אפרים קציר

אפרים קציר 1916 –‏ 2009
אפרים קציר, 1977, עת כיהן כנשיא המדינה
תרומות עיקריות
פיתוח של אנזימים מקובעים
נתונים נוספים ענף מדעי ביופיזיקה ארצות מגורים ישראל פרסים והנצחה חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, חתן פרס ישראל למדעי החיים הערות נשיאהּ הרביעי של מדינת ישראל

פרופ' אפרים קציר (קצ'לסקי; 16 במאי 1916 – 30 במאי 2009) היה ביופיזיקאי, נשיאהּ הרביעי של מדינת ישראל (1973–1978); זוכה פרס ישראל, פרס רוטשילד, פרס ויצמן, פרס טשרניחובסקי ופרס יפן על עבודותיו המדעיות. ממקימי התשתית המדעית-ביטחונית בישראל.

ביוגרפיה

נולד בשנת 1916 ליהודה וצילה קצ'לסקי בקייב, אליה הגיעו מפולין במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 שבה משפחתו לפולין, לעיר לודז', ובשנת 1925 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים.‏‏ בשנת 1933 סיים קצ'לסקי את לימודיו בגימנסיה העברית בשכונת רחביה שבירושלים והיה מדריך בנוער העובד. הוא למד ביוכימיה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1941 קיבל תואר דוקטור על עבודה בהדרכת מכס פרנקל.

ב-1939 סיים את קורס הקצינים (מפקדי המחלקות) של "ההגנה" ביבנאל, והיה אחראי על הצד המדעי במחלקת המחקר של הארגון. במאי 1948 מונה למפקד חיל המדע (חמ"ד) של צה"ל בדרגת סגן אלוף (אז דרגה אחת מתחת לאלוף).

בשנת 1949 הצטרף למכון ויצמן למדע, שם הקים את המחלקה לביופיזיקה ועמד בראשה עד לבחירתו לנשיא ב-1973. הוא התגורר ופעל במכון ויצמן עד יום מותו.

בשנים 1966–1969 כיהן כמדען הראשי במשרד הביטחון, תפקיד חדש שהחליף את תפקיד היועץ המדעי לשר הביטחון שבו כיהן דוד ברגמן מאז קום המדינה. ועדה בראשותו בדקה את ארגון המחקר הממשלתי, ובין המלצותיה הייתה הקמת תפקיד המדען הראשי במשרדי הממשלה השונים. תפקיד המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר היה זרז חשוב בהתפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל.

קציר ראה חשיבות גדולה בטיפוח החינוך המדעי, ועמד בראש הוועדה לקידום החינוך המדעי לנוער מהקמתה ב-1968 ועד לאחר פרישתו מנשיאות המדינה.

נשיא המדינה

קציר מבקר בחפירות תל דן מקבל הסברים מהארכאולוג וסיליוס צפיריס

במרץ 1973 נבחר קצ'לסקי כמועמדה של מפלגת העבודה לתפקיד נשיא המדינה, לאחר שניצח במרכז המפלגה את יצחק נבון. הוא היה מועמדם של יוצאי מפא"י, כדוגמת גולדה מאיר ופנחס ספיר, לעומת נבון, שהיה מועמד יוצאי רפ"י. באפריל 1973 נבחר על ידי הכנסת לתפקיד נשיא המדינה, בהתמודדות מול אפרים אורבך, והחל לכהן בתפקיד ב-24 במאי באותה שנה. קציר היה לנשיא המדינה הראשון שהתבגר בישראל. עם בחירתו עברת את שמו מקצ'לסקי לקציר, בעקבות אחיו אהרן, שנרצח שנה קודם לכן.

קציר הנהיג את הענקת אות הנשיא למתנדב, ששני הזוכים הראשונים בו (ב-1974) היו יעקב מימון והאגודה למען החייל. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום כיפור. התבטאותו על אודות האחריות לניהול המהלכים לקראת המלחמה ב-24 בנובמבר 1973 – "כאשר יתלבנו כל המעשים שנעשו בקשר למלחמה, אני חושש שנמצא כי היו בהם מחדלים לא-מעטים. אסתכן ואומר – מחדלים צבאיים ומדיניים, מחדלים שכולנו אשמים בהם, משום שרצינו להיות בעולם אוטופי שלא היה זהה לחלוטין עם המציאות שחיינו בה" – ספגה ביקורת רבה מאחר שנתפסה כניסיון להמעיט באשמתם של ראשי המדינה והצבא ונזכרה כ"כולנו אשמים". ב-1977 אירח בארץ את נשיא מצרים אנואר סאדאת.

ב-1978, לאחר תום תקופת כהונה אחת, פרש מהנשיאות וחזר לפעילות מדעית. בין השאר נטל חלק בהקמת המחלקה לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1984 הצטרף למועצה האקדמית המייעצת של אורט כנשיא המועצה. בין השנים 1986–1990 שימש כנשיא אורט העולמי.

פרסים

עבודתו המדעית זכתה להערכה רבה. בשנת 1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב. בשנת 1959 קיבל במשותף עם תלמידו מיכאל סלע את פרס ישראל למדעי החיים. נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1960. ב-1961 הוענק לו פרס רוטשילד. על תרומתו בפיתוח של אנזימים מקובעים זכה קציר ב-1985 בפרס יפן. כן קיבל תוארי כבוד מאגודות מדעיות ומאוניברסיטות שונות בעולם. ובשנת 1966 היה הישראלי הראשון שנבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. ב-1977 נבחר לחבר חוץ בחברה המלכותית הבריטית (הישראלי השני). משנת 1991 היה חבר כבוד באקדמיה הרומנית. המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה בכרמיאל נקראה על שמו בעודו בחיים.

ב-30 במאי 2009 נפטר קציר בביתו שבמכון ויצמן ברחובות, בן 93 היה במותו. לבקשתו, לא נטמן קציר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל אלא בבית העלמין ברחובות לצידה של רעייתו נינה.

משפחתו

אחיו הבכור, המדען פרופ' אהרון קציר, הצטרף עימו למכון ויצמן למדע והיה ראש המחלקה לחקר הפולימרים. הוא נרצח בשנת 1972 בהתקפת מחבלים יפנים בנמל התעופה לוד.

אשתו, נינה קציר (נולדה בפולין ונפטרה בשנת 1986 בישראל) הייתה מורה לאנגלית. כמורה לשפה האנגלית התפרסמה בשיטות ההוראה המודרניות שפיתחה. בעיתון "ג'רוזלם פוסט" פירסמה טור שהוקדש לבעיות ההוראה בשפה זרה. כרעייתו של נשיא המדינה יזמה מפגשים בין סופרי ילדים לבין ילדים. ביוזמתה נחגג בישראל שבוע הילד הבינלאומי, שבמסגרתו מספרות נשות דיפלומטים על ישראל לילדים בארץ מוצאן. לאחר מלחמת יום הכיפורים חוללה סערה זוטא, כאשר יזמה חלוקה של אלפי גיליונות "פלייבוי" לחיילים שבחזית‏‏.

לזוג קציר נולדו שלושה ילדים: בן אחד מאיר קצ'לסקי, המשמש כפרופסור למתמטיקה בטכניון, ושתי בנות שהלכו לעולמן בגיל צעיר: הבת נורית מתה משאיפת גז והבת עירית שמה קץ לחייה.

לקריאה נוספת

• אפרים קציר, אפרים קציר – סיפור חיים, ירושלים: כרמל, תשס"ח-2008.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפרים קציר

• אפרים קציר, באתר נשיא מדינת ישראל
• אפרים קציר, באתר הכנסת
• אפרים קציר, באתר הסוכנות היהודית
• כרטיס אישי, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• אפרים קציר, באתר "ניחוח ישראלי"
• פרס יפן לאפרים קציר: אנזימים מקובעים
• אפרים קציר בראיון לאתר ynet
• מת אפרים קציר, נשיא המדינה הרביעי, ynet,‏ 30 במאי 2009
• עפרי אילני, ברק רביד ושירות "הארץ", הנשיא הרביעי, אפרים קציר, הלך לעולמו, באתר הארץ, 30 במאי 2009
• איציק וולף, אפרים קציר נפטר בביתו, הלוויה תתקיים ברחובות, חדשות מחלקה ראשונה, 30 במאי 2009
• אבי בליזובסקי, הקהילה המדעית והחינוכית מתאבלת על מותו של פרופ' אפרים קציר, הידען, 1 ביוני 2009
• אבי בליזובסקי, פרופ' אפרים קציר שנפטר הערב: "על שני דברים הצטערתי – על סגירת חיל המדע וסגירת העיתון מדע, הידען, 31 במאי 2009
• אהוד גזית, חזון של מעצמת מדע, הארץ, 8 ביוני 2009