. ביולי 1994 נפגע בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס בפיגוע תופת בו נהרגו 85 אנשים. ממשלות ישראל וארגנטינה האשימו את חזבאללה בביצוע הפיגועים בהכוונת איראן.

בשנת 2010 הכירה ארגנטינה במדינה פלסטינית כמדינה ריבונית.

כיום יש לארגנטינה שגרירות בהרצליה ולישראל שגרירות בבואנוס איירס ושתי קונסוליות כבוד בקורדובה ובמנדוסה.

שגרירי ישראל בארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]