מייקל ג'ורדן – הבדלי גרסאות
צ תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=כדורסלן ה-NBA|אחר=כדורסלן הליגות האירופאיות|ראו=[[מייקל הקים ג'ורדן]]}} |
{{פירוש נוסף|נוכחי=כדורסלן ה-NBA|אחר=כדורסלן הליגות האירופאיות|ראו=[[מייקל הקים ג'ורדן]]}} |
||
{{אישיות כדורסל |
{{אישיות כדורסל |
||
|שם ליאור אינדפורקר |
|||
|שם=מייקל ג'ורדן |
|||
|תמונה=[[קובץ:Michael_Jordan_in_2014.jpg|250px|מייקל ג'ורדן ב-2014]] |
|תמונה=[[קובץ:Michael_Jordan_in_2014.jpg|250px|מייקל ג'ורדן ב-2014]] |
||
|כיתוב=מייקל ג'ורדן בתמונה משנת 2014 |
|כיתוב=מייקל ג'ורדן בתמונה משנת 2014 |
||
גרסה מ־19:44, 4 בספטמבר 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות כדורסל
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ארץ לידה, עיר לידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||||||||||||||||||
| מייקל ג'ורדן בתמונה משנת 2014 | ||||||||||||||||||||
| לידה |
17 בפברואר 1963 (בן 61) ברוקלין, ארצות הברית  | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עמדה | קלע (shooting guard) | |||||||||||||||||||
| גובה | 1.98 מטר | |||||||||||||||||||
| מספר | 23, 45 | |||||||||||||||||||
| מכללה | אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל | |||||||||||||||||||
| דראפט |
בחירה מספר 3, 1984 שיקגו בולס | |||||||||||||||||||
| היכל התהילה | חבר היכל התהילה של הכדורסל מ-2009 | |||||||||||||||||||
| קבוצות כשחקן | ||||||||||||||||||||
|
1984 - 1993 1995 - 1998 2001 - 2003 |
שיקגו בולס שיקגו בולס וושינגטון ויזארדס | |||||||||||||||||||
| הישגים כשחקן | ||||||||||||||||||||
|
6 פעמים אליפות ה-NBA זכייה בתואר שחקן ההגנה של העונה 5 זכיות בתואר MVP של העונה הסדירה 10 פעמים חבר חמישיית העונה 9 פעמים חבר חמישיית ההגנה 14 השתתפויות במשחק האולסטאר 3 זכיות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר 3 זכיות בתואר מלך החטיפות 6 זכיות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר רוקי השנה 10 זכיות בתואר מלך הסלים | ||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||
מייקל ג'פרי ג'ורדן (באנגלית: Michael Jeffrey Jordan; נולד ב-17 בפברואר 1963) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדת הקלע. נחשב בעיני רבים לשחקן הטוב ביותר בתולדות הכדורסל,[1][2] וזכה להצלחה רבה שסייעה לפרסם את ליגת ה-NBA ברחבי העולם בשנות ה-80 וה-90. הצטרף לשיקגו בולס ב-1984, ותוך זמן קצר הפך לאחד הכוכבים הבולטים בליגה הטובה בעולם. יכולת הניתור שלו זיכתה אותו בכינויים "אייר ג'ורדן", "הוד אוויריותו" ואף "אלוהים".
זכה שש פעמים באליפות ה-NBA במדי שיקגו בולס, ופעמיים במדליית זהב אולימפית במדי נבחרת ארצות הברית. הישגיו האישיים כוללים חמש זכיות בתואר MVP של העונה הסדירה, עשר פעמים חבר חמישיית העונה, תשע פעמים חבר חמישיית ההגנה, 14 השתתפויות במשחק האולסטאר, שלוש זכיות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, שלוש זכיות בתואר מלך החטיפות, שש זכיות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וזכייה בתואר שחקן ההגנה של העונה ב-1988. בנוסף, מחזיק ג'ורדן בשיא ממוצע הנקודות לקריירה ב-NBA עם 30.12 נקודות למשחק, וכן בשיא של 33.4 נקודות בממוצע למשחק פלייאוף. בשנת 2015, לאור הישגיו יוצאי הדופן ותרומתו לענף הכדורסל, צורף ג'ורדן להיכל התהילה של פיב"א וב-2016 העניק לו נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[3]
בשנת 2017 העריך מגזין פורבס את הונו של ג'ורדן בכ-1.3 מיליארד דולר.[4].
מאז 2010 ועד היום (2017) משמש ג'ורדן כבעלים של קבוצת ה-NBA שארלוט הורנטס.
נעוריו
ג'ורדן נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק. אביו, ג'יימס ג'ורדן, עבד כאחראי ציוד ואמו, דולורס ג'ורדן, עבדה בתחום הבנקאות.[5] ג'ורדן הוא הרביעי מבין חמשת ילדי הזוג. בגיל שבע עברה משפחתו לעיר וילמינגטון שבקרוליינה הצפונית. בעת לימודיו בתיכון התעניין ג'ורדן במשחקי ספורט רבים: כדורסל, בייסבול ופוטבול, ואף על פי שנופה מקבוצת הכדורסל של התיכון בהיותו בן 16, הצליח להיכנס לנבחרת בשנה שלאחר מכן, והשתפר ברמה ניכרת עד שנחשב לאחד השחקנים המובילים בליגת הכדורסל של התיכונים.
ב-1981 זכה ג'ורדן במלגה לאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, מוסד שנודע במיוחד בזכות קבוצת כדורסל הגברים החזקה שלו. כבר בתחילת דרכו התבלט ג'ורדן בכישרונו המיוחד, הצטיין בקבוצה תחת הדרכתו של המאמן הנודע דין סמית', ובסיום שנתו הראשונה נבחר לפרשמן (שחקן השנה הראשונה) העונה של ליגת המכללות. אירוע חשוב מאותה תקופה התרחש ב-1982 כאשר קלע את סל הניצחון מול אוניברסיטת ג'ורג'טאון בגמר טורניר אליפות המכללות בכדורסל. מספר שנים לאחר מכן טען ג'ורדן כי קליעת הסל הייתה נקודת מפנה מכרעת בקריירה שלו.[6]
ב-1984 זכה ג'ורדן בתואר השחקן המצטיין של ליגת המכללות, לאחר שבכל שנותיו בקבוצה קלע בממוצע 17.7 נקודות למשחק, 54% מהשדה, וקלט חמישה ריבאונדים בממוצע למשחק. זמן קצר לאחר מכן עזב ג'ורדן את הקבוצה ואת האוניברסיטה, כשנותרה לו שנה אחת לתום לימודיו. באותה שנה הוא השתתף בדראפט ה-NBA, ונבחר על ידי קבוצת שיקגו בולס בבחירה השלישית.[א] עובדה זו העניקה לו חוזה מובטח בקבוצה. רק ב-1986 חזר ג'ורדן לאוניברסיטה וסיים את לימודיו.[7]
עוד לפני שהחל את משחקיו בליגה השתתף ג'ורדן באולימפיאדת לוס אנג'לס כחלק מנבחרת ארצות הברית בכדורסל, בהדרכתו של המאמן בוב נייט, והוביל אותה לזכייה במדליית הזהב, לצד פטריק יואינג, סם פרקינס, כריס מאלין, סטיב אלפורד וויימן טיסדייל. השתתפותו של ג'ורדן באולימפיאדה התאפשרה למרות קיומו של חוק שאסר באותה תקופה על שחקנים מקצוענים, כדוגמת שחקני ה-NBA, לקחת חלק בתחרות. החוק לא חל על ג'ורדן, שעבר רשמית ל-NBA רק מספר חודשים לאחר מכן, ועל כן נחשב עדיין לשחקן שאינו מקצוען.
קריירה ככדורסלן מקצועי
השנים הראשונות ב-NBA
ג'ורדן הצטרף לקבוצת ה-NBA שיקגו בולס בעונת 1984/1985. הוא הפתיע רבים בכך שכבר בעונתו הראשונה הפך לשחקן מפתח בקבוצה, והוביל במדדי הנקודות, הריבאונדים, האסיסטים והחטיפות. תוך זמן קצר הוא הפך לאחד השחקנים הפופולריים בליגה, וגם אוהדים של קבוצות יריבות היו מריעים לו.[8] חודש אחד לאחר תחילת העונה פורסמה בשבועון ספורטס אילוסטרייטד תמונת שער של ג'ורדן תחת הכותרת "כוכב נולד".[9] הוא נבחר לשחק בחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר בזכות יכולתו הגבוהה והפופולריות הרבה שלו. שחקנים ותיקים אחדים, כמו אייזיאה תומאס, הביעו את מורת רוחם מכך שכבר בשנתו הראשונה בליגה זכה ג'ורדן לתשומת לב כה רבה, ונמנעו מלמסור לו את הכדור במהלך המשחק. תומאס הכחיש כי המעשה היה מכוון, ובעקבות כך פרצה מחלוקת עזה בליגה שסוקרה בהרחבה על ידי התקשורת.[1] פרשה זו דעכה תוך זמן קצר, ובסופו של דבר ג'ורדן אף נבחר לרוקי השנה. הבולס הצליחו להעפיל לסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו למילווקי באקס והודחו. ג'ורדן סיים את העונה עם ממוצע של 28.2 נקודות למשחק ו-51.5% קליעה מהשדה.[10]
בתחילת העונה השנייה שבר ג'ורדן את רגלו ונאלץ להיעדר ממרבית משחקי הליגה. למרות חסרונו הצליחו הבולס לעלות לפלייאוף, והוגרלו לשחק נגד בוסטון סלטיקס. ג'ורדן החלים, השתתף במשחקים, הצטיין בהם, וקלע בממוצע 43.7 נקודות למשחק. משחקו השני בסדרה היה הטוב ביותר, וג'ורדן קבע בו שיא אישי לשחקן כשקלע 63 נקודות במשחק פלייאוף. נכון ל-2016 שיא זה עדיין לא נשבר. לאחר המשחק אמר כוכב הסלטיקס לארי בירד "אני חושב שראינו [היום] את אלוהים כשהוא מחופש למייקל ג'ורדן".[11] אף על פי כן, הפסידו הבולס בכל המשחקים לשחקניה המנוסים יותר של הסלטיקס והודחו מהפלייאוף. הסלטיקס המשיכו לשלב הבא ובסופו של דבר זכו באליפות.
בתחילת עונת 1986/1987 סיים ג'ורדן את תהליך ההחלמה מפציעתו, והגיע להישגים רבים שטרם שוחזרו על ידי שחקן אחר כלשהו ב-NBA. הוא קלע בממוצע 37.1 נקודות למשחק ב-48.2% מהשדה, והיה לשחקן השני בתולדות הליגה שקלע למעלה מ-3,000 נקודות בעונה.[ב][12] בנוסף ליכולת הקליעה הגבוהה שלו הוא הצטיין גם במשחק ההגנה, והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שלזכותו נרשמו 200 חטיפות כדור ו-100 חסימות בעונה אחת. למרות הצלחות אלה, היה זה מג'יק ג'ונסון שקיבל את תואר ה-MVP של העונה הסדירה. הבולס העפילו לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות, אך הודחו פעם נוספת על ידי הסלטיקס.
בשלוש העונות הבאות המשיך ג'ורדן להיות הקלע המוביל של הליגה עם ממוצע של 33.7 נקודות למשחק. בעונת 1987/1988 הוא זכה בתואר ה-MVP הראשון שלו, ואף זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה.[ג] הבולס העפילו לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו לדטרויט פיסטונס שנקטו בטקטיקה שכללה משחק פיזי נוקשה.[1] גם בעונה שלאחר מכן העפילו הבולס לפלייאוף, ובסיבוב הראשון התמודדו מול קליבלנד קאבלירס בסדרה של חמישה משחקים. במשחק החמישי, כשמצב תוצאות הסדרה היה תיקו 2 - 2, התרחש אחד הרגעים הידועים בקריירה של ג'ורדן. הוא קלע את סל הניצחון בשריקת הסיום של המשחק המכריע, והבולס העפילו לסיבוב הבא. המשחק עצמו נחשב לקלאסיקה, והתמונה של ג'ורדן קולע את סל הניצחון נחשבת לאחת התמונות המפורסמות בתולדות ה-NBA.[13] בסיבוב שאחריו התמודדו הבולס מול ניו יורק ניקס, ולאחר שניצחו גם אותה, עלו לסדרת הגמר של אזור המזרח נגד הפיסטונס. ניצחון בסדרה זו היה מעלה אותם למשחק על אליפות הליגה, אולם הבולס הפסידו לפיסטונס בפעם השנייה ברציפות, לאחר שזו הציבה שמירה כפולה ומשולשת על ג'ורדן.[14] בעונת 1989/1990 מונה פיל ג'קסון למאמן הבולס במקומו של דאג קולינס. תחת הדרכתו הפכה הקבוצה למגובשת יותר, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אזור המזרח, אך גם הפעם הודחה על ידי הפיסטונס. בעונה זו התבלטו, לצידו של ג'ורדן, גם השחקנים הצעירים סקוטי פיפן והוראס גרנט, ששיחקו עמו גם בעונות הבאות.
תקופת הזוהר עם הבולס
ג'ורדן המשיך לשחק היטב גם בעונות הבאות. בעונת 1990/1991 הוביל ג'ורדן את הבולס לשיא מועדון של 61 ניצחונות בעונה הסדירה, ובזכות כך סיימה הקבוצה במקום הראשון בבית שלה לראשונה מזה 16 שנים. גם בעונה זו זכה ג'ורדן בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר יחד עם סקוטי פיפן. שיתוף הפעולה שהתפתח בין השניים סייע לבולס להגיע להישגים נוספים. במשחקי הפלייאוף של אזור המזרח ניצחו הבולס את ניו יורק ואת פילדלפיה 76', ועלו פעם נוספת לסדרת הגמר של אזור המזרח, שבה התמודדו מול דטרויט פיסטונס. גם הפעם ניסו שחקני הפיסטונס לשמור על ג'ורדן באופן הדוק, אך הוא הצליח להתגבר על השמירה הצמודה והוביל את קבוצתו לארבעה ניצחונות רצופים. לפני סיום המשחק הרביעי בדטרויט ירדו מהמגרש מספר שחקנים של דטרויט, ובהם אייזיאה תומאס, וזאת בשעה שלא היה להם סיכוי גבוה לנצח במשחק. מעשה זה נחשב לפגיעה בקוד ההתנהגות של הליגה, כיוון שבסיום המשחק נהוג ששחקני הקבוצות לוחצים ידיים עם יריביהם, וספג גינויים רבים.[15]
הבולס עלו לסדרת גמר ה-NBA לראשונה בתולדותיהם, והתמודדו מול לוס אנג'לס לייקרס שניצחה בגמר האזור המערבי, ובשורותיה שיחק מג'יק ג'ונסון שהיה אחד השחקנים הטובים בליגה באותה תקופה. הבולס הפסידו במשחק הראשון, ובמהלך המשחק השני ביצע ג'ורדן את אחד מהמהלכים הידועים בקריירה שלו, שהיה אחת מהסיבות שכונה "אייר ג'ורדן".[ד][16] הכדור נמסר אל ג'ורדן, שניסה לבצע הטבעה. בדרכו לסל עמד שחקן הלייקרס סם פרקינס, ועל מנת להימנע מהיתקלות עמו העביר ג'ורדן את הכדור מידו הימנית לידו השמאלית, וקלע אותו לסל. הבולס ניצחו משחק זה והמשיכו וניצחו גם בשלושת משחקיהם הבאים וזכו באליפות. ג'ורדן פרץ בבכי לאחר שקיבל לידיו את גביע האליפות הראשון שלו.[17] הוא הצטיין במשחקי סדרת הגמר, וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בהחלטה שהתקבלה פה אחד, לאחר שקלע בממוצע 31.2 נקודות, 55.8% מהשדה ו-84.8% מקו העונשין, קלט 6.6 ריבאונדים, מסר 11.4 אסיסטים, ואיבד את הכדור רק 3.6 פעמים.[18]
ג'ורדן וקבוצתו הצטיינו גם בעונה שלאחר מכן, והוא הוביל את קבוצתו למאזן שיא חדש של 67 ניצחונות מול 15 הפסדים.[19] הוא זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, והוביל את הבולס לזכייה נוספת באליפות אזור המזרח לאחר ניצחון בגמר על קליבלנד קאבלירס. בסדרת גמר ה-NBA התמודדו ג'ורדן ושיקגו מול פורטלנד טרייל בלייזרס שהונהגה על ידי קלייד דרקסלר. סגנון המשחק של דרקסלר היה דומה לזה של ג'ורדן, ולפני תחילת הסדרה ניסתה התקשורת ליצור יריבות מדומה בין שני השחקנים.[20] במשחק הראשון בסדרה הצליח ג'ורדן להפתיע פרשני ספורט רבים בכך שקלע 35 נקודות עד תום המחצית הראשונה, כמחציתן באמצעות שלשות.[21] הבולס ניצחו במשחק זה, והסדרה כולה הסתיימה בניצחונה של שיקגו ובזכייה שנייה ברציפות באליפות. ג'ורדן זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וסיים עם ממוצע קליעות של 35.8 נקודות למשחק, 52.6% קליעות מהשדה ו-42.9% קליעות של שלוש נקודות.
בקיץ שלאחר תום העונה השתתף ג'ורדן באולימפיאדת ברצלונה. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם כן, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. הנבחרת זכתה לראשונה לכינוי "הדרים טים" (נבחרת החלומות, Dream Team). הנבחרת זכתה בנקל בתחרות, וג'ורדן זכה, יחד עמה, במדליית הזהב האולימפית השנייה שלו.
בעונת 1992/1993 הפסיד ג'ורדן את תואר ה-MVP של העונה הסדירה לצ'ארלס בארקלי. הבולס עלו לסדרת גמר אזור המזרח והתמודדו מול ניו יורק ניקס. יום אחד לפני אחד המשחקים בסדרה נצפה ג'ורדן כשהוא מהמר באטלנטיק סיטי, וגרם בכך לשערורייה תקשורתית.[22] באותה שנה הוא הודה כי הפסיד 57 אלף דולר בהימורים. נטען כי ג'ורדן הפסיד סכום גבוה אף יותר, שהסתכם, על פי ההערכות, בלמעלה ממיליון דולר. ב-2005 התראיין ג'ורדן על ידי העיתונאי אד בראדלי בתוכנית 60 דקות, והודה כי באותה תקופה סבל מהתמכרות להימורים, אך הוסיף ואמר כי הדבר מעולם לא הידרדר עד כדי סיכון רמת חייו.[23] דעתו של ג'ורדן לא הוסחה כתוצאה מהשערורייה, והוא הוביל את הבולס לניצחון על הניקס. בסדרת גמר הליגה התמודדו שחקני הבולס מול פיניקס סאנס, קבוצתו של צ'ארלס בארקלי. הבולס זכו באליפות השלישית שלהם לאחר שג'ון פקסון קלע את סל הניצחון לקבוצה במשחק המכריע, והוראס גרנט חסם את אחד משחקני היריבה בשניות האחרונות של המשחק ומנע מהפך בתוצאה. למרות זאת, היה זה ג'ורדן שבלט פעם נוספת לכל אורך משחקי הסדרה. הוא קלע בממוצע 41 נקודות למשחק, וזכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בכך הוא היה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA שזכה בתואר זה שלוש פעמים ברציפות.[24]
הפרישה הראשונה
ג'ורדן היה בשיא כושרו בגיל 30, לאחר שזכה עם קבוצתו בשלוש אליפויות NBA רצופות, אך בשנת 1993 התרחשה טראומה בחייו האישיים. ב-23 ביולי חזר אביו, ג'יימס ג'ורדן, מנסיעה ארוכה והחליט לעצור למנוחה בתחנה סמוך לעיירה לומברטון שבצפון קרוליינה. שני צעירים שהגיעו למקום ירו למוות באביו של ג'ורדן וגנבו את רכבו. הצעירים נתפסו תוך זמן קצר ונידונו למאסר עולם.[25] ג'ורדן ואביו היו קרובים זה אל זה, והוא זועזע קשות מהרצח. ב-6 באוקטובר, פחות משלושה חודשים לאחר הרצח, הפתיע ג'ורדן את עולם הכדורסל והודיע על פרישה. הוא נימק את החלטתו בכך שאיבד את הרצון לשחק, והסביר שרצח אביו דחף אותו לקבל את ההחלטה באופן סופי.[26]
הודעתו המפתיעה של ג'ורדן עוררה הדים ברחבי העולם.[27] ההפתעה התעצמה לאחר שחתם על חוזה עם קבוצת הבייסבול שיקגו וייט סוקס. ג'ורדן צורף לקבוצת המשנה של המועדון מהמיינור ליג, בליגה הנמצאת שתי רמות מתחת למייג'ור ליג. ג'ורדן טען כי אחד מחלומותיו של אביו המנוח היה לראותו משחק בייסבול במייג'ור ליג, והוא החליט לנסות ולהגשים את חלום אביו.[28] הוא התייצב לאימוני הקבוצה ונרשם כשחקן בייסבול בליגה ב-31 במרץ 1994. הבעלים של הווייט סוקס היה ג'רי ריינסדורף, שהיה גם הבעלים של הבולס. ריינסדורף המשיך לכבד את חוזהו של ג'ורדן בבולס גם בתקופת פרישתו.[29] ג'ורדן נכשל בקריירת הבייסבול שלו, שהייתה קצרה מאוד. הוא הפגין כישורי משחק ירודים, ופעמים אחדות הביע את רצונו לשוב ולשחק כדורסל מקצועני. בתחילת 1995 החליט לחזור ל-NBA ולבולס, והודיע על כך באופן רשמי ב-18 במרץ בהודעה שכללה רק את המילים "אני חוזר".[1]
החזרה ל-NBA
שחקני הבולס התקשו לנצח בעונת 1993/1994 שבה ג'ורדן שיחק בייסבול, והודחו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי הניקס. גם בתחילת העונה שלאחר מכן הם לא שיחקו היטב, אך עם חזרתו של ג'ורדן חזרו אף הם לנצח. בתקופה שלאחר חזרתו התמודד ג'ורדן עם כושר גופני ומקצועי בינוני כתוצאה מההיעדרות של שנה וחצי ממגרשי הכדורסל, ואת הופעתו הראשונה קיים מול אינדיאנה פייסרס ב-19 במרץ, יום אחד לאחר שהודיע על חזרתו. הוא עלה לשחק עם גופיה מספר 45, אף על פי שקודם לכן שיחק עם מספר 23. הוא טען כי הוא שואף לפתוח בתקופה חדשה, וכי המספר הקודם שייך לתקופה אחרת.[1] ג'ורדן הצליח לקלוע 19 נקודות ביותר מ-40 דקות משחק, ולאחר הארכה ניצחה אינדיאנה. המשחק זכה לאחוזי צפייה גבוהים לפי מדד נילסן.[30]
במשחקיו הבאים ניכר היה כי הוא חוזר בהדרגה לכושר המשחק הרגיל שלו, ובמשחקו הרביעי לאחר החזרה, מול אטלנטה הוקס, קלע את סל הניצחון ו-32 נקודות בסך הכל. ב-29 במרץ, ארבעה ימים לאחר מכן, הוא קלע 55 נקודות במשחק החוץ מול הניקס. הוא הוביל את שיקגו לפלייאוף, ובסיבוב השני מול אורלנדו מג'יק הוא נחל את אחד מכשלונותיו הגדולים. שניות אחדות לפני סיום המשחק איבד ג'ורדן את הכדור לניק אנדרסון, שהצליח לקלוע את סל ניצחון לטובת המג'יק. לאחר מכן הוא החמיץ הזדמנות להשוות את המשחק בזריקת שלוש נקודות. לאחר המשחק אמר אנדרסון כי "ג'ורדן לא נראה כמו ג'ורדן הישן".[31] לאחר המשחק החליט ג'ורדן לחזור וללבוש את הגופייה מספר 23, בתקווה כי בכך ישנה את מזלו לטובה. אולם, הדבר לא עזר וג'ורדן ושיקגו הפסידו בסדרה בתוצאה 2-4.[32]
לפני תחילת העונה הבאה ערך ג'ורדן אימונים רבים, והצליח לחזור לכושר משחק מלא. יחד עם דניס רודמן, שהוחתם כשחקן חיזוק בתחילת העונה, הוא הוביל את הבולס למאזן שיא של 72 ניצחונות לעומת 10 הפסדים. ג'ורדן היה הגארד המצטיין בליגה עם ממוצע של 30.4 נקודות למשחק, וזכה בפעם הרביעית בקריירה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. שיקגו לא התקשתה גם בפלייאוף, ועד לסדרת הגמר מול סיאטל סופרסוניקס היא הפסידה במשחק אחד בלבד. ג'ורדן הוביל את הבולס לניצחון 4 - 2 בסדרה ולזכייה באליפות נוספת. לאחר הזכייה הוא ישב במשך זמן מה בחדר ההלבשה של קבוצתו כשהוא בוכה, וסיפר כי התרגשותו נובעת מכך שזוהי זכייה ראשונה באליפות לאחר מות אביו, בשילוב העובדה שהזכייה התרחשה ביום האב.[17]
הבולס וג'ורדן המשיכו לנצח משחקים רבים גם בעונת 1996/1997 עם מאזן של 69 - 13. גם בעונה זו הפגין ג'ורדן רמת משחק גבוהה, אך היה זה קארל מלון שקיבל את תואר ה-MVP. בסדרת הגמר התמודדו ג'ורדן ושיקגו מול יוטה ג'אז וקארל מלון. סדרת גמר זו זכורה בעיקר בזכות שני אירועים. הראשון התרחש במשחק הראשון, כשג'ורדן קלע את סל הניצחון לבולס עם שריקת הסיום של המשחק. הרגע השני היה במשחק החמישי, כאשר ג'ורדן נאלץ להתגבר על מחלה שלקה בה.[ה] הוא שיחק למרות עצת רופאיו, והשתתף במרבית המשחק כשהוא סובל מחולשה ומחום גבוה. למרות כל זאת הוא הצליח לקלוע 38 נקודות במשחק, כולל שלשה מכרעת בדקה האחרונה, שבזכותה ניצחה שיקגו בהפרש של שתי נקודות.[33] בסיום המשחק התמוטט ג'ורדן מתשישות, ונפל לזרועות חברו לקבוצה, סקוטי פיפן. הבולס ניצחו בסופו של דבר בסדרה, וזכו באליפות הליגה בפעם השנייה ברציפות. ג'ורדן עצמו זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.
בעונה שלאחר מכן היה ג'ורדן הקלע המוביל בליגה, וסיים את העונה הסדירה עם ממוצע של 28.7 נקודות למשחק. הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בפעם החמישית בקריירה שלו. ג'ורדן נבחר לחמישיית העונה בפעם העשירית בקריירה שלו, ולחמישיית ההגנה של העונה בפעם התשיעית. הבולס זכו בגמר הפלייאוף של אזור המזרח לאחר סדרה של שבעה משחקים מול אינדיאנה פייסרס שהונהגה על ידי רג'י מילר. בסדרת הגמר הכללית התמודדה שיקגו פעם נוספת מול יוטה ג'אז, ולאחר חמישה משחקים עמדה תוצאת הסדרה על 3 - 2 לטובת שיקגו. במשחק השישי, שנערך ב-14 ביוני 1998, הייתה התוצאה 86 - 83 לטובת יוטה כשנותרו 40 שניות לסיום. ג'ורדן הצליח לקלוע סל כשהוא חולף על פני מספר שחקני יוטה. לאחר מכן היה זה תורה של יוטה להתקיף לכיוון הסל של שיקגו, והכדור נמסר לקארל מלון. ג'ורדן הגיח מאחוריו, חטף את הכדור, ו-10 שניות לפני הסיום הצליח לגבור על בראיין ראסל ששמר עליו, ולקלוע סל ניצחון.[ו][34]
בשנים שלאחר המשחק שודרה קליעת הסל פעמים רבות ברשתות הטלוויזיה. הבולס ניצחו במשחק, וזכו באליפות הליגה השישית בתולדותיהם. ג'ורדן נבחר ל-MVP של סדרת הגמר לאחר שקלע בממוצע 33.5 נקודות למשחק, ו-45 נקודות במשחק השישי הקובע. זכייתו השישית של ג'ורדן בתואר זה היא שיא שטרם נשבר (נכון ל-2011). משחקי הגמר של עונה זו שברו שיא בכך שזכו לאחוזי צפייה גבוהים יותר מכל סדרת גמר אחרת בתולדות הליגה, כאשר המשחק השישי עודנו מחזיק בשיא אחוזי צפייה הגבוה ביותר ביחס לכל משחק NBA אחר בהיסטוריה.[35]
הפרישה השנייה
עונת 1998/1999 הייתה אחת הבולטות בתולדות ה-NBA, והתרחשו בה אירועים רבים. בתחילת העונה הושבתה הליגה למשך 191 ימים, וכתוצאה מכך הוחלט לקצר את העונה ל-50 משחקים בלבד. העונה החלה ב-5 בפברואר 1999, אולם ג'ורדן כבר לא לקח חלק במשחקים. עם סיום חוזהו של מאמן הבולס פיל ג'קסון, ועם עזיבתם של שחקני מפתח בקבוצה כמו סקוטי פיפן ודניס רודמן, החליט ג'ורדן לפרוש בשנית. הוא הכריז על כך באופן רשמי ב-13 בינואר, חמישה ימים בלבד לפני שהתאחדות שחקני ה-NBA חתמה עם הנהלת הליגה על ההסכם הקיבוצי שהביא לסיום ההשבתה.
ב-19 בינואר 2000 חזר ג'ורדן ל-NBA בתפקיד המנהל המקצועי של קבוצת וושינגטון ויזארדס. תפקידו של ג'ורדן היה מקיף, והייתה לו נגיעה כמעט בכל ההיבטים בקבוצה כולל החלטות על החתמת שחקנים. הדעות ביחס לרמתו של ג'ורדן כמאמן מקצועי חלוקות. מחד, הוא הצליח להביא לשחרורם מהקבוצה של מספר שחקנים יקרים ובלתי אהודים כג'וואן האוורד ורוד סטריקלנד, ומאידך, הוא מינה למאמן את דאג קולינס (מאמן הבולס לשעבר) שלא הצליח להביא את הקבוצה להישגים. ג'ורדן גם כשל בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2001. הוא בחר בקוואמי בראון שלא הצליח לעמוד בציפיות הגבוהות ממנו, הפגין יכולת בינונית, והועבר בטרייד לקבוצה אחרת לאחר ארבע עונות.[36]
אכזבתו של ג'ורדן מהתוצאות שהשיגה הקבוצה, בנוסף לחוסר יכולתו להשפיע באופן פעיל על המשחקים, הובילו לכך שהוא החל לשקול חזרה נוספת למשחק כשחקן פעיל, אף על פי שעם פרישתו הקודמת הוא טען כי הסיכוי שישוב לשחק קלוש. לאחר שקיבל השראה וחיזוק מחזרתו ל-NHL של מריו למיה, שחקן ההוקי קרח הידוע וידיד שלו, בחורף 2000, החל ג'ורדן באימונים נמרצים שנמשכו במרבית חודשי עונת האביב והקיץ של שנת 2001, לקראת חזרתו לליגה במדי הוויזארדס.[37]
החזרה במדי הוויזארדס
ב-25 בספטמבר 2001 הודיע ג'ורדן באופן רשמי כי הוא חוזר למשחק פעיל בקבוצת הוויזארדס. הוא הסביר כי הוא חוזר עקב אהבתו למשחק, ואמר כי יתרום את כל משכורתו למאמצי הסיוע לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר שהתרחשו שבועיים קודם לכן.[38] בעונת 2001/2002 היו פציעות רבות בוויזארדס, אך למרות זאת הצליח ג'ורדן להוביל את הקבוצה, במשך חלק מהעונה, עם ממוצע של 22.9 נקודות למשחק. אולם, הוא ספג פציעה קשה בברך ימין וסיים את העונה לאחר 60 משחקים. הוויזארדס סיימו את העונה עם 37 ניצחונות לעומת 45 הפסדים, תוצאה שלא הספיקה להם כדי לעלות למשחקי הפלייאוף. למרות זאת היה זה שיפור לעומת העונה הקודמת שבה השיגו 18 ניצחונות פחות.
בעונה שלאחר מכן היה ג'ורדן לשחקן היחיד שהשתתף בכל 82 משחקי הליגה של קבוצתו, וב-67 מהם אף היה בחמישייה הפותחת. אף על פי שבמהלך העונה חגג ג'ורדן את יום הולדתו ה-40, הוא הצליח לשמור על כושר משחק מצוין, וקלע בממוצע 20 נקודות למשחק עם 45% קליעה מהשדה. ג'ורדן היה לשחקן המבוגר ביותר בתולדות הליגה שהצליח לקלוע מעל 40 נקודות במשחק, כשקלע 43 נקודות במשחק מול ניו ג'רזי נטס.[39] במהלך התקופה שבה שיחק עם הוויזארדס היא הייתה לקבוצה השנייה בליגה מבחינת מספר הצופים, ובכל משחקי הבית שלה נמכרו כל הכרטיסים.[40] למרות זאת כשלה הקבוצה בניסיונה להעפיל למשחקי הפלייאוף, וג'ורדן הביע חוסר שביעות רצון מרמת המשחק של השחקנים האחרים בקבוצתו. במספר הזדמנויות אף ביקר באופן פומבי חלק משחקני קבוצתו, ובמיוחד את קוואמי בראון.[41]
בפברואר 2003 השתתף ג'ורדן במשחק האולסטאר בפעם ה-14 והאחרונה בקריירה שלו. לאחר שלא נבחר בהצבעת הקהל לחמישייה הפותחת של המשחק, דחה ג'ורדן את הצעתם של השחקנים טרייסי מקגריידי ואלן אייברסון לקבל את מקומם בחמישייה. אולם השחקן וינס קרטר שוכנע לבסוף לוותר על מקומו בחמישייה הפותחת לטובת ג'ורדן.[42] ג'ורדן קלע 20 נקודות במשחק, ובכך הפך ל"מלך הסלים" של משחקי האולסטאר במקומו של כרים עבדול-ג'באר.
בשלהי עונת 2002/2003 הסתמן כי ג'ורדן מתכוון לפרוש סופית מכדורסל, ובשל כך הוא זכה למחיאות כפיים נמרצות בכל מקום שבו שיחק. משחקו הרשמי האחרון ב-NBA היה מול פילדלפיה 76'. ג'ורדן ירד לספסל ברבע השלישי של המשחק, אולם לאחר שהקהל החל לשאוג "אנחנו רוצים את מייק" הוא חזר לשחק למספר דקות נוספות. בסיום המשחק זכה ג'ורדן לתשואות מהקהל, מחבריו לקבוצה ומהקבוצה היריבה.[43] משחקו האחרון של ג'ורדן היה משחק ראווה במגרש יונייטד סנטר שבשיקגו מול קבוצתו הקודמת, שיקגו בולס. בסיום המשחק זכה ג'ורדן לטקס פרידה מיוחד, והקהל הריע לו במשך למעלה מארבע דקות.[44] ב-1 באפריל הצהירה מיאמי היט כי בתור אות כבוד לג'ורדן אף שחקן שלה לא ילבש את חולצה מספר 23, וזאת על אף שמעולם לא שיחק בקבוצה זו.[45]
לאחר הפרישה
לאחר פרישתו ממשחק פעיל האמין ג'ורדן כי יוכל לחזור לתפקידו הקודם כמנהל מקצועי בוויזארדס. ברם, הביקורת שספג בעת כהונתו הקודמת בתפקיד הייתה לו לרועץ, וב-7 במאי 2003 פוטר ג'ורדן על ידי אייב פולין, הבעלים של הוויזארדס. בראיון שנתן מספר שנים לאחר מכן אמר ג'ורדן כי הפיטורים גרמו לו להרגיש כאילו בעלי הקבוצה מעלו באמונו, וטען כי לא היה חוזר לוויזארדס לו היה יודע מראש שזה יהיה המצב.[23]
בשנים שלאחר מכן המשיך ג'ורדן לשמור על כושרו והקדיש את זמנו למשפחתו. בזמנו הפנוי הירבה לשחק גולף, ואף השתתף בתחרויות צדקה לידוענים בלבד. הוא הקדיש חלק מזמנו לפיתוח תחביבו כחובב אופנועי כביש, ובשנת 2004 רכש קבוצת רוכבי אופנועי כביש מקצועית שהתחרתה במספר תחרויות בארצות הברית. ב-15 ביוני 2006 הפך ג'ורדן לאחד מהבעלים של שארלוט בובקאטס (לימים שארלוט הורנטס) מה-NBA, וקיבל תפקיד ניהולי הדומה לזה שבו החזיק בוויזארדס, ובפברואר 2010 רכש מידי בוב ג'ונסון את הבעלות המלאה על הקבוצה. לכל אורך התקופה שלאחר פרישתו תרם ג'ורדן חלק ניכר מהונו האישי למטרות צדקה שונות הקרובות לליבו.[46]
ב-6 באפריל 2009 נבחר ג'ורדן להיכל התהילה של הכדורסל. בשנת 2015 הוצג כחבר היכל התהילה של פיב"א.
פרופיל כשחקן
ג'ורדן שיחק בעיקר בעמדת הקלע, אך שיחק היטב גם כסמול פורוורד (בעיקר כששיחק בוויזארדס). במהלך הקריירה שלו הוא התבלט בקור רוחו במצבי לחץ. הוא הכריע משחקים רבים לטובת קבוצתו בשניות האחרונות של המשחק, ושמר על יכולת גבוהה גם כששיחק חולה במקרים אחדים. התחרותיות שבו ניכרה גם בשימוש התכוף ב"טראש טוק" ובמוסר העבודה הגבוה שלו.[47][48]
ג'ורדן היה ידוע כשחקן התקפי מוכשר ביותר. הוא יכול היה לחדור לעבר הסל ולסחוט עבירות רבות משחקני הקבוצה היריבה. ראיה לכך היא העובדה שלאורך הקריירה שלו הוא זרק 8,772 זריקות עונשין, והוא מדורג במקום התשיעי ב-NBA בקטגוריה זו.[49] עם הזמן הוא שכלל גם את יכולתו להתחמק מחסימות של שחקני היריב, בכך שזרק את הכדור לסל תוך כדי קפיצה לאחור.[ז] הזריקה הפכה לאחד מסימני ההיכר הרבים שלו, ולדברי מומחים כמעט שלא היה ניתן לחוסמה.[50] בתחילת הקריירה שלו נמתחה עליו ביקורת שהוא משחק בצורה אנוכית ואינו משתף את חבריו לקבוצה, אך ממוצע האסיסטים שלו בקריירה הוא 5.3 למשחק, ממוצע גבוה המצביע על שיתוף וחוסר אנוכיות. ג'ורדן נחשב לתופס ריבאונד (כדור חוזר) טוב ביחס לעמדה שבה שיחק, עם ממוצע כללי של 6.2 ריבאונדים למשחק. לעומת זאת, אחוז קליעות שלוש הנקודות שלו בשנותיו הראשונות נחשב לנמוך, ובשנתו הראשונה בליגה הוא עמד על ממוצע של כ-17% בלבד. הוא התאמן רבות על מנת לשפר את אחוזי הקליעה מקו השלוש. באמצע שנות ה-90 הוחלט ב-NBA לקרב את קשת שלוש הנקודות ממרחק של 7 מ' ו-24 ס"מ למרחק של 6.7 מטרים.[ח] עובדה זו, בשילוב עם אימוניו, סייעה לג'ורדן לשפר משמעותית את אחוזי הקליעה שלו מקו השלוש עד לממוצע שיא של 42% בעונת 1995/1996.[12]
בנוסף ליכולתו הגבוהה בהתקפה הצטיין ג'ורדן גם כשחקן הגנה. ב-1988 הוא זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ובתואר ה-MVP של העונה הסדירה, ובכך היה לשחקן הראשון שזכה בשני התארים.[ט] יכולותיו הגבוהות בחסימה ובחטיפת כדור סייעו לו לשבור שיאים לשחקנים בעמדת הקלע, והפכו אותו לשחקן הגנה בולט במיוחד. לאורך הקריירה שלו חטף ג'ורדן 2,514 כדורים, נתון שמציב אותו במקום השלישי ברשימת חוטפי הכדור הטובים ביותר בליגה בכל הזמנים לאחר ג'ון סטוקטון וג'ייסון קיד. בזכות 893 החסימות שביצע הוא ניצב במקום הראשון מבין כל הגארדים.[51][52]
מורשתו
ג'ורדן נחשב על ידי אישים רבים כגדול שחקני הכדורסל בהיסטוריה. שתי אמירות מפורסמות שנאמרו עליו משקפות את השפעתו הרבה על הכדורסל. האחת, היא אמירתו של לארי בירד כי הוא "אלוהים שמחופש למייקל ג'ורדן", והשנייה, של מג'יק ג'ונסון, כי "יש את מייקל ג'ורדן ויש את כל השאר".[1] לאחר פרישתם של בירד, ג'ונסון, ושחקנים ידועים נוספים, הפך ג'ורדן לשחקן המוכר ביותר, ולאחד האנשים שהניעו והובילו את האירועים השונים ב-NBA. הוא היה הקלע המוביל של הליגה במשך 10 עונות, מספר שיא שטרם נשבר. הוא פרש לאחר שקלע 32,292 נקודות במהלך הקריירה, עובדה שמציבה אותו במקום הרביעי ברשימת קולעי הנקודות לאחר קובי בראיינט (מקום שלישי), קארל מלון (מקום שני) וכרים עבדול-ג'באר (מקום ראשון). מעבר לשבירת שיאים בקבלת תארים בתחום ההתקפה, שבר ג'ורדן גם שיאים בהגנה לאחר שנבחר לחמישיית ההגנה של העונה בתשע עונות לאורך הקריירה, מספר הנחשב לגבוה במיוחד. הוא גם זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה חמש פעמים, בתואר ה-MVP של סדרת הגמר שש פעמים ובתואר ה-MVP של האולסטאר שלוש פעמים. נתונים אלה הופכים את ג'ורדן לשחקן בעל הפרסים הרבים ביותר בתולדות ה-NBA מאז ומעולם.
השפעתו של ג'ורדן על הכדורסל ניכרה גם לאחר שפרש ממשחק פעיל. נאמר כי שני ניצחונותיו המרהיבים בתחרות ההטבעות של ה-NBA ב-1987 וב-1988 השפיעו על דורות של שחקנים צעירים שבאו אחריו.[53] חיזוק לטענה זו ניתן לראות בעובדה ששחקנים בולטים רבים ששיחקו בליגה אחרי תקופתו של ג'ורדן טענו כי הוא היה מודל לחיקוי עבורם.[54][55] כמו כן, נהגו פרשנים לכנות שחקנים צעירים מוכשרים שהחלו לשחק בליגה בכינוי "מייקל ג'ורדן הבא".[56][57]
אף על פי שמוסכם כי ג'ורדן פעל רבות לקידום המשחק והליגה, נראה כי השפעתו על פופולריות המשחק עצמו בצפון אמריקה הולכת ודועכת. ראיה לכך ניתן למצוא בכך שאחוזי הצפייה בשידורי משחקי הליגה עלו רק כשהיה שחקן פעיל בליגה, וירדו משמעותית בכל פעם שפרש מהמשחק.[58]
ב-2016 העניק נשיא ארצות הברית ברק אובמה לג'ורדן את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[3]
חייו הפרטיים
ב-2 בספטמבר 1989 נישא ג'ורדן לחואניטה ואנוי, אותה פגש במסעדה בשיקגו במהלך עונתו השנייה בליגה. לזוג נולדו שני בנים ובת. שני בניו שיחקו כדורסל בליגת המכללות הבכירה, ג'פרי מייקל, במסגרת נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת אילינוי ומרכוס ג'יימס בנבחרת הכדורסל של אוניברסיטת מרכז פלורידה. ב-4 בינואר 2002 הגישו בני הזוג ג'ורדן בקשה לגירושים, אולם זמן קצר לאחר מכן הם יישרו את ההדורים ביניהם וביטלו את הבקשה.
ג'ורדן עלה לכותרות פעם נוספת כאשר נתבע בתביעה אזרחית על סך 5 מיליון דולר על ידי אישה בשם קרלה קנפל, שטענה כי הייתה המאהבת שלו בין השנים 1989 ל-1991, וקיבלה ממנו סכום של 250 אלף דולר דמי "לא יחרץ" כדי שלא תפרסם את דבר הרומן בפומבי. קנפל טענה כי היא נכנסה להריון מג'ורדן ב-1991, וג'ורדן הבטיח כי הוא ישלם לה את הסכום שבתביעה, אך לא עשה זאת. בדיקת הורות שבוצעה בילד הוכיחה כי ג'ורדן אינו אביו, וב-21 ביולי 2006 דחה בית המשפט את התביעה.[59][60] באותה שנה הגישו בני הזוג ג'ורדן בקשה לגירושים בפעם השנייה, וטענו כי הם קיבלו את ההחלטה באופן ידידותי ובמשותף.[61] ב-29 בדצמבר ניתן צו של שופט שהפך את הגירושים לתקפים. מקורות שונים טוענים כי חואניטה ג'ורדן קיבלה סכום של כ-168 מיליון דולר במסגרת ההסדר, עובדה, שאם היא נכונה, הופכת את גירושיהם לאחד מהיקרים בהיסטוריה.[62]
באפריל 2013 נישא ג'ורדן בפעם השנייה, ובגיל 50, לדוגמנית הקובנית-אמריקאית איווט פריאטו, לאחר שיצאו במשך 6 שנים. בפברואר 2014 נולדו לזוג תאומות: ויקטוריה ואיזבל.
ג'ורדן מתגורר כיום בביתו בעיירה היילנד פארק שבאילינוי.
ג'ורדן בכלכלה ובתרבות
הפרסום הרב לו זכה, בשילוב עם הכריזמה החזקה שלו, הביאו את ג'ורדן להיות אחד הספורטאים המשווקים ביותר בהיסטוריה מאז ומעולם. כבר בתחילת הקריירה המקצועית שלו, בעזרת תיווכו של סוכנו דייוויד פאלק, חתם ג'ורדן על חוזה עם חברת נייקי, שבאותה תקופה הייתה חברת נעלי ספורט אמריקאית מצליחה שלא זכתה להצלחה רבה מחוץ לגבולות ארצות הברית. בחוזה הוסכם כי נייקי תתחיל לייצר קו מיוחד של מוצרי הלבשה בשם "ג'אמפמן" (Jumpman).[י] הקו כלל דגם חדש של נעליים שאותו פיתחה החברה, ונקרא בשם "אייר ג'ורדן" על שמו. אחת הפרסומות הידועות ביותר שבהן השתתף ג'ורדן לשיווק הנעל כללה את איש הקולנוע ספייק לי, שהופיע כשהוא מחפש את סוד יכולותיו של ג'ורדן ומשתכנע לבסוף ואומר כי "אלו חייבות להיות הנעליים".[63] שיווק הנעל נחל הצלחה כה רבה עד כי החברה לא הצליחה לעמוד בביקוש, והדבר הביא להתפשטות של תופעה בשם "שוד נעליים", שבה אנשים נשדדו מנעליי ה"אייר ג'ורדן" שלהם באיומי אקדח.[64] בעקבות ההצלחה יצרה נייקי מחלקה נפרדת בשם "מותג ג'ורדן" (Jordan Brand), שעסקה בשיווק מוצרי הלבשת ספורט. עד שנת 1998 הסתכמו הכנסות החברה מהמותג בלמעלה מ-2 מיליארד דולר,[65] וסך המכירות נכון ל-2017 עומד על למעלה מ-3 מיליארד דולר בשנה. [66]
ג'ורדן פיתח יחסי עבודה הדוקים גם עם חברת Gatorade, העוסקת בייצור משקאות ספורט, והופיע בלמעלה מ-20 פרסומות מטעם החברה מאז שנת 1991. אחת הפרסומות הידועות ביותר שהוציא ג'ורדן מטעם החברה כללה ילדים ששרו ג'ינגל בשם "להיות כמו מייק".[63] הפרסומות והג'ינגל נחלו הצלחה גדולה בציבור, ובעקבות השותפות עם ג'ורדן הגדילה החברה את נתח השוק שלה ביותר מ-80% בשנים שלאחר מכן.[65] בשנת 1992, השתתף ג'ורדן בווידאו קליפ של מייקל ג'קסון, "Jam". בקליפ, ג'קסון לימד את ג'ורדן איך לרקוד כמוהו וג'ורדן לימד את ג'קסון כיצד לשחק כדורסל. בנוסף הופיעו בקליפ בהופעת אורח הצמד קריס קרוס. ג'ורדן כיכב במסע פרסום לצד דמויות הלוני טונס של חברת האחים וורנר. בשנת 1993, בפרסומת שעשה לחברת נייקי, נראה ג'ורדן כשהוא משחק כדורסל לצד דמויות מהסדרה כנגד חייזרים מצוירים מכוכב מאדים.[67] הפרסומת היוותה השראה ליצירת סרט הקולנוע "ספייס ג'אם", שבו שיחק ג'ורדן לצד דמויות הלוני טונס. בעקבות הצלחתו המסחרית של הסרט, הופיע ג'ורדן במספר פרסומות נוספות לצד הדמויות במהלך השנים שלאחר מכן.
במהלך שנות ה-90 גדלו הפופולריות וההכנסות של ליגת ה-NBA, דבר שהעלה את שווין של כל הקבוצות בליגה. קבוצת שיקגו בולס בלטה בכך במיוחד, לאחר שהכפילה את שוויה ביותר מפי עשרה בין השנים 1986 ל-1998, מ-16.4 מיליון עד למעל 200 מיליון דולר, כאשר ג'ורדן היה מהגורמים העיקריים לכך. בנוסף, כשג'ורדן היה בשיאו מכרה הבולס את כל הכרטיסים לכל משחקיה באופן קבוע, ובכך הגדילה באופן ניכר את הכנסותיה.[68] עובדה זו הפכה את ג'ורדן לאחד השחקנים היקרים ביותר בליגה, כשבשתי עונותיו האחרונות בקבוצת הבולס חתם על חוזה שנתי בשווי של מעל 30 מיליון דולר לעונה.[69]
הסטטיסטיקה והשיאים של ג'ורדן ב-NBA
שיאים במשחק
- נקודות - 69 מול קליבלנד קאבלירס ב-1990.
- ריבאונדים - 18 - פעמיים.
- אסיסטים - 17 - מול פורטלנד טרייל בלייזרס ב-1989.
- שלשות - 7 - מול גולדן סטייט ווריורס ב-1990.
- חטיפות - 10 - מול ניו ג'רזי נטס ב-1988.
- חסימות - 6 - מול סיאטל סופרסוניקס ב-1986.
- דקות-משחק - 56 - מול יוטה ג'אז ב-1992.
סטטיסטיקה כוללת בעונה הסדירה ובפלייאוף ב-NBA
| נתון | עונה סדירה | פלייאוף | סך הכל | ממוצע עונה סדירה | ממוצע פלייאוף | ממוצע כללי |
|---|---|---|---|---|---|---|
| נקודות | 32,292 | 5,988 | 38,380 | 30.12 | 33.4 | 30.7 |
| ריבאונדים | 6,672 | 1,152 | 7,824 | 6.2 | 6.4 | 6.25 |
| אסיסטים | 5,633 | 1,022 | 6,655 | 5.3 | 5.7 | 5.32 |
| חטיפות | 2,514 | 376 | 3,272 | 2.35 | 2.1 | 2.31 |
| חסימות | 893 | 158 | 1,051 | 0.83 | 0.88 | 0.84 |
| איבודים | 2,924 | 546 | 3,470 | 2.73 | 3.05 | 2.77 |
| דקות | 41,013 | 7,474 | 48,487 | 38.26 | 41.75 | 38.76 |
| נתון | עונה סדירה | פלייאוף | כללי |
|---|---|---|---|
| אחוז קליעה מהשדה | 49.7% | 48.7% | 49.5% |
| אחוז קליעה מקו השלוש | 32.7% | 33.2% | 32.8% |
| אחוז קליעה מקו העונשין | 83.5% | 82.8% | 83.3% |
סטטיסטיקת קריירה בעונה הסדירה ב-NBA
| ^ | = הוביל את ה-NBA בעונה זו |
| * | = זכה באליפות ה-NBA בעונה זו |
| מודגש | = שיא קריירה |
מקור:[70]
| עונה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1984/85 | שיקגו | 82 | 82 | 38.3 | 0.515 | 0.173 | 0.845 | 6.5 | 5.9 | 2.4 | 0.8 | 28.2 |
| 1985/86 | שיקגו | 18 | 7 | 25.1 | 0.457 | 0.167 | 0.840 | 3.6 | 2.9 | 2.1 | 1.2 | 22.7 |
| 1986/87 | שיקגו | 82 | 82 | 40.0 | 0.482 | 0.182 | 0.857 | 5.2 | 4.6 | 2.9 | 1.5 | 37.1^ |
| 1987/88 | שיקגו | 82 | 82 | 40.4^ | 0.535 | 0.132 | 0.841 | 5.5 | 5.9 | 3.2^ | 1.6 | 35.0^ |
| 1988/89 | שיקגו | 81 | 81 | 40.2^ | 0.538 | 0.276 | 0.850 | 8.0 | 8.0 | 2.9 | 0.8 | 32.5^ |
| 1989/90 | שיקגו | 82 | 82 | 39.0 | 0.526 | 0.376 | 0.848 | 6.9 | 6.3 | 2.8^ | 0.7 | 33.6^ |
| 1990/91* | שיקגו | 82 | 82 | 37.0 | 0.539 | 0.312 | 0.851 | 6.0 | 5.5 | 2.7 | 1.0 | 31.5^ |
| 1991/92* | שיקגו | 80 | 80 | 38.8 | 0.519 | 0.270 | 0.832 | 6.4 | 6.1 | 2.3 | 0.9 | 30.1^ |
| 1992/93* | שיקגו | 78 | 78 | 39.3 | 0.495 | 0.352 | 0.837 | 6.7 | 5.5 | 2.8^ | 0.8 | 32.6^ |
| 1994/95 | שיקגו | 17 | 17 | 39.3 | 0.411 | 0.500 | 0.801 | 6.9 | 5.3 | 1.8 | 0.8 | 26.9 |
| 1995/96* | שיקגו | 82 | 82 | 37.7 | 0.495 | 0.427 | 0.834 | 6.6 | 4.3 | 2.2 | 0.5 | 30.4^ |
| 1996/97* | שיקגו | 82 | 82 | 37.9 | 0.486 | 0.374 | 0.833 | 5.9 | 4.3 | 1.7 | 0.5 | 29.6^ |
| 1997/98* | שיקגו | 82 | 82 | 38.8 | 0.465 | 0.238 | 0.784 | 5.8 | 3.5 | 1.7 | 0.5 | 28.7^ |
| 2001/02 | וושינגטון | 60 | 53 | 34.9 | 0.416 | 0.189 | 0.790 | 5.7 | 5.2 | 1.4 | 0.4 | 22.9 |
| 2002/03 | וושינגטון | 82 | 67 | 37.0 | 0.445 | 0.291 | 0.821 | 6.1 | 3.8 | 1.5 | 0.5 | 20.0 |
| קריירה | 1,072 | 1,039 | 38.3 | 0.497 | 0.327 | 0.835 | 6.2 | 5.3 | 2.3 | 0.8 | 30.1 | |
| אולסטאר | 13 | 13 | 29.4 | 0.472 | 0.273 | 0.750 | 4.7 | 4.2 | 2.8 | 0.5 | 20.2 |
סטטיסטיקת קריירה בפלייאוף ה-NBA
| עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1985 | שיקגו | 4 | 4 | 42.8 | 0.436 | 0.125 | 0.828 | 5.8 | 8.5 | 2.8 | 1.0 | 29.3 |
| 1986 | שיקגו | 3 | 3 | 45.0 | 0.505 | 1.000 | 0.872 | 6.3 | 5.7 | 2.3 | 1.3 | 43.7 |
| 1987 | שיקגו | 3 | 3 | 42.7 | 0.417 | 0.400 | 0.897 | 7.0 | 4.7 | 2.4 | 1.1 | 36.3 |
| 1988 | שיקגו | 10 | 10 | 42.7 | 0.531 | 0.333 | 0.869 | 7.1 | 7.6 | 2.5 | 0.8 | 34.8 |
| 1989 | שיקגו | 17 | 17 | 41.8 | 0.510 | 0.236 | 0.799 | 7.0 | 7.6 | 1.7 | 1.8 | 29.1 |
| 1990 | שיקגו | 16 | 16 | 42.1 | 0.514 | 0.320 | 0.836 | 7.2 | 6.8 | 2.8 | 0.9 | 36.7 |
| 1991* | שיקגו | 17 | 17 | 40.5 | 0.524 | 0.385 | 0.845 | 6.4 | 8.4 | 2.4 | 1.4 | 31.1 |
| 1992* | שיקגו | 22 | 22 | 41.8 | 0.499 | 0.386 | 0.857 | 6.2 | 5.8 | 2.0 | 0.7 | 34.5 |
| 1993* | שיקגו | 19 | 19 | 41.2 | 0.475 | 0.389 | 0.805 | 6.7 | 6.0 | 2.1 | 0.9 | 35.1 |
| 1995 | שיקגו | 10 | 10 | 42.0 | 0.484 | 0.367 | 0.810 | 6.5 | 4.5 | 2.3 | 1.4 | 31.5 |
| 1996* | שיקגו | 18 | 18 | 40.7 | 0.459 | 0.403 | 0.818 | 4.9 | 4.1 | 1.8 | 0.3 | 30.7 |
| 1997* | שיקגו | 19 | 19 | 42.3 | 0.456 | 0.194 | 0.831 | 7.9 | 4.8 | 1.6 | 0.9 | 31.1 |
| 1998* | שיקגו | 21 | 21 | 41.5 | 0.462 | 0.302 | 0.812 | 5.1 | 3.5 | 1.5 | 0.6 | 32.4 |
| קריירה | 179 | 179 | 41.8 | 0.487 | 0.332 | 0.828 | 6.4 | 5.7 | 2.1 | 0.8 | 33.4 |
ביאורים והסברים
- ^ לפניו נבחרו האקים אולאג'ואן על ידי קבוצת היוסטון רוקטס וסם בואי על ידי קבוצת פורטלנד טרייל בלייזרס
- ^ הראשון היה וילט צ'מברליין
- ^ הישג זה נחשב לנדיר כיוון שבדרך כלל שחקנים בעמדת הקלע אינם זוכים בפרס זה. ג'ורדן וגארי פייטון הם הגארדים היחידים בהיסטוריה של הליגה שזכו בפרס זה
- ^ השם באנגלית הוא Air Jordan שבתרגום חופשי משמעותו, ג'ורדן המרחף
- ^ היה זה, ככל הנראה, נגיף או הרעלת קיבה
- ^ במהלך השנים הועלתה טענה כי ג'ורדן דחף את ראסל, וביצע בכך עבירה, אולם השופט לא שרק לעבירה. המחלוקת האם אכן בוצעה עבירה או לא נמשכת עד היום
- ^ בשפה מקצועית נקראת הזריקה fadeaway jumpshot
- ^ ההחלטה הייתה תקפה בעונות 1994/1995, 1995/1996 ו-1996/1997, ולאחר מכן היא בוטלה וקשת השלוש הוחזרה למרחק של 7.24 מטרים מהסל
- ^ מאז ועד 2017 הצליחו שלושה שחקנים נוספים להגיע להישג זה: האקים אולאג'ואן, דייוויד רובינסון וקווין גארנט. אולאג'ואן הוא היחיד, מלבד ג'ורדן, שזכה בשני התארים בעונה אחת.
- ^ בתרגום חופשי "איש קופץ"
קישורים חיצוניים
- הביוגרפיה של ג'ורדן באתר ה-NBA
- מאמר בשני חלקים על ג'ורדן ב"פרויקט אגדות של מנחם לס בפורטל "הוּפְּס": חלק א', חלק ב'
- מייקל ג'ורדן ב-Answers.com
- כיסוי של הפרישה והקריירה של מייקל ג'ורדן באתר הניו יורק טיימס
- פרויקט מיוחד של אתר ה-NBA על ג'ורדן
- מדור מיוחד על מייקל ג'ורדן והקריירה שלו באתר המשותף של CNN וספורטס אילוסטרייטד
- אד בראדלי מ-CBS מראיין את ג'ורדן על כדורסל, הימורים, עסקים ופרטיות
- סרטונים של מבצעי ג'ורדן ב"דיילימואושן"
- יותר סכינים בלבבות מאשר ג'ינגיס חאן, מספר 23: זה לא רק על כסף, באתר כלכליסט
שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ישי רז, היום בו מייקל ג'ורדן הפך לאלוהים, באתר וואלה, 13 בפברואר 2013
אלעד זאבי, NBA - למה לעולם לא נשכח את מייקל ג'ורדן, באתר הארץ, 17 בפברואר 2013
מייקל ג'ורדן, ברשת החברתית פייסבוק- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
- פרופיל, באתר eurobasket
- פרופיל, באתר פיב"א
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 Michael Jordan, nba.com/history
- ^ Michael Jordan A Tribute: praise from his peers, sportsillustrated.cnn.com
- ^ 1 2 הודעת הבית הלבן על הזוכים במדלית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016
- ^ הפרופיל של ג'ורדן באתר פורבס
- ^ Michael Jordan Biography (1963-), filmreference.com
- ^ qtd. in Lazenby, Roland. "Michaelangelo: Portrait of a Champion". Michael Jordan: The Ultimate Career Tribute. Bannockburn, IL: H&S Media, 1999. pg. 128.
- ^ Morris, Mike. "The Legend: A Highlight-Reel History of the NBA's Greatest Player". Michael Jordan: The Ultimate Career Tribute. Bannockburn, IL: H&S Media, 1999. pg. 67.
- ^ Goldaper, Sam. "Jordan dazzles crowd at Garden", The New York Times, October 19, 1984
- ^ SI cover search December 10, 1984, si.cnn.com (הקישור אינו פעיל, 26 בפברואר 2017)
- ^ Michael Jordan bio, nba.com(הקישור אינו פעיל, 26 בפברואר 2017)
- ^ God Disguised as Michael Jordan, nba.com/history
- ^ 1 2 "Michael Jordan entry". databaseBasketball.com. אורכב מ-המקור ב-11 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ nba.com/history, The Shot, accessed February 14, 2007.
- ^ SI.com - Writers - 'Jordan Rules' revisited (cont.) - Tuesday May 29, 2007 11:04AM
- ^ Kalb, Elliott. Isiah Thomas: Leader of the Bad Boys, nba.com
- ^ Wilbon, Michae. Great Shot! Jordan's Best Amazingly Goes One Better, Washington Post, June 7, 1991
- ^ 1 2 Schwartz, Larry. Michael Jordan transcends hoops, espn.com
- ^ 1991 Finals stats, nba.com
- ^ Chicago Bulls, databasebasketball.com
- ^ Sport's Illustrated cover, May 11, 1992. sportsillustrated.cnn.com(הקישור אינו פעיל, 26 בפברואר 2017)
- ^ Jordan Blazes Away From Long Range, nba.com
- ^ Anderson, Dave. "Sports of The Times; Jordan's Atlantic City Caper", The New York Times, May 27, 1993,
- ^ 1 2 Michael Jordan Still Flying High, cbsnews.com, August 20, 2006
- ^ Finals Most Valuable Player, nba.com/history
- ^ Mitchell, Alison. The Nation; "So Many Criminals Trip Themselves Up", The New York Times, August 22, 1993
- ^ Berkow, Ira. "A Humbled Jordan Learns New Truths", The New York Times, April 11, 1994
- ^ Thompson, Ian and Ted Rodgers. Europe loses a role model; even in countries where basketball is a minor pursuit, Jordan's profile looms large - includes related article on Jordan's stature in Japan, The Sporting News, October 18, 1993, available at findarticles.com
- ^ Michael Jordan A Tribute: The Jordan Legacy, sportsillustrated.cnn.com
- ^ Araton, Harvey. Basketball; "Jordan Keeping the Basketball World in Suspense", The New York Times, March 10, 1995
- ^ Hausman, Jerry A. and Gregory K. Leonard. "Superstars in the National Basketball Association." Journal of Labor Economics, 15: 587, 1997.
- ^ Lawrence, Mitch. Memories of MJ's first two acts, espn.com, September 10, 2001
- ^ Michael Jordan, basketball-reference.com
- ^ Burns, Marty. 23 to remember, sportsillustrated.cnn.com, January 16, 1999
- ^ Greatest Finals Moments, nba.com
- ^ NBA Finals Game 6 nets ratings record for NBC, Jet Magazine, July 6, 1998, available at findarticles.com
- ^ Pollin's decision to cut ties leaves Jordan livid, espn.com, May 9, 2003
- ^ Associated Press. Jordan watched Lemieux's comeback very closely, espn.go.com, October 2, 2001
- ^ Pollin Establishes Education Fund, nba.com, September 9, 2002
- ^ Jordan Pours in History-Making 43, nba.com, February 21, 2003
- ^ NBA Attendance Report - 2003. nba.com
- ^ Associated Press. Bad chemistry left MJ unable to win in Washington, sportsillustrated.cnn.com, April 12, 2003
- ^ Smith, Sam (2003-02-10). "Carter steps aside for Jordan".
- ^ Sixers Prevail in Jordan's Final Game, nba.com, April 16, 2003
- ^ Schy, Steve. Michael Jordan Prepares to Wind Down NBA Career, voanews.com, March 6, 2003
- ^ Heat Retire Jordan's 23, sportsillustrated.cnn.com, April 11, 2003
- ^ Meyer, Gregory. Jordans to pledge $5M to Hales Franciscan H.S., chicagobusiness.com, March 13, 2006
- ^ DeCourcy, Mike. "A suspension for talking trash? Mamma mia!", sportingnews.com, July 21, 2006
- ^ Jackson, Phil. "Michael and Me", Inside Stuff, June/July 1998, available at nba.com
- ^ Career Leaders for Free Throw Attempts, basketball-reference.com
- ^ Brown, Hubie. Hubie Brown on Jordan, nba.com
- ^ Ladewski, Paul. What Does He Do for an Encore?, Hoop Magazine, December 1987, available at nba.com.
- ^ Career Leaders for Steals, basketball-reference.com
- ^ Hubbard, Jan. Michael Jordan interview, Hoop Magazine, April 1997, via nba.com
- ^ Associated Press. James says he'll decide his future soon, sportsillustrated.cnn.com, April 16, 2003
- ^ Wade scoffs at Jordan comparisons, Daily News, June 23, 2006.
- ^ Stein, Mark. Kobe, Hill deal with being the next Michael, espn.com, October 29, 2001
- ^ Isidore, Chris. The next 'next Jordan', money.cnn.com, June 23, 2006
- ^ Rovell, Darren. NBA could cash in if TV ratings soar with Jordan, espn.com, September 23, 2001
- ^ Associated Press. "Judge says Jordan not obligated to pay ex-lover", usatoday.com, June 12, 2003
- ^ Associated Press. "Jordan says woman agreed to $250,000 payment", sportingnews.com, December 17, 2002
- ^ Michael Jordan, Wife to Divorce After 17 Years, people.com, December 30, 2006
- ^ Forbes: Michael Jordan's Divorce Most Costly Ever, foxnews.com
- ^ 1 2 Rovell, Darren. "Jordan's 10 greatest commercials ever", espn.com, February 17, 2003
- ^ David L. Porter, Michael Jordan: a biography, באתר גוגל ספרים
- ^ 1 2 Fortune: The Jordan Effect. The world's greatest basketball player is also one of its great brands. What is his impact on the economy?
- ^ פרופילו של מייקל ג'ורדן, פורבס
- ^ Sandomir, Richard (31 בינואר 1993). "SUPER BOWL XXVII; Where the Roman Numerals Dance With the Dollar Signs". The New York Times.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rovell, Darren. "Cashing in on the ultimate cash cow", espn.com, April 15, 2003
- ^ "Michael Jordan signs deal with Bulls worth more than $30 million", Jet Magazine, September 15, 1997, available at findarticles.com
- ^ Michael Jordan career stats באתר basketball-reference.com
| מייקל ג'ורדן | |||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||
|}
- ערכים מומלצים
- כדורסלנים אפרו-אמריקאים
- כדורסלני אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
- בחירות דראפט של שיקגו בולס
- כדורסלני שיקגו בולס
- כדורסלני וושינגטון ויזארדס
- זוכי פרס ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA
- משתתפי משחק האולסטאר של ה-NBA
- אלופים אולימפיים: כדורסלנים
- היכל התהילה של הכדורסל: כדורסלנים
- עסקני כדורסל
- כדורסלני נבחרת ארצות הברית
- מיליארדרים אמריקאים
- זוכי פרס ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA
- זוכי תחרות ההטבעות של ה-NBA
- זוכי פרס ה-MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA
- מלכי הסלים של ה-NBA
- זוכי פרס שחקן ההגנה של העונה ב-NBA
- זוכי פרס ESPY: ספורטאי השנה
- מעוטרי מדליית החירות הנשיאותית
- כדורסלנים ב-NBA שגופייתם הופרשה
- חברי היכל התהילה של פיב"א