מונטגומרי ברנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צ'ארלס מונטגומרי ברנז
הופעה ראשונה	הסימפסונים עושים על האש
הופעה אחרונה	עדיין מופיע
גיל	104(?)
מקצוע	מנהל תחנת הכוח הגרעינית של ספרינגפילד
מדבב	הארי שירר

צ'ארלס מונטגומרי ברנז (מכונה מר ברנז על ידי אנשי העיר) הוא דמות בדיונית בסדרת הטלוויזיה האמריקנית המצוירת משפחת סימפסון. דמותו מבוססת על פרד אולסון. הוא מדובב על ידי השחקן הארי שירר.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 גיל 3 אופי 4 בריאות 5 הסימפסונים 6 "מי ירה במר ברנז?"

[עריכה] ביוגרפיה

צ'ארלס מונטגומרי ברנז נולד בתאריך לא ידוע במקום לא ידוע במרכז ארצות הברית למשפחת איכרים עניה, והיה ילד נחמד וטוב לב. כשהיה 12, בחר בו מיליונר מסתורי להיות היורש שלו ולקח אותו איתו לעיר ספרינגפילד, שם ראה ברנז הצעיר את המכרה של העשיר וחזה באופן הנורא שבו הוא מתייחס לעובדיו. ברנז הצעיר הפך לאדם אכזר וקפיטליסט דורסני.

בבגרותו התגייס ברנז למלחמת העולם השנייה, בפלוגה שיצאה מספרינגפילד בפיקודו של אייב. כאשר הפלוגה כבשה מבצר גרמני, מצא ברנז ציור יקר ערך, והוחלט שהאדם האחרון שיישאר מהפלוגה יזכה בו.לאחר 50 שנה, כל אנשי הפלוגה נפטרו מלבד אייב וברנז. ברנז ניסה להרוג את אייב, אך אייב גילה זאת, סילק בתגובה את ברנז מהפלוגה, וזכה לפיכך בציור - רגע לפני שהFBI החרים אותו ממנו והחזיר אותו לגרמניה.

לאחר המלחמה ייסד ברנז בספרינגפילד את תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בעולם. הוא מינה את ויילון ג'יי סמית'רס "האב", משרתו האישי המסור, לסגנו. לאחר שסמיתרס הקריב את חייו כדי להציל את המפעל מתאונה שאירעה בו, ריחם ברנז על בנו של סמית'רס, הוא ויילון ג'יי סמית'רס "הבן", והפך אותו למשרתו האישי במקום אביו. הומר סימפסון הצעיר שחה בנהר אליו מוזרמים השפכים מהמפעל וניתקל בגופתו של סמית'רס האב שנסחפה במים, ומאז הוא סובל מנקרופוביה.

מאז שהחל הומר לעבוד במפעל שלו, ברנז לא מצליח לזכור את שמו, אפילו כאשר הוא עונד תווית או מרסס בענק את שמו על קיר משרדו של ברנז. הדבר מרגיז את הומר, למרות שזו הסיבה היחידה בשלה ברנז לא מפטר אותו. למרות זאת, לעתים ברנז נראה כאשר הוא נכנס בעצבנות למשרדו של הומר וצועק "סימפסון!" לאחר שהומר עושה טעות.

למרות שברנז הוא מנהל המפעל לאורך כל הסדרה, המפעל נלקח ממנו מספר פעמים: בפעם הראשונה הוא נקנה בעונה מוקדמת על ידי שלושה משקיעים גרמנים בתמורה למאה מיליון דולר, אבל עד מהרה הוא התחרט לאחר שראה שאיש לא רוכש לו יותר כבוד. מכאן אמרתו המפורסמת: "מה הטעם בכסף אם הוא לא מטיל אימה על שאר האנשים?" ברנז הכריח את המשקיעים למכור לו את המפעל בחצי מחיר, ומאז הוא אדם שנוא בגרמניה. הפעם השנייה הייתה כאשר ברנז פושט רגל בעקבות הפסדי ענק של המפעל. ליסה סימפסון משכנעת אותו לפתוח מפעל מִחזור, אך מתחרטת כאשר היא רואה שהמפעל החדש מצליח הודות לשיטה ה"קיצונית" של ברנז למחזר: הוא משה את קרקעית הים (פשוטו כמשמעו) על כל יצוריה וטחן אותם לחומר גלם. לאחר מכן הוא מוכר את מפעל המחזור במאה ועשרים מיליון דולר, מה שמאפשר לו לקנות מחדש את המפעל הגרעיני הישן שלו. ליסה, המזועזעת משיטות המחזור של ברנז, מסרבת לקבל עשרה אחוזים מהרווחים (לחרדתו של הומר), שאותם הייתה אמורה לקבל ע"פ ההסכם שלה עם ברנז. הפעם השלישית הייתה אחרי מרד שהנהיג הומר כנגד המפעל (לאורך הסידרה הומר אירגן והנהיג מרדים רבים נגד ברנז), שלאחריו מר ברנז התפטר והומר נבחר לעמוד בראשו. הומר לא יכל לעמוד בעומס החדש והריחוק ממשפחתו, והחזיר אחרי זמן קצר את המפעל לברנז.

[עריכה] גיל

כאמור, גילו של ברנז הוא בגדר תעלומה: בתחילה הוא טוען שהוא בן 81, אבל בפרקים מאוחרים יותר רואים שרישיון הנהיגה שלו הוא משנת 1909. עקב כך, טוען סמית'רס שברנז הוא בן 104, גיל שמלווה אותו מאז לאורך הסדרה. מהעונה ה-10 הוא האיש הזקן ביותר בספרינגפילד, לאחר שאחרון מייסדי העיר נפטר בגיל 108. ידוע שגיל אימו של ברנז הוא 122, מה שהופך אותה לאדם הזקן בעולם. באחד הפרקים, טוען סמית'רס שהקוד של מר ברנז הוא כגילו, ואז מקליד מספר בן ארבע ספרות...

[עריכה] אופי

מר ברנז הוא קפיטליסט אכזר ודורסני, זאת כאמור בהשראת המיליונר שאימץ אותו. הוא מפטר עובדים בשביל הכיף, ונהנה לראות אנשים סובלים. הוא מנהיג המפלגה הרפובליקנית של ספרינגפילד (הקרויה גם: "המועצה לשלילת זכויות האזרח"), בה חברים קפיטליסטים אחרים, כמו קרסטי הליצן והרוזן צ'קולה. כאשר הוא רצה שמארג' תצייר אותו, הוא ביקש שהיא תדגיש את "אופיו הטוב". למרות זאת, ברנז נהג לצעוק, לעצבן ולהעיר הערות אכזריות לכל בני הבית. מארג', שכעסה על יחסו של ברנז, ציירה ציור שלו כשהוא לובש תחתונים, בשביל להראות שלמרות רשעותו, מר ברנז הוא בסך הכול אדם חלוש ושברירי.

למרות זאת, הוא נראה לעתים כאדם תמים ונאיבי, שמנסה לשמור על יציבות במפעל, ולעתים מסתבך בתעלוליו של הומר.

[עריכה] בריאות

בריאותו של מר ברנז היא לרוב טובה, ולמרות גילו הרב הוא מעולם לא נראה בסדרה חולה. באחד הפרקים מסביר לו הרופא שהוא חולה בהרבה מאוד מחלות, אך משום שכולן מנסות לגרום לו לחלות - אף אחת לא מצליחה. למרות זאת, מבנה גופו של ברנז הוא עור ועצמות (פשוטו כמשמעו). בסדרה הוא נראה, למרות אופיו האכזרי, כאדם חלוש ומצומק, לעתים בצורה מוגזמת: הוא לא הצליח לחטוף דוב צעצוע מידיה של מגי, ורק לאחר קרב ארוך וקשה הוא הצליח לחטוף סוכרייה מידיה. הוא פוחד מנמלים, לאחר שניסה לדרוך על נמלה, שהרימה את רגלו והפילה אותו. לעתים גם רוח קלה מפילה אותו. לברנז יש פחד מאמבטיות, משום שהוא כמעט טבע בהן במהלך הסדרה. מארג' סימפסון הדגישה את מבנה גופו המצומק בציור שיצרה לכבודו, ציור שזכה להערכתו (הישג מרשים בעולם הסימפסונים).

[עריכה] הסימפסונים

ברנז מקורב לסימפסונים, לפחות דרך פרק אחד בסדרה לכל אחד מהם.בפרק "מי ירה במר ברנז" כאשר הומר רוצה שברנז יזכור את שמו, הוא שולח קופסת בונבוניירות שבתחתיתה תמונה של בני המשפחה. אחד אחרי השני, כשהו מוריד את טבלאות השוקולד, הוא ניזכר בכל אחד מבני המשפחה: במארג', בפרק בו העסיק אותה ולאחר מכן פיטר אותה כשגילה שהיא נשואה, את ליסה זכר כמי שעזרה לו להשיב אליו את המפעל (כמפורט לעיל), את מגי כזו שהחזירה אליו את הדובון האהוב אליו, את בארט כמי שהיה אמור להיות היורש שלו, ואת כלבם של הסימפסונים ככלב השמירה הישן שלו. את חתיכת השוקולד האחרונה, היא על פרצופו של הומר, הוא זורק וכך לא זוכר את שמו של הומר. באופן אירוני, ברנז נתקל בהומר באופן תמידי (בדרך זו או אחרת) במפעל, אבל לא מצליח לזכור את שמו, אפילו כאשר הוא עונד תווית.

[עריכה] "מי ירה במר ברנז?"

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

"מי ירה במר ברנז" הוא פרק בשני חלקים המוקדש למעלליו של מר ברנז. הפרק נוצר בהשראתו הישירה של אחד מפרקי הטלוויזיה המפורסמים בתולדות הטלויזיה - "מי ירה בג'יי. אר.?" בסדרה "דאלאס", ובו נעשית השוואה בין מר ברנז לבין איל הנפט הטקסני ג'יי. אר.

חלק א' מספר על מציאת נפט בחצר בית הספר של ספרינגפילד, מה שגורם לתקוות גדולות בקרב תושבי העיר. עם זאת, מר ברנז החמדן זומם להשתלט על הנפט. בעת תצוגה פומבית של שאיבת הנפט, ברנז מפנה את הנפט לכיוונו, ומחצר בית הספר יוצאות טיפות אחדות. כל תקוות העיר מתנפצות: בית הספר מפסיד כספים, ומבצע קיצוצים קריטיים. בנוסף, אין כסף לשכור מורה הנגינה עליו חסכה ליסה זמן רב. וילי השרת מפוטר, סקינר מועמד לפטור, בגלל שינוי נתיב הנפט חדרו של אייב בבית האבות קורס, עם הכסף הרב ברנז משתלט על הבר של מו סיזלק ומפטר אותו, זרם הנפט פוגע בכלבו של בארט וגורם לו לנכות, ובכספו החדש ברנז אפילו בונה מתקן לחסימת השמש, אל מנת שאיש מתושבי העיר לא יקבל אנרגיה סולרית בחינם. כל אנשי העיר שונאים אותו,ובעיקר הומר, שלא מאמין שלמרות כל מאמציו ברנז לא זוכר את שמו. מעקבות מחאתו של סמית'רס על מעשיו, ברנז מפטר אותו. לאחר שהמתקן לחסימת השמש של ברנז מותקן, ברנז נראה צועד לכיוון מגרש החניה, כאשר הוא אומר:"ערב טוב. למה את/ה כל כך שמח/ה?" לאחר מכן נישמעת ירייה, וברנז משוטט ברחובות העיר, פצוע אנוש, ונשכב על שעון השמש הגדול שבכיכר העיר, מחוסר הכרה. הוא הובהל לבית החולים, אבל המשטרה אובדת עצות: כמעט כל אנשי העיר חשודים, מפני שברנז גרם אבל כמעט לכולם.

חלק ב' נפתח בבית החולים, ואז בתחנת המשטרה בחקירת ניסיון ההתנקשות. כאמור, החקירה אינה פשוטה. משני העדים היחידים, מגי סימפסון והעוזר הקטן של סנטה, כלבו של בארט, אפילו הכלב חשוד. כל אחד מבני משפחת סימפסון חשוד באופן אישי: ליסה כועסת בגלל ביטול שיעורי הג'אז, בארט כועס על הנזק שנגרם לכלבו, מארג' כועסת על חסימת השמש, והומר כועס על שמר ברנז לא מצליח לזכור את שמו. סמית'רס נופל כחשוד העיקרי ונעצר, אבל בזכות סייד שאו מל וקראסטי הליצן מוכחת חפותו. כמו קודם, החשד נופל שוב על כל אנשי העיר, אבל חקירה משטרתית מצמצמת את החשודים (לאחר שמתגלה שחלקם בכלל לא מסוגלים להחזיק אקדח, או שהקליע שפגע בברנז אינו תואם את כלי הנשק שלהם). החקירה גם מגלה שהדי.אנ.איי שעל האקדח שירה בברנז הוא של בן משפחת סימפסון. בינתיים, מר ברנז מתעורר, וממלמל באופן בלתי נשלט את השם "הומר סימפסון" בלי הפסקה. בשביל תושבי העיר זו הוכחה מספיקה, וסמית'רס מציע את ירושתו של ברנז למי שיהרוג את הומר.

כאשר כולם מתאספים בחדרו של ברנז שנייה לפי שהומר הורג אותו, מתעורר ברנז להכרה, ומסביר לתושבי עיר שהומר הוא לא זה שירה בו. מי שירה בו, למרבה ההפתעה, הייתה מגי סימפסון. כאשר ברנז ראה אותה במגרש החניה, הוא ניגש למכוניתם של הסימפסונים (שלא היו בתוכה), וראה שלמגי יש סוכרייה על מקל. אחרי קרב קשה, מצליח ברנז לחטוף למגי את הסוכרייה, אבל האקדח שלו נשמט מכיסו לידיה של מגי. מגי בטעות לוחצת על ההדק לכיוון חזהו של מר ברנז ויורה בו. בבית החולים, ברנז מבקש לאסור את מגי, אבל השוטר ויגם לא מאפשר זאת. למרבה האירוניה, מגי הייתה היחידה בעיר שברנז לא גרם לה עוול, ושלא הייתה לה סיבה למעשה.