צ'ארלי צ'פלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: יש לבדוק לעומק את כל הפרטים והתאריכים. קיימת אי-התאמה עם ביוגרפיות באתרים אחרים ועם הערך בוויקיפדיה באנגלית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Disambig RTL.svg המונח "צ'פלין" מפנה לכאן. לערך העוסק באישים אחרים ששם משפחתם צ'פלין, ראו צ'פלין (פירושונים).
צ'ארלי צ'פלין
Charlie Chaplin portrait.jpg
תאריך לידה: 16 באפריל 1889
מקום לידה: לונדון, אנגליה (לא אומת)
תאריך פטירה: 25 בדצמבר 1977
מקום פטירה: וֶוֶבי, וו, שווייץ
שנות הפעילות: 18991976
עיסוקים אמנותיים בולטים אחרים: במאי קולנוע, תסריטאי, מלחין
אתר אינטרנט האתר הרשמי של צ'ארלי צ'פלין
צ'פלין, 1920

סר צַ'ארֵלְס ספֶּנסֶר ("צַ'ארלִי") צַ'פְּלִיןאנגלית: Sir Charles Spencer "Charlie" Chaplin;‏ 16 באפריל 1889 - 25 בדצמבר 1977) היה שחקן קומדיה, יוצר סרטים ומלחין אנגלי, שזכה להצלחה רבה בימי הסרט האילם. צ'פלין הפך לסמל בזכות הדמות הקומית שלו "הנווד" ונחשב לאחת מהדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע.

צ'ארלי צ'פלין המציא את דמות "הנווד" - נווד בעל גינונים של ג'נטלמן העטוי באפודית (חלק תחתי של חליפה) צרה מדי, מכנסיים רחבים מדי, נעליים גדולות מדי, כובע דרבי שחור ומרופט, מקל מקנה במבוק ושפם שחור קטן ומרובע. הנווד מגיע משום מקום, עושה את מעשיו המצחיקים, מציל את הנערה ובסוף נעלם אל האופק ודמותו קטנה והולכת על המסך עד היעלמה כליל. דמות זו התחבבה על צופי הקולנוע בעולם החל מימי ראשית הקולנוע ועד היום. בנוסף למשחק היה צ'פלין גם במאי, תסריטאי, כוריאוגרף ומפיק (בתקופה שאחרי הראינוע). סרטיו של צ'פלין נחשבים כיום לקלאסיקה קולנועית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין נולד ברובע וולוורת' בלונדון שבאנגליה לצ'ארלס והאנה, שניהם בדרני וודביל (Vaudeville). אביו, צארלס, היה ממוצא נוצרי קתולי. הוריו נפרדו זמן קצר לאחר הולדתו, וצ'ארלי נותר לשמור על אמו, שנטתה לאי יציבות נפשית. צ'ארלי ואחיו למחצה סידני צ'פלין נאלצו לעבוד למחייתם בגיל צעיר, ולנדוד בין בתי יתומים. כאשר היה צ'ארלי בן 12, מת אביו, כתוצאה משתיינות. אמו התמוטטה סופית, והיה צורך לאשפזה בבית־חולים לחולי נפש לשארית חייה. היא מתה בשנת 1928.

צ'ארלי עלה על הבמה לראשונה ב-1898 בגיל 9, כחלק מן המופע של הוריו. אמו לימדה אותו לשיר ולשחק. כילד היה צ'פלין חולני. בשנת 1900 והוא בן 11, קיבל את תפקיד החתול המבדח במחזה "סינדרלה". לאחר מכן החל להופיע בתפקידים קטנים שונים במחוזות שונים בלונדון. בשנת 1906 הצטרף ללהקתו הנודעת של פרד קארנו "מפעל הצחוק" (הלהקה כללה בין חבריה גם את סטן לורל, ששימש בלהקה מחליפו של הכוכב הראשי, צ'פלין, והפך אחר כך לחצי הרזה בצמד לורל והארדי). הלהקה יצאה למסע הופעות ובשנת 1912 הגיעה לארצות הברית. על–פי רישומי מחלקת ההגירה בארצות-הברית הגיע צ'פלין עם להקתו של קארנו למדינה ב-2 באוקטובר 1912. צ'פלין הצליח לרכוש את תשומת לבו של מאק סנט, המפיק הידוע בקומדיות הסלפסטיק שלו, בהם רודפים שוטרים אחרי נערות צעירות כשהם מנופפים באלות, סופגים עוגות קרם בפרצופיהם. סנט החתים את צ'פלין על חוזה עם חברת ההפקות שהקים "קיסטון פילם קומפני".

בתוך שנה וחצי הפך המהגר הבריטי לכוכב על בעולם הראינוע. הוא פיתח את דמות הנווד שזכתה להצלחה עצומה בכל רחבי העולם, הפך לבמאי, תסריטאי ועורך של סרטיו וזכה לשכר אגדי של 10,000 דולר לשבוע (שווה ערך ליותר ממיליון דולר לשבוע בערכים של היום). בשנת 1917 כבר זכה לתשלום של מיליון דולר כאשר חתם על חוזה עם חברת הסרטים "פירסט נשיונל", והיה לשחקן הראשון אי–פעם שקיבל סכום זה. בשנת 1919 חבר לכמה מיוצרי הראינוע המובילים בענף, הכוכבת מרי פיקפורד, השחקן דאגלס פיירבנקס, והבמאי דייוויד גריפית, על מנת להקים אולפן משלהם, שנקרא "יונייטד ארטיסטס".

בשנת 1927 הוצג הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז" שיצר אל ג'ולסון. עד מהרה היו הסרטים האילמים לנחלת העבר. רבים לא הצליחו לבצע את המעבר מן הראינוע אל הקולנוע. צ'פלין יכול היה להעלם, כרבים אחרים, ויכול היה להפוך לשחקן בקולנוע ולאבד את איכויותיו הייחודיות. הוא בחר בדרך משלו. הוא הוסיף ליצור סרטים אילמים, שנים רבות לאחר שהסרט האילם היה לנחלת העבר. כמה מסרטיו הגדולים ביותר נוצרו בשיטה זו.

סרטו המדבר האמיתי הראשון, הדיקטטור הגדול, יצא בשנת 1940 והיווה התרסה בפני סכנות העריצות הנאצית. הכנת הסרט החלה כבר בשנת 1938 ולכן מעשה האימים המרכזי בו הוא סיפוחה של אוסטריה. מאוחר יותר העיר צ'פלין כי אילו ידע מה התרחש באמת באותה תקופה לא היה מסוגל ליצור קומדיה על הנושא.

עמדותיו הפוליטיות של צ'פלין נטו לאורך כל השנים לשמאל הסוציאליסטי, בעד העניים והחלשים שבחברה. כמה מסרטיו, כזמנים מודרניים (1936) היוו התקפה חריפה על השיטה הפורדיאנית ולצידה גם השתלחות בפס הייצור ההוליוודי. בסרט, משחק צ'פלין פועל פס ייצור במפעל הנבלע לבסוף, הלכה למעשה, בתוך המכונה שהוא משרת. זכורה מסרט זה במיוחד הסצנה בה הופך צ'ארלי שפן ניסיונות למכונת האכלה חדשנית, שנועדה לחסוך את זמן ארוחת הצהריים של הפועלים. ביקורתו של צ'פלין הגיעה לשיא מסוים בסרטו מסייה ורדו משנת 1947. המדובר בקומדיה שחורה, על רוצח נשים סידרתי, המתחתן עם נשים עשירות ורוצח אותן עבור כסף. המסר המובלע בסרט הוא שמעשי הרצח הם המשך ישיר לשיטה הפוליטית הנהוגה, וכי מסייה ורדו הוא רק המבצע בקנה מידה קמעונאי את מה שמבצעים המנהיגים הגדולים בקנה מידה סיטונאי.

צ'פלין בפגישה עם מהטמה גנדי, 1931

דעות אלו השניאו אותו על הממסד האמריקני, בתקופתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי אשר ניהל מסע לטיהור, כביכול, של הקולנוע מאלמנטים קומוניסטיים. בשנת 1952 כאשר יצא צ'פלין לטיול באנגליה, ניצלו שלטונות ארצות הברית את ההזדמנות ולא אישרו לו לשוב. צ'פלין, שהיה אזרח אנגלי, החליט להישאר באירופה, ועבר להתגורר בשווייץ. באפריל 1972 שב למספר ימים לארצות הברית על מנת לקבל את פרס האוסקר על מפעל חיים. על חזרה זו, שצ'פלין המתין לה בהתרגשות רבה, האפיל אירוע טרגי: במהלך ההפלגה לארצות–הברית סבל צ'פלין ככל הנראה מקריש דם במוחו. הוא עלה לאוניה צלול במוחו, אך ירד ממנה כשהוא מתקשה ללכת ולהבין מה מתרחש סביבו.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין היה צנום ונמוך קומה, גובהו היה 165 ס"מ. הוא נטה חיבה לנשים צעירות והתחתן 4 פעמים;

בשנת 1918 נישא למילדרד האריס (1901-1944) בת ה-16, לזוג נולד ילד אחד ב-1919 נורמן ספנסר צ'פלין שנפטר 3 ימים אחרי הולדתו. נישואים אלה נמשכו עד 1920.

בשנת 1924 נישא לליטה גריי (1908-1995) שהייתה אף היא בת 16, לזוג נולדו בן ובת: צ'רלי צ'פלין ג'וניור (1925-1968) וסידני ארל צ'פלין (1926-2009). הנישואין הסתיימו בגירושין שערורייתיים בשנת 1926.

בשנת 1936 נישא בשלישית, לפולט גודארד (1910-1990), שלא הרתה לו. היא כיכבה בכמה מסרטיו ובשנת 1942 השניים התגרשו.

זמן קצר לאחר הגירושים הקודמים התחתן שוב בשנת 1943 לאונה או'ניל (1925-1991), בתו של המחזאי יוג'ין או'ניל, שהייתה אז בת 17. נישואים אלו נמשכו עד מותו של צ'פלין ולזוג נולדו שלושה בנים וחמש בנות. בנו הצעיר נולד ב-1962 כאשר צ'פלין היה בן 73. אחת מבנותיו היא ג'רלדין צ'פלין. נכדתו היא השחקנית אונה צ'פלין.

בערוב ימיו, ב-4 במרץ 1975, לאחר שנים רבות בהן בחר בגלות מרצון ממולדתו בריטניה, הוכתר צ'פלין בתואר אביר האימפריה הבריטית על ידי המלכה אליזבת השנייה. צ'פלין היה מועמד לתואר כבר בשנת 1956, אך הממשלה הבריטית נמנעה מכך כדי שלא להכעיס את ממשלת ארצות הברית.

ביום חג המולד של שנת 1977 הלך צ'פלין לעולמו בעיר וֵוֵה (Vevey) שבשווייץ והוא בן 88.

חודשים ספורים לאחר מותו, הוצאה גופתו מן הקבר על ידי אנשים שתכננו להתמקח על החזרתה. כמה שבועות מאוחר יותר, המזימה סוכלה, וצ'פלין נקבר בשנית, הפעם תחת שכבת בטון עבה.

מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתף שק (1918)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומדיה פטריוטית שעיקרה מתרחש בחלום. בסרט מגלם צ'פלין חייל אמריקני שנשלח למלחמת העולם הראשונה וחולם שבמלחמה הוא מנצח לבדו גדודים של גרמנים ושובה את הקייזר הגרמני.

הנער (1921)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מהסרט "הנער"

סרט דרמה קומי, שהושפע מילדותו של צ'אפלין. הארוך בסרטיו של צ'פלין עד כה. צ'פלין חוזר לדמות הנווד, שבסרט זה מאמץ תינוק שננטש. התינוק גדל לחיי דלות, בהם מלמד אותו הנווד לסייע לו על ידי שבירת חלונות של זרים, כך שהנווד יוכל להציע להם את שירותיו כזגג. כשהרשויות מגלות שהילד אינו בנו הן מנסות לקחת אותו, בניגוד לרצונו ולרצון הילד, לבית יתומים. אמו מגלה שבנה בחיים ומצליחה לאתרו ולהשיבו אליה. לבסוף מתאחד הנווד עם בנו המאומץ ועם האם.

יום ההשתכרות‏ (1922)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט זה מגלם צ'פלין פועל באתר בניה. ביום התשלום, אשתו רוצה את כל הכסף, אבל הוא מצליח לשמור על מספיק ממנו כדי לצאת לשתות. הוא חוזר הביתה בשעת הקימה ומעמיד פנים שרק התעורר כדי ללכת לעבודה.

אישה מפריס (1923)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרמה רומנטית רצינית שנכתבה ובוימה על ידי צ'פלין ואינה בכיכובו. בסרט שיחקה הכוכבת הקבועה של צ'פלין באותם ימים, עדנה פורביאנס. הסרט לא זכה להצלחה בקופות אך קיבל שבחים על הגישה המתוחכמת והחדשנית.

הבהלה לזהב (1925)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין מגלם כאן את הנווד (בסרט קוראים לו איש קטן) ככורה זהב באלסקה. הסרט הותיר כמה סצנות מפורסמות מאד, ובהן "ריקוד הלחמניות" שמבצע צ'פלין עם צמד מזלגות וצמד לחמניות, הסצנה בה מבשל הנווד את נעלו ואוכל אותה יחד עם רעו ג'ים הגדול כשהם תקועים בצריף בסופת שלג ללא מזון, וסצנת "התרנגולת", בה רעו המורעב הוזה שצ'פלין הוא תרנגולת גדולה ועסיסית ורודף אחריו להרגו.

הקרקס (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנווד מגיע לקרקס. קומדיה שזכתה בזמנה להצלחה גדולה. זה היה סרטו הראשון של צ'פלין בעידן הסרט המדבר (הסרט עצמו אילם). על סרט זה, זכה צ'פלין בפרס מיוחד בטקס האוסקר הראשון.

אורות הכרך (1931)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה נחשב על ידי רבים לגדול סרטיו של צ'פלין. המדובר בקומדיה מרירה / מתוקה, בה מנסה צ'פלין להשיב למוכרת פרחים עיוורת את מאור עיניה. המוכרת סבורה בטעות כי המדובר במיליונר, וצ'פלין מבטיח לה כי יממן את הניתוח שישיב לה את ראייתה. צ'פלין משיג את הכסף כאשר הוא מתיידד עם מיליונר המגלה נדיבות רבה כאשר הוא שתוי, ומשנה את טעמו כאשר הוא מתפכח משכרונו. לאחר שהמיליונר השתוי נתן לצ'פלין את הכסף, הוא מתפכח משכרונו ומביא למאסרו של צ'פלין. כאשר יוצא צ'פלין מן הכלא, הוא מחפש את מוכרת הפרחים, שראייתה הושבה. היא אינה מזהה אותו בדמות הנווד, ונותנת לו נדבה, אך כאשר נוגעת כף ידה בידו, היא מזהה את מגעו של האיש אשר מימן את הניתוח - אחד הרגעים המרגשים בתולדות הקולנוע. סיפור נלווה לסרט מאפיין את אופן יצירתו של צ'פלין ואת מעמדו: צוות הצילום בא והלך משך 116 יום ברציפות, בעוד צ'פלין הוגה בסוגיית הדרך המתאימה ביותר להציג את הנווד כמיליונר בפני הנערה. בסופו של דבר, נמצאה התחבולה הגאונית: הנווד מנסה לחצות את הרחוב ובצירוף מקרים פוסע מבעד לדלת אחת של מכונית מפוארת אל דלתה השנייה, טורק אותה ואז הוא ניצב בפני הנערה, המשוכנעת ששמעה אדם עשיר היוצא ממכוניתו.

זמנים מודרניים (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין יוצא בסרט זה במתקפה חריפה על הייצור "הפורדיאני" בפס ייצור וטוען, ומראה, כיצד העבודה על פס הייצור התעשייתי גורמת לאדם לאבד את ייחודיותו האנושית. בשורה של סצנות מזהירות (צ'ארלי ההופך לאוטומט, צ'ארלי הנבלע במכונה, צ'ארלי "מואכל" על–ידי המכונה) מצליח צ'פלין להלעיג בשנינות גם על היומרה ל"ניהול מדעי" והניסיון לפקח על כל היבט בעבודת הפועל. מחלקו השני של הסרט זכורה הסצנה הסמלית, בסופו של הסרט, בה פולט גודארד, אהובתו בסרט מעודדת אותו לשיר את שירו בפני הקהל בבית הקפה, על אף שהחפתים עליהם כתב את מילות השיר עפו ונעלמו להם. "פשוט תשיר," היא אומרת לו, "המלים לא חשובות". צ'ארלי, השותק לאורך כל הסרט, יוצא ומזמר את השיר "טיטינה", בג'יבריש מוחלט ובכישרונו הקומי המושלם הופך את המלים לבלתי חשובות. בסרט הזה, צ'פלין חקר את השימוש בפס-הקול - לאורך כל הסרט הוא משתמש באפקטים שונים ובמוזיקה.

צ'פלין התנגד ל"מילה" בקולנוע, הוא האמין שהדמויות עם מוזיקה ברקע יכולות לספר סיפור (והוא גם הראה לנו זאת בסרטיו), ולכן בסרט "זמנים מודרניים" שבו לראשונה צ'פלין משמיע את קולו בקולנוע הוא מדבר בג'יבריש כדי להמחיש את התנגדותו ל"מילה" בקולנוע, וכן לאחר עשיית הסרט הזה נעלמת מן הקולנוע דמותו של האיש הנמוך עם המגבעת והמקל.

הדיקטטור הגדול (1940)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פלין ופולט גודארד בסרט "הדיקטטור הגדול"

בסרט זה מביע צ'פלין את התנגדותו למשטר הפשיסטי של בניטו מוסוליני באיטליה ולמשטר הנאצי של אדולף היטלר בגרמניה. צ'פלין החליט לעשות את הסרט בעקבות הערת אגב של חבר, שהאדם המצחיק בעולם (צ'פלין), והאדם הרשע בעולם (היטלר) חולקים אותו שפם (השניים גם נולדו בהפרש של ארבעה ימים). בסרט מתואר סיפורו של ספר יהודי שכחייל במלחמת העולם הראשונה מאבד את זיכרונו למשך עשרים שנה. כשהוא מתעורר ושב לביתו הוא מגלה שהבית נמצא בגטו היהודי בטומאניה (בת דמותה של גרמניה) וכי הוא, כיהודי, שייך לעם הנרדף על–ידי העריץ אדנויד הינקל (בן דמותו של היטלר). בהמשך, נחשפת מזימת טומאניה לשלוח את כל היהודים למחנות ריכוז ולהשתלט על שכנתה "אוסטרליץ'" בהסכם עם בנזינו נפולוני (בן דמותו של בניטו מוסוליני), מנהיג בקטריה (בת דמותה של איטליה). בזכות הדמיון החיצוני בין הספר להינקל, מתחלפים התפקידים ביניהם לקראת סוף הסרט, מה שמאפשר לספר לנאום את נאומו בזכות שלום ואחווה במקום שנאה ועריצות. הסרט כולל כמה מן הסצנות הגאוניות והמוצלחות ביותר שהגה צ'פלין מעולם, כמו הסצנה בה צ'ארלי מגלח לקוח לצלילי מוזיקה "לשעת העבודה" - מחול הונגרי מספר 5 של בראהמס, וסדרת סצנות מזהירות בהן מככב אדנויד הינקל לבדו, עם שר התעמולה שלו גארבאג' (בן דמותו של יוזף גבלס) ובמיוחד מול בנזינו נפולוני, בגילומו של ג'ק אוקי.

מסייה ורדו (1947)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל פסיפס של צ'רלי צ'פלין במרכז הרפואי שיבא בתל השומר

בקומדיה שחורה זו משחק צ'פלין פקיד בבנק, בעל אישה חולה וילד, המשיג את הונו באמצעות פיתוי גברות עשירות ורציחתן. בסרט זה נוטש צ'פלין גם את מניירות הסרט האילם וגם את דמות הנווד ומגלם להפליא את דמותו של מסייה ורדו, הרוצח המעודן. הסרט עורר בזמנו סערה גדולה, במיוחד בגלל דמותו של ורדו, שאינו ניחם על מעשיו עד הרגע האחרון.

אורות הבמה (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט זה מגלם צ'פלין את דמותו של קאלוֵורו, בדרן וודוויל שהיה פעם מלך הבמה. עתה, שנים אחרי, חולה, עזוב ונשכח, הוא שותה עצמו למוות כדי לשכוח את עלבונו, עד שלחייו נכנסת תרזה (קלייר בלום), רקדנית צעירה, שרגליה קורסות תחתיה מפחד שמא תצליח. שני ההפכים: המלך שהודח, והצעירה הפוחדת להצליח, הזקן והצעירה, מסייעים זה לזו להתגבר על פחדיהם ובדרך אף מתאהבים בדרך חרדה ומבוהלת. בסוף הסרט, עולה קבאלרו על הבמה למופע גדול אחרון, יחד עם בן זוגו משכבר הימים (באסטר קיטון – גם הוא, כצ'פלין, מענקי הקומדיה בתקופת הסרט האילם). אחרי שהוא יורד מן הבמה, גווע, הוא מבקש לצפות בתרזה, המצליחה סוף-סוף לרקוד, ומת. מותו של קבאלרו הוא סמל, לצ'פלין עצמו, לדורו ולסוג האמנות שייצג.

מלך בניו יורק (1957)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה הוא סאטירה על אמריקה וכל מה שהיא מייצגת. הסרט, שנוצר אחרי שצ'פלין גורש למעשה מארצות–הברית, מהווה כתב אשמה מריר למדי כנגד המדינה בה היה גדול כוכבי הקולנוע במשך עשרים שנה. בסרט, מגיע מלכה המודח של מדינה קטנה לניו–יורק ושם הוא חווה את מיטב הרעות החולות של ארצות–הברית מנקודת מבטו של צ'פלין: הצביעות ביחסי אנוש, פולחן הנעורים (הסצנה בה צ'פלין עובר מתיחת פנים), הפרסומות הצבועות (סצנת צילום הפרסומת הסמויה, ששוחזר שנים רבות אחרי–כן בסרט "המופע של טרומן"), ההאלהה לרגע: ציד המכשפות האנטי-קומוניסטי. צ'פלין היה בעת צילום הסרט בן 68, ומבוגר מדי לקומדיה פיזית כבשנים קודמות, אך הוא הצליח להמיר את התגובות הפיזיות במימיקה מופתית וליצור סדרה של סצנות מעולות (ההזמנה במסעדה, צילום הפרסומת, הביקור בבית הספר, הביקור בתיאטרון, מתיחת הפנים, ועוד).

הרוזנת מהונג קונג (1967)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה הוא קומדיה רומנטית בכיכובה של סופיה לורן ומרלון ברנדו. זהו סרטו האחרון של צ'פלין, שאותו הוא כתב, ביים והופיע בו בתפקיד קטן. צ'פלין גם היה אחד ממפיקי הסרט וגם כתב את המוזיקה המקורית שלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]