יורם שפטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורם שפטל
15 בינואר 1949 (בן 67)
Sheftel.jpg
שפטל, 2015
מקום לידה ישראלFlag of Israel.svg תל אביב שבישראל
מקום מגורים ישראלFlag of Israel.svg קיסריה שבישראל
מקצוע עורך דין, שדרן רדיו

יורם שֶפְטֶל (נולד ב-15 בינואר 1949 בתל אביב) הוא עורך דין ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל גדל בתל אביב. אביו היה מהנדס כימיה, תעשיין אמיד בעל מפעל לשפתונים שייצא למדינות ערב, ועם פרוץ מלחמת השחרור חדלו לקוחותיו הערביים מלעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות והוא פשט את הרגל.[1] למד בבית ספר תל נורדוי בתל אביב עד אמצע כיתה ה', נַשר מלימודיו, והשלים את לימודי היסודי בבית חינוך סוציאליסטי לילדי עובדים ע"ש א.ד. גורדון בצפון העיר. בתיכון למד בכיתה ט' בלבד, בעירוני ד', והשלים את בחינות הבגרות באופן עצמאי. שירת בצבא ההגנה לישראל בחיל התותחנים ולאחר מכן במסגרת המילואים בעוצבת ברעם (חטיבה 300) משני צידי גבול ישראל-לבנון, והמשיך להתנדב לשירות מילואים במסגרת חטיבת כפיר בגדוד נצח יהודה עד גיל 58.

לאחר שירות החובה שהה באנגליה, שם עבד בבית מסחר יהודי במנצ'סטר.

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1974-1971 וקיבל רישיון עריכת דין בפברואר 1976. במהלך לימודיו היה סגן יו"ר אגודת הסטודנטים בפקולטה[2] וכן היה נציג ועד עובדי הטוטו.[3]

שפטל גרוש ומתגורר בקיסריה.

עורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעורך דין צעיר בתחילת דרכו קנה לעצמו שפטל שם, כשייצג במהלך השנים 19801981את המאפיונר היהודי מאיר לנסקי. שפטל הקים, עוד בהיותו סטודנט למשפטים, ועד פעולה למניעת גירושו של לנסקי מישראל.[4] בעתירה שהגיש לבג"ץ, לאחר שלנסקי כבר גורש ולאחר ששפטל כבר היה לעו"ד, נדרשה המדינה לפחות לאפשר ללנסקי להיכנס למדינה כתייר, אחת לשנה, לתקופה שלא תעלה על 30 יום, ועתירתו זו התקבלה.

בסוף שנות ה-80 שימש שפטל, תחילה יחד עם מארק אוקונור, עו"ד אמריקאי, ולאחר מכן לבדו, כסניגורו של ג'ון דמיאניוק. דמיאניוק הועמד לדין באשמת ביצוע פשעי מלחמה במהלך השואה. נטען כנגדו, כי הוא פושע המלחמה "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה, שהיה שותף לרציחתם של מאות אלפי יהודים. טענת ההגנה הייתה כי יש כאן טעות בזיהוי. הרכב מיוחד של בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את דמיאניוק וגזר עליו עונש מוות. הוא ערער באמצעות שפטל לבית המשפט העליון ובשנת 1993 נפסק פה אחד שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. שפטל כתב על השתלשלות הפרשה בישראל את הספר "פרשת דמיאניוק - עלייתו ונפילתו של משפט ראווה".[5] במהלך המשפט הותקף שפטל על ידי אדם שמשפחתו נספתה בשואה והותזה עליו חומצה מלחית בריכוז גבוה, ממנה נכווה בפניו ונפגע חמורות בעינו.

לאורך השנים ביסס שפטל את מעמדו כאחד מעורכי הדין הידועים בישראל בתחומי המשפט הפלילי והמשפט החוקתי. הוא ייצג בין השאר נאשמים הנחשבים לעבריינים בולטים, כגון: יצחק אברג'יל, מאיר אברג'יל וגרגורי לרנר. כמו כן, ייצג את חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר ושותפו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, את עמירם בן אוליאל שנחשד בהצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, ואת נשיא המדינה לשעבר משה קצב בבקשתו לדיון נוסף על ערעורו בגין הרשעתו באונס. תיקים בולטים נוספים שייצג הם של אלי כהן, שרצח את אשתו בתאילנד וביתר את גופתה, ושל איש העסקים ניסים חדד, שנאשם באונס בנה בן השנה וחצי של בת זוגו. ב-2004 נורו יריות לעבר שפטל בעת שנכנס לרכבו. שפטל לא נפגע אך רכבו ניזוק.

בשנים האחרונות הוא נוהג לייצג ללא תמורה מתנחלים מיהודה ושומרון ובעבר גם מרצועת עזה, בעתירות שונות בבג"ץ ואף בבתי משפט רגילים.

דעותיו וסגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל ידוע בדעותיו הימניות, אותן הוא מביע בשידוריו ברדיו, ובסגנונו הבוטה. מבחינה אידאולוגית הוא משייך את עצמו לציונות הרוויזיוניסטית. שפטל נוהג לבקר בחריפות את השמאל הישראלי לדורותיו ולכנות את אנשיו "חזירים אדומים", "עבדיו של הסמרטוט האדום", "יודו-קוויזלינגים", "סרסוריו של האויב הערבי", "האויב האדום מבפנים" ועוד. את הערבים הוא מכנה "ברברים" ו"ג'יהאדו-פשיסטים". את התנועה הלאומית הפלסטינית הוא מחשיב תנועה נאצית, מפני שלדבריו היא נוסדה והונהגה על ידי חאג' אמין אל חוסייני. לאבו מאזן הוא קורא "אבו אדולף מאזן", "שרץ נאו-נאצי" ו"הדוקטור להכחשת השואה". את תוכנית ההתנתקות הוא מכנה "הגירוש" ואת הסכם אוסלו - "פשע אוסלו" ו"מיזם הרצח הגדול ביותר שנעשה ביהודים מאז השואה". הוא מתנגד לפתרון שתי מדינות לשני עמים ותומך בסיפוח שטח C. את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה הוא מכנה "הצורר אובמה", וטוען כי הוא חפץ בהשמדת ישראל. בהומוסקסואליות הוא רואה "סטייה מחליאה"[6] והתנגד לקיום מצעד הגאווה בירושלים[7]. בנוסף עו"ד שפטל נוהג לבקר את מערכת המשפט בישראל על אחוז ההרשעות הגבוה בה, ובמיוחד את בית המשפט העליון, שלטענתו, בייחוד מאז השופט אהרן ברק, ניכס לעצמו סמכויות לא לו, תופעה אותה הוא מכנה "הדיקטטורה של בג"ץ".

בולט במיוחד יחסו הביקורתי של שפטל כלפי התקשורת בישראל - שאת אנשיה הוא מכנה "המחבלים התקשורתיים" - בביטוייו התכופים נגד ערוצי הטלוויזיה, העיתונים, וביחסו כלפי תחנת הרדיו גלי צה"ל, אותה הוא נוהג לכנות "תתפע"ף" (תחנה תומכת פאשיזם ערבי פנאטי) ו"הבית של המחבלים",[8] ביטויים שהובילו את מפקד גל"צ ירון דקל להגיש תלונה לרדיו ללא הפסקה ולרשות השנייה.[9]

שפטל תומך נלהב בקפיטליזם, דבר המתבטא בדעותיו הליברליות והאנטי סוציאליסטיות. לטענתו, מצבה הכלכלי של ישראל רק הולך ומשתפר מאז המהפך הכלכלי של הליכוד. הוא הביע, בין היתר, התנגדות חריפה למחאת האוהלים ולשביתת הרופאים. עם זאת, הוא הביע את תמיכתו בזכותם של העובדים להתארגנות לא ממסדית כדי לשמור על זכויותיהם, להבדיל מוועדי העובדים הגדולים בחברות הממשלתיות אותם הוא מכנה "חבורה של ביריונים".[דרוש מקור]

על אף ששפטל מגדיר את עצמו אתאיסט (כתוצאה מהשואה[10]), הוא מרבה להשתמש ברטוריקה יהודית דתית ולקיים מנהגים יהודיים. הסיבה לכך, לטענתו, היא שאצל היהודים לא הייתה מעולם הפרדה בין דת ללאום, ולכן היהדות היא חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית היהודית. מסיבה זו הוא גם מתנגד להפרדת הדת מהמדינה בישראל. את היהדות הרפורמית הוא כינה "קבוצה יהודית אנטישמית". בנוסף הוא תומך בהקמת בית המקדש על הר הבית, תוך הריסת כיפת הסלע. ביום ירושלים תשע"ו אמר: "בשביל להקים את בית המקדש שווה מלחמת עולם גם".[11]

שפטל מגיש בהתנדבות[12] שתי תוכניות בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה". האחת, הוותיקה, נקראת "יורם שפטל" ובה הוא פורש את משנתו ומשוחח עם מאזינים על מגוון נושאים. כמו כן הוא מקדיש פינה מיוחדת בתוכניתו לשפה העברית העוסקת בביקורת שפה, חידוד וחידוש מילים ומושגים עבריים שהוחלפו במרוצת הזמן במילים לועזיות, בפינה זו הוא מארח את עו"ד אלי וילנר. שמה של התוכנית היה בעבר "שפטל עצבני", אך הנהלת רדיו ללא הפסקה שינתה את השם לבקשתו של נתן זהבי, המנחה תוכנית בשם "זהבי עצבני". התוכנית השנייה, "החיים על פי שפטל", בה פורש שפטל את משנתו ביתר הרחבה, שודרה בעבר בימי ראשון, וכיום מועלית מדי יום חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים, לאתר האינטרנט של הרדיו.

בעקבות שידור של נתן זהבי, שבו כינה זהבי את שפטל "אדולף", הגיש שפטל בשנת 2012 תביעת דיבה נגד זהבי. בית המשפט פסק לטובת שפטל, וזהבי חויב לפצותו בסכום של 35,000 ש"ח, בתוספת 10,000 ש"ח הוצאות משפט.

מאזין ששוחח עם שפטל בתוכניתו וספג ממנו כינויי גנאי ("אדם חצוף, בריון לשוני, רמאי פתולוגי, פנאט שמאלי קיצוני...") הגיש בשנת 2013 תביעה בגין לשון הרע נגד שפטל. בית משפט השלום דחה את התביעה[13], אך בערעור בבית המשפט המחוזי נפסק שעל שפטל לפצות את התובע ב-75,000 ש"ח בתוספת 30,000 ש"ח הוצאות משפט[14].בקשת רשות ערעור של שפטל נדחתה.[15]

בפורים 2014, לאחר שהרב אהרן יהודה לייב שטיינמן קילל את חברי הממשלה על הכוונה להטיל סנקציות פליליות על בחורי ישיבות שלא יתגייסו, אמר שפטל בתוכניתו: "יימח שמך וזכרך הרב אהרון שטיינמן, אתה נבל, אתה מבזה את התורה, אתה אדם שפל ובזוי". בעקבות ההתבטאות דרשו חברי כנסת חרדים לפטרו מהתחנה.

בעבר הייתה לשפטל במשך שנתיים תוכנית ברדיו קול חי בשם "חקירה נגדית", התוכנית ירדה ב-2002. החל מ-2014 משמש שפטל כפאנליסט וכפרשן בתוכניות האקטואליה של ערוץ 20.[16]

דמותו זכתה לחיקויים סאטיריים בתוכניות הרדיו חותרים למגע, שי ודרור ומה קשור ובתוכניות הטלוויזיה בובה של מדינה וארץ נהדרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפי שפטל עצמו בתוכניתו ב-103fm
  2. ^ נמשכת השביתה בפקולטה למשפטים, דבר, 17 בפברואר 1972
  3. ^ סכסוך עבודה הוכרז בספורטוטו, מעריב, 5 במרץ 1972
  4. ^ הסטודנט שהביא לכדי התרגשות את מאיר לנסקי, מעריב, 21 ביוני 1971
  5. ^ על ספרו של שפטל באתר "שפטל עצבני" ב"רדיו ללא הפסקה"
  6. ^ ירעם נתניהושליפות עם יורם שפטל, באתר nrg‏, 2 ביוני 2009
  7. ^ יורם שפטל, הלסדום היתה ירושלים?, באתר ynet, 26 ביוני 2008
  8. ^ שפטל בתגובה לאברי גלעד: "בית המחבלים תתפע"פ (גל"צ) נותן מיקרופון למרצחי החמאס!", ‏18 באפריל 2013
  9. ^ לי-אור אברבך, ‏עו"ד שפטל ממשיך לתקוף: "גל"צ היא הבית של המחבלים", באתר גלובס, 18 באפריל 2013
  10. ^ שמעון כהן, גם ציוני וגם אתאיסט ערוץ 7, מאי 2016
  11. ^ יורם שפטל מדבר על הר הבית בתוכנית הפטריוטים ביום ירושלים תשע"ו. דקה 21
  12. ^ יוסי ניסן, ‏יורם שפטל: "נתן זהבי דישדש עד שהגעתי לשדר ב-103FM", באתר גלובס, 25 באוקטובר 2012
  13. ^ פסק-דין בתיק ע"א 52910-09-12, ניתן ב-29 באוקטובר 2013
  14. ^ העליון: עו"ד שפטל גידף מאזין - ויפצה אותו ב-105 א' ש', כתבה בגלובס, 23 במרץ 2014.
  15. ^ רע"א 8279/13 יורם שפטל נגד אמנון הולצמן, ניתן ב-20 במרץ 2013
  16. ^ רוגל אלפרשפטל אומר בערוץ 20 מה שעמית סגל אומר בטקט בערוץ 2, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2015