בתי זיקוק לנפט (חברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתי זיקוק לנפט בע"מ
Bazan Logo.svg
סוג: חברה ציבורית
שנת הקמה: 1938
מייסדים: שלטון המנדט הבריטי
אנשי מפתח: פנחס בוכריס (מנכ"ל),
עקיבא מוזס (יו"ר הדירקטוריון)
מוצרים עיקריים: תזקיקי נפט
שווי שוק: 5.4 מיליארד ש"ח (אפריל 2012)
הכנסות: 36.5 מיליארד ש"ח בשנת 2011
עובדים: 1271
www.orl.co.il
בתי זיקוק לנפט בחיפה, בשנות החמישים המוקדמות.
הודעת לח"י על פיצוץ מכלי הנפט בבתי הזיקוק במפרץ חיפה

"בתי זיקוק לנפט בע"מ" (בזן) היא חברה ציבורית העוסקת בתחום זיקוק נפט גולמי ובייצור מוצרי דלק בישראל. לבזן שלוש חברות בנות: "כרמל אולפינים", "גדיב - תעשיות פטרוכימיות" ו"שמנים בסיסיים חיפה". בנוסף, החברה מחזיקה בבעלויות חלקיות בגופים עסקיים נוספים. החברה מייצרת מוצרים לתעשייה הפטרוכימית, חומרים ארומטיים, שמנים בסיסיים ושעווה. תוצרי המפעל כוללים, בין היתר, דלק להנעת כלי רכב, חומרי גלם לתעשיות הדלק, הפלסטיקה, הגז, ולהכנת אספלט לסלילת כבישים.

עד שנת 1972 היה שמם של בתי הזיקוק "בתי זיקוק חיפה" ואז שונה ל"בתי זיקוק לנפט", או בראשי תיבות "בז"ן".

בעבר הייתה החברה מונופול בתחומי פעולתה בישראל, אך מצב זה הסתיים בשנת 2006, עם מכירתו של בית הזיקוק שהחזיקה באשדוד לחברת פז. שטחם הכולל של בתי הזיקוק, ללא המפעלים הסמוכים, הוא כ-1700 דונם. כושר הזיקוק: כ-9 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתגלה ב-1927 שדה נפט גדול בצפון עיראק החלו לתכנן את חיבורו בצינור לנמל בים התיכון[1]. חיפה נבחרה כנמל מוצא לצינור הנפט בגלל מספר גורמים, בהם: רציפות השלטון הבריטי מעיראק עד חיפה; בחיפה כבר היה תכנון ותשתיות להקמת נמל חדש; מפרץ חיפה התאים לעגינת מכליות נפט, והיו לחופיו שטחים פנויים גדולים; ומסילת ברזל שהייתה קיימת עד ירדן‏[2]. כאשר הושלמה בניית צינור הנפט ב-1934 החלה חברת הנפט העיראקית במגעים עם הממשלה הבריטית להקמת בתי זיקוק לחופי מפרץ חיפה. הממשלה הבריטית עודדה את הקמת בתי הזיקוק, בתנאי שיהיה זה פרויקט משותף עם חברת הדלק הגדולה של (Shell). לפי החלטתו של הנציב העליון, הוגדר באותה שנה המתחם, שבו הוקמו בתי הזיקוק, כשטח ללא מעמד מוניציפלי. לשם הקמת בתי הזיקוק הוקמה חברת Consolidated Refineries Limited–CRL (מפעלי זיקוק מאוחדים), בבעלות משותפת של חברת הנפט האנגלו-אמריקנית וחברת הנפט האנגלית-הולנדית "של".

הקמת בתי הזיקוק בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הזיקוק הוקמו בעידוד השלטונות המנדט הבריטי במפרץ חיפה בשנת 1938, כחלק מהערכותם לקראת מלחמה עתידית. בתי הזיקוק מוקמו על גדות נחל קישון משלוש סיבות:

  • החל מ-1934 הגיע לשם הדלק בצינור הנפט כירכוכ-חיפה.
  • באזור הקישון היה ניתן לשאוב מים לקירור מתקני הזיקוק.
  • זה היה מתחם שממנו היה אפשר לתכנן גישה נוחה הן בתחבורה והן בהולכה בצנרת לנמל חיפה.

העבודה להקמת בתי הזיקוק החלה בשנת 1938, ונמשכה במלא התנופה בשנות מלחמת העולם השנייה. במשך כל תקופת הבנייה היה מאבק בין העובדים הערביים לעובדים היהודים על כיבוש העבודה במפעל הגדול, שהעסיק אלפי עובדים בתקופה של חוסר עבודה ומלחמה. עבודת הקמת בתי הזיקוק בוצעה במהירות רבה על ידי חברת "קלוג" האמריקאית, שהסתייעה בחברת "סולל בונה". עבודות שלב ההקמה הושלמו בשנת 1944, אולם כבר ב1939 החלו בתי הזיקוק לספק מזוט לאניות שעגנו בנמל חיפה.

במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקו בתי הזיקוק תזקיקי נפט ושמנים תעשייתיים לצבא ולצי הבריטיים וכן לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה.

בין השנים 1940 ל-1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי. התקפות אלו גרמו לנזקים, אך לא השביתו את עבודת הזיקוק. הצבא הבריטי הקים מערכת הגנה נגד מטוסים, שכללה תותחים, מסכי עשן ובלונים.

בתום המלחמה החל מ-1947 החלו בתי הזיקוק לפעול בתפוקה מלאה, והבריטים תכננו את הרחבת המפעל והנחת צינור נפט חדש לעיראק‏[3], אך עם החלטת החלוקה בנובמבר 1947 הופסקו כל עבודות הפיתוח.

ארגון לח"י תקף את בתי הזיקוק פעמיים:

  • ב-1 בנובמבר 1945 (ליל הרכבות) ניסו ארבעה לוחמי לח"י להחדיר מטעני חומר נפץ לבתי הזיקוק. לפני הפריצה אירע אסון ופצצה התפוצצה, הרגה את מפקד הפעולה משה בר גיורא (ישראל), ופצעה קשה את אברהם יהודאי (אלחנן) שהצליח בכוחות אחרונים להגיע למקום מבטחים ולקבל טיפול. הוא נהרג כעבור ששה חדשים בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.
  • ב-30 במרץ 1947 הצליחו שלושה לוחמי לח"י בחסות הלילה, לפרוץ את גדרות בתי הזיקוק מבלי להתגלות, להניח מטעני חומר נפץ בתוך שלושה מכלים גדולים ולסגת בשלום. בהתפוצצות עלו באש אחד עשר מכלים גדולים. הדליקה נמשכה ימים רבים. הנזק הכספי היה גדול, והממשלה הזדרזה להטיל היטל מיוחד על כל ליטר דלק, כדי לפצות את חברת הנפט העירקית שבבעלותם. הפעולה גרמה גם לפגיעה ביוקרתה של ממשלת המנדט.‏[4]

טבח בתי הזיקוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח בתי הזיקוק

ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה עבדו בבתי הזיקוק כ-1,700 ערבים וכ-470 יהודים, בנוסף למנהלים בריטים. בבוקר יום ה-30 בדצמבר 1947 תקפו אנשי אצ"ל, מתוך מכונית חולפת, קבוצה גדולה של פועלי-יום ערבים שהמתינו בשער הכניסה לבתי זיקוק לנפט. אנשי האצ"ל הרגו בהתקפה שישה פועלים ופצעו 42. מיד אחר כך, פרץ המון זועם לשטח בתי הזיקוק והרג 39 פועלים יהודים אשר עבדו שם ופצע 49 אחרים.

עוד באותו יום החליט פיקוד ההגנה לשלוח ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שיח', (תל חנן) וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק. בתקיפה נהרגו שישים מתושבי הכפרים וכן שלושה מהתוקפים.

אחרי קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הזיקוק בחיפה
מתחם בתי הזיקוק בחיפה בשעות הלילה, כאשר ה"לבניות" מוארות בירוק וסגול. בקדמת התמונה ניתן להבחין בקניון לב המפרץ ובתחנת הרכבת

במקביל ליציאת הבריטים מהארץ הם הורו לחברת האנרגיה של להפסיק הזרמת נפט גולמי בצינור הנפט מעיראק. במהלך החודשים הראשונים של שנת 1948 פעלו בתי הזיקוק ובהם עבדו פועלים ערביים וגם יהודים. ההנהלה הבריטית צפתה ניצחון צבאי לכוחות הערביים, ולכן, כאשר פרצה שביתה של הפועלים הערבים במפעל באפריל 1948, עזבו המנהלים הבריטיים את המפעל ואת הארץ והפקידו את בתי הזיקוק בידי העובדים היהודיים. במקביל כבשו כוחות ההגנה והפלמ"ח את חיפה והודיעו לדוד בן-גוריון כי גם בתי זיקוק בידם. מהלך זה הפתיע ושימח מאד את דוד בן-גוריון. במאי 1948 חזרו הבריטים למפעל בליווי צבא ואוניות קרב ורוקנו את הנפט מהמכלים.

ממשלת ישראל, שהייתה זקוקה לנפט, לצורכי הצבא וכדלק למכוניות, החליטה להפעיל את בתי הזיקוק מבלי לקבל את אישורה המפורש של ההנהלה הבריטית (בעקבות הבנה בין מועצת פועלי חיפה לבין ג'ון הופקינס, מנהל כוח האדם, כמייצג ההנהלה, כי הבריטים יתנו למועצת פועלי חיפה כנציגת המוסדות היהודים לנהל את המפעל, לשמור עליו ולהחזירו לבריטים כשיוכלו לשוב לישראל). עובדי בתי זיקוק גילו כי ניתן להוציא מהמכלים ומצינורות הנפט כמויות גדולות של דלק על ידי הצפתם במים, וכך התקיימה מדינת ישראל מספר חודשים על דלק זה, ולא קרסה מחוסר אנרגיה.

במהלך שנת 1949 חזרו המנהלים הבריטיים, אולם בתי הזיקוק היו מושבתים היות שלא זרם נפט בצינור. רק בסוף אותה שנה החלו להגיע מכליות נפט גולמי ממקורות אחרים ורחוקים לנמל חיפה.

צירוף שטחי בתי הזיקוק לעיריית חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל השנים השטח עליו ישבו ביתי הזיקוק היו שטח אקסטריטוריאלי, ולא השתייכו לשום רשות מוניציפלית (למרות שמם הקודם, בתי זיקוק חיפה - הם לא השתייכו לעיר חיפה). בנובמבר 2005, על פי החלטת שר הפנים דאז אופיר פז-פינס, צורף שטח בתי הזיקוק לשטח המוניציפלי של חיפה, ובתי הזיקוק נדרשו לשלם ארנונה לעיר חיפה (בשיעור של 45%), וגם לכל הרשויות המקומיות הגובלות בו: הערים קריית אתא (25%) ונשר (15%) וכן המועצה האזורית זבולון (15%). בתי הזיקוק התנגדו לצעד זה והגישו על כך עתירה לבג"ץ.‏[5]

קו צינור הנפט מאילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות סגירת תעלת סואץ, (שמאוחר יותר הובילה למלחמת סיני), ובכדי להבטיח הספקה סדירה של דלק לישראל הוקמה בשנת 1956 חברה ממשלתית "אפיקי נפט" לצורך קליטה בנמל אילת של נפט גלמי והזרמתו לבית הזיקוק בחיפה.

בשנת 1957 החלה הזרמת נפט איראני בצינור, בהתחלה מאילת לבאר שבע ומשם ברכבת ובמהלך שנת 1957 הונח קטע נוסף של הקו מבאר שבע לאשדוד ומשם הובל הדלק באוניות לחיפה, שם זוקק.

רק בשנת 1959 הושלמה הנחת הצינור עד בתי הזיקוק בחיפה, והוקמה "חברת קו צינור אילת בע"מ" (קצ"א) לשם תפעול הקו.

בתי הזיקוק באשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 קיבלה הממשלה החלטה להקים בית זיקוק נוסף באשדוד, וזאת הן לשם פיזור הסיכונים, ובעיקר בגלל הקרבה לחוות המכלים של קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א).

ב-1973 הופעלו המתקנים בבתי הזיקוק באשדוד, והגדילו את יכולת הזיקוק של בתי הזיקוק. שטחם הכולל של בתי הזיקוק באשדוד הוא כ-1000 דונם. כושר הזיקוק עומד על כ-4 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

בשנת 2006 נמכר בית הזיקוק באשדודלחברת פז.

ה"לבניות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"לבניות"

מאפיין בולט, המסמל את בתי הזיקוק בחיפה הוא ה"לֶבֶּנִיוֹ‏ת", צמד מגדלים שנועדו לקרר את המים החמים המוזרמים אליהם ממתקני הזיקוק. המגדלים (הנישאים לגובה של 76 מטר) זכו לכינוי הזה בגלל צורתם, שהזכירה את צנצנות הלֶבֶּן שנמכרו בחנויות המכולת בארץ באותן שנים. מאחר שה"לבניות" הן מחליפי חום ופולטות אדי מים בלבד, אין הן מזהמות את הסביבה.

בשנת 2008 הפסיקו ה"לבניות" לשמש לקירור, ובתי הזיקוק משתמשים בעזרים מודרניים יותר לקירור המים. עקב מצבן הרעוע של הלבניות בתחילה התקבלה החלטה לפרק אותן, אולם לאחר התלבטויות רבות וסקר שנערך בקרב תושבי האזור, הוחלט להשאירן כסמל של העיר חיפה. מאז לבניה אחת מוארת בתאורה ירוקה והשנייה מוארת בתאורה כחולה, שני הצבעים של סמל החברה.

בנובמבר 2011 החלה בניית פיגומים סביב ה"לבנייה" המערבית במתחם בתי הזיקוק כדי לשקם את המבנה, כחלק מהפיכתו למרכז מבקרים.

בעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1958, כתוצאה מחשש מהחרם הערבי, קיבלה ממשלת בריטניה החלטה למכור את כל עסקיה בארץ, כולל עסקי הנפט. בין העסקאות שבוצעו הייתה מכירת בתי הזיקוק לממשלת ישראל, שהחליפה את שמם ל"בתי זיקוק חיפה".

ב-1969, עם הקמת בתי הזיקוק באשדוד, קיבלה הממשלה החלטה לגייס חלק מההשקעה ממשקיעים זרים, בעיקר מיהודים עשירים מהתפוצות. לצורך כך, המדינה הקצתה 26% ממניות בתי-הזיקוק ל"חברה לישראל" – חברה שהוקמה ב-1968 לצורך יצירת שותפות בין המדינה לבעלי הון זרים. אחד המשקיעים שנענו להצעת השותפות היה איש העסקים שאול אייזנברג.

פיצול והפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פיצול בין שני בתי הזיקוק והפרטתם הוחלט במספר החלטות ממשלה: החלטה 126 מיום 22/8/1999, החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה מס. מח2/ מיום 20/10/1999, החלטת ממשלה 2796 מיום 25/11/2002, והחלטה 787 מיום 15/9/2003. על סמך החלטות אלו נחתם ב-2/12/2002 הסכם בין המדינה לבין החברה לישראל בע"מ ובתי זיקוק לנפט בע"מ, על פיו הפיצול וההפרטה של בתי הזיקוק יבוצעו במהלך השנים 2004-2005. על פי הסכם זה, יוקמו שתי חברות נפרדות לבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה. בית הזיקוק באשדוד יימכר כעסק פעיל. ולאחר מכן יונפק בית הזיקוק בחיפה לציבור במלואו בבורסה בתל אביב. בתחילת 2006 החברה לישראל מכרה למדינה את חלקה בבזן - 26% - אותם חכרה לפני מספר עשורים. תמורת החזרת חלקה, החברה לישראל קיבלה 677.5 מיליון שקל, לאחר מאבק משפטי וציבורי שהגיע עד בג"ץ. התנהלות הממשלה במשא ומתן עם החברה לישראל ספגה ביקורת קשה של מבקר המדינה

Cquote2.svg

ההסדר נעשה בלא שהוכנה הערכת שווי עדכנית של הנכסים; למקבלי ההחלטות לא הוצג תחשיב המפרט כמותית כיצד נקבעו דמי ההרשאה; רשות החברות לא שותפה באופן מספק בגיבושו; והכנתו לא לוותה בעבודה של צוותי היגוי מקצועיים

Cquote3.svg
– מבקר המדינה דו"ח שנתי 54 א' לשנת 2003

ב-1 באוגוסט 2006 רכשה חברת פז את בית הזיקוק באשדוד תמורת 3.25 מיליארד שקל, וזה הפך לחברה בשם פז בית זיקוק אשדוד בע"מ.

בפברואר 2007 הופרטו בית הזיקוק בחיפה בשני שלבים. בשלב הראשון נמכרו 44% מהמניות למשקיעים מוסדיים (קופות גמל, קרנות הון סיכון וקרנות פנסיה), ו46 אחוז נמכרו לקבוצת עופר-פדרמן תמורת כ 702 מיליון דולר, ובשלב השני נמכרו שאר המניות במסגרת הנפקה בבורסה של תל אביב.

בתי הזיקוק והלבניות משמאל, מימין המפעלים הפטרוכימיים. התמונה צולמה מכביש 75 מבט לכוון צפון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי נאור בתי זיקוק לנפט 60 שנות אנרגיה חיפה 2000
  2. ^ ארנון סופר, התעשייה הכימית במרחב חיפה, גורמי מיקום והשפעות גומלין, ירושלים 1971
  3. ^ מרדכי נאור, בתי זיקוק לנפט, 60 שנות אנרגיה חיפה 2000, עמ' 63
  4. ^ נתן ילין מור, לוחמי חרות ישראל, הוצאת שקמונה, 1974
  5. ^ ספיר פרץ, ‏עיריית חיפה מאיימת לטרפד לבז"ן הדיבידנד: דורשת 95 מיליון שקל, באתר גלובס, 3 בינואר 2006