רוצח הזודיאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתימתו של הזודיאק

רוצח הזודיאקאנגלית: Zodiac killer) הוא כינויו של רוצח סדרתי שפעל בצפון קליפורניה שבארצות הברית בשלהי שנות השישים של המאה ה-20. הרוצח נטל את חייהם של לפחות חמישה בני אדם, ופצע קשה שניים אחרים בין השנים 1968 ל-1969. הקורבנות היו נשים וגברים בני 16 עד 29.

השם "זודיאק" נטבע על ידי הרוצח עצמו בסדרה של מכתבים לגלגנים ששלח לכלי התקשורת. ארבעה מהמכתבים כללו הודעות מוצפנת שהתיימרו להכיל מידע על הרוצח. נכון להיום רק אחת מההודעות המוצפנות פוענחה, "צופן 408", הוא נקרא כך כיוון שהיו בו 408 תווים והוא נפתר על ידי זוג מצפון המדינה. אף על פי שבמהלך השנים נחקרו למעלה מ-2,500 בני אדם בחשד למעורבות ברציחות, זהותו של הרוצח לא נתגלתה מעולם.

הפשעים, המכתבים והודעות הצופן של הזודיאק למשטרה ולעיתונים העניקו השראה לסרטים וספרים רבים.

הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קלסתרון של הזודיאק על סמך עדויות

ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמישה אנשים נרצחו ושניים שרדו נסיונות לרצח בין סוף 1968 לסוף 1969. חמישה מהקורבנות הותקפו ביריות אקדח.

  • דייוויד ארתור פרדי, 17, ובטי לו ג'נסן, 16: נורו ונרצחו ב-20 בדצמבר 1968, זמן קצר לפני חג המולד, באגם הרמן רואוד בגבול העיר בניסיה.
  • מייקל רנאולט מגייו, 19, ודרלין אליזבת' פרין, 22: נורו ב-4 ביולי 1969, ביום העצמאות של ארצות הברית בחנייה ליד מגרש גולף ליד וואלחו. דרלין מתה בבית החולים ומייקל שרד.
  • בריאן קלווין הארטנל, 20, וססיליה אן שפרד, 22: נדקרו ב-27 בספטמבר 1969 באגם בריאסה במחוז נאפה. הרטנל שרד 6 דקירות בגב, אבל שפרד מתה מפצעיה כעבור יומיים.
  • פול לי סטיין, 29: נורה ונרצח ב-11 באוקטובר 1969 בשכונה בסן פרנסיסקו.

לא ידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים שייתכן ונרצחו או נפגעו באותה התקופה על ידי הזודיאק, אך זהות התוקף אינה ידועה בוודאות.

  • רוברט דומינגוס, 18 ולינדה אדוארדס, 17: נורו ונרצחו ב-4 ביוני 1963, בחוף ים ליד לומפוק במחוז סנטה ברברה. קיים חשד שהזודיאק רצח אותם עקב הדמיון בין התקפה זו וההתקפה באגם בריאסה.
  • צ'רי ג'ו בייטס, 18: נדקרה למוות ב-30 באוקטובר 1966, בקולג' ריברסייד. הקשר של בייטס התגלה רק ארבע שנים אחרי הרצח בסן פרנסיסקו, כשהכתב פול אייברי קיבל מידע הקושר בין הזודיאק למותה של בייטס.
  • קת'לין ג'ונס, 22: הותקפה ב-22 במרץ 1970 בכביש המהיר 132 ליד מודסטו. במהלך נסיעתה בכביש, אדם זר סימן לה לעצור בצד הדרך בתואנה שאחד הגלגלים רופף. הוא סייע לה לחזק אותו לכאורה, אך כשהחלה שוב בנסיעה הגלגל נפל. האדם הציע להסיע אותה למוסך הקרוב. אחרי שהבינה שהוא מנסה לחטוף אותה, היא הצליחה לברוח עם בתה התינוקת. לאחר הגעתה לתחנת המשטרה בפטרסון, היא הבחינה בתמונה של הזודיאק וזיהתה אותו כחוטף שלה.
  • דונה לאס, 25: נראתה לאחרונה ב-26 בספטמבר 1970, בדרום אגם טאהו. גלויה שנשלחה מיער פיינס (שקרוב לאגם) לעיתון ב-22 במרץ 1971 רמזה על קשר אפשרי, אך גופתה של לס לא נמצאה מעולם, וגם לא ראיות הקושרות את העלמותה לזודיאק.

ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם הרמן רואוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקרית הראשונה הקשורה לזודיאק הייתה ירי בתלמידי תיכון בטי לו ג'נסן ודיויד פרדי ב-20 בדצמבר 1968, בגבולות העיר בניסיה. במהלך הפגישה הראשונה של הזוג הם תכננו להגיע לקונצרט של חג המולד בהוגן היי מספר רחובות מביתה של ג'נסן. במקום זאת הם ביקרו חבר ועצרו במסעדה, אז הם נסעו לאגם הרמן רואוד. בעשר ורבע בלילה פרדי חנה את מכוניתו בחנית חצץ קצת אחרי 11 בלילה, מכונית נוספת הגיעה לשביל וחנו לידם. הנהג יצא עם אקדח והורה לזוג לצאת מהמכונית. ג'נסן יצאה קודם, בזמן שפרדי התחיל לצאת, האיש ירה בפרדי בראשו, ג'נסן החלה לברוח, והרוצח החל לירות עליה חמש יריות בגב. הרוצח עזב את המקום. גופותיהם נמצאו דקות ספורות אחרי על ידי סטלה בורגז, שחיה קרוב לשם, היא הזעיקה את קפטן דניאל פיטה ושוטר וויליאם וורנר. בלש חקר את האירוע, אבל לא מצא קצה חוט.

ספרינגס בלו רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות חצות הלילה של ה-4 ביולי וה-5 ביולי 1969, דרלין פרין ומייקל מגיו נסעו למשטח הגדול בספרינגס בלו רוק בוואלחו, 4 מיילים מזירת הפשע של אגם הרמן רואוד, וחנו שם. כשישבו במכונית של פרין, עוד מכונית הגיעה לחנייה לידם. המכונית נסעה וחזרה שוב אחרי 10 דקות וחנתה מאחוריהם. הנהג יצא והתקרב למכונית, מחזיק פנס ואקדח מגנום 9 מ"מ. הוא הדליק את האור בפנס כדי לסנוור אותם, ואז ירה בשניהם וחזר למכוניתו. כשמגיו גנח מכאבים, הנהג חזר שוב וירה עוד פעם בשניהם. אחר כך הוא עזב את המקום.

ב-00:40, אדם לא ידוע התקשר למשטרת וואלחו לדווח על אחריות לרצח. הוא גם לקח אחריות על רצח את ג'נסן ופרדי חצי שנה מוקדם יותר. המשטרה אתרה את השיחה מטלפון בביתן בתחנת דלק בכביש ספרינג כמה רחובות מתחנת המשטרה. פרין מתה בבית החולים. מגיו שרד יריות בראש, בצוואר ובכתף. הבלשים ג'ון לינץ' ואד ראסט ממשטרת וואלחו החלו לחקור את הפשע והבלש ג'ון מולנקס לקח את התיק בשנות השבעים.

המכתבים הראשונים של הזודיאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוגוסט 1969, שלושה מכתבים שנשלחו בידי הרוצח התקבלו בעיתונים "וואלחו טיימס-הרלד", "סן פרנסיסקו קרוניקל" ו"סן פרנסיסקו אקסמינר". הרוצח כתב במכתבים שהוא לוקח את הקרדיט לרצח באגם הרמן רואוד ובבלו רוק ספרינגס. כל מכתב כלל כתב צופן שבו תבע הרוצח את זהותו. הרוצח דרש שהעיתונים יכתבו בעמוד הראשי שבסוף השבוע הוא יהרוג אנשים בודדים בלילה וימשיך להרוג עוד, עד שיסיים עם תריסר אנשים בסוף השבוע. הקרוניקל פרסם שליש מהצופן בעמוד ארבע בהוצאה המיוחדת של היום לאחר מכן. זה הודפס לצד ציטוט שציטט צ'יף משטרת וואלחו ג'ק סטילטז שאמר "אנחנו לא בטוחים שהמכתב נכתב בידי הרוצח" וביקש מהכותב לשלוח מכתב שני עם יותר עובדות להוכיח את זהותו. האיומים של סוף השבוע לא קרו, וכל שלושת החלקים של הצופן התפרסמו לבסוף.

ב-7 באוגוסט, עוד מכתב התקבל בסן פרנסיסקו אקסמינר עם אחול, "עורך יקר, זה הזודיאק מדבר". זו הייתה הפעם הראשונה שהרוצח המציא לעצמו שם. המכתב היה עם תגובה לצ'יף סטילטז שביקש קודם עוד פרטים להוכיח שהוא רצח את פרדי, ג'נסן ופרין. תגובתו של הזודיאק כללה פרטים על הרציחות אשר רק המשטרה ידעה ולא פורסמו לציבור.

ב-8 באוגוסט, דונלד ובטיה הרדן מסאלינס, קליפורניה, פיצחו את הצופן שלא כלל את השם של הזודיאק. בהודעה היה כתוב:

Zodiac cipher.png

"אני אוהב להרוג אנשים כי זה כל כך כיף זה יותר כיף מלהרוג חיות כי האדם הוא החיה המסוכנת ביותר להרוג נותן לי את החוויה הכי עזה זה אפילו יותר כיף מלהתנענע עם בחורה החלק הכי טוב בזה שכשאני אמות אני איוולד מחדש בגן עדן וכל מי שרצחתי יהיה עבד שלי אני לא אתן לכם את שמי כי אתם תנסו להאט או לעצור את האיסוף עבדים שלי לעולם הבא."

המשמעות של 18 האותיות האחרונות במכתב לא ידועה וכנראה אין לה פירוש.

אגם בריאסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בספטמבר 1969, בריאן הארטנל וססיליה שפרד עשו פיקניק באגם ברסייה על אי קטן שמחובר על ידי תלם של חול. איש התקרב אליהם לבוש בגדי תליין שחורים שעל חולצתו היה הסמל של הזודיאק. הוא איים עליהם עם אקדח. האדם בעל הברדס טען שהוא אסיר שברח ממונטנה שהרג שומר וגנב מכונית, והסביר שהוא צריך את המכונית שלהם ואת הכסף שלהם לנסוע למקסיקו. הוא הרים חבל ואיים עם האקדח על שפרד לקשור את הארטנל ואחרי שקשרה אותו הזודיאק קשר אותה. הזודיאק בדק את הקשר של הארטנל וגילה שהיא קשרה אותו חלש. הארטנל בתחילה חשב שזה שוד מוזר, אבל הזודיאק הוציא סכין ודקר את שניהם מספר פעמים. הוא אחר כך הלך 500 יארד לכביש נוקסוויל, וצייר את הסמל שלו על המכונית של הארטנל וכתב: Vallejo/12-20-68/7-4-69/Sept 27-69-6:30/By Knife. בעשרים לשמונה בערב, הזודיאק צלצל לשריף של מחוז נאפה מטלפון ציבורי לדווח על הפשע שלו. השפופרת נמצאה תלויה, מספר רחובות ממשרד השריף ו-27 מיילים מזירת הפשע. בלשים מצאו טביעות אצבע על הטלפון אך לא מצאו התאמה לאף אחד. איש ובנו דגו קרוב לזירת הפשע וגילו את הקורבנות אחרי ששמעו קריאות לעזרה של שומרי הפארק. סגני השריף דייב קולינס וריי לאנד היו השוטרים הראשונים להגיע לזירת התקיפה. ססיליה שפרד הייתה בהכרה כשקולינס הגיע ונתנה לו פרטים על התוקף. הארטנל ושפרד נלקחו לבית חולים בנאפה. שפרד נכנסה לקומה בזמן הנסיעה לבית החולים ולא הראתה סימני חיים. היא מתה יומיים לאחר מכן, אבל הארטנל שרד וסיפר את סיפורו לעיתונות.

שכונת פרסידיו הייטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוקטובר 1969, איש נכנס למונית של פול סטיין בפינת רחובות מייסון וגירי בסן פרנסיסקו וביקש להגיע לפינת רחובות וושינגטון ומייפל בפרסידיו הייטס. מסיבות לא ידועות, סטיין נסע הלאה לרחוב צ'רי; האיש ירה בו פעם אחת בראש באקדח 9 מ"מ, ואז לקח את הארנק שלו ואת מפתחות מכוניתו וקרע חתיכה מחולצתו. הוא נראה על ידי שלושה נערים ברחוב בחמישה לעשר בלילה, שהתקשרו למשטרה. המשטרה הגיעה דקות אחדות מאוחר יותר, והנערים היו עדים לכך שהרוצח עדיין קרוב.

שני רחובות מזירת הפשע, השוטר דון פוק שנסע לזירת הפשע, הבחין באיש לבן שעובר במעבר חצייה ועולה במדרגות לחצר הקדמית של אחד הבתים ברחוב. המפגש ביניהם נמשך רק 5 עד 10 שניות. שותפו, אריק זלמס, לא ראה את האיש. בקשר אמרו להם לחפש איש שחור ולא איש לבן, כך שלא הייתה להם סיבה לעצור ולדבר עם האיש. כשהם הגיעו לרחוב צ'רי, פוק עודכן בזה שהם היו צריכים לחפש איש לבן ופוק ניחש שהם חלפו על פני החשוד. פוק הסיק שהזודיאק המשיך ללכת בדרך שלו, אז הוא וזלמס הלכו לרחוב והבינו שהרוצח נעלם. נעשה חיפוש, אבל שום דבר לא נמצא. שלושת הנערים העדים עבדו עם המשטרה לנסות להכין קלסתרון של הרוצח, וכמה ימים אחרי הם חזרו להפיק קלסתרון שני. הוערך שהזודיאק היה בגיל 35-45. הבלש ביל ארמסטרונג ודייב טושי מונו לתיק. משטרת סן פרנסיסקו חקרה 2,500 חשודים בשנים הבאות ללא שום תוצאה.

עוד מכתבים וצפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר 1969, הכרוניקל קיבל עוד מכתב מהזודיאק, מכתב שהכיל פיסת בד מחולצתו של פול סטיין להוכיח שהוא הרוצח; המכתב כלל גם איום לירות בתלמידי בית ספר. רק אז הבינו שהאיש שהם ראו בפריסידיו הייטס לפני כמה לילות היה הזודיאק.

ב-2 בלילה של ה-22 באוקטובר 1969, מישהו שטען שהוא הזודיאק התקשר למשטרת אוקלנד ודרש שאחד משני עורכי דין ידועים, פ. לי ביילי או מלווין בליי, יופיעו בתוכנית הטלוויזיה של ג'ים דונבר בבוקר. ביילי לא יכל, אבל בליי הופיע בתוכנית. דונבר פנה לצופים לומר שקווי הטלפון פתוחים להתקשר, ומישהו שטען שהוא הזודיאק התקשר מספר פעמים ואומר ששמו סם. בליי הסכים לפגוש אותו בדלי סיטי, אבל החשוד לא הופיע שם. שוטרים עשו בדיקות שמע לקול של "סם" ושל הזודיאק והסכימו שהקולות שונים. לבסוף התברר ש"סם" היה חולה נפש.

ב-8 בנובמבר 1969, הזודיאק שלח כרטיס עם עוד צופן עם 340 סימנים. יום לאחר מכן, הוא שלח מכתב עם שבעה עמודים בו הוא טען ששני שוטרים עצרו ודיברו אתו שלוש דקות אחרי שירה בסטיין. קטעים מתוך המכתב התפרסמו בקרוניקל ב-12 בנובמבר. את 340 האותיות המשטרה אף פעם לא הצליחה לפענח.

מודסטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל ה-20 במרץ 1970, קטלין ג'ונס נהגה מסאן ברנרדינו (קליפורניה) לפטלומה כדי להיפגש עם אמה. היא הייתה בהריון בחודש השביעי עם ילדה בת 10 חודשים לצידה. בזמן נסיעתה דרומה על הכביש הראשי 132 סמוך למודסטו, אוטו אשר נסע מאחוריה החל לצפור ולהבהב עם אורותיו. היא נעצרה בצידי הכביש. האיש אשר היה באוטו חנה מאחוריה וטען כי גלגלה הימני האחורי ברכב התנודד, והציע לה להדק אותו. לאחר שסיים זאת, נהג לדרכו. כשגברת ג'ונס החלה לנסוע קדימה לדרכה הגלגל כמעט התנתק במלואו מהמכונית. האיש חזר לגברת והציע לה נסיעה לתחנת הדלק הסמוכה על מנת לקבל עזרה. היא ובתה נכנסו לרכבו. הם נסעו ועברו מספר תחנות דלק אך האיש לא עצר. במשך 90 דקות הוא נהג קדימה והלאה בכבישים סמוך לטרייסי. כשג'ונס שאלה את האיש מדוע הוא לא עצר, האיש החל לשנות את נושא השיחה. כשהאיש סוף סוף עצר בצומת, הוא אמר לג'ונס שהוא עמד להרוג אותה ואז לזרוק את בתה בת ה-10 חודשים אחריה. ג'ונס קפצה החוצה עם בתה והתחבאה בתוך שדה. האיש סגר את דלת מכוניתו ונסע לדרכו. ג'ונס לקחה טרמפ לתחנת המשטרה בפטרסון. כשג'ונס סיפרה לסמל אשר בתפקיד את טענותיה על מה שקרה, היא זיהתה אחד בתור האיש אשר ניסה לחטוף אותה ואת בתה. בפחד שרוצח הזודיאק עלול לחזור ולהרוג את כולם, הסמל גרם לג'ונס לחכות במסעדה סמוכה. כשהאוטו שלה נמצא, הוא היה הרוס ומוצת. יש מספר דיווחים הסותרים את חטיפת ג'ונס ובתה. רוב הדיווחים טוענים שהוא איים להרוג אותה ואת בתה בעת שנסע, אך לפחות דוח משטרתי אחד סותר זאת. הטענה של ג'ונס לפאול אוורי מציינת שהחוטף שלה ושל בתה עזב את האוטו וחיפש אותה בחשכה בשדה עם פנס. בכל אופן, באחד מהדוחות שג'ונס סיפקה למשטרה מצוין שהיא בכלל לא עזבה את רכבו.

עוד קומוניקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריברסייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם תאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנטה ברברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מקרה זה התפרסם מאמר בעיתון "Vallejo Times-Herald" בתאריך 13, נובמבר 1972, ובו נכתב שהבלש ביל בייקר אשר אחד מאנשיו של שריף סנטה ברברה, שיער כי רצח הזוג הצעיר בסנטה ברברה היה עבודתו של רוצח הזודיאק. ב4, יוני 1963, בכיר בית ספר תיכון רוברט דומניגוס וארוסתו לינדה אדוורדס נורו למוות בחוף סמוך ללומפוק. המשטרה מאמינה כי התוקף ניסה לעטוף את הקרבנות, אך כשהם שהשתחררו וניסו להימלט, הרוצח ירה בהם מספר פעמים בגב ובחזה עם נשק .22-קליבר. לאחר מכן ניסה הרוצח לשים את גופתם בתוך שק קטן ולשרוף את השק ביחד עם גופתם, אך כשל בזאת.

המכתבים האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטרת סן פרנסיסקו סגרה את התיק באפריל 2004. הם פתחו את התיק מחדש קצת לפני מרץ 2007 והחזירו ראייה למשטרת וואלחו לבדיקת דנ"א נוספת. התיק נשאר פתוח בתחומי שיפוט אחרים.

ארתור לי אלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכל האנשים שהיו חשודים כזודיאק רק אחד, ארתור לי אלן (18 בדצמבר 1933 - 26 באוגוסט 1992) נחקר ברצינות. ביולי 1971 דיווח למשטרת חוף מנהטן וזה עבר למשטרת סן פרנסיסקו. כשנשאל על הסכינים המגואלות בדם שנמצאו במכוניתו ליד אגם בריאסה הוא אמר שאלה היו סכינים שהשתמש בהן כדי להרוג תרנגולות. כשנשאל אם הוא קרא את המשחק המסוכן ביותר (כפי שכתב הזודיאק באחד ממכתביו) הוא ענה שכן והסיפור הרשים אותו מאוד.

אלן הוא החשוד היחיד בתיק שהיו לו מספיק ראיות לרצוח. אלן הכחיש את האשמה שלו בראיונות אתו אבל היו מספיק ראיות נסיבתיות. המשטרה לא מצאה ראייה פיזית להוכיח שאלן הוא הרוצח, ומשטרת וואלחו החליטה לכתוב כתב אישום נגדו, למרות שהוא נשלח לכלא מספר פעמים ונמצאו בביתו נשק וחומרי נפץ ב-1991. לרוע המזל, הכתב של אלן לא התאים למכתבים של הזודיאק מפני שבדקו את כתב ידו השמאלית ויש הטוענים כי ידע לכתוב גם ביד ימין (מה שהיה גורם לכתב יד שונה בין שתי הידיים) ולא נמצאה ראייה ממשית שהובילה את המשטרה לזה שאלן הוא הרוצח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]