ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי מנחם המאירי
| לידה |
1249 ה'ט' |
|---|---|
| פטירה |
1315 (בגיל 66 בערך) ה'ע"ה |
| כינוי | המאירי |
| השתייכות | בית המדרש בפרובנס, מושפע מאוד משיטת הרמב"ם |
| תחומי עיסוק | פרשן מקרא, פרשן תלמוד, פוסק ופילוסוף |
| רבותיו | רבנו יונה |
| חיבוריו | פירושו לתלמוד - "בית הבחירה", חידושים על התלמוד, ספר 'מגן אבות', "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהילים ופירוש לספר משלי; "קריית ספר" וספרים נוספים שככל הנראה אבדו. |
רבי מנחם בן שלמה לבית מאיר (מכונה בקצרה רבי מנחם המאירי; גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ"המאירי"; ה'ט'-ה'ע"ה, 1249–1315) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס. תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון שבדרום מערב צרפת). היה מצאצאיו של רבי משולם בן משה מבדרש בעל ההשלמה. היה תלמיד של רבי ראובן בן רבי חיים, מחבר "ספר התמיד".
חיבוריו[עריכת קוד מקור]
רוב כתביו של המאירי לא התפרסמו עד ראשית המאה העשרים, והם התגלו בכתב יד יחידי שנמצא בספרית פרמה. קטעים בודדים מכתביו התפרסמו קודם לכן בספר שיטה מקובצת, אך רוב תורתו לא הייתה גלויה לפני ראשוני האחרונים. בשל עובדה זו לא הייתה לכתביו כמעט כל השפעה על פסיקת ההלכה בכתבי הפוסקים בתקופת השולחן ערוך, אך בספרי המשנה ברורה הם מצוטטים פעמים רבות.
בית הבחירה[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – בית הבחירה
חיבורו המפורסם יותר, ביחס לשאר ספריו, הוא "בית הבחירה", המוכר בשם "המאירי". החיבור מקיף על המשנה ועל תלמוד בבלי. החיבור מאופיין בסדר וברהיטות לשונית, וכן בליקוט דעות הראשונים שקדמו לו. החיבור, שנכתב בראשית האלף השישי (סוף המאה ה-13), לא היה מצוי בדורות שלאחר חיבורו, והוא הודפס מאות שנים לאחר מכן, בשלבים.
חיבורים נוספים[עריכת קוד מקור]
המאירי כתב ספרים רבים, והיה אחד מגדולי המחברים בתולדות ישראל. מלבד "בית הבחירה" חיבר המאירי חידושים ("חידושי המאירי") על התלמוד, ובהם ביאור על המשא ומתן של התלמוד[1], אלו ששרדו, על פי הידוע כיום (נכון לה'תשע"ט), הם החידושים על מסכת עירובין ומסכת ביצה)[2].
כמו כן כתב את ספר "מגן אבות", בו הוא דן ב-24 נושאים הלכתיים שונים. ספר זה נכתב בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובנס את מנהגי רבם, והוא ביקש להגן על מנהגי המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו.
חיבורים נוספים שכתב המאירי:
- "חיבור התשובה".
- פירוש לספר תהילים.
- פירוש לספר משלי.
- "קריית ספר" - הכולל הלכות כתיבת ספר תורה, עם רשימת מילים הכתובות בכתב מלא או כתב חסר
חיבורים נוספים שכתב, ככל הנראה לא שרדו; מהם פירוש על ספר ישעיהו[3].
מתפיסותיו העקרוניות[עריכת קוד מקור]
בנוסף להיותו של המאירי איש תלמוד והלכה מובהק, הוא גילה עניין בפילוסופיה ובמדע. המאירי הושפע במיוחד ממשנתו של הרמב"ם. בוויכוח הגדול שהתפתח בעקבות ספרו של הרמב"ם 'מורה נבוכים' והחרם שהטיל הרשב"א על לימוד הפילוסופיה, התנגד המאירי לחרם ותמך ללא סייג בעמדת המגינים על עמדת הרמב"ם, וטען שאין בכך כל פסול[4].
בנוסף ראוי לציון גם יחסו של המאירי לגויים. בפירושו הוא עומד על כך שהאיסור לתת להם מתנות לא נאמר ב- ”אומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות”, ולפיכך אינו חל על המוסלמים, ואף לא על הנוצרים, שלדעתו אף הם אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה.
דוגמה לכך ניתן להביא מדבריו על מסכת עבודה זרה דף כא' בדין מכירת בתים לגויים: ”ולעניין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו.” ... ”שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:”
יש הטוענים, שדבריו אלה של המאירי נאמרו מתוך חשש מן הנוצרים, ואינם משקפים את דעתו האמיתית. עמדה זו נדחתה על ידי יעקב בלידשטיין, אשר הראה כי עמדתו ביחס לגויים חוברת לדיונו הייחודי באשר לגר תושב וכי התלבטויותיו של המאירי וניסוחיו מורים כי אין המדובר באפולוגטיקה.[5] כך סבר גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר קבע, "שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם".[6] לעומתם, רבי דוד צבי הילמן כתב מאמר בו הביא מספר ראיות לכך שדבריו של המאירי בנושא זה אכן נכתבו רק כלפי חוץ ואינם משקפים את דעתו.[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- בין תורה לחכמה: ר' מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס - משה הלברטל, הוצאת מאגנס, 2003
- שמואל מירסקי, "תולדות ר' מנחם המאירי וספריו", בתוך: חיבור התשובה, ניו יורק תש"י, עמ' 1-74
- עדיאל ברויאר, "על שאלת זהות "ה"מ יצ"ו" המובא בחידושי המאירי לעירובין", בתוך: חצי גבורים, כרך ז', לייקווד, אלול ה'תשע"ד, עמ' ת"מ-תמ"ז
- יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים תשכ"א, עמ' 116-128
- אפרים אלימלך אורבך, "שיטת הסובלנות של ר' מנחם המאירי – מקורה ומגבלותיה", בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי-הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופסור י' כ"ץ, ירושלים תש"מ, עמ' לד-מד
- הרב יעקב חיים סופר (הנין), "בענין התוארים לחכמי ישראל במשנת הרב המאירי", בתוך: מנוחת שלום, ירושלים תשס"ב, חלק ה' עמ' קצ"ג-קצ"ט
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- ספרים
- ספר מגן אבות למאירי, באתר דעת
- סדר הקבלה[8]
- פירוש המאירי לספר תהילים, באתר דעת
- קריית ספר למאירי, באתר היברובוקס
- אודות
- "מְאִירִי, מנחם בן שלמה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 78, באתר היברובוקס
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי מנחם המאירי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1044–1051, באתר היברובוקס
- מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי מנחם המאירי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אברהם גרוסמן, האישה במשנתו של המאירי, באתר "דעת"
- אליקים קרומביין, כוונת הלב במצוות: ערך מול הלכה בתורתו של רבנו מנחם המאירי
- מנחם ברונפמן, המאירי, מחבר פורה שספריו כמעט ונשכחו, באתר Chabad.org
| תקופת חייו של הרב מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי מנחם המאירי על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ וכלשונו כמה פעמים בחידושי המאירי ביצה "והכוונה הֵנה כו' לבאר הסוגיא כו' על סדר הגמרא".
- ^ החידושים על מסכת ביצה הודפסו בברלין, בשנת ה'תרי"ט; ואלו שעל מסכת עירובין הודפסו על ידי מוסד הרב קוק, בין השנים ה'תשל"א-ה'תשמ"ח, בתוספת הערות וביאורים מרבי שמחה זיסל ברוידא.
- ^ ראו אצל הרב יעקב חיים סופר, דברי יעקב חיים, ירושלים תשע"ו, עמ' צ"ה.
- ^ תשובתו נדפסה בסוף בית הבחירה על מסכת אבות בהוצאת מכון אופק, ירושלים תשנ"ח.
- ^ יעקב בלידשטיין, יחסו של מנחם מאירי לנוכרי, ציון נא, תשמ"ו, עמ' 165-166
- ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, ירושלים, תשמ"ה, אגרת פט.
- ^ דוד צבי הילמן, "לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים", צפונות א (תשמ"ט), עמ' סה-עב.
- ^ יוצא לאור מחדש על פי כתב יד לנינגרד (פטרסבורג), אוסף פירקוביץ, בצירוף הערות הגאון רבי חיים פאלאג'י, ו'שערי ציון' לר' יצחק די לאטיש, היוצא לאור מחדש על פי כתבי יד אוקספורד ומוסקבה.
| פרשני התלמוד בימי הביניים בפרובאנס | |
|---|---|
|
קטגוריה:נפטרים ב-1306
קטגוריה:ילידי 1249
קטגוריה:חכמי פרובנס
קטגוריה:פרשני התלמוד