קרב עמק הבכא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הקרב על עמק הבכא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב עמק הבכא
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
ניר קרן צבי - מלחמת יום כיפור - קרב עמק הבכא (9).jpg

טנקי שוט קל של צה"ל במהלך הקרב
תאריך התחלה: 6 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 9 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: 4 ימים
קרב אחרי: המובלעת הסורית
מקום: עמק הבכא, אזור הר חרמונית, צפון רמת הגולן.
33°10′38″N 35°48′06″E / 33.1772°N 35.8017°E / 33.1772; 35.8017 
תוצאה: בלימת ההתקפה הסורית
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

סוריה (1972-1980)סוריה (1972-1980) סוריה

מפקדים

עמיד עומר אל-אברש, מפקד דיוויזיה 7.

כוחות

חטיבת שריון חטיבה 7 ובה:
גדוד שריון 77 בפיקוד אביגדור קהלני,
גדוד חרמ"ש 75 בפיקוד יוסף אלדר,
גדוד שריון 71 בפיקוד משולם רטס,
גדוד שריון 74 מחטיבה 188 בפיקוד יאיר נפשי. גדודי השריון היו חמושים בטנקי שוט קל.

דיוויזיה ממוכנת 7 (מוגברת),
דיוויזיית שריון (מוקטנת) 3, נשמרה בעתודה ונכנסה לקרב ב-8 באוקטובר.[1]

אבידות

60–80 כלי רכב משוריינים.

יותר מ-500 כלי רכב, מתוכם כ-300 טנקים.

YKW-Emek-Bacha-He.svgתרשים המתקפה הסורית ב-9 באוקטובר 1973

קרב עמק הבכא היה אחד מקרבות הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. בקרב זה ניסו כוחות שריון וחי"ר סורים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה, להבקיע את קו החזית בצפון רמת הגולן.

אזור הקרב ומאפיינים גאוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק הבכא, המכונה גם פתחת קוניטרה או פתחת קוניטרה צפון, מציין את האזור שבו הצבא הסורי הפעיל את לחצו העיקרי. אזור זה נפרש מעט מצפון לעיר הסורית הנטושה קוניטרה ועד לתל חרמונית בצפון.

האזור מישורי, בעל עבירות טובה לשריון ורק"ם.

ההיערכות בגזרה לפני פרוץ האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההערכה המודיעינית – הערכת אמ"ן הייתה שהסורים ירכזו את מאמץ ההבקעה העיקרי, בגזרה הצפונית של רמת הגולן. לכן צה"ל הציב בגזרה זו את רוב הכוח המשוריין ערב המלחמה[דרוש מקור].
  • ההיערכות הישראלית - הכוח שהוצב בקו הקדמי ביותר ("קו התילים" – עמידה על רמפות ועל גבעות שמטרתן "לשלוט" באש על האויב), היה גדוד שריון 74 מחטיבה 188, בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי. מספר ימים לפני פרוץ המלחמה עלה גדוד 77 מחטיבה 7 לרמת הגולן כחלק מתגבור הכוחות. הגדוד, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, היווה כוח עתודה ונפרס מספר ק"מ מערבית לגבול, במעלה ה"משפך" שעלה מפתחת קוניטרה. שאר כוחות חטיבה 7 נפרשו ברמת הגולן בערב יום הכיפורים, יום לפני פרוץ המלחמה ושימשו כעתודה לכוחות 188. גדודי השריון היו חמושים בטנקי שוט קל, השבחה ישראלית של טנק הצנטוריון הבריטי. בנוסף לכוחות השריון, היו בגזרה שלושה מוצבי חי"ר (מוצבים 105, 107 ו-109) שאוישו על ידי לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני. תפקידם היה לקיים נוכחות בגבול, ולדווח על התקדמות הכוחות הסורים.
  • ההיערכות הסורית – הסורים שלכול אורך חודש ספטמבר 1973 בנו את כוחם מול הגבול הישראלי, הספיקו להציב עד 6 באוקטובר כוחות גדולים. יחידות האם הסוריות בגזרה היו הדיוויזיות הממוכנות השביעית והתשיעית, כאשר אליהן הוכפפו כוחות נוספים.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותח מתנייע M-50 של צה"ל יורה במהלך הקרב
מלחמת יום כיפור - קרב עמק הבכא

6 באוקטובר - הפתעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב בעמק הבכא החל מיד עם פרוץ המלחמה, כחלק מההתקפות הסוריות הכוללת לכל אורך החזית. בחסות הפגזה ארטילרית כבדה נעו הסורים מערבה, במטרה לחצות את תעלת הנ"ט ולפרוץ את מערכי ההגנה של צה"ל. טנקי גדוד 74 הצליחו לבלום את כל ניסיונות החדירה של חטיבת השריון מספר 85 הסורית, ועד רדת הערב לא נרשמו לה הישגים משמעותיים. גדוד 77, שהיה העתודה הגזרתית, חבר לגדוד 74 בקו החזית בסביבות השעה 18:00. המג"ד קהלני התייצב עם מספר טנקים בתל "הבוסטר", כאשר מצפונו ניצבו טנקים של החטיבה על הר חרמונית ועל "רמפות" דרומה לתל. בגזרה שמדרום לבוסטר, השולטת על דרום עמק הבכא, שלטו כוחות מגדוד 74 מחטיבה 188. התקדמות מסוימת של השריון הסורי הגיעה רק עם רדת החושך, כאשר הצליחו כוחות השריון הסוריים להסתנן מעבר לקווי ההגנה של גדוד 74, שלחם ללא אמצעי ראיית לילה. אף על פי כן, לא נפרץ מערך ההגנה של צה"ל, כאשר כוחות חטיבה 7 שניצבו בקו האחורי, פגעו בשריון הסורי ובלמו את התקדמותו.

7-8 באוקטובר - מגננה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון חטיבה 85 הסורית לפרוץ את הקו ביום הראשון למלחמה, הטיל הצבא הסורי לגזרת עמק הבכא את החטיבות המשוריינות 78, בסיוע חטיבה ממוכנת 121, וגדוד טנקי טי-62 מכוח ריפעת אסד. הכוח הגדול שהסורים קידמו כנגד כוחות צה"ל שמנו עדיין רק כוחות סדירים (כוחות המילואים שגויסו נשלחו לחזית דרום הגולן, שמצבה היה קשה יותר), הביא לכך שמח"ט 7 היה צריך לתמרן את כוחותיו, ולשולחם למקומות שבהם התגבר הלחץ סורי להבקעה. הלחימה הייתה קשה ומתישה וחדלה רק בחצות הלילה. בקרבות היום השני נפגעו כ-90 טנקים סוריים, וכלים רבים נוספים. במהלך ה-8 באוקטובר הסורים המשיכו את לחצם בפתחת קוניטרה. עם זאת הכוחות של חטיבה 7 החזיקו מעמד ובלמו את מאמציה המתמשכים של הדיוויזיה הסורית ה-7 להבקיע את הקו. בלילה שבין ה-8 ל-9, שכונה גם "ליל הבזוקות", ערכו כוחות חי"ר סוריים מתקפה בטילי נ"ט ומטולי אר. פי. ג'י., על כמה מחניוני הטנקים של החטיבה. המתקפה הצליחה לפגוע בכמה טנקים, אך לא הביאה לשינוי בהיערכות ההגנה. כמו כן, בלילה זה נהרג מפקדה של הדיוויזיה השביעית, עומר אל-אברש, כאשר הטנק שלו נפגע במהלך ההתקפה הסורית.

9 באוקטובר - קרב ההכרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאיבדו את הישגיהם הקרקעיים בדרום ובמרכז רמת הגולן עקב התקפת הנגד של כוחות המילואים הישראליים, החליטו הסורים לרכז מאמץ אחרון בפריצת קו ההגנה של צה"ל בגזרה הצפונית. בהתקפה השתתפו כ-100 טנקי T-62 מדיוויזיית השריון ה-3 שטרם השתתפה בלחימה אשר תוגברו בשארית הכוחות של דיוויזיה 7, ובסך הכל כ-170 טנקים. מולם עמדו כ-50 טנקי שוט-קל מחטיבה 7 ומגדוד 74 של חטיבה 188. הכוחות הישראלים היו מותשים לאחר שלושה ימי לחימה וחלקם סבלו מחוסר בתחמושת.[2]

התקפת השריון הסורית החלה בשעות הבוקר בחיפוי הפגזה ארטילרית כבדה. טנקים של צה"ל במוצבים שעל הקו הסגול הצליחו לפגוע בחלק מן הטנקים, אבל כוח גדול הצליח לנוע לתוך העמק. בלחץ האבידות שנגרמו להם וההפגזה הסורית הכבדה על עמדותיהם, נסוגו שארית הטנקים הישראלים מן השטחים השולטים על העמק, תוך שהסורים ממשיכים להתקדם וללחוץ על כוחות החטיבה המותשים. מפקד החטיבה הורה למשולם רטס, מג"ד 71, לנוע עם כוחו הנותר לתגבר את כוחות החטיבה באגף הצפוני של העמק, אך לאחר זמן קצר נפגע רטס ונהרג.

בשלב זה הגיעו כוחות החטיבה הנותרים למצב משבר ותחמושתם עמדה לאזול. מפקד החטיבה ריכז מול גזרת ההתקפה הסורית את כל הטנקים שהצליח לאסוף והעמיד אותם תחת פיקוד מפקד גדוד 77, סגן אלוף אביגדור קהלני. קהלני הצליח להוביל את הטנקים שבפיקודו לשוב ולתפוס את השטחים השולטים על עמק הבכא, תוך ניהול קרב שב"ש בטווחים קצרים נגד טנקים סוריים.

במהלך הקרב סייעו סוללות תותחים רבות לחטיבה 7 בירי ארטילרי מדויק על דרכי הגישה של הסורים אל העמק. מפקד הסיוע החטיבתי, רס"ן אריה מזרחי, ריכז בשיאו של הקרב את אישן של שבעה גדודי ארטילריה (כ-21 סוללות) על השטח המצומצם של גזרת הקרב. להפגזה הכבדה הייתה השפעה של ממש על ההסתערות הסורית.[3]

לעזרת החטיבה נשלח כוח תגבורת שכלל 11 טנקים מחטיבה 188, אשר מפקדו היה סא"ל יוסי בן-חנן (שהיה עד לא מזמן מג"ד 53 בחטיבה 188). הכוח, שהגיע ברגע האחרון, התייצב באגף הדרומי של החטיבה ומילא תפקיד חשוב בשבירת ההתקפה הסורית ובהדיפת ניסיון ההבקעה האחרון של הצבא הסורי ברמת הגולן. בשעות הצהריים החלו הסורים לסגת וטנקי חטיבה 7 החלו להתקדם ולתפוס מחדש את העמדות השולטות בעמק.

עד ל-10 באוקטובר השלימו כוחות צה"ל את הדיפת הכוחות הסוריים חזרה אל מעבר לקו הסגול, וב-11 בחודש אף עברו למתקפת נגד, חדרו לשטח סוריה וכבשו שטח של כ-400 קילומטר מרובע, שכונה בשם המובלעת.

מורשת הקרב והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הקרב, קרב עמק הבכא הוטבע בסדרת כתבותיו של רנן שור ב"במחנה" שפורסמו כחודש לאחר המלחמה. הקרב על עמק הבכא הפך לסמל העמידה העיקשת של כוחות צה"ל המופתעים אל מול כוחות עדיפים מספרית במלחמת יום הכיפורים. הקרב הובלט לנוכח העובדה שבגזרות אחרות בדרום רמת הגולן ובסיני לא הצליחו כוחות הסדיר לבלום את שטף הכוחות העדיפים. בגזרות אלה נפרצו קווי ההגנה של צה"ל והתייצבו רק לאחר הגעת תגבורת מילואים.

אנדרטת עמק הבכא של גדוד 77 הוקמה לזכר הנופלים בקרב. האנדרטה משקיפה על העמק שבו הקרב התרחש.

הקרב בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1975, כשנתיים לאחר המלחמה, הוציא לאור מג"ד 77 אביגדור קהלני את ספרו עז 77. הספר מגולל את סיפור הקרב מנקודת עיניו של המג"ד, ומציג את לחימתם ההירואית של צוותי הטנקים מחטיבה 7, שמנעו את חדירת השריון הסורי לצפון הרמה.
  • בשנת 1981 הוקרן לראשונה בערוץ הראשון סרט תעודה "עמק הבכא" של חיים גיל שנערך על פי אוסף כתבות טלוויזיה של גיל מהקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
  • בשנת 2009, לאחר יותר מ-30 שנים בהם "נשכח" זכרם של כוחות חטיבה 188, מסיפור הקרב על עמק הבכא, יצא ספרו של אבירם ברקאי על בלימה, אשר מספר על לחימת החטיבה במלחמה, ובתוכה גם על הכוחות בעמק הבכא.
  • בשנת 2006 הפיק וביים קהלני סרט תיעודי על קרב עמק הבכא.[4] שניים משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אביהו מדינה: "אני נשבע לך" ו"את לי הבית".

תמונות מאתר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט פנורמי על עמק הבכא
עמק הבכא, מבט מהר חרמונית. משמאל -רמפת טנקים למטה-מחצבת טוף, השטח המיוער-אנדרטת עוז 77. בדרום העמק-רכס הבוסטר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה ואלך, לא על מגש של כסף, עמ' 112-115, אטלס כרטא.
  2. ^ אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, עמ' 117-130.
  3. ^ סהר, עמ' 274-276.
  4. ^ ‏אמיר בוחבוט, קרב עמק הבכא, גרסת ה-D.V.D, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2006