שמות ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

העיר ירושלים בהיותה מרכזית בזהות היהודית והעברית צברה במהלך השנים שמות וכינויים רבים. שמות אלו נובעים ממקורות שונים: רובם מהתנ"ך, חלקם מכתבי חז"ל, אחרים הם שמות בארמית. מקצת מהשמות הינם בשפות לועזיות בנות זמננו.

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ירושלים" בכתבי המארות
A w S A m m

תעתיק: ꜣwšꜣmm (בלי שימוש בתווי־יוניקוד מיוחדים: 3wš3mm).

השם הקדום ביותר הידוע לעיר הוא גם הנפוץ ביותר: "ירושלים", (אם כי בתקופות הקדומות הוא נכתב ונהגה בצורה שונה מעט, וכדלהלן).

ירושלים במקורות קדם עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לסברות שהוצעו בעבר, מקובל היום על רוב החוקרים כי שמה של ירושלים איננו מופיע בתעודות אֶבְּלָה שבסוריה מאמצעיתו של האלף השלישי לפנה"ס. התעודות הראשונות בהן נזכר שמה של ירושלים, במידה רבה של ביטחון, הן כתבי המארות המצריים (בהם יש שתי קבוצות, הראשונה מן המאה ה-19 לפנה"ס והמאוחרת מן המאה ה-18 לפנה"ס). שמה של העיר מופיע בכתבי המארות כ"אשאמם", ויש לקרוא אותו, ככל הנראה, כ"רשלמם". בקבוצה המוקדמת של כתבי המארות נזכרים בעיר שני מלכים: ירקעם ושסען. בקבוצה המאוחרת יותר נזכר מלך אחד בלבד ששמו אינו קריא. זמנן של תעודות אלה מקביל לתקופה שבה על פי הממצא הארכאולוגי בוצרה לראשונה הגבעה עליה קמה העיר. מאוחר יותר מופיע שמה של העיר כאורוסלימה במכתבי אל-עמארנה מן המאה ה-14 לפנה"ס. בדרך כלל סוברים ש"מלכיצדק מלך שלם", המופיע בספר בראשית, הוא למעשה מלך ירושלים. שלם היה שמו של אל מן הפנתאון המקומי. חוקרים סבורים, אם כן, כי ירושלים נקראה מלכתחילה על שמו של האל שלם, וכי במקום היה אולי מקדש לפולחן האל הזה. המילה "ירו" מוצאה מן השורש השמי יר"ה, שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ - ספר איוב לח, ו), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, המשמעות המקורית של השם היא "ייסד האל שלם", או העיר שאותה ייסד האל שלם.

השם "ירושלים" מופיע לראשונה בכתב יתדות במכתבי אל-עמארנה, הכוללים שישה מכתבים מעבדי-ח'פה מלכה של ירושלים לאמנחותפ הרביעי, שליטה של מצרים, בכתב זה נהגה שם העיר, וכן שם חבל הארץ שהיא בירתו, כ-אֻרֻשָׂלִם.

ירושלים במקורות עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורה העברית המקורית "ירושלם" מופיעה כך לאורך כל ספרי המקרא (למעט במקומות ספורים). כך גם בכתובות שעל גבי מטבעות מתקופת המרד הגדול (מהשנה הראשונה למרד, לאחר מכן נכתב על המטבעות "ירושלים", ראו תמונות 4-6) ומתקופת מרד בר כוכבא (ראו תמונות 1-2).

נחשפו גם ממצאים פלאוגרפיים הנושאים את השם "ירשלם". כתובת שנמצאה במערת קבורה ליד לכיש, המתוארכת ככל הנראה לסביבות שנת 700 לפנה"ס, נושאת את הכתובת הבאה: "יהוה אלהי כל הארץ הרי יהד לו לאלהי ירשלם המוריה אתה חננת נוה יה יהוה".‏[1] כמו כן נמצא חותם מהתקופה הפרסית הנושא את הכתובת "ירשלם" (ראו תמונה 3).

הסיומת הלוקטיבית "-ים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים במקורות העבריים הקדומים נכתבה כך: "ירושלם" (או "ירשלם") ונהגתה יְרוּשָלִם. הצורה הנוכחית "יְרוּשָלַיִם" היא הגייה עברית מאוחרת, המאוחרת לעברית המקראית, שנוצרה מתופעה של הוספת "-יִם" לשמות גאוגרפיים. (במקרה שלפנינו המ' הסופית הייתה כבר בשם המקורי, ורק הי' שלפניה התווספה בתהליך זה). תוספת זו המכונה "סיומת לוקטיבית" (סיומת המציינת שם שהוא מיקום גאוגרפי) דומה לסיומת הזוגי, והיא שכיחה בשמות אתרים רבים (שעריים, מצרים וכדומה).‏[2]

הכתיב וההגייה של "ירושלים" במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא, בכל הפעמים שמופיעה המילה "ירושלים", נכתב שם העיר ללא האות יו"ד - "ירושלם", מלבד חמש פעמים‏[3]. כתיב זה עולה בקנה אחד עם שמותיה הקדומים החוץ-מקראיים של העיר, וכן עם הגייתה של המילה במנסרת סנחריב, ובמקורות מאוחרים יותר כדוגמת תרגום השבעים. בשלב כלשהו, כנראה בתקופת בית שני, התקבע השם העברי יְרוּשָׁלַיִם, אם כי בארמית המשיכה העיר להיקרא יְרוּשָׁלֵם.

במסורה קיבלה המילה "ירושלם" אפקט של קרי וכתיב, ובחלקים העבריים של המקרא, אם כי המילה נכתבת ללא יו"ד, וללא סימון הקרי לצדה, הוגים אותה כאילו נכתבה האות יו"ד בפנים. הדבר אף משתקף בצורת הניקוד - והמילה נכתבת כ-יְרוּשָׁלַםִ, מלבד בתנ"ך קורן, בו הוחלט לשים את החיריק בין הלמ"ד למ"ם.

אטימולוגיות עממיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדרש, השם "ירושלים" הנו צירוף של השם שאברהם קרא לה, "הר ה' יראה" עם השם "שלם", וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם".

אף ההצעה המודרנית המקובלת על החוקרים לפיה השם "ירושלים" מקורו בצירוף "ירה" ו"שלם" - איננה וודאית, משום שבכל הנוגע לשמות של מיקומים גאוגראפיים ישנה תופעה לפיה העם הכובש נותן צורה אטימולוגית לשם הקיים לפי שפתו שלו, כך הבבלים למשל ביטאו את שם עירם "בבל" כצירוף של המילים "שער האל" (בבבלית), אולם השם "בבל" היה מצוי כבר בקרב ילידי המקום שקדמו לכיבוש הבבלי, ולשם זה הייתה משמעות אחרת בשפתם.‏[2]

שמות מקראיים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות נוספים לירושלים מצויים לרוב במקרא, חלקם בעלי משמעות אתנית, כגון השם "יבוס", המשמש בתנ"ך לקריאת שם העיר בתקופת השופטים ועד כיבושה בידי דוד, חלקם שמות גאוגרפיים, כגון "ציון", שבמשמעותו המקורית היה שם נרדף להר המוריה, אך התרחב במשמעותו כדי לכלול את כל ירושלים, ואף את כל ארץ ישראל, ומכאן השם הניתן לציונות, בעוד השם הר ציון נדד דרום-מערבה וכיום מונח על הר אחר בתחום ירושלים.

רבים משמותיה האחרים של ירושלים הם שמות תואר הבאים לתאר את אופייה של העיר ושל יושביה, לרוב בצורה אלגורית, ולעתים לא כתיאור מציאות עכשווית, אלא כתיאור נבואי, המתאר את מצבה האידאלי של העיר באחרית הימים. חלקם תיאורים מחמיאים, כגון "יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ, הַר-צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב"‏[4] ולעומתם, תיאורים עולבים כגון "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה".‏[5]

בדומה לציון ארץ ישראל בשם "הארץ" ובית המקדש בשם "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" בה"א הידיעה, ללא ציון שמה: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".‏[6]

שבעים שמות לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש מציין במספר מקומות‏[7] כי "שבעים שמות לירושלים", אך אינו מפרטם, ואף במספר מקומות בהם המדרש אכן מפרט את השמות, הרשימה אינה מלאה, או שחלו בה שיבושי גרסאות כל-כך גדולים, עד שעשוה לכמעט חסרת תועלת.

למעשה, מספר השמות והכינויים לירושלים במקרא עולה על שבעים, ומעבר לכך, גם תלוי בפרשנותם של פסוקים שונים, העשויים להתייחס לעיר או לדבר אחר. מספר פרשנים וחוקרים נרתמו למשימת מניין השמות, אך בהיעדר כללים ברורים שהונחו על ידי המדרש לגבי אלו שמות נחשבים למניין השבעים ואלו לא, הופעתם של שמות מסוימים משתנה מרשימה לרשימה.

הרשימה בת שבעים ושניים השמות, כפי שהופיעה במאמרה של קצנלנבוגן:

אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלהים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו

בשפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפת מידבא הכתובה יוונית ביזנטית, שם העיר מופיע כ-Ηαγιαπολισιερουσαλήμ - "העיר הקדושה ירושלים"

בערבית, השם הנפוץ ביותר לירושלים כיום הוא "אל-קודס" (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא "הקודש". בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית נקראת ירושלים: "אורשלים" ‎(أورشليم), אולם שם זה אינו נפוץ בשפה היומיומית. בכלי התקשורת הישראליים הממלכתיים בשפה הערבית מקובל לצרף את שני השמות: "אורשלים אל-קודס" (‎أورشليم القدس), אולם נוהג זה אינו מקובל מחוץ לישראל, ואף לא בקרב הערבים אזרחי ישראל. בהקשרים דתיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". בכתבים מוסלמיים מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים מופיע השם "איליא" (‎إيلياء)‏[8] שהוא ככל הנראה קיצור של השם הלטיני "איליה קפיטולינה" (ראו להלן). בכתבים ערביים מימי הביניים רווח השם "בית אל-מקדס" (بيت المقدس) שהוא כנראה גלגול של "בית המקדש" בעברית. שם זה מצוי כיום בשימוש בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אורשלים". עד היום התואר "ירושלמי" בערבית ספרותית הוא "מקדיסי" (مـَقـْدِسيّ). השם הערבי של ירושלים התקבל גם בטורקית: Kudüs.

בשנת 131 הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית הוא Iuppiter Capitolinus. בניית המושבה הרומית בעלת השם האלילי על חורבות ירושלים הייתה אחד הגורמים שהציתו את מרד בר כוכבא. השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן.

בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים "היירוסלם" (Ἱερουσαλήμ). באופן מקרי, פירוש המילה "היירוס" (ιερός) ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה וולגטה, מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" (Hierusalem), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה היום נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים כאלה ואחרים (המשתקפים גם בכתיב).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין מזר, "ירושלים לפני מלכות דויד" בתוך: מיכאל אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים, תשט"ז
  • אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים", סיני קטז, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ה
  • אילנה קצנלנבוגן, "ירושלים - שמות רבים לה", סיני קיז, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ו
  • אלון עמנואל וטרומה פנינה, "ירושלם - על קוצו של יו"ד, הערות בדבר האות יו"ד בשם "ירושלים"", מחקרי חג 4, מכללת בית ברל, תשנ"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J. Naveh, "Old Hebrew Inscriptions in a Burial Cave", Israel Exploration Journal, 13 (1963), pp. 84-86.
  2. ^ 2.0 2.1 פרופ' יעקב קליין, שאלו שלום ירושלים" - מקור השם 'ירושלים' ומשמעותו, דף שבועי מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות 186, פרשת בחוקותי תשנ"ז, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
  3. ^ המקומות בהם המילה נכתבת בכתיב מלא הם: ירמיהו, כ"ו, י"ח; דברי הימים א', ג', ה'; דברי הימים ב', כ"ה, א'; דברי הימים ב', ל"ב, ט' (שם מופיעה המילה בצירוף ה"א המגמה: "יְרוּשָׁלַיְמָה"); אסתר, ב', ו'.
  4. ^ תהלים מ"ח, ג'
  5. ^ צפניה, ג', א'
  6. ^ משנה תענית ד', ו'
  7. ^ במדבר רבה, י"ד, י"ב; מדרש תדשא, י'; שיר השירים זוטא, ג', א'; מדרש הגדול בראשית, מ"ו, ח'; מדרש "חופת אליהו", פרק השבעים
  8. ^ כך מופיע שמה של העיר בחוזה עומר - מנשר שפרסם הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב בשנת 638 לספירה, עם כיבוש ירושלים, המבטיח את שלומם של תושביה.