שנות ה-90 של המאה ה-19

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף 1890-1899)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאות:
המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20
עשורים:
1870–1879 - 1880–1889 - 1890–1899 - 1900–1909 - 1910–1919
שנים:
<<< - 1890 - 1891 - 1892 - 1893 - 1894 - 1895 - 1896 - 1897 - 1898 - 1899 - >>>

שנות התשעים של המאה התשע עשרה היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-19, החלו ב־1 בינואר 1890 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1899.

מלחמת סין-יפן הראשונה (1894-1895) ומלחמת ארצות הברית-ספרד (1898) מסמנים את הצטרפותם של יפן וארצות הברית למעצמות העולם הגדולות.

עשור זה כונה בידי מרק טווין "עידן הזהב", כינוי אירוני שבא להזכיר את המשברים הפיננסיים החמורים ב-1893 (אנ') וב-1896 (אנ'). העשור כונה גם "העשור הסגלגל" (The Mauve Decade) בשל נוכחותו החזקה של הצבע הסגלגל (אנ') באופנה בעשור זה.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים משמעותיים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמה ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתערות "הפרשים הקשוחים"(אנ') של תיאודור רוזוולט במהלך קרב גבעת סן חואן, הקרב המפורסם ביותר של מלחמת ארצות הברית-ספרד
  • מלחמות צרפת במערב אפריקה - האימפריה הצרפתית השנייה נלחמת לאורך העשור בשליטים המקומיים של מערב אפריקה, ומצליחה למוטט ולכבוש את שטחיהן של האימפריה הטוקולארית (אנ') (1893), ממלכת דהומיי (1894), וממלכת דנדי (אנ') (1896), וכובשת את צפון ח'ליפות סוקוטו (אנ') (1899)[1].
    • מלחמת צרפת-דהומיי הראשונה (אנ') - בשנת 1890 - מלחמה שנערכה בין צרפת לבין הממלכה האפריקנית ממלכת דהומיי. מלחמה הסתיימה בניצחון הצרפתים, ודהומיי חתמה על הסכם המעביר את קוטונו לשלטון הצרפתים.
    • מלחמת צרפת-דהומיי השנייה (אנ') - בשנים 18921894 - המלחמה נגמרה בהשתלטות הצרפתים על אבומה ועל המלך בהנזין. הצרפתים הפכו את ממלכת דהומיי למדינת חסות של צרפת, הגלו את בהנזין לקריביים, שהיו תחת שלטון צרפתי, והמליכו את אגולי-אגבו למלוך בדהומיי במקומו.
  • מלחמת סין-יפן הראשונה - מיולי 1894 עד אפריל 1895 - מלחמה שהתנהלה בין סין של שושלת צ'ינג לאימפריה היפנית ונסובה בעיקר סביב השליטה על חצי האי הקוריאני. לאחר יותר משישה חודשי לחימה, בהם נחלו היפנים ניצחונות והצלחות, נאלצה סין להכיר בעצמאותה של קוריאה, ומסרה לידי יפן את חצי האי ליאדונג, את טאיוואן ואת איי פנגהו.
  • המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה - בין ה-17 בספטמבר 1895 ל-1 במרץ 1896 - מלחמה שהתחוללה בין ממלכת איטליה לבין האימפריה האתיופית. ניסיונה של איטליה להשליט את מרותה על אתיופיה ולהופכה למדינת חסות במסגרת המירוץ לאפריקה נכשלה כישלון חרוץ ומהווה דוגמה יוצאת דופן להתנגדות מוצלחת לפלישה קולוניאלית אירופית מצד מדינה אפריקנית.
  • הצ'ימורנגה הראשונה (אנ') - בשנים 1897-1896. מלחמת ההתנגדות של תושבי אזור רודזיה כנגד ההשתלטות הקולוניאלית הבריטית[2].
  • מלחמת אנגליה-זנזיבר - 27 באוגוסט 1896 - מלחמה בין האימפריה הבריטית לזנזיבר. המלחמה הסתיימה בניצחון בריטי לאחר 38 דקות בלבד ולכן מקובל להכתירה כמלחמה הקצרה ביותר בהיסטוריה הכתובה.
  • המלחמה היוונית-עות'מאנית - בשנת 1897 - מלחמה שנערכה בין ממלכת יוון לאימפריה העות'מאנית. המלחמה הייתה נטושה על שאלת מעמדו של האי כרתים, אשר היה נתון לשליטה עות'מאנית בעוד שמרבית תושביו היו יוונים שביקשו זה מכבר להסתפח לממלכת יוון. על אף הניצחון של האימפריה העות'מאנית במלחמה, התערבותן של המעצמות הביאה להשגת אוטונומיה לכרתים שענייני החוץ שלה נתונים בידי העות'מאנים.
  • מלחמת ארצות הברית-ספרד - בשנת 1898 - מלחמה בה הצליחה ארצות הברית להשתלט על מושבותיה של ספרד בים הקריבי ובאוקיינוס השקט, בהם קובה, פוארטו ריקו, גואם והפיליפינים.
  • מלחמת הבורים השניה - בשנים 1899 עד 1902 - מלחמה שנערכה בין האימפריה הבריטית לשתי רפובליקות עצמאיות של מתיישבים בורים באזור בו נמצאת כיום מדינת דרום אפריקה. הטריגר למלחמה היה גילוים של מרבצי יהלומים רבים בטריטוריות של הבורים. הבריטים שחשקו ביהלומים נתקלו בסירוב לקבלת אשרות כריה וכתוצאה מכך יצאו למלחמה נגד הבורים. המלחמה נמשכה שנים כאשר הבורים עסקו בלוחמת גרילה, עד אשר לבסוף התקפות הנגד הנוקשות של הבריטים אילצו את הבורים להיכנע ולהסכים להעביר את כל שטחי דרום אפריקה לשליטת האימפריה הבריטית.
  • מלחמת ארצות הברית-הפיליפינים - 1899 עד 1902 - מלחמה שנערכה בין הרפובליקה הפיליפינית הראשונה וארצות הברית. המלחמה החלה לאחר ההתנגדות העזה של הממשלה הפיליפינית לחוזה פריז, אשר בו הוחלט על העברת הפיליפינים מרשות ספרד לארצות הברית לאחר סיום מלחמת ארצות הברית-ספרד. המלחמה הסתיימה בניצחונה של ארצות הברית.
  • מתקפות גרמניה במערב אפריקה - לאורך העשור מנהלת הקיסרות הגרמנית מתקפות מבסיסיה הצבאיים בקמרון צפונה, כנגד אימפריית קאנם בורנו וח'ליפות סוקוטו (אנ')[3][1].

סכסוכים לאומיים ואזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים פוליטיים משמעותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת דרייפוס (1895)
  • הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1892 - הסתיימו בניצחונו של גרובר קליבלנד שהיה לנשיא היחיד בתולדות ארצות הברית שנבחר לשתי קדנציות לא-רצופות
  • פרשת דרייפוס - בשנת 1895 הואשם קצין יהודי צרפתי בדרגת קפטן (סרן), אלפרד דרייפוס, בריגול לטובת גרמניה. העיתון שפרסם זאת לראשונה היה עיתונו של האנטישמי אדוארד דרימון "הדיבור החופשי". דרייפוס נשפט ונמצא אשם בבגידה במולדת. הוא נדון להגליה לכלא בשם "אי השדים" לכל חייו ולשלילת דרגותיו בטקס פומבי משפיל. רק ב-1906, דרייפוס ערער ונערכה חקירה חדשה, ובית המשפט זיכהו לחלוטין, שמו טוהר והוא הוחזר לצבא בדרגותיו.
  • הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1896 - אחד ממסעות הבחירות לנשיאות הדרמטיים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, שבסופו נבחר ויליאם מקינלי לנשיאה ה-25 של ארצות הברית
  • אמנת האג - בשנת 1899 נחתם הסכם בינלאומי בהאג, השואף להסדיר פתרון סכסוכים בדרכי שלום, לצד תקנות של משפט בינלאומי בנושא פשעי מלחמה.

קולוניאליזם ואימפריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות בינלאומיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטלוג הכלבו של סירס - רשת חנויות הכלבו סירס (אנ') מתחילה להפיץ בהיקף רחב קטלוגים עבים ומלאים במגוון רחב של סחורות. ההפצה משמעותית במיוחד בקרב מי שגרים באזורים מרוחקים והיו מוגבלים עד עתה להיצע מוגבל של סחורות שיכלו להשיג. הקטלוג של סירס משנה את הרגלי הצריכה של קהלים רבים, בעזרת מודל חדשני לתקופתו של שליחת ההזמנות והכסף בדואר, וקבלת הסחורה בדואר בהתאם[4][5].
  • חברות בולטות שהוקמו בעשור זה: פיליפס (1891), חברת קוקה-קולה (1892), החברה הבינלאומית לקרונות שינה וקווי אקספרס אירופיים (1883, מקימת אוריינט אקספרס), רנו (1899)

התנקשויות, חיסולים, וניסיונות התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאסר א-דין שאה קאג'אר

ההתנקשויות, החיסולים, וניסיונות ההתנקשות הבולטים ביותר במהלך העשור (לא בהכרח רק רציחות פוליטיות):

אסונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספטמבר 1894 - שריפת הינקלי (אנ') - שריפת יער גדולה אירעה במינסוטה שבארצות הברית כאשר במסגרתה עלה בלהות שטח המשתרע על פני לפחות 200,000 דונם אשר כלל את העיר הינקלי. מספר ההרוגים הרשמי בשריפה היה 418 אם כי מספר ההרוגים בפועל היה גבוה יותר.[6]
  • 15 ביוני 1896 – רעידת האדמה בסאנריקו (אנ') - אחת מרעידות האדמה הקטלניות ביותר בהיסטוריה של יפן. בשעה 19:32 (זמן מקומי) ב-15 ביוני 1896 התרחשה רעידת האדמה בעוצמה 8.5 בסולם ריכטר במרחק 166 קילומטרים מחופי צפון יפן. רעידת האדמה יצרה שתי צונאמים שהרסו כ-9,000 בתים וגרמו לפחות לכ-27,122 מקרי מוות. הגלים של הצונאמי הגיעו עד גובה 38.2 מטרים.

טבע ואיכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1895: ספר שמפרסם יוג'ין וורמינג בנושא האקולוגיה מופץ בארצות הברית ובאנגליה, והוא אחד הגורמים לכך שמדינות אלו החלו להקצות משאבים לחקר תחום האקולוגיה. לצד מאמרים נוספים שיצאו בנושא בעשור זה, ניתן לומר שזהו העשור בו החל חקר האקולוגיה המודרני[7].

מדע וטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרגנוע - לאורך העשור הדרגנוע הופך מסקיצה חסרת יישום למוצר מעשי אשר משווק באופן מסחרי[11][12].

תרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה של מגרש הכדורסל הראשון (1891)

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגי עולם בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים בולטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים משמעותיים בתנועה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צירים בקונגרס הציוני הראשון שנערך בשנת 1897 בעיר בזל בשווייץ.
  • 1 באפריל 1890 – נטבע המונח "ציונות" על ידי הוגה הדעות הציוני נתן בירנבוים.
  • 14 בפברואר 1896 – בנימין זאב הרצל מפרסם את ספרו "מדינת היהודים" בו הרצל מציג את החזון שלו למדינה יהודית יצרנית. חשיבותו של הספר נובעת מכך שהוא הציג לראשונה תוכנית פעולה למדינה יהודית. מדינה שבימים ההם נחשבה לחלום רחוק בלבד בקרב יהודים. בכך, הרצל מביא לדיון את מושג הריבונות היהודית, ומשכלל את הרעיון הציוני. ספר זה נחשב לספר היסוד של הציונות המדינית.
  • 29 באוגוסט 1897 – נפתח הקונגרס הציוני הראשון בבזל שבשווייץ אשר אורגן ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו של הרצל בעקבות פרסום ספרו מדינת היהודים ועקב כישלון ניסיונותיו לגייס בעלי הון יהודים להשמת הרעיון הציוני. הקונגרס נועד ליצור תשתית שתרכז את התומכים בתוכניותיו של הרצל ותהווה בסיס להרחבת התנועה הציונית, מחובבי ציון לעבר תנועה ציונית-מדינית מאורגנת. לקונגרס הראשון הייתה חשיבות רבה בעשיית תעמולה לתנועה הציונית החדשה בקרב יהודי העולם ובהקמת מוסדות התנועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שנות ה-90 של המאה ה-19 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]