יאנוח-ג'ת

יאנוח ג'ת
סמל המועצה
סמל המועצה
מערב יאנוח
מערב יאנוח
שם בערבית يانوح-جث
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה מועדאד סעד
גובה ממוצע[1] ‎468 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2023 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 6,993 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 210
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.9% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.01 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 515 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 185
תחום שיפוט[4] 13,590 דונם
    - דירוג ארצי[2] 106
32°58′50″N 35°14′43″E / 32.9806267331672°N 35.2453090893197°E / 32.9806267331672; 35.2453090893197
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
5 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 161
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3819
    - דירוג ארצי[2] 176
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.6%
גילאי 5 - 9 8.3%
גילאי 10 - 14 9.0%
גילאי 15 - 19 9.5%
גילאי 20 - 29 17.9%
גילאי 30 - 44 21.8%
גילאי 45 - 59 15.7%
גילאי 60 - 64 3.4%
גילאי 65 ומעלה 5.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 3
–  על-יסודיים 3
תלמידים 1,345
 –  יסודי 695
 –  על-יסודי 650
מספר כיתות 58
ממוצע תלמידים לכיתה 23.9
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל יאנוח ג'ת נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
אתר המועצה
קברו של סתי שמס ביאנוח

יאנוח-ג'תערבית: يانوح-جت, לעיתים מאוית ינוח - ג'ת) היא מועצה מקומית בגליל המערבי בישראל. נמצאת בגובה שבין 430–640 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1990. המועצה המקומית מורכבת משני כפרים - יאנוח, שבו מתגוררים כ-70% מתושבי המועצה, וג'ת.

כל תושבי יאנוח-ג'ת הם דרוזים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש חוקרים המזהים את העיר המקראית ינוח הגלילית באתר סמוך ליאנוח, שבו נערכו חפירות ארכאולוגיות. ישוב בשם זה נזכר במקרא בספר מלכים ב' (ט"ו כ"ט), שם הוא נמנה כאחד היישובים שכבש תגלת-פלאסר מלך אשור והגלה את תושביהם. ייתכן כי מהמקום הגיע התנא אבא יוסי בר חנן איש ינוח[6].

לפי מסורת תושבי המקום, מקור השם 'יאנוח' הוא במיקומו על אם הדרך מלבנון למרכז הגליל, ושעוברי דרכים היו נחים בו.

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן סייר באזור בשנת 1870 וביקר בשני הכפרים. הוא כתב כי הכפר יאנוח נחלק לשני רבעים שמפרידה ביניהם באר עמוקה החצובה בסלע. הוא תיאר כמה ממצאים קדומים נוספים, והציע כי מדובר בשרידיה של עיירה קדומה, אשר שמה השתמר בשם יאנוח. בכפר ג'ת מצא 150 דרוזים, על אתרה של עיירה קדומה, המגדלים על טרסות חקלאיות עצי תאנה וזית, וטבק. [7]

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד האוכלוסין של 1922 נמנו ביאנוח מוסלמי אחד, ו-213 דרוזים ובג'ת נמנו 137 תושבים כולם דרוזים[8].

בתוכנית החלוקה משנת 1947 היו הכפרים מיועדים להפוך לחלק מן המדינה הערבית.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העצמאות נעשו מאמצים להביא את הדרוזים לנייטרליות לכיוון היהודי. תוכנית של חטיבה שבע לכבוש את יאנוח בסוף יולי 1948 נדחתה[9] וחיילי קאוקג'י נכנסו לכפר, שהיה היחיד מכפרי הדרוזים אליו נכנסו כוחות קאוקג'י[10]. במסגרת מבצע חירם תפסה פלוגה דרוזית בפיקוד יהודי בחטיבת עודד משלט ביאנוח בליל ה-28 באוקטובר 1948, ללא קרב, לאחר שחיילי קאוקג'י נמלטו מהכפר. לאחר כישלון ההתקפה על תרשיחא, נסוגו שאר כוחות חטיבת עודד לבסיסם מבלי להודיע לפלוגה הדרוזית שמכשיר הקשר שלה היה מקולקל. בבוקר ה-29 באוקטובר 1948 התעודדו כוחות קאוקג'י מהצלחתם וחדרו שוב לכפר. הם פתחו באש על חיילי הפלוגה הדרוזית שמצאו עצמם לפתע מוקפים מכל צד. לחיילי קאוקג'י הצטרפו גם חלק מתושבי הכפר. התפתח קרב נסיגה קשה שבו נפלו 12 דרוזים מחיילי הפלוגה וכן שני מפקדיה היהודים, יונתן אברמזון, אסף כץ והרופא היהודי של הפלוגה, ד"ר סלומון דהן-מורלי. תוך הנסיגה חודש הקשר האלחוטי עם מטה החטיבה ומיד הופעלו תותחים על הכפר כדי לסייע בנסיגה. הכפר נכבש למחרת ללא קרב עם נסיגת כוחות קאוקג'י מהאזור. בחקירה טענו ראשי הכפר כי לא יכלו לעשות דבר נגד חיילי קאוקג'י וכי התושבים שהצטרפו אליהם לא היו מתושבי יאנוח אלא פליטים מהכפרים הסמוכים שנכבשו.

הקרב ביאנוח הביא להאשמות מצד יהודים ודרוזים כלפי תושבי יאנוח. משה כרמל מתאר את הקרב הזה בספרו "במערכות צפון" כ"מקרה בגידה מפתיע ומזעזע". לטענת גורמים בצה"ל, כניסת צה"ל ליאנוח תואמה עם נכבדי הכפר אשר הפרו את הסיכומים איתם. לעומת זאת, אנשי הכפר טוענים שלא היה כל תיאום וכי לא ידעו שבין חיילי צה"ל נמצאים דרוזים[11]. בסוף 1948 ביררו אנשי משרד החינוך האם יש להעניש את תושבי הכפר בדרך של הזנחת הטיפול בהם בעקבות קרב יאנוח[12]. ביולי 1949 ארגן יעקב ברזני סולחה בין אנשי יאנוח לבין דרוזי הכרמל שבניהם נהרגו בקרב[13]. כל אחת ממשפחות החללים הדרוזים שנהרגו בקרב קבלה פיצוי של 4,000 לירות שנאסף מהמשפחות ביאנוח-ג'ת שאחד מבניהן השתתף בקרב לצד כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י. משפחות שלושת החללים היהודים שנפלו בקרב זה הודיעו שהן מתנגדות לקבל את הכסף והסכום שהיה מיועד להן הועבר גם הוא למשפחות הדרוזיות.

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 נפרצה דרך אל הכפר, שעד אז הגישה אליו הייתה דרך שבילים, ובשנת 1972 זופת הכביש[14].

הכפרים יאנוח וג'ת היו בין השנים 19681990 חלק מן המועצה האזורית מרכז הגליל. לאחר פירוקה, הוקמה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת. במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה המועצה המקומית יאנוח-ג'ת עם שכנותיה, ג'וליס, אבו סנאן וירכא לרשות מקומית אחת - גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד, ויאנוח-ג'ת חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.

ביאנוח שוכן קברו של סתי שמסה ובג'ת קברו של אבו ערוס, שניהם קדושים של העדה הדרוזית.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2023 (אומדן), מתגוררים ביאנוח-ג'ת 6,993 תושבים (מקום 210 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.9%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 84.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,916 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[15]

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאנוח שוכן קבר קדוש של "סת שמסה" (ست شمسه; תרגום: גברת שמסה). לא ידועים פרטים אודותיה ועל סיבת קדושתה.[16]

בג'ת ישנו קבר קדוש של "אבו ערוס" (ابو عروس; תרגום: אבי הכּלה), לא ידועים פרטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-26 בדצמבר 2023.
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ב', הלכה ד'; אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת צ'צ'יק תל אביב, כרך א', עמ' 19.
  7. ^ ויקטור גרן, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 10
  8. ^ מפקד האוכלוסין 1922, מחוז עכו, עמוד 37
  9. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, page 66
  10. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, page 69
  11. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, page 70
  12. ^ Kais Firro, The Druzes in the Jewish state: a brief history, pages 71-72
  13. ^ סולחה מחזירה שלום בין הדרוזים, דבר, 12 ביולי 1949
  14. ^ הושלם כביש הגישה לג'ת, דבר, 9 באוגוסט 1972
  15. ^ פרופיל יאנוח-ג'ת באתר הלמ"ס
  16. ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 2666