פיגור שכלי
פיגור שכלי הוא לקות התפתחותית שבה התפקוד האינטלקטואלי נמוך. ביחס לאדם הממוצע, בעלי לקות זאת סובלים מאיחור משמעותי או קושי משמעותי ברכישת מיומנויות למידה, מיומנויות תקשורת ומיומנויות הדרושות לפעולות היומיום.
כיום נוטים אנשי המקצוע להחליף את המושג "פיגור שכלי" במושג "לקות אינטלקטואלית"[1][2], שכולל גם את מי שיכולתו האינטלקטואלית נמוכה כתוצאה מאובדן ולא בהכרח מבעיה התפתחותית, או בהגדרות מעורפלות מתחום התקינות הפוליטית[3][4].
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרת פיגור שכלי
לצורך הגדרת פיגור שכלי נדרשים שלושה תנאים :
- א. גיל שכלי ומנת משכל
- ב. הסתגלות אישית וחברתית
- ג. תקופת האיחור ההתפתחותי
[עריכה] א. גיל שכלי ומנת משכל
אדם יאובחן כבעל פיגור שכלי אם גילו השכלי נמוך באופן משמעותי מגילו הכרונולוגי, ובמבחנים פסיכולוגיים נמצא כי יש לו מנת משכל הנמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע - כלומר, אם יש לו מנת משכל הנמוכה מ-70. כל סטיית תקן נוספת מתחת ל-70 מעידה על פיגור קשה יותר:
| סיווג | מנת משכל | אחוזי נכות [5] |
|---|---|---|
| פיגור עמוק | 0-29 | 100% |
| פיגור קשה | 30–39 | 75% |
| פיגור בינוני | 40-54 | 65% |
| פיגור קל | 55–69 | 40% |
| תפקוד שכלי גבולי | 70–79 | 20% |
יכולתו האינטלקטואלית של האדם מתבטאת בדרך שבה הוא פותר בעיות, רוכש מיומנויות חדשות, רוכש יכולות לשפה ותקשורת, יכול לקלוט מידע, לעבדו ולהשתמש בו, ומשתמש ביכולת הפשטה כדי להבחין בין מצבים ולהתמודד עם משימות החיים.
את כושרו האינטלקטואלי של האדם בוחנים על פי מבחן משכל. ייתכן מצב שבו לילד פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, אך במבחנים נמצא כי ביצועיו נמוכים ביותר. לעתים אין הפוטנציאל האינטלקטואלי של האדם בא לידי ביטוי. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ושונות:
- לעתים אינו פנוי מבחינה רגשית או נפשית להשיב על שאלות המבחן
- לעתים קיימת לקות פיזית או חושית המקשה עליו להתמודד עם דרישות המבחן
- לעתים הוא מגיע מסביבה שאינה מטפחת ואינה מספקת לו גירויים מספיקים ללמידה, באופן מובהק ובעקביות למשך שנים
- ולעתים קיימים פערים משמעותיים בשפה ובתרבות בין עולמו ודרך חייו של האדם, לבין ציפיות הבוחן, באופן שמקשה על ההערכה המדויקת של הפוטנציאל האינטלקטואלי הטמון בו.
מסיבות אלה, מנת משכל נמוכה היא אמנם תנאי הכרחי להגדרת האדם כלוקה בפיגור שכלי, אך היא איננה תנאי מספיק, ויש צורך בשני התנאים הנוספים.
[עריכה] ב. הסתגלות אישית וחברתית
בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים חל שינוי בהדרגתי בהתייחסות החברתית, החוקית והמקצועית לאוכלוסיית האנשים הלוקים בפיגור, וגברה המדיניות לשילוב של אנשים הלוקים בפיגור בקהילה, תוך עידוד לניהול אורח חיים עצמאי ככל האפשר. לכן, אף כי האבחון כיום עדיין מייחס חשיבות לציון ה-IQ , גוברת החשיבות הניתנת ליכולות התפקודיות. הגישה הן ב-DSM-IV והן ב-ICD-10 , מתייחסת באופן מופגן ליכולות התפקודיות שיפורטו למטה, כגון מיומנויות בין-אישיות, שימוש במשאבים חברתיים, כישורי למידה, יכולת לעבוד, למגורים עצמאיים, דאגה לבטיחות וניהול זמן פנוי, שהם מרכיבים שאינם נגזרים רק מציון ה-IQ.
לצורך אבחון פיגור שכלי יש להגדיר את הקושי של האדם להסתגל, מבחינה תפקודית והתנהגותית, לסטנדרטים של התנהגות תפקודית וחברתית הצפויים מבני גילו בקבוצתו התרבותית.
למשל, הסתגלות חברתית משמעה: יכולת לזהות מצבים חברתיים שונים, יכולת להגיב מבחינה חברתית בהתאם לסיטואציה, יכולת להבחין בין מידות קרבה בין אנשים שונים והבנת כללים חברתיים, ועוד, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי. הסתגלות תקשורתית משמעה: יכולת לדבר במשפטים שלמים, מורכבים, באופן דיבור המובן לאחרים, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי. הסתגלות גופנית (במוטוריקה גסה) משמעה: יכולת להליכה, ריצה, דילוג, עלייה וירידה במדרגות, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי. הסתגלות לעצמאות תפקודית בפעולות היומיום, משמעה: יכולת להתלבש באופן עצמאי, לשרוך שרוכים, לרכוס כפתורים, לשמור על ניקיון אישי, לשלוט בצרכים וכו', בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי.
מדדים אלה, כשהם לבדם, אינם נותנים תמונה שלמה, מכיוון שיכולות להתקיים סיבות רבות לקושי בקריטריונים ההסתגלותיים. אולם בצירוף מבחני מנת המשכל יש ביכולתם של הממדים לתת תמונה מדויקת, באופן יחסי, למצבו של האדם הלוקה בפיגור.
[עריכה] ג. תקופת האיחור ההתפתחותי
המרכיב השלישי בהגדרת פיגור שכלי הוא הדרישה כי מנת המשכל הנמוכה והקשיים ההסתגלותיים יופיעו בתקופת התפתחותו של האדם, בילדות, ולא יאוחר מגיל 18. תנאי זה מבדיל בין מצב של פיגור שכלי לבין אובדן יכולת אינטלקטואלית שהייתה לאדם בעבר, למשל בשל שבץ מוחי, או כתוצאה מתאונת דרכים או פגיעת חפץ קהה. אולם, מבחינה חברתית, בעשור הראשון של שנות האלפיים יש נטייה להתייחס אל כל קבוצת הלוקים בשכלם כקבוצה אחת ולא להבדיל מתוכם את בעלי הלקות הנרכשת. נטייה זו באה מהצורך לסייע לכל הלוקים בשכלם בלא קשר לסיבת הלקות.
[עריכה] פיגור ומצב נפשי
אנשים עם פיגור שכלי נמצאים בסיכון רב מהממוצע באוכלוסייה הכללית, לפיתוח הפרעות נפשיות. האבחנה המבדלת במקרים אלה אינה תמיד פשוטה. אנשים הלוקים בפיגור שכלי, על רקע פגיעה מוחית ראשונית, עשויים להתקשות בתקשורת עם הזולת, וכן בוויסות דחפים. חלקם עשוי לפתח דפוסי התנהגות אופייניים בהתמודדות עם מצוקה, שמתבטאת בתוקפנות כלפי אנשים ורכוש או בפגיעה עצמית. עשויה להתרחש גם התנהגות שאינה מותאמת חברתית, במעשים חוזרים על עצמם שוב ושוב ללא תכלית ומטרה, כמו קפיצות, חיכוך, מחיאות כפיים, נגיעות בזולת, ועוד. כמו כן עשויות להופיע הפרעות אכילה (אכילת יתר או היעדר אכילה מספקת), הפרעות בשינה ועוד. הסיבות להתנהגויות אלה הן רבות, ועשויות לנבוע מהקושי של האדם הלוקה בפיגור להבין את ההתרחשויות סביבו ולהסתגל לשינויים; וכן מכאבים, חוסר נוחות גופנית, או רגישות לשינויים בסביבה ובגוף, שעקב הקושי בתקשורת האדם מתקשה לבטאם.
במאמרו של ד"ר נחום כץ [6] הוא מציין את ההפרעות והקשיים הנפוצים באוכלוסיית האנשים עם פיגור:
- הפרעות קשב וריכוז
אצל כ- 35 אחוז מהילדים ובני הנוער עם פיגור קיימת גם אבחנת הפרעת קשב וריכוז.
- דיכאון
אצל כ- 40 אחוז מהלוקים בפיגור קיים דיכאון, המתבטא בהסתגרות, חוסר עניין בסביבה, תפקוד ירוד, הפרעות בתיאבון ובשינה. ייתכן כי הגורמים לכך הם גם חברתיים. במקרים רבים חשופים אנשים עם פיגור להתייחסות פוגעת, מעליבה ואף תוקפנית, בשל דיעות קדומות, דבר שעשוי להגביר את מצוקתם.
- הפרעה דו-קוטבית
בקרב 2% מאוכלוסיית הלוקים בפיגור (פי שניים מהמקובל באוכלוסייה הכללית) לוקים בהפרעה דו-קוטבית, בה סובל האדם מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות, ונע בין מצב דיכאוני והימנעות, לבין מצב רוח מרומם עם מחשבות גדלות ונטייה לתוקפנות.
- סכיזופרניה
בקרב 2% מאוכלוסיית הלוקים בפיגור (משמעותית מעבר למקובל באוכלוסייה הכללית) קיימת גם אבחנה של סכיזופרניה. למרות שלעתים קיים קושי רב בהבחנה בין ביטויי הפיגור לבין הסימנים השליליים של הסכיזופרניה, שכיחות תופעות של הזיות שמיעה וראייה, מחשבות שווא והפרעות חשיבה שונות.
- הפרעות חרדה
הפרעות חרדה שונות שכיחות בקרב אנשים עם פיגור, והבולטת ביניהן היא הכפייתיות.
מעבר לכך, מגבלותיהם השכליות של האנשים עם פיגור, תמימותם ודפוסי ההתנהגות שלעתים תכופות לא מובנים על ידי החברה, עשויים לעתים קרובות לחשוף אותם לתוקפנות חוזרת, פיזית, מילולית, ולעתים אף מינית, המופנית כלפיהם. על רקע זה עלולים רבים לגלות סימנים להפרעת דחק פוסט-טראומטית, שהיא אחת מההפרעות הפחות מאובחנות למרות שכיחותה הרבה. לרבים מהלוקים בפיגור שעמדו בפני מצבים חברתיים קשים ומאיימים יש חלומות הקשורים לאירועים שחוו, מחשבות חודרניות והתנהגות הימנעותית מובהקת. האבחנה המבדלת כאן אינה קלה, עקב הקושי בתקשורת וביכולת לדווח על מצוקתם.
- הפרעות הסתגלות
הסתגלות למצבים משתנים היא אתגר יומיומי וקשה העומד בפני אדם עם פיגור שכלי. לאדם זה עשוי להיות חשש ולעתים חרדה מהלא מוכר והלא מובן, מהמורכב מדי, מתוחכם ולא צפוי. אנשים עם פיגור נאחזים בשגרה ובמוכר. לכן, שינוי שחל מסביבם עשוי להוות מקור למצוקה וסבל. אנשים עם פיגור עשויים להראות קשיי הסתגלות על כל מאפייניהם , גם כתגובה לגירויים ושינויים שרוב האנשים כלל לא יתייחסו אליהם כקושי, כגון שינויי מזג אוויר או היעדרות זמנית של דמות מוכרת.
- הפרעות קוגניטיביות
בקרב אנשים עם פיגור שכלי, עקב הפגיעה הראשונית במוח, קיימת פגיעות להידרדרות קוגניטיבית, כדמנטיה, בלבול וחוסר התמצאות, עקב חום, סיבות רפואיות, או עקב חומרים כימיים בתרופותיהם. דמנציה מופיעה בקרב 22 אחוז מהאוכלוסייה מעל גיל 65 שנה. לעומת זאת, בקרב אנשים הלוקים בתסמונת דאון נמצאה דמנציה בשיעורים של כ-50% מעל לגיל 45. עם זאת, מחקרים הראו כי תזונה טובה ודאגה לבריאותם ולרווחתם הנפשית של אנשים עם פיגור, יכולה להפחית את ההידרדרות.
- אובדנות
במקרים רבים קיים רצון לאובדנות.
[עריכה] גורמים ללקות שכלית
הסיבות לפיגור שכלי יכולות להיות כתוצאה מבעיה גנטית, התפתחותית, נרכשת או שילוב שלהן. סיבות גנטיות כוללות בעיות כרומוזומליות ומחלות תורשתיות שונות, סיבות התפתחותיות כוללות חשיפה של האם לזיהומים והרעלות במהלך ההריון, סיבות נרכשות כוללות פגות, טראומה במהלך הלידה וגורמים חברתיים ותרבותיים. בכשני שליש מהמקרים של פיגור שכלי, ניתן למצוא את הסיבה אשר גרמה ככל הנראה למצב זה.
סיבות גנטיות:
בעיות כרומוזומליות אוטוזומליות מקושרות לרוב לפיגור שכלי, לעומת בעיות בכרומוזומי המין, אשר מקושרות יותר לתסמונות פיזיות שונות אולם אינן מקושרות לפיגור שכלי (תסמונת קליינפלטר ותסמונת טרנר). קיימים כמה גורמי סיכון שעלולים להביא לבעיות כרומוזומליות- גיל מתקדם של האם או האב וקרינת רנטגן.
בחלק מן התסמונות קיים פנוטיפ התנהגותי ספציפי- כך למשל, מטופלים הסובלים מתסמונת ה- X השביר, הינם בעלי שיעור גבוה של ADHD (עד 75% מהם). להלן דוגמאות לפיגור שכלי כתוצאה מפגם גנטי:
1. תסמונת דאון- מקושרת לפיגור שכלי בינוני עד חמור ברוב המקרים. רק מיעוט מן החולים בתסמונת הינם בעלי IQ שהינו מעל 50. התפקוד השפתי הינו חלש יחסית, בעוד שתהליכי חיברות ומיומנויות חברתיות הם שמורים יחסית.
2. תסמונת ה- X השביר - הינה הסיבה השניה הנפוצה ביותר לפיגור שכלי. התסמונת נובעת כתוצאה ממוטציה על כרומוזום X, והיא מתרחשת יותר בגברים מאשר אצל נשים. הפיגור השכלי נע מקל ועד חמור.
3. תסמונת פריידר-וילי: נובעת ממחיקה קטנה בכרומוזום 15, המתרחשת לרוב באופן ספורדי. מטופלים אלו מציגים תמונה קלינית של אכילה קומפולסיבית והשמנת יתר, פיגור שכלי, קומה נמוכה ומאפיינים נוספים.
4. תסמונת קרי-דו-שט ("תסמונת יללת החתול")- נובעת מחלק חסר על כרומוזום 5. מטופלים אלו סובלים מפיגור שכלי חמור.
5. פנילקטונוריה- מחלה מטבולית המועברת באופן אוטוזומלי רצסיבי. המחלה מאופיינת בחוסר יכולת להפוך פנילאלנין לטירוזין, לאור מחסור באנזים פנילאלנין הידרוקסילאז. מרבית החולים סובלים מפיגור שכלי קשה, למרות שקיימים כמה מן החולים בעלי אינטיליגנציה נורמלית או גבולית. לחלקם יש התקפי זעם, מנייריזם ותנועות ביזאריות של הגפיים. תקשורת שפתית ושאינה שפתית הינה לרוב מוגבלת באופן חמור.
6. תסמונת רט- ככל הנראה מועברת על כרומוזום X, משפיעה רק על ילדות וכוללת התדרדרות הדרגתית לאחר גיל שנה.
7. נוירופיברומטוזיס- מאופיינת בנוירופיברומות על העור, כאשר אצל שליש מן החולים יש פיגור שכלי קל.
8. טוברוס סקלרוזיס - מחלה המועברת בצורה אוטוזומלית דומיננטית, וכוללת פיגור שכלי פרוגרסיבי אצל כשני שליש מהחולים.
9. תסמונת ליש-ניהן - תסמונת נדירה הנגרמת בגלל מחסור באנזים המעורב במטבוליזם של פורין. התסמונת מועברת על כרומוזום X, ולחולים יש פיגור שכלי, מיקרוצפלי, פרכוסים והתנהגויות הכוללות פגיעה עצמית (נשיכה של הפה והאצבעות).
10. אדרנולויקודיסטרופיה - מועברת בתאחיזה לכרומוזום X, ולרוב מתחילה בין גיל 5 לגיל 8, עם פרכוסים, בעיות יציבה ומוגבלות אינטלקטואלית קלה. לרוב מהלך המחלה הינו פרוגרסיבי ומתקדם למוות, כאשר יש דה-מיאלניזציה של החומר הלבן במוח המביא לבעיות ראיה ובעיות אינטלקטואליות.
11. maple syrup urine disease: מתייצגת במהלך השבוע הראשון לחיים, כאשר התינוק מתדרדר באופן מהיר, מפרכס וסובל מהיפוגליקמיה ומבעיות נשימה. אם מצב זה לא מתוקן, תינוקות אלו עלולים למות במהלך החודשים הראשונים של החיים או להישאר במצב של פיגור שכלי חמור. הטיפול הינו דיאטה הדלה בשלוש חומצות אמינו- לויצין, איזולויצין ו- ואלין.
12. מחלות גנטיות נוספות הקשורות לפיגור שכלי כוללות גלקטוזמיה, מחלות אגירת גליקוגן ועוד.
גורמים נרכשים והתפתחותיים לפיגור שכלי:
במהלך התקופה הפרה-נטלית (כלומר, תוך כדי ההריון) ישנם מצבים שונים הקשורים להתפתחות של פיגור שכלי. כך למשל, מחלות כרוניות של האם כגון סוכרת לא מאוזנת, אנמיה, יתר לחץ דם, שימוש ארוך טווח באלכוהול ובחומרים שונים, וכן חשיפה לוירוסים עלולים להביא לפיגור שכלי אצל העובר. וירוסים אלו כוללים הדבקה באדמת, ציטומגלווירוס, סיפיליס, טוקסופלמסמוזיס, הרפס, AIDS. שימוש באלכוהול במהלך ההריון עלול להביא לפיגור שכלי, ולעיתים רעלת הריון עלולה להביא לכך. מצבים הקשורים בטראומה במהלך הלידה- כגון צניחת חבל הטבור, היפרדות שליה או שליית פתח עלולים להביא למצב בו לעובר נגרמת פגיעה באספקת הדם למוח.
תינוקות אשר נולדו פגים, בעיקר במשקל הנמוך מ- 1 ק"ג, הינם בסיכון גבוה יותר לפיגור שכלי.
במהלך תקופת הילדות, גורמים אשר עלולים להביא לפיגור שכלי כוללים למשל זיהומים כגון דלקת קרום המוח ואנצפליטיס (בעבר, נגרמה על ידי חצבת, כיום על ידי וירוסים אחרים).
[עריכה] ועדת אבחון של משרד הרווחה
בישראל נקבעת הגדרת פיגור שכלי על ידי ועדת מומחים מיוחדת, ששמה הוא "ועדת אבחון", מטעם "האגף לטיפול באדם המפגר" במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ועדת האבחון היא הסמכות המקצועית לקביעת הגדרת הפיגור. אמנם, הגדרות רפואיות של פיגור, הניתנות על ידי רופאים שונים, יכולות כמובן לשמש כאבחנות ולצרכים רפואיים, אך אינן מזכות את האדם ומשפחתו בשירותים שהמדינה מעניקה ללוקה בפיגור.
ביצוע אבחון מקיף, מטעם "האגף לטיפול באדם המפגר" במשרד הרווחה, הוא זכות הניתנת ללא תשלום לאנשים שיש חשש כי הם לוקים בפיגור. האבחון עצמו מתקיים במרכזי אבחון בערים השונות, שזכו במכרזים של משרד הרווחה מעת לעת. האבחון מורכב משלושה חלקים, שאמורים להקיף את מכלול המאפיינים המקיפים את הגדרת הפיגור:
- בדיקה רפואית - מבוצעת על ידי רופא, לבדיקת מצבו הגופני של האדם. לרופא האמור יש יידע בתסמונות השונות שחלק ממאפייניהן הוא פיגור, ויש יכולת לאבחן את מצבו הגופני והרפואי של האדם.
- בדיקה פסיכולוגית - מבוצעת בפגישה עם פסיכולוג, בעזרת מבחני IQ ומבחנים נוספים, ונועדה לאבחן את מצבו השכלי והאישיותי של האדם.
- בדיקה סוציאלית התפתחותית - מבוצעת בפגישה עם עובד סוציאלי, ובה נבדקים שלבי ההתפתחות והיכולות התפקודיות וההסתגלותיות של האדם בתחומי חייו השונים.
- בדיקה פסיכיאטרית - בפגישה עם פסיכיאטר, מתבצעת רק לפי הצורך, ובמקרים מיוחדים, כאשר עלה בכך הצורך לאור התרשמות הבודקים.
כל אחד מאנשי המקצוע רושם את התרשמותו המלאה ואת חוות דעתו. בסיום תהליך האבחון מגיש מכון האבחון את חוות הדעת המשוקללת לוועדת האבחון, שחבריה אינם קשורים לוועדת האבחון.
ועדת האבחון איננה חלק ממכון האבחון, וחבריה לא היו שותפים באבחון עצמו. חברי ועדת האבחון הם: היושב ראש שהוא עובד סוציאלי, רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג, ומורה מחנך. הוועדה מקבלת לידיה את מסקנות האבחון, נפגשת עם האדם הלוקה בפיגור ועם בני משפחתו הקרובים, ויש לה הזכות לקבוע האם האדם לוקה בפיגור ולהמליץ את המלצותיה. המלצות הוועדה (למשל, בנוגע למתן יום לימודים ארוך לילד הלוקה בפיגור) מחייבות את המדינה ואת הרשות המקומית. ערעור על החלטות הוועדה יכול להתקיים על ידי פניה לבית המשפט המחוזי.
המשפחה או האפוטרופוס זכאים לקבל את סיכום האבחון במלואו מידי העובד הסוציאלי המטפל, במחלקה לשירותים חברתיים (לשכת הרווחה) המקומית.
[עריכה] חינוך מיוחד בישראל
בישראל, המשרד האחראי על תחום הפיגור השכלי הינו משרד הרווחה ותחתיו האגף לטיפול באדם המפגר. קיימים בישראל עשרות מעונות, הוסטלים ומערכי דיור לבעלי פיגור שכלי, הן ממשלתיים, הן ציבוריים והן פרטיים. בתחום ייצוג בעלי הפיגור השכלי ומשפחותיהם, אקים הינה העמותה הגדולה בישראל והיא אף פועלת בתחום קידום זכויותיהם.
בעשורים האחרונים, שואפת מערכת החינוך המיוחד בישראל לשלב חריגים בחברה ובמערכת החינוך הרגילה עד כמה שאפשר. לא תמיד היא מצליחה בכך. תלמידים בעלי פיגור קל, משולבים לעתים קרובות בבתי ספר רגילים. חלקם לומדים בכיתה רגילה ומקבלים בחלק מהשעות עזרה ממורה לחינוך מיוחד בקבוצה קטנה או באופן יחידני, וחלקם לומדים את כל שעות הלימוד שלהם בכיתה מיוחדת.
החקיקה בישראל האריכה את תקופת החינוך חינם בעבור תלמידים הלוקים בפיגור שכלי ואוטיזם, ואלו זכאים לחינוך מיוחד עד גיל 21.
במקרים של פיגור בינוני וקשה, השילוב בכיתה רגילה בבית ספר רגיל נדיר יותר, ומקובל לשלבם בבית ספר לחינוך מיוחד. במקרים של פיגור עמוק מדובר על ילדים ונערים עם יכולת תפקודית נמוכה, שאינם עצמאיים ברוב תחומי חייהם וזקוקים לעתים לטיפול סיעודי. במקרים אלה תהיה המסגרת החינוכית עבורם מסגרת בעלת מאפיינים טיפוליים סיעודיים.
לרוב, מערכת החינוך המיוחד מתמקדת לא רק בלימוד חומר הלימודים הרגיל (בקצב ורמה המתאימים להם), אלא גם בהקניית עצמאות ומיומנויות חיים אותן הם יתקשו להשיג בעצמן, כגון שימוש בכסף, שימוש בתחבורה ציבורית, מיומנויות הקשורות לחיי משפחה, ועוד.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר אקים - אגודה לאומית לקימום אנשים עם פיגור שכלי בישראל
- pigur.co.il אתר המוקדש לפיגור שכלי - הגדרת המושג, הסתגלות המשפחה, גורמים לפיגור שכלי, התסמונות וסוגי הפיגור השונים, ועוד.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Cochrane Database Syst Rev. 2010 Jun 16;6:CD007987. Parent training support for intellectually disabled parents. Coren E, Hutchfield J, Thomae M, Gustafsson C.
- ^ Am J Intellect Dev Disabil. 2010 Mar;115(2):83-112. Molecular and cellular mechanisms elucidating neurocognitive basis of functional impairments associated with intellectual disability in Down syndrome. Rachidi M, Lopes C.
- ^ Pediatr Clin North Am. 2010 Jun;57(3):795-817. Sport participation by physically and cognitively challenged young athletes. Patel DR, Greydanus DE.
- ^ Lancet Neurol. 2010 Jun;9(6):623-33.Cognitive deficits and associated neurological complications in individuals with Down's syndrome. Lott IT, Dierssen M.
- ^ בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה),התשט"ז-1956
- ^ נחום כץ, פיגור ותחלואה נפשית, The Medical, אפריל 2010
