מצפה כרמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצפה כרמים (מאחז)
מצפה כרמים כפי שנשקף מהר קובת א-נג'מה
מצפה כרמים כפי שנשקף מהר קובת א-נג'מה
טריטוריה יהודה ושומרון
מחוז מחוז יהודה ושומרון
תאריך ייסוד 21 באפריל 1999 עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 600 מטרים
קואורדינטות 31°57′27″N 35°21′25″E / 31.9575127°N 35.3568562°E / 31.9575127; 35.3568562 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מצפה כרמים כפי שנשקף מהר קובת א-נג'מה, משמאל כוכב השחר

מצפה כרמים הוא מאחז השוכן בסמוך להתנחלות כוכב השחר שבמזרח הרי בנימין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום 44 משפחות, 16 מהן בבתי קבע. בתחילה מוקמו המשפחות מדרום לכוכב השחר - במקום בו נמצאת כיום שכונת מעלה שלמה, אולם בשנת 1999 הועתקו המתיישבים בהסכמה עם הממשלה למקום הנוכחי, ממזרח לכוכב השחר. את תהליך ההקמה ליווה אישית מפקד פיקוד המרכז, משה יעלון. שמו של היישוב ניתן לו בשל מיקומו.

העתירות נגד מצפה כרמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית העניקה למתיישבי היישוב מעמד של "בר-רשות", מתוך הנחה שהמקרקעין הוקצו כדין להסתדרות הציונית. באמצע שנת 2010 הוחל בבניית מבני קבע ומבני ציבור בהתאם לתוכנית המתאר. הבנייה לא נעשתה מכוחם של היתרים, ומוסדות התכנון לא פעלו לאכוף את דיני התכנון והבנייה.

בשנת 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד התוכניות במקום, בטענה ששתי חלקות בתחום היישוב, שבהן מתגוררות 135 נפשות, הן חלקות פרטיות של העותרים הערבים.[1] לצורך בירור הבעלות וזכות תושבי היישוב מצפה כרמים כבני רשות להתגורר במקום, התקיים הליך אזרחי בבית המשפט המחוזי בירושלים.[2]

באוגוסט 2018 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי יש להסדיר את ההתיישבות ביישוב מצפה כרמים, באמצעות החלת "תקנת השוק במקרקעין", הקבועה בסעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967, וקובעת כי "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה לבין אדם אחר בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתקפה, גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי".[3]

פסק הדין, שלו משמעות תקדימית להסדרת מעמדם של מבנים נוספים בהתנחלויות ובמאחזים, התקבל בשמחה על ידי מפלגת הבית היהודי, וספג ביקורת ממפלגת מרצ ומתנועת "שלום עכשיו".[4]

ב-27 באוגוסט 2020 הפך בג"ץ בדעת רוב את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, ודחה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בפסק הדין קבעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כי רשויות המדינה הרלוונטיות התנהלו שלא בתום לב, שהיה מאפשר להכשיר בדיעבד את ההתיישבות, ולפיכך לא ניתן להחיל על המקום את "תקנת השוק". בפסק הדין נקבע כי על המדינה מוטלת חובה לפנות 27 משפחות מביתן בתוך שלוש שנים, ולהסדיר פתרונות מגורים לתושבים שהתיישבו במקום בתמיכתה.[5]

תושבי המקום פתחו במאבק נגד ההחלטה, כשלצורך כך הם גייסו כספים בקמפיין מימון המונים.[6]

בספטמבר 2020, הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לבקשת שר הביטחון בני גנץ ועל דעת שר המשפטים אבי ניסנקורן,[7] בקשה לדיון נוסף.[8] הבקשה התקבלה והתיק מצוי כעת (נובמבר 2020) בפני דיון נוסף בהרכב מורחב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]