ולנטיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ולנטיניזם היה זרם נוצרי גנוסטי שנוסד על ידי ולנטינוס ונקרא על שמו.

הוולנטיניזם נוסד במאה השנייה והיה אחד הזרמים הגנוסטיים הנפוצים ביותר ולא רק ברחבי האימפריה הרומית, אלא גם במצרים, באסיה הקטנה, בסוריה ובצפון אפריקה. הוולנטיניזם התפצל בהמשך לשתי אסכולות, המערבית והמזרחית והמשיך לפעול באימפריה הרומית גם לאחר שזו הוכרזה כ"אימפריה נוצרית". הכנסייה הנוצרית ראתה בוולנטיניזם איום ורדפה את חסידיו. בין אבות הכנסייה הנוצרית שיצאו נגד הוולנטיניזם נמנו אירנאוס מליון והיפוליטוס מרומא ובין חסידיו הידועים היו הראקלאון, תלמי (שני ראשי האסכולה המערבית), אקסיוניקוס ותאודוטוס.

האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי אמונת הוולנטיניזם ידועים מהכתבים שנותרו מהפולמוס עם הכנסייה הנוצרית, אך לא ברור אם מדובר בעיקרי האמונה מתקופת ולנטינוס או מהתפתחות מאוחרת יותר, אחרי פילוג האסכולות.

על פי אמונת הוולנטיניזם בראשית הייתה השלמות האלוהית, המכונה גם פלרומה ובמרכזה האב שייצר שלושים טיפוסים שמימיים והאחרון שבהם סופיה, החוכמה, שמזוהה גם עם רוח הקודש. בשלוש התנסויות רגשיות של סופיה הביאה זו לעולם שלושה סוגי אנשים, החומרניים, הפסיכיים והרוחניים. - הראשונים קשורים לשטן, הסוג השני שואפים אל הנשמה, אך קשורים חלקית לשטן והסוג השלישי הוא שיכול לשוב אל הפלרומה.

חדירת הלוגוס לתוך מרים, אם ישו היה ניסיון להשיב את סופיה (המיוצגת על ידי מרים) אל הפלרומה. לפי הוולנטיניזם ישו היה אדם בשר ודם ששכן בתוכו הלוגוס, כך שהם מבדילים בין האדם שנצלב ומת ובין הייצור האלוהי ששכן בתוכו ותפיסה זו העמידה אותם במחלוקת קשה עם הכנסייה הנוצרית. התעקשות חסידי הוולנטיניזם להציג עצמם כנוצרים, הפכה אותם, בעיני הכנסייה הנוצרית, למשהו גרוע מכופרים, ליריבים.