מלאכת קורע
מְלֶאכֶת הַקּוֹרֵעַ היא אחת מהל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. ככל מלאכות שבת, מקור איסור מלאכה זו הוא העבודות שנעשו להקמת המשכן, כאשר הייתה נוצר קרע באחד מהאריגים ששימשו ליריעות המשכן, היו קורעים את מקום החור, על מנת לתפור אותו מחדש[1].
הגדרת המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה[2] מוגדרת המלאכה האסורה מהתורה כ”קורע על מנת לתפור שתי תפירות”, אך מן הרמב"ם[3] עולה שקריעה אינה בהכרח "על מנת לתפור", אלא כל קריעה שמטרתה לתקן דבר, אסורה מהתורה. לשיטתו, התנאי "על מנת לתפור" נכלל בהגדרת המלאכה כדי להוציאה מהכלל ש"מקלקל". כך גם פסק רבי ישראל מאיר הכהן בביאור הלכה[4]. לשיטה זו הובאה ראיה חזקה מן הברייתא המובאת בתלמוד הבבלי, המחייבת את "הקורע בחמתו ועל מתו" אם קורע לצורך תיקון, על אף שאינו קורע על מנת לתפור[5]. אמנם, רבי עקיבא איגר הוכיח מדברי התוספות[6] שקורע חייב דווקא כשמטרתו היא לתפור, ואם אין מטרתו לתפור - אינו חייב על אף שאינו מוגדר כמקלקל. ב"ביאור הלכה" הוסברו דברי התוספות באופן שונה.
הגמרא מביאה מקרה בו מותר לקרוע ובפוסקים דנו את סיבת ההיתר. המקרה הוא בסל שעשוי מענפי דקל לאחסון תמרים שלא הבשילו לגמרי, שמותר לקרוע את הסל בשביל להוציא את התמרים. בכל-בו כתב שזה נחשב כמו שבירת אגוז לאכול את תוכו שמותרת. החזון איש הסביר את הסברא, כשאדם עוסק בחילוץ חפץ מתוך עטיפה אין קריעת העטיפה נחשבת קריעה, ורק כשאדם עוסק בקריעה לשם קריעה נחשבת המלאכה כמלאכת קורע. יש שהסבירו את הכוונה[7] שהעטיפה טפילה לתכולה ולכן אין עיסוק בה נחשב כמלאכה. רבי שניאור זלמן מלאדי הסביר דין זה שקריעה היא רק קריעת שני גופים דבוקים ולא גוף אחד (ראו לקמן). דין דומה מובא בתוספתא שמותר לקרוע עור שמכסה חבית אם כי יש המפרשים את הדין באופנים אחרים.
יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי שקורע נייר לקרעים כדי לקנח משהו, חייב משום קורע, אם כי נחלקו הפוסקים אם הנייר נחשב לגוף אחד או לשני גופים (שהרי הוא מורכב מכמה גופים)[8], ולכן ייתכן שאיסור זה תלוי במחלוקת האם קריעה של גוף אחד לשנים נחשבת לקריעה. יש שהתירו במקום הדחק לקרוע כלאחר יד[8] זאת מלבד איסור מחתך. כך גם, מי שקורע מעטפה גם הוא עובר משום קורע. לדוגמה; ישנם הקורעים את הנייר לפני כניסת השבת כדי שיוכלו להשתמש בו בשבת מבלי לעבור על איסור עשיית המלאכה.
קריעת עטיפה או מכסה כגון עטיפת במבה או כיסוי של גביע לבן, מתירים רוב הפוסקים על פי הדין של סל של תמרים שעטיפת חפץ מותרת בקריעה, ויש מיעוט האוסרים אך מסיבות שונות[9]. אם כי כאשר פותחים דבר שבפתיחתו הוא נהיה כלי, עוברים על איסור אחר שהוא מלאכת מכה בפטיש או מלאכת בונה אם הקריעה לא הייתה דרך קלקול, וכן לפעמים יש גם איסור של מלאכת מחתך וכן מלאכת מוחק כשיש על העטיפה אותיות או ציורים.
אדם הקורע מחמת כעסו, לא עובר על האיסור, ”הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין”[10].
שיטת שולחן ערוך הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי שניאור זלמן מלאדי מחדש שמלאכת קורע כוללת רק הפרדת שני גופים דבוקים[11] בלא מחשבת קלקול[12], שכן מלאכה זו היא בניגוד למלאכת תופר שבה מחברים שני גופים לגוף אחד[13]. רבי ישראל מאיר מראדין[14] חולק וטוען שגם קריעת גוף אחד לשנים, כמו נייר, נחשבת לקריעה ומוכיח כדבריו מהתלמוד ירושלמי. עם זאת ברמב"ם ובשולחן ערוך מובא איסור קריעת נייר בנימוק "אין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי", ומכאן ראיה לכאורה, כדברי רבי שניאור זלמן מלאדי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "קורע", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- אסופת מאמרים בנושא קורע ותופר, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ה, עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק ז', משנה ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י', הלכה י'
- ^ סימן ש"מ סעיף י"ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה, עמוד ב'; רבי עקיבא איגר בגיליון הש"ס, שבת ע"ג ע"ב
- ^ תוספות, מסכת שבת, דף ע"ג, עמוד א', ד"ה הקושר; שם, עמוד ב', ד"ה וצריך
- ^ אורחות שבת
- ^ 1 2 ראו שמירת שבת כהלכתה.
- ^ הרב מאיר ברנדסדורפר כיוון שלדעתו בפתיחה יש עשיית כלי.
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק י"ג, משנה ג'
- ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"מ סעיף יז.
- ^ המקלקל בשבת פטור מהתורה.
- ^ כך ביאר באורה ושמחה על הרמב"ם.
- ^ ביאור הלכה סימן ש"מ סעיף י"ג ד"ה אין.