מלחמת איראן-עיראק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מלחמת איראן-עיראק
Iran-Iraq War Montage.png
תאריך התחלה: 22 בספטמבר 1980
תאריך סיום: 22 באוגוסט 1988
משך הסכסוך: 7 שנים ו-47 שבועות
מקום: גבול איראן-עיראק
תוצאה: אבידות קשות ללא שינוי במצב הטריטוריאלי
שינויים בטריטוריות: על פי החלטה בתיווך האו"ם נשאר מצב הטריטוריות כמו שהיה קודם לכן
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות
הערכה: כ-300 אלף הרוגים, כ-700 אלף פצועים וכ-70,000 שבויים, מהם חזרו רק 50,000‏‏[1]  הערכה: בין 400,000 ל-800,000 הרוגים 
השאט אל-ערב

מלחמת איראן-עיראק (22 בספטמבר 198020 באוגוסט 1988) הייתה מלחמה בין איראן בהנהגתו של מנהיגה הרוחני רוחאללה ח'ומייני ועיראק בראשות סדאם חוסיין. המלחמה פרצה לאור היריבות הקשה בין המדינות, ובעקבות סכסוך גבולות באזור מחוז ח'וזסתאן, ליד השאט אל ערב. המלחמה בת שמונה השנים לא הביאה להישגים טריטוריאליים לאף אחת מהמדינות, אך עלתה בחייהם של כמיליון חיילים משני הצדדים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים היו היחסים בין השכנות איראן ועיראק מתוחים. שאט אל ערב, נהר באורך של כ-200 ק"מ בדרומה של עיראק, שמתחיל בנקודת המפגש של נהרות הפרת והחידקל, ונשפך למפרץ הפרסי, היה גבול בין ממלכות קדומות כבר מאות שנים והיה עילה לסכסוכים רבים מאז ומתמיד. בתקופה המודרנית הוא יצר גבול טבעי בין איראן לעיראק.

המתיחות כללה גם מימד דתי: איראן השיעית זעמה על דיכוי המיעוט השיעי בעיראק תחת שלטונו של מנהיג עיראק, סדאם חוסיין הסוני - בעוד חוסיין חשש מהתפשטות המהפכה האסלאמית משטח איראן לשטחו.

בשנת 1975, הייתה עיראק חלשה מבחינה פנימית, בעקבות התמרדות הכורדים בצפון המדינה, ועל כן היא חתמה על הסכם אלג'יר עם השאה מוחמד רזה שאה פהלווי, שנתן לאיראן שליטה חלקית בשאט אל ערב. בתמורה התחייבה איראן להפסיק את תמיכתה בכורדים. לאחר נפילת השאה במהפכה האסלאמית של שנת 1979 ועליתו לשלטון של המנהיג הדתי האייתולה רוחאללה ח'ומייני החלו הוצאות להורג של רבים ממפקדי הצבא האיראני. במקביל, בעקבות משבר בני הערובה באיראן שאירע זמן קצר לאחר המהפכה, ניתק הממשל האמריקני את יחסיו עם טהראן. ארצות הברית הייתה ספקית הנשק העיקרית של איראן, וניתוק היחסים גרם להחלשת הצבא האיראני. בעקבות דימוי החולשה של איראן החליט סדאם חוסיין לנצל את שעת הכושר ולכבוש את השאט אל ערב. סדאם גם קיווה לכבוש את מחוז ח'וזסתאן ממערב לשאט אל ערב מכיוון שהיה אזור עשיר בנפט ונוח לשליטה עבור עיראק, שכן מרבית תושביו היו ערבים ולא פרסים.

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בספטמבר 1980 הכריז סדאם חוסיין על ביטול הסכם אלג'יר ודרש כי השליטה על כל מימי השאט אל ערב יוענקו לעיראק. כעבור שישה ימים שלח סדאם את חיל האוויר להתקפת פתע על שדות התעופה האיראניים. בתחילה נחלה ההתקפה העיראקית הצלחה, ולקראת סוף שנת 1980 כבשה עיראק את עיר הנמל חוראמשהר ושטחים נוספים במערב איראן. אולם, הצבא האיראני התאושש ויצא למתקפת נגד מסיבית, ובתחילת שנת 1982 הדפו הכוחות האיראנים את צבא עיראק מכל השטח האיראני הכבוש. אחת הסיבות העיקריות להצלחה האיראנית לכך הייתה ההתלהבות הדתית שהאיראנים הצליחו להפיח בחלק מלוחמיהם ובמיוחד במשמרות המהפכה והמתנדבים המתאבדים של הבאסיג'. בין המתאבדים היו 'ילדי המפתחות', שרצו לתוך שדות המוקשים, הפעילו את המוקשים, וכך יצרו נתיבים בשדות המוקשים. על צווארם הם ענדו מפתח פלסטיק, אשר נועד לפתוח את שערי גן עדן לאחר מותם הכמעט ודאי, בעת הפעלת המוקשים. מנהיג איראן, ח'ומייני, הכריז שלא יחתום על הסכם להפסקת האש עד שמשטרו של סדאם יקרוס. צבא איראן החל בסדרת התקפות מוצלחות לתוך שטח עיראק, שגררו שימוש בנשק כימי נגדם. חייליו של ח'ומייני כבשו את איי מג'ון העשירים בנפט בפברואר 1984, ואת חצי האי אל פאו, בצד העיראקי של השאט אל ערב, בתחילת 1986. תקיפות מטוסים וטילים על ערים ועל מתקני צבא, תשתיות ונפט היו נפוצות במהלך המלחמה, בוצעו על ידי שתי המדינות וגרמו לירידה משמעותית בתפוקת הנפט של שתי המדינות. בשנת 1985 החלו שני הצדדים לתקוף בטילים זה את בירתו של זה, במה שכונה מלחמת הערים.

ארצות הברית ומספר מדינות אירופאיות החלו להתערב בסכסוך כאשר איראן החלה לתקוף מיכליות נפט כוויתיות. התקפות אלו גרמו לירידה במעמדה של איראן בקרב אומות רבות בעולם ובעקבות זאת התקשתה איראן לייבא נשק ותחמושת שהיו כה נחוצים לה במהלך המלחמה הארוכה. במהלך התקיפות נפגעה ממוקש משחתת של ארצות הברית וכתגובה השמיד חיל הים האמריקני מספר ספינות מלחמה ושתי אסדות קידוח אירניות.

הפסקת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1988 נאלצה איראן לחתום על הסכם הפסקת אש עם עיראק בתיווך האו"ם וזאת אף על פי שהבטחתו של ח'ומייני להפיל את משטר סדאם לא מומשה. בהסכם משנת 1990 נקבע ששתי המדינות ייסוגו מהשטחים שכבשו במהלך המלחמה וקו הגבול יחזור למצב הטרום-מלחמתי. כמו כן בוצעה החלפת שבויים חלקית אך אלפי שבויים נותרו כלואים בשתי המדינות עד שנת 2003, זמן רב לאחר כינון הפסקת האש. כאמור, במלחמה היה מעורב הן נשק קונבנציונלי (כולל טילי קרקע-קרקע) והן נשק כימי, שעזר לעיראקים להדוף מתקפות איראניות וכ"ריכוך" לפני התקפותיהם שלהם ולהסב לצבא איראן אבידות כבדות. אבידות המלחמה היו כבדות: מעל מיליון הרוגים משני הצדדים ומספר פצועים אף גבוה מכך.

במהלך המלחמה נתמכה איראן על ידי סוריה ולוב וקיבלה את מרבית נשקה מצפון קוריאה וסין. במהלך המלחמה היו ארצות הברית וישראל מעורבות בניסיונות לספק נשק לאיראן (הפרשה נודעה בכינוי פרשת איראן-קונטראס או איראנגייט).

עיראק נהנתה מתמיכה רחבה יותר מברית המועצות, שהייתה ספקית הנשק הראשית שלה וממדינות המערב ומדינות ערב גם יחד.

עלותה של המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה עלתה (נכון לסוף שנת 1986)‏[2] למעלה מ 417 מיליארד דולר ומליון אבדות בנפש. עיראק השקיעה בצבאה כ 94 מיליארד דולר והפסידה מהכנסות הנפט שלה למעלה מ 55 מיליארד דולר ומפיגור התוצר הלאומי שלה למעלה מ 26 מיליארד דולר .

איראן השקיעה בצבאה כ 220 מיליארד דולר והפסדיה מהנפט עלו כ 21 מיליארד דולר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, ע"מ 472
  2. ^ לפי כתבה ממעריב מ 29 בדצמבר 1986 -מחיר מלחמת המפרץ: מליון איש