אכזיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אכזיב
מיקום אכזיב
אכזיב
אכזיב
גן לאומי אכזיב
גן לאומי אכזיב
צלמית אישה מתרחצת מאכזיב, המאה השמינית עד השביעית לפני הספירה. מוזיאון ישראל
פסלו של יחיאל שמי "פסל-ים" בחוף אכזיב

אַכְזִיב היה יישוב קדום לחופי הים התיכון בגליל המערבי, כ-5 קילומטר צפונית לנהריה.

באכזיב גן לאומי, שתי שמורות טבע (שמורת חוף אכזיב ושמורה ימית), בית ספר שדה ושרידים של הכפר הערבי א-זיב (Az-Zib الزيب) שהיה במקום והתרוקן מתושביו במהלך מלחמת העצמאות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב אכזיב (הצפוני) נזכר בתנ"ך בספר יהושע במסגרת תיאור נחלת שבט אשר: "וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה, וְעַד עִיר מִבְצַר צֹר, וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה" (יהושע יט, כט). בספר שופטים הוא נזכר שנית יחד עם הערים ששבט אשר לא הוריש: "אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב" (שופטים א, לא).

במקום הייתה עיר נמל כנענית קדומה, ואחר-כך יישוב ישראלי, שהוחלף ביישוב פיניקי בימי שלמה המלך.

אכזיב נזכרת במשנה במסגרת תיאור גבולות הארץ של עולי בבל (מסכת שביעית, ו, א). על פי התיאור שם ובתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פרק ו, הלכה א) כזיב-אכזיב הצפונית לעכו נמצאת (עבור עולי בבל) על הגבול הצפוני של הארץ מבחוץ. ישנו גם מעשה על רבן גמליאל המתייחס ליישוב זה (ויקרא רבה (מרגליות), לז, ג).

גם במקורות קדומים לא יהודיים נזכרת אכזיב.

בתקופה הצלבנית שכנה באכזיב מצודה צלבנית, ובחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידיה, וכן מבנים חקלאיים, בתי קברות ועוד. שמה הצלבני של מצודת אכזיב היה Casale Umberti.

המקום נכבש על ידי המצביא הממלוכי בייברס.

בתקופה מאוחרת יותר (כנראה במהלך המאה ה-13) הוקם במקום היישוב הערבי א-זיב, שצליל שמו מזכיר את צליל המילה אכזיב. הזיהוי של יישוב זה עם אכזיב נעשה כבר על ידי הרב יהוסף שווארץ בספרו 'תבואות הארץ' (עמ' רלג).

במלחמת העצמאות ב-15 במאי 1948, במבצע בן עמי, נכבש הכפר ונהרס ותושביו נמלטו ממנו. שרידי הכפר שימשו את האמן והאדריכל מרסל ינקו להקמתו של גן לאומי במקום.

על חוף אכזיב הוקמה "מדינת אכזיב" של אלי אביבי.

החפירות הארכאולוגיות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל אכזיב נערכו חפירות ארכאולוגיות בשנים 1963 - 1964, מטעם אגף העתיקות בראשות משה פראוסניץ ובהשתתפות המכון המזרחי של אוניברסיטת רומא.‏[1] בחפירות אלו נחשפה המצודה מתקופת הצלבנים, אך גם חלקים מביצורי הערים ששכנו בתל בתקופת הברונזה התיכונה IIב' ובתקופת הברונזה המאוחרת. קנקנים ועליהם נכתב בכתב פיניקי "אדנמלך", המתוארכים למאה השישית לפניה"ס, נמצאו במחסנים הצמודים לסוללת המצודה.

בבתי הקברות נערכו חפירות החל משנת 1941 ועד 1984 על ידי אגף העתיקות, בראשות ז' גולדמן ואחר כך בראשות משה פראוסניץ'. נחשפו קתי קברות במספר מקומות: תל אכזיב עצמו, מצפון לתל על גדת נחל כזיב, בחלק במזרחי ליד גשר הזיו, וכן סמוך לשפת הים. הקברים באתרים אלו חשפו ממצאים מתקופת הברונזה, תקופת הברזל, התקופה הרומאית, התקופה הביזנטית, התקופה הצלבנית ומימי הביניים. ממצאים רבים שייכים לתרבות הפיניקית.

בין השנים 1986 - 1988 חידשה מזר חפירות בבית הקברות הדרומי שבאכזיב, בהן נחשפו קברים שלא נתגלו בעבר ובהם ממצאים פיניקים נוספים.

על פי הממצאים ואתרי הקבורה הרבים שנצאו באזור ניתן להסיק כי אכזיב הייתה עיר מסחר מרכזית כבר בתקופת הברזל. גם בתקופת המשנה הייתה קיימת באזור עיר משגשגת.

ליל הגשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיצוץ גשר א-זיב

בליל הגשרים (16 ביוני 1946) יצא כוח המונה 43 לוחמי פלמ"ח לפוצץ את שני הגשרים המקבילים שהיו באזור אכזיב: גשר הכביש וגשר הרכבת. כאשר הם התקרבו למקום הם התגלו על ידי כוח נוטרים ערבים ששמרו על הגשר, הנוטרים פתחו עליהם באש חזקה, מספר כדורים פגעו ביחיעם ויץ שנפגע בראשו ובחזהו ונפל פצוע. החובשת שהייתה בכוח, זהרה לביטוב, נגשה לטפל בו אך הוא אמר לה: "הניחי לי, המשיכו בפעולה." תוך כדי הטיפול ביחיעם ויץ התגברה האש , אך לוחמי הפלמ"ח המשיכו להתקרב אל גשר הרכבת והתחילו לסדר את חומר הנפץ, על מנת להכין את הגשר לפיצוץ. לפתע נשמעה התפוצצות אדירה.

כוחות הרתק חשבו שהמשימה בוצעה וחיכו לבואם של החבלנים, אך אלה לא הגיעו. בתחילה חשבו שהם נסוגו, שלא כמתוכנן, לכיוון אחר. עיקר הלוחמים נסוגו והתפזרו לבתיהם מחשש למעצר על ידי הבריטים. רק כאשר הבריטים הודיעו שליד הגשר נמצאו שתי גופות הסתבר במטה הפלמ"ח שלא כל הלוחמים הצליחו לחזור מהקרב. בגלל פיזור הלוחמים לאחר הקרב והחשש ממעצר בידי הבריטים, התעכבו הסיכומים של הקרב. רק כעבור חודשיים נתבררה התמונה. נראה שארבע מאות הק"ג של חומר הנפץ התפוצצו טרם זמנם, אולי מפגיעת כדור נותב שנורה בידי הנוטרים הערבים. ההתפוצצות האדירה הרגה את כל 13 החבלנים שהיו ליד חומר הנפץ. רק חלקי גופות ספורים נמצאו במקום, ונקברו בבית הקברות בחיפה ובמצובה. לאחר קום המדינה הועברו שרידי הגופות לאתר סמוך לגשר, המשמש כבית קברות צבאי קטן. בסך-הכל, נהרגו בקרב 14 לוחמים, ולכן האנדרטה במקום זכתה לשם "יד לי"ד"; כך גם הגשר ואכסניית הנוער שבמקום.

בסמוך לגשר על החוף ניצב פסלו של יחיאל שמי, "פסל ים", מקיבוץ כברי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 33°02′54″N 35°06′10″E / 33.0482782°N 35.1026518°E / 33.0482782; 35.1026518