באטמן: האביר האפל חוזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באטמן: האביר האפל חוזר
Dark knight returns.jpg
כריכת החוברת הראשונה בסדרה, אמנות מאת פרנק מילר ולין וורלי
השם המקורי: Batman: The Dark Knight Returns
יוצר: פרנק מילר
תקופת פרסום מקורית
של רצועות הקומיקס:
פברואר 1986 – יוני 1986
סינדיקציה: DC קומיקס
rss: ISBN 1-5638-9342-8
מספר החוברות שהתפרסמו: 4

"האביר האפל חוזר" (באנגלית: The Dark Knight Returns) הוא רומן גרפי אפל מאת פרנק מילר המבוסס על חוברות הקומיקס באטמן בהוצאת DC קומיקס. היצירה פורסמה ב-4 חלקים בין פברואר ליוני 1986. זוהי יצירה העומדת בפני עצמה ומספרת על באטמן בעתיד, כגבר בגיל העמידה. הסיפור מציג את באטמן באופן קודר במיוחד, וכולל תיאורים של אלימות קשה, בניגוד לאופן הקליל שבו הוצגה דמותו באותה תקופה. בסיפור זה באטמן שב לתפקיד לאחר פרישה של עשר שנים, בעקבות כנופיות בריונים שמטילות את חתיתן על גות'אם סיטי. גות'אם העתידית היא חברה פוסט-מודרניסטית המאמינה בשיקום רוצחים פסיכופטים ומתייחסת בשלילה לפעילותו של באטמן הנוטל את החוק לידיו. נראה שבעתיד זה גם גיבורי-על נוספים פרשו מפעילות בנסיבות דומות, ורק סופרמן ממשיך לפעול, כשהוא כפוף לשליטת הממשלה. ב-2001 יצא המשך לסיפור, "באטמן: האביר האפל מכה שנית", גם הוא מאת פרנק מילר, המתאר כיצד באטמן מארגן מחדש את גיבורי-העל השונים ונלחם נגד הממשלה המושחתת שבראשה עומד לקס לות'ור.

את הקומיקס כתב וצייר פרנק מילר, את האינקינג (מעבר בדיו על ציורי העיפרון) עשה קלאוס ינסון, את האותיות בקומיקס כתב ג'ון קוסטנזה ואת הספר צבעה לין וארלי. העורכים היו דניס אוניל ודיק ג'ורדנו.

"האביר האפל חוזר" מדורג במקום הראשון ברשימת 25 הרומנים הגרפים הגדולים של באטמן, לפי אתר IGN[1]. מספר אלמנטים מהסיפור שומשו בסרט הלייב אקשן "עלייתו של האביר האפל".

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסיפור מתרחשת בעתיד דיסטופי בגות'אם סיטי. עבר עשור מאז באטמן נראה לאחרונה. השנה עצמה אינה מפורטת, אך נשיא ארצות הברית הוא בן-דמותו של רונלד רייגן והמלחמה הקרה עדיין בעיצומה. כל גיבורי-העל נאלצו לפרוש הן עקב צו ממשלתי והן עקב יחס עוין מצד האוכלוסייה. רק סופרמן ממשיך עוד לפעול, בכפוף לשליטת הממשלה. ברוס ויין פרש מרצונו מהלחימה בפשע אחרי מותו של ג'ייסון טוד, רובין השני. בהיעדר גיבורי-על הפשע שוב שולט בעיר, וכנופיה הקוראת לעצמה "המוטאנטים" מטילה את חתיתה על גות'אם סיטי.

חזרתו של אויב ותיק גורמת לברוס ויין בן ה-55 לעטות שוב את חליפת העטלף ולפעול כבאטמן. למרות שויין מימן את שיקומו של הארווי דנט כולל ניתוח פלסטי לתקן את מחצית פניו המעוותת, השיקום נכשל ודנט חוזר לאישיותו של דו-פרצוף ולחיי הפשע. בסופו של דבר, באטמן עוצר את דו-פרצוף, אך האוכלוסייה איננה מקבלת את מעשיו ומתווכחת האם לנטילת-החוק-לידיים של באטמן יש מקום בחברה. התקשורת משחקת תפקיד גדול בסיפור, כאשר סיפור העלילה נקטע בידי מבזקי חדשות וויכוחים בין עורכים, עיתונאים ופובליציסטים על פעולותיו של באטמן והאירועים השונים שמתרחשים בסיפור.

אחרי שבאטמן מציל את קארי קלי בת ה-13 מהתקפת כנופיית המוטאנטים, קלי רוכשת תחפושת של רובין ומחפשת את באטמן על-מנת לעזור לו. היא מוצאת אותו במזבלה העירונית נלחם במנהג המוטאנטים הצעיר והחזק. מנהיג המוטאנטים מנצח את באטמן אך קלי מצילה אותו על ידי הסחת הדעת של המוטאנט וגרירת באטמן אל הבאטמוביל (שבגרסה זו היא מעין טנק), שם היא מטפלת בפצעיו. אחרי שהם חוזרים למערת העטלף באטמן מקבל את קרי כרובין החדש למרות התנגדותו של המשרת אלפרד פניוורת'. יחד עם מפכ"ל המשטרה לשעבר ג'יימס גורדון הם מתכננים להביס את המוטאנטים: גורדון נותן למנהיג המוטאנטים לברוח מהכלא, ובאטמן מביס אותו בקרב בתוך שלולית בוץ לעיני כל חברי הכנופיה. כתוצאה מהשפלתו הכנופיה מתפרקת ומספר מוטאנטים לשעבר יוצרים כנופיה חדשה בשם "בניו של באטמן" המשתמשת באלימות קשה במיוחד (כולל רצח) על מנת לטהר את גות'אם מפשע. כך הם חושבים שבאטמן פועל.

בינתיים, שובו של באטמן גורמת לאחד מאויביו הוותיקים והקטלניים ביותר, הג'וקר, להתעורר מתרדמת רבת שנים בה שהה בארקהם אסיילום. הג'וקר משכנע את המטפל שלו, ד"ר ברתולומיאו וולפר, שהוא כעת שפוי ומתחרט על מעשיו בעבר. ד"ר וולפר, המתנגד לבאטמן, מופיע עם הג'וקר בתוכנית אירוח כדי להציג לכאורה את שפיותו ולפגוע במוניטין של באטמן. בזמן שהמשטרה - המונהגת עכשיו בידי המפכ"ל אלן ינדל, שמתנגדת לנטילת החוק לידיים בידי באטמן ואחרים - תוקפת את באטמן, הג'וקר רוצח את כל הנוכחים באולפן הטלוויזיה, כולל את ד"ר וולפר, ובורח. הוא מוצא את סלינה קייל, חוטף אותה, מלביש אותה בתחפושת של וונדר וומן וקושר אותה בחבל זהוב. באטמן ורובין מצילים אותה, ומאתרים את הג'וקר בלונה פארק, שם הוא כבר רצח הרבה אנשים. באטמן מביס את הג'וקר בעימות אלים אך לא הורג אותו; ברם, הג'וקר מתאבד על ידי שבירת המפרקת של עצמו, בכוונה להפליל את באטמן ברצח ולגרום למשטרה לרדוף אחריו. באטמן מצליח לברוח רק אחרי עימות עם המשטרה, וכתוצאה מכך מתארגן מסע צייד כלל-עירוני כנגדו.

אחרי שסופרמן מצליח להדוף ראש נפץ גרעיני שירו הסובייטים ולגרום לפיצוצו במדבר, נשורת רדיואקטיבית ואבק יורדים על גות'אם, ויחד עם פעימה אלקטרומגנטית גורמים להפסקת חשמל והאפלה כללית של העיר, המתדרדרת לכאוס ואנרכיה. באטמן ורובין מגייסים את "בניו של באטמן" ומאמנים אותם בלחימה לא-קטלנית, ובעזרתם מונעים ביזה ומבטיחים זרימה סדירה של אספקה לעיר. בעוד שארצות הברית שקועה בחורף גרעיני, גות'אם נהיית העיר הבטוחה ביותר בארצות הברית. ממשלת ארצות הברית רואה בכך השפלה ומבוכה שמערערת את אמינותה וסמכותה, מורה לסופרמן לעצור את באטמן. אוליבר קווין מזהיר את באטמן מתוכנית הממשלה, ובאטמן מתכונן לעימות עם סופרמן. השניים מתעמתים ב"סמטת הפשע" שבה נרצחו הוריו של ברוס ויין, ובאטמן מנצח (עם עזרה מהחץ הירוק וחץ בעל ראש קריפטונייט). מיד לאחר העימות באטמן מת לכאורה מהתקף לב. אלפרד משמיד את אחוזת ויין ומערת העטלף ומת משבץ.

אחרי הלוויתו של ברוס ויין, מגלים שמותו היה למעשה מבויים ותוכנן כדי להוריד את הממשלה מגבו. קלארק קנט נוכח בהלוויה ונותן לרובין קריצה אחרי שהוא שומע את לבו של ברוס פועם מתוך הקבר, ובכך נותן הסכמה שבשתיקה לתוכנית. זמן מה לאחר מכן באטמן מנהיג את רובין, החץ הירוק ושאר תומכיו אל מערות עמוקות מתחת למערת העטלף ושם מתחיל לאמנם, לבנות צבא ולארגן תוכנית כדי להחזיר את השלווה וההיגיון לעולם הנגוע במשהו "גרוע יותר מגנבים ורוצחים". הוא מחליט ש"אלה יהיו חיים טובים - טובים מספיק".

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוס וויין/באטמן - מתואר בסיפור כבן 55 אשר פרש לפני כעשור מאישיותו כבאטמן. כאשר הוא רואה שהאלימות הפכה לדבר שבשגרה, הוא מחליט לחזור כבאטמן.
  • אלפרד פניוורת' - משרתו האישי והנאמן של ברוס וויין, כעת בשנות ה-80 לחייו.
  • קארי קלי/רובין - נערה בת 13 עם הורים שמתעלמים ממנה, שהופכת לשותפתו של באטמן בתור רובין. אחרי שהיא מצילה את חייו, באטמן המזדקן שם בה את מבטחו למרות התנגדותו של אלפרד.
  • ג'יימס גורדון - מפכ"ל משטרת גות'אם סיטי היוצא, שפורש מהמשטרה ביום הולדתו ה-70. מודע לזהותו הסודית של באטמן.
  • הארווי דנט/דו-פרצוף - כעת בן 50, ולאחר שריצה 12 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי ארקהם אסיילום. טופל במשך שלוש השנים האחרונות בידי ד"ר וולפר ופניו תוקנו בעזרת ניתוח פלסטי. הדוקטור שלו מאשר לו לחזור לחברה, אך במוחו הארווי דנט הוא עדיין דו-פרצוף. הוא מטיל את אימתו על העיר כשפניו חבושות בתחבושת.
  • הג'וקר - אויבו המושבע של באטמן, שמתעורר ממצב קטטוני כשנודע לו על הופעתו מחדש של באטמן. מתכנן מסע פשע אלים כדי למשוך החוצה את באטמן, מה שמוביל לעימות האחרון והסופי ביניהם.
  • מנהיג המוטנטים - ראש כנופיית המוטנטים. אכזרי וערמומי. מבקש לשלוט בגות'אם סיטי ולהרוג את כל מתנגדיו.
  • ד"ר ברתולומיאו וולפר - הפסיכיאטר של דו-פרצוף והג'וקר. מתנגד למדיניות "לקיחת החוק לידיים" של באטמן, לה הוא קורא "פאשיסטית". משוכנע שגם הג'וקר וגם דו-פרצוף הם קורבנות מסע הצלב של באטמן. נסיונותיו לטפל בדו-פרצוף נכשלים. נהרג לבסוף בידי הג'וקר.
  • אלן ינדל - מחליפתו של ג'יימס גורדון כמפכ"לית המשטרה. מתנגדת לפועלו של באטמן, אך מפקפקת בעצמה בעקבות מסע ההרג של הג'וקר.
  • אוליבר קווין - לאחר שגיבורי-העל הוצאו מחוץ לחוק, קווין נוקט בתוכנית מרד נגד דיכוייה של הממשלה, כולל הטבעתה של צוללת גרעינית. איבד את זרועו השמאלית, ומאשים בכך את סופרמן. למרות נכותו, קווין הוא עדיין צלף מיומן.
  • קאל-אל/סופרמן - כעת משמש כסוכן עבור ממשלת ארצות הברית, וזהותו הסודית ככתב לשעבר של "הדיילי פלאנט" ידועה לציבור.
  • סלינה קייל - סלינה קייל כבר אינה קאטוומן, וכעת היא מנהלת סוכנות ליווי.

למרות שהם אינם מופיעים באופן ישיר, איפיונם של ד"ר רות, דייוויד לטרמן ורונלד רייגן מופיעים בקומיקס.

רקע ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, חברת DC קומיקס קידמה את דיק ג'ורדנו מתפקיד העורך של באטמן לדירקטור בחברה. כדי לשפר את כותרי החברה, ג'ורדנו גייס את הכותב והצייר פרנק מילר לכתוב ולצייר את הרומן הגרפי "האביר האפל חוזר". ג'ורדנו אמר שהוא עבר על העלילה ביחד עם מילר ושהסיפור שבסוף יצא לפועל היה הטיוטה הרביעית או החמישית שלו, ושהעלילה מרכזית נשארה זהה, אך היו המון מעקפים בדרך.

ג'ורדנו נשר מהמיזם במחצית הדרך בגלל חוסר הסכמה על תאריכי יעד של ההפקה. ג'ורדנו אמר ש"פרנק רצה לקחת את הזמן שהיה דרוש כדי להשלים את העבודה". בסופו של דבר יצא הסיפור ב-4 חלקים.

בראיון טען מילר שההשראה לעלילה באה מדמותו של הארי המזוהם, וכנראה בפרט מסרט הקולנוע הארי המזוהם: פגיעה פתאומית מ-1983 שכמו בסיפור של באטמן, חוזר להילחם בפשע אחרי תקופה ארוכה של מנוחה. מילר גם מציין את גילו המתקדם כגורם משמעותי בעלילה.‏[2]

הופעה במדיה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט אנימטיבי המבוסס על הרומן הגרפי יצא בצורת שני חלקים ישירות ל-Blu-ray כאשר הראשון יצא בספטמבר 2012 והחלק השני בינואר 2013. הסרט כלל הערות ישירות לסיפור הסרט "באטמן: שנה ראשונה" (הרומן הגרפי נכתב גם הוא על ידי פרנק מילר) ורבים מהצופים קיבלו את הסרט בתגובות חיוביות, כאשר החלק השני קיבל ביקורות טובות ביותר על העומק והאופן האפל שהסיפור מובא בו. מבין השחקנים אשר דיבבו את הדמויות נמנים פיטר ולר כבאטמן, אריאל וינטר כקארי קלי/רובין, דייוויד סלבי כמפקח ג'יימס גורדון, וייד ויליאמס כהארווי דנט/דו-פרצוף, מייקל אמרסון כהג'וקר, פאג'ט ברוסטר כלאנה לאנג, מארק ואלי כסופרמן וקונאן או'בריאן כבעל תוכנית האירוח דייוויד אנדוקריין.

החלק הראשון כלל את קשת עלילת המוטנטים, דו-פרצוף ושובו של ברוס וויין לתפקידו הישן כבאטמן בעוד הוא מתחיל לאמן את רובין. החלק השני מתחיל שלושה שבועות אחר כך, מכסה את קשת העלילה עם הג'וקר ומתאר את העימות המתגבר בין באטמן וצבאו החדש מול סופרמן והכאוס המתחולל בעיר גות'אם.

בסרט הקולנוע "עלייתו של האביר האפל" משנת 2012 - החלק השלישי והמסכם בטרילוגיית באטמן של הבמאי כריסטופר נולאן, מספר אלמנטים שאבו השראה מהסיפור "האביר האפל חוזר". מבין האלמנטים נמנו:

  • שובו של באטמן לאחר היעדרות ממושכת.
  • ברוס וויין הפך למתבודד באחוזת וויין לאחר שפרש.
  • הופעתו הציבורית מחדש של באטמן הייתה במהלך מרדף בין מכונית משטרה לבין זו של הפושעים, בצירוף הערה של השוטר הבכיר לשותפו הצעיר "מצפה לך מופע הלילה, בן".
  • וויין נעזר בתומך מכני כדי לשדרג את גופו מחוסר האימונים. בסרט היה זה תומך לרגלו הפגועה, בעוד בסיפור זהו תומך יד.
  • הסרט מתייחס גם לביום מותו של באטמן והעברת התפקיד לאחרים.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נחשב הסיפור ליצירת מופת קלאסית. זאת ועוד, "האביר האפל חוזר" נחשב לאחד הסיפורים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הקומיקס ובפרט בהיסטוריה של סיפורי "באטמן" ומעבר לקומיקס אפל ובוגר יותר מאשר הסיפורים הקאמפיים שאפיינו את שנות ה-60 של המאה ה-20.

מחיר כל גיליון היה 2.95 דולר אמריקאי. חברת DC קומיקס יחצנה את "האביר האפל חוזר" כ"סיפור פעולה מעורר מחשבה". באותו זמן, טיים מגזין ראה את התיאור של באטמן בסיפור כ"באטמן חצי-פנסיונר שלא בטוח ביכולות שלו ללחום בפשע" כדוגמה לנסות למשוך את "הקוראים הספקנים של היום".‏[3] למרות המחיר הגבוה של כל חוברת, כל חוברות הסיפור נמכרו היטב.

הניו יורק טיימס העביר ביקורת שלילית על האוגדן (מהדורה המאחדת את ארבעת החלקים בספר אחד) מ-1987. מרדכי ריצ'לר הרגיש ש"האביר האפל חוזר" לא היה יצירתי כמו עבודותיו של בוב קיין, יוצרו של באטמן. ריצ'לר העיר ש"הסיפורים מעורבבים, קשים למעקב ועמוסים ביותר מידי טקסט. הציורים מציגים את באטמן וסופרמן באופן גרוטסקי כשהם נפוחים משרירים, ולא את האלופים הישנים שהיה קל לאהוב." הוא סיכם ש"אם הספר הזה נועד לילדים, אני בספק אם הם יהנו ממנו. אם הוא מכוון למבוגרים, הם לא מהסוג שאני רוצה לקרוא תוך כדי שתייה."‏[4]

IGN דירג את "האביר האפל חוזר" במקום השני ברשימת 25 הרומנים הגרפיים הטובים ביותר של באטמן, שני רק ל"באטמן: שנה ראשונה", גם הוא של פרנק מילר.‏[5] האתר קרא לרומן הגרפי "יצירת מופת אמיתית של סיפור סיפורים" עם "סצנה אחרי סצנה בלתי-נשכחות".‏[6]

הרומן הגרפי זכה בפרס ה-Comics Buyer's Guide של שנת 1986 לסיפור הקומיקס הפופולרי ביותר.‏[7] ב-2005, טיים מגזין בחר בסיפור כאחד מעשרת הרומנים הגרפיים הטובים ביותר שנכתבו אי-פעם.

ב-2001 ו-2002 פרסמה DC קומיקס את "באטמן: האביר האפל מכה שנית", סיפור ההמשך של מילר ל"האביר האפל חוזר". סיפור ההמשך, ששונה באופן משמעותי בסגנון מהסיפור המקורי, זכה לביקורות מעורבות, אך היה אחד מהכותרים הנמכרים ביותר של DC קומיקס באותה תקופה.

חנות הספרים "Forbidden Planet" בחרה באוגדן בראש רשימת 50 הרומנים הגרפיים הטובים ביותר שלה.‏[8]

באפריל 2010, ניקולס לייטון מהמגזין Comics Bulletin דירג את "האביר האפל חוזר" במקום השני ברשימת עשרת ספרי הקומיקס המוערכים יתר על המידה, שני אחרי "השומרים". הם כתבו: "אין עלילה מרכזית לקומיקס, ונותר רק קרב מאולץ בין סופרמן לבאטמן כשיא שאיננו מתאים לסיפור." וכן "המנהגים והמאפיינים שמגדירים את באטמן נעלמו" וכן מצטטים "שימוש לא נכון בדמות המרכזית".‏[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The 25 Greatest Batman Graphic Novels
  2. ^ Strike, Joe (July 15, 2008). "Frank Miller's 'Dark Knight' brought Batman back to life", Daily News (New York). 
  3. ^ Henry, Gordon M.; Forbis, Deborah. "Bang!". Time. October 6, 1986. Retrieved on August 17, 2009.
  4. ^ Richler, Mordecai (May 3, 1987). "Paperbacks; Batman at Midlife: Or the Funnies Grow Up". אוחזר ב־ August 18, 2009. 
  5. ^ The 25 Greatest Batman Graphic Novels, Hilary Goldstein, IGN, June 13, 2005
  6. ^ Batman: The Dark Knight Returns Review, IGN, June 17, 2005
  7. ^ CBG FAN AWARD WINNERS 1982-PRESENT
  8. ^ 50 Best Of The Best Graphic Novels, forbiddenplanet.com
  9. ^ Top 10 Overrated Comic Books, Comics Bulletin, April 27, 2010
DC קומיקס
כותבים ומאיירים: אד בניסג'ף ג'ונסאית'ן ואן סקייברמארק ויידג'ף לואבג'ף למיראלן מורפרנק מילרג'רי סיגלגייל סימוןבוב קייןג'ו שוסטר