כסרא-סמיע
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שם בערבית | كسرى-سميع | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הצפון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | יאסר גדבאן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 624 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב 5,000–9,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 8,818 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה | 180 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 2.0% בשנה עד סוף 2019 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 619 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות | 182 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 14,240 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג שטח שיפוט | 101 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת הגליל המערבי רגילה)   כסרא-סמיע | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015[2] |
3 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2017[2] |
0.4028 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג מדד ג'יני | 151 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל כסרא-סמיע נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתר המועצה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כסרא-סמיע (בערבית: كسرا-سميع) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל בגליל העליון שוכן בגובה שבין 600-770 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1990.
הכפרים כסרא וסמיע הם כפרי דרוזים מבודדים במרכז הגליל העליון ממערב לפקיעין על כביש 854.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגלל המיסוי הכבד שהונהג בימי השלטון העות'מאני, כשליש מאדמות כסרא היה רשום על שמות של אנשים עם קשרים שלטוניים שדאגו לתשלום המס. מכיוון שהאזור הררי, חלקים נכבדים מהקרקעות סביב הכפר עובדו רק לעיתים או שימשו למרעה.
במהלך מלחמת העצמאות היו הכפרים באזור שבשליטת צבא ההצלה, אולם נטייתם הייתה שלא לשתף פעולה עם צבא ההצלה בהתאם למדיניות הדרוזית שהותוותה מג'וליס שהיה תחת השפעה ישראלית[3].
הכפרים עלו לתודעה הציבורית בינואר 1964 כאשר מגפת חצבת תקפה מאות ילדים בכסרא והביאה למותם של מספר תינוקות בכסרא וביאנוח, אשר בגלל מזג האוויר והעדר כבישי גישה לא הצליחו להגיע אליהם צוותים רפואיים[4]. בעקבות זאת שלח משרד הבריאות ציוד חירום ורופאים[5] והוחל בסלילת כביש גישה בסיוע חיילי יחידת המיעוטים[6]. הכביש הסלול נקרא בידי התושבים "כביש החצבת" ובמקביל אליו הותקנו עמודי טלפון שחיברו את הכפר לראשונה לרשת הטלפון[7]. בשנת 1971 נסתיימה סלילת כבישים פנימיים בתוך הכפרים והחל תכנון של חיבור הכפרים לרשת החשמל הארצית.[8]
במשך שנים רבות התנהלו הכפרים ללא רשות מוניציפלית. משרד הפנים סירב להקים בכפרים מועצות מקומיות בגלל מיעוט התושבים. הצעה לכלול את הכפרים במועצה אזורית מעלה הגליל נדחתה על ידי התושבים בגלל שלא רצו להיות מיעוט במועצה יהודית[9]. בשנת 1968 הוקמה מועצה אזורית מרכז הגליל והכפרים כסרא וסמיע צורפו אליה. בשנת 1990 פורקה המועצה האזורית וכסרא וסמיע היו יחד למועצה מקומית.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלה מדינת ישראל ברישום הקרקעות וחלק נכבד מהקרקעות שאנשי כסרא טענו לבעלות עליו נרשם כאדמות מדינה. בשנת 1975 יצאו תושבי הכפר בהמוניהם למנוע עיבוד האדמות על ידי יהודים. לטענת הדרוזים, מתוך 11,200 דונם של הכפר, 5,005 הוגדרו אדמות טרשים, 4,260 דונם הוגדרו אדמות נפקדים ו-1,209 הוגדרו אדמות מדינה, כך שלתושבים נותרו רק 365 דונם. פניות התושבים הביאו להתערבות של ראש הממשלה יצחק רבין, ובעקבות זאת נרשמו כל האדמות המעובדות כאדמות הכפר והבעלות על שאר האדמות נקבעה למשא ומתן עתידי.[10]
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2019, מתגוררים בכסרא-סמיע 8,818 תושבים (מקום 180 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.0%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, לכסרא-סמיע דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-2018) היה 89.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,831 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).[11]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - פרופיל כסרא-סמיע נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
- מידע על אתר כסרא-סמיע, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, BRILL, 1999, page 67
- ^ יעקב העליון, לא רק אלוהים שכח את כפר כיסרא, מעריב, 28 בינואר 1964
יעקב העליון, המצב עדיין מעורפל בכפרים שלקו בחצבת, מעריב, 29 בינואר 1964 - ^ כל הציוד הרפואי נגנב ממרפאת כפר כיסרא, מעריב, 11 בפברואר 1964
- ^ נילי פרידלנדר, חיילי מיעוטים סוללים כביש יחד עם תושבי כיסרא וסמיע, מעריב, 19 ביולי 1964
- ^ מנחם תלמי, הדרוזים קראו "יעיש" בחנוכת כביש החצבת, מעריב, 5 בספטמבר 1965
- ^ מנחם רהט, כבישים פנימיים לכפרי החצבת, מעריב, 4 בפברואר 1971
- ^ יואל דר, כיסרא וסמיע יצאו מבדידותם, דבר, 17 במאי 1965
- ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, BRILL, 1999, pages 137-138, 221-222
- ^ פרופיל כסרא-סמיע באתר הלמ"ס
