חזקיהו
 | |||||||||||
| איור משנת 1553 | |||||||||||
| לידה |
739 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
686 לפנה"ס (בגיל 53 בערך) ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
| מקום קבורה |
ירושלים  | ||||||||||
| בת זוג | חפצי-בה | ||||||||||
| שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
מוצגת במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול
חִזְקִיָּהוּ (או חִזְקִיָּה או יְחִזְקִיָּהוּ[1]) היה מלך יהודה החל משנת 727 או 715 לפנה"ס עד 698 או 686 לפנה"ס.[2] בתקופת מלכותו החריבה האימפריה האשורית החדשה את הממלכה השכנה, ממלכת ישראל, ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו מתואר במקרא כמלך שלחם בפלשתים, מרד באשור, ביטל את פולחן האלילים ואת הפולחן מחוץ למקדש שבירושלים.
חזקיהו הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות.[3][4]
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוש שמו של חזקיהו הוא ה' חזק, או ה' הוא חוזקי. שמו של חזקיהו חוזר על עצמו 44 פעמים בספר מלכים, בשלוש צורות שונות: חזקיהו (35 פעמים), חזקיה (8 פעמים) ויחזקיהו (פעם אחת).[5]
מקורות לדמותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו של חזקיהו וקורות מלכותו מתוארים בהרחבה במקרא. בספרות ההיסטוריוגרפית של המקרא הוא מתואר בספר מלכים (בפרקים יח-יט-כ שבמלכים ב') ובספר דברי הימים, שם הוא מכונה "יחזקיהו" (בפרקים כט-ל-לא-לב בדברי הימים ב'), ובספרות הנבואה שבמקרא הוא מתואר בספר ישעיהו (הנביא ישעיהו מתואר במקרא כבן תקופת חזקיהו). חזקיהו מוזכר גם באילן היוחסין של ישו בבשורה על-פי מתי בברית החדשה.
בנוסף, מוזכרת דמותו של חזקיהו במקורות אשוריים שונים, כמו הכתבים האשוריים של סרגון השני ושל סנחריב שמלכו באותה תקופה. מקורות אלה מתייחסים גם לכיבושים האשוריים המוזכרים במקרא, למשל כיבוש רוב ממלכת יהודה הנזכר במנסרת סנחריב.[6] ב-2015 נמצאה גם בולה עם טביעת חותמו באזור העופל. הייתה זו הפעם הראשונה שטביעת חותם של מלך ממלכי יהודה וישראל התגלתה באתרה בחפירה ארכאולוגית מדעית, ומשום כך היא נחשבת לממצא אמין.[7][8]
תקופת מלכותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על קיומו של חזקיהו בסופה של המאה השמינית לפני הספירה יש בידינו עדויות חוץ מקראיות, במנסרות סנחריב מוזכר קיומו של "חזקיהו היהודי",[9] מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ידוע על טביעות חותם של חזקיהו המצויות בשוקי העתיקות.[10] בדצמבר 2015 פורסמה לראשונה טביעת חותם כזו שמקורה בחפירה מסודרת שנערכה בסוף שנת 2009 במתחם העופל שלמרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, עליה כתוב: "לחזקיהו [בן] אחז מלך יהדה".[11]
מנגד, על תקופת מלכותו המדויקת אין בידינו עדויות חוץ מקראיות, ואילו במקרא עצמו ישנם נתונים סותרים. על פי ספר מלכים התרחש כיבוש שומרון בשנה ה-6 למלכות חזקיהו ”וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן”,[12] כיבוש שומרון מתוארך לשנת 722 לפנה"ס ומכאן שחזקיהו החל למלוך בשנת 728 לפנה"ס, אולם מנגד בהמשכו של אותו פרק בספר מלכים (חלק מספר נבואי) נאמר כי מסעו של סנחריב התרחש בשנה ה-14 למלכות חזקיהו, ”וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם”,[13] מסעו של סנחריב מתוארך על פי המקורות האשוריים לשנת 701 לפנה"ס, ומכאן שחזקיהו החל למלוך בשנת 715 לפנה"ס.
מסע סנחריב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מסע סנחריב בלבנט
ב-701 לפנה"ס יצא סנחריב במסע צבאי במטרה לדכא מרד רחב היקף בו השתתפו ממלכות רבות באזור סוריה וארץ ישראל. במהלך ההכנות למרד חזקיהו כבש והכניע את ערי הפלשתים שהתנגדו לו. כדי להכין את ירושלים למצור הצפוי חזקיהו חצב את נקבת השילוח ועיבה את חומת ירושלים באבנים מבתי העיר.[14] המרד נכשל וסנחריב הכניע את הממלכות המורדות זו אחר זו, כבש את הערים המבוצרות ביהודה – כולל העיר לכיש, וצר על ירושלים.
בספר מלכים מסופר כי חזקיהו שלח אל סנחריב, בעודו בלכיש, ממון רב מאוצרות המקדש כדי שלא יכבוש את ירושלים, אך כנראה שוחד זה לא הועיל. בישעיהו ובדברי הימים לא מוזכרת שליחת הזהב. במנסרת שיקגו, כתובת הניצחון של סנחריב בעקבות המסע, מוזכרת כמות דומה מאוד של זהב וכסף שנשלחת על ידי חזקיהו כמס (קנס שמשלם המפסיד במלחמה). בתואם לכתוב במקרא המנסרת מתארת את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב, "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב". ומהיעדר תיאור כיבוש, משתמע שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא.
נאום רבשקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – נאום רבשקה
בזמן המצור על ירושלים נשלחו אל ירושלים שלושה שרים אשורים – תרתן, רב-סריס ורבשקה במטרה לשכנע את יושבי ירושלים להיכנע לאשור, ואם חזקיהו יתנגד – אף למרוד בו. הדובר העיקרי במשלחת היה רבשקה, שם שמשמעותו כנראה היא שר המשקים, והוא נשא נאום ארוך בו קרא אל העם שלא לשעות לעידודיו של חזקיהו ולהיכנע למלך אשור. רבשקה הכיר היטב את השפה בה דיברו אנשי ירושלים, "יהודית" (העברית המקראית), והתעקש לדבר בה במקום בשפה הבינלאומית דאז, הארמית. רבשקה הכיר גם את הרפורמה הדתית שביצע חזקיהו, שבמרכזה עמדה הסרת הבמות, ואת הדעות שכנראה רווחו בעם שהתייחסו למעשה זה כפגיעה בעבודת ה' וחילול הקודש. כאשר חזקיהו שמע את הנאום משריו, הוא עלה והתפלל במקדש ושלח שליחים אל ישעיהו בן אמוץ הנביא שיתפלל גם הוא לישועה. ישעיהו הרגיע אותו וניבא לו שסנחריב ישוב לארצו וימות שם. רבשקה שלח שוב שליחים אל חזקיהו, עם מכתבים החוזרים על הטענה שהשמיע בנאומו, וחזקיהו חזר והתפלל במקדש. בעקבות תפילתו שלח אליו ישעיהו מכתב, בו ניבא כי צבאו של סנחריב יובס באופן ניסי ולא יפגע בירושלים. מסופר כי באותו לילה יצא מלאך והרג 185,000 חיילים ממחנה אשור. סנחריב חזר לארצו לאחר תבוסתו למלך יהודה חזקיהו, וב-680 לפנה"ס נרצח על ידי בניו.
הצלתה של ירושלים ממלך אשור, בזמן שכל שאר ערי הארץ נחרבו, חיזקה את התחושה העממית שעודד ישעיהו כי האל מגן על ירושלים ועל מקדשו ולא ייתן להם להיפגע. האידאה הזו טופחה במשך שנים עד אשר בתקופת החורבן, כ-150 שנים מאוחר יותר, ירמיהו הנביא נאבק נגד האומרים "היכל ה'" שטענו שהאל לא יפגע במקדשו. לאנשים האלו הוא קרא להיזכר בחורבן משכן שילה.[15]
המערכה על לכיש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 701 לפנה"ס פלשו האשורים לממלכת יהודה במסגרת מסע המלחמה של סנחריב. בשלב הזה החליטו המצרים תחת שלטון הנובים להתערב, כפי שמסופר בספר מלכים: "וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ...".[16]
שני הצבאות התנגשו בסמוך לעיר המקראית אלתקה (בסמוך למושב גאליה של ימינו). אומנם לפי המקורות האשוריים מסופר על ניצחון מזהיר של סנחריב על צבא מצרים בפיקודו של מי שמוזכר בתיאורם כארור כל האלים הגדולים, היה זה לדעת רוב החוקרים תרהקה או כפי שמופיע בסיפור התנ"כי – תִּרְהָקָה, אשר הצליח בכל זאת לגרום לצבא האשורי נזק בקנה מידה משמעותי, שכן מסופר בהמשך אותו הפרק על השמדת מחנה הצבא האשורי באורח פלא: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִישָׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵה כֻּלָּם פְּגָרִים מֵתִים."[17]
רוב החוקרים מסכימים שהתיאור הנ"ל מתאר את תוצאות הקרב בין תרהקה לסנחריב. לתוצאות אלה היו ככל הנראה השלכות מרחיקות לכת על ממלכת יהודה, מפני שלולא ההתערבות המצרית, הייתה ככל הנראה חרבה ממלכת יהודה בראשותו של חזקיהו ב-701 לפנה"ס, 115 שנה מוקדם יותר מהחורבן שאירע בסופו של דבר בשנת 586 לפנה"ס.
אירועים נוספים על פי המקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקרא יש שלושה מקורות עיקריים למאורעות שאירעו במהלך מלכותו של חזקיהו. המקור הראשון הוא ספר מלכים ב', פרק י"ז, המתאר את נפילת ממלכת ישראל, ופרקים י"ח–כ' המתארים את מלכותו של חזקיהו. המקור השני הוא ספר ישעיהו פרקים ל"ו עד ל"ט שמקבילים, בשינויים, למלכים ב' מפרק י"ח, פסוק י"ז עד סוף פרק כ'. המקור השלישי הוא ספר דברי הימים ב', פרק כ"ט עד פרק ל"ב, שמלכות חזקיה מתוארת בו באופן כרונולוגי, בניגוד לשני המקורות האחרים. בנוסף מספר נבואות מספר ישעיהו משקפות כנראה אירועים מימי חזקיהו.
המלחמה בפלשתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר מלכים בתיאור מלכותו של חזקיהו, מסופר על ניצחונו במלחמה עם הפלשתים.
הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר.
מלחמה זו אינה מוזכרת בתיאור מלכותו בספר דברי הימים, אולם ייתכן שיש סֶמֶךְ לקיומה במקום אחר באותו הספר. בתיאור צאצאי שבט יהודה נאמר, ”וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם ... וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם”,[18] ובנוסח תרגום השבעים גורסים "גרר" במקום "גדר". העיר גרר ניצבה על אם הדרך בין עזה לבאר שבע, והייתה נתונה תחת שלטונה של עזה הפלשתית.
אישוש נוסף לשליטתו של חזקיהו בפלשת ניתן למצוא במקורות האשוריים. במנסרת סנחריב נאמר על אנשי עקרון כי הסגירו את פַּדִי מלכם לידי חזקיהו מלך יהודה, וכי כתוצאה ממעשה זה סנחריב העניש אותם, חילץ את פדי מירושלים והחזיר אותו למלכותו על עקרון. בנוסף נמצאו בעקרון שתי חותמות למלך שמקורן בממלכת יהודה.
הרפורמה הדתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפולחן בתקופה זו היה נפוץ הן במתכונות משפחתיות-שבטיות והן במתכונות ציבוריות ממלכתיות. מקדשים גדולים היו קיימים הן בעיר הבירה ירושלים, והן בערים הגדולות בית אל, לכיש, באר שבע וערד.
לפי הגישה הרווחת בחקר המקרא, במקרא עצמו מצויות שתי גישות נוגדות בקשר לפולחן הדתי, גישה אחת תומכת בהפצת הפולחן, והשנייה מצווה על ריכוז הפולחן, ואוסרת על קיומו מחוץ למקום המרכזי בירושלים; הגישה האחרונה מוכרת בשם הגישה הדויטרונומיסטית.
חזקיהו מתואר במקרא כמלך צדיק, זאת מכיוון שיישם לראשונה את ריכוז הפולחן. על פי המקרא הוא עקר את האשרות שהיו עבודה זרה שנפוצה ביהודה והיה הראשון שביטל את עבודת הבמות, ברוח הציווי הדויטרונומיסטי. חזקיהו כיתת את נחש הנחושת שבנה משה, כיוון שהעם ראה אותו כאלהות עצמאית, והקטיר לו קטורת. תיאור זה תואם את הגישה הדאוטרונומיסטית הרואה בהפצת הפולחן חטא.
הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן
הארכאולוג יוחנן אהרוני ניסה לקשור את חורבנו של המקדש והמזבח בבאר שבע ואת ביטול הפולחן במקדש בערד למהפכת חזקיהו, אולם ממצאיו שנויים במחלוקת רבה בין הארכאולוגים, בין היתר משום שייתכן כי הם נחרבו במסע הכיבוש של סנחריב שהתרחש באותה תקופה ולא בגלל פעילותו של חזקיהו.
על עצם קיומה של אותה מהפכה יש עדויות סותרות, כמו התבליט האשורי של חורבן לכיש המתאר חיילים הנושאים כלי פולחן, ומכאן שהפולחן בלכיש לא פסק לגמרי בתקופתו של חזקיהו. עם זאת בעת חפירות בשנת 2016 שנערכו בתל לכיש סביב לשער העיר, נתגלה מקדש ובו מזבח שקרנותיו נופצו ובקודש קודשיו הוצבה מחראה, הנקשרים לרפורמה הדתית של חזקיהו.[19] על פי האסכולה הדויטרונומיסטית, המחבר המקראי ייחס לחזקיהו את המהפכה בהשראת מהפכת יאשיהו, שהתרחשה סמוך לתקופת חיבור ספר מלכים, זאת כדי להצדיק את תיאורו במקרא כצדיק, וללא כל ביסוס היסטורי לקיומה של אותה מהפכה.
פסח חזקיהו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חורבן ממלכת ישראל בסביבות שנת 720 לפנה"ס, היריבות ההיסטורית בין ישראל ליהודה נגוזה ונוצרה הזדמנות לאיחוד מחודש של שרידי ממלכת ישראל עם יהודה. על פי ספר דברי הימים,[20] חזקיהו ניצל את ההזדמנות וקרא לכל שבטי ישראל לבוא ולהקריב את קורבן הפסח במקדש בירושלים. חזקיהו אף דחה את הפסח בחודש "כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם".[21] קריאתו של חזקיהו נענתה באופן חלקי. אנשים רבים מממלכת ישראל הגיעו לירושלים, לראשונה זה שלוש מאות שנה להקריב את הפסח, בעוד אחרים התעלמו מקריאתו ובזו לה.[22]
המחלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה ימים לפני שסנחריב נרצח על ידי אדרמלך ושראצר בניו, ישעיהו הנביא בא אל חזקיהו שחלה בשחין ונטה למות. ישעיהו ניבא לו שהוא ימות ואף המליץ לו להכין צוואה. חזקיהו התפלל, וישעיהו חזר אליו וניבא לו שתפילתו נענתה – הוא יירפא ממחלתו ואף יינצל ממלך אשור המתקרב. באותו מעמד הבטיח לו ישעיהו על ידי ה' שירושלים תהיה מוגנת ויתווספו לו 15 שנה לחייו. הנביא הורה לו להניח דבלת תאנים על עורו שתביא לריפויו.
בעקבות השמועה על מחלתו שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל שליחים אל חזקיהו. השליחים הגיעו אל חזקיהו לאחר שהבריא, והוא סייר איתם והראה להם את אוצרותיו במטרה לכרות ברית עימם. ישעיהו זעם עליו וניבא לו שאוצרותיו יילקחו לבבל ובניו יהפכו לסריסים בבית מלך בבל.
ההערכה כלפיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חזקיהו מושווה לדוד המלך (”וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו”) כי דאג לרכז את הפולחן, ולמנוע עבודה של אלילים זרים.[23][24] ההשוואה לדוד המלך אינה נפוצה, ומופיעה בתיאור מלכותם של שני מלכים נוספים בלבד – אסא[25] ויאשיהו.[26][27] במלכים ב פרק י"ח נכתב עליו: ”וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.”[28]
חזקיהו במדרשי חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרפורמה הדתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיאור הייחודי של הרפורמה הדתית של חזקיהו בספר מלכים הותיר רושם עז על חז"ל שתיארו את דורו כדור בו כל העם היו תלמידי חכמים. על פי המדרש חזקיהו נעץ חרב בכניסה לבית המדרש והכריז כי כל מי שלא ילמד תורה יידקר בחרב, וכתוצאה מכך לא היה בכל ממלכת יהודה ילד או ילדה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה.
בתלמוד מובא,[29] שביקש הקב"ה למנות את חזקיהו למלך המשיח אלא שהחמיץ חזקיה הזדמנות זאת כי לא אמר שירה והודיה על מפלת סנחריב.
המחלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[30] מתוארת המחלה של חזקיהו כעונש על כך שהוא לא נשא אישה והוליד ילדים, בניגוד לצו פרו ורבו.
נבואתו של ישעיהו הנביא, "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה"[31] מועצמת – "כי מת אתה" בעולם הזה "ולא תחיה" – לעולם הבא. כאשר ישעיהו מודיע לו כי הסיבה לעונש החמור היא הימנעותו מהולדת ילדים, עונה לו חזקיהו כי הוא ראה ברוח הקודש שבניו יהיו רשעים. ישעיהו משיב לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לחשבונותיו הכבושים (הנסתרים) של אלוהים? מה שצוּוית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה). חזקיהו מבקש מהנביא שישיא לו את בתו לאישה, ואולי זכות הנביא וזכותו שלו תעמוד להם והעתיד של בניו ישתנה, אבל ישעיהו מתנגד ואומר לו שכבר נגזרה גזירה שימות. חזקיהו עונה לו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
חזקיהו נרפא, נשא את בתו של ישעיהו, ונולדו להם בנים, ביניהם רבשקה ומנשה. בספר עין יעקב[32] ובהגהות הב"ח (על אתר) מובא המשך למדרש, ומסופר שכשגדלו שני בניו של חזקיהו המלך, רבשקה ומנשה, הוא הוליך אותם על כתפיו לבית המדרש ללמוד תורה. בזמן הליכתם שמע חזקיהו את שני בניו מתלוצצים עליו, רבשקה הציע לטגן חביתה על ראשו הקרח ומנשה הציע להקריב קורבן לעבודה זרה. חזקיהו השליך אותם לקרקע. רבשקה נהרג ומנשה חי והפך למלך יהודה. לפי גרסה זו רבשקה המתואר במדרש איננו רבשקה שליחו של סנחריב, שכן הוא מת בילדותו.
שישה מעשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסכת פסחים[33] מובאת ברייתא המתארת שישה מעשים של חזקיהו, מתוכם לשלושה חכמי דורו הסכימו ולשלושה התנגדו. ברייתא זו חדרה למשנה ומופיעה במשניות הנדפסות כמשנה האחרונה בפרק הרביעי בפסחים.
המעשים שהסכימו להם הם: 1. "גנז ספר רפואות".[34] 2. "כתת נחש הנחושת", הוא נחש הנחושת שיצר משה רבנו במדבר ואנשים עבדו אותו בתור אליל. 3. "גרר עצמות אביו על מטה של חבלים": אביו הוא אחז הרשע.
מעשים שלא הסכימו להם: 1. "סתם מי גיחון", כדי שלא יבוא צבא אשור וימצאו מים לשתות, ובכך מנע מים גם מתושבי ירושלים. 2. "קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור". 3. "עיבר ניסן בניסן", כלומר, לאחר שנכנס ניסן עיבר את השנה והחליט שאותו החודש יהיה אדר ב' הפסח יעשה רק חודש מאוחר יותר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ד' - ממלכת יהודה (יחידות 10 - יהודה ואשור), בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. מהדורה שנייה: 2008. ISBN 9789650610036
- בנימין מזר, מסע סנחריב לארץ יהודה, בתוך: היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יעקב ליוור (עורך)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חזקיהו מלך יהודה, באתר ויקיטקסט- חזקיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חזקיה בן אחז מלך יהודה, דף שער בספרייה הלאומית- חזקיהו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ד"ר אמנון טיל, חזקיהו (Hezekiah) מלך יהודה: מלך טוב או מהמר מסוכן?
- רבשקה וסדר מאורעות חזקיהו באתר ישיבה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קטגוריה:פרשת יחזקיהו
- ^ על פי פרופסור עודד ליפשיץ חזקיהו מלך 29 שנים, ויש שתי אפשרויות: 715–686 לפנה"ס או 727–698 לפנה"ס. ליפשיץ מעדיף את האפשרות המאוחרת יותר (עד 686). ראו יהודה תחת שלטון אשור, והצלתה המופלאה של ירושלים במסע סנחריב, דקה 58+.
- ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
- ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
- ^ בת שבע ברוש, דמויות מלכים מורכבות בספר מלכים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה
- ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. עמ' 69 - 86
- ^ ניר חסון, חותמת מימי בית ראשון עם שמו של המלך חזקיהו התגלתה בירושלים, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2015
- ^
מבט - נמצא חותם חזקיהו מלך יהודה מלפני 2700 שנה, סרטון באתר יוטיוב
- ^ אחת מהם במנסרת סנחריב שבמוזיאון ישראל, בטור 3, שורה 18
- ^ השוו: איתי בלומנטל, תגלית בחפירות ליד הר הבית: טביעת החותם של המלך חזקיהו, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015
- ^ אורלי הררי, התגלתה טביעת החותם של המלך חזקיהו, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2015
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י'
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"ג
- ^ ספר ישעיהו, פרק כ"ב, פסוקים ט'–י"א
- ^ ספר ירמיהו, פרק ז', פסוקים ג'–ט"ו
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוק ט'
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוק ל"ה
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוקים ל"ט–מ"א
- ^ דבר ראשון, 'מקדש שער' מתקופת בית ראשון נחשף בחפירות תל לכיש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 בספטמבר 2016
- ^ בספר מלכים העניין לא מוזכר כלל
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל', פסוק ג'
- ^ שם פסוקים י'–י"א
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ג'
- ^ מסע סנחריב ליהודה, באתר תנ"ך ממלכתי
- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק י"א
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ב'
- ^ ד"ר גרשון גליל (עורך), עולם התנ"ך - מלכים ב', דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, רעננה, 1993-1996, עמ' 149
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ה'
- ^ סנהדרין צד, א
- ^ דף י עמוד א
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ', פסוק א'
- ^ ראו כאן.
- ^ דף נו עמוד ב
- ^ לפי פירוש המשנה לרמב"ם בפסחים פרק ד, אין הכוונה לספר רפואות קונבנציונליות אלא לרפואות שאסורות על פי ההלכה, כגון רפואות על ידי כשפים.
| מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי ישראל ויהודה | ||
|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול • אשבעל • דוד • שלמה | 
|
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיהו • עתליה • יהואש • אמציהו • עוזיהו/עזריהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | |
| מלכי ישראל | ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יואחז • יואש • ירבעם השני • זכריהו • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | |
| בית חשמונאי | ||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | |