ג'ורג' רובסון

ג'ורג' רובסון
George Robeson
לידה	16 במרץ 1829; אוקספורד, מחוז וורן, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	27 בספטמבר 1897 (בגיל 68); טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם מלא	ג'ורג' מקסוול רובסון
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של בלבידיר, ניו ג'רזי, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	25 ביוני 1869 – 12 במרץ 1877; (7 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	יוליסס ס. גרנט
	→ אדולף בורי ריצ'רד תומפסון ←
	4 במרץ 1879 – 3 במרץ 1883; (4 שנים)
	4 במרץ 1879 – 3 במרץ 1883; (4 שנים)
חתימה

ג'ורג' מקסוול רובסון (באנגלית: George Maxwell Robeson;‏ 16 במרץ 1829 - 27 בספטמבר 1897) היה פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הרפובליקנית, עורך דין מניו ג'רזי, קצין בדרגת בריגדיר גנרל במיליציה של ניו ג'רזי במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, מזכיר הצי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא יוליסס ס. גרנט בין השנים 1869–1877 וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם ניו ג'רזי בין השנים 1879–1883.

ביוגרפיה

רובסון, שנולד בניו ג'רזי, סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון בגיל 18. הוא למד משפטים וב-1850 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא עבד כעורך דין עד 1858, עת הוא התמנה לתפקיד התובע של מחוז קמדן שבניו ג'רזי. במהלך מלחמת האזרחים זיהה רובסון את עצמו עם המפלגה הרפובליקנית והיה חבר בוועדת התברואה של ניו ג'רזי. הוא מונה לקצין בדרגת בריגדיר גנרל על ידי מושל ניו ג'רזי צ'ארלס סמית' אולדן ופעל לגיוס לוחמים לטובת האיחוד. ב-1867 מונה רובסון לתובע הכללי של ניו ג'רזי על ידי המושל מרקוס לורד. בתפקיד זה משך רובסון תשומת לב ברמה לאומית לאחר שהצליח לגרום להרשעתה של בריג'יט דרגן על רצח מרי קוריאל.

בתמיכתו של הסנאטור מטעם ניו ג'רזי, אלכסנדר קייטל, מונה רובסון ב-1869 לתפקיד מזכיר הצי של ארצות הברית על ידי נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט לאחר שאדולף בורי התפטר מתפקיד זה. תקופת כהונתו כמזכיר הצי ארכה כשבע שנים וחצי והיא שנייה באורכה רק לזו של גדעון ולס. רובסון נודע כאיש חם מזג, איש מנהל חרוץ, ובהנהגתו עלה בידי מחלקת הצי להסדיר את היררכיית הקצונה של הצי. כשלרשותו מימון מצומצם מהקונגרס, הוא סייע לפיתוח של השלבים הראשונים של טכנולוגיות הצוללות והטורפדו, וכך שמר על נמלי ארצות הברית מפני מתקפות זרות והבטיח ב-1871 את המימון של הקונגרס בסכום של 50,000 דולר עבור משלחת פולריס בהנהגתו של צ'ארלס פרנסיס הול. עם זאת, לא הצליח צי ארצות הברית לעמוד בקצב המודרניזציה של ציי מדינות אירופה.

רובסון הוביל את החקירה בנוגע למותו השנוי במחלוקת של הול לאחר שובו של צוות הפולריס הטרופה ב-1873. רובסון תמך בנשיא גרנט ובחוקי תקופת השיקום הרדיקליים של המפלגה הרפובליקנית שתמכו בזכויות האזרח ובזכויות ההצבעה של האפרו-אמריקאים. בהובלתו של רובסון, בנה הצי את שתי ספינות הטורפדו הראשונות. ב-1874 הוא הגיב לאיום הימי שהוטל על ידי ספרד במהלך "תקרית וירג'יניוס". עם זאת, במסגרת תהליך החייאת הצי, הקונגרס סירב לממן את השלמתן של חמש ספינות חדשות. רובסון עמד בפני שתי חקירות של הקונגרס ב-1876 וב-1878 בנוגע להאשמות על רווחים ושוחד בהקשר לחוזי בניית ספינות, אך הוא נוקה מכל חשד בשל חוסר ראיות.

ב-1878 הוא נבחר כנציג ניו ג'רזי לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן כמנהיג המיעוט בבית מטעם המפלגה הרפובליקנית. ב-1882 הוא הובס על ידי הדמוקרט תומאס פרל במערכת בחירות קשה. רובסון נותר עם חובות של 60,000 דולר ונאלץ למכור את כל נכסיו בוושינגטון. כתוצאה ממצבו הכספי הקשה, רעייתו ומשפחתו התנתקו ממנו. הוא עבר לטרנטון, שם הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין וחי חיים צנועים עד למותו ב-1897.

ראשית חייו

ג'ורג' רובסון נולד ב-16 במרץ 1829 באוקספורד שבמחוז וורן, ניו ג'רזי. משפחתו הייתה ממוצא סקוטי הוא היה צאצא של אנדרו רובסון, שב-1668 היה המודד הראשי של ניו ג'רזי. אביו, ויליאם פן רובסון, היה שופט בפילדלפיה ואמו הייתה בתו של ג'ורג' מקסוול שהיה חבר הקונגרס בשנים 1811-1813.^[1] אחיו, ויליאם רובסון הבן, היה קצין בדרגת ייצוג של בריגדיר גנרל בצבא האיחוד. דודו היה חבר הקונגרס ג'ון פטרסון בריאן מקסוול.^[2]

לרובסון יצא מוניטין בשל השכלתו לאחר שב-1847 סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון בגיל 18. לאחר סיום לימודיו בפרינסטון הוא למד משפטים במשרדו של השופט הורנבלוור. ב-1850 הוא סיים את לימודיו והתקבל ללשכת עורכי הדין. בתחילה הוא פתח משרד עורכי דין בניוארק, אך לאחר מכן עבר לג'רזי סיטי. ב-1858 הוא מונה לתובע של מחוז קמדן.

במלחמת האזרחים מונה רובסון על ידי מושל ניו ג'רזי כקצין בדרגת בריגדיר גנרל במיליציה של ניו ג'רזי.

התובע הכללי של ניו ג'רזי

ב-1867 מונה רובסון כתובע הכללי של ניו ג'רזי.

אחד התיקים הפליליים שהקנו לו מוניטין ארצי היה משפטה של בריג'יט דרגן שבו הוא היה התובע במשפט. דרגן רצחה בברוטליות את מרי אלן קוריאל, רעייתו של דר' קוריאל. הוא הצליח להשיג את הרשעתה על סמך ראיות נסיבתיות. דרגן, שהייתה בעלת עבר פלילי, רצחה את מרי קוריאל בדקירות של סכין מטבח, בהאמינה שהיא תוכל להיות רעייתו של דר' קוריאל ותגדל את ילדה של מרי. במשפט טען רובסון שכתמי הדם על שמלתה של דרגן היו מדמה של מרי קוריאל לאחר מאבק שהשתיים ניהלו. רובסון ביקש מחבר המושבעים להתעלם מכך שדרגן הייתה אישה. במשך כל הזמן בו נשא רובסון את דברי הסיכום שלו במשפט, הרכינה דרגן את ראשה וכיסתה את עיניה במטפחת. לאחר סיום דברי הסיכום שלו מחא הקהל באולם בית המשפט כפיים. לחבר המושבעים נדרשה שעה אחת כדי להגיע לגזר הדין. דרגן הורשעה ברצח, נדונה למוות וב-30 באוגוסט 1867 הוצאה להורג בתלייה.^[3]^[4]

ב-22 ביוני 1869 התפטר רובסון מתפקידו ומונה כמזכיר הצי של ארצות הברית.

מזכיר הצי

מבלי שניתן לכך פרסום, מינה נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט ב-25 ביוני 1869 את רובסון לתפקיד מזכיר הצי במקומו של אדולף בורי שהתפטר באותו יום לאחר שהבין שהתפקיד הוא תובעני. בעת שרובסון מונה לתפקיד, שמו לא היה מוכר מחוץ לגבולות ניו ג'רזי. תקופת כהונתו הייתה אחת מתקופות הכהונה הארוכות ביותר כמזכיר הצי, והיא הייתה שנייה באורכה רק לזו של גדעון ולס. הוא כיהן בתפקידו עד 12 במרץ 1877, בתום נשיאותו של גרנט ובימים הראשונים של נשיאותו של רתרפורד הייז.^[5] קודם למינויו לא היה לרובסון קשר לבניית אוניות, אך הייתה לו היכרות עם החיים בים בשל מגוריו בניו ג'רזי. ההחלטה על מינויו התקבלה בהשפעתו של הסנאטור מטעם ניו ג'רזי, אלכסנדר קייטל. רובסון, שהיה אז בן 40, נחשב כאיש מנהל חסר סבלנות, קצר רוח ובעל כוח פיזי.

כאשר לא אישר הקונגרס תקציב לבניית ספינות חדשות, עשה רובסון שימוש בכספים שנועדו לשיפוץ ספינות ישנות כדי לבנות חדשות מחומרי בנייה כמעט חדשים והקפיד לשמור על השמות של הספינות הישנות ולעיתים בנה ספינות גדולות יותר והחליף את חלקי העץ בברזל. הוא ספג ביקורת על כך ואף על פי שהוטחו בו האשמות על כך שהוא שיפץ בצורה כזאת 15–16 אוניות מחופות שריון בעלות של 4 מיליון דולר, ההיסטוריון צ'ארלס אוסקר פאולין מציין שבנסיבות של "תקרית וירג'יניוס" שהתרחשה ב-1873, צעדיו אלו של רובסון היו "ראויים ומומלצים".

ניהול מחלקת הצי

קודמו של רובסון כמזכיר הצי, אדולף בורי, שהיה מינויו הראשון של הנשיא גרנט לתפקיד, האציל את סמכויות הניהול של מחלקת הצי לידיו של אדמירל משנה דייוויד פורטר. לכאורה בורי לא גילה שום עניין בניהול המחלקה והוא נתן לפורטר יד חופשית. כל הפקודות שיצאו מהמחלקה עברו דרך משרדו של פורטר לצורך אישורן. פורטר היה מנהל אוטוקרטי, שביצע 45 שינויים "שרירותיים ובזבזניים" במשך שני החודשים שבהם הייתה מסורה בידיו האחריות לניהול המחלקה. לדבריו של פאולין, החל רובסון ביישום מנהיגות סמכותית ובמקביל בוטלו הסמכויות של פורטר, שכן רובסון לא שאף להיות כפוף לפורטר כפי שהיה בורי. על פורטר כמעט ונאסרה הכניסה לבניין מחלקת הצי והוא ביקר בו ארבע פעמים בלבד במהלך כהונתו של רובסון כמזכיר הצי. ב-16 בנובמבר 1870 כתב רובסון לפורטר מכתב שבו הוא פירט במפורש את סמכויותיו המצומצמות של פורטר, שצווה לדווח בכתב באופן סדיר למשרדו של רובסון. לדברי ההיסטוריון דונלד צ'יסהולם, הן פורטר והן אדמירל משנה דניאל אמן, שהיו ידידים קרובים של הנשיא גרנט, השפיעו רבות על החלטותיו של רובסון כמזכיר הצי. תוכנו של הדוח הראשון שהגיש רובסון לקונגרס ב-1869 הושפע במידר רבה על ידי פורטר.^[5]

המהומה בנורפוק

הימים היו ימי תקופת השיקום. ב-1 בנובמבר 1870 הגיע רובסון לנורפוק, וירג'יניה ובהגיעו לנמל הוא התקבל במעמד הצדעה של ספינות המלחמה. מטרת ביקורו הייתה לשאת נאום תמיכה בחבר הקונגרס ג'יימס פלאט שהתמודד על בחירה מחדש. בכנס הבחירות של פלאט טען רובסון בתוקף לטובת תוכנית השיקום הרדיקלית של המפלגה הרפובליקנית. רובסון, בדרכו המלומדת, דיבר בעומדו על מדרגות בניין עיריית נורפוק על הישגי המפלגה הרפובליקנית שהביסה בהצלחה את המורדים הדרומיים; הפסיקה את "העבדות הברברית"; רוממה מיליוני עבדים אפרו-אמריקאים משוחררים על ידי הענקת אזרחות, זכות הצבעה מלאה וחינוך; השלימה את סלילת המסילה הפסיפית; הפחיתה מיסים; וכיסתה את החוב שנוצר מההוצאות של מלחמת האזרחים. במהלך נאומו הופרע רובסון בפתאומיות על ידי שמרנים שהטיחו בו את השאלה, "אם הרפובליקנים עשו כה הרבה עבור העבדים, מה הם עשו עבור האדונים שלהם?". רובסון השיב במהירות שהמפלגה הרפובליקנית, לאחר המלחמה, הרעיפה חסדים על הדרום על ידי הגבלת עונשי המוות, כלומר, "חיסלה את סיבת הפשע מבלי להעניש על הפשע עצמו". כתוצאה מדבריו של רובסון פרצה מהומה, בה הושלכו כלפיו ביצים ונורו יריות. כמה אנשים נפצעו והאסיפה פוצצה, אך רובסון לא נפגע.

משלחת פולריס

ערך מורחב – משלחת פולריס

משלחת פולריס, שהוסמכה על ידי רובסון, הייתה הניסיון הרציני הראשון של ארצות הברית לשגר משלחת אל האזור הארקטי ולהיות האומה הראשונה שתגיע אל הקוטב הצפוני. ב-29 ביוני 1871, בשעה 7 בערב, הפליגה הספינה USS Polaris בפיקודו של צ'ארלס פרנסיס הול מבסיס הצי בניו יורק. רובסון והול, שמסע זה היה השלישי שלו לאזור הקוטב, הצליחו לשדל את הקונגרס לממן את המשלחת. רובסון כתב הנחיות מדויקות בנוגע למטרות המשימה וקבע לה היררכיה פיקודית למקרה שהול ייפצע או יהרג. הוא התווה למשלחת את מסלול ההפלגה המדויק שתוכנן למשך משימה של שנתיים וחצי. רובסון הורה שכל אדמה שתתגלה על ידי המשלחת תהפוך לרכוש ממשלת ארצות הברית, שיוצבו אנדרטאות על מסלול ההפלגה, שינוהל תיעוד מדויק על מהלך המסע, ושיוצבו מטמוני מזון. הפולריס צוידה בכל המכשירים המדעיים שהיו נחוצים למסע מסוכן ושאפתני שכזה.

בהפלגה ממערב לגרינלנד כשמזג האוויר נוח, שברה הפולריס שיא של הפלגה צפונה בהגיעה לקו רוחב '29 82° צפון. באוקטובר 1871 הקימה המשלחת מחנה חורף במפרץ ת'נק גוד (Thank God Bay), כדי להתכונן להגעה אל הקוטב הצפוני באמצעות מזחלות כלבים. ב-24 באוקטובר, בשובו מגיחה באמצעות מזחלות, נפל הול למשכב לאחר ששתה כוס קפה. שבועיים לאחר מכן מת הול, וההיסטוריונים מאמינים שהוא ככל הנראה נרצח על ידי חבר המשלחת, דר' אמיל בסלס שהרעיל אותו באמצעות ארסן. לאחר מותו של הול תפס סידני בדינגטון את מקומו, על פי ההנחיות המוקדמות של רובסון. בעת שבדינגטון פיקד על המשלחת, התרופפה המשמעת, שכן חברי הצוות הורשו לשאת כלי נשק ולהישאר ערים כל הלילה. בדינגטון עצמו פשט על מלאי האלכוהול הרפואי של המשלחת והיה ידוע שהוא שותה לשוכרה. ב-2 ביוני 1872, לאחר ניסיון כושל להגיע אל הקוטב הצפוני, שבה המשלחת דרומה כשפניה מועדות לניו יורק. כשהספינה נלכדה בתוך מצבור של קרח צף, 19 אנשי צוות הופרדו מהספינה כשהם על גוש של קרח צף ונסחפו למרחק של 2,900 קילומטרים עד שחולצו.

שאר חברי המשלחת שנותרו על הספינה נאלצו לבלות את החורף בגרינלנד באוקטובר 1872 והספינה פורקה לשתי ספינות. לאחר צאתם אל האוקיינוס, חולצה שארית הצוות על ידי ספינת ליווייתנים ב-3 ביוני 1873. עם שובה של שארית המשלחת לארצות הברית הורה רובסון מידית על פתיחת חקירה בנוגע למותו של הול, על חוסר תפקודו של בדינגטון ועל חוסר המשמעת של הצוות. יומניו ומכתביו של הול הושחתו ואבדו וייתכן שהם כללו מידע שהיה עלול להזיק לבדינגטון ולדר' בסלס. החקירה בניהולו של רובסון לא מצאה את דר' בסלס אשם ברצח הול, אף על פי שהיו עדויות נסיבתיות שהוא אכן רצח אותו. בכל אופן, כל חברי המשלחת יצאו זכאים. ב-1968, הוצאו שרידי גופתו של הול מהקבר ועל פי אמצעי מחקר מודרניים התברר שהוא הורעל מארסן לפני מחלתו הפתאומית ומותו. דר' בסלס, שהיה אחראי על הטיפול הרפואי בהול, נתפש לאחר הממצאים הללו כחשוד ברצח, זאת על רקע הקשרים הפטריוטיים שלו עם מולדתו גרמניה. אף על פי שבדוח הסופי שהגיש רובסון נאמר שהול מת מוות "טבעי", ייתכן שמידע מסוים הועלם כדי למנוע שערורייה. לפני מותו קרא הול לתעלת רובסון על שמו של רובסון.

הניסויים בצוללות ובטורפדו

במהלך תקופת כהונתו של רובסון כמזכיר הצי ביצע הצי ניסויים בצוללות ובמערכות טורפדו.^[6] "הלווייתן האינטליגנטי" (Intelligent Whale), צוללת המונעת בידיים בבעלותו של אוליבר הלסטד, נבחנה באופן רשמי למחצה ובהצלחה ב-1866 על ידי תומאס ו. סוויני. בכל אופן, לצי ארצות הברית לא היה קשר לכלי שיט זה עד אוקטובר 1869, כאשר הוא נבחן והומלץ לרובסון על ידי הקומודורים מלנצ'ון סמית', אוגוסטוס ל. קייס ואדמונד א. מתיוס. רובסון מינה וועדה נוספת שתדווח על סגולותיה של הצוללת. לאחר שהוועדה הגישה המלצות חיוביות, חתמו רובסון והלסטד ב-29 באוקטובר 1869 על חוזה לרכישת הצוללת בסכום של 50,000 דולר. הלסטד נרצח והבדיקות של ה"לווייתן האינטליגנטי" נעצרו למשך שנה. בשל כשלים באבטחה, עלה בידו של קצין הצי המלכותי הבריטי, אדמירל משנה אדוארד אוגוסטוס אינגלפילד, להתגנב לבסיס הצי בניו יורק ולבחון את הצוללת שעגנה שם.^[6]

ב-18 בספטמבר 1872 ביצע הצי בדיקה רשמית של הצוללת. היא צפה על פני המים עקב אטם פתח פגום. אף על פי שהיא נדונה לכישלון, הייתה הצוללת דוגמה לעניין של הצי והניסויים ב"מערכות נשק משופרות" במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19.^[6] הצוללת הראשונה שנרכשה ונבחנה על ידי הצי הייתה "אליגטור" שנרכשה ב-1863, במהלך מלחמת האזרחים.^[7]

בדיקת מערכות הטורפדו הוכחה כמוצלחת יותר.^[6] ביולי 1869 הקים רובסון את "תחנת הטורפדו הימי של ארצות הברית" (United States Naval Torpedo Station) על אי העיזים שבנמל ניופורט, רוד איילנד. המטרה הייתה למצוא כלי נשק הגנתיים תת-ימיים לא יקרים ויעילים, כולל ניסויים במערכות טורפדו, חומרי נפץ וציוד חשמלי. רובסון הטיל על התחנה את המשימה לבנות טורפדו בהנעה עצמית, על פי הדגם של Whitehead torpedo שפותח על ידי האנגלי רוברט וויטהד.^[8]

רובסון העביר הנחיה שעל הטורפדו להיות מסוגל לנוע מתחת למים למרחק ניכר, במהירות ניכרת, תוך שמירת נתיב ישר ולהישאר מתחת לפני המים. אורכו של הטורפדו היה 3.8 מטר, משקלו 220 קילוגרם, הוא נשא 32–41 קילוגרם של חומר נפץ מסוג ניטרוצלולוזה והטווח שלו הגיע ל-270–370 מטרים. אוויר דחוס הניע את המדחף בעל ארבעת הלהבים בקוטר של 30 ס"מ. הניסוי הראשוני של הטורפדו הצליח, אף על פי שהיו בעיות דליפה והשליטה בכיוון הייתה בעייתית. מנגנון השליטה על העומק פעל היטב.^[8]

בקיץ 1872 בוצע ניסוי מוצלח על ידי משרד החימוש של הצי בטורפדו בעל הנעה עצמית ושליטה מרחוק של היזם-ממציא ג'ון ל. ליי. הניסויים במערכות הטורפדו במהלך עשור זה היו היסודות ללוחמה התת-ימית האמריקאית המודרנית.^[6]

ב-1873 וב-1874, הושקו הטרפדות USS Alarm ו-USS Intrepid, בהתאמה, שהיו מצוידות בטורפדו כלונס (Spar torpedo) ובטילי טורפדו, בהתאמה. ב-1875 כל הסיירות של צי ארצות הברית כבר היו מצוידות בטורפדו כלונס ובטורפדו נגררים וקציני הצי אומנו בהפעלתם. USS Intrepid הייתה הטרפדת הראשונה של ארצות הברית שהייתה מונעת בקיטור ושצוידה בטילי טורפדו. היא נבנתה שבע שנים לפני אה"מ פוליפמוס (USS Intrepid) של הצי המלכותי הבריטי, שהייתה בעלת עיצוב ותפקוד דומים.

תקרית וירג'יניוס

ב-31 באוקטובר 1873 רדפה ספינת המלחמה הספרדית "טורנדו" אחר "וירג'יניוס"(אנ'), ספינת סוחר אמריקאית שהבריחה כלי נשק וחיילים לטובת סיוע למרד של קובה מול ספרד, ולכדה אותה. כאשר הגיעו הידיעות ש-53 אזרחים בריטים ואמקריקאים שהצטרפו למרד הקובני נשבו על סיפון הווירג'יניוס ונורו למוות על ידי הספרדים, דרש הציבור בארצות הברית לפתוח במלחמה נגד ספרד. בנוסף לתקרית זו, עגנה בנמל ניו יורק ספינת מלחמה ספרדית שיכולותיה היו גבוהות בהשוואה לספינות המלחמה האמריקאיות. ב-14 בנובמבר הורה הנשיא גרנט לצי לעבור למצב כוננות למלחמה. רובסון שיגר שייטת של ספינות מלחמה אל קי וסט, פלורידה, 150 ק"מ מקובה. בכל אופן, מהירות התגובה הייתה איטית, שכן הכוח הימי האמריקאי התקבץ לבסוף בקי וסט בינואר 1874. צי ארצות הברית לא היה יריב שקול מול ספינות המלחמה המודרניות של הצי הספרדי. אחד מקציני הצי של ארצות הברית ציין ששתי ספינות מלחמה ספרדיות יכלו להשמיד חלק ניכר מהשייטת האמריקאית, שהייתה המיטב של הספינות שעמדו לרשותה של ארצות הברית באותה עת.^[9] מזכיר המדינה המילטון פיש ניהל משא ומתן שקט על הסדר שלום עם ספרד ומחלקת המדינה השיגה מתן פיצויים למשפחות המתנדבים שהוצאו להורג על ידי הספרדים. תקרית וירג'יניוס שיקפה את המציאות שהצי האמריקאי חלש ושיש צורך שיעבור לתהליך התחדשות.

במהלך המשבר החליט רובסון שהמטרה העיקרית של הצי תהיה תוכנית התחדשות שבמסגרתה הוא יצטייד בספינות מוניטור שיהיו מסוגלות להתמודד מול ציים זרים. עם זאת, הקונגרס סירב לאשר את בנייתן של ספינות חדשות, בהאמינו שהאוניות מחופות השריון בעלות הטכנולוגיה המהפכנית שנבנו עשר שנים קודם לכן מספיקות לצרכיו של הצי. בתור פשרה, בחרו רובסון והקונגרס "לבנות מחדש" חמש מהספינות הגדולות ביותר של הצי, כולל ה-USS Puritan וה-USS Miantonomoh. הספינות הללו נגרטו כדי להיבנות מחדש כספינות מלחמה חדשות על ידי קבלנים שונים שאושרו על ידי רובסון. העבודות החלו ב-1874, אך הקונגרס סירב לאשר לרובסון תקציב של 2.3 מיליוני דולר כדי להשלים את המלאכה. ה-USS Miantonomoh הכמעט מושלמת הושקה ב-6 בדצמבר 1876. רובסון ספג ביקורת על כך שגרט מוניטורים אחרים כדי לממן את הספינות החדשות.

היחסים עם חברי הקבינט

כאשר נקלעה ארצות הברית לשפל כלכלי בעקבות המשבר הפיננסי של 1873, הגיב הקונגרס בהגשת הצעת "חוק האינפלציה", שעל פיו הוספו למחזור 400 מיליון דולר בשטרות נייר. החוק גם קידם את הנהגתו של כסף הפיאט. למרבה ההפתעה אישרו שני בתי הקונגרס את החוק, בהאמינם שהוא יביא הקלה לאומה שסבלה ממחסור בכספים וציפו שגרנט יחתום על החוק. אף על פי כן, הנשיא גרנט שקל בעניין זמן רב ודן בו עם חברי הקבינט לאחר שהצעת החוק עברה לאישורו ב-14 באפריל 1874. הוא אמר לחברי הקבינט שהוא נוטה לא לחתום על החוק, בהאמינו שהוא יהווה "נטישה של כל העקרונות הנכונים של הכלכלה". הקבינט היה חלוק בעניין. רובסון אמר שהוא מקווה "שהנשיא יגיע למסקנה שונה". מזכיר המלחמה ויליאם בלקנאפ אמר שווטו יגרום להתנגדויות. מזכיר המדינה פיש תמך במתן הווטו. בסופו של דבר הטיל גרנט וטו והניסיון לעקוף אותו כשל בסנאט.

ביוני 1874 מינה גרנט את בנג'מין בריסטו כמזכיר האוצר ותוך כמה חודשים התפתחה איבה בינו לבין רובסון. המחלוקת נסובה בעיקר סביב לרצונו של רובסון למנות את הסנאטור אלכסנדר קייטל כנציג כלכלי בלונדון לניהול משא ומתן על סוגיית איגרות החוב. קייטל ביצע משימה דומה שנה קודם לכן בעת כהונתו של מזכיר האוצר הקודם ויליאם אדמס ריצ'רדסון. בריסטו סירב לאשר את המינוי והאמין שמינוי מתוך מחלקת האוצר יצלח למטרה. הוא ניסה לשכנע את הנשיא גרנט למנות את ג'ון ביגלו, ראש חטיבת ההלוואות של מחלקת האוצר. גרנט קיבל את העדפתו של בריסטו, אך הזהיר אותו שלביגלו היה רקע של אלכוהוליזם. בריסטו הרחיק לכת כדי להחליש את השפעתו של רובסון בקבינט. הוא אמר לגרנט שמחלקת הצי בהנהלתו של רובסון מתנהלת באופן לקוי מבחינה כספית ושהיא נמצאת בשליטתו של הבנק שבבעלותו של מזכיר האוצר הקודם יו מקולוק. יועציו של בריסטו הזהירו אותו שעליו לנקוט בגישה רגועה יותר ופחות תוקפנית.

היחסים עם הקונגרס

ב-6 בדצמבר 1875 פרסם רובסון את הדוח שלו על מצבו של הצי. הניו יורק טיימס ציין שצי ארצות הברית "חזק בהשוואה לכל עת" מאז מלחמת האזרחים. רובסון ציין בדוח שלו שבאותה שנה היה הצי חזק בהשוואה לכל עת מאז תחילת נשיאותו של גרנט. כוחו של הצי עמד על 147 ספינות מכל סוג, מתוכן 26 ספינות מפרש שלא עשו שימוש בכוח הקיטור. הוא גם ציין שמתוך אותן 147 ספינות, 80 היו זמינות לפעילות מלחמתית, כולל 16 אוניות מחופות שריון ושתי טרפדות, ה-USS Alarm וה-USS Intrepid. הצי המלכותי הבריטי לא הצליח להכניס לשירות טרפדת בהנעת קיטור אלא רק עשר שנים לאחר מכן. כל הספינות יחדיו היו מחומשות ב-1,195 תותחים. רובסון העיר שהצי הכניס לשירות וביצע ניסויים בתותחי הוביצר בהזנה מבית הבליעה, שכל הספינות צוידו במקלעי גאטלינג ושבית הספר לטורפדו בניופורט פיתח מערכות טורפדו יעילות שהיו מסוגלות לגרום להרס רב. רובסון לחץ על הקונגרס לאשר את התקצוב להשלמת מיזם הסבת המוניטורים בעלי הצריח הכפול שהוחל בו שנה קודם לכן.

כאשר מונה רובסון לתפקידו ב-1869 הוערך עושרו בסכום של 20,000 דולר ומשרד עורכי הדין שלו נחשב לקטן. ביולי 1876 התנהלה חקירה בקונגרס שהיה בעל רוב דמוקרטי, ובה התברר שבחשבון הבנק של רובסון הופקדו מאז 320,000 דולר, הרבה מעבר לשכרו השנתי שעמד על 8,000 דולר. רובסון שיתף פעולה עם ועדת החקירה ומסר עדות ומידע על ההפקדות בחשבונו. בחקירה נחשף שרובסון העביר לחברת התבואות מפילדלפיה א.ג. קייטל ושות' חוזה של 30,000 דולר של אספקה לצי. עד מהרה הרוויח קייטל דמי תיווך מספקים אחרים לקבלת חוזי אספקה של הצי. בנוסף לקבלת דמי התיווך, רכש קייטל עבור רובסון בית נופש בלונג ברנץ', ניו יורק. בחקירה נמצאו אי סדרים בספרי החשבונות של קייטל ולא נמצאה עדות ישירה שקישרה בין רובסון לבין רכישת בית הקיץ בלונג ברנץ'.

ועדת הצי של הקונגרס שהרוב בה היה דמוקרטי הגישה דוח שציין שרובסון ניהל "מערכת מושחתת" והמליצה על הדחתו על ידי ועדה שיפוטית של הקונגרס או על חקיקת חוקי רפורמה. בכל אופן לא הוגשה שום בקשה להדחתו של רובסון והנשיא גרנט לא ביקש ממנו להתפטר ותמך בדוח שהגישו חברי המיעוט הרפובליקני בוועדת הצי שניקו את רובסון מכל חשד. בנוסף, הואשם רובסון על ידי אדמירל פורטר בבזבוז כספים בהיקף של 15 מיליון דולר ובביצוע 30 מעשי עוולה.^[10] פורטר כינה את רובסון "הדיונון (יצור הידוע ביכולת ההסוואה שלו) של הצי", שכן הוא האמין שרובסון הצליח להסוות את התנהלותו הכספית ונתמך על ידי ידידו של הנשיא גרנט, דניאל אמן. ההיסטוריונים מאמינים שרובסון נהג בחוסר זהירות יתרה והתנהל באופן חד צדדי בביצוע תפקידיו כמזכיר הצי.

ב-5 בדצמבר 1876 נשא הנשיא גרנט את נאום מצב האומה השמיני שלו ובו הוא הגן על רובסון:

העובדה שהצי שלנו לא מתחדש הפכה לסיבה לתלונות כנגד מזכיר הצי על ידי אנשים שבה בעת התללוננו ומתחו ביקורת על מאמציו להביא את הצי למצבו היעיל והטוב ביותר. אך על פי התחושות הטובות של האומה ניתן להבין שרק בשל מעשיו עומד לרשותנו צי יעיל.^[11]

בנוסף, ביקש גרנט שהקונגרס יאשר תקצוב נוסף להשלמת חמש הספינות שרובסון הורה על בנייתן ב-1874. הוא ציין שהעלות הגבוהה של הספינות החדשות נגרמה משימוש בהנעה קיטורית. הוא הגיב על הדוח השנתי על מצבו של הצי שהגיש רובסון:

הדוח של מזכיר הצי מראה שזרוע שירות זו נמצאת במצב יעיל כפי שזה מתאפשר על פי האמצעים והסמכויות של מחלקת הצי. אין זה כמובן אפשרי להתמודד מול הגופים המתקדמים שלרשותם עומד תקציב נדיב של מעצמות אירופה הגדולות באמצעות הציוד הישן של הצי שלנו, שלא זכה לשום תוספת מאז המלחמה, למעט שמונה סיירות קטנות שנבנו כדי להחליף את קודמותיהן שכבר הגיעו למצב של ריקבון. עם זאת רוב הפעולות האפשריות בוצעו ובאמצעות בנייה מחדש של כמה מהספינות הישנות שלנו עם חומרי עמידים ושיפוץ נרחב ועל ידי התאמת ספינות המוניטור שלנו הגיע הצי בהדרגה לכך, שעל אף שאין הוא עומד באופן יחסי בשורה אחת עם הציים המתקדמים בעולם, כיום הוא בעל עוצמה ויעילות טובים יותר במונחים של תקופת שלום.^[11]

פרישתו

ב-14 במרץ 1877, יומיים לאחר תום כהונתו כמזכיר הצי, נשא רובסון נאום פרידה למנהלי ועובדי מחלקת הצי בביתו בוושינגטון. הוא הודה להם שהגיעו להיפרד ממנו ואמר שהוא מסיים את תפקידו בהקלה ובצער. הוא ציין שעובדי המחלקה שירתו אותו בנאמנות ושהוא עצמו קידם את המחלקה בנאמנות ובהתמדה. רובסון הודה שהוא ביצע כמה שגיאות במהלך תקופת כהונתו כמזכיר הצי. הוא אמר שהיה לו האומץ לא להפר את הזכויות של אף אדם בשל מעמדו.^[12]

חזרה לעריכת דין

לאחר סיום כהונתו כמזכיר הצי שב רובסון לעסוק בעריכת דין במחוז קמדן.

אף על פי שבעבר שימש רובסון כתובע המדינתי של ניו ג'רזי, הוא היה חבר בצוות ההגנה של בנג'מין פ. האנטר, שהועמד לדין על רצח ג'ון מ. ארמסטרונג. האנטר הלווה לארמסטרונג, מוזיקאי, סכום של 12,000 דולר ולקח פוליסת ביטוח חיים שלו בסכום של 26,000 דולר כערבון. האנטר שכר את תומאס גרהאם תמורת תשלום של 500 דולר כדי שירצח את ארמסטרונג והוא יוכל לגבות את דמי הביטוח. ארמסטרונג גם היה חייב כספים לפורד ו. דייוויס והוא קשר קשר להפללת דייוויס ברצח. כאשר הגיע האנטר עם ארמסטרונג לביתו של דייוויס בקמדן, הוא הכה אותו באמצעות גרזן שעליו שבו היו חקוקות האותיות F.W.D (ראשי התיבות של שמו של דייוויס). האנטר הואשם ברצח ומשפטו נפתח ב-10 ביוני 1878. רובסון וצוות ההגנה של האנטר טענו שלא הייתה שום עדות שהאנטר היה בכלל בקמדן בעת ביצוע הרצח. בכל אופן, חבר המושבעים הרשיע את האנטר לאחר משפט שארך 23 ימים. על גזר הדין הוגש ערעור שנדחה וב-10 ביולי 1879 הוצא האנטר להורג בתלייה.^[13]

חבר הקונגרס

ב-1878 נבחר רובסון לבית הנבחרים של ארצות הברית וייצג את ניו ג'רזי מ-4 במרץ 1879 ועד 3 במרץ 1883. בבחירות של 1882 הובס רובסון על ידי יריבו הדמוקרטי תומאס פרל במערכת בחירות קשה שהותירה אותו עם חובות בהיקף של 60,000 דולר והוא נאלץ למכור את כל נכסיו בוושינגטון, כולל ביתו המפואר.^[14] יריבו הפוליטי של רובסון, הסנאטור הרפובליקני מניו ג'רזי ויליאם ג'. סיוול, עמד מאחורי מערכת הבחירות המוצלחת של פרל. רובסון עבר מקמדן לטרנטון ופתח שם משרד עורכי דין. ב-1891 הביע רובסון עניין בהתמודדות לכהונה נוספת בקונגרס. מחוז טרנטון בו הוא התגורר היה בעל זיקה דמוקרטית ולא עלה בידו להיבחר. הוא המשיך לעסוק בעריכת דין עד מותו.

חייו האישיים

ב-23 בינואר 1872 נשא רובסון לאישה את מרי איזבלה (אוגסטון) אוליק, שהתאלמנה מנישואים קודמים. לשניים נולדה בת בשם את'ל מקסוול, שנישאה לוילאם סטרלינג, בנו של מייג'ור בריטי בשם ג'ון ברטון סטרלינג. מסע הבחירות השאפתני של רובסון ב-1882 גרם לו לניתוק הקשר עם משפחתו. רעייתו עזבה את ארצות הברית ומערכת הבחירות הותירה אותו שרוי בחובות. בניו ג'רזי כינו אותו בלעג "רובי המסכן" (Poor Roby).

ג'ורג' רובסון נפטר ב-27 בנובמבר 1897 בגיל 68. הוא נטמן בבית הקברות של בלבידיר, ניו ג'רזי. פחות משנה לאחר מותו לקחו חמש הספינות, שהוא הורה על שיפוצן ב-1874, חלק במלחמת ארצות הברית-ספרד שפרצה באפריל 1898.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' רובסון בוויקישיתוף

ג'ורג' רובסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ג'ורג' רובסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Maxwell-Robeson family of Flemington and Belvidere, New Jersey at The Political Graveyard

[2] John Patterson Bryan Maxwell at The Political Graveyard

[3] New York Times (June 1, 1867), The Coriell Murder

[4] R. Barri Flowers, Jealous Rage: Stunning True Tales of Intimates, Passion, and Murder (Volume 1), R. Barri Flowers, 2018, chapter two - murder of the doctor's wife.

[דונלד-5] ¹ ² Donald Chisholm (2001), Waiting for Dead Men's Shoes, Origins and Development of the U.S. Navy's Officer Personnel System p. 337.

[תתימי-6] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ The Untold Story fo Intelligent Whale, Undersea Warfare (Summer 2008), Issue 38.

[7] The Navy and Marine Living History Association, The story of the Alligator

[פיש-8] ¹ ² A Brief History of U.S. Navy Torpedo Development - Part 1

[9] O'Toole, G.J.A. (1984). The Spanish War: An American Epic--1898. New York, New York: W.W. Norton & Company, Inc, p. 44.

[10] Grant, Ulysses S.; Simon, John Y. (2005). The Papers of Ulysses S. Grant. 27. pp. 63–64.

[נאום-11] ¹ ² Eighth Annual Message (December 5, 1876)

[12] New York Times (03-15-1877), "Ex-Secretary Robeson Interview of the Chiefs and Clerks of the Department-Farewell Remarks of Mr. Robeson"

[13] 1879: Benjamin Hunter, in the Hunter-Armstrong Tragedy, ExecutedToday.com, January 10th, 2013

[14] New York Times (November 29, 1891), Mr. Robeson's Ambition

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]