פורטל:להט"ב/ערך נבחר/אוסף
| הבנ"ה |
היום הבין-לאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה - הבנ"ה הוא אירוע המתקיים מדי שנה ב-17 במאי. בעוד שמטרת אירועי הגאווה, היא לעורר את רגש הכבוד כלפי ביטויים מגוונים של מיניות, ולבטל את רגש הבושה העצמית הנקשר אליהם לפעמים, מטרת הבנ"ה היא להביא לדה-לגיטימציה של עמדות הומופוביות, ולמאבק של החברה כולה בביטויה. את אירועי היום מובילה וועדת הבנ"ה (IDAHO Committee) הממוקמת בצרפת, ושנוסדה ומנוהלת על ידי לואי-ז'ורז' טן, אקדמאי ופעיל זכויות אדם צרפתי. התאריך 17 במאי נקבע כיום הבינלאומי נגד הומופוביה כציון למועד שבו הוסרה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות על ידי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 1990. בישראל צוין היום לראשונה ב-17 במאי 2006, תחת הכותרת "הבנ"ה". בשנת 2011 השיקו ח"כ נינו אבסדזה מקדימה וח"כ ניצן הורביץ את השדולה הגאה של הכנסת במסגרת אירועי היום הבינלאומי נגד הומופוביה שנערכו בתל אביב. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 1 |
הומוסקסואליות (אטימולוגיה: הומו (זהה ביוונית) + סקס (מין בלטינית) = "מין זהה", "אותו מין") היא נטייה מינית המאופינת במשיכה מינית ורגשית של אדם אל בני מינו. המונח נטבע ב-1869 במסגרת מאמר בגרמנית שכתב העיתונאי האוסטרו-הונגרי קרל מריה קרטבני, אך ההתייחסות לנושא מתקיימת כבר אלפי שנים. המונח כולל בתוכו גם את המושג לסבּיוּת, כלומר משיכה מינית של אישה כלפי אישה אחרת. הגדרתהּ של ההומוסקסואליות אינה מוסכמת על כל החוקרים, אך ככלל, מקובל כי הומוסקסואל הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים, ונמשך בצורה פחותה, או אינו נמשך כלל, לנשים; ובהתאמה, לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים, ונמשכת בצורה פחותה משמעותית, או אינה נמשכת כלל, לגברים. יש להבחין בין הומוסקסואלים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים המבקשים להפוך לבני המין הנגדי, או חשים כי המין שנולדו אליו שגוי. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 2 |
לֶסְבִּיּוּת הוא מושג המשמש לתיאור משיכה מינית ורגשית בין נשים. המונח "לסביוּת" כקונספט המגדיר נשים אשר חולקות נטייה מינית הומוסקסואלית הוא תוצר של המאה ה-20. אף על פי שהומוסקסואליות בקרב נשים הופיעה במגוון רחב של תרבויות במהלך ההיסטוריה, רק בתחילת תקופה זו נעשה תיאור של לסביות כקבוצה. בשנים המאוחרות של המאה ה-19 פרסמו סקסולוגים תוצאות של מחקרים ותצפיות על התנהגות נשית שאופיינה במשיכה חד-מינית, ועשו הבחנה של לסביוּת כיישות חברתית בתרבות המערבית. כתוצאה מכך, נשים באירופה ובצפון אמריקה אשר הפכו למודעות לסטטוס הרפואי החדש שנוסד, הקימו במחתרת תת-תרבות לסבית. הרחבה נוספת של המושג נעשה בשנות ה-70 של המאה ה-20, בעקבות השפעתו של הגל השני של הפמיניזם. מאז תקופה זו עוסקים היסטוריונים בבחינה מוחדשת של יחסים בין נשים בהיסטוריה, ומעלים שאלות בדבר ההגדרה הנכונה של אישה כלסבית או של מערכת יחסים בין נשים כיחסים לסביים. דיונים בנושאים אלה הניבו שלושה רכיבים לזיהוי לסביוּת: התנהגות מינית, משיכה מינית, ונטייה מינית. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 3 |
פסק דין לורנס נגד טקסס הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית הקובע כי כל חוק האוסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים בין שני בוגרים בביתם סותר את חוקת ארצות הברית בשל הפגיעה בזכות לפרטיות. בפסק דין זה, שניתן בשנת 2003, קבע לראשונה בית המשפט העליון של ארצות הברית, ברוב של 6 שופטים נגד 3, כי ההחלטות הקודמות של בית המשפט, ובהן ההחלטה משנת 1986 - פסק דין באוורס נגד הארדוויק בטלות. לפני פסק דין זה סירב בית המשפט (בפסק דין באוורס) לתת הגנה שכזו וקבע כי אין כל הגנה בחוקה שיש בה כדי לפסול חוקים שאוסרים על קיום יחסי מין הומוסקסואליים וקובעים כי מעשים אלה הם עבירה פלילית. ההליך המשפטי זכה לעניין ציבורי רב ומספר רב של "ידידי בית המשפט" הגישו תצהירים לבית המשפט בנושא. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 4 |
ברנדון טינה (12 בדצמבר 1972 – 31 בדצמבר 1993), טרנסקסואל, נקבה בהיוולדו, שאימץ זהות מגדרית גברית. ברנדון נולד בלינקולן, נברסקה, חי כגבר, ואף התיידד עם אישה בשם לאנה טיסדייל שגרה בפולס סיטי, נברסקה. כאשר התגלה מינו הביולוגי, הוא נאנס באכזריות בחג המולד של 1993, על ידי ג'ון לוטר ומרווין תומאס ניסן, מכריה של לאנה טיסדייל. ברנדון דיווח על האונס לשריף צ'ארלס לוקס שלעג לו, ולא התייחס לטענותיו. כאשר לוטר וניסן גילו שברנדון דיווח למשטרה על מעשיהם, הם רצחו אותו, את ליסה לאמברט וידיד נוסף של שניהם. השריף זכה לקיתונות של ביקורת בשל תפקודו במהלך הפרשה, על כך שלא נקף אצבע כדי להבטיח את שלומו של ברנדון, וכן על אופן התייחסותו הכללי אליו. השריף אף התייחס לברנדון כאל "זה" (it), והתעלם מעברם הפלילי של האנסים. לוטר נשפט, נידון לעונש מוות והוצא להורג ב-21 בפברואר 1996. ניסן העיד כנגד לוטר ונידון למאסר עולם. בשנת 1999 זכתה הילרי סוונק באוסקר על גילום התפקיד של ברנדון טינה, בסרט "בנים אינם בוכים". |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 5 |
הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית הנה הצעה ביוזמת צרפת ובתמיכת האיחוד האירופי שהוצגה לעצרת הכללית של האו"ם ב-18 בדצמבר 2008. הגשת ההצהרה, אשר במקור תוכננה להתקבל כהחלטה רשמית, הביאה את הליגה הערבית ליזום הצעה-נגדית הפוכה כאות התנגדות. שתי ההצעות נותרו במעמד פתוח לחתימות, וטרם התקבלה אחת מהן בתור החלטה רשמית של המועצה. ההצהרה המוצעת כוללת גינוי של אלימות, הטרדה, אפליה, הדרה, סטיגמטיזציה ורדיפה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית. עוד כוללת ההצעה גינוי על הרג והוצאה להורג, עינויים, מעצרים שרירותיים וקיפוח כלכלי, חברתי ותרבותי על בסיס אלה. המצדדים בהצהרה המוצעת שיבחו ותיארו אותה כפריצת דרך בנושא זכויות אדם, בשוברה את הטאבו נגד שיח בנושא זכויות להט"ב באו"ם. מתנגדיה תיארו אותה כניסיון כניסיון לכפות עיגון בחוק של איחוד אזרחי חד מיני או נישואים חד מיניים, אימוץ על ידי זוגות חד מיניים, פדופיליה ושאר "מעשים נתעבים". בנוסף, טוענים המתנגדים כי ההצהרה תביע לפגיעה בחופש להתנגדות דתית להומוסקסואליות ובכך לפגיעה בחופש הדת. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 6 |
מת'יו ויין שפרד (1 בדצמבר 1976 - 12 באוקטובר 1998), היה סטודנט אמריקני, פעיל למען זכויות האזרח והומוסקסואל, שהוכה קשות על ידי שני גברים ליד העיר לארמי שבוויומינג, בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר 1998, ומת מפצעיו כעבור ימים אחדים. במהלך המשפט, ניסו הרוצחים להשתמש בשיטות שונות על מנת להצדיק את הפשע. השימוש הרחב ביותר היה בהגנת ה- "Gay Panic" וטענו לאי שפיות זמנית שנגרמה משום ששפרד ניסה להתחיל איתם, לכאורה. כמו כן הם ניסו לטעון כי רק רצו לשדוד את שפרד ולא הייתה להם כוונה להורגו. לאחר המקרה ניסה הנשיא ביל קלינטון לאשר הכנסת פשעים כנגד הומואים ולסביות, נשים ובעלי לקות לרשימת פשעי השנאה בארצות הברית, אך ללא הצלחה, כיוון שהניסיון נדחה בבית הנבחרים. בתעשיית הבידור, אמנים רבים כתבו שירים לזכרו של מת'יו שפרד ונעשו מספר סרטים בנושא. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 7 |
איחוד אזרחי הוא איחוד זוגי השווה במעמדו החוקי לנישואים. בחלק מהמדינות איחוד אזרחי שווה במעמדו החוקי לנישואים באופן מוחלט, ובחלק הוא שונה ולא מעניק את כל הזכויות הניתנות לזוגות נשואים בעיקר בתחום האימוץ ובארצות הברית גם בתחום ההגירה. ישנן תחומי סמכות משפטית נפרדים כגון קוויבק, ניו זילנד ואורוגוואי המאפשרות איחוד אזרחי גם לזוגות הטרוסקסואלים. מרבית המדינות המתירות איחוד אזרחי מכירות באיחודים דומים אשר נעשו במדינות אחרות בהן החוק בנושא זהה. איחוד אזרחי נוסד לראשונה בדנמרק בשנת 1989 ומאז החלו אותו מדינות מפותחות רבות אחרות במטרה להקנות לזוגות חד-מיניים את הזכויות, ההטבות ותחומי האחריות החלים על זוגות הטרוסקסואלים נשואים. במדינות רבות שאינן מאפשרות נישואים חד מיניים קיימים הסדרים חלופיים שבמסגרתם ניתנת הכרה ליחסי זוגיות בין בני אותו המין. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 8 |
גוון אמבר רוז אראוחו (24 בפברואר 1985 - 4 באוקטובר 2002) (נולדה אדוארד אראוחו הבן) הייתה נערה טרנסג'נדרית שנרצחה במהלך (או לאחר) התקפה מתוכננת מראש שביצעו שלושה צעירים. השתלשלות האירועים שהובילה לרצח עמדה במרכז שני משפטים פליליים בהם נטען שהתוקפים כעסו בגלל הגילוי שאראוחו, שחיה אז כנערה, הייתה גבר ביולוגי. במשפט השני הורשעו שניים מהנאשמים ברצח מדרגה שנייה, אך המושבעים קבעו שלא היה זה פשע שנאה. על חלק מהיבטי המקרה חסר מידע אמין והם נתונים במחלוקת. נסיבות הרצח הפכו אותו לגורם לאסיפות ולהפגנות של הקהילה הלהט"ב. מספר פעמים בשנה נושאות קבוצות מחאה שלטים המזכירים את מותה של אראוחו ואת קלותו היחסית של עונשם של הרוצחים, באירועים ציבוריים כגון מצעדי גאווה שנערכים בערים שונות ברחבי ארצות הברית. אמה של אראוחו, שקראה לבתה "המלאך הקטן שלי", אמרה בציבור שהייתה רוצה שהרצח של בתה ישפיע על הענישה במקרים של פשעי שנאה שתוצאתם מוות, כך שהעונש יוכל להיות גם עונש מוות. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 9 |
פסק דין באוורס נגד הארדוויק הוא פסק דין משנת 1986 של בית המשפט העליון של ארצות הברית. פסק דין זה נחשב עד 2003 לאחד מפסקי הדין החשובים ביותר של בית המשפט העליון, בקובעו כי חוק מדינת ג'ורג'יה, הקובע כי מין אוראלי או מין אנאלי בין שני בוגרים הומוסקסואלים הוא עבירה פלילית האסורה על פי חוק העונשין, אינו סותר את חוקת ארצות הברית. כמו כן קובע פסק הדין כי החוקה אינה מגינה על זכותם של הומוסקסואלים לקיים יחסי מין, וכי מעשה זה נוגד את המוסר הציבורי בארצות הברית, ועל כן מותר לאוסרו בחוק. עד פסק דין זה הייתה בארצות הברית מגמה של הרחבת ההגנה על הזכות לפרטיות, שהתבטאה בשורה ארוכה של פסקי דין, בדומה למגמה העולמית בנושא, ופסק דין זה עצר אותה במשך כמעט שני עשורים: ההלכה שנקבעה בפסק הדין נותרה בתוקפה עד שנת 2003, אז נהפכה בפסק דין לורנס נגד טקסס. על אף פסק הדין, ביטלו מספר מדינות בארצות הברית את החוקים האוסרים על קיום יחסי מין בין הומוסקסואלים. החוק של מדינת ג'ורג'יה עצמה בוטל לבסוף בשנת 1998 במסגרת פסק דין פאוול נגד המדינה שנידון בפני בית המשפט העליון של ג'ורג'יה בטענה כי הוא סותר את חוקת המדינה. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 10 |
הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת מפגש חברתי של בני נוער להט"בים המתקיים במקום באופן קבוע במוצאי-שבתות. העובדה שהרצח לא נעשה באופן ספונטני ואירע במרכז רשמי של קהילת הלהט"ב, עוררה את חשדם של רבים במדינה כי מדובר בפשע שנאה שהמניע לו הוא הומופוביה. בפיגוע נרצחו שניים ונפצעו רבים. ב-8 באוגוסט, כשבוע לאחר הירי, נערכה בכיכר רבין בתל אביב עצרת הזדהות, שבה נכחו רבבות משתתפים. בעצרת דיברו אחותו של ניר כץ, שנרצח באירוע ביחד עם ליז טרובישי, ושניים מפצועי הירי, בהם המדריך חן לנגר שישב על כיסא גלגלים עקב הפציעה ומירר בבכי בזמן שקרא את דבריו וסיפר על הזכרונות מהאירוע שרודפים אותו. מלבדם הופיעו אמנים חברי הקהילה ותומכיה, ונאמו אישי ציבור ובהם נשיא המדינה שמעון פרס, שרים וחברי כנסת. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 11 |
|
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 12 |
אל תשאל, אל תספר (Don't ask, don't tell) הוא המינוח המקובל למדיניות הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהייתה מעוגנת בחוק של הממשל הפדרלי בין השנים 1993 ל-2010. על פי מדיניות זו, נאסר על כל אדם הומוסקסואל או ביסקסואל לחשוף במהלך שירותו בכוחות הביטחון את נטייתו המינית, לרבות נישואים או הורות. מנגד, כל עוד החייל מסתיר את נטיותיו המיניות, מפקדיו אינם רשאים לשאול ולחקור אותו בנושא. המדיניות קבעה כי אם נודע שחייל הוא הומוסקסואל או שחיילת היא לסבית, עליהם להיות מפוטרים באופן מיידי מהצבא, ללא אפשרות לערור. בתקופה בה יושמה המדיניות הודחו מצבא ארצות הברית יותר מ-13,000 חיילים וקצינים אשר נטייתם המינית התגלתה. המדיניות עוררה ביקורת ציבורית רחבה שכן היא מנעה מלהט"בים לשרת בצבא באופן גלוי, והיא נחשבה לנושא מרכזי בדיון הציבורי בארצות הברית. נשיא ארצות הברית ברק אובמה התחייב להביא לביטולה בתקופת כהותנו, ובדצמבר 2010 עבר בקונגרס חוק המבטל את המדיניות. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 13 |
להט"בים בחברה היהודית הדתית מתמודדים עם קשיים דומים לאלו עמם מתמודדים עמיתיהם בחברה הכללית: קבלה עצמית, התמודדות עם דעות קדומות של החברה ושל האדם עצמו ויציאה מהארון. קשיים אלו מועצמים בחברה הדתית על שום היותה חברה שמרנית ובעלת מבנה קהילתי חזק, בגלל גילויים של הומופוביה שניתן למצוא בה וכן בגלל איסור משכב זכר שבהלכה. למרות הקשיים שמעמידה החברה הדתית, ולמרות הדילמות האמוניות עמן נדרש להתמודד האדם הלהט"ב הדתי עצמו, שומרים לסביות והומואים דתיים רבים על אורח חיים דתי, מבלי להתכחש לנטייתם המינית ומבלי לוותר על זוגיות עם בן-זוג מאותו המין, ועל גידול ילדים. רבים אחרים בוחרים לעזוב את הדת ולצאת בשאלה. אצל חלקם הנטייה המינית מהווה גורם משמעותי בהחלטה לוותר על אורח החיים הדתי. גם אלו ממשיכים להתמודד עם החברה הדתית ויחסה ללהט"ב, משום שבני משפחתם ורבים מחבריהם נשארים דתיים. החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 מתקיים בציבור הדתי שיח ער בנושא הלהט"ב, ונראה כי יש תהליך של הגדרה מחדש של היחס ללהט"ב הן בקרב מנהיגים בציבור הדתי והן בקרב הקהל הדתי. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 14 |
הִיגְ'רָה היא קבוצה בתרבות דרום אסיה של זכרים מבחינה פיזיולוגית שאימצו זהות מגדרית נשית. הן לובשות בגדי נשים ומאמצות תפקידי מגדר נשיים. להיג'רה היסטוריה ארוכה מתועדת בתת-היבשת ההודית, החל מהאימפריה המוגולית עד ימינו, המספרת על תפקידים מגוונים בתרבות תת-היבשת – חלקם מאופיינים בלימינליות מגדרית, חלקם רוחניים וחלקם קשורים להישרדות הפרט. זהות מינית זו אינה תואמת את הטקסונומיה המערבית המודרנית של המגדר והנטייה המינית ורעיונות מערביים של מין ומגדר. רוב חברות ההיג'רה נולדות כזכרים, אך ייתכן שכמה מהן נולדות כאינטרסקס (עם איברי מין דו-משמעיים). בתרבות המערבית הן נתפסות לרוב כבנות המגדר השלישי, ורובן רואות את עצמן הן כגברים והן כנשים. עם זאת, חלקן רואות עצמן (או נתפסות על ידי החברה) כנשים, כגברים נשיים או כאינטרסקס. חלקן, בעיקר דוברות האנגלית המושפעות מהשיח הבינלאומי בנוגע למיעוטים מיניים, רואות עצמן כנשים טרנסג'נדריות או טרנסקסואליות. שלא כמו נשים טרנסקסואליות, ההיג'רה אינן מנסות להביא את הסביבה לתפוס אותן כנשים. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 15 |
אינטרסקס הוא כינוי כללי לבני-אדם שיש להם סימני מין זכריים ונקביים כאחד. מצבי אינטרסקס ריתקו, בלבלו והביכו את הממסד הרפואי, ואת החברה כולה. רק בשנים האחרונות התחילה הבנה גדולה יותר של הגורמים הרפואיים לאינטרסקסואליות, ושל ההשלכות החברתיות שלה. עם התקדמות מדע הרפואה במאה העשרים נוצרה נטייה להתערב באמצעים כירורגיים כדי "לתקן" את מה שנחשב כמום מלידה. בשנות השישים והשבעים, ובמידה מסוימת גם בימינו, נטו רופאים לבצע ניתוחים פלסטיים לקביעת מין בתינוקות. ההנחה הייתה כי בגיל ההתבגרות יהיה צורך בטיפול הורמונלי כדי להשלים את המעבר למין החדש. טיפולים אלה הושפעו מתאוריות פסיכולוגיות אופנתיות בשנות השישים והשבעים שטענו כי הזהות המגדרית מבוססת אך ורק על תהליכי חיברות חיצוניים ולא על נתונים ביולוגיים. ניתוחים לקביעת המין בילדים הם כיום נושא שנוי במחלוקת. אגודת האינטרסקס של צפון אמריקה, הארגון הגדול והחשוב ביותר של אינטרסקסים, מתנגדת להם בתוקף, ואנשים רבים שעברו ניתוחים כאלה בילדותם מרגישים שנעשה להם עוול נורא, וחלקם אף עוברים ניתוחים לשינוי מין בבגרותם. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 16 |
מעמדם המשפטי של להט"ב בישראל עבר שינויים מפליגים בשנים האחרונות. אף שהם אינם נהנים עדיין משוויון זכויות מלא, נראה כי החקיקה והפסיקה בישראל אינן חורגות במידה משמעותית מהנורמה המקובלת בעולם המערבי. החוק בישראל אינו מכיר בנישואים חד מיניים או באיחוד אזרחי. על כן, דפוס חייהם של זוגות חד מיניים מקביל לזה של "ידועים בציבור". בעקבות ההכרה שהעניק החוק הישראלי למוסד ה"ידועים בציבור", זוגות חד-מיניים זכאים לכל הזכויות הפיננסיות המוענקות לזוגות הטרוסקסואליים. פסקי-הדין שונים שניתנו במהלך השנים מעידים על הנטייה ההולכת וגוברת של הההכרה שהעניקה מערכת המשפט בישראל לזכויות הזוגות החד-מיניים. פסקי-הדין, שזכו לדיווח תקשורתי נרחב, מכסים מגוון תחומים ולרוב מנוסחים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. הומוסקסואלים ולסביות בישראל אינם נהנים עדיין משוויון זכויות חוקי מלא, והם נאבקים על מקומם בחברה. זוגות חד-מיניים עדיין מופלים בתחום הנישואים ובאימוץ ילדים. המסורתיות המאפיינת את החברה הישראלית, והיחס הסטיגמטי להומוסקסואליות גורמים לפרטים ולזוגות חד מיניים להסתיר את זהותם המינית ואת זוגיותם ואף כופים עליהם לעיתים לנהל חיים כפולים. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 17 |
פסק דין יָרוּס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה הוא כינויו של פסק דין שנתן בית המשפט העליון בישראל בינואר 2005, בע"א 10280/01, ובו נעתר בית המשפט לבקשתן של טל ואביטל ירוס-חקק, בנות זוג לסביות המקיימות יחד תא משפחתי, לאמץ זו את ילדיה של זו. בפסק הדין התקבל ערעורן של בנות-הזוג ירוס-חקק על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שסירב בשנת 1997 לפנייה של השתיים בבקשה לאימוץ הדדי של ילדיהן. ההליך המשפטי, מהגשת הבקשה הראשונה לבית המשפט לענייני משפחה ועד להכרעה בבית המשפט העליון, ארך שמונה שנים. בעת מתן פסק הדין חיו השתיים ביחד 15 שנה, והיו להן שלושה ילדים מתרומות זרע אנונימיות. בעקבות פסק הדין ניתנו בפברואר 2006 צווי אימוץ לבנות הזוג ירוס-חקק, והן הפכו לזוג ההורים החד-מיניים הראשון בישראל שקיבל צו אימוץ בפועל. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 18 |
בג"ץ קלפים פתוחים הוא פסק דין שנתן בג"ץ ב-21 בספטמבר 1997, ובו התקבלה עתירתם של אגודת הלהט"ב, ארגון קל"ף (קהילה פמיניסטית גאה) והאגודה לזכויות האזרח בישראל נגד שר החינוך, התרבות והספורט, הטלוויזיה החינוכית הישראלית והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. העותרים ביקשו לבטל את האיסור שהטיל שר החינוך זבולון המר על שידור פרק של התוכנית "קלפים פתוחים" שעסק בנוער להט"ב ובזהות מינית. שר החינוך טען בתשובתו לעתירה, שהתוכנית כפי שהיא מעודדת את הנוער להתנסות באורח-חיים הומוסקסואלי, ועל כן דרש השר "תוספת מאזנת" לתוכנית, שבה יציגו מומחים גם את ההיבטים הפחות נעימים של החוויה ההומו-לסבית, וטען שהמסגרת לשידור התוכנית אינה הטלוויזיה החינוכית אלא הטלוויזיה הכללית. בפסק הדין קבע בג"ץ פה אחד שיש להתיר את שידור התוכנית כפי שתוכנן במקור, בערוץ בו תוכנן השידור, ללא התניה של השידור בשינויים וסייגים כפי שדרשו המשיבים. |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 19 |
דוחות קינסי הם שני ספרים על מיניות בבני אדם: "התנהגות מינית בזכר האדם" (1948), ו"התנהגות מינית בנקבת האדם" (1953) את הדוחות חיברו אלפרד קינסי, ביולוג אמריקאי באוניברסיטת אינדיאנה, מייסד מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון, וורדל פומרוי ואחרים. פרסום הדוחות הדהים את הציבור וגרם למחלוקת ציבורית. ממצאי הדוחות הביאו לתגובות זעם, הן מכיוון שהן יצאו כנגד אמונות מסורתיות על מיניות האדם ומכיוון שדנו בנושאים שהיו בגדר טאבו עד לאותה עת. דוחות קינסי נמכרו בסך הכל בכשלושת-רבעי מיליון עותקים ותורגמו ל-13 שפות, ובכך היו לאחד הפרסומים המדעיים הנפוצים ביותר במאה ה-20. חלקים מתוך דוחות קינסי המתארים את המגוון הקיים בקרב בני האדם בתחום נטייה מינית זוכים לעיתים קרובות לאזכור כתומכים בהערכה המקובלת ולפיה הומוסקסואליות קיימת בשכיחות של כ-10% באוכלוסייה הכללית. תחת שלוש הקטגוריות המוכרות: הטרוסקסואליות, ביסקסואליות והומוסקסואליות, הדוחות עושים שימוש בסולם קינסי ובו שבע דרגות (דרגה שמינית אסקסואליות הוספה על ידי עמיתיו של קינסי). |
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
| 20 |
מוות בוונציה היא נובלה מאת הסופר הגרמני, חתן פרס נובל לספרות, תומאס מאן. הנובלה, שפורסמה לראשונה בשנת 1912, מתארת את מסעו של הסופר הבדוי גוּסטָאב פוֹן אַשֶׁנבַּאך לאיטליה ואת תשוקתו לנער בשם טַאדְז'וּ. הנער מתואר בספר כיפה-תואר וכמי ש"לא ניתן לעמוד בפני קסמו". אשנבאך נתקף לראשונה בחייו ברגשות תשוקה ומשיכה, שאינו יכול לשלוט בהם. משיכה זו גורמת לסופר המזדקן להישאר בוונציה ולהמשיך לעקוב אחר הנער הפולני, גם כאשר נודע לו כי מגפת הכולרה פגעה בעיר, וזאת על-אף שמעולם לא הייתה לו הזדמנות אפילו לדבר עם הנער. הסיפור מסתיים כאשר הנער יוצא עם חבריו לשפת הים, ואשנבאך מת בעודו בוהה במושא אהבתו. למרות נושאו של הספר, בעת שפורסם לראשונה, רוב הקוראים לא ייחסו חשיבות למוטיב ההומואירוטי שבספר, וראו בו אלגוריה בלבד; וזאת למרות ביקורות של פרשנים מסוימים שמצאו בתוכנה רמזים לחלקים נסתרים של אישיות הסופר תומאס מאן. רק שנים לאחר פטירתו של הסופר תומאס מאן, קיבלו הרמזים שבספר ביסוס ביוגרפי, כאשר פורסמו יומני הסופר. ביומניו, שנפתחו לפי צוואתו רק עשרים שנה לאחר מותו, ביטא מאן את מחשבותיו ההומו-ארוטיות ואת אופן התמודדותו איתן, והזכיר ביניהן את הגיגיו בעת שכתב את סיפרו המפורסם "מוות בוונציה".
|
עריכה | תבנית | שיחה | ||||||||
.svg)
.png)
_-_1928-29_-_Aquamarine.jpg)
