ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מלאכות קושר ומתיר
מְלֶאכֶת הַקּוֹשֵׁר היא אחת מל"ט מלאכות שבת, שהיו במשכן. במשכן, היו זקוקים לסוג של דג בשם "חילזון", כדי לצבוע בדמו את יריעות המשכן. כדי לדוג אותו השתמשו ברשת דיג. רשת דיג עשויה מחוטים הקשורים זה לזה ולפעמים יש להתיר חלק מהקשרים כדי להוסיף לרשת אחרת, בה חסרים חוטים להשלמת הרשת, ומכאן גם מְלֶאכֶת הַמַּתִּיר שהיא היפוכה של מלאכת הקושר[1]. מדאורייתא המלאכה אסורה רק ב"קשר של קיימא" וכדלהלן.
מחלוקת הראשונים מהו "קשר של קיימא"[עריכת קוד מקור]
שיטת הרי"ף והרמב"ם[עריכת קוד מקור]
קיימת מחלוקת בראשונים האם איסור מלאכת הקושר מדאורייתא הוא רק בקשר שהוא "מעשה אומן", כלומר שהוא קשר אמיץ וחזק, כמו רשת הדיג שקשריה חזקים ועומדים להתקיים לעולם. הקשרים האסורים הם למשל קשרי הסנדל אותם קושרים הסנדלרים בשעת ייצור הסנדל, אבל קשר זמני וארעי, כמו למשל קשירת חבל שנחתך, או קשירת חבל בדלי, אותם עושה כל אדם בעת הצורך, אינה נחשבת לקשר של קיימא. לפי דעת הרי"ף[2] והרמב"ם[3], במקרה שהקשר אינו מעשה אומן, קשירתו אינה אסורה מהתורה, אלא רק מדברי חז"ל.
שיטה זו, מלבד הקולא שיש בה בדין התורה - שהאיסור הוא רק על קשר שהוא מעשה אומן, מחדשת חומרא, שכאשר הקשר הוא קשר של אומן, אסור לעשותו, גם אם הקשר אינו עשוי להתקיים כלל (וזאת, גזירה שמא יבואו לעשות קשר של קיימא העומד להתקיים לעולם).
אם כי קשר של קיימא הוא רק קשר שיש בו שני קשרים זה על גב זה, הנחשב לקשר חזק ונכלל באיסור - קשר אחד ועליו עניבה (כדוגמת קשר של שרוך נעל), אינו נחשב לקשר של קיימא כלל, ולכן גם לפי שיטה זו מותר לעשותו אם אינו עומד להתקיים כלל. כאשר הקשר הוא חלוש ביותר, כלומר ליפוף שני החוטים זה בזה פעם אחת בלבד, ואף ללא עניבה על גביו, מותר לעשותו גם אם עומד להתקיים לעולם, שכן אין בקשר כזה כל חוזק.
שיטת הרא"ש[עריכת קוד מקור]
הרא"ש סבור[4] שאין הבדל בין קשר שהוא מעשה אומן לקשר שהוא מעשה הדיוט, ועל שניהם האיסור הוא מהתורה, כי הכינוי "קשר של קיימא" הוא לקשר שנחשב ככזה מכיוון נחשב שעשוי להתקיים לעולם גם אם אינו מעשה אומן (ומדרבנן כל קשר שעשוי להתקיים יותר מיום) וכמו רשת דיג.
למרות האיסור אותו הטילו חז"ל גם על קשר שאינו מיועד להתקיים לעולם, התירו חז"ל לקשור קשר שעשויים להתירו באותו יום עצמו, או אפילו כזה שרק ייתכן כי יתירו באותו יום. דוגמה הניתנת לכך בשולחן ערוך, הוא תלמיד חכם העוסק בלימוד התורה גם בלילה, ולעיתים רבות אינו עולה על משכבו, כך שייתכן שהקשר יתקיים יותר מיום אחד, אולם בגלל האפשרות שהאדם ילך לישון ויתיר את הקשר באותו יום - הקשר מותר. לפי דעה אחרת, מקילה יותר, המובאת במרדכי[5], כל קשר שאינו עומד להתקיים שבעה ימים תמימים, אינו נקרא קשר של קיימא אפילו מדברי חז"ל, ולכן מותר להתירו בשבת.
להלכה[עריכת קוד מקור]
מרן השו"ע פסק להקל כדעת הרמב"ם ודעת הרי"ף,לשיטתו אדם יעבור על איסור דאורייתא רק אם יעשה קשר אומן שהוא של קיימא. אמנם נחלקו האחרונים מהו קשר האומן שחייבים עליו, בפשטות ניתן לומר שקשר מיוחד שהאומן עושה הוא קשר "אומן" שאסרו אותו, אך יש שחלקו וכתבו שכל קשר חזק הוא קשר אומן. הילקוט יוסף היקל והתיר גם בקשר שקושרים חזק מאחר שאינו קשר אומן.
הרמ"א כתב להחמיר בכל קשר שקושרים חזק מאחר שאנחנו לא יודעים מהו קשר אומן.כמו כן הרמ"א כתב להחמיר כדעת הרא"ש ורש"י בקשר של קיימא שעוברים עליו באיסור דאורייתא.
שולחן ערוך הרב כתב שמכיוון שאיסור קושר הוא איסור מהתורה, יש להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם שלא לעשות שום קשר שעלול להיות קשר של קיימא גם אם אינו עומד להתקיים כלל, אך במקום צער, יש להקל אם הקשר אינו עומד להתקיים כלל. וגם זאת רק על ידי אמירה לגוי שיעשה זאת[6].
כמו כן הוא קובע שקשר ועניבה על גביו, כדוגמת קשר הנעליים המקובל, אינו נחשב ל"קשר אומן" ללא ספק, כך שאם עומד להתירו ביומו מותר לעשותו ללא ספק. כמו כן הוא מוסיף וקובע, שקשר בודד פעם אחת ללא עניבה וודאי אינו נחשב לקשר כלל וכלל, ומותר לעשותו אפילו עומד להתקיים לעולם.
וכל זה בשני חוטים אבל חוט אחד שעשה קשר אחד בראשו וודאי נחשב לקשר של קיימא לכל דבר.
ביחס למלאכת תופר[עריכת קוד מקור]
מלאכת תופר אף היא מהותה לקשור יחד שני דברים נפרדים. ובכל אופן קיימת הבחנה בין שתי מלאכות אלה.
יש מי שכתב שהחילוק הוא שבמלאכת תופר מהות המלאכה היא תפירת שני דברים והפיכתם לדבר אחד, בניגוד למלאכת קושר שבה שני החלקים נשארים נפרדים גם לאחר קשירתם.[7].
חילוק אחר כתבו אחרונים, שבמלאכת תופר החוט המחבר הוא נפרד לשני הדברים המתחברים, בניגוד לקשור שהחוט עצמו שנקשר הוא גם הקושר[8].
וחילוק שלישי הוא הבחנה בין קשירה שהיא כריכה וסיבוך של חוטים וחבלים, לבין תפירה שהיא חיבור של שתי יריעות זו לזו[9].
פיתול ושזירה[עריכת קוד מקור]
הרמב"ם כותב כי פיתול חבלים אסור בשבת, משום שהוא תולדה של מלאכת קושר. דרגת הפיתול שמתחייבים עליה סקילה או חטאת היא כדי שהחבל עומד יציב בפיתולו בלא שצריך לקשור אותו (ובפחות מכך הוא רק איסור דרבנן[10]). הפרדת הפיתול (כשאין זה לשם קלקול) אסורה משום מלאכת מתיר[11]. בדעת הירושלמי[12] יש שכתבו שמתחייבים על שזירה משום מלאכת טווה (ובפירוק השזירה לא מתחייבים משום מלאכת מתיר, שאינה אלא במה שיש בעשייתו משום מלאכת קושר[13])[14].
ונחלקו ראשונים ואחרונים בדבר: יש סוברים שפיתול ושזירה הם דבר אחד, והוא מחלוקת של הבבלי עם הירושלמי משום מה חייבים על כך (והרמב"ם סובר כדעת הבבלי, וכן פסקו להלכה עוד אחרונים[15])[16], ויש שכתבו שהוא מחלוקת הבבלי עם הירושלמי, אך ציינו לראשונים ולאחרונים הסוברים כדעת הירושלמי[17],
ויש סוברים שפיתול ושזירה הם דברים שונים[18], והם תולדות של מלאכות שונות. במהות החילוק ביניהם, יש שכתבו שבחוט עבה זה פיתול, ובחוט דק זה טוויה[19], ויש שכתבו שיצירת חוט משערות (או סיבים) היא טוויה, ויצירת חוט מחוטים שנטוו היא פיתול[20].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- הרב יחיאל מנחם מנדל קלמנסון, מי טל - על הלכות קושר ומתיר, הוצאת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ט
- הרב מנחם אריה שלזינגר, איל משולש - על הלכות קושר ומתיר, גני תקוה תשס"ב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- קשרים האסורים והמותרים בשבת באתר ויקיסוגיה.
- אסופת מאמרים בנושא מלאכת קושר, באתר אסיף
- מלאכת קושר, באתר של ישיבת מעלות
- מלאכת קושר בעין מתמטית - רונן כץ, התפרסם בעלון שבות בוגרים כד.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ד, עמוד ב'.
- ^ מא, ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה א'.
- ^ מסכת שבת פט"ו סימן א'.
- ^ ולפי דעת הבית יוסף, כך היא גם דעת הטור.
- ^ שולחן ערוך הרב סימן שי"ז סעיף א'.
- ^ פתח מלאכה, דיני השבותין. כך גם באגרות משה חלק ב סימן פד כתב שלאחר תפירה לא ניתן להפריד את שני הדברים אלא על ידי קריעה, ואילו לאחר קשירה ניתן להפריד את הדברים המחוברים על ידי התרה, מבלי לקרעם.
- ^ מרכבת המשנה, על משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה י"א.
- ^ ראו מנוחת אהבה פרק טו במבוא, אורחות שבת עמוד שמג הערה א, ובמאמרו של הרב אפרים עבדיאן "בגדרי מלאכת תופר ונפקא מינה למעשה", חלק א - הדמיון וההבחנה בין מלאכת קושר למלאכת תופר, אארוג לשבת, ירושלים ה'תשע"ז, עמודים סג - עב.
- ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, סימן שי"ז, סעיף י"א.
- ^ תבנית:רמבם, והובא באחרונים כמו: רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, אורח חיים, סימן שי"ז, ס"ק כ'; רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, סימן שי"ז, סעיף י"א; רבי ישראל מאיר הכהן, משנה ברורה, סימן שי"ז, סעיף קטן ל"ד; רבי יעקב חיים סופר, כף החיים, סימן שי"ז, ס"ק ע"ב.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב': ”ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור - חייב משום טווה”.
- ^ רבי אברהם בורנשטיין, שו"ת אבני נזר, חלק אורח חיים, סימן קפ"ב, אות א'.
- ^ ראו רבי אלעזר מוורמייזא, הרוקח, סי' ע"א, וראו בראשונים ואחרונים דלהלן. וראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך טווה, כרך י"ט, טור קמ"ט, הערה 24.
- ^ ראו לעיל באחרונים שהביאו את הרמב"ם.
- ^ רבי יצחק מווינה, אור זרוע, סימן ס"ג מהלכות שבת, אות ו'; רבי מאיר שמחה הכהן, אור שמח, הלכות שבת, פרק י', הלכה ח'. וראו רבי אברהם בורנשטיין, שו"ת אבני נזר, חלק אורח חיים, סימן קפ"ב, אות א', שהבבלי מסכים עם הירושלמי, והרמב"ם אינו כמותם.
- ^ ראו הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ה' - אורח חיים, סימן ג', אות ג', בדעת המשנה ברורה והאבני נזר בדעת רש"י וטור ושולחן ערוך.
- ^ ראו להלן, וראו גם: רבי שמואל הלוי וואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק א', סימן ק"א, אות א', וחלק ח', סימן נ"ה; הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד, שבת, דף צ"ה, עמוד א', "בעניין שזירת ראש השרוך כדי להשחילו בחור הנעל".
- ^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות, אות כ"ב, הובא אצל רבי משולם פינקלשטיין, תוספות חיים, על חיי אדם, כלל כ"ה, ס"ק ה'.
- ^ רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שו"ת דברי יציב, חלק אורח חיים, סימן קנ"ב, אות ג'; רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק י"ג, סימן מ"ו.