מחקרים גנטיים על יהודים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצירה באמצעות תרגום הדף "Genetic studies on Jews"
(אין הבדלים)

גרסה מ־23:35, 9 בינואר 2023

מחקרים גנטים על יהודים הם תחום מחקר השייך לדיסציפלינת הגנטיקה של אוכלוסיות. משמשים לניתוח הכרונולוגיה של הגירה יהודית לאורך ההיסטוריה בליווי מחקר בתחומים אחרים, כגון היסטוריה, בלשנות, ארכיאולוגיה ופליאונטולוגיה. מחקרים אלה חוקרים את מקורותיהן של העדות השונות. במיוחד הם בודקים האם יש מורשת גנטית משותפת ביניהם.

המחקרים הגנטים על יהודים מתמקדים בשלושה תחומים שונים: חקר שושלות אבהיות, המתבסס על כרומוזום Y העובר מאב לבנו; חקר שושלות אימהיות, המתבסס על הגנום המיטוכונדרי העובר בהורשה אמהית; וחקר הכרומוזומים האוטוזומליים, המצוי באופן שווה בשני הזוויגים.

ההרכב הגנטי של אוכלוסיות של יהודים אשכנזים, ספרדים ומזרחים מראה כמויות משמעותיות של מוצא מזרח תיכוני משותף.[1][2] לדברי הגנטיקאי דורון בכר ועמיתיו, הדבר "תואם את המסורת על-פיה מקורם של היהודים בעברים הקדום ובבני ישראל של אזור הלבנט" ובדבר "תפוצתם של תושבי ישראל הקדומה בכל רחבי העולם הישן".[3][4] הארי אוסטרר, מנהל התוכנית לגנטיקה אנושית במרכז הרפואי לנגון באוניברסיטת NYU, קבע כי "ניתן לזהות מוצא יהודי באמצעות ניתוח גנטי, ולכן הרעיון של עם יהודי הוא מתקבל על הדעת".[5]

מהמחקרים עולה כי השושלות האבהיות של רוב העדות מקורן במזרח התיכון. יהודים אשכנזים, למשל, חולקים שושלות אב משותפות יותר עם קבוצות יהודיות ומזרח תיכוניות אחרות מאשר עם אוכלוסיות לא-יהודיות באזורים שבהם חיו במזרח אירופה, בגרמניה ובעמק הריין. שושלות אבהיות אלו דומות מאוד לאלו שנמצאו באוכלוסיות אחרות באזור הלבנט.[6] ממצא זה עולה בקנה אחד עם המסורת המציבה את רוב המקורות היהודיים האבהיים באזור המזרח התיכון.

לעומת זאת, השושלות האימהיות של אוכלוסיות יהודיות הן בדרך כלל הטרוגניות יותר. חלק מהחוקרים הציעו שזכרים יהודים רבים שיצאו מארץ ישראל נשאו בתפוצות פחות –16–53נשים מקומיות. מנגד, הגנטיקאי דורון בכר מצא ראיה לכך שכ-40 אחוז מהיהודים האשכנזים מקורם בארבע אמהות מייסדות בלבד שהיו ממוצא מזרח תיכוני.[6] במקרה של יהודים אשכנזים וספרדים (ובפרט יהודי מרוקו), שתי אוכלוסיות ביניהן ישנה קרבה גנטית רבה, מקור התערובת הלא-יהודי הוא מאזור דרום אירופה.[3][7][8]

מחקרים על DNA אוטוזומלי, המסתכלים על כל תערובת ה-DNA, מראים שאוכלוסיות יהודיות נטו ליצור בגולה קהילות מסוגרות ועצמאיות, כאשר רוב חברי הקהילה חלקו ביניהם את אותו המוצא וניחנו בקרבה גנטית גבוהה.[9]

מחקרים מהתקופה האחרונה

  בשנת 2012 סיכם הגנטיקאי ד"ר הארי אוסטרר בספרו "Legacy: A Genetic History of the Jewish People" את כלל המחקרים הגנטיים שנערכו על יהודים במהלך 20 השנים שקדמו לפירסום הספר, והגיע למסקנה שהעדות היהודיות המרכזיות חולקות מוצא מזרח תיכוני משותף. אוסטרר גם הפריך את שמוצא האשכנזים בכוזרים ולא ביהודים הקדומים.[10]

בהסתמך על מחקרי DNA אוטוזומליים, החוקר ניקולס ווייד העריך כי "ליהודים אשכנזים וספרדים יש בערך 30 אחוז מוצא אירופי, ויתר המטען הגנטי שלהם מקורו במזרח התיכון". עוד קבע כי "שתי הקהילות נראות מאוד דומות זו לזו מבחינה גנטית, על אף שהן היו מופרדות כל כך הרבה זמן". בנוגע לקשר זה הוא מצביע על מסקנותיו של עצמון כי "המרכיבים הגנטיים המשותפים מצביעים על כך שבני כל עדה יהודית קשורים זה לזה באותה מידה כמו בני דודים מדרגה רביעית או חמישית באוכלוסייה גדולה. רמת קשר זו גבוהה פי עשר מרמת הקשר בין כל שני אנשים אקראיים שנבחר ברחובות ניו יורק". [11]

לגבי יהודי צפון אפריקה, ניתוח גנטי אוטוזומלי בשנת 2012 גילה כי יהודי צפון אפריקה קרובים גנטית ליהודי אירופה. ממצא זה "מראה שיהודי צפון אפריקה מקורם בארץ ישראל בתקופת המקרא, ובמידה רבה הם אינם צאצאים של ילידים שהתגיירו".[12]

מהמחקרים עולה כי השושלת האבהית של רוב האוכלוסיות היהודיות מקורה במזרח התיכון. יהודים אשכנזים, לדוגמה, חולקים יותר שושלת אבהית עם קבוצות יהודיות ומזרח תיכוניות אחרות מאשר עם אוכלוסיות לא יהודיות באזורים שבהם חיו יהודים במזרח אירופה, בגרמניה ובעמק הריין. ממצא זה עולה בקנה אחד עם המסורת היהודית רבת השנים על-פיה אבותיהם של היהודים מקורם באזור המזרח התיכון.[13] [2]

במחקר שנערך בשנת 2013 על ידי בכר ועמיתיו לא נמצאה עדות למוצא כוזרי של היהודים אשכנזים. החוקרים כתבו כי "היהודים האשכנזים חולקים את מוצאם הגנטי עם אוכלוסיות יהודיות אחרות, ובקרב אוכלוסיות לא יהודיות, עם קבוצות מאירופה ומהמזרח התיכון. לא ניכר דמיון מיוחד של יהודי אשכנז לאוכלוסיות מהקווקז, ובפרט עם האוכלוסיות המייצגות באופן הדוק ביותר את האזור הכוזרי. בתפיסה זו, ניתוח של יהודים אשכנזים, יחד עם מדגם גדול מאזור ממלכת הכוזרים, מאשש תוצאות קודמות לפיהן יהודי אשכנז שואבים את מוצאם בעיקר מאוכלוסיות המזרח התיכון ואירופה, כי יש להם מוצא משותף רב עם יהודים אחרים. אוכלוסיות, ושאין אינדיקציה לתרומה גנטית משמעותית לא מאזור הקווקז או מצפון לו."[14]


במחקר שפורסם בשנת 2020 ונערך על שרידים משלדיהם של אוכלוסיות כנעניות שחיו בארץ ישראל, עבר הירדן ולבנון בתקופת הברונזה, התגלו עדויות להגירה בקנה מידה גדול מהרי הזגרוס או מהרי הקווקז למרחב ארץ ישראל. זו הלכה וגברה לאורך תקופת הברונזה. כתוצאה מכך, נתגבשה אוכלוסייה כנענית שמקורה במיזוג של אותם מהגרים יחד הם קבוצות שחיו במרחב ארץ ישראל עוד מהתקופה הניאוליתית. בהשוואה לאוכלוסיות בנות זממנו, התגלתה קרבה גנטית בין האוכלוסיה הכנענית הקדומה לבין מספר עדות יהודיות (ובהם מזרחים, אשכנזים וספרדים), לצד אוכלוסיות אחרות מהאזור (כגון לבנונים, דרוזים, פלסטינים וסורים). אוכלוסיות אלו חולקות לפחות חצי מהרקע הגנטי שלהם עם אוכלוסיות שמוצאן מהמרחב הארץ ישראלי בתקופת הברונזה ומהרי הזגרוס בתקופה הכלקוליתית. [15] [16]

במחקר שפורסם בדצמבר 2022, נתוני גנום חדשים שהתקבלו מבית הקברות היהודי מימי הביניים של ארפורט, גרמניה שימשו כדי להתחקות אחר מקורותיה של הקהילה היהודית האשכנזית. מהמחקר עלה כי בארפורט התגוררו במאה ה-14 לפחות שתי קבוצות יהודיות קשורות אך נבדלות גנטית: הראשונה קשורה קשר הדוק לאוכלוסיית המזרח התיכון והייתה דומה במיוחד לאוכלוסיות אשכנזיות מודרניות מצרפת וגרמניה וליהודים ספרדים בני-זמננו מטורקיה; בקבוצה השנייה הייתה תרומה ניכרת מאוכלוסיות מזרח אירופה. בקרב יהודים אשכנזיים שמוצאם ממזרח אירופה כבר לא ניתן למצוא את השונות הזו, ובמקום זאת, הגנום שלהם מעיד על תערובת של שתי הקבוצות הללו (עם כ-60% מהקבוצה הראשונה ו-40% מהקבוצה השנייה), מה שעשוי להצביע על כך ששתי הקבוצות הללו התמזגו זו עם זו לאורך השנים.[17]

שושלות אבהיות

מפת התפוצה של Haplogroup J (Y-DNA).

מחקרי Y DNA נוטים להעיד על מספר קטן של מייסדים באוכלוסייה ותיקה שחבריה נפרדו והלכו בדרכי הגירה שונים.

כ-35% עד 43% מהגברים היהודים נמצאים בשושלת האבהית (על-בסיס כרומוזום Y) המכונה הפלוגרופ J ותתי-ההפלוגרופים שלה. קבוצת הפלוגה זו שכיחה במיוחד במזרח התיכון ובדרום אירופה.[18] 15% עד 30% מהגברים היהודים משתייכים לקבוצת ההפלוגרופ E1b1b, (או E-M35) ותת-ההפלוגות שלה השכיחות באזור המזרח התיכון, צפון אפריקה ודרום אירופה.

בשנת 1992 ג' לוקוט ופ' דוד היו החוקרים הגנטיים הראשונים שתיעדו מוצא גנטי אבהי משותף בקרב יהודים ספרדים ואשכנזים.[19][20] מחקר אחר שפורסם רק שנה לאחר מכן העלה את המקור המזרח תיכוני של שושלות האב היהודית.[21]

בשנת 2000, החוקר האמר ועמיתיו ערכו מחקר על 1,371 גברים וקבע באופן סופי שחלק ממאגר הגנים האבהי של קהילות יהודיות באירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון הגיע מאוכלוסיית אבות משותפת במזרח התיכון. הם הציעו שרוב הקהילות היהודיות בתפוצות נותרו מבודדות ואנדוגמיות יחסית לאוכלוסיות השכנות הלא-יהודיות.[22][4]

מחקרים שנערכו על ידי נבל ועמיתיועל הקשרים הגנטיים בין יהודים אשכנזים, כורדים וספרדים העלו כי יהודים דומים יותר מבחינה גנטית לקבוצות בצפון הסהר הפורה (כורדים, טורקים וארמנים) מאשר לאוכלוסיות דוברות הערבית באזור ארץ ישראל, וומציעים שחלק מההבדל הזה עשוי לנבוע מהגירה שהתקיימה מאזור חצי האי ערב לאזור ישראל, ירדן ולבנון במהלך אלפיים השנים האחרונות. בהתחשב בתזמון של מקור זה, המחקר מצא כי "הרקע הגנטי המזרח תיכוני הנפוץ (של אוכלוסיות יהודיות) קדם להתהוות העמים באזור ומסיק שמאגר כרומוזומי ה-Y של יהודים הוא חלק בלתי נפרד מהנוף הגנטי של המזרח התיכון.[13]

במחקר שנערך בשנת 2003 החוקרים לוקוט ועמיתיו מצאו כי יהודים מזרחים, ספרדים ואשכנזים וגם לבנונים ופלסטינים, "מציגים דימיון בדפוסי ההפלוטיפ ה-Y שלהם, הן בהתייחס לתפוצת ההפלוטיפ והן ביחס לתדירות ההפלוטיפ VIII הקדומים". המחברים ציינו בממצאיהם כי תוצאות אלו מאששות קווי דמיון בתדירויות הפלוטיפ Y של אוכלוסיות מזרח תיכוניות אלו, החולקות מוצא גיאוגרפי משותף."[6]

במחקר שנערך על יהודים ישראלים מארבע קבוצות שונות (יהודים אשכנזים, יהודים כורדים, יהודים ספרדים מצפון אפריקה ויהודי עיראק) וערבים מוסלמים פלסטינים, למעלה מ-70% מהגברים היהודים ו-82% מהגברים הערבים שה-DNA שלהם נחקר ירשו את כרומוזומי ה-Y שלהם מאותם אבות אבות, שחיו באזור באלפי השנים האחרונות. "המחקר האחרון שלנו על הפלוטיפים מיקרו-לוויינים ברזולוציה גבוהה הראה שחלק ניכר מכרומוזומי Y של יהודים (70%) ושל ערבים מוסלמים פלסטינים (82%) שייכים לאותו מאגר כרומוזומים".[23] כל הקבוצות היהודיות נמצאו קרובות יותר זו לזו מבחינה גנטית מאשר לפלסטינים ולכורדים מוסלמים. נתגלה כי יהודים כורדים, ספרדים צפון אפריקאים ועיראקים אינם ניתנים להבחנה גנטית ביניהם, אך אלו שונים מעט אך באופן בר גילוי בהשוואה ליהודים אשכנזים. ביחס לאזור הסהר הפורה, ציין אותו מחקר; "בהשוואה לנתונים הזמינים מאוכלוסיות רלוונטיות אחרות באזור, נמצא כי היהודים קשורים קרוב יותר לקבוצות בצפון הסהר הפורה (כורדים, טורקים וארמנים) מאשר לשכניהם הערבים", דבר שהציעו המחברים. נבעה מהגירה והתערבות מחצי האי ערב לאוכלוסיות דוברות ערבית מסוימות בתקופת ההתפשטות האסלאמית. [13]

Y-DNA של יהודים אשכנזים

כרומוזום ה-Y של רוב היהודים האשכנזים והספרדים מכיל מוטציות הנפוצות בקרב עמי המזרח התיכון, אך לא שכיחות באוכלוסיית אירופה הכללית, כך עולה ממחקר על הפלוטיפים של כרומוזום Y של מייקל האמר, הארי אוסטרר ואחרים, שפורסם בשנת 2000. [22]

לפי האמר ועמיתיו, הדבר מצביע על כך שניתן לייחס את השושלות האבהיות של יהודי אשכנז בעיקר למזרח התיכון.

אצל יהודים אשכנזים (וספרדים), השושלות האבהיות הנפוצות ביותר הן בדרך כלל E1b1b, J2 ו- J1, כאשר שושלות אחרות קיימות בשיעורים נמוכים יותר.

האמר ועמיתיו מוסיפים כי "יהודי התפוצות מאירופה, צפון מערב אפריקה והמזרח הקרוב דומים זה לזה יותר מכפי שהם דומים לשכניהם הלא-יהודים". בנוסף, החוקרים מצאו כי "האשכול הגנטי היהודי התפזר בקרב הנתונים הגנטיים של פלסטינים וסורים, בעוד ששאר האוכלוסיות הלא-יהודיות במזרח התיכון (ערבים סעודים, לבנונים ודרוזים) הקיפו אותו מקרוב. מבין האוכלוסיות היהודיות באשכול זה, האשכנזים היו הקרובים ביותר לאוכלוסיות דרום אירופה. המחקר העריך כי מהצד האבהי שלהם, יהודי אשכנז הם צאצאים מאוכלוסיה מקורית של כ-20,000 יהודים שהיגרו מאיטליה לאזורים אחרים באירופה במהלך האלף הראשון לספירה, וכן העריך כי "כל יהודי אירופה נראים קרובים כבני דודים מדרגה רביעית או חמישית." על-פי מחקר זה, השושלות האבהיות של יהודי רומא קרובות לאלו של יהודי אשכנז, ונראה שמקור רובם במזרח התיכון. [22]

ההערכה הכוללת המצטברת של התערובת הגנטית הזכרית בקרב אשכנזים הייתה, לפי האמר וחב', "דומה מאוד לאומדן הממוצע של מוטולסקי של 12.5%. זו יכולה להיות התוצאה, למשל, של "כמעט 0.5% לדור, על פני 80 דורות משוערים", לפי Hammer et al. נתונים כאלה הצביעו על כך שהייתה "תרומה מינורית יחסית" לשושלת האבהית האשכנזית מצד מתגיירים ליהדות ולא-יהודים. עם זאת, נתונים אלה התבססו על מגוון מצומצם של קבוצות האפלוגות אבהיות שמקורן היה באירופה. כאשר נכללו באנליזה קבוצות האפלוגריות אירופיות פוטנציאליות, התערובת המשוערת גדלה ל-23% (±7%). [lower-alpha 3]

שכיחות ההפלוגרופ R1b באוכלוסיית האשכנזים דומה לשכיחות R1b באוכלוסיות המזרח התיכון.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תאריך ] [דרוש מקור] R1b היא גם ההפלוגרופ הנפוצה ביותר בקרב גברים לא-יהודים במערב אירופה.[24] כלומר, השכיחות של תת-החלקים המזרח-תיכוניים הנומינלית של R1b בקרב אשכנזים נוטה למזער את התרומה המערבית-אירופית ל-~10% של R1b שנמצאו בקרב אשכנזים. מחקר גדול של בכר ועמיתיו משנת 2004 מציין אחוז של 5-8% תרומה אירופית למאגר הגנים האבהיים של יהודים אשכנזים.

על-פי לוקוט וחב', [6] תדירות ההפלוגרופ R1b בקרב אשכנזים הוא כ-11%. בשנת 2004, כאשר החישוב נעשה ללא יהודים מהולנד, שיעור R1b הוא 5% ± 11.6%.[24]

שני מחקרים של נבל וחב'. בשנים 2001 ו-2005, בהתבסס על סמנים פולימורפיים של כרומוזום Y, הצביעו על כך שיהודים אשכנזים קשורים קרוב יותר לקבוצות יהודיות ומזרח תיכוניות אחרות מאשר לאוכלוסיות המארחות שלהם באירופה (מוגדר בעמק הריין במזרח אירופה, הגרמני והצרפתי. אוכלוסיות). [13] [23] יהודים אשכנזים, ספרדים וכורדים היו כולם קרובים מאוד לאוכלוסיות הסהר הפורה, אפילו יותר מאשר לערבים. המחקר העלה השערה שאבותיהם של האוכלוסיות הערביות של הלבנט עלולים להתפצל עקב התערבות עם מהגרים מחצי האי ערב. [13] עם זאת, 11.5% מהאשכנזים הזכרים, וליתר דיוק 50% מהלויים בעוד 1.7% מהכהנים, [25] נמצאו כשייכים ל- R1a1a (R-M17), קבוצת ההפלוגות הדומיננטית של כרומוזומי Y באוכלוסיות מזרח אירופה. הם שיערו שכרומוזומים אלו יכולים לשקף זרימת גנים ברמה נמוכה מאוכלוסיות מזרח אירופה שמסביב, או, לחילופין, שגם היהודים האשכנזים עם R1a1a (R-M17), ובמידה רבה יותר אוכלוסיות מזרח אירופה בכלל, עשויות להיות בחלקן צאצאי הכוזרים . הם סיכמו "עם זאת, אם הכרומוזומים R1a1a (R-M17) אצל יהודים אשכנזים אכן מייצגים את שרידי הכוזרים המסתוריים, אז לפי הנתונים שלנו, תרומה זו הוגבלה למייסד בודד או לכמה גברים קרובים, ו אינו עולה על ~12% מהאשכנזים של היום." [13] [26] השערה זו נתמכת גם על ידי דוד ב' גולדשטיין בספרו מורשת יעקב: השקפה גנטית על ההיסטוריה היהודית . [27] עם זאת, Faerman (2008) קובע כי "זרימת גנים חיצונית ברמה נמוכה ממוצא מזרח-אירופי אפשרי הוכחה באשכנזים אך מעולם לא נמצאה עדות לתרומה היפותטית של כוזרים למאגר הגנים האשכנזי". [28] מחקר משנת 2017, המתרכז בלווים האשכנזים שבהם השיעור מגיע ל-50%, תוך שהוא מסמן כי יש "וריאציה עשירה של קבוצת הפלוגרופ R1a מחוץ לאירופה, הנפרדת פילוגנטית מענפי R1a האירופיים הטיפוסיים", מפרט כי תת ה-R1a-Y2619 המסוים. -clade מעיד על מוצא מקומי, וכי "המוצא המזרח תיכוני של שושלת הלויים האשכנזית בהתבסס על מה שהיה בעבר מספר מצומצם יחסית של דגימות מדווחות, יכול להיחשב כעת כמתוקף היטב". [29]

יתר על כן, ל-7% [24] [30] מיהודי אשכנז יש את קבוצת ההפלוגה G2c, שנמצאת בעיקר בקרב הפשטונים ובקנה מידה נמוך יותר, היא נמצאת בעיקר בקרב בני כל הקבוצות האתניות היהודיות הגדולות, פלסטינים, סורים ולבנונים. בהר ועמיתיו מציעים שאותן קבוצות הפלוגות הן שושלות מייסדות אשכנזיות מינוריות.[24]

בקרב יהודים אשכנזים נראה יהודי הולנד מציגים פרופיל ייחודי של הפלוגרופים, שכן לכרבע מהם יש את קבוצת הפלוגרופ R1b1 (R-P25), בפרט תת-הפלוגה R1b1b2 (R-M269), האופיינית לאוכלוסיות במערב אירופה.[24]

גברים אשכנזים מראים רמה נמוכה של גיוון Y-DNA בתוך כל הפלוגרופ ראשי, מה שאומר שבהשוואה לגודל האוכלוסייה המודרנית, נראה שפעם היה מספר קטן יחסית של גברים שהולידו ילדים. זה אולי נובע מסדרה של אירועי מייסדים ושיעורים גבוהים של אנדוגמיה באירופה. למרות שיהודים אשכנזים מייצגים אוכלוסייה שנוסדה לאחרונה באירופה, השפעות מכוננות מצביעות על כך שהם נבעו כנראה מאוכלוסיית מקור גדולה ומגוונת במזרח התיכון, שכנראה הייתה גדולה יותר מאוכלוסיית המקור ממנה הגיעו האירופאים הלא-יהודים.[24]

התפלגות הפלוגרופית Y-DNA בקרב אשכנזים
מחקר CT
E-M35 (E1b1b1) GHIJK
G2c-M377 IJK
J-M304 P-P295
E-M78



</br> (E1b1b1a) 		E-M123



</br> (E1b1b1c) 		Q-M378



</br> (Q1b) 		R1-M173
J1-M267 J* J2-M172 R-M17



</br> (R1a1a) 		R1b1 (P25)
J-M410



</br> (J2a*) 		J-M67



</br> (J2a1b) 		R-M269



</br> (R1b1b2) 		R1b1*



</br> (P25)
האמר 2009 [30] גדול [lower-alpha 6] ~3% ~17% ~7% ~17% ~6% ~14% ~7% ~12% ~9% ~2%
בהר 2004 [24] 442 16.1% 7.7% 19% 19% 5.2% 7.5% 10%
Semino 2004 [18] ~80 5.2% 11.7% לא נבחן 14.6% 12.2% 9.8% לא נבחן לא נבחן לא נבחן
נבל 2001 [13] 79 23% ? 19% 24% ? 12.7% 11.4%
Shen 2004 [31] 20 10% 10% 5% 20% 5% 15% 5% 20% 10%

Y-DNA של יהודים ספרדים

המחקר הגדול הראשון על יהודי צפון אפריקה הובל על ידי ג'רארד לוקוט ואחרים. בשנת 2003. [6] מחקר זה הראה שיהודי צפון אפריקה הראו הפלוגרופים מסוג Y הקרובים מאוד בזהותם ובתדירותם לאלו של לבנונים ופלסטינים. המחברים גם השוו את התפלגות ההפלוטיפים של יהודים מצפון אפריקה עם יהודים ספרדים, אשכנזים ויהודים "מזרחים" (מזרחים), ומצאו הבדלים משמעותיים בין האשכנזים והמזרחים לבין שתי הקבוצות האחרות. [6]

הקהילה היהודית של האי ג'רבה בתוניסיה היא נושא הדורש תשומת לב מיוחדת, שכן על-פי מסורת הקהילה, היא נוסדה בימי חורבן בית המקדש הראשון. שני מחקרים ניסו לבדוק השערה זו תחילה על ידי G. Lucotte et al. משנת 1993, [32] השני של F. Manni et al. של 2005. [33] הם גם מסיקים שיהודי מאגר הגנים האבהיים של ג'רבה שונה מהערבים והברברים של האי. עבור 77.5% הראשונים מהדגימות שנבדקו הן מהפלוטיפ VIII (ככל הנראה דומה להפלוגרופ J לפי Lucotte), השנייה מראה ש-100% מהדגימות הן של Haplogroup J *. השני מצביע על כך שלא סביר שרוב הקהילה הזו מגיעה מקולוניזציה עתיקה של האי בעוד שעבור לוקוט לא ברור אם התדירות הגבוהה הזו היא באמת מערכת יחסים עתיקה. לפיכך, מחקרים אלה מצביעים על כך שהשושלת האבהית של יהודי צפון אפריקה מגיעה בעיקר מהמזרח התיכון עם תרומה מיעוט של שושלות אפריקאיות, כנראה ברברים.

המחקר הגדול ביותר עד כה על יהודים שחיו בצפון אפריקה נערך בשנת 2012 והובל על ידי פרופ' הארי אוסטרר מהמחלקות לפתולוגיה, גנטיקה וילדים במכללת אלברט איינשטיין לרפואה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, ופורסם באינטרנט בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, בו מצאו החוקרים שבקרב היהודים שחיו במרוקו ובאלג'יריה התגלה יסוד אירופי משמעותי יותר במאגר הגנים שלהם מאשר שנמדד בקרב היהודים שחיו בתוניסיה ובלוב, כנראה כתוצאה מהצטרפותם של מגורשי ספרד לשתי הקהילות הללו ב-1492 וב-1497. בכל הקהילות של יהודי צפון אפריקה נמצאה רמה גבוהה של אנדוגמיה.[34]

Y-DNA של יהודים כורדים

במאמרם של נבל ועמיתיו,[13] המחברים מראים שיהודים כורדים וספרדים חולקים מוצא גנטי אבהי בלתי מובחן, כאשר שתי האוכלוסיות דומות אך גם מעט שונות מיהודים אשכנזים (ייתכן בגלל תערובת אירופאית ברמה נמוכה ו/או סחיפה גנטית במהלך בידוד בקרב אשכנזים). המחקר מראה שהערבוב בין העדה היהודית הכורדית לבין האוכלוסיה הכורדית המוסלמית הייתה זניחה וכן היהודים הכורדים קרובים יותר לקבוצות יהודיות אחרות מאשר לאוכלוסיה הכורדית בקרבה גרו במשך שנים רבות. האמר [22] כבר הראה את המתאם החזק בין המורשת הגנטית של יהודים מצפון אפריקה עם יהודים כורדים. גודל מדגם 9/50 – 18% הפלוגרופ T1.[35]


מחקר משנת 2002 של הגנטיקאי דרור רוזנגרטן מצא שההפלוטיפים האבהיים של יהודי ההרים הינם "משותפים עם עדות יהודיות אחרות ומעידים על מוצא ים תיכוני".[36] מחקר משנת 2016 הראה, על בסיס מדגם של 17 גברים, כי 11.8% מיהודי ההרים שנבדקו במחוז דרבנצקי של דאגסטן השתייכו להפלוגרופ T-P77. [37]

מחקריהם של שן[31] והאמר ועמיתיו[22] מראים כי הגנים האבהיים של יהודי תימן דומים מאוד לאלו של אוכלוסיות יהודיות אחרות. הם כוללים Y haplogroups A3b2, E3b3a, E3b1, E3b1b, J1a, J2e, R1b10, והתדירות הנמוכה ביותר שנמצאה הייתה Haplogroup T-M184 2/94 2.1% במדגם אחד.

Y-DNA של יהודי אתיופיה

מחקר של לוקוט וסמטס הראה שאביהם הגנטי של ביתא ישראל היה מקורב לאוכלוסיות האתיופיות הלא-יהודיות. ממוצא זה עולה כי ביתא ישראל הם צאצאים של תושבים קדומים של אתיופיה ולא של המזרח התיכון.[38]

האמר ועמיתיו (2000) ושן (2004) הגיעו למסקנות דומות, וקישרו את הממצאים לגיורן של אוכלוסיות מקומיות.[31][22]

מחקר משנת 2010 של בכר ועמיתיו הראה כי בקרב ביתא ישראל קיימות רמות דומות של קלאסטרים גנטיים מזרח תיכוניים בדומה לאלו שנמדדו בקרב תגרים ואמהרים לא-יהודים הדוברים אף הם שפות שמיות. עם זאת, בהשוואה לבני האורומו, שהם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באתיופיה, בקרב ביתא ישראל נתגלו רמות גבוהות יותר של תערובת מזרח תיכונית.[39]

Y-DNA של יהודי הודו

ניתוח גנטי מראה כי קהילת בני ישראל מהודו מתקבצת גנטית לצד האוכלוסיות הילידיות של מערב הודו, אך יש לה קשר פטרנלי ברור לאוכלוסיות של אזור הלבנט.[3] מחקר מפורט יותר שנערך לאחרונה על יהודי הודו הראה כי המוצא הפטרנלי של יהודי הודו מורכב מהפלוגרופים האופייניים למזרח התיכון ( E, G, J(xJ2) ו- I ) וכן מהפלוגרופים האופייניים לדרום אסיה (R1a, H, L- M11, R2).[40]

כהנים ולוויים

כהנים

מחקר משותף של הנפרולוג סקורצקי והגנטיקאי האמר בחן האם הכהנים הם צאצאים של אב קדמון יחיד משותף, ובמקרה זה צריך להיות להם קבוצה של סמנים גנטיים משותפים. במחקר התגלתה קבוצה של סמנים גנטים מיוחדים (המכונה באנגלית Cohen Modal Haplotype או בקיצור CMH) שנמצאת בהסתברות גבוהה יותר בקרב כהנים, שהוגדרו במחקר כיהודים ששם משפחתם כהן או אחת מנגזרותיו. על בסיס ממצא זה, הציעו החוקרים כי הכהנים חולקים מוצא משותף משושלת קדומה הנפרדת מיתר האוכלוסיה היהודית.[41]


מחקרים מאוחרים יותר הראו שמספר הסמנים הגנטיים שבהם נעשה שימוש ומספר הדגימות לא היו גדולים מספיק.[42] מחקר נוסף בנושא, שנערך ב-2009 על ידי האמר, בהר וחוקרים נוספים, הראה כי עבור 20 מתוך 21 ההפלוגרופים שנמצאו בקרב כהנים אין הפלוגרופ צעיר משותף. חמשת ההפלוגרופים הנפוצים ביותר מהווים 79.5% מכלל ההפלוגרופים של כהן. ביניהם, הפלוגרופ J-P58 (או J1E) הוא השכיח ביותר ומשותף ל-46.1% מסך הכהנים, וההפלוגרופ השני השכיח ביותר, J- M410 או J2a מהווה 14.4% מסך הכהנים. האמר ובהר הגדירו מחדש את הפלוטיפ "CMH המורחב" כפי שנקבע על ידי סדרה של 12 סמנים גנטים ובעל קבוצת הפלוגת "רקע" הקובעת את השושלות החשובות ביותר J1E (46.1%). על-פי מחקר זה, הפלוטיפ זה לא קיים בקרב לא-יהודים. נראה שהתפצלות זו מקורה לפני 3000 ± 1000 שנים. מחקר זה בכל זאת מאשר כי הכהנים היהודיים בני זמננו מוצאם במספר קטן מאוד של אבות קדומים.[30]

בסיכום ממצאיהם הסיקו המחברים כי "ההערכות שלנו לגבי זמן ההתפצלות תומכות בהשערה שהפלוטיפ ה-CMH המורחב מייצג שושלת מייסדת ייחודית שמקורה בעברים הקדומים, והוא עבר בירושה אבהית בין הכהנים לאורך הדורות". [30]

מחקר פילוגנטיקה מולקולרית שפורסם ב-2013 ו-2016 עבור ההפלוגרופ J1 (J-M267) מציב את אהרון Y-כרומוזומלי בתוך תת-הפלוגרופ Z18271, אומדן גיל 2638-3280 שנים לפני זמננו (yBP).[43]

בקרב הלמבה, קבוצה אתנית דוברת בנטו שחיה בדרום אפריקה ובזימבבואה ותרבותה אוסרת על אכילת בשר חזיר ודורשת מילת גברים, נמצאו כרומוזומי Y ממוצא מזרח תיכוני בשכיחות גבוהה. [44] [45] אחד מהשבטים המרכיבים את הקבוצה, שבט הוונדה, מחזיק במסורת שהוא יהודי ומקורו במקום בשם סנה - אולי צנעא, תימן.[46] ישנן אינדיקציות לקשרים גנטיים בין בני הלמבה לבין אזור החצרמות בתימן, כלומר, כרומוזומי Y בקרב בני הלמבה וכרומוזומי Y בקרב תושבי החצרמות הראו חפיפה מסוימת. בנוסף, בקרב תת-השבט בומה התגלה הפלוטיפ הכהנים (CMH) בשכיחות גבוה יותר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית הכללית. החוקרים הציעו שאבותיו היהודים של שבט זה כנראה הגיעו כחלק מפשיטות שמיות לאזור מזרח אפריקה מדרום ערב, ולאחר מכן נעו בהדרגה דרומה דרך אזור זימבבואה הגדולה.[47]

לויים

מחקר שהתפרסם בשנת 2003 על כרומוזום Y על ידי הגנטיקאי בכר ועמיתיו הצביע על מקורותיהם המגוונים של הלויים האשכנזים, מעמד כוהנים המהווים כ-4% מהיהודים האשכנזים.

במחקר התגלה כי ההפלוגרופ R1a1a (R-M17), שאינו שכיחה במזרח התיכון או בקרב יהודים ספרדים, אך דומיננטי במיוחד במזרח אירופה, קיים בלמעלה מ-50% מהלויים האשכנזים, בעוד ששאר השושלת האבהית של הלויים האשכנזים היא ככל הנראה ממוצא מזרח תיכוני. בכר הציע כהסבר אפשרי אירוע מכונן, ככל הנראה בהשתתפות גבר אירופאי אחד או מעט מאוד, המתרחש בזמן סמוך להיווצרותה וההתיישבות הראשונית של העדה האשכנזית. [25] נבל, בהר וגולדשטיין שיערו שהדבר עשוי להצביע על מוצא כוזרי של הלווים האשכנזים. [27]

עם זאת, במחקר משנת 2013 של בכר ורוטסי. התגלה כי R1a-M582, תת-החלק הספציפי של R1a שאליו השתייכו כל הלויים האשכנזים שנדגמו עם R1a, נעדר לחלוטין ממדגם של 922 מזרח-אירופים ונמצא רק באחת מ-2,164 הדגימות מהקווקז, בעוד שהיווה 33.8 דגימות. % אשכנזי R1a שאינם לויים ונמצא גם ב-5.9% מתושבי המזרח הקרוב הנושאים R1a.

הקלאדה, אף שפחות מיוצגת בבני המזרח הקרוב, הייתה מגוונת יותר בקרבם מאשר בקרב יהודי אשכנז. החוקרים טענו שממצא זה תומך במקור עברי קדום לשושלת האבהית R1a הקיימת בקרב הלויים האשכנזים.[48] תת-החלק R1a-M582 התגלה גם בקרב אוכלוסיות איראניות שונות, בקרב כורדים מאנטוליה וקזחסטן, ובקרב יהודים לא אשכנזים.

שושלות אימהיות

מחקרים על DNA מיטוכונדריאלי של אוכלוסיות יהודיות הם חדשים יותר ועדיין נתונים לוויכוח.[49] השושלות האימהיות של אוכלוסיות יהודיות, שנחקרו על ידי התבוננות ב-DNA המיטוכונדריאלי, הן בדרך כלל הטרוגניות בהשוואה לשושלות האבהיות, שמוסכם כי מקורם בעיקרו מזרח תיכוני.[49] חוקרים כמו הארי אוסטרר ורפאל פאלק מאמינים שהדבר עשוי להצביע על כך שזכרים יהודים רבים מצאו בנות זוג בקהילות אירופיות ואחרות שבהם התיישבו בתפוצות לאחר שיצאו מארץ ישראל בעת העתיקה. [50]

על-פי מחקר שפורסם ב-2002 ע"י תומס ועמיתיו, מספר קהילות יהודיות חושפות מוצא אימהי ישיר שמקורו בכמה נשים אחדות. תופעה זו משותפת לקהילות יהודיות שנוסדו באופן עצמאי באזורים גיאוגרפיים שונים.[51] שני מחקרים שפורסמו ב-2006 ו-2008 העלו כי מקורם האימהי של כ-40% מהיהודים האשכנזים בארבע אמהות מייסדות בלבד שהיו ככל הנראה מהמזרח הקרוב הקדום, בעוד שאוכלוסיות הקהילות היהודיות הספרדיות והמזרחיות "לא הראו עדות להשפעה של אפקט מייסד צר".[52] [49]

למעט יהודי אתיופיה ויהודי הודו, נטען כי לכל האוכלוסיות היהודיות השונות יש מרכיבים של גנום מיטוכונדריאלי שמקורם במזרח התיכון.[5] [4] בשנת 2013, לעומת זאת, ריצ'רד ועמיתיו פרסמו עבודה המצביעה על כך שהרוב המכריע, המוערך ב"80 אחוז ממוצא האם האשכנז מגיע מנשים ממוצא אירופאי, ו-8 אחוזים בלבד מנשים ממוצא מזרח תיכוני, והיתר לא וודאי", מה שמרמז על כך שגברים יהודים היגרו מאזור ארץ ישראל לאירופה ונשאו נשים שהתגיירו מקרב האוכלוסייה המקומית, אם כי כמה גנטיקאים, כמו דורון בכר, הביעו אי הסכמה עם מסקנות המחקר. [53] מחקר אחר של פרננדס ועמיתיה טוען ששושלת K אצל יהודי אשכנז (שריצ'רדס ועמיתיו טענו שמקורה אירופאי) עשויה להיות ממקור מזרח תיכוני קדום.[54]

בהתבסס על מחקרים קודמים של mtDNA, החוקרים בכר, עצמון ועמיתיהם, מסיקים כי ישנן ראיות לכך שנשים מייסדות ממוצא מזרחי תיכוני היו מעורבות בהתלכדותן של רוב העדות היהודיות ודבר זה אירע לפני מעל 2000 שנה.[55] מחקר נוסף שפורסם בשנת 2013 ע"י ריצ'רדס ועמיתיו, עתה בהתבסס על דגימה גדולה יותר, הראה כי ה-mtDNA של יהודים אשכנזים מקורו בנשים דרום אירופאיות במקומות בהן התקיימו קהילות יהודיות עוד לפני חורבן בית שני בשנת 70 לספירה.[56]

מחקר שפורסם בשנת 2014 על-ידי פרננדז ועמיתיו הראה כי הפלוגרופ K נפוץ בקרב יהודים אשכנזים, מה שעשוי להצביע על מקור מזרח תיכוני. הם טענו כי ממצא זה סותר באופן חד-משמעי את התוצאות של מחקרם של ריצ'רדס על-פיו מקור השושלות האימהיות של האשכנזים הוא בעיקר אירופאי. אף על פי כן, חוקרים אלו קבעו כי על מנת לקבוע האם מוצאה של קבוצת נשים זו הוא יהודי או שמא תוצאה של הגירה לאירופה בתקופה הניאוליתית, יש להשלים את ריצוף ה-mtDNA של אוכלוסיות המזרח הקדום.[57]

בשנת 2004, Behar et al. מצא כי כ-32% מהיהודים האשכנזים שייכים לקבוצת המיטוכונדריה ההפלוגית K, מה שמצביע על צוואר בקבוק גנטי שהתרחש כ-100 דורות קודם לכן. [58] ההפלוגה K עצמה נחשבת שמקורה במערב אסיה לפני כ-12,000 שנה.

מחקר משנת 2006 על ידי בכר ועמיתיו, המבוסס על ניתוח ברזולוציה גבוהה של Haplogroup K (mtDNA), העלה כי כ-40% מהאוכלוסייה האשכנזית הנוכחית הם צאצאיהם של ארבע נשים בלבד, או ארבע "שושלות מייסדות", שמקורן מזרח תיכוני ואירופאי מעורב. הם הגיעו למסקנה שייתכן שמוצאם של שושלות מייסדות אלה במזרח התיכון במאות ה-1 וה-2 לספירה, ולאחר מכן הן התרחבו באירופה. יתרה מכך, נמצאה שושלת אימהית "אחות" בקרב יהודי פורטוגל, צפון אפריקה, צרפת ואיטליה.[52]

מחקר משנת 2007 של פדר ועמיתיו אישש את ההשערה של הקמת מוצא לא-אירופי בקרב שושלות האם. מחקרם לא התייחס למוצאם הגיאוגרפי של אשכנזים ולכן אינו מאשר במפורש את מוצאם ה"לבנטיני" של מייסדים אלו. מחקר זה חשף הבדל משמעותי בהתפלגות ההפלוגות הכוללת בין האוכלוסיות היהודיות האשכנזיות לאוכלוסיות המארחות האירופיות שלהן, כלומר רוסים, פולנים וגרמנים. הם הגיעו למסקנה כי לגבי mtDNAs, ההבדלים בין יהודים ללא-יהודים גדולים בהרבה מאלה שנצפו בקרב הקהילות היהודיות. המחקר מצא גם כי "ניתן להתעלם מההבדלים בין הקהילות היהודיות כאשר לא-יהודים נכללים בהשוואות". היא תמכה בפרשנויות קודמות שלפיהן, בקו האימהי הישיר, הייתה "זרימת גנים מועטה או ללא זרימת גנים מהקהילות המקומיות הלא-יהודיות בפולין וברוסיה לקהילות היהודיות במדינות אלו". [59][59]

בהתחשב ביהודי אשכנז, עצמון (מצטט את בהר לעיל) קובע שמעבר לארבע קבוצות המיטוכונדריאליות המייסדות ממוצא מזרח תיכוני אפשרי, המהווים כ-40% מה-mtDNA היהודי האשכנזי, שאר ה-mtDNA נופל להפלוגרופים אחרים, רובם ממוצא אירופי. הוא ציין כי מעבר ליהודי אשכנז, "נצפתה עדויות לנקבות מייסדות ממוצא מזרח תיכוני באוכלוסיות יהודיות אחרות המבוססות על הפלוטיפים מיטוכונדריאליים שאינם חופפים עם זמני התלכדות של מעל 2000 שנים".[5]

לגבי מקור התערובת האשכנזית, הניתוחים מצביעים על כך ש"גל ההתבוללות הגדול הראשון התרחש כנראה באזורים האירופיים של אגן הים התיכון, ככל הנראה בדרום אירופה, עם התבוללות משמעותית נוספת אך מינורית יותר במערב/מרכז אירופה".[53] לדברי ריצ'רדס, שהסכים עם קביעתם של מחקרים עבר לפיהם מוצאם האבהי של יהודי אשכנז הוא ברובו מהמזרח התיכון, ההסבר הסביר ביותר הוא שיהודים אשכנזים הם צאצאי גברים מזרח תיכוניים שהיגרו לאירופה ונישאו לנשים מקומיות שהתגיירו. המחברים מצאו "פחות ראיות להתבוללות במזרח אירופה, וכמעט אף לא למקור בצפון הקווקז/צ'ובשיה, כפי שאולי היה ניתן לצפות מההשערה הכוזרית". [53]

מחקר זה ספג ביקורת מהגנטיקאי דורון בכר, שקבע כי בעוד שה-mtDNA של יהודי אשכנז הוא ממוצא מעורב מזרח תיכוני ואירופאי, השורשים האימהיים העמוקים ביותר של יהודי אשכנז אינם אירופיים. מנגד, החוקר הארי אוסטרר סבור שהמחקר של ריצ'רדס נראה הגיוני, ותואם את ההיסטוריה היהודית. קרל סקורצקי מבית החולים רמב"ם הצהיר כי עלו פגמים חמורים מהניתוח הפילוגנטי.[60]

דייוויד ב' גולדשטיין, הגנטיקאי של אוניברסיטת דיוק שמצא לראשונה קווי דמיון בין האמהות המייסדות של יהדות אשכנז ואוכלוסיות אירופה, טען כי למרות שהניתוח של ריצ'רדס נעשה היטב ו'יכול להיות צודק', [60] ההערכה כי 80% של Mt-DNA יהודי אשכנזי הוא אירופאי לא היה מוצדק סטטיסטית בהתחשב בעלייה והצניחה האקראית של שושלות DNA מיטוכונדריאליות. הגנטיקאי אנטוניו טורוני מאוניברסיטת פאביה סבר כי המסקנות משכנעות מאוד, והוסיף כי מחקרים עדכניים על DNA של גרעין התא מראים גם "דמיון קרוב מאוד בין יהודים אשכנזים לבין איטלקים".[53] [8] [56] קהילות יהודיות הוקמו ברומא ובדרום אירופה עוד לפני חורבן בית שני בשנת 70 לספירה.[56]

מחקר משנת 2014 של Fernandez et al. מצא שיהודים אשכנזים מציגים תדירות של הפלוגרופ K המצביע על מקורות מזרח תיכוניים קדומים, תוך ציון כי תצפית זו סותרת בבירור את תוצאות המחקר בראשות ריצ'רדס שהציע מוצא אירופי בעיקרו לקו האימהי של הקהילה האשכנזית. עם זאת, המחברים גם קובעים כי תשובה סופית לשאלה האם קבוצה זו הייתה ממוצא יהודי ולא תוצאה של הגירה ניאוליתית לאירופה תדרוש גנוטיפ של ה-mtDNA המלא באוכלוסיות המזרח הקדום.[54]

מחקר משנת 2022 של קווין ברוק התמקד ב-mtDNA של יהודים אשכנזים והשתמש באלפי רצפים שלמים. ברוק מצא בסך הכל שישה ענפים של הפלוגרופ K באשכנזים שכל אחד מהם מייצג נשים מייסדות נפרדות: K1a1b1*, K1a1b1a, K1a4a, K1a9, K2a* ו-K2a2a1. [61] הוא מצא כי ענף ה-K1a9 משותף בין יהודי אשכנז ליהודי עיראק וגם עם לא-יהודים בסוריה ובאיראן.[62] K2a2a1 קיים גם בדרום אירופה אך עשוי להתאים גם למגוון של K2a2a אצל יהודים מזרחים מהקווקז ומהווה אח אימהי להפלוגרופ K2a2a2 השכיח בקרב ערבים.[63] לכן הוא הציע ש-K1a9 ו-K2a2a1 יכולים להיות ממוצא עברי קדום. ברוק מצא באופן דומה שורשים מהמזרח הקרוב לכמה קבוצות האשכנזיות נוספות, כולל R0a2m [64] ו-U1b1. [65] K1a4a מתפרש כשושלת פוטנציאלית מיוני איטלקי שהתגייר ליהדות בעת העתיקה, אך גם מצא אותה בסוריה.[66] מספר הפלוגרופים כמייצגות את ההצטרפות של נשים מערב סלאביות לקהילות יהודיות במזרח-מרכז אירופה, כולל V7a [67] ו-H11b1. [68] גם הוויכוח על מוצא כוזרי פוטנציאלי נבחן מחדש. למרות שברוק לא מצא קשר ישיר לצ'ובשים ולא לאף אחת מדגימות הכוזרים מימי הביניים שנאספו עד היום, [69] הוא סימן את הענף האשכנזי של N9a3 כתת-קלייד של וריאציה שנמצת בקרב בשקירים, עם טורקי. של אזור אוראל, ומעלה את הסברה שמקורו של ענף זה באישה כוזרית.[70] הכריכה האחורית של ספרו של ברוק נושאת מתן חסות של סקורצקי.

mtDNA של יהודים ספרדים

הגנום המיטכונדרי של עדות צפון אפריקה (מרוקו, תוניסיה, לוב) נחקר בשנת 2008 על ידי דורון בכר ועמיתיו.[49] מסקנת מחקר זה היא שיהודים מקהילות צפון אפריקה אינם חולקים את השושלות האימהיות (M1 ו- U6) האופייניות לאוכלוסיות הברברים והערבים של צפון אפריקה.[49]

בהר ועמיתיו מסיקים שאין זה סביר שליהודי צפון אפריקה יש תערובת ערבית או ברברית משמעותית, "התואמת להגבלות חברתיות שמקורן בהגבלות דתיות", או אנדוגמיה.[49]

מחקר גנטי מראה שכ-27% מיהודי מרוקו הם צאצאים של אב קדמון אחד.[71] המחקר של בכר מצא כי 43% מיהודי תוניסיה הם צאצאי ארבע נשים בשושלת האימהית שלהן.[49] לפי בכר, 39.8% מה-mtDNA של יהודי לוב "יכול להיות קשור לאישה אחת הנושאת את השושלת X2e1a1a".[49]

הייתה נוכחות גבוהה יחסית של Haplogroup T2e בקרב יהודים-ספרדים שהגיעו לטורקיה ולבולגריה לאחר גירוש ספרד.[72] ממצא זה מצביע על כך שתת-הפלוגרופ זה, שדומה יותר לאוכלוסיות שחיות כיום בערב הסעודית, מצרים וצפון מרכז איטליה מאשר לאוכלוסיות חצי האי האיברי, הופיע מוקדם יחסית באוכלוסייה היהודית-ספרדית, כי אם היא הופיעה במקום בסוף בידודה של הקהילה בחצי האי האיברי, לא היה מספיק זמן להתפשטותה באוכלוסייה. תדירות הפלוגרופ ה-T2e בספרד ובפורטוגל נמוכה באופן דרסטי מאשר באלה שהתגלו ליהודים לעיל. בדומה לכך, התאמות חתימות ספרדיות T2e5 נמצאו פחות בחצי האי האיברי מאשר בצפון מקסיקו ובדרום מערב ארצות הברית.[49] תועדה גם שושלת ממקור איברי, מה שתואם את הנתונים ההיסטוריים, קרי גירוש יהודים מחצי האי האיברי והתיישבותם מחדש באימפריה העות'מאנית.

MtDNA של יהודים מזרחים

לפי מחקר של בכר שפורסם ב-2008, 43% מיהודי עיראק הם צאצאי חמש נשים. [49] מחקרים גנטיים מראים שיהודי פרס ובוכרה מוצאם ממספר קטן של אימהות קדמוניות.[71] יהודי ההרים הראו אירוע ייסוד אימהי בולט, כאשר 58.6% מסך השונות הגנטית של ה-mtDNA שלהם מקורה באישה אחת מהלבנט הנושאת שושלת mtDNA בתוך Hg J2b. [73] [49]

לפי מחקרם של תומס ועמיתיו, 51% מיהודי גאורגיה הם צאצאי נקבה אחת.[51] לפי בהר, 58% הם צאצאיה של אם קדמונית זו.[49] ידוע שאישה זו נשאה הפלוטיפ שניתן למצוא בשטח רחב המשתרע מהים התיכון לעיראק ועד לקווקז.[71]

במחקר של ריצ'רדס ועמיתיו, המחברים מציעים שחלק קטן מהשושלת של קבוצות ההפלוגות L1 ו- L3A מאפריקה שמדרום לסהרה נמצא בקרב יהודי תימן. עם זאת, שושלות אלו מצויות בקרב יהודי תימן בתדירות נמוכה פי 4 מאשר בקרב תימנים לא-יהודים.[74] ההפלוגרופים האלה מתת הסהרה כמעט ולא קיימים בקרב יהודים מעיראק, איראן וגאורגיה ואינן מופיעים כלל בקרב יהודים אשכנזים.[74] גם האוכלוסייה היהודית בתימן חושפת אפקט מייסד: 42% מהשושלות האימהיות הישירות מקורן בחמש נשים, ארבע מוצאן ממערב אסיה ואחת ממזרח אפריקה.[49]

MtDNA של יהודי אתיופיה

עבור ביתא ישראל, התוצאות דומות לאלו של אוכלוסיית הגברים, כלומר, מאפיינים גנטיים זהים לאלו של אוכלוסיות הסביבה.[51]

MtDNA של יהודי הודו

על פי מחקר משנת 2008 על ידי בכר ועמיתיו, שושלת האם של יהודי בן ישראל וקוצ'ין בהודו היא ממוצא הודי ילידי בעיקר. עם זאת, ה-mtDNA של בני ישראל כולל גם שושלות הנפוצות בקרב יהודי איראן ועיראק וקיימות גם בקרב יהודי איטליה, וגם ל-mtDNA של יהודי קוצ'ין יש קווי דמיון לשושלות ה-mtDNA הקיימות במספר קהילות יהודיות לא אשכנזיות. [49] מחקר גנטי מראה כי 41.3% מעדת בני ישראל הם צאצאיהם של אם קדמונית אחת, שהייתה ממוצא הודי.[71] מחקר אחר מצא גם שליהודי קוצ'ין יש קווי דמיון גנטיים עם אוכלוסיות יהודיות אחרות, בפרט עם יהודי תימן, יחד עם האוכלוסיות הילידיות של הודו.[75]

DNA אוטוזומלי

מחקרים אלו מתמקדים בכרומוזומים אוטוזומליים, 22 ההומולוגיים או האוטוזומים (כרומוזומים שאינם מיניים), ולא בשושלות האבהיות או האימהיות הישירות. הטכנולוגיה השתנתה במהירות ולכן מחקרים חדשים בנושא הינם איכותיים בהרבה.

מחקר ראשוני שנערך בשנת 2001 על ידי נח רוזנברג ועמיתיו על שש אוכלוסיות יהודיות (מפולין, לוב, אתיופיה, עיראק, מרוקו, תימן) ושתי אוכלוסיות לא יהודיות (פלסטינים ודרוזים) הראה כי בעוד שלשמונה הקבוצות היו קשרים גנטיים ביניהן, ליהודי לוב יש חתימה גנטית מובהקת הקשורה לבידוד הגנטי שלהם ולתערובת אפשרית עם אוכלוסיה ברברית.[76] אותו מחקר הציע שקיים קשר הדוק בין יהודי תימן ליהודי אתיופיה. [76]

מחקר משנת 2007 של בוצ'ט ועמיתיו מצא שיהודים אשכנזים היו מקובצים במקום הקרוב ביותר לאוכלוסיות ערביות בצפון אפריקה בהשוואה לאוכלוסייה העולמית שנבחנה באותו מחקר. בניתוח המבנה האירופאי, הם חולקים קווי דמיון גנטיים עם יוונים וסיציליאנים, באופן המשקף את מוצאם במזרח הים התיכון. [77]

ניתוח קנה מידה רב מימדי של אוכלוסיות מזרח תיכוניות, יהודיות ואירופיות. [78]

במחקר משנת 2009 של קופלמן ועמיתיו, נמצא כי ארבע עדות יהודיות: אשכנזים, טורקים, מרוקאים וטוניסאים, חולקים מוצא משותף מהמזרח התיכון, עם יסוד תערובת מאוחר יותר שהביא ל"מיקום ביניים של האוכלוסיות היהודיות בהשוואה לאוכלוסיות אירופיות ולאוכלוסיות מזרח תיכוניות". המחברים מצאו כי "הכי דומה לאוכלוסיות היהודיות היא האוכלוסייה הפלסטינית". נמצא כי יהודי תוניסיה נבדלים משלוש אוכלוסיות יהודיות אחרות, מה שמרמז, לדברי המחברים, על בידוד גנטי גדול יותר ו/או על מוצא ברברי מקומי משמעותי, כמו במקרה של יהודי לוב. החוקרים לא מצאו עדויות ישירות למוצא כוזרי בקרב האשכנזים. למרות שהם כן מצאו קווי דמיון גנטיים בין יהודים, במיוחד יהודים אשכנזים, לבין הצ'רקסים, קבוצה מהקווקז, שהאזור שלה נכבש בעבר על ידי הכוזרים, הצ'רקסים, החיים בשולי אירופה הגיאוגרפית, קשורים יותר מבחינה גנטית למזרח התיכון, ולאוכלוסיות כמו יהודים לא-אשכנזים, פלסטינים ובדואים, מאשר לאירופאים.[4] [78]

מחקר נוסף של האו ועמיתיו חקר שבע קבוצות של אוכלוסיות יהודיות ממוצא גיאוגרפי שונה (אשכנזי, איטלקי, יווני, טורקי, איראני, עיראקי וסורי) והראה שלכולם יש רקע מזרח תיכוני משותף, אם כי ניתן היה להבחין בין הקהילות הללו גם מבחינה גנטית. הארי אוסטרר, מנהל התוכנית לגנטיקה אנושית במרכז הרפואי לנגון באוניברסיטת NYU, ואחד ממחבריו של מחקר זה, טען כי "הראינו שניתן לזהות יהדות באמצעות ניתוח גנטי, ולכן הרעיון של עם יהודי הוא מתקבל על הדעת".[5]

מחקר גנטי רחב גנום שבוצע על ידי ניד ועמיתיו ופורסם ב-2009 הראה כי "אנשים בעלי מוצא יהודי מלא היוו מקבץ נבדל בבירור מאותם פרטים ללא מוצא יהודי". המחקר מצא שהאשכול היהודי שנבדק, נפל בין זה של אוכלוסיות המזרח התיכון ואירופה. בהתייחס לממצאים אלה, סיכמו המחברים, "ברור שהגנום של אנשים בעלי מוצא יהודי אשכנזי מלא נושא חתימה חד משמעית של המורשת היהודית שלהם, ונראה שהדבר נובע יותר מהמוצא המזרח התיכוני שלהם מאשר מנישואי תערובת." [79]

מחקר בראשות הארי אוסטרר שפורסם ב-11 ביוני 2010 מצא קשרים הדוקים בין יהודים אשכנזים, ספרדים ומזרחים, ומצא שהם נבדלים גנטית מקבוצות לא-יהודיות. במחקר נותח דנ"א מדמם של 237 יהודים וכ-2,800 לא-יהודים, ונקבע עד כמה הם קשורים דרך IBD. יהודים אשכנזים, ספרדים ומזרחים חלקו רמות גבוהות של IBD, המקבילות בערך לזו של בני דודים רביעיים או חמישיים. כל שלוש הקבוצות חלקו תכונות גנטיות רבות, מה שמצביע על מקור משותף שראשיתו לפני למעלה מ-2,000 שנים. המחקר אכן מצא כי כל שלוש הקבוצות היהודיות הראו סימנים שונים של תערובת עם לא יהודים, כאשר הפרופילים הגנטיים של יהודים אשכנזים מצביעים על תערובת של בין 30% ל-60% עם אוכלוסיה אירופאית, אם כי הם התקבצו קרוב יותר ליהודים ספרדים ומזרחים. [80]

מחקר DNA אוטוזומלי שבוצע בשנת 2010 על ידי עצמון ועמיתיו בחן את מקורן של קהילות יהודיות איראניות, עיראקיות, סוריות, טורקיות, יווניות, ספרדיות ואשכנזיות. המחקר השווה קבוצות יהודיות אלו עם 1043 פרטים שאינם קשורים מ-52 אוכלוסיות ברחבי העולם. כדי לבחון עוד יותר את הקשר בין קהילות יהודיות ואוכלוסיות אירופיות, 2407 נבדקים אירופאים חולקו ל-10 קבוצות על סמך האזור הגיאוגרפי ממנו הגיעו. תוצאות מחקר זה תומכות במחקרים קודמים שהצביעו על המוצא המזרח תיכוני המשותף של הקבוצות היהודיות הנ"ל. עצמון מסכם כי "כל קבוצה יהודית הדגימה מוצא מזרח תיכוני לצד מרכיב משתנה שמקורו באוכלוסיה המארחת, בעוד שהפיצול בין יהודי המזרח התיכון ליהודי אירופה/סוריה, שחושב על ידי סימולציה והשוואה של התפלגות אורך של מקטעי IBD, התרחש לפני 100-150 דורות, אשר תואר כ"תואם לפיצול היסטורי שדווח שהתרחש לפני יותר מ-2500 שנה", שכן הקהילה היהודית בעיראק ובאיראן נוסדה על ידי יהודים שחיו בבבל ובפרס במהלך ואחרי גלות בבל. ההבדל העיקרי בין יהודים מזרחים לאשכנזים/ספרדים היה היעדר מרכיבים דרום אירופיים בראשונים. מן המחקר עלה כי ההבדל המרכזי בין יהודים מזרחים לבין יהודים אשכנזים וספרדים מקורו בכך שבקרב עדות המזרח לא קיים המרכיב הדרום אירופאי שהתגלה בקרב יהודים אשכנזים וספרדיים. מכך עולה שקהילות אלו נוסדו בשלב מאוחר יותר, כתוצאה מתהליכי גירוש והגירה של יהודים מארץ ישראל תחת השלטון הרומי. הקבוצות הקרובות ביותר הקשורות לעדות היהודיות שנבדקו היו הפלסטינים, הבדואים, הדרוזים, היוונים והאיטלקים. בנוגע לקשר זה, המחברים מסיקים כי "ממצאים אלו נתמכים גם על-ידי החפיפה המשמעותית של ההפלוגרופים מסוג Y בין יהודים אשכנזים ולא אשכנזים לבין ערבים ישראלים וערבים פלסטינים". [1] [5] [4] [81]

בשנת 2011, מורג'אני ועמיתיו זיהו שיעור של 3%–5% מוצא שמקורו באפריקה שמדרום לסהרה בכל שמונה העדות היהודיות שנבדקו (יהודי אשכנז, יהודי סוריה, יהודי איראן, יהודי עיראק, יהודי יוון, יהודי טורקיה, יהודי איטליה).[82] העיתוי של תערובת אפריקאית זו בקרב כל האוכלוסיות היהודיות היה זהה. התאריך המדויק לא נקבע, אך ההערכה היא שזו התרחשה בין 1,600 ל-3,400 שנים לפני זמננו. למרות שתערובת אפריקאית נזו קבעה גם בקרב תושבי דרום אירופה ואוכלוסיית המזרח הקרוב, תערובת זו נמצאה מוקדמת יותר בהשוואה לאוכלוסיות היהודיות. המחברים הציגו ממצא זה כראיה נוספת באשר למוצאן המשותף של 8 העדות היהודיות הללו. "מסקרן שיהודי איראן ועיראק — שמקורם כנראה באופן חלקי מיהודים שהוגלו לבבל לפני כ-2,600 שנה — שותפים לאותה התערובת האפריקאית. הסבר אפשרי לתצפיות אלו הוא שהן משקפות היסטוריה משותפת של רבות מהעדות היהודיות שהיו חלק מאוכלוסייה קדומה אחת שבה התערבה אוכלוסיה אפריקנית עוד לפני שהתהוותה הגולה היהודית במאה ה-8 עד ה-6 לפנה"ס".[4] [83]

אוסטרר מצא גם שיהודי אתיופיה קשורים בעיקר לאוכלוסיות הילידים של אתיופיה, אבל יש להם קשרים גנטיים רחוקים למזרח התיכון מלפני למעלה מ-2000 שנה, והם כנראה צאצאיהם של כמה מייסדים יהודים. ההשערה הייתה שהקהילה החלה כאשר כמה יהודים נודדים התיישבו באתיופיה בימי קדם, גיירו מספר מקומיים ליהדות והתחתנו עם האוכלוסיות המקומיות. [84]

מחקר של האבר ועמיתיו (2013) ציין כי בעוד שמחקרים קודמים על הלבנט, שהתמקדו בעיקר באוכלוסיות יהודיות בתפוצות, הראו כי "היהודים מהווים אשכול ייחודי במזרח התיכון", מחקרים אלה לא הבהירו "האם הגורמים שהניעו את המבנה הזה מערבים גם קבוצות אחרות בלבנט". המחברים מצאו עדויות חזקות לכך שאוכלוסיות הלבנט המודרניות מוצאן משתי אוכלוסיות אבות קדומות עיקריות לכאורה. קבוצה אחת של מאפיינים גנטיים המשותפים לאוכלוסיות אירופה ומרכז אסיה של ימינו בולטת ביותר בלבנט בקרב "לבנונים, ארמנים, קפריסאים, דרוזים ויהודים, כמו גם טורקים, איראנים ואוכלוסיות קווקזיות". הסט השני של מאפיינים גנטיים תורשתיים משותף לאוכלוסיות בחלקים אחרים של המזרח התיכון וכן עם כמה אוכלוסיות אפריקאיות. אוכלוסיות לבנט בקטגוריה זו כוללות כיום "פלסטינים, ירדנים, סורים, כמו גם צפון אפריקאים, אתיופים, סעודים ובדואים". לגבי מרכיב שני זה של אוכלוסיות הלבנט, המחברים שיערו כי "הלבנט טרום התפשטות האסלאם היה דומה יותר מבחינה גנטית לאירופה מאשר למזרח התיכון". המחברים מצאו גם מתאם חזק בין דת ומוצא בלבנט.

כל היהודים (ספרדים ואשכנזים) מתקבצים בענף אחד; דרוזים מהר הלבנון ודרוזים מהר הכרמל מתקבצים על ענף נפרד משלהם; ולבנונים נוצרים מתקבצים על ענף משותף עם האוכלוסיות הנוצריות של ארמניה וקפריסין שעה שלבנונים מוסלמים משתבצים כקבוצה חיצונית. האוכלוסיות המוסלמיות ברובן של סורים, פלסטינים וירדנים מתקבצות על ענפים עם אוכלוסיות מוסלמיות אחרות ורחוקות יותר, כמו מרוקו ותימן.[85]

מחקר משנת 2014 של כרמי ועמיתיו שפורסם ב-Nature Communications נמצא כי האוכלוסייה היהודית האשכנזית מקורה בתערובת אחידה בין קבוצות מזרח תיכוניות וקבוצות אירופיות.[86] המחקר מצא כי כל היהודים האשכנזים מוצאים מכ-350 פרטים שהיו גנטית כמחציתם ממוצא מזרח תיכוני ומחציתם ממוצא אירופאי. לפיכך, כל היהודים האשכנזים קרובים זה לזה כבני דודים לפחות מדרגה 30.[87] לדברי המחברים, צוואר בקבוק גנטי זה התרחש ככל הנראה כ-600-800 שנים לפני זמננו, ואחריו אירעה צמיחה מהירה ובידוד גנטי (בשיעור של 16% עד 53% בכל דור). ניתוח המרכיבים העיקרי של גרסאות נפוצות בדגימות ה-AJ המצופות, אישר תצפיות קודמות בדבר הקרבה של יהודי אשכנז לאוכלוסיות יהודיות, אירופיות ומזרח תיכוניות אחרות. [88] [86]

מחקר משנת 2016 של אלחייק ועמיתיו שפורסם בכתב העת Genome Biology and Evolution מצא כי ה-DNA של יהודים אשכנזים מקורו בצפון מזרח טורקיה . [89] החוקרים טענו כי ניתן לאתר את מקורם של 90% מהיהודים האשכנזים בארבעה כפרים עתיקים בצפון מזרח טורקיה. החוקרים שיערו שמקורם של היהודים האשכנזים באלף הראשון, כאשר יהודי איראן המירו את דתם של אוכלוסיות יוון-רומית, טורקית, איראנית, דרום קווקז וסלאבית המתגוררות בטורקיה, ושיערו כי מקורה של שפת היידיש שם גם בקרב סוחרים יהודים כשפת סתרים על מנת להשיג יתרון במסחר לאורך דרך המשי. [90] [91]

במחקר משותף שפורסם ב-2016 על ידי Genome Biology and Evolution, קבוצה של גנטיקאים ובלשנים מבריטניה, צ'כיה, רוסיה וליטא, דחו את המרכיבים הגנטיים והלשוניים שהוזכרו במחקר של אלחייק. באשר למרכיב הגנטי, המחברים טענו ששימוש ב"כלי GPS" גנטי (כפי שהשתמשו בו אלחייק ועמיתיו) יציב את האיטלקים והספרדים ביוון, כל התוניסאים וכמה כוויתים בים התיכון, כל היוונים בבולגריה ובים השחור, וזאת שעה שהלבנונים היו מפוזרים לאורך קו המחבר בין מצרים לקווקז. באשר למרכיב הלשוני, ציינו המחברים "יידיש היא שפה גרמאנית, שאינה מותירה מקום להשערת הרלקסיפיקציה הסלאבית ולרעיון של מגעים מוקדמים בין היידיש המוקדמת לשפה הפרסית באסיה הקטנה". [92]

מחקר משנת 2016 על יהודים הודים מקהילת בני ישראל מאת וולדמן ועמיתיו מצא כי ההרכב הגנטי של הקהילה "ייחודי בקרב אוכלוסיות הודיות ופקיסטניות שבחנו בכך שיש להם מוצא גנטי רב המשותף לאוכלוסיות יהודיות אחרות. חיבור התוצאות מכל המחקרים מצביע על כך שמוצאה של קהילת בני ישראל הוא יהודי והודי מעורב, כאשר התרומה הגנטית של כל אחת מאוכלוסיות אבות אלו היא משמעותית". המחברים גם בחנו את הפרופורציה והשורשים של המוצא היהודי המשותף והתערובת הגנטית המקומית: "בנוסף, ביצענו ניתוח מבוסס F4 כדי לבדוק אם קהילת בני ישראל קרובה יותר ליהודים מאשר לאוכלוסיות לא יהודיות במזרח התיכון. מצאנו שאוכלוסיות יהודיות במזרח התיכון היו קרובות יותר לבני ישראל בהשוואה לאוכלוסיות אחרות במזרח התיכון שנבדקו (דרוזים, בדואים ופלסטינים). אוכלוסיות יהודיות שאינן מזרח תיכוניות עדיין היו קרובות יותר לבני ישראל בהשוואה לבדואים ופלסטינים, אך לא בהשוואה לדרוזים. תוצאות אלו תומכות עוד יותר בהשערה שהמוצא הלא-הודי של בני ישראל הוא יהודי ספציפי, ככל הנראה מאוכלוסיה יהודית במזרח התיכון." [93]

מחקר משנת 2017 של שו ועמיתיו, שהריצו בדיקות שונות על גנום יהודי אשכנזי, מצא תערובת אחידה בערך של מוצא מזרח תיכוני ואירופאי והגיע למסקנה שהחלק האמיתי של מוצא אירופאי הוא קרוב ל-60%, כאשר 40% הנותרים הם ממזרח תיכוני. המחברים העריכו את הלבנט כמקור הסביר ביותר למוצא המזרח-תיכוני בקרב יהודי אשכנז, וכן העריכו כי בין 60% ל-80% מהמוצא האירופאי הוא דרום אירופי, "כאשר היתר כנראה מזרח אירופי".[94]

במחקר גנטי שפורסם בשנת 2020 על שרידי שלדים מתקופת הברונזה ותקופת הברזל שנחשפו בארץ ישראל, ירדן ולבנון (התרבות הכנענית) נחשפה עדות להגירה בקנה מידה גדול של אוכלוסיות הקשורות לאלו של הרי הזגרוס או הרי הקווקז לתוך דרום הלבנט שהלכה והתגברה עד תקופת הברונזה. לפיכך התגלה שהאוכלוסיה הכנענית התהוותה ממיזוג בין המהגרים הללו לבין קבוצות שחיו בלבנט עוד קודם לכן בתקופה הניאוליתית. ממצא זה עלה בקנה אחד עם הדנא המודרני של מספר עדות יהודיות (ובהם יהודים ספרדים מרוקאים, אשכנזים ומזרחים) ואוכלוסיות לא-יהודיות מאזור הלבנט (כגון סורים, לבנונים, פלסטינים ודרוזים) וקבוצות יהודיות (כגון יהודים ספרדים מרוקאים, יהודים אשכנזים ויהודים מזרחים). קבוצות אלה חולקות למעלה מ-50% ממוצאן עם קבוצות שחיו בלבנט בתקופת הברונזה או בהרי הזגרוס בתקופה הכלקוליתית. בקרב יהודים אשכנזים נמצאה 41% תערובת אירופאית. המחקר עיצב את הקבוצות המודרניות האמורות כיורשות מוצא משתי האוכלוסיות הקדומות. נמצא כי מוצאם הגנטי של יהודי אתיופיה מורכב מכ-80% מוצא מזרח אפריקאי או מקרן אפריקה, ולצידו מרכיבים הדומים לשל כנען ושל הזגרוס.[15]

השוואה לאוכלוסיות לא-יהודיות

אוכלוסיות אחרות באזור הלבנט

ניתוח גורמים ראשיים כלל-גנום של אוכלוסיות העולם. הקלאסטר של אזור הלבנט מופיע בצבע ורוד.[85]

מחקרים גנטיים רבים הדגימו כי רוב העדות היהודיות השונות והדרוזים, הפלסטינים, [3] [5] [4] [31] הבדואים, [5] [4] הלבנונים וקבוצות אחרות בלבנט מתקבצות זו בסמוך לזו מבחינה גנטית. מחקרים רבים מצאו שיהודים אשכנזים ופלסטינים קרובים זה לזה יותר מאשר הפלסטינים או היהודים האשכנזים קרובים לאירופים או אפריקאים.[5] [4] [23] מחקרים מצאו חפיפה גנטית מהותית בין ערביי ישראלי ופלסטינים ליהודים אשכנזים וספרדים. נמצא הבדל קטן אך מובהק סטטיסטית בהתפלגות ההפלוגות Y-כרומוזומליות של יהודים ספרדים ופלסטינים, אך לא נמצאו הבדלים מובהקים בין יהודים אשכנזים לפלסטינים וגם לא בין שתי הקהילות היהודיות. עם זאת, נמצא אשכול מאוד מובחן בהפלוטייפים . 32% מ-143 כרומוזומי ה-Y הערביים שנחקרו השתייכו ל-"I&P ערבי קלאד" זה, שהכיל רק כרומוזום אחד שאינו ערבי, זה של יהודי ספרדי. אפשר לייחס זאת לבידוד הגיאוגרפי של היהודים או להגירה של שבטים ערבים באלף הראשון. [23] עוד התגלה כי העם הדרוזי, שמשמש כמעין מדגם של המצב הגנטי במזרח הקרוב בעת העתיקה,[95] הם הקרובים ביותר ליהודים מבין האוכלוסיות באזור הלבנט.[1] לבנונים גם מתקבצים מקרוב עם קבוצות אתניות יהודיות, קרובות יותר מסורים ופלסטינים, על פי מחקר משנת 2010 של Behar et al. [3] בניגוד לקבוצה היהודית, הלבנונית והדרוזית הקרובה מאוד הייתה החבורה הפלסטינית, שהייתה הכי קרובה לסעודים ולבדווים, מה שמרמז על מוצא משמעותי מחצי האי ערב בניגוד למקור הלבנטיני יותר של הקבוצות הקודמות.[3]

מחקר ארכיאוגנטי של דרום הלבנט (Salamon et al., 2010) חקר הפלוגרופים של mtDNA מהתקופה הכלקוליתית ממערה במדבר יהודה. ההפלוגרופים הרווחים של mtDNA היו אלה בקבוצת ההפלוג U3a, H ו- H6 . "U3 שכיח למדי ב-mtDNA עכשווי מדגימות מהמזרח הקרוב והלבנטיני, דבר המצביע על המשכיות זמנית בקבוצות ההפלוגות של mtDNA עוד מהתקופה הכלקוליתית (בסביבות 4500-4000 לפני הספירה). בנוסף, ההפלוטיפים U3a ו-H6 שהופיעו בדגימות ה-DNA העתיקות הופיעו גם במגוון רחב של אוכלוסיות יהודיות בנות זמננו. [96] [97]

שומרונים

השומרונים הם צאצאיהם אוכלוסייה שהתגוררה באזור השומרון לפחות מאז המאה הרביעית לפנה"ס. הם רואים עצמם כצאצאיהם של שבטי אפרים ומנשה שחיו בממלכת ישראל לפני חורבנה בשנת 722 לפנה"ס, להבדיל מהיהודים, צאצאי שבטי ישראל הדרומיים שחיו בממלכת יהודה.

בשנת 2004, החוקר שן ועמיתיו השוו את ה-Y-DNA וה-DNA-mt של 12 גברים שומרונים לזה של 158 גברים שאינם שומרונים, כולל גברים יהודיים משש עדות שונות (אשכנזים, מרוקאים, טריפוליטאים, אתיופים, עיראקים ותימנים) ו-2 אוכלוסיות לא יהודיות מישראל (דרוזים וערבים). במחקר התגלה כי קיימים קווי דמיון משמעותיים בין קווים אבהיים של יהודים ושומרונים, אך הקווים האימהיים שונים בין שתי האוכלוסיות. המרחקים הגנטיים בזוגיות (Fst) בין 11 אוכלוסיות מ-AMOVA הוחלו על הנתונים הכרומוזומליים והמיטוכונדריים של Y. עבור כרומוזום Y, כל הקבוצות היהודיות (פרט ליהודי אתיופיה) קשורות זו לזו ואינן שונות באופן משמעותי מהשומרונים (0.041) או הדרוזים (0.033), אך שונות מהערבים הפלסטינים (0.163), האפריקאים. (0.219), ואירופים (0.111). מחקר זה הצביע על כך שלכרומוזום Y השומרוני והיהודי יש זיקה גדולה בהרבה לאחר מאשר לשכניהם הגיאוגרפיים, הערבים הפלסטינים. זה מצביע על כך שהשניים חולקים אוכלוסיה משותפת של המזרח הקרוב לפני ההתפצלות שלהם במאה הרביעית לפני הספירה, ותומך בנרטיב השומרוני של מוצא מבני ישראל ששרדו את גלות אשור ולא מאוכלוסיות זרות שהובאו לאזור על ידי האימפריה האשורית.[31] עם זאת, תוצאות ה-mt-DNA כלל לא תאמו אוכלוסיות יהודיות אחרות, מה שתמכו במסורת היהודית (במקרא ובתלמוד) של עקירת אוכלוסיית ממלכת ישראל בידי האשורים. מתוצאות אלו הסיקו החוקרים כי השומרונים הם צאצאים של גברים עבריים ונשים לא-עבריות, דבר המאשש מרכיבים של הנרטיבים היהודיים והשומרוניים כאחד.[98]

על-פי מחקר שנערך בשנת 2013, "השומרונים הם צאצאים שבטי ישראל לפני גלות אשור בשנים 722-720 לפנה"ס".[99] החוקרים כתבו כי "תוצאות המחקר מצביעות על כך שהייתה זרימה גנטית בין נקבות לא שומרוניות לבין האוכלוסייה השומרונית במידה משמעותית יותר מאשר בקרב גברים. לעומת זאת, לשושלות הגבריות של השומרונים יש זיקה ניכרת לאלו של חמש האוכלוסיות היהודיות שנבדקו כאן (להוציא את יהדות אתיופיה). תוצאות אלו הן בהתאם לציפיות המבוססות על מנהגי הנישואים האנדוגמיים והפטרילינאליים של השומרונים ומספקות תמיכה לקשר גנטי קדום בין השומרונים לבין בני ישראל."[99]

בני הלמבה

הלמבה היא קבוצה אתנית החיה בין השבטים דוברי הבנטו בזימבבואה ובצפון דרום אפריקה. על-פי המסורת שלהם, אבות אבותיהם היו יהודים שהיגרו מיהודה לאזור תימן ומשם לאפריקה. בני העדה מקיימים מנהגים ופולחן דתי בעלי הקבלה ודמיון ליהדות, שעברו כתורה שבעל-פה במשך דורות. שני מחקרים ניסו לקבוע את המוצא האבהי של שבטים אלה. במחקר שנערך בשנת 1996 בידי ספארדל וג'נקינס עלה כי מחצית מבני הלמבה שנבדקו משתייכים לשושלות אבהיות ממוצא שמי.[100] במחקר נוסף, שנערך על-ידי מרק ג' תומאס בשנת 2000, נטען גם כן שחלק מבני הלמבה חולקים מוצא שמי משותף שייתכן שמקורו בתערובת של יהודים וערבים. באחד משבטי הלמבה התגלתה כמות גדולה של CMH.[101]

מחקר שפורסם בשנת 2013 חקר וריאציות של כרומוזומי Y בשתי קבוצות של למבה, אחת דרום אפריקאית והשנייה זימבבואית (רמבה). החוקרים כתבו כי "לא ניתן לאתר באופן חד משמעי את מקורותיהם של כרומוזומי ה-Y הלא-אפריקאים בלמבה וברמבה, אך הנתונים אינם תומכים בטענות המוקדמות יותר על המורשת הגנטית היהודית שלהם". החוקר הציע "קשר חזק יותר עם אוכלוסיות המזרח התיכון, כנראה כתוצאה מפעילות סחר באוקיינוס ההודי".[102]

תושבי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית

על פי מחקר משנת 2008 של אדמס ועמיתיו, לתושבי חצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל) יש בממוצע 20% מוצא יהודי ספרדי,[103] עם שונות גיאוגרפית משמעותית הנעה בין 0% במנורקה ועד 36.3% בדרום פורטוגל. לדברי החוקרים, חלק מהתערובת הזו עשוי להיות גם ממקור ניאוליתי, פיניקי או ערבי-סורי, אוכלוסיות שגם עליהן ידוע שהתיישבו בחצי האי האיברי במהלך ההיסטוריה.[103]

גם בקרב מספר אוכלוסיות איברו-אמריקאיות בנות זמננו התגלו רמות שונות של מוצא יהודי ספרדי. האוכלוסיה האיברו-אמריקאית מורכבת מתערובת של מספר קבוצות אתניות, כולל צאצאי מהגרים ספרדים ופורטוגליים, צאצאי עמים ילידים, וצאצאיהם של עבדים מאפריקה שמדרום לסהרה, וכמו כן גם קבוצות אחרות ממוצא אירופאי. בקרב המהגרים היו גם צאצאי אנוסים ויהודים שהתנצרו, כאשר חלק ניכר מאלו הסתירו את מוצאם היהודי.[104]

חוקרים ניתחו "שתי קהילות מבוססות בקולורדו (33 אנשים שאינם קשורים זה לזה) ובאקוואדור (20 אנשים לא קשורים) הדגימו שכיחות של מוטציות מסוימות [...] שדומה שהובאו לקהילות אלה על ידי אבות יהודים ספרדים. [...] כאשר בוחנים את המרכיב האירופאי המשוער של שתי קהילות אלו, אנו מדגימים העשרה למוצא היהודי הספרדי לא רק למוטציות אלו, אלא גם במקטעים אחרים. [....] ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם אזכורים היסטוריים של הגירה יהודית מהמחוזות המרכיבים את ספרד ופורטוגל המודרניות בעידן התגליות. חשוב מכך, הן עשויות להסביר את הופעתן של מוטציות השכיחות בדרך כלל בקרב יהודים אצל קהילות אמריקה הלטינית."[105]

ראו גם

 

הערות

הפניות

  1. ^ 1 2 3 Katsnelson, Alla (3 ביוני 2010). "Jews worldwide share genetic ties". Nature. doi:10.1038/news.2010.277. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Katsnelson2010" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  2. ^ 1 2 Frudakis, Tony (2010). [
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Google book
    פרמטרים [ page ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         https://books.google.com/books?id=9vXeydpj7VkC&pg=PA383 "Ashkenazi Jews"]. Molecular Photofitting: Predicting Ancestry and Phenotype Using DNA. Elsevier. p. 383. ISBN 978-0-08-055137-1.     {{cite book}}: Check |chapter-url= value (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":0" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Behar DM, Yunusbayev B, Metspalu M, Metspalu E, Rosset S, Parik J, Rootsi S, Chaubey G, Kutuev I, Yudkovsky G, Khusnutdinova EK, Balanovsky O, Semino O, Pereira L, Comas D, Gurwitz D, Bonne-Tamir B, Parfitt T, Hammer MF, Skorecki K, Villems R (ביולי 2010). "The genome-wide structure of the Jewish people". Nature. 466 (7303): 238–42. Bibcode:2010Natur.466..238B. doi:10.1038/nature09103. PMID 20531471. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Behar2010" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Ostrer H, Skorecki K (בפברואר 2013). "The population genetics of the Jewish people". Human Genetics. 132 (2): 119–27. doi:10.1007/s00439-012-1235-6. PMC 3543766. PMID 23052947. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "pmid23052947" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Atzmon G, Hao L, Pe'er I, Velez C, Pearlman A, Palamara PF, Morrow B, Friedman E, Oddoux C, Burns E, Ostrer H (ביוני 2010). "Abraham's children in the genome era: major Jewish diaspora populations comprise distinct genetic clusters with shared Middle Eastern Ancestry". American Journal of Human Genetics. 86 (6): 850–9. doi:10.1016/j.ajhg.2010.04.015. PMC 3032072. PMID 20560205. {{cite journal}}: (עזרה)Atzmon G, Hao L, Pe'er I, Velez C, Pearlman A, Palamara PF, Morrow B, Friedman E, Oddoux C, Burns E, Ostrer H (June 2010). "Abraham's children in the genome era: major Jewish diaspora populations comprise distinct genetic clusters with shared Middle Eastern Ancestry". American Journal of Human Genetics. 86 (6): 850–9. doi:10.1016/j.ajhg.2010.04.015. PMC 3032072. PMID 20560205. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "pmid20560205" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Lucotte G, Mercier G (2003). "Y-chromosome DNA haplotypes in Jews: comparisons with Lebanese and Palestinians". Genetic Testing. 7 (1): 67–71. doi:10.1089/109065703321560976. PMID 12820706. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "lucotte2003" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  7. ^ Zoossmann-Diskin A (באוקטובר 2010). "The origin of Eastern European Jews revealed by autosomal, sex chromosomal and mtDNA polymorphisms". Biology Direct. 5: 57. doi:10.1186/1745-6150-5-57. PMC 2964539. PMID 20925954. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Balter, Michael (8 באוקטובר 2013). "Did Modern Jews Originate in Italy?". Science. AAAS. {{cite news}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "balter" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  9. ^ Blazer, Dan G.; Hernandez, Lyla M., eds. (2006). [
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Google book
    פרמטרים [ page ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         https://books.google.com/books?id=gFtYAgAAQBAJ&pg=PA100 "The Importance of Ancestral Origin"]. Genes, Behavior, and the Social Environment: Moving Beyond the Nature/Nurture Debate. p. 100. ISBN 978-0-309-10196-7.     {{cite book}}: Check |chapter-url= value (עזרה)
  10. ^ "Jews: A religious group, people or race?". The Jerusalem Post. נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Wade, Nicholas (9 ביוני 2010). "Studies Show Jews' Genetic Similarity". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Begley, Sharon (6 באוגוסט 2012). "Genetic study offers clues to history of North Africa's Jews | Reuters". In.reuters.com. נבדק ב-12 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Nebel A, Filon D, Brinkmann B, Majumder PP, Faerman M, Oppenheim A (בנובמבר 2001). "The Y chromosome pool of Jews as part of the genetic landscape of the Middle East". American Journal of Human Genetics. 69 (5): 1095–112. doi:10.1086/324070. PMC 1274378. PMID 11573163. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Nebel 2001" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  14. ^ Behar, Doron M.; Metspalu, Mait; Baran, Yael; Kopelman, Naama M.; Yunusbayev, Bayazit; Gladstein, Ariella; Tzur, Shay; Sahakyan, Hovhannes; Bahmanimehr, Ardeshir; Yepiskoposyan, Levon; Tambets, Kristiina (בדצמבר 2013). "No Evidence from Genome-Wide Data of a Khazar Origin for the Ashkenazi Jews". Human Biology. 85 (6): 859–900. doi:10.3378/027.085.0604. PMID 25079123. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Agranat-Tamir L, Waldman S, Martin MS, Gokhman D, Mishol N, Eshel T, Cheronet O, Rohland N, Mallick S, Adamski N, Lawson AM, Mah M, Michel MM, Oppenheimer J, Stewardson K, Candilio F, Keating D, Gamarra B, Tzur S, Novak M, Kalisher R, Bechar S, Eshed V, Kennett DJ, Faerman M, Yahalom-Mack N, Monge JM, Govrin Y, Erel Y, Yakir B, Pinhasi R, Carmi S, Finkelstein I, Carmel L, Reich D (במאי 2020). "The Genomic History of the Bronze Age Southern Levant". Cell. 181 (5): 1146–1157.e11. doi:10.1016/j.cell.2020.04.024. PMID 32470400. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "ReferenceD" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  16. ^ Lawler, Andrew (28 בספטמבר 2020). "DNA from the Bible's Canaanites lives on in modern Arabs and Jews". National Geographic. נבדק ב-28 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Waldman, Shamam; Backenroth, Daniel; Harney, Éadaoin; Flohr, Stefan; Neff, Nadia C.; Buckley, Gina M.; Fridman, Hila; Akbari, Ali; Rohland, Nadin; Mallick, Swapan; Olalde, Iñigo (2022-12-08). "Genome-wide data from medieval German Jews show that the Ashkenazi founder event pre-dated the 14th century". Cell (באנגלית). 185 (25): 4703–4716.e16. doi:10.1016/j.cell.2022.11.002. ISSN 0092-8674.
  18. ^ 1 2 Semino O, Magri C, Benuzzi G, Lin AA, Al-Zahery N, Battaglia V, Maccioni L, Triantaphyllidis C, Shen P, Oefner PJ, Zhivotovsky LA, King R, Torroni A, Cavalli-Sforza LL, Underhill PA, Santachiara-Benerecetti AS (במאי 2004). "Origin, diffusion, and differentiation of Y-chromosome haplogroups E and J: inferences on the neolithization of Europe and later migratory events in the Mediterranean area". American Journal of Human Genetics. 74 (5): 1023–34. doi:10.1086/386295. PMC 1181965. PMID 15069642. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "semino04" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  19. ^ Lucotte G, David F (באוקטובר 1992). "Y-chromosome-specific haplotypes of Jews detected by probes 49f and 49a". Human Biology. 64 (5): 757–61. PMID 1398615. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Lucotte G, Smets P, Ruffié J (באוקטובר 1993). "Y-chromosome-specific haplotype diversity in Ashkenazic and Sephardic Jews". Human Biology. 65 (5): 835–40. PMID 8262508. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Santachiara Benerecetti AS, Semino O, Passarino G, Torroni A, Brdicka R, Fellous M, Modiano G (בינואר 1993). "The common, Near-Eastern origin of Ashkenazi and Sephardi Jews supported by Y-chromosome similarity". Annals of Human Genetics. 57 (1): 55–64. doi:10.1111/j.1469-1809.1993.tb00886.x. PMID 8101437. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 Hammer MF, Redd AJ, Wood ET, et al. (ביוני 2000). "Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 97 (12): 6769–74. Bibcode:2000PNAS...97.6769H. doi:10.1073/pnas.100115997. PMC 18733. PMID 10801975. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "hammer2000" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  23. ^ 1 2 3 4 Nebel A, Filon D, Weiss DA, Weale M, Faerman M, Oppenheim A, Thomas MG (בדצמבר 2000). "High-resolution Y chromosome haplotypes of Israeli and Palestinian Arabs reveal geographic substructure and substantial overlap with haplotypes of Jews". Human Genetics. 107 (6): 630–41. doi:10.1007/s004390000426. PMID 11153918. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "pmid11153918" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  24. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Behar, Doron M.; Garrigan, Daniel; Kaplan, Matthew E.; Mobasher, Zahra; Rosengarten, Dror; Karafet, Tatiana M.; Quintana-Murci, Lluis; Ostrer, Harry; Skorecki, Karl; Hammer, Michael F. (1 במרץ 2004). "Contrasting patterns of Y chromosome variation in Ashkenazi Jewish and host non-Jewish European populations". Human Genetics. 114 (4): 354–365. doi:10.1007/s00439-003-1073-7. PMID 14740294. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Behar2004b" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  25. ^ 1 2 Behar DM, Thomas MG, Skorecki K, Hammer MF, Bulygina E, Rosengarten D, Jones AL, Held K, Moses V, Goldstein D, Bradman N, Weale ME (באוקטובר 2003). "Multiple origins of Ashkenazi Levites: Y chromosome evidence for both Near Eastern and European ancestries". American Journal of Human Genetics. 73 (4): 768–79. doi:10.1086/378506. PMC 1180600. PMID 13680527. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Behar2003" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  26. ^ Nebel A, Filon D, Faerman M, Soodyall H, Oppenheim A (במרץ 2005). "Y chromosome evidence for a founder effect in Ashkenazi Jews". European Journal of Human Genetics. 13 (3): 388–91. doi:10.1038/sj.ejhg.5201319. PMID 15523495. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Goldstein, David B. (2008). "3". Jacob's legacy: A genetic view of Jewish history. Yale University Press. pp. location 873 (Kindle for PC). ISBN 978-0-300-12583-2. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Goldstein2008" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  28. ^ Gladstein A, Hammer MF (2016). "Population Genetics of the Ashkenazim". Encyclopedia of Life Sciences. pp. 1–8. doi:10.1002/9780470015902.a0020818.pub2. ISBN 978-0-470-01590-2.
  29. ^ Behar DM, Saag L, Karmin M, Gover MG, Wexler JD, Sanchez LF, Greenspan E, Kushniarevich A, Davydenko O, Sahakyan H, Yepiskoposyan L, Boattini A, Sarno S, Pagani L, Carmi S, Tzur S, Metspalu E, Bormans C, Skorecki K, Metspalu M, Rootsi S, Villems R (בנובמבר 2017). "The genetic variation in the R1a clade among the Ashkenazi Levites' Y chromosome". Scientific Reports. 7 (1): 14969. Bibcode:2017NatSR...714969B. doi:10.1038/s41598-017-14761-7. PMC 5668307. PMID 29097670. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 3 4 Hammer MF, Behar DM, Karafet TM, Mendez FL, Hallmark B, Erez T, Zhivotovsky LA, Rosset S, Skorecki K (בנובמבר 2009). "Extended Y chromosome haplotypes resolve multiple and unique lineages of the Jewish priesthood". Human Genetics. 126 (5): 707–17. doi:10.1007/s00439-009-0727-5. PMC 2771134. PMID 19669163. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "pmid19669163" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  31. ^ 1 2 3 4 5 Shen P, Lavi T, Kivisild T, Chou V, Sengun D, Gefel D, Shpirer I, Woolf E, Hillel J, Feldman MW, Oefner PJ (בספטמבר 2004). "Reconstruction of patrilineages and matrilineages of Samaritans and other Israeli populations from Y-chromosome and mitochondrial DNA sequence variation". Human Mutation. 24 (3): 248–60. doi:10.1002/humu.20077. PMID 15300852. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "shen-2004" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  32. ^ Lucotte G, David F, Berriche S (ביוני 1996). "Haplotype VIII of the Y chromosome is the ancestral haplotype in Jews". Human Biology. 68 (3): 467–71. PMID 8935325. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Manni F, Leonardi P, Patin É, et al. (2005). "A Y-chromosome portrait of the population of Jerba (Tunisia) to elucidate its complex demographic history". Bulletins et Mémoires de la Société d'Anthropologie de Paris. 17 (1–2): 103–114. doi:10.4000/bmsap.956.
  34. ^ Siegel-Itzkovich, Judy (7 באוגוסט 2012). "Study completes genetic map of N. African Jews". The Jerusalem Post. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Mendez, Fernando L.; Karafet, Tatiana M.; Krahn, Thomas; Ostrer, Harry; Soodyall, Himla; Hammer, Michael F. (2011). "Increased Resolution of Y Chromosome Haplogroup T Defines Relationships among Populations of the Near East, Europe, and Africa". Human Biology. 83 (1): 39–53. doi:10.3378/027.083.0103. PMID 21453003. Estimates of the timing of the branching events within haplogroup T, along with a comprehensive geographic survey of the major T subclades, suggest that this haplogroup began to diversify in the Near East ~25 kya. Our survey also points to a complex history of dispersal of this rare and informative haplogroup within the Near East and from the Near East to Europe and sub-Saharan Africa.
  36. ^ Agamy L, Faerman M, Smith P (2002). "Mitochondrial DNA Analysis in a 5300-year-old Specimen from Israel". Ancient Biomolecules. 4 (3): 121–67. doi:10.1080/1358612021000040430.
  37. ^ Tatiana M Karafet et al., "Coevolution of genes and languages and high levels of population structure among the highland populations of Daghestan," Journal of Human Genetics (2016)
  38. ^ Lucotte G, Smets P (בדצמבר 1999). "Origins of Falasha Jews studied by haplotypes of the Y chromosome". Human Biology. 71 (6): 989–93. PMID 10592688. {{cite journal}}: (עזרה)
  39. ^ "The genome-wide structure of the Jewish people". scholar.google.com. נבדק ב-2021-11-29.
  40. ^ Chaubey G, Singh M, Rai N, Kariappa M, Singh K, Singh A, Pratap Singh D, Tamang R, Selvi Rani D, Reddy AG, Kumar Singh V, Singh L, Thangaraj K (בינואר 2016). "Genetic affinities of the Jewish populations of India". Scientific Reports. 6: 19166. Bibcode:2016NatSR...619166C. doi:10.1038/srep19166. PMC 4725824. PMID 26759184. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ Skorecki K, Selig S, Blazer S, Bradman R, Bradman N, Waburton PJ, Ismajlowicz M, Hammer MF (בינואר 1997). "Y chromosomes of Jewish priests". Nature. 385 (6611): 32. Bibcode:1997Natur.385...32S. doi:10.1038/385032a0. PMID 8985243. {{cite journal}}: (עזרה)
  42. ^ "An Updated World-Wide Characterization of the Cohen Modal Haplotype" (PDF). Sorenson Molecular Genealogy Foundation. אורכב מהמקור ב-18 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  43. ^ Maciamo, Hay (2016). "Origins and history of Haplogroup j1". {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  44. ^ Msaidie, Said; Ducourneau, Axel; Boetsch, Gilles; Longepied, Guy; Papa, Kassim; Allibert, Claude; Yahaya, Ali Ahmed; Chiaroni, Jacques; Mitchell, Michael J (11 באוגוסט 2010). "Genetic diversity on the Comoros Islands shows early seafaring as major determinant of human biocultural evolution in the Western Indian Ocean". European Journal of Human Genetics. 19 (1): 89–94. doi:10.1038/ejhg.2010.128. PMC 3039498. PMID 20700146. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Lewontin, Richard C. (6 בדצמבר 2012). "Is There a Jewish Gene?". {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ "Lost Tribes of Israel," Nova, PBS-TV, 22 February 2000 (Boston: WGBH, 2000), online at www.pbs.org/wgbh/nova/ transcripts/2706israel.html .
  47. ^ "Jewish studies research". Department of the Languages and Cultures of the Near and Middle East. SOAS.
  48. ^ Rootsi S, Behar DM, Järve M, Lin AA, Myres NM, Passarelli B, Poznik GD, Tzur S, Sahakyan H, Pathak AK, Rosset S, Metspalu M, Grugni V, Semino O, Metspalu E, Bustamante CD, Skorecki K, Villems R, Kivisild T, Underhill PA (2013). "Phylogenetic applications of whole Y-chromosome sequences and the Near Eastern origin of Ashkenazi Levites". Nature Communications. 4: 2928. Bibcode:2013NatCo...4.2928R. doi:10.1038/ncomms3928. PMC 3905698. PMID 24346185.
  49. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Behar DM, Metspalu E, Kivisild T, Rosset S, Tzur S, Hadid Y, Yudkovsky G, Rosengarten D, Pereira L, Amorim A, Kutuev I, Gurwitz D, Bonne-Tamir B, Villems R, Skorecki K (באפריל 2008). "Counting the founders: the matrilineal genetic ancestry of the Jewish Diaspora". PLOS ONE. 3 (4): e2062. Bibcode:2008PLoSO...3.2062B. doi:10.1371/journal.pone.0002062. PMC 2323359. PMID 18446216. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Behar2008b" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  50. ^ Richard Lewontin, "Is There a Jewish Gene?", New York Review of Books, 6 December 2012
  51. ^ 1 2 3 Thomas MG, Weale ME, Jones AL, Richards M, Smith A, Redhead N, Torroni A, Scozzari R, Gratrix F, Tarekegn A, Wilson JF, Capelli C, Bradman N, Goldstein DB (ביוני 2002). "Founding mothers of Jewish communities: geographically separated Jewish groups were independently founded by very few female ancestors". American Journal of Human Genetics. 70 (6): 1411–20. doi:10.1086/340609. PMC 379128. PMID 11992249. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":2" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  52. ^ 1 2 Behar DM, Metspalu E, Kivisild T, Achilli A, Hadid Y, Tzur S, Pereira L, Amorim A, Quintana-Murci L, Majamaa K, Herrnstadt C, Howell N, Balanovsky O, Kutuev I, Pshenichnov A, Gurwitz D, Bonne-Tamir B, Torroni A, Villems R, Skorecki K (במרץ 2006). "The matrilineal ancestry of Ashkenazi Jewry: portrait of a recent founder event". American Journal of Human Genetics. 78 (3): 487–97. doi:10.1086/500307. PMC 1380291. PMID 16404693. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "pmid16404693" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  53. ^ 1 2 3 4 Wade, Nicholas (8 באוקטובר 2013). "Genes Suggest European Women at Root of Ashkenazi Family Tree". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "richards" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  54. ^ 1 2 Fernández E, Pérez-Pérez A, Gamba C, Prats E, Cuesta P, Anfruns J, Molist M, Arroyo-Pardo E, Turbón D (ביוני 2014). "Ancient DNA analysis of 8000 B.C. near eastern farmers supports an early neolithic pioneer maritime colonization of Mainland Europe through Cyprus and the Aegean Islands". PLOS Genetics. 10 (6): e1004401. doi:10.1371/journal.pgen.1004401. PMC 4046922. PMID 24901650. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":1" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  55. ^ Atzmon G, Hao L, Pe'er I, Velez C, Pearlman A, Palamara PF, Morrow B, Friedman E, Oddoux C, Burns E, Ostrer H (ביוני 2010). "Abraham's children in the genome era: major Jewish diaspora populations comprise distinct genetic clusters with shared Middle Eastern Ancestry". American Journal of Human Genetics. 86 (6): 850–9. doi:10.1016/j.ajhg.2010.04.015. PMC 3032072. PMID 20560205. {{cite journal}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 3 Costa MD, Pereira JB, Pala M, Fernandes V, Olivieri A, Achilli A, Perego UA, Rychkov S, Naumova O, Hatina J, Woodward SR, Eng KK, Macaulay V, Carr M, Soares P, Pereira L, Richards MB (2013). "A substantial prehistoric European ancestry amongst Ashkenazi maternal lineages". Nature Communications. 4: 2543. Bibcode:2013NatCo...4.2543C. doi:10.1038/ncomms3543. PMC 3806353. PMID 24104924. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Costa" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  57. ^ Fernández E, Pérez-Pérez A, Gamba C, Prats E, Cuesta P, Anfruns J, Molist M, Arroyo-Pardo E, Turbón D (ביוני 2014). "Ancient DNA analysis of 8000 B.C. near eastern farmers supports an early neolithic pioneer maritime colonization of Mainland Europe through Cyprus and the Aegean Islands". PLOS Genetics. 10 (6): e1004401. doi:10.1371/journal.pgen.1004401. PMC 4046922. PMID 24901650. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ Behar DM, Hammer MF, Garrigan D, Villems R, Bonne-Tamir B, Richards M, Gurwitz D, Rosengarten D, Kaplan M, Della Pergola S, Quintana-Murci L, Skorecki K (במאי 2004). "MtDNA evidence for a genetic bottleneck in the early history of the Ashkenazi Jewish population". European Journal of Human Genetics. 12 (5): 355–64. doi:10.1038/sj.ejhg.5201156. PMID 14722586. {{cite journal}}: (עזרה)
  59. ^ 1 2 Feder J, Ovadia O, Glaser B, Mishmar D (באפריל 2007). "Ashkenazi Jewish mtDNA haplogroup distribution varies among distinct subpopulations: lessons of population substructure in a closed group". European Journal of Human Genetics. 15 (4): 498–500. doi:10.1038/sj.ejhg.5201764. PMID 17245410. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ 1 2 Hogenboom, Melissa (9 באוקטובר 2013). "European link to Jewish ancestry". BBC News. {{cite news}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Hogenboom" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  61. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 15. ISBN 978-1644699843.
  62. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 75. ISBN 978-1644699843.
  63. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 77. ISBN 978-1644699843.
  64. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 86-88. ISBN 978-1644699843.
  65. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 100-101. ISBN 978-1644699843.
  66. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 73-74. ISBN 978-1644699843.
  67. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 118-119. ISBN 978-1644699843.
  68. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 48. ISBN 978-1644699843.
  69. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 140-141. ISBN 978-1644699843.
  70. ^ Brook, Kevin Alan (2022). The Maternal Genetic Lineages of Ashkenazic Jews. Academic Studies Press. p. 85-86. ISBN 978-1644699843.
  71. ^ 1 2 3 4 "Genetics and the Jewish identity". The Jerusalem Post."Genetics and the Jewish identity". The Jerusalem Post. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "jpost" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  72. ^ Bedford, Felice L (23 בנובמבר 2011). "Sephardic signature in haplogroup T mitochondrial DNA". European Journal of Human Genetics. 20 (4): 441–448. doi:10.1038/ejhg.2011.200. PMC 3306851. PMID 22108605. {{cite journal}}: (עזרה)
  73. ^ Bertoncini, Stefania; Bulayeva, Kazima; Ferri, Gianmarco; Pagani, Luca; Caciagli, Laura; Taglioli, Luca; Semyonov, Igor; Bulayev, Oleg; Paoli, Giorgio; Tofanelli, Sergio (ביולי 2012). "The dual origin of tati-speakers from dagestan as written in the genealogy of uniparental variants". American Journal of Human Biology. 24 (4): 391–399. doi:10.1002/ajhb.22220. PMID 22275152. {{cite journal}}: (עזרה)
  74. ^ 1 2 Richards M, Rengo C, Cruciani F, Gratrix F, Wilson JF, Scozzari R, Macaulay V, Torroni A (באפריל 2003). "Extensive female-mediated gene flow from sub-Saharan Africa into near eastern Arab populations". American Journal of Human Genetics. 72 (4): 1058–64. doi:10.1086/374384. PMC 1180338. PMID 12629598. {{cite journal}}: (עזרה)
  75. ^ Cohen T, Levene C, Yodfat Y, Fidel J, Friedlander Y, Steinberg AG, Brautbar C (1980). "Genetic studies on Cochin Jews in Israel: 1. Population data, blood groups, isoenzymes, and HLA determinants". American Journal of Medical Genetics. 6 (1): 61–73. doi:10.1002/ajmg.1320060106. PMID 7395923.
  76. ^ 1 2 Rosenberg NA, Woolf E, Pritchard JK, Schaap T, Gefel D, Shpirer I, Lavi U, Bonne-Tamir B, Hillel J, Feldman MW (בינואר 2001). "Distinctive genetic signatures in the Libyan Jews". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 98 (3): 858–63. Bibcode:2001PNAS...98..858R. doi:10.1073/pnas.98.3.858. PMC 14674. PMID 11158561. {{cite journal}}: (עזרה)
  77. ^ Bauchet M, McEvoy B, Pearson LN, Quillen EE, Sarkisian T, Hovhannesyan K, Deka R, Bradley DG, Shriver MD (במאי 2007). "Measuring European population stratification with microarray genotype data". American Journal of Human Genetics. 80 (5): 948–56. doi:10.1086/513477. PMC 1852743. PMID 17436249. {{cite journal}}: (עזרה)
  78. ^ 1 2 Kopelman NM, Stone L, Wang C, Gefel D, Feldman MW, Hillel J, Rosenberg NA (בדצמבר 2009). "Genomic microsatellites identify shared Jewish ancestry intermediate between Middle Eastern and European populations". BMC Genetics. 10: 80. doi:10.1186/1471-2156-10-80. PMC 2797531. PMID 19995433. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Kopelman2009" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  79. ^ Need, Anna C; Kasperavičiūtė, Dalia; Cirulli, Elizabeth T; Goldstein, David B (2009). "A genome-wide genetic signature of Jewish ancestry perfectly separates individuals with and without full Jewish ancestry in a large random sample of European Americans". Genome Biology. 10 (1): R7. doi:10.1186/gb-2009-10-1-r7. PMC 2687795. PMID 19161619.
  80. ^ Balter, Michael (3 ביוני 2010). "Tracing the Roots of Jewishness". Science. AAAS. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ Balter M (ביוני 2010). "Human genetics. Who are the Jews? Genetic studies spark identity debate". Science. 328 (5984): 1342. Bibcode:2010Sci...328.1342B. doi:10.1126/science.328.5984.1342. PMID 20538924. {{cite journal}}: (עזרה)
  82. ^ Moorjani P, Patterson N, Hirschhorn JN, Keinan A, Hao L, Atzmon G, Burns E, Ostrer H, Price AL, Reich D (באפריל 2011). "The history of African gene flow into Southern Europeans, Levantines, and Jews". PLOS Genetics. 7 (4): e1001373. doi:10.1371/journal.pgen.1001373. PMC 3080861. PMID 21533020. {{cite journal}}: (עזרה)
  83. ^ Palmer, Gianna (2 באוגוסט 2011). "Genes Tell Tale of Jewish Ties to Africa". The Forward. נבדק ב-8 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ Begley, Sharon (6 באוגוסט 2012). "Genetic study offers clues to history of North Africa's Jews | Reuters". In.reuters.com. נבדק ב-12 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ 1 2 Haber M, Gauguier D, Youhanna S, Patterson N, Moorjani P, Botigué LR, Platt DE, Matisoo-Smith E, et al. (2013). Williams SM (ed.). "Genome-wide diversity in the levant reveals recent structuring by culture". PLOS Genetics. 9 (2): e1003316. doi:10.1371/journal.pgen.1003316. PMC 3585000. PMID 23468648.Haber M, Gauguier D, Youhanna S, Patterson N, Moorjani P, Botigué LR, Platt DE, Matisoo-Smith E, et al. (2013). Williams SM (ed.). "Genome-wide diversity in the levant reveals recent structuring by culture". PLOS Genetics. 9 (2): e1003316. doi:10.1371/journal.pgen.1003316. PMC 3585000. PMID 23468648. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "haber" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  86. ^ 1 2 Carmi S, Hui KY, Kochav E, Liu X, Xue J, Grady F, Guha S, Upadhyay K, Ben-Avraham D, Mukherjee S, Bowen BM, Thomas T, Vijai J, Cruts M, Froyen G, Lambrechts D, Plaisance S, Van Broeckhoven C, Van Damme P, Van Marck H, Barzilai N, Darvasi A, Offit K, Bressman S, Ozelius LJ, Peter I, Cho JH, Ostrer H, Atzmon G, Clark LN, Lencz T, Pe'er I (בספטמבר 2014). "Sequencing an Ashkenazi reference panel supports population-targeted personal genomics and illuminates Jewish and European origins". Nature Communications. 5: 4835. Bibcode:2014NatCo...5.4835C. doi:10.1038/ncomms5835. PMC 4164776. PMID 25203624. {{cite journal}}: (עזרה)
  87. ^ "Ashkenazi Jews descend from 350 people, study finds". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ "Genetics: Roots of the Ashkenazi Jewish population | Nature Communications | Nature Research". www.natureasia.com (באנגלית). נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Das R, Wexler P, Pirooznia M, Elhaik E (באפריל 2016). "Localizing Ashkenazic Jews to Primeval Villages in the Ancient Iranian Lands of Ashkenaz". Genome Biology and Evolution. 8 (4): 1132–49. doi:10.1093/gbe/evw046. PMC 4860683. PMID 26941229. {{cite journal}}: (עזרה)
  90. ^ Keys, David (19 באפריל 2016). "Scientists reveal Jewish history's forgotten Turkish roots". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ "Ashkenazi Jews, as well as the Yiddish language, came from four villages in Turkey: study". National Post (באנגלית). נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  92. ^ Flegontov P, Kassian A, Thomas MG, Fedchenko V, Changmai P, Starostin G (באוגוסט 2016). "Pitfalls of the Geographic Population Structure (GPS) Approach Applied to Human Genetic History: A Case Study of Ashkenazi Jews". Genome Biology and Evolution. 8 (7): 2259–65. doi:10.1093/gbe/evw162. PMC 4987117. PMID 27389685. {{cite journal}}: (עזרה)
  93. ^ Waldman YY, Biddanda A, Davidson NR, Billing-Ross P, Dubrovsky M, Campbell CL, Oddoux C, Friedman E, Atzmon G, Halperin E, Ostrer H, Keinan A (2016). "The Genetics of Bene Israel from India Reveals Both Substantial Jewish and Indian Ancestry". PLOS ONE. 11 (3): e0152056. Bibcode:2016PLoSO..1152056W. doi:10.1371/journal.pone.0152056. PMC 4806850. PMID 27010569.
  94. ^ Xue J, Lencz T, Darvasi A, Pe'er I, Carmi S (באפריל 2017). "The time and place of European admixture in Ashkenazi Jewish history". PLOS Genetics. 13 (4): e1006644. doi:10.1371/journal.pgen.1006644. PMC 5380316. PMID 28376121. {{cite journal}}: (עזרה)
  95. ^ Shlush LI, Behar DM, Yudkovsky G, Templeton A, Hadid Y, Basis F, Hammer M, Itzkovitz S, Skorecki K (במאי 2008). "The Druze: a population genetic refugium of the Near East". PLOS ONE. 3 (5): e2105. Bibcode:2008PLoSO...3.2105S. doi:10.1371/journal.pone.0002105. PMC 2324201. PMID 18461126. {{cite journal}}: (עזרה)
  96. ^ Brody, Aaron J.; King, Roy J. (בדצמבר 2013). "Genetics and the Archaeology of Ancient Israel". Human Biology. 85 (6): 925–939. doi:10.3378/027.085.0606. PMID 25079126. {{cite journal}}: (עזרה)
  97. ^ Salamon M, Tzur S, Arensburg B, Zias J, Nagar Y, Weiner S, Boaretto E (2010). "Ancient Mtdna Sequences And Radiocarbon Dating Of Human Bones From The Chalcolithic Caves Of Wadi El-Makkukh" (PDF). Mediterranean Archaeology and Archaeometry. 10 (2): 1–14. Bibcode:2010MAA....10....1S.
  98. ^ "Good Genes: How Science Helped the Samaritans Find Their Roots". Boing Boing. 9 בדצמבר 2009. נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ^ 1 2 Oefner, Peter J.; Hölzl, Georg; Shen, Peidong; Shpirer, Isaac; Gefel, Dov; Lavi, Tal; Woolf, Eilon; Cohen, Jonathan; Cinnioglu, Cengiz; Underhill, Peter A.; Rosenberg, Noah A. (בדצמבר 2013). "Genetics and the History of the Samaritans: Y-Chromosomal Microsatellites and Genetic Affinity between Samaritans and Cohanim". Human Biology. 85 (6): 825–857. doi:10.3378/027.085.0601. PMID 25079122. {{cite journal}}: (עזרה)
  100. ^ Spurdle AB, Jenkins T (בנובמבר 1996). "The origins of the Lemba "Black Jews" of southern Africa: evidence from p12F2 and other Y-chromosome markers". American Journal of Human Genetics. 59 (5): 1126–33. PMC 1914832. PMID 8900243. {{cite journal}}: (עזרה)
  101. ^ Thomas MG, Parfitt T, Weiss DA, Skorecki K, Wilson JF, le Roux M, Bradman N, Goldstein DB (בפברואר 2000). "Y chromosomes traveling south: the cohen modal haplotype and the origins of the Lemba--the "Black Jews of Southern Africa"". American Journal of Human Genetics. 66 (2): 674–86. doi:10.1086/302749. PMC 1288118. PMID 10677325. {{cite journal}}: (עזרה)
  102. ^ Soodyall, Himla (11 באוקטובר 2013). "Lemba origins revisited: Tracing the ancestry of Y chromosomes in South African and Zimbabwean Lemba". South African Medical Journal. 103 (12): 1009–13. doi:10.7196/samj.7297. PMID 24300649. {{cite journal}}: (עזרה)
  103. ^ 1 2 Adams SM, Bosch E, Balaresque PL, Ballereau SJ, Lee AC, Arroyo E, López-Parra AM, Aler M, Grifo MS, Brion M, Carracedo A, Lavinha J, Martínez-Jarreta B, Quintana-Murci L, Picornell A, Ramon M, Skorecki K, Behar DM, Calafell F, Jobling MA (בדצמבר 2008). "The genetic legacy of religious diversity and intolerance: paternal lineages of Christians, Jews, and Muslims in the Iberian Peninsula". American Journal of Human Genetics. 83 (6): 725–36. doi:10.1016/j.ajhg.2008.11.007. PMC 2668061. PMID 19061982. {{cite journal}}: (עזרה)
  104. ^ Romero, Simon (29 באוקטובר 2005). "Hispanics Uncovering Roots as Inquisition's 'Hidden' Jews". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  105. ^ Velez C, Palamara PF, Guevara-Aguirre J, Hao L, Karafet T, Guevara-Aguirre M, Pearlman A, Oddoux C, Hammer M, Burns E, Pe'er I, Atzmon G, Ostrer H (בפברואר 2012). "The impact of Converso Jews on the genomes of modern Latin Americans". Human Genetics. 131 (2): 251–63. doi:10.1007/s00439-011-1072-z. PMID 21789512. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מחקרים_גנטיים_על_יהודים&oldid=35448072"